הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-19 ביולי, 2003 4 תגובות

האוכלוסייה בישראל מתחלקת לשלושה "גושים": הגדול שבהם, הוא גוש הימין. הוא "אידיאליסט", משוכנע בצדקתו, מאמין בכוח – בכוח אלוהי, בכוח צבאי או בכוח האמונה. בחלקו הגדול הוא דתי ושמרן בדעותיו, פה ושם גם משיחי. הוא נמצא בישראל וביש"ע ואינו מתכוון כלל, לזוז משם, או שאינו חי שם, אבל רוצה שהאחרים לא יזוזו משם. הוא חרד מאוד לגורל העם היהודי, אבל עמים אחרים לא קיימים כמעט עבורו. הוא שרוי עדיין במגננה מפני "השמאל", אף שזה כבר מזמן חשוב כמת. משתייכים לגוש זה רבים מבני עדות המזרח שסבלו לא מעט מהיחס המתנשא והמזלזל של ההנהגה האשכנזית "השמאלית" בימי תחילת המדינה. (מיחס דומה, אגב, סבלו גם הדתיים. חמי, איש "הפועל המזרחי", נשא פנקס קופת חולים כחול, לא אדום, ועד היום הוא זוכר בכאב את ההשפלה של הימים ההם, כשלא קיבל בשל כך עבודה).

הגוש השני הוא גוש השמאל. גוש מצטמק, שקל לתאר אותו בסטריאוטיפ: צעיר "יפה נפש" (מה זה בעצם?), או קשישים וזקנים (גברים ונשים) בעלי מבטא אירופי. ה"שמאלי" אוהב ערבים אף שלא יוצא לו כל כך הרבה לפגוש בהם, מרכיב משקפיים עגולים א-לה-דדי-צוקר ובעל מקצוע חופשי. הוא "מסודר" בחיים, יש לו אשה, או איש ולא יותר משלושה ילדים. היא השתתפה, פעמיים לפחות, בהפגנות של "ארבע אמהות" והיא תומכת נלהבת בויקי קנפו (אף שבאופן אישי מעולם לא ביקרה בשדרות, באופקים או בדימונה. למה, מה יש לה לחפש שם?).


הגבר ה"שמאלי" הוא היה "מה זה קרבי", אבל באופן אישי ועקרוני הוא בעד חזרה לקו הירוק ובניית גדר הפרדה גבוהה בינינו לבין הפלסטינים כי "אני בעד הומאניות, אבל הם בכל זאת מגזימים". לאחרונה הוא זז קצת ימינה ולא נעים לו להודות, אבל הוא די מבסוט משרון, בעיקר מהסיכולים הממוקדים. בסוף הוא עוד יצביע ליכוד כי איזו ברירה כבר יש לו.


ויש גם "גוש שלישי": גוש הייאוש. לא. אינני מתכוונת לויקי קנפו ולחברותיה צבייה קדימוב, מרים בסו, יפה קדוש, אילנה אזולאי, עמליה אלביליה ואחרות, ואפילו לא לחבריה דניאל פנייר, אופיר דויוביץ ואילן מדלסי. כל העולים לרגל לירושלים במחאה נגד העוני, החליטו להילחם. הם צועדים לקראת מהפכת הבסטיליה של מדינת ישראל נוסח 2003. יש להם מרץ וכוח, עדיין. הם לא ממש מיואשים. נכון, אין להם הרבה ברירות, אבל הם לא הרימו ידיים… אינני מתכוונת גם לדיירי "כיכר הלחם". הם נלחמו, והם נלחמו מתוך (כיכר) המדינה. כי לטוב או לרע, הם עדיין מאמינים בה והם חלק ממנה.


המיואשים האמיתיים אינם בולטים בשטח. הם נראים כמוך וכמוני ומשתדלים מאוד לא להתבלט יותר מדי. אבל אני מזהה אותם מיד. הם אלה ששואלים אותי בשקט ובחצי חיוך "מניין באת?", וכשאני עונה "מאיטליה" הם עוברים לשאלה השנייה "את יהודייה?". וכשאני עונה שוב בחיוב הם עוברים לשאלה השלישית "יש לך באיטליה משפחה?", וכשאני כבר קצת מעוצבנת ועונה בפעם השלישית "כן, למה?", הם שואלים בהרמת גבה "אז למה את לא חוזרת לשם? את משוגעת לחיות פה?" ואז אני תמיד נזכרת איך בימי "הפנקס הכחול" של חמי, בימים הראשונים שלי כעולה חדשה בארץ ישראל לפני שלושים וחמש שנה, היו שואלים אותי בפליאה לא פחותה "אז למה המשפחה שלך לא עולה לארץ?"


לגוש המיואשים שייכים אלפים רבים, המנסים להוציא דרכון גרמני או אוסטרי על סמך "סבא שנספה בשואה" (ומנצלים את העובדה שלא קשה להוציא דרכון כזה כיוון שלאוסטרים ולגרמנים יש כידוע רגשות אשמה בנושא). יש ביניהם אפילו צעירים ששוברים לאחרונה את שיניהם בלימוד השפה הפולנית – כדי לזכות באזרחות פולנית צריך להוכיח שיודעים לדבר פולנית (כמו שצריכים לדבר צרפתית כדי לזכות באזרחות צרפתית). וכל זה לשם מה? כך, הם אומרים, אפשר להיות אזרח האיחוד האירופי, "שיהיה לאן לברוח, אם, שלא נדע", אתם יודעים… במו עיניי ראיתי מאות צעירים ממוצא טריפוליטני, לובי, מצרי, צובאים על דלתות השגרירות האיטלקית בתל-אביב. הם איטלקים כמו שאני מצרייה, אבל בעברם הרחוק יש ודאי איזה סבא, או אבא של סבא, שהיה בעל נטיות קולוניאליסטיות או יצר של יהודי נודד, שיצא מאיטליה ונחת בצפון אפריקה.


גוש הייאוש השקט והבלתי נראה הזה. מצביע ברגליים. הוא מזכיר לי את היהודי הגלותי, שבחושיו המחודדים מריח סכנות ובורח. לפני שיהיה מאוחר מדי. כך הם זזו, היהודים, מספרד לאיטליה וליוון, מפולין לגרמניה, ומגרמניה לפולין וחוזר חלילה, במעגלים אין סופיים.


הישראלי המיואש לא צועד קילומטרים ואינו משקיע בהפגנות ובפוליטיקה. חבל לו על הזמן. הוא חולם ועובד על אזרחות אחרת ועל מטוס שייקח אותו מפה לתמיד, מכין לו דרך מילוט לימים רעים עוד יותר. הוא קונה רכוש בארצות אחרות ורוצה לחיות כמו כל אדם אחר בעולם – את חייו שלו, לא את אלה של המדינה. זו היא דרכו להביע אי אמון: לאו דווקא בממשלה הימנית או השמאלית, גם לא בשרים ובחברי כנסת ואפילו לא בתקשורת – אלא, במדינה עצמה. כי לכך הביאו אותו.


ימים יגידו אם "הגוש השלישי" צדק. אבל אין, פשוט אין ,סכנה גדולה יותר למדינת ישראל.

תגובות
נושאים: מאמרים

4 תגובות

  1. שופט עליון הגיב:

    מנואלה היקרה,

    ההשוואה שלך ליהודי הגלותי מדוייקת להפליא. אפשר להוציא את היהודים מהגלות, אבל אי אפשר להוציא את הגלות מתוך לפחות חלק מהם. משה ידע זאת, ולכן זיגזג במדבר 40 שנה כדי שלא יזהמו את ישראל בגלותיותם.

    היום האפשרויות להפטר מכאלה רבות לאינספור. העולם גדול וככל שיסתלקו מכאן ה"בכיינים השקטים" האלה מהר יותר – כך ייטב לא רק להם, אלא למדינה ולתושביה.

    זכותם להיות פחדנים, כפי שאת רומזת, וזכותם המלאה לא לרצות לקשור את גורלם לגורל המדינה ולגורלנו הקולקטיבי. כל אדם צריך לשאוף לחיות איפה שטוב לו ונח לו יותר. החיים בישראל אף פעם לא היו, אינם, ולא יהיו קלים. אלה שרוצים לחיות כאן, צריכים להיות מוכנים לשלם את המחיר.

    על כן, אל להם, ל"פחדנים השקטים" להתבייש בפחדנותם ורצונם לברוח, אך גם לא להפוך את פחדנותם לאידיאולוגיה ולהכריז על כך בגאוה ובראש חוצות. תחסכו מאיתנו את יאושכם, בכיינותכם ופחדנותכם. כל שעליכם לעשות הוא לקום, לארוז וקדימה, בגאווה לגלות! יש לכם את כל הזכות והלגיטימציה לעשות זאת. באמת. ויפה שעה אחת קודם.

  2. הבלתי נמחק הגיב:

    מאמר מאלף עם סיומת של חלום בלהות.

    תגובתו של השופט העליון פשטנית רגשית ואינה במקומה, על המדינה לפעול במרץ לעצירת או הקטנת תופעת הגוש השלישי, קודם כל לחיזוקה היא ואחר כך גם למען עתיד היורדים בתוך עמינו.

    לדעתי המניעים המובילים את "המיואשים" לגלות אינם פולטים, לא ימין קיצוני לא שמאל ואפילו לא קיצוני ש"ס המחזירים את האומה 1000 שנים אחורה.
    המניע העיקרי הינו הגורם הכלכלי משולב "בהצטמקות העולם".
    היום הרבה יותר מפתה והרבה יותר קל "לרעות" ולהתבטא בשדות זרים שופעי טכנולוגיה ותמורה כלכלית מאשר בדורות שקדמו לדורנו.
    לא, אני לא מאמין כי המצב הביטחוני או הפוליטי בארץ מהוה מרכיב משמעותי בגורמי הירידה. עם כל הרעש של הפלשתינאים והאינטיפדות, הסובלים באמת הם האחרונים. סבל העם הישראלי מזערי ולהערכתי מעטים מאוד אלה הנדחפים לירידה בגין המאבק המדיני באזור.
    אז מה עושים?: ממשיכים להתפתח כלכלית, פחות תקציבי רווחה והעברות, יותר תמורה לעבודה יצרנית, יותר השכלה ויחד עם זאת שמירת הדלתות פתוחות לשני הכוונים.
    כלומר, דלת השיבה פתוחה לרווחה.

  3. אוסלו הגיב:

    לא הייתי ממעיט בחשיבות הצד הרעיוני בהתגברות תופעת עזיבת הארץ בזמן האחרון, ואני חושב שאפשר לזהות אותה, בניגוד לדעת הכותבת, גם במאפיינים פוליטיים. יש הרבה יותר אנשי שמאל ומרכז מאשר אנשי ימין בין העוזבים או המתכננים לעזוב או הרוצים לעזוב. אני חושב שרבים מהם חשים ייאוש אחרי כשלון תהליך אוסלו. מה לא הבטיחו להם? שישראל עומדת להיות שוויץ החדשה, שהיא על סף נורמליזציה ועידן של שגשוג ושלום…והתוצאה ידועה לכולם. לא צריך להמעיט בגודל השבר שעבר על מאות אלפים אופטימים שהחזון שלהם נשבר כמעט בן לילה.

  4. דרכון גרמני הגיב:

    ויש אפילו אתר אינטרנט שעוזר לאנשים שרוצים להוציא אזרחות גרמנית.
    לא ברור מה זו הצדקנות הזו בכתבה.
    כששללו את האזרחות הגרמנית של הסבים שלנו – לא בדיוק שאלו אותם.
    זה שאנו מקבלים בחזרה את מה ששייך לנו ונגזל מאיתנו שלא בצדק, למי זה מפריע?!

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים