מעניין וחשוב שאתר "הגדה השמאלית" הקדיש מקום נרחב לויכוח ולהערכת המאבק שהתנהל במשך שנים בפלסטינה לשחרור ולעצמאות. אולם עלי לומר קודם כל, שכל העוסקים בבעיה זו חייבים להקפיד על האמת והדיוק ההיסטורי. איני מכיר את רג’א זעאתרה ויורם בר-חיים אבל זה מזיק ועוין, כשמסלפים עובדות היסטוריות. אגיב על פרסומיהם המסולפים, גם על בסיס פעילותי האישית.
מחודש ספטמבר 1935 פעלתי בקשר הדוק עם חברים מהמפלגה הקומוניסטית הפלסטינית, ופעלתי בתיאום מלא אתם. בתנאי מחתרת קשים מהם סבלו ונרדפו הקומוניסטים בפלסטינה כמו הלשנות לבולשת הבריטית, מאסרים, התעללויות וגירושים מהארץ. והראוי לציון – רצח מזכיר סניף המפלגה בתל-אביב – סיומה מירוננסקי. מצב זה גרם לכך שקבילו אותי כחבר בברית הנוער הקומוניסטי הפלסטיני ב-1939. בכל השנים השתתפתי באופן פעיל בפעילות המפלגה. בעיקר היה המאבק נגד האויב המרכזי – האימפריאליזם הבריטי – שבמשך כל שנות שליטתם בפלסטינה, ניהלו מדיניות של הפרד ומשול – טיפוח סכסוכים, שפיכות דמים והרג בין יהודים לערבים. הם ביצעו מדיניות זו תוך שיתוף פעולה עם התנועה הציונית והריאקציה והפיאודלים הערבים.
האדונים שכתבו מתעלמים לחלוטין מעובדה חשובה זו. מצטרף לכך גם יוסי שורץ שבמאמרו מוכיח שהוא לא מבין עיקרון לניני ברור האומר שבמאבק מעמד הפועלים ומפלגתם הקומוניסטית יש להביא בחשבון את הדיכוי האכזרי של העמים המדוכאים ע"י האימפריאליזם. שחרור העמים מעול זה, כלומר השגת עצמאות לאומית – הינו בסיס ותנאי לסוציאליזם, לנצחון הסוציאליזם. נאמנה לעיקרון זה פעלה ופועלת המפלגה הקומוניסטית. ועוד עובדה חשובה, פ.ק.פ. מאז הקמתה ב-1919 רואה בתנועה הציונית תנועה ריאקציונית ולא תנועה לשחרור. העובדות מוכיחות כי תנועה לאומית, היא תנועת שחרור, אם היא לוחמת נגה האימפריאליזם. ואילו התנועה הציונית מאז הקמתה שיתפה פעולה ושירתה את האימפריאליזם האנגלי, הגרמני, הצרפתי ובמיוחד את זה האמריקאי.
מעשי הדיכוי והאפליה שבוצעו בפלסטין בוצעו ע"י ההנהגה הציונית. נישול וגירוש פלחים מאדמתם תוך שיתוף פעולה עם אפנדים, חרם נגד ערבים, השמדת תוצרת פלסטינית, רציחות, גירושים וכו’. אנחנו גאים על כך שמפלגתנו נאבקה בכל יכולתה נגד האפליה והדיכוי האנטי-ערבי.
ב-1936 כשפרץ המרד הפלסטיני, תמכנו במרד זה, במרד אנטי-אימפריאליסטי. קראנו לציבור הפועלים ולכוחות השלום היהודים (כולל ברית שלום) לתמוך במרד זה. באותה תקופה וגם לאחר המרד, היו לנו בעיות קשות עם ההנהגה הציונית, הנהגת ההסתדרות והנהגות מפלגות ציוניות שהלשינו עלינו לבולשת הברטית, שנקטה נגדנו אמצעי דיכוי חריפים, כגון גירוש מהארץ, מאסרים ממושכים, גירוש מההסתדרות, פיטורים וכו’.
הבעיה הלאומית תפסה מקום חשוב בוויכוחים במפלגה וגרמה מדי פעם לפילוגים. כך קמה קבוצת "אמת" בהנהגת חנוך בזוזה, שלדעתה עיקר הפעילות בציבור היהודי ולכן יש לרכוש את השקל הציוני ולהשתתף בקונגרס הציוני. קבוצה זו קמה ב-1938 והתחסלה ב-1942. קבוצה נוספת קמה ב-1946 בשם הקומוניסטים העברים בראשות יוסי פרמינגר. קבוצה זו התחסלה ב-1949. יותר ידוע הפילוג ב-1965 בראשות מיקוניס וסנה וגם קבוצה זו התחסלה.
אין זה נכון שהליגה לשחרור לאומי קמה ב-1947. היא קמה ב-1942, כללה פלסטינים שנאבקו לשחרור לאומי, כולל קומוניסטים. היא ניהלה את קונגרס הפועלים הפלסטינים. כך היה עד 1948. בשנה זו התקיימה הוועידה ההיסטורית שהביאה בחזרה לאחדות האינטרנציונלית היהודית-ערבית של המפלגה הקומוניסטית. אחדות זו היא היחידה הקיימת בכל המפלגות בארץ וגאוותינו עליה.
עוד ב-1948, לאחר החלטת האו"ם על החלוקה והקמת שתי מדינות – פלסטינית וישראלית, התקבלה אחדות זו על ידי המפלגה. גם אורי אבנרי לא נאמן לעובדות. הוא קובע כי רק בשנות ה-70 קיבלנו עיקרון זו, ואולם כבר ב-1948 קראנו לקבלת החלטת האו"ם ולביצוע החלטה זו. אף היו דיונים איך לבצע את כלל ההחלטה על כל סעיפיה. אבל העיקרון של שתי מדינות מאז ועד היום ויותר מזה – הקביעה שבפלסטין חיים שני עמים – נאמר בכנס מפלגתי ב-1943 על ידי החבר מאיר וילנר המנוח. השתתפתי בכנס זה ושמעתי את דבריו. התקבלתי באותה שנה למפלגה ונבחרתי לוועד המרכזי של הנוער. החבר מאיר אמר: העובדה שבארץ ישנם יותר ממיליון תושבים ערבים וכחצי מיליון יהודים, פירושה כי שני עמים חיים כאן. וכל פתרון חייב להביא זאת בחשבון. אין זה אומר, שנטשנו את המאבק נגד מעשי הדיכוי והאפליה הציונית. אולם נוצרו עובדות ולנין מלמד להסיק מסקנות מהן. גם אם נוצרו כתוצאה מעובדות שליליות.
גם ב-1948 והלאה הקומוניסטים הערבים סבלו מרדיפות ומאפליה. עד כדי כך שהחבר סלים אל קאסם ששהה באותה תקופה במצרים וצידד בעד קבלת החלטת האו"ם: שתי מדינות לשני העמים – נעצר על ידי שליטי מצרים ונזרק לבית סוהר. אולם ראו זה פלא, מצרים ניהלה מלחמה לביטול החלוקה ובכל זאת מסרה את החבר סלים לשלטונות ישראל. ליוויתי את החברים מאיר וילנר ותופיק טובי בביקורם אצל החבר סלים. נאבקנו לשחרורו. הוא היה לאחר מכן חבר הלשכה הפוליטית ומזכיר מחוז נצרת. כך נרדפו עוד חברים ערבים, על ידי שליטים ערבים. בתנאים של איומים וסכנת מוות, פעלו החברים כמו סליבא חמיס, ג’מאל מוסא, רמזי חורי ועוד.
לחמנו נגד גירוש ערבים, נגד יצירת בעית הפליטים, הריסת 400 כפרים, בעד הגשמת החלטת האו"ם. לו היו עושים זאת היו מונעים מלחמות, שפיכות דמים ורצח. נאבקנו ונאבקים לזכויות הפליטים הפלסטינים. לפתרון צודק של בעייתם על ידי ביצוע החלטת האו"ם 194.
ובהחלט מובן לנו וצודק שהפלסטינים, כתוצאה ממדיניות ריאקציונית ישראלית, מלחמות וכו’ רואים ביום העצמאות הישראלי נכבה. יתכן ששלום צודק וכולל יושג רק לאחר חיסול הכיבוש והקמת המדינה הפלסטינית בצד מדינת ישראל – בגדה המערבית, רצועת עזה וירושלים כבירת שתי המדינות.
לסיום אין קץ לסילופים והשמצות עלינו. עובדה היא כי ב-1967 היתה מפלגתנו היחידה שהופיעה בפומבי נגד המלחמה, נגד תקציב למלחמה. הווי ידוע כי כך היה בכנסת ואף פורסם בכתביה. כתגובה כידוע, ניסו להתנקש בח’ מאיר וילנר. לא זמן רב היינו יחידים במאבק צודק זה. באוגוסט אותה שנה, ביוזמתנו ובעזרת ח’ יעקב חן מתל-אביב פורסם מה שנקרא כרוז פ’ שעליו חתמו פרופסור ישיעיהו לייבוביץ, נתן ילין מור ועוד אישים והוא פורסם בקריאה לנסיגה מכל השטחים הכבושים ונגד המלחמה.
והיתה קבוצה קטנה של אנשי "מצפן" שבהכנסותם דברו נגד המלחמה. מי ידע, מי שמע על כך? אולם זה לא מפריע לחיים הנגבי, אנטי-קומוניסט לומר כביכול לבמאי סרטים ש"רק מצפן היתה נגד המלחמה." מכאן – יש להיזהר מסילופים ושקרים.
לחבר בורשטיין – אתה עוסק בזוטות ובחשבון היסטורי קטנוני . בגדול דרכך נכשלה לא הצלחתם לגייס אלא קומץ יהודים ברגע שקצת גדלתם מייד התפלגתם לרסיסים . עד הים יש מקי , חדש וכד’ ואף אחד מן הישוב לא יודע ההבדל בינהם . אני לא בטוח אבל נדמה לי שהמאמר הזה מזכיר לי הספד – על המת אומרים רק דברים חיוביים . מנגד יש לי חבר ואני אומר לו אתה לעולם לא תמות ! ? כי רק הטובים מתים . החבר בורשטיין שיהיו לך חיים ארוכים ואושרים !
אמנון
לעוזי בורנשטיין יש זכויות רבות בארץ זו שכן הוא נאבק על עקרונותיו מזה עשרות בשנים, כאשר הוא שילם עבורן במחיר אישי. איני חושב שניסיונו להאיר את ההיסטוריה מזווית ניסיונו האישי כחבר במפלגה הקומוניסטית הוא התחשבנות קטנונית, אלא הוא עושה כמיטב יכולתו להגן על אמונתו. הויכוח שיש לי בשאלת ההיסטוריה של הפק.פ-מק"י שרשמה גם פרקים מפוארים , כמו 1924 בפולה, או ארגון 300 מתנדבים לבריגדות בספרד, הוא ויכוח יותר על הפוליטיקה של סטלין והבירוקרטיה הסובייטית, שהכשילה את המפלגה בפלסטין או בעיראק כמו מפלגות רבות אחרות, מאשר עם עוזי בורנשטיין עצמו אשר האמין במדיניות השגויה. יש ללמוד היטב היסטוריה זו ולהאירה מכל הכיוונים על מנת להגיע לאמת עצמה, ואני מקווה שעוזי יכתוב ספר על ההיסטוריה של המפלגה, שתתרום לידע עובדתי ותאפשר גם ביקורת מרקסיסטית שתסייע לראות את האמת האובייקטיבית מעבר לזיכרונות האישיים וגם תסייע לעיצוב מדיניות לנינסטית בישראל. מי שרוצה לקרוא את הביקורת שלנו למאמרו של עוזי בורנשטין יכול להיכנס לאינדמדיה.
יוסי שורץ
מאחר ושמי אוזכר בתחילת המאמר, אציין שני דברים. האחד הוא שאיני רואה את עצמי מחויב לכללים של מק"י על מה מותר ומה אסור לי לומר כדי שלא אחשב ל"עוין" (לפי מיטב המסורת הסטליניסטית). השני והחשוב יותר הוא שטענתי נגעה לתפקידה של המפלגה הקומוניסטית בשני מישורים, האחד הוא התמיכה הפוליטית בהקמתה של המדינה הציונית והחתימה על מסמך היסוד שלה, לצד התמיכה בתכנית החלוקה, זאת כאשר ברור שהמדינה הזו לא תקום ללא טרנספר של הפלסטינים (והסברתי מדוע). במישור הצבאי, חברי מק"י היהודים שירתו בכוחות הציונים אשר כבשו את פלסטין וגירשו את אוכלוסיתה, מק"י אף התגאתה בזה במשך שנים רבות.
אפשר כמובן לטעון שכל אלו אינם חשובים היום, אבל עמדת מק"י ב48 היא אחד משורשי הכשלון של השמאל בפלסטין ובמזרח התיכון.
לכותב המאמר:
עם כל הכבוד על פעולותך הרבות והברוכות,
על אף טעויות רבות,כגון העוורון הנוראי על
הסטליניזם והאסון שגרם למרקסיזם בעולם,הנני
לחלוק על דבריך מן היסוד,וקודם כל לגבי ההגדרות ושמוש במילים:
איזו נוסחה מוזרה זו להגדיר תנועה לאומית כתנועת שחרור אם(ורק אם)היא לוחמת נגד האימפריאליזם?..ואתה ממשיך:
"ואילו הציונות שיתפה פעולה עם האימפריאליזם"
נכון שמרבית התנועה הציונית היתה כזו,אבל,
אנא,על תזרוק את התינוק עם המיים המלוכלכים!!
זו אחת הטעויות החמורות בגישות פשטניות כאלה
בניתוח ההיסטורי,ואחת הסיבות המרכזיות בכשלון
המפלגות הקומוניסטיות בעולם לפרוץ לתוך התודעה של רבים:הכללות,שמוש בססמאות וחוסר
ראייה של מורכבות המציאות.
המציאות הינה דיאלקטית ולא מכנית,והתנועה הציונית כללה סקטורים מתקדמים ומהפכנים ו"הכשלון למופת ולדוגמה"(לפי דברי בובר)של התנועה הקיבוצית וצבא המגן והעם,הפלמ"ח.
סקטור זה היה יכול להביא למהפכה במזרח
התכון ויציאתו מימי הביניים והפיאודליזם.
הביקורת על "הציונות"ככל צודקת שתהיה,לא
יכולה להתעלם מעובדות אלה.ביקורת זו לא נוגעת בשורש הבעייה של העם היהודי,בשואה,
באנטיסמיטיזם ובערכי התרבות של העם היהודי
(לא הדת)ועולם שעדיין לא הגיע לא רק לשלב
הקומוניזם,אלא אף לשלב הסוציאליזם.
ביקורת זו על הציונות עוברת,ללא הצדקה,על הביקורת על הלאומנות הערבית,המשטרים הפיאודלים,הפונדמנטליזם האיסלמי ואף על הפאציטים הערבים והפלסטינאים שחברו לנצים.
ה"מרד" הפלסטינאי מ1936 הונהגה על ידי
פאציסטים שחברו להיטלר.האם זו היתה תנועה
אנטי-אימפריאליסטית??האים קרבת מדינות ערביות כמו מצרים וסוריה לברה"מ הסטליניסטית
ולא לאימפריאליזם הבריטי או האמריקאי היו
"תנועות לשחרור לאומי?
הגיע הזמן שהמרקסיסטים האמיתים יעשו ביקורת עצמית נוקבת על העבר,וסלוגנס והגדרות
מעוותות שההסטוריה,המציאות,מוכיחות יום יום
שהן,בלשון המעטה,לוקות בחסר.
כותב המאמר מעלה נושאים רבים ולא ניתן להתייחס לכולם. לא אנסה להתיחס אלא לנקודה אחת או שתיים. אם אינני טועה כאשר מדובר במאבק נגד האימפריאלזים חוץ מהפלמ"ח שאוזכר ע"י מגיב לכותב, היו גם מחתרות בשם לח"י וגם אצ"ל.
מה לגביהן?
ברמה העקרונית אם מק"י ואו חדש הן תנועות מתקדמות, מדוע עד כה הן לא יזמו החתמת כלל האזרחים על עצומה כי כולנו ישראלים וישראל היא מדינה דמוקרטית של כולנו?
אגב הארץ ניקראה פלסטינה ע"י הרומאים והיו לה גם קודם לכן שמות, כמו למשל כנען.
יש לי הסכמה רבה לא פעם עם מה שאתה כותב בשאלות רבות. אולם איני מסכים עם חלק ניכר מהביקורת שלך על מאמרו של עוזי בורנשטין. עוזי צודק שהציונות לא הייתה תנועה לשחרור לאומי, וכי אין אפשרות להגדיר תנועה לשחרור לאומי אלא כזו הנאבקת כנגד שלטון זר. זה נכון שלא בהכרח כנגד אימפריאליזם, שכן ההכרה הלאומית באירופה באה כריאקציה לכיבושים של נופוליאון בונפרטה בשלב שצרפת לא הייתה מדינה אימפריאליסטית כפי שהמרקסיזם מבינים אימפריאליזם-השלב העליון של הקפיטליזם שהפך להיות כלכלת שוק עולמית. זה נכון שלא כל התנועה הציונית הייתה מקשה אחת, והיו לה חלקים יותר ימניים ויותר שמאליים, אך מכאן ועד לטענתך כי הפלמ"ח יכול היה לשחרר את המזרח התיכון מפיאודליזם, זו פשוט טענה ללא כל אחיזה במציאות. הפלמ"ח שיתף פעולה עם האימפריאלזים ועשה דברים נוראים כנגד הפלסטינים ב48, כולל את הטבח בפועלים של בבאלד אל שיך, בדצמבר 47, ודוקא בהם שנחלצו לעזרת הפועלים היהודים שהותקפו יום לפני כן על ידי לאומנים ערבים בתי הזיקוק בחיפה. טענות ברוח זו העלו פועלי ציון שמאל בויכוח עם הקומינטרן בזמן חיי לנין והן נדחו ( קרא את דברי החברה פרומין בויכוח)
נכון שהוועד הלאומי הערבי, בהנהגת המופתי שהשתלט על המרד הערבי ב1936, אשר היה התקוממות אנטי אימפריאליסטית עממית, הייתה הנהגה ריאקציונרית. זה נכון שהפ.ק.פ בהשפעת סטלין ב, הזדנבה אחר הנהגה זו, אולם אין זה משנה את העובדה שהמרד של הפלחים והפועלים עצמו היה תנועה מהפכנית אנטי אימפרילאיסטית ,אשר בהנהגה קומוניסטית הייתה יכולה לנצח, כאשר היא מציעה לפועלים היהודים להצטרף למאבק למען סוציאליזם ולא למען מדינה לאומנית בורגנית נחשלת.
בלילה שבין יום שני לשלישי – פרובוקטור רשם
"תגובה" בשמי ועליה הגיב מי שהגיב.צר לי
שמדור התגובות פרוץ וכל דיכפין יכול ל"חתום"
בשמם של אחרים.
ליוסי בידידות:
מספר הערות לתגובתך לתגובתי:
1)תנועה לשחרור לאומי נתנת להגדיר כתנועה
לשחרור משלטון זר,או אפלייה לקולקטיב,למיעוט
או חלק מחברה הסובלת מדכוי או אפלייה על רקע
לאומי,תרבותי,דתי או אטני.התנועה הציונית
היתה(עם כל הצד השלילי שבה)תנועה לשחרור לאומי של העם היהודי(אלא אם נתעלם שהיה כזה
דבר "עם יהודי",אבל אפשר לקרא לתופעה המוזרה
הזו"מיעוט"או בכל שם אחר.
2)לא התכוונתי שהפלמ"ח ישחרר את המזרח
התיכון מפיאודליזם.כוונתי שמדינה בורגנית,
דמוקאטית וקפיטליסטית הינה שלב מתקדם יותר
ביחס למשטרים פיאודלים.מרקס אמר שבהסטוריה
לא נתן "לקפוץ"שלבים.לכן,מדינה בורגנית,קפיטליסטית כמו ישראל היא ללא ספק,
עם כל הביקורת שלי ושלך עליה,שלב מתקדם יותר
ממצרים,מירדן,מסוריה,מעירק(של סדאם),מסעודיה
ועוד ועוד.
לסיכום,אני בדעה שמרקסיסטים אמיתים חייבים
להיות בקורתיים,אבל לא שטחיים,דיאלקטים ולא
פשטנים,כשתמיד האמת,האמת האוביקטיבית(שהיא
תמיד,תמיד מורכבת)מול עיננו.רק כך נוכל לעמוד
מנצחים מול כל ביקורת.
אשר ידידי
אני תומך בעמדתו של לנין כי לב המרקסיזם הוא הדיאלקטיקה, שכן אחרת נופלים למחשבה מכיסטית מטפיזית.
לנין ניסח את אחד החוקים הדיאלקטים ביחס לחברה האנושית בשלב זה: התפתחות משולבת של חלקים בלתי שווים. משמעותו של חוק זה הוא כי בתקופה שהקפיטליזם פיתח את כוחות הייצור לדרגה של שוק עולמי, אנו חיים בכל מקום בחברה קפיטליסטית הקשורה באלפי נימים לחלקים אחרים.מסיבה זו לא ניתן בתקופה הנוכחית לבורגנות לעמוד בראש ההמונים ולבצע מהפכה דמוקרטית ותפקיד זה נופל על שכם מעמד הפועלים בשלטון. הדבר נכון גם בארצות היותר נחשלות , וגם בארצות הקפיטלסטיות המפותחות.מסיבה זו מהפכה סוציאליסטית יכולה לפרוץ בארץ נחשלת, אך ללא עזרה ממהפכות מנצחות בארצות מפותחות היא תתנוון ותקרוס.מסיבה זו פיתוח הכלכלה והחברה במזרח התיכון הוא חלק ממשימות מעמד הפועלים באזור כולו ובעולם. הנאצריזם והבעתיזם הוכיח כי לא הבורגנות ולא הזעיר בורגנות יכולות למלא תפקיד זה. דבר זה נכון גם לגבי הפתרון של השאלה הלאומית באזורנו, כולל השאלה הכורדית ,הפלסטינית והישראלית.
אלקס מסיס
תודה
עוזי היקר
שמחתי להיפגש עמך במדור זה.תיקון עובדתי קל לרשימתך:ראש הקומוניסטים העברים היה אליעזר פרמינגר ולא יוסי פרמינגר.הוא כיהן בכנסת הראשונה.לימים חזר למפ"ם והיה מראשי מקימי מפעלי הכימיה בישראל.
עוזי בורשטיין, כמוהו כשמואל אמיר בתגובותיו
להערותי (למאמרו על מאיר וילנר המנוח) – אינו מדייק: כשכתבתי, שרק"ח התנגדה לשתי מדינות ב1967 עד 1970 ,התכוונתי והבהרתי, שהשאלה הטקטית הייתה: למי להחזיר את השטחים
הכבושים. העולם הזה-כוח חדש תבע להחזיר את
הגדה המערבית ורצועת עזה לעם הפלסתיני ואילו
רק"ח תבעה לסגת ולהחזירם לירדן ומצרים. אף
פעם לא "האשמנו" את רק"ח בסטייה מעקרון החלוקה לשתי מדינות.
אלכס מסיס לא אומר אמת. אולם מאחר והאדון מסיס מצנזר בעקביות כל הודעה ביקורתית בעיניו, להלן קישורית למאמר שכתבתי באינדימדיה אודות "העולם הזה" ןמעלליו.
ואגב, אלכס יכול למחוק גם את ההודעה הזו. אם זה מה שנשאר לו לעשות במקום להתווכח, רחמיי.
http://indymedia.org.il/imc/webcast/58579.html
המקופח התמידי מרחב מנסה שוב להסיט את התגובות למאמר העוסק בנושא כלשהוא – למסלול
החבלה שלו ב"הגדה השמאלית" שאין בה צנזורה
ובוודאי לא של "האדון אלכס מסיס", סגנון כתיבה "מהפכני" של הוזים הנתמכים ב"המונים".
מי מהקוראים שלא ייתש כוחו ויקרא את דברי
ההסתה ההמוניים של מרחב- יווכח לדעת, עם מי
יש "לנו עסק".
בראשית מדור התגובות נאמר שתגובות שאין להן
קשר לתוכן המאמר – יןסרו.
דוד מרחב הגיב למה שאלכס מסיס הגיב. לכן יש קשר לכתוב. לא ייתכן שיש אפשרות לנהל דיון רק עם המאמר ולא עם המגיבים לו. ובכלל כתוב עם הטקסט (כלומר גם של התגובות). ובקיצור "יש לנו עסק" עם מגיב רגיל.
אין ב"תגובתו" של דוד מרחב אפילו מילה אחת של
התייחסות להערתו של אלכס מסיס – פרט להשמצות
גסות רוח.- המתכנה "לתמה" רשאי להפעיל ולערוך אתר משלו ויקבע שם את כלליו.
והפעם את שאלתי למה דבריי שנכתבו הם בבחינת השמצות. ובכן, אני מתכוון לכתוב הודעה זו כל פעם מחדש עד שתימחק. אלכס יצטרך להתאמץ הרבה כדי לחסום אותי ואת חבריי.
ההתקפה ה"מרקסיסטית" על האתר, בניסיון נואש
נוסף, להשתלט עליו ועל תכניו – נמשכת. ראו
"התגובות" לעיל.