הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-24 ביולי, 2003 2 תגובות

בקובעה שיא של שני מיליון אנשים הכלואים בבתי כלא אמריקאיים – השיגה ארה"ב את רוסיה, וכעת היא המדינה עם האחוז הגבוה ביותר של אזרחים מאחורי הסורגים. כיום כולאת ארה"ב אנשים בקצב גבוה יותר לא רק ממדינות מערביות אחרות, אלא גם ממדינות עניות עם משטרים רודניים.

אלו הם ציוני הדרך העגומים האחרונים הנובעים משני עשורים של שפע במאסרים שלדברי המומחים עזר כנראה בהפחתת הפשיעה, אך גם יצר עלויות מנופחות ואי-צדק גזעי מובהק.


מעבר לים, מדיניות הכליאה של ארה"ב מתקבלת בדרך כלל כאות קלון לחברה המתגאה בערך החופש וזה עתה יצאה למלחמה כדי להפיל את משטרו העריץ של סדאם חוסיין בעיראק.


"למה, בארץ האנשים החופשיים, צריכים שני מיליון אנשים, נשים וילדים להיות כלואים?" שואל אנדרו קויל, מנהל המרכז הבינלאומי לחקר תנאי המאסר באוניברסיטת לונדון, וסמכות מובילה בסוגיית כליאה. כאשר הוא דן בפשע ועונש עם עמיתים זרים, אומר קויל, ארה"ב היא חריגה עד כדי כך שלעתים קרובות חייבים להשאירה מחוץ לדיון. "אנשים אומרים, ‘טוב, זאת ארצות הברית.’ הם רואים את ארה"ב כעומדת לגמרי בפני עצמה", הוא אומר.


הסטטיסטיקות האחרונות תומכות בדעה זו. השיא החדש של 2,019,234 עליו הודיעה המחלקה המשפטית באפריל, הדגיש את ההיקף הבלתי רגיל של הכליאה בארה"ב בהשוואה לרוב מדינות העולם. בשנות התשעים התחרו ארה"ב ורוסיה על התואר המפוקפק של קצב הכליאה הגבוה ביותר ברחבי תבל. אבל בשנים האחרונות נתנו שלטונות רוסיה חנינות בקנה מידה גדול כדי להקל על הצפיפות בבתי הכלא מוכי המחלות שלהם, וארה"ב כבשה ללא מתחרים את המקום הראשון עם 702 אסירים לכל מאה אלף תושבים. ברוסיה ישנם 605 אסירים לכל מאה אלף תושבים.


יחסית לגודל האוכלוסיה, ועל פי מיטב הנתונים הזמינים, יש לארה"ב פי שלושה יותר אסירים מאשר לאירן, פי ארבעה יותר מאשר לפולין, פי חמישה יותר מטנזניה ופי שבע יותר מגרמניה. למרילנד יש יותר אזרחים בכלא (מוערכים ב-35,200) מאשר בכל קנדה (31,600), למרות שאוכלוסיית קנדה גדולה בהרבה.


"אנו עוסקים כאן בניסוי רציני מאד", אומר וינסנט שירלדי, מנהל מכון מדיניות המשפט, מרכז מחקר וושינגטוני התומך בחלופות למערכת הכליאה הקיימת. "איני חושב שההיסטוריה תטה לנו חסד."


ברוס ווסטרן, סוציולוג מאוניברסיטת פרינסטון, אומר שלמדיניות השפיטה היתה השפעה לא פרופורציונלית באופן בולט על גברים שחורים. מחלקת המשפט מדווחת שאחד מכל 8 גברים שחורים בשנות העשרים והשלושים המוקדמות לחייהם בילה בשנה האחרונה מאחורי הסורגים, בהשוואה לאחד מתוך 63 גברים לבנים. לדבריה, לשחור יש סיכוי של אחד לשלוש ללכת לכלא.


לגברים שחורים שנשרו מהתיכון, אומר ווסטרן, המספרים גבוהים יותר: 41 אחוז מהנושרים השחורים בטווח הגילים בין 22 ל-30 היו כלואים בשנת 1999. "לדעתי זוהי ההתפתחות החשובה ביותר ביחסי הגזעים בשלושים השנים האחרונות", הוא אומר.


מספר חוקרים שמרנים אומרים שככל ששפע הכליאה מצער, זה עובד. לדעתם העובדה שאוכלוסיית בתי הסוהר עדיין עולה למרות הירידה ברמת הפשיעה הלאומית הנמשכת זה עשור, אינה אנומליה, אלא התוצאה למדיניות הענישה המחמירה. "אם אתה שם מישהו בבית הסוהר, אתה יכול להיות בטוח שהוא הוא לא ישדוד אותך", אומר דוד ב. מוהלהאוזן, מנתח מדיניות בקרן הריטג’. "מחקר איכות מראה שהגברת הכליאה מפחיתה פשע. אם לוקחים בחשבון שעדיין יש כ-12מיליון פשעים חמורים בשנה", אומר מוהלהאוזן, "ייתכן שאנו לא כולאים מספיק אנשים".


כליאת פורעי חוק נעשית כבר מאות שנים, אולם בתי הכלא של היום הם מורשת רצון מתקני העולם מן המאה ה-19 לשקם את העבריינים יותר מאשר להענישם על ידי הצלפה, להטבילם במים או להציגם על עמוד הקלון.


ההשפעה הקוויקרית עמדה מאחורי הקמת מוסד הענישה של מזרח פילדלפיה ב-1829, הנחשב בדרך כלל לכלא האמריקני המודרני הראשון. אח"כ, קצת יותר מעשרים שנה, גדלה אוכלוסיית בתי הכלא ב-1.5 מיליון.


סיבה עיקרית של הגידול היא המלחמה בסמים. ב-1980, אומר מרק מאואר, עוזר מנהל פרויקט השיפוט בוושינגטון, כ-40 אלף אמריקאים נכלאו אך ורק על עבירות סמים. היום המספר הוא 450 אלף – שלושה רבעים מהם שחורים והיספאנים, למרות שהשימוש בסמים אינו גבוה בקבוצות אלה יותר מאשר בקרב לבנים.


"השימוש בסמים חוצה מעמדות וגזעים", אומר מאואר, מחברו של הספר "גזע לכליאה", "אולם אכיפת החוק מתמקדת בשכונות מעוטות הכנסה". אלפרד בלומשטיין, קרימינולוג באוניברסיטת קרנגי-מלון, אומר שכליאת סוחרי סמים לא בהכרח מפחיתה את מספרם כיון שמגויסים חדשים תופסים את מקומם במהרה.


התיאוריה המבוססת היטב של ה"מניעת יכולת" גורסת ש"אם ברנש מבצע 10 פשעים בשנה ואתה כולא אותו לשנתיים, הרי שמנעת 20 פשעים". אומר בלומשטיין. "זה עובד לגבי אונס ושוד. אבל לגבי סמים, ישנו שוק שמתאושש מהר. כליאת עבריני סמים היא בעיקר תרגיל בחוסר תועלת".


סיבה חשובה שנייה לעליית שיעורי הכליאה היא התזוזה – מטעמים פוליטיים של דעת קהל – לעבר עונשים ארוכים יותר עם תקופת מינימום הקבועה בחוק, חוקי "שלוש העבירות" (מאסר עולם לאדם הנדון למאסר בפעם השלישית) ואמצעי "אמת בשפיטה" למניעת שחרור מוקדם על תנאי.


"מאז שנות השבעים, היתה פוליטיזציה גדלה והולכת של מדיניות הענישה", אומר בלומשטיין. "זהו צליל 30 השניות של דלת הכלא הנטרקת, עם ההבטחה המשתמעת ‘בחר בי ואני אטרוק את הדלת’". עמדה קשוחה בענייני ענישה מושכת בדרך כלל קולות בוחרים, בין אם היא מפחיתה בסופו של דבר את הפשיעה ובין אם לאו".


בלומשטיין אומר שהמחקרים האחרונים המחמירים ביותר קבעו שכרבע מהירידה בפשיעה בשנים האחרונות נובעת מכליאת יותר עבריינים. השאר נובע מגורמים אחרים, ביניהם דעיכת מגפת הקוקאין-קראק, שינוי באסטרטגיות המשטרה והכלכלה החזקה של שנות התשעים.


כעת, כאשר מדינות רבות נמצאות במשבר תקציבי, ישנם רמזים לשינוי עמדות. נתוני מחלקת המשפט מראים שתשע מדינות הפחיתו את אוכלוסיית בתי הכלא בשנה האחרונה, כולל טקסס, אילינוי וניו-יורק.


מספר האסירים עדיין עלה במספר גדול יותר של מדינות, כולל מרילנד, בה אוכלוסיית בתי הכלא, לא כולל בתי המעצר, שילשה את עצמה ויותר מאז 1980 לכ-24 אלף איש. אולם מושלים ומחוקקים רבים תוהים האם הם יכולים להרשות לעצמם לאכסן יותר ויותר עבריינים בעלות ממוצעת של 25,000 דולר לאדם לשנה.


"אפילו חלק מהיותר ימנים מבין אנשיך אומרים, ‘בואו נראה מה אפשר לעשות כדי להוציא חלק מהאנשים מהכלא על מנת לחסוך קצת כסף’",
אומר רג’ינלד א. ווילקינסון, מנהל מחלקת התיקון והשיקום של אוהיו ונשיא אגודת מנהלי בתי הסוהר.


כמו אנשי מקצוע רבים של הכלא, אומר ווילקינסון, "תמיד חשבתי שאנו כולאים יותר מדי אנשים". לדבריו הוא מנצל את מצוקת התקציב כדי לקדם חלופות זולות יותר. אוכלוסיית בתי הכלא באוהיו נפלה מהשיא של 49 אלף בשנת 1998 ל-45 אלף, ושני בתי כלא נסגרו, הוא אומר.


במרילנד לא מדברים על סגירת בתי כלא. הרחבות גדולות בתכנון או כבר יצאו לדרך בסניף הצפוני של מוסד התיקון ליד קמברלנד ובמוסד התיקון המזרחי בחוף המזרחי, על מנת להוסיף 396 מיטות למערכת הצפופה.


"מרילנד תיראה תקועה במהלך סרק", אומרת יהודית א. גרין, חברה בכירה במוסד למדיניות שיפוטית שאיתר את תחילת השינוי במדינות אחרות. המושל רוברט ל. ארליך ג’וניור ומזכירתו לענייני בטחון הציבור ושירותי התיקון, מרי אן סאר, אמרו שהם רוצים להשתמש בטיפול בסמים ובהשגחה צמודה יותר על המשוחררים על תנאי כדי למנוע מעבריינים לשעבר לחזור אל הכלא.


סאר הכינה תוכניות "שכולן במטרה להוציא אנשים מהכלא ולדאוג שיישארו בחוץ", אומר מרק א. ורנארלי, מנהל המידע לציבור במחלקה לביטחון הציבור. עדיין, הוא מוסיף, בהתחשב בזרם הקבוע של האסירים הנשלחים לכלא על ידי בתי המשפט, "אנו נמצאים בחיפוש מתמיד של קרקע לבניית בתי כלא חדשים."

תגובות
נושאים: מאמרים

2 תגובות

  1. ובישראל? הגיב:

    בישראל מדובר על כ-160 אסירים ל-100 אלף תושבים.

    http://www.homeoffice.gov.uk/rds/pdfs2/r188.pdf

  2. שי הגיב:

    ארה"ב בזה לקובה על שכולאת מתנגדי משטר. חה חה.

    האם במניין אסירים זה כלולים האיסים האפגאנים בגוואנטנמו שבקובה? אלו שכלואים ללא עורך דין ומשפט ותנאים?

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים