כשהפסקת האש מחזיקה מעמד זה כמעט חודש ימים, כשאין דיווחים על פיגועים, מבצעים צבאיים, הפקעות, לידות מאולצות במחסומים, לוויות, גדרות, הריסות בתים, חיסולים, התראות, תגובות ותגובות-נגד, נותרו כלי התקשורת בפני בעיה גדולה: כיצד יספקו לצרכני האקטואליה את המנות הגדושות אליהן הורגלו משך יותר משלושים חודשים רצופים?
מאז פרוץ האינתפאדה בשלהי ספטמבר 2000, התרבו והתנפחו תוכניות אקטואליה, שכולם נהנים מנתח לא מועט מעוגת הרייטינג, מה נקרא בשפת כלכלני הקפיטליזם "התאמת כמות ההיצע לרמת הביקוש".
כשהתקשורת ההגמונית בישראל לוקחת אתנחתא מלצעוק בשופריהם של שדות הכח, היא "מגלה" שקו העוני עבור חלקים גדולים מאזרחי המדינה הוא תקרת זכוכית, שיש אזרחים שאינם יכולים להרשות לעצמם תרופות, שיש ילדים שעבורם כריך לחם אינו עניין שבשגרה.
יש שישאלו על מה התרעומת, הרי כעת אי אפשר לצרוך מנה חדשותית נטולת תבלין חברתי, מגעי ביבי-ויקי מסוקרים יותר ממגעי שרון-אבו מאזן, תמונות של מקררים ריקים הפכו שכיחות, כנ"ל המפות הסינופטיות והטבלאות של האוצר – הנה התקשורת הישראלית מעניקה חשיפה חסרת תקדים למצב החברתי.
"המצב החברתי" לפי אותה תקשורת הוא, אגב, אינו ילידו של זה המדיני-בטחוני. היחסים בין שני "המצבים" יכולים להיות הרבה דברים, למעט יחסים אורגניים. ככל שיש הפוגה בחזית הבטחונית, משתמשת התקשורת ברזרבה החברתית, תוך הפגנת חמלה שבאה לפצות על חוסר האונים מול המדיניות הכלכלית של ממשלת שרון ושל קודמותיה.
זוהי, להזכירכם, אותה תקשורת שיישרה קו עם המסעות להכפשת כל מפעל שעובדיו התנגדו להפרטה, אותה תקשורת שעשתה כל שבידה לשלול את הלגיטימיות של כל שביתה, שנטלה חלק בחתירה תחת כל מאבק חברתי. אותה תקשורת, שתמכה (לעתים בגלוי תוך הפרת כללים אתיים של עבודה עיתונאית) במהלכים כלכליים ימניים הרי אסון, כעת מתכחשת להורותה על האסון, האסון גם הוא חד הורי.
אלא שהפעם המשימה קשה יותר. כי את ויקי קנפו, קשה להאשים בסוציאליזם הסתדרותי אפרורוי, או בשימוש לרעה בכחה, הרי כל כוחה של ויקי קנפו טמון בחולשתה, היא האנדרדוג במשחק, התקשורת לא יכולה לבלום אותה כפי שהיא בדרך כלל נוהגת כלפי מאבקי עובדים, אז הפתרון הוא יצירת מובלעת סביבה, סיקור יתר הוא לאו דווקא אינדיקציה לסולידריות, במיוחד כשכל מה שהתקשורת יכולה להציע לויקי קנפו וחברתיה וכל ניזוקי התוכנית הכלכלית היא חמלה בפריים טיים.
יום אחד עלולה הממשלה להחליט על מבצע חיסול, ביום שאחריו עלול להתפוצץ אוטובוס, כל המצלמות שליד אוהלה של ויקי ייעלמו ויעברו לאייטם הבא, עד אז ימשיך ציבור אזרחי המדינה לפנטז על האינתיפאדה החברתית שאין לנו.
כל זמן שהמחאה מוגבלת למספר קטן של נשים חד הוריות, שהכרתן עדיין ציונית)הם מנפנפות
בדגל הלאום ולא בדגל האדום(, התקשורת שהיא כלי שליטה של בעלי ההון על ההכרה ש ל בני
האדם, אינה פוחדת ממחאה זו. אולם מחאה זו הנה קצה הקרחון, חוסר שביעות הרצון, הכעס,
החשש מהעתיד הולך ומעמיק בקרב שכבות נרחבות, הן של פלסטינים אזרחי ישראל, והן בקרב
יהודים ישראלים, חוסר שקט רגשי זה, ההולך ומצטבר במצב שכל האזור נראה כהר געש
המתעורר לחיים, במיוחד לאור ההתנגדות ההולכת ומתרחבת בעיראק, תוליך למאבקים הרבה
יותר רחבים אשר יורידו את החיוך מבעלי רשתות שטיפת המוח הקרוית תקשורת.
לעניות דעתי ישנה התחלה של התעוררות מחאה חברתית רחבה מאוד (חד-הוריות, בדואים, המאבק על הפנסיה ועוד). אובייקטיבית זוהי תחילתה של התנגדות עממית לשיטה הכלכלית ולהון, גם אם סובייקטיבית אותם אנשים שנאבקים אינם מכירים בכך. יש לקוות כי מתוך המאבקים הללו תצמח תודעה מעמדית אשר תאחד אותם למאבק כללי למען צדק ושוויון!
ליוסי שוורץ – נראה לי שאתה הוזה . הדגל האדום חלף מן העולם ונמצא רק בדמיונך . ברגע שכנפו וחברותיה יקבלו את הקצבה שהורידו להם יקפלו הדגל ויחזרו לביתן כל מלחמתן היא לא אידאולוגית אלא על כסף בלבד. חלומך על הכרה מעמדית הולך ומתרחק . כל פועל כיום הוא כזה מחוסר ברירה אם היה יכול היה הופך ל " בורגני " .
הרעיונות שלך הם יפים גם אני האמנתי בהם פעם עד שהתפכחתי . רעיונותך הם כה יפים וטהורים , אלא מאי , אינם מתאימים לאנשים שמטבעם הם רעים שתלטנים , רודפי בצע ונצלנים .ראה מה קרה לרעיון הקיבוצי כיום כל " חבר " הוא זאב בודד וחלומו הרטוב הוא לקבל כמה שיותר נדל"ן . ראה את ארצות מזרח אירופה הדובקות במדיניות השוק החופשי ומשפרות לאט ובשיטתיות את מעמדן ואת מצב תושביהם .עם כל הכבוד רק עיוור לא יראה כי התיאוריה היא יפה אבל הביצוע …
1. פעולות איבה המיוחסות לישראל – מבצעים צבאיים, הפקעות, לידות מאולצות במחסומים, לוויות, גדרות, הריסות בתים, חיסולים, תגובות (8 במספר)
2. פעולות איבה הנובעות מהפלשתינים – פיגועים, התראות ותגובות נגד (3 במספר)
3. מסקנה כמותית: מתוך 11 פעולות סה"ל הפלשטינים אחראים על חלק זעום ביותר בשעור של 3/11, ולעומתם ישראל נושאת בחלק הארי של פעולות האיבה, בשיעור של 8/11, דהיינו כמעט פי 3.
4. חידה – מה לא בסדר בתאור הזה?
אמנון טוען שלפועלים בימינו אין תודעה מעמדית, אלא רצון אגואיסטי להיות אלה "שדופקים" ולא אלה "שנדפקים". מעבר לטבע האנושי (שיש שיקראו לו המחורבן) שגורם לנטייה זו, השיטה הפסבדו-קפיטליסטית מעודדת את הנטייה הזאת עוד יותר. היא יוצרת אשלייה כאילו יש תחרות שווה ולכן אם תתאמץ (או תתחמן) תגיע גם אתה לעמדה של כוח. למעשה, לשיטה הכלכלית שלנו יש מעט מאוד במשותף עם החזון של אדם סמית. אין שום שיוויון הזדמנויות, אלה אשלייה שקורמת עור וגידים בגלל מדיה שאוהבת להציג סיפורי סינדרלה על אנשים שהגשימו את ה"חלום הישראלי" מן האשפתות. כמובן שאלה מתי מעט. בפועל המוביליות החברתית שואפת לאפס וקרטלים עושים יד כדי לרסק עסקים קטנים או לתחום אותם לנישה מצומצמת ביותר. זכורה לי סצינה מסרטו של פאסבינדר על מוכר מכולת גזען שמסרב למכור למהגר מרוקאי אך מתרצה כי הסופר לקח את כל הקליינטים. אין יותר מכך כדי להראות איך השקר הלאומני דוחף את הדפוק לדפוק מישהו אחר במקום לשאוף לתבוע מן הממשל שיקפיד על אותה "תחרות שווה" שהבטיח. אם כבר קפיטליזם, אז לפחות שיהייה אמיתי…