"אישה יושבת וראשה נטוי הצידה. שעוּנה על ידה. היא עטויה גלימה. מחרוזת של פנינים אדומות גדולות עוטפת את צווארה בסיבוב כפול: הילדה. הסבל של הִילדה, הבדידות של הִילדה, התקווה של הִילדה. אישה יקרה ואמיצה שראתה את חבריה מתים בזה אחר זה, נבלעים באלימות של מפעילי המריונטות של הארץ הזאת. כן, זו היא הילדה שראתה את [ קראו עוד ]
אֵין צוֹרֶךְ לִדְפּוֹק עֲל דַלְתוֹת אוּלַמֵי גַנֵי הָעֶדֶן בַּעֲיָרָה נְתִיבוֹת, שָם, הַצִיפּוֹר עַל תִּקְרַת הַתְּכֶלֶת הַמְצוּיֶרֶת נִרְאיֵת כְּמוֹ אִבְּדָה אֶת הַכַּרַתָה וְאוּלַי אֶת נִשְמַתָה, מִפְּגִיעַת רוּגַטְקָה מְמוּקֶדֶת שֶל יֶלֶד צַלָף, וְעוֹד רֶגַע הִיא צוֹנַחַת עַל דָג הַדֶנִיס הַמְעוּלָף גָם הוּא, בַּצַלַחֲתִי, מָמְתִין לַלִימוֹן שֶיָבוֹא וִירַעֲנֵן אֶת רוּחוֹ הַמְטוּגֶנֶת. בְּגַנֵי הָעֶדֶן שֶל נְתִיבוֹת הַזְקֶנִים הַמָרוֹקָאִים פּוֹעֲרִים [ קראו עוד ]
סימלו של הלוגו של חברת התקליטים EMI הוא הכלב היושב ומקשיב לגרמופון – כמוהו גם התקשורת הישראלית מאזינה לגרמופון המזמר של הממשל הישראלי, ומשרתת אותו כמגביר קול צרחני. מאז כפתה קונדוליסיה רייס, שליחת הנשיא בוש, את הסכם הפסקת האש על ישראל והרשות-הפלסטינית, אני קורא בהשתאות את שלל הדיווחים והפירושים ב"הארץ", "ידיעות אחרונות" וערוצי הטלוויזיה. האופייני [ קראו עוד ]
אין סליחה ואין כפרה לרצח חפים מפשע – אין דבר מגונה ומתועב יותר מהרג חסרי ישע, אין דבר מזעזע יותר מרצח ילדים – משני הצדדים. אבל אם רוצים לעצור את הקטל ההדדי צריך לראות את המציאות האכזרית הזאת בצורה מפוכחת, נטולת רגשות. צריך להבין את העיוות שיצרו אצלנו 36 שנות כיבוש, התנשאות ודמוניזציה של האויב. [ קראו עוד ]
מאות סטודנטים נזעקו להגיב על הידיעה לפיה נתניהו עומד להעלות את שכר הלימוד באוניברסיטה. בין כל ההחלטות המרושעות והנתעבות של הממשלה הנוכחית נראה שכאן עומד להיעשות מעשה שהוא המוסרי ביותר שממשלה זו יכולה לעשות. הסטודנטים, שבעת מאבקם להפחתת שכר הלימוד, נמתחה עליהם ביקורת על כי שומעים מהם רק במאבקים בנושא שכר לימוד, דיברו על טיפול חברתי במכלול נושא [ קראו עוד ]
מקצה המחנה ועד קצהו עברה קריאת הגבר של הרמטכ"ל יעלון "ניצחנו", ובכל זאת העם לא יצא לכיכרות לחגוג את הטעם המשכר, כפי שהיה למשל בשעתו עם ניצחונה של מכבי ת"א באליפות אירופה בכדורסל, כאשר המונים חגגו בכיכר מלכי ישראל (רבין היום), תוך כדי טבילה בבריכת הכיכר. ומי שמבקש דוגמה יותר מובהקת יכול להיזכר בתמונות ההמונים [ קראו עוד ]
אם מבקר מהחלל החיצון היה צריך לשרטט את מפת ישראל רק על פי צפייה בפריים-טיים הטלוויזיוני הוא בוודאי היה שם את תל-אביב, ירושלים, ניו-יורק ולוס-אנג’לס כערים המרכזיות. היישובים הערביים, סביר להניח, היו נמצאים במקום נידח כלשהו מעבר לאוקיינוס. מחשבה זו עלתה בדעתי כשביום האדמה האחרון יצאתי מביתי בתל-אביב, ובנסיעה קצרה של עשרים דקות הגעתי לכפר קאסם [ קראו עוד ]
"לא נעים להודות אבל, יחסי ישראל וארה"ב, מתנהלים במתכונת דומה", כתב אלוף בן במאמרו השבועי ב"הארץ" ("שדרוג אזרחי ליחסים" 3 ביוני 2003) במשוואה שעשה בין ישראל למיקרונזיה, איי מרשל ופלאו – שלושה איים באוקיינוס השקט, כשהוא ממשיך וכותב: "מיסוד פורמלי של הקשרים יבטיח את ביסוסם לטווח הארוך, יעניק תנופה לכלכלה הישראלית והרתעה משופרת למערכת הביטחון [ קראו עוד ]
נדמה לי שאני יכול לומר מתי התחלתי להאמין שאולי יש משהו מן האמת בדעה שישראל מתכוונת להסתלק משטחי הכיבוש. הסיפור מתחיל בווייטנאם. יש אומרים שאפילו קודם לכן, במלחמת העולם הראשונה, כשפלשו הבריטים לחצי האי גאליפולי בניסיון כושל להגיע משם לקונסטנטינופול בירת האימפריה העותמאנית, שנגמר בנסיגה בריטית רבת-אבידות. אבל נסתפק בווייטנאם. ובכן, כאשר שקעו האמריקאים עמוק-עמוק [ קראו עוד ]
בימים אלה של הודנא, במסגרת צעדים ראשונים במימושה של "מפת הדרכים", ברור לכל כי שחרורם של האסירים הפלסטינים הוא בראש התור. אם אבו מאזן אינו יכול לשחרר אסירים שתרמו תרומה משמעותית למימושה של ההודנא בין הארגונים הפלסטינים, אז מה הוא יכול? ואילו מהצד "שלנו" נשמעת ברמה המנטרה המוסכמת כל-כך כי: "לא נשחרר אסירים עם דם [ קראו עוד ]
אפילו קונדוליסה רייס, אשה ימנית שלא במקרה הצטרפה לכנופיית ג’ורג’ בוש, נדהמה מהחמיצות שנדפה משרי ממשלת ישראל נוכח הפסקת האש החד-צדדית של ארגוני ההתנגדות הפלסטינים. היא השתדלה מאוד להתבטא ברוח מרכז הליכוד, חירפה וגידפה את יאסר עראפת והודיעה שהחרם עליו יימשך, אבל בני שיחה היו בכל זאת זועפים ומרירים. משקיף מן הצד היה עלול להגיע [ קראו עוד ]
