אבו-מאזן ייפול לפני סוף חודש אוקטובר – כך סבורים בחוגי הצמרת הפלסטינית. אחרי הפארסה האכזרית של "שחרור האסירים" הולכת וגוברת אמונה זו עוד יותר כשהיא מבוססת על ההנחה, שאבו-מאזן לא ישיג דבר מהאמריקאים ומשרון: לא שחרור רוב האסירים, לא סילוק כל המחסומים בתוך השטחים הפלסטיניים, לא הפסקת הבנייה של החומה, לא יציאת צה"ל מכל הערים הפלסטיניות, לא שחרור הנשיא הנצור, לא הקפאת ההתנחלויות, לא חיסול כל המאחזים שקמו בשלוש השנים האחרונות (כפי שנקבע במפת-הדרכים הכמעט-נשכחת). אילו רצו "לעזור לאבו-מאזן", לפי הנוסח השגור בוושינגטון, היו ממלאים לפחות חלק משמעותי מתביעות אלה. בפועל לא קרה שום דבר מכל אלה. השחרור הראוותני של קומץ האסירים, שעמדו במילא על סף השחרור, רק הבליט את המחדל והגביר את הזעם.
אבו-מאזן נבחר מפני שהאמריקאים דרשו זאת. ההנחה היתה שהאמריקאים יתנו לו את מה שאינם רוצים לתת ליאסר ערפאת. כלומר, הם יפעילו לחץ אמיתי על שרון, כדי שיספק את הסחורה. זה לא קרה. תנאי-החיים הנוראים בשטחים הכבושים לא השתפרו. בכמה מקומות אף הוחמרו. לאבו-מאזן אין תמיכה ציבורית רחבה. אמנם, הוא מייצג לכאורה את המפלגה השלטת:פת"ח – אך, גם בתנועה זו מעמדו בעייתי. התנועה מסורה בלב ונפש ליאסר ערפאת, וקיומו הפוליטי של אבו-מאזן תלוי כל-כולו בתמיכת ערפאת. בסקר פלסטיני פנימי זכה אבו-מאזן ב-2% מדעת-הקהל. בראש הרשימה מופיע, כמובן, ערפאת. אחריו, במקום השני, עומד מוסטפה ברגותי, שהקים רשת גדולה של אגודות לעזרת האוכלוסייה הסובלת. במקום השלישי מרוואן ברגותי, מנהיג התנזים העומד למשפט בישראל. אבו-מאזן מופיע בתחתית.
שרון יכול היה להציל את אבו-מאזן, אילו חפץ בייקרו. אבל גם בנושא זה מוטב להתעלם ממה ששרון אומר וכדאי לשים לב רק למה שהוא עושה. הוא רואה בדאגה את עליית קרנו של אבו-מאזן בבית הלבן ובקונגרס וחושש שמא תמיכת האמריקאים בישראל תצטמק מ-100% לכדי 95% בלבד. נפילת אבו-מאזן על-ידי הצבעה במועצה המחוקקת הפלסטינית תהיה נוחה מאוד לשרון. הוא מאמין שכך תמות מפת-הדרכים, והוא יהיה פטור מהדרישות להפסיק את בניית החומה, לפרק את המאחזים ולהקפיא את ההתנחלויות. בעניין זה זוכה שרון בתמיכתה הנלהבת של צמרת צה"ל. זו מתנגדת להודנה ומשתוקקת לחידוש האלימות. היא משוכנעת, כמו תמיד, שהיא עומדת לשבור את ההתנגדות הפלסטינית.
דרושה רק עוד מכה גדולה אחת – וגמרנו
האם תתממשנה תקוותיהם של שרון ושות’ לגבי עמדת ארצות-הברית? – זה תלוי מאוד במי שיבוא במקום אבו-מאזן. המועמד של ערפאת הוא המיליונר הפלסטיני מוניב אל-מצרי, בן משפחה חשובה בשכם, בעל עסקים נרחבים בארצות הערביות וברחבי העולם. זהו אדם בעל יכולת מוכחת, והוא פופולארי ברחוב הערבי. מועמד סביר אחר הוא שר-האוצר החדש, סלאם פיאד. גם הוא הוכיח יכולת מופלגת. תוך זמן קצר עשה סדר בכספי הרשות הפלסטינית, חיסל במידה רבה את השחיתות, דאג לתשלום סדיר של המשכורות (לא עוד חלוקה על-ידי איש בעל מזוודה מלאה בשטרות-כסף, אלא העברה לחשבונות-הבנק של העובדים). גם הוא זוכה לכבוד ברחוב הפלסטיני. שני המועמדים האלה מקובלים על האמריקאים. בחירת אחד מהם כראש-הממשלה הבא עשויה להביא להמשך שיפור היחסים בין וושינגטון ורמאללה.
אם אבו-מאזן ייפול, מוחמד דחלאן עלול ליפול איתו. דחלאן זכה בתפקידו מפני שהאמריקאים (והישראלים, כמובן) דרשו זאת. עובדה זו פגעה במעמדו מלכתחילה. הוא אמנם איש פת"ח, אך אין הוא חבר ב"ועדה המהפכנית", המוסד העליון של התנועה. גם החשד שהוא נושא את עיניו אל מקומו של ערפאת אינו מחבב אותו על הבריות. מתחרהו המסורתי של דחלאן, ג’בריל רג’וב, התפייס עם ערפאת אחרי התקרית המפורסמת, שבה סטר ערפאת על לחיו. מעמדו נפגע במבצע "חומת מגן", אחרי שצה"ל כבש את מפקדתו בביתוניה ותפס את אנשי-החמאס שהיו כלואים שם, וזאת אחרי שהאמריקאים הבטיחו לו במפורש שצה"ל לא ייגע במתחם שלו. באחרונה החלים רג’וב מניתוח קשה והודיע לערפאת שהוא תומך בו, אך אינו מוכן לקבל בינתיים שום תפקיד רשמי.
רג’וב, כמו אבו-מאזן ורבים אחרים, התנגד לאינתיפאדה החמושה ותומך בהתנגדות אזרחית בלתי-אלימה. הוא תולה תקוות גדולות בשמאל הישראלי ומאמין שהפסקת האלימות והגברת שיתוף-הפעולה עם מחנה-השלום הישראלי יחוללו שינוי מכריע. חסידי ההתנגדות המזוינת טוענים, לעומת זאת, שישראל מבינה רק את שפת הכוח, ושבלי אלימות לא יושג דבר. הציבור הפלסטיני הרחב מתנדנד בין שתי גישות אלה. עתה, רק האמריקאים יכולים להציל את אבו-מאזן. בסרט המפורסם "להציל את הטוראי רייאן" נשלחה יחידה לחלץ חייל שנקלע אל מאחורי חזית האויב. עכשיו המשימה היא להציל את אבו-מאזן, ברגע האחרון, ממלתעותיו של שרון.
על מצבם העגום של תומכי הסדר האימפריאליסטי.
הפוליטיקה של תומכי התוכניות של ארצות הברית באזור, "דוקטרית איזנהור", "תוכנית רוג’רס", "קמפ דויד", תוכנית אוסלו", "מפת הדרכים", תוכניות להן אנו עדים מזה למעלה חמשים שנה, מוליכות את האזור שוב ושוב למלחמות, בהם משלמים המוני היהודים והערבים בחייהם, על מזבח השליטה האימפריאליסטית ובנות בריתה. ערפאת אשר ב68 דיבר על שחרור פלסטין באמצעים צבאיים, אשר בפועל התגלגל לפעולות טרור שסייעו רק למשטר הישראלי, יושב עתה במוקטעה, מסגיר את המבוקשים כדי להוכיח שעדיין יש לארצות הברית אפשרות להשתמש בו לחיזוק מעמדה באזור. ימי אבו מאזן ספורים, אחריו יבואו עוד ועוד משתפי פעולה, כאשר אין לאף אחד מהם, ולתומכיהם בישראל, אפשרות לפתור סכסוך זה, שכן הוא נוצר על ידי האימפריאליזם והוא משמש את צרכי האימפריאליזם. ארצות הברית לא תציל את אבו מאזן, כפי שלא הצילה את ערפאת, היא משתמשת בהם לתקופת מה, ואחר זורקת אותם לפח עם תומכיהם כאילו והיו לימון סחוט. אילולי הנזק שגורמים מנהיגי השמאל של מעמד הביניים, בכך שהם יוצרים אשליות מסוכנות, שרק משכנעות את ההמונים, שלא ניתן לעשות שלום בין העמים, ניתן היה להשתתף בצערו של אבנרי על כך שחלומו מתרסק. בפועל הפתרון יבוא רק מלמטה על ידי המאבק של ההמונים היהודים והערבים עצמם, כנגד האימפריאליזם וכל בנות בריתו. הזעיר הבורגנות היהודית התומכת בבורגנות הישראלית , כי אין לה פוליטיקה עצמאית, בעוד הזעיר בורגנות הערבית התומכת בבורגנות הערבית,כי אין לה פוליטיקה עצמאית משלה, רק מסייעות למיסטיפקציה של סיבות הסכסוך ולהמשך מעגל הדמים.
ישראל לא צריכה להציל את אבו מאזן ולא את העם הפלסטיני.
ישראל צריכה להציל את האזרחים שלה מהמלתעות הפלסטיניות שמתפוצצות ברחובותינו.
ישראל היתה כמה פעמים בסרט הזה של להציל את ערפאת ועכשיו מצילים את אבו מאזן רק אף אחד לא מציל את הטוראי הפשוט שחי ברחוב.
ישראל לא צריכה לשלם לטרור בשחרור רוצחים תמורת הצלתו של אבו מאזן אלא הפלסטינים צריכים להציל את עצמם אם הם רוצים שלום.
אורי אבנרי שוכח שלטנגו דרושים שניים . סוכם במפת הדרכים כי הפלשתינים ילחמו בתשתיות הטרור וכי הצעדים יהיו הדדיים . כל עוד החמס והג’יהד מתחזקים ואנשי עראפת מצהירים על המשך הפעולות , מה יש להציל ???
מעניין , הייתי רוצה שאורי אבנרי יעשה מאזן ויציין נקודה אחת חיובית שלנו או שמא רק הערבים צודקים תמיד ואנו תמיד " הרעים " ???
אורי אבנרי מוכר לי עשרות שנים כאדם ברוך כישרון, שהטיף מאז ומתמיד לדרך השלום.
מר אבנרי ודאי מכיר, כעיתונאי ותיק את חכמת האיזון.
מאמר זה הוא דוגמה חותכת לכתיבה בחוסר איזון, שרק מזיקה למחנה השלום, ועלולה להרחיק קוראים רבים מרעיון השלום.
לסלק את ערפאת ואת אבו מאזן עם כל המחבלים לטוניס!!!!
ישראל צריכה קודם כל להציל את עצמה מהשמאל ההוזה ואחר כך נתפנה להציל את הפלסטינים.
עניי עירנו קודמים.
בלי גסויות קשה לחיות…. שר יוסי בנאי.בלי השמצות על עם ישראל ומוסדותיו ובלי מחמאות לכנופיותיו של יאסר האתר פשוט י ת מ ו ט ט