מה תפקיד של תנועת שמאל סוציאליסטית כיום? אידיאולוגיזציה. מיהו אויב באידיאולוגיזציה? הפוסט מודרניזם הוא הטקטיקה אותה נוקט בשנים האחרונות הקפיטליזם כדי לנטרל את נטייתם הטבעית של האנשים הצעירים למחאה ולמחשבה עצמאית. בשלב מסוים השכילו מכתיבי התרבות הקפיטליסטיים להטיף תעמולה של "סוף ההיסטוריה" או על "מות האידיאולוגיות". את הצורך שמילאה זהות אידיאולוגית תפסו המוצגים המסחריים. פאבים ומועדוני רוק החליפו את תנועת הנוער והתא הפוליטי.
היו שקיוו שהפגנות סיאטל סימנו את תחילת הסוף של "דור האיקס", אך לא כך היה. קל לראות את עומק ההשפעה של הפוסט מודרניזם על התנועה נגד גלובליזציה. כל הגישה הבורחת ממנהיגות. ריכוזית ומאלטרנטיבה ברורה הערצת הספונטניות (או כפי שלנין הגדירה במאמרו "מה לעשות", הסטיכיות).
ואולם התנועה נגד הגלובליזציה מהווה הזדמנות עם המעטים ששמרו על תפיסת עולם סוציאליסטית ברורה ומגובשת לשמש מצפן לכל ה"אנטי ממסדיים" ולהכתיב להם דרך. כן, להכתיב. כי לאדם יש משיכה לאבסולוטי. האדם אוהב סימני קריאה, לא סימני שאלה. זו הסיבה שתושבי השכונות נוהים אחר הרב עובדיה יוסף ולא אחד הקשת הדמוקרטית המזרחית (ד"ר איציק ספורטה פותח כל נאום במילים: היום תמו כבר כל האוטופיות וכו’).
חבירה לעלה ירוק היא בריחה מהמחויבות הזאת. אין דבר המייצג באופן נאמן יותר את דור האיקס בישראל ממפלגה זו ופעיליה. זוהי מפלגתם של כל הצעירים התל-אביבים ששרצו בפאבים וקשקשו על מות האידיאולוגיות במהלך שנות ה-90, כשצבא המתנחלים המאורגן להפליא הסית והדיח בכל מקום, והצליח להביא לעוצמת האמונה בצדקת דרכו לרצח רבין ולעצירת תהליך השחרור מהשטחים הכבושים.
לסמים למיניהם יש חלק נכבד בתרבות הפוסט מודרנית. אין שיטה טובה יותר לברוח מהמציאות, לשקוע באשליה שאין מציאות אחת ואין אמת אחת, אלא יש "עולמות מקבילים", מאותם חומרים כימיים.. לגליזציה של הסמים, כמו מרבית רעיונות הפוסט מודרניזם, אינה אלא הרחבה חולנית של רעיון השוק החופשי: מה שנמכר – מותר. השותף הטבעי של עלה ירוק הוא הגוף שתומך בלגליזציה של הימורים, של זנות ושל פורנוגרפיה. נכון. מדובר בשינוי. עלה ירוק אינה אלא "צעירי שינוי".
יובל הלפרין
אז נכון אתה צודק בקשר ל"דור האקס" ולמועדוני הרוק והפאבים…אבל אם רק תרצו לחפש תגלו שבמועדוני רוק האלו ישנה סצנה שלמה של אנשים ששומעים ומנגנים סגנון מסויים שנקרא הארדקור פנאק שבטח לא שמעתם אליו מאולם. אצל האנשים האלו האידאולוגיה באה אפילו לפניי האומנות מארגנים ערבים פוליטיים כדרך קבע ומזוהים מאוד אם השמאל הרדיקלי רובם אפילו חברים באירגונים כאלו או אחרים. אם רק מפלגות או תנועות למשל כמו חד"ש היו מודעים לתופעה מתפחים אותה ומעמצים את הצעירים אלו אליהם אולי הייתה צומחת כאן תנועה של בני נוער מאורגנת וגדולה שכן אכפת לה.
תודה על האינפורמציה.
אני לא עושה הכללה גורפת.
רצית רק לדעת אם הם עושים במועדונים שלהם "סלקציות", ואם אבוא לשם אזכה לא לשמוע ביטויים כמו "ערסים" ו"כוסיות".
חד"ש כל כך מנותקת מהמגזר היהודי הרדיקלי שמזלה שישנם כמה אלפים שלא מרגישים בבית בשום מקום ובוחרים בה. חד"ש לא תגיע לשום מועדון ולשום חבר’ה צעירים. היא תמשיך לבקר במועדוני זקנים ולחבק את הנוסטלגיה. חד"ש – זה שמאל רדיקלי? הצחקת אפילו אותם.
http://www.gutzy.com/
אתר של סצנת פנאק והארדקור הישראלית
שווה צפייה ולדעתי מרשים עבור בני נוער.
למה עלה ירוק הם רדיקליים? בראיון עם בועז וכטל לפני הבחירות לכנסת הוא הביע שתי עמדות פוליטיות (מלבד עניין הלגליזציה): 1. נגד ‘סחטנות של ועדי עובדים’, בעד הפרטת חברות ממשלתיות. 2. בעד פסילת אחמד טיבי ורשימת בל"ד. בכך הציב את מפלגתו מימין למר פואד בן-אליעזר (הלה התנגד לעמדה 2).
עלה ירוק מבטאים מחאה ריקה וממוסחרת שנועדה לבוא במקום ביקורת רדיקלית על המצב הקיים. זוהי המטרה המעמדית של כל תופעה פוסט-מודרניסטית.
פעם כולם התפעלו מעירית לינור, כי היא ידעה היטב לבטא מחאת דמה פוסט מודרנית (כפי שאמרו פעם: "בשינקין להיות אנטי ממסדי זה הדבר הכי ממוסד שיש"). אז הייתם אומרים שאני ושכמוני "לא יכולים להתחבר" גם אליה. זה לא שלא יכולים, לא רוצים. אני רוצה לשמור על סביבה שאינה נשטפת בים המחשבה האחידה השלטת כיום בעולם, וכשאתה במגננה תמיד הטקטיקה תהיה שמרנית, גם כשהאסטרטגיה היא מהפכנית.
אשר ל"נוסטלגיה". אחת הבעיות של השמאל הרדיקלי בעולם היה שהוא לא סיפק להמונים "מקום ליד האח", תחושה של חמימות, אינטימיות, התרפקות, ומכאן גם מורשת, מסורת(רוצים לקרוא לזה נוסטלגיה? אין בעיה). בסוף המאה ה- 20 ניצחו תפיסות ואמונות שכולן היו בגדר החייאה של העבר (כמו הקפיטליזם הקלאסי שחודש על ידי מילטון פרידמן). כעת תורנו לדבר על החייאה, על החזרת אלמנטים מהעבר המעוררים באנו זיכרונות טובים ומגייסים. בלי שמץ של בושה ובלי שמץ של ציניות.
לגבי חד"ש, אני מודאג דווקא מהתופעה ההפוכה, שהיא לעתים יוצאת מגדרה כדי להתחבר לגורמים שאתם מכנים "רדיקליים".
ושוב, אני לא מכליל באופן גורף אנשים ההולכים למועדונים. כל שטענתי הוא שאין להתמודד בבחירות המקומיות למועצת עיריית ת"א-יפו עם עלה ירוק.
ליובל הלפרין
דבר ראשון בטח שלא עושים סלקציה במקומות כאלו ומעבר לזה הכניסה היא אך ורק לכיסוי הוצאות או לתרומות לארגונים כאלו או אחרים. אני אפילו הייתי בכמה מסיבות שפשוט הכניסה הייתה חינם, אני יכול להפנות אותך לכמה אתרים ישראלים של הסצנה הזאת שפשוט מפתעים לטובה!!! וגם אני לא חושב שתזכה לשמוע כול מניי ביטויים סקססטים כמו "ערסים" ו"כוסיות". ולמגיב השני, לצערי אתה צודק מאוד ולכן רוב הצעירים בורחים לעלה ירוק כמו שאתה אומר.
הכול טוב ויפה, אני מסכים איתך כמעט במאה אחוז ועלה ירוק בסך הכול היא תופעה עצובה. אבל השאלה המרכזית שבאה מהדברים שלך היא "מה אם זה?" אוקי יש פה מצב נתון השאלה מה אתה עושה איתו מעבר להגיד "משהו מקולקל פה…" כי אם כן יש פה גרעין של סצנה של נוער שבאמת אכפת לו וצועק, ואם כן יש פה קבוצה גדולה של "אנטי-ממסדי" שאומרים כמונו "יש פה משהו מקולקל…" אבל נופלים לניוון הפוסט-מודרניסטי מה אתה בעצם אומר להם??? מה אתה מציעה להם??? איזה אלטרנטיבה אמתית אתה נותן להם לתפוס??? כי זה הצד הבא בעצם. אני מקווה שאתה יודע את התשובה, כי אני לא.
ברמת העיקרון, אני מציע להם את המרכסיזם-לניניזם. חלקם לא רחוקים כל כך ממנו. אם הם נגד השיטה הקפיטליסטית ובעד בעלות קולקטיבית על אמצעי יצור, כל היתר זה טקטיקה.
כיום המרכסיזם-לניניזם אינו אידאולוגיה הנאבקת באידאולוגיות מנוגדות. כעת עליה להיאבק נגד "האידאולוגיה של מות האידיאולוגיות", וכאן ניתן לחזור לדברים בתגובותיי הקודמות.
אוי איזה יופי. הפוסט-מודרניזם כביקורת באשר היא על החברה. יש בעיה מבנית בשמאל? האשם הוא בזרמים ה’פוסט-מודרניסטים’. המארקסיסטים לא מצליחים לגייס חברים וחברות לשורותיהם? ההוויה ה’פוסט-מודרניסטית’ היא המחבלת במאמציהם. עלה ירוק גונבים קולות מהשמאל? לא מדובר על עוד מפלגת נישה זעיר-בורגנית עלובה, אלא על הפוסט-מודרניזם שקרם עור וגידים ובא להרוס את מדינת הרווחה. נשים, ערבים ומזרחים מנוצלים ומדוכאים? זרקו את הכל לביצה ה’פוסט-מודרניסטית’, כסו חלקית ובשלו על אש קטנה עד למרד הסטודנטים הבא.
בקבוצת השמאל הישראלי (שאני גאה להשתייך אליה) יש נטיה לראות ב’פוסט-מודרניזם’ אויב נורא, מפלצתי ממש. התופעה הזאת מתבטאת בדיבורים המזהירים מפני ‘קץ האידיאולוגיה’ (ובשנות החמישים לא היה אסקפיזם? ובמאה ה-19 לא?) ובשנאה לכל מה שמריח מהגות צרפתית בת-זמננו. למען האמת, גם לי יש בעיות עם ההוויה הנוכחית. העדפת הדימוי על הממשי היא לא דבר שעושה טוב לחוגים סוציאליסטים, כשהיא משליכה בני נוער וצעירים המחפשים את עצמם פוליטית לידיהם של קבוצות שוליים אולטרא-ראדיקליות ‘נו-לוגואיות’ יענו-אנרכיסטיות אנטי-ממסדיות-כסאח, או במקרים מסוימים אפילו לפוליטיקה (הזחוחה) של הזהות. אבל לשים את כל התופעות השליליות הנראות היום אצל הנוער בתחום ה’פוסט-מודרניזם’, בלי שום אבחנה בין הגות לבין הוויה, בין ריאקציה לבין חקירה, בין מאבק בדיכוי לבין מאבק בניצול, כאילו שז’אן בודריאר, ג’ודית באטלר, מישל פוקו ונעמי קליין שייכים לאותה אסכולה ומייצגים את אותו זרם ביקורתי, מרחיקה את המחשבה השמאלית מהשוליים הצעירים וסוגרת אותה בדפוסי מחשבה צרים למדי, וחבל.
רוצים לדעת למה בדיוק אני מתכוון? המאמר ‘סדר היום הפוסט-מודרניסטי’ של אלן מיקונס וודס מדגים את זה יפה.
דניאל. אני באמת לא מבינה את היצאיה שלך נגד "יענו אנרכיסטיות…נולוגו בלה בלה.. "
אני משתוקקת לענות לך, אבל מרוב האינטלקטואליות לא הבנתי למה אתה חותר ומהי הנקודה שאתה מנסה להעביר.
אתה תומך בנו-לוגו, שיבוש תרבות וכו’ או לא?
אני לא. אבל אני גם לא תוקף את זה כ’פוסט-מודרניסטי’, אלא כשסתום ממסדי. זרבובית קומקום, אם תרצי.
טוב, אז עכשיו הבנתי קצת יותר.
רציתי לדעת, אם לא אכפת לך- בן כמה אתה?
וגם, שתסביר לי למה אתה נגד הניסיונות האלה להביא את הנוער למודעות יותר גבוהה לגבי מה שקורה בעולם שהם חיים בו, ולדעת על חשבון מי הם חיים.
אני מאוד תומכת בנעמי קליין ועמיתיה..למה אתה לא?(במילים שגם נערה בת 16 תוכל להבין בלי להרגיש בורה)