אתמול חלמתי חלום. בחלומי ראיתי את יוסי מימן צועד ברגל מביתו בסביון לעבר ירושלים על מנת להשיג עוד הטבות לערוץ 10. בזמן שמר מימן נאלץ להתמקם באוהל מחאה ליד משרד ראש הממשלה, הזדרזו פקידי האוצר להגיב בבוז על הדרישה המחוצפת ושלחו את "הפרזיט" לעבוד, ושר האוצר אף הוסיף שנגמרה תרבות ה"מגיע לי" והדגיש "יש לנתק את בעלי ההון מהקופה הציבורית".
עיתונאים זריזים כבר החלו לשלוח רמיזות על שעון "קרטייה" ונעלי ה"גוצ’י" של מר מימן, והעלו תמיהה מאיפה יש לו כסף למותרות אבל אין לו כסף לערוץ הטלוויזיה שהוא הקים, כמובן ששר האוצר הנוסף במשרד האוצר סיפר לכולם על ילדותו הקשה ואמר שהגיע הזמן שאנשים יתחילו לקחת אחריות על מעשיהם ושאף אחד לא הכריח את מר מימן להוליד ילד… (אופס סליחה, התכוונתי לכתוב "להקים ערוץ טלוויזיה" נוסף). ועוד ראיתי בחלומי בדרנית אחת שסיפרה שבעבר נישאה לשלושה בעלים פולניים והיא מכירה היטב את התרבות לפיה "הקופה של המדינה היא הקופה הקטנה שלי".
לפתע התעוררתי שטוף זיעה קרה. לשמחתי היה זה רק חלום. חלום בלהות.
הקטע הזה – שכל כך מופרך מתחילתו – הוא מעולה. במציאות הזויה בה השררה השלטונית גוזלת מהעניים את כבשת הרש – ההקבלה הזו פשוט קולעת. רק מלדמיין את מימן צועד בחום הלוהט לירושלים ומתגולל לו באוהל על אי תנועה – אני מתגלגל מצחוק. ממש פליטון. מעולה, כבר אמרנו?