חלפו כבר שנה וחודשיים מאז עלה אתר "הגדה השמאלית" בין מיליוני האתרים ברשת. עוד אתר ובכל זאת מיוחד: האתר הישראלי היחיד, המוקדש להחלפת דעות בשמאל האמיתי – לא "שמאל" ולא "שמאלן", אלא שמאל ללא מרכאות. אמת, ישנם אתרים שמאליים אחרים: כמו "אינדימדיה" של שמאל -אנרכיסטי, בו כל העולה על רוחם ומקלדות הכותבים יעלה, ללא הבחנה. ישנם אתרים של מפלגות כמק"י, חד"ש, מרצ או תנועות כ"גוש שלום" ו"שלום עכשיו". אך אין אתר הדומה ל"הגדה השמאלית" שהוא לאמיתו של דבר: ביטאון שמאלי וירטואלי, שבתום השנה הראשונה לקיומו, קוראים בו אלפי גולשים ומספרם עולה מדי שבוע.
העיתונות השמאלית הכתובה חלפה לה ואיננה עוד, כשנסגרו "קול העם", "על המשמר" ו"דבר". אפילו "זו הדרך" הצנום בן 16 העמודים, הצטמק לדפדפת של 4 עמודים ומסתפק בדיווח על החלטות הוועד המרכזי של מק"י ומזכירות חד"ש, עם מובאות קצרות מדבריהם של חברי הסיעה בכנסת. העדרו של כלי ביטוי ערני, המגיב במהירות על המתרחש בארץ, באזור ובעולם וידון, ברצינות ובכובד ראש, בנושאים המעניינים והמציקים לשמאל בישראל, או למי שמעוניין לדעת מי הוא ומה הוא השמאל הזה – הביא את קבוצת החברים, יוזמי ועורכי האתר, להחלטה על הוצאתו לאור. הממד השני, החשוב יותר מה"אקטואליה" – היה הרצון להקים ולהפעיל בימת-דיון ועיון, לכל מי שסבור שהוא בשמאל הציוני, הלא-ציוני, הקומוניסטי ו"ליד", מן הצד או על הגדר: האתר האלקטרוני אינו מגביל את אורך המאמרים, זימונם (בניגוד לירחונים ורבעונים) – אשר לתוכן המאמרים ונושאיהם: המערכת פירסמה מנשר קצר המגדיר את גבולות הקונצזיוס מימין לשמאל.
הצלחנו. "הגדה השמאלית" היא עכשיו במת-קבע לכותבים ולקוראים מהשמאל הישראלי. כשהיא מושכת אליה גם עדה של "מגיבים" ימניים, כצרעות הנמשכות אל הדבש. העיתונים הכתובים הראשיים במדינה: "הארץ", "מעריב" ו"ידיעות אחרונות" – חלקו לנו שבחים, שהם כצנינים בעיניהם של "שמאליים" הקוראים ל"המונים" ל"מהפכה פרולטרית". הם (הוא) אינן מפעילים אתר משלהם וממשיך(ים), להציק לקוראים ולנו: קולקטיב עורכי "הגדה השמאלית" שאינו מסתיר את השתייכותם של כמה מחבריו למק"י ולחד"ש, מבלי שיכפה על הכותבים והקוראים את השייכות המפלגתית. "הגדה השמאלית" פתחה את שעריה לשורה ארוכה של כותבות וכותבים, גם מ"השמאל הציוני" וגם כאלה שהם משמאל למרכז – כל עוד הם במכנה המשותף של יוזמיו והמו"לים של האתר: האמונה בפתרון של שלום לסכסוך הישראלי-פלסטיני, שתי מדינות לשני עמים, אחווה יהודית-ערבית (באתר שלנו כותבים ערבים ישראלים ופלסטינים), צדק חברתי ודמוקרטיה.
סקירת מאמרי השנה שחלפה מעידה על הרלבנטיות המוצקה של "הגדה השמאלית", שאפשר למצוא בה מדי יום, תגובות למאמרים שהתפרסמו לפני חודשים רבים – אלה הם קוראים חדשים, המצטרפים לאתר ומוצאים בו עניין רב, עד כדי שהם גולשים "אחורה" אל ראשיתו.
בצד השמחה על ההצלחה – יש גם צרות: אחת מהן, צרה צרורה, היא הטרחנות והפולשנות המתמידה, של מי שנטפל אלינו ורוכב על גבנו: אחד בשם יוסף שורץ, שכינה עצמו בראשית הדרך: "ברית הפועלים הסוציאליסטית" שהיתה אז תנועה המונית בת שני חברים ועכשיו, הוא מתגדר בשם חדש: "החוג להגנת המרקסיזם". אורח לא קרוא זה, מוציא שם רע למרקסיזם ומעכיר את האווירה באתר שלנו. הוא משתמש לרעה בדלת הפרוצה של מדור התגובות ומעלה לאתר, לעתים חמש ויותר "תגובות" בכל יום (יש לנו הפוגה ממנו, לעתים מזומנות, כשהוא נוסע ללונדון, לקבלת הנחיות מהמרכז הטרוצקיסטי שלו) – כולן כאחת, הן חזרה משעממת ומייגעת של ויכוחי טרוצקי-סטאלין, המעניין את קוראינו, כשם שהם מתעניינים בדו"ח מועצת הפירות על סיכומי עונת האבטיחים…
האפיפיור הטרוצקיסטי מעלה את אותה התגובה ("הקורס הקצר של שורץ") לכל מאמר, אפילו אם יעסוק בתחזיות מזג האוויר. אין גבול לטרחנותו המתמידה והטפותיו התימהוניות ל"מהפכה בינלאומית". הבליו ממלאים עשרות עמודי תגובות בכל יום. נגד בריוני-מחשב המנכסים לעצמם את מה שאינו שלהם – יש להפעיל כוח נגדי ולמנוע את הפלישה לאתרנו, כשם שאיננו מרשים בהפגנות, במשמרות מחאה ובאסיפות פומביות, להניף סיסמאות שאינן שלנו ואיננו מסכימים להן. המערכת החליטה פעמים אחדות להגביל את רשות התגובה, לתוכן המאמרים שהתגובה עצמה חתומה וכתובת אי-מייל אמיתית בצידה (רק לצורך יצירת קשר עם המגיב/ה), אך שורץ בשלו. הוא סבור שאנו "חייבים" לאפשר לו זכות "דיבור" כאוות נפשו וכי הוא יכול לפתוח בנושאים שאין בהם ולא כלום לתוכן המאמרים להם הוא "מגיב". הוא שם עצמו כ"קוזאק נגזל" וקורא "להגנת המרקסיזם" נגד כוחות השחור (למרות שמו שורץ: שחור – הוא מכנה אחרים בשמו…) ו"להצלת הדמוקרטיה". ובכן לא רק שהוא טועה ומטעה, אלא שהוא מתנהג כבריון-חוצות מצוי ופורץ לביתם של אחרים.ׂאין לנו שום "חובה" להתיר לשורץ, לפרסם את הגיגיו הסהרוריים בביטאון שלנו, כשם שאנו רשאים שלא להתיר לו, להיכנס למטבח ביתנו ולהוריק את המזווה, אפילו אם מצא את המפתח מתחת למרבד, שליד דלת הכניסה. גם לדמוקרטיה (ללא מרכאות) יש גבולות שיש להגן עליהם.
ארוכה הדרך להשלמת מטרותיה של המערכת: עלינו להוסיף כותבים נוספים, עורכי מדורים (יעקב-שי שביט עושה נפלאות במדור השירה ואנו רוצים להוסיף מדורי ספרות, ביקורת, אמנות, קולנוע, תיאטרון, מוסיקה, תקשורת), מתרגמים משפות שונות) ולערוך ראיונות-מערכת עם אנשי שמאל שאינם כותבים אך יש להם מה לומר. עלינו לאמן ולהדריך רשת כתבים פרושה על פני כל המדינה, כדי לצייד את קוראי האתר במידע שאינו זמין להם בעיתונות הכתובה והאלקטרונית המצניעה או גונזת אותו.
הזמן קצר והמלאכה מרובה. עבודת המערכת נעשית בהתנדבות. העורכים מקדישים שעות ארוכות מזמנם ואינם מבקשים תמורה, פרט לסיפוק הרב שבהצלחתנו, עד כה. למרות זאת, אנו זקוקים למשאבים כספיים, כדי לשפר את עיצוב האתר, להרחיב את שירותיו לקוראים, לחסום את הפירצה במדור התגובות ולעשות את "הגדה השמאלית" לטיילת כתובה, אינטלקטואלית, שמאלית-אמיתית.
חצינו את הנהר, נחתנו בגדתו השמאלית.
עוד התכתשויות מסיס-שוורץ שחס ושלום לא יכולות להיפתר באימייל.
היית מצפה מאלקס מסיס המבקש ליצור לעצמו תדמית של איש מתקדם, כי יגיב במאמריו השנונים, המוסיפים להבנתנו את העולם בו אנו חיים, כי יגיב על הדו"ח בדבר מליון ו200 אלף אזרחים ישראלים הסובלים מרעב כתוצאה מהקפיטליזם.. אולם כנראה שזהו פרט שלא מעניין אנשים חכמים ורגישים כמסיס. כי יכתוב על הכיבוש של עיראק, על השתתפות בעלי הון ישראלים בשוד שלה, על תפקידה של הנהגת המפלגה הקומוניסטית שם, על המאבק האנטי אימפריאליסטי, אך זה לא נושא מעניין עבור ישראלים נאורים, המבלים זמן איכותי במולדת האמריקאית.. כי יכתוב על דו"ח וועדת אור, המטייח את חלקו של הדרג המדיני ברצח 13 אזרחי ישראל פלסטינים.. כי יכתוב, על הניסיון של שרון לרצוח את שיך יאסין ולהטביע את כולנו ישראלים כפלסטינים בדם. על קריסת "מפת הדרכים", שכיוונה להביא למלחמת אחים בעם הפלסטיני, בה הוא תמך והפיץ אשליות כי תקדם את ההמונים לשלום, אך לשווא..
מדוע במקום לכתוב על נושאים אלו הוא כותב מאמר שעיקרו מוקדש להתקפה על יוסי שורץ והחוג להגנה על המרקסיזם, שכותבים דווקא על נושאים בלתי חשובים אלו מזווית ראיה מרקסיסיטית מהפכנית? אנו חיים בתקופה של שקיעת החברה והתרבות הבורגנית, פרי השלב של האימפריאליזם, המאיים לחסל את האנושות, אם מעמד הפועלים לא יעשה מהפכות סוציאליסטיות.
עד כה בהיסטוריה המודרנית, מפלגה אחת בלבד לא שימשה את הבורגנות, המפלגה הבולשביקית של לנין וטרוצקי שעמדה בראש מעמד הפועלים והאיכרים העניים והשליכה את האדונים הבורגנים וחבריהם מהאצולה הרוסית. על כך לא יסלחו להם לא רק הבורגנות, אלא כל משרתיה הנרצעים, מההנהגה הימנית הסוציאל דמוקרטית ועד אחרוני מנהיגי הפשיזם. שנאה זו מבטא היטב מר מסיס.
עצם העובדה שהוא נאלץ לתקוף אותנו שוב ושוב ובאופן בוטה, מלמדת כי אנו כבר זוכים בהכרה, כי אנו אויבי השיטה בה יש לו אינטרס חומרי להגנתה, ומכאן שנאתו הפתלוגית כלפינו כתנועה המגינה על רעיונות מרקס, אנגלס, לנין וטרוצקי.
כמו שלחתול בעיה עם העכבר כך למר מסיס בעיה עם מר שורץ.(חומר מאלף לשנה ג’ בפסיכולוגיה).
אולי האיש מרגיש כי כתר הגנת המרקסיזם הנתון בידיו (כחבר בארגון עולמי זה או אחר) מאוים על ידי אלמוני החותם בשם שורץ.
ועוד בעיה קטנה למר מסיס.
מהמשפט שכתבת לעיל:
"עדה של "מגיבים" ימניים, כצרעות הנמשכות אל הדבש".
מר מסיס-משפט קצת מעליב, הלא כך אדוני ?
מתברר מר מסיס שטרם הפנמת שבמודם האינטרנט רשות הקריאה וההגבה במסגרת חוקי המשחק אינה נתונה לצנזורה שרירותית ואוטומטית.
הפעלה דרקונית של זכות מחיקה תעצבן במקודם או במאוחר למשל איזה מהנדס מחשבים ברמה בנונית שבקלות יחסית ישבש לחלוטין את המפעל היפה הנקרא "הגדה השמאלית".
ולכן, מצידינו נשמור לך גם כבוד סופרים וגם כבוד ראשונים, ואילו אתה תשתדל להתגבר על חולשתך בענינו "השולי" של מר שורץ ובענינם של הפולשים מימין, אותם מגיבים המשיטים בשקיקה בקרבת הגדה השמאלית של הנהר המכובד הזה.
לפני פחות משבוע הגעתי למשמרת מחאה שערך "גוש שלום" מול משרד הביטחון בתל אביב. בדיון שערכנו בחוג להגנת המרקסיזם (אשר, רק ליידע כללי, מספר חבריו איננו עומד לא על שניים ולא על שלושה אלא על יותר כתשובה לנתונים שמנסים למסור יריבים שלנו) הסכמנו להדפיס כמאה כרוזים לחלוקה. כששאלתי את יוסי, לפני ההפגנה, האם מאה כרוזים זה לא מעט מדי, יוסי ענה שהוא חושש שיגיעו מאה בני אדם בלבד.
כשהגעתי להפגנה התקשיתי להביע שמחה ביחס למה שראיתי: פחות משלושים איש, רובם מפגיני שמאל ותיקים אשר כבר שלושים שנה מתייצבים לפחות כמה וכמה פעמים בשנה מול שערי הקריה בתל אביב להפגין נגד הכיבוש, נשאו שלטים. מבחינה פוליטית, זו לא היתה הצלחה. אך זה היה אור קטן, ניצוץ, בתוך האפילה הגדולה מסביב לסירוב העיקש של כל המפלגות והקבוצות בשמאל לארגן חזית מאוחדת שתערוך הפגנות, פעולות מחאה וכיו"ב.
אני תוהה מה גורם לאלכס מסיס לתקוף, בצורה בוטה ואישית כל כך, את יוסי. הרי יוסי הוא עורך דין עם ותק בהגנה על זכויות הפלסטינים; אדם שתרומתו למאבק למען הפלסטינים, הן בגלותו הפוליטית בקנדה והן בישראל, ידועה לכל. יוסי, גם בזמנים בהם הוא ואנוכי היינו בעימותים לא קטנים, זכה להערכתי על שתמיד ובכל מצב התייצב לכל הפגנה, לכל משמרת מחאה, חמוש בכרוזים ביד אחת ובעיתונים ביד השנייה.
התגובות של יוסי משקפות שמאל רדיקאלי, הרבה יותר רדיקאלי מההשקפות של אלכס מסיס. זכותו של אלכס לחלוק עליהן. אולם אין זו זכותו של אלכס לערוך להן דה לגיטימציה. האם הסכנה לאתרי אינטרנט שמאליים כמו "הגדה השמאלית" נשקפת מהשמאל הרדיקאלי, או מהימין הקיצוני? האם מי שיסגור את "הגדה השמאלית" ויפגע בעורכי האתר יהיה אנשי השמאל או, לחילופין, אנשי הימין הקיצוני?
אנחנו זקוקים לאחדות בשמאל; אחדות במאבק נגד מציאות הדמים, המלחמות וההרג אליה מוביל אותנו אריק שרון. קראנו אינספור פעמים לאחדות מאבק עם אנשי שמאל כמו מסיס, ואנחנו לא מוציאים את אלכס מהמחנה. אלכס הוא לא האויב שלנו. אולם אל לנו לשכוח שהטקטיקה המסרבת לארגן חזית מאוחדת כבר נוסתה בארצות אחרות והביאה לתוצאות איומה: הסטליניסטים בגרמניה סירבו לכונן חזית מאוחדת עם הסוציאל-דמוקרטים בכך שכינו אותם "סוציאל-פשיסטים". היום, גדעון ספירו פרסם מאמר בו הוא מכנה את השמאל הקורא להתנגד למסקנות ועדת אור "בולשו-פשיסטים". ספירו, משום מה, לא טרח לענות ולו פעם אחת להצעתנו לארגן חזית מאוחדת. בעיניו, אנחנו פשיסטים. מסיס, מצידו, כותב: "נגד בריוני-מחשב המנכסים לעצמם את מה שאינו שלהם – יש להפעיל כוח נגדי ולמנוע את הפלישה לאתרנו, כשם שאיננו מרשים בהפגנות, במשמרות מחאה ובאסיפות פומביות, להניף סיסמאות שאינן שלנו ואיננו מסכימים להן". גם בעיניו אנחנו פסולים להיות שותפים לחזית מאוחדת (מה גם שהוא אינו קורא אפילו לכינון חזית שכזו).
אין ברצוני להתעמת עם מר מסיס מעל דפי האתר שהוא נמנה על עורכיו. עם זאת, ולא על אף זאת, ברצוני להסב את תשומת ליבו של מסיס לעובדה שאנו מצויים במערכה גדולה, אדירה, על עצם זכותנו לחיות כאן בשלום, בביטחון, בשובע, ברווחה, בכבוד הדדי, בשוויון. מהימין הישראלי ומהימין הפלסטיני קמים להם אויבי כל הערכים שאנו מאמינים בהם כדי לסכל את הסיכוי הזה. אני פונה למסיס להפוך את ביתו, "הגדה השמאלית", לכלי לוחם לארגון השמאל למאבק ולא לתקיפתם האישית של אנשים בשמאל הרדיקאלי. זה לא עוזר לנו; אין זה מסייע בידינו.
אני מצטער שהארכתי ואני מבקש מאלכס מסיס לא למחוק את תגובתי זו, על אף שהיא חרגה מהכללים של האתר. אין ברצוני לתקוף אישית את מר מסיס אלא לנהל דיון מנומס ופומבי בשאלה זו. אני מקווה שאלכס ייענה לבקשתי זו.
ה"דיאלוגים" בין יוסי שוורץ לאלכס מסיס בעמודי התגובה, כשמסיס מקצץ ומצנזר כיד הרצון הטובה עליו, עוד היו בגדר טפשיים.
אבל כאשלכס מסיס, אחד מעורכי האתר, משתמש בבמה של מאמר במדור הדעות רק כדי לסגור חשבון עם אדם אחד, לא שר, לא בעל תאגיד, אפילו לא מנהיג של תנועה, אלא פעיל אחד,שמתווכח איתו באתר, זוהי פשוט בושה וחרפה לאתר שאמור להיות דוגמא לערכי הדמוקרטיה.
אני מאד ממליץ לצוות האתר לרסן את חוסר הפרופורציה המוחלט שמפגין מסיס. אני לא רואה למה מדור הדעות של אתר רציני אמור לספק לי את דעתו של אחד העורכים על אחד המגיבים.
מאחר שהטרוצקיסטים היקרים לא מטיפים לסוציאליזם של הנוער העובד טיפשי לסתור את טיעוניהם תוך התייחסות לנימוקיו. המרקסיזם לא מסתמך על "אידאליזם" ו"נתינה" שהקיבוצים מתייחסים אליהם אלא אל ביטול הבעלות הפרטית בכלל. ולמה שלא תקבל את האינפורמציה באמת ישירות מקארל מרקס? הוא כתב את המניפסט הקומוניסטי, קרא אותו והבן למה הוא התכוון.
מענין שהסוציאליסט הדגול בחר בקנדה לשם גלות פוליטית
בדיחה יותר טובה מזו לא שמעתי כבר הרבה זמן
חייבים לגלות לרפיח?
רבים מאנשי השמאל – בהם ד"ר אורי דייויס ואחרים – נאלצו לגלות לארצות מערביות בכדי להיות פעילים פוליטית. יוסי נרדף בארץ ע"י השלטונות ונאלץ לחזור ארצה רק בסוף שנות התשעים.
ואגב, יוסי לא בחר לגלות לברית המועצות או לכל ארץ דומה אחרת, מאחר שהוא נלחם בסטליניזם ושם – כמו בישראל – היה מושלך לכלא לשנים ארוכות.
האגדה על "מסיס הצנזור" נןלדה בבית המדרש של
"מגני המרקסיזם" ועכשיו נסחף אליה גם יורם בר חיים – במציאות: תגובות נמחקות בהחלטה קולקטיבית של המערכת. תהליך כזה, הנמשך שעות
אחדות לפחות – משאיר "תגובות", שיש למחקן,
באתר עד שימחקו. זו היא פרצה טכנית שתתוקן
בקרוב.
במקום להפלפל על הליכי מחיקת התגובות באתר, שמישהו יסביר למה מאמר שלם אמור לעסוק במלחמת התגובות עם יוסי שוורץ ? מאמר שאמור להיות סיכום שנה ורובו איך מגיב יוסי שוורץ, על מה כותב יוסי שוורץ ולמה צריך למחוק את יוסי שוורץ…
זה כבר מעבר לשאלת המחיקות כשלעצמם, (שגם לגביה את מגזימים ומפלים), זה ענין פשוט של פרופורציות מינימליות שלפחות מישהו מסוים אחד מבין עורכי האתר איבד לחלוטין.
המאמר אינו על שוורץ אלא, על הגנת כתב העת
השמאלי מפני פולשנות טרוצקיסטית.כל התגובות
ל"הגנת" שוורץ (הזקוק להגנה מםני עצמו)- פרט
לאחת, עד כה: הועלו ע" שוורץ וחברו. הם ימשיכו לעשות זאת ויתממ: "מה זה חשוב?".
אין צורך למחוק אותו. גם אם התגובות שלו רבות וארוכות (ולעתים פתלתלות בניסוחיהן) הן חשובות להצגת זווית מארקסיסטית "טהורה" ויש להשאירן למען העשרת השיח באתר.
וכן, יש אנשים שקוראים אותן.
ויעזוב אותנו במנוחה
בא אני יסביר לך מה הבעיה בקנדה.
כל ניסיון שנעשה לסוציאליזם טהור נכשל משום שמה לעשות מדובר בבני אדם.
בדמוקרטיה אם אתה סוטה מהרב הרי זה מקובל ראה אתר זה לדוגמא.בדבר אינו מאיים על הרב.
אפילו הפגנה של המוני שוחרי השלום ( 30 במספר) מול הקרייה אינה חשובה.
להבדיל כל סטייה של הפרט במדינה האוטופית הסוציאליסטית מאיימת על אושיות החברה. שכן הדבר מיד יביא לתגובת דומינו ולקריסת המערכת כולה. ( מה אני פראיר של מישהו אחר….)
מכאן הדרך לסטאליניזם קצרה.
הסטאליניסטים לא רצו לבטל את המרקסיזם להפך הם רצו להגן עליו בכל כוחם מפני כוחות חזקים מהם ומכולנו – המין האנושי.
לכן טוב עשה יוסי ואחרים שמצאו את צפון אמריקה כמקלט אבל הוא והאחרים לא הסיקו את המסקנות המתבקשות ממקלט זה.
תפסיק לקבל את הידע שלך בנושא המארקסיזם מהשומר הצעיר. זה לא בריא.
אני מצטער לא קיבלתי את הידע שלי ישיררות מקרל .
אני מצטער שלא כמוך יש לי מחשבה עצמאית.
אני מצטער אבל הייתי בנוער העובד.
חברי
הבעלות הפרטית היא המניעה את המין האנושי.
כדי שמישהו ייצר לך את הגבינה ואתה תיצר לו את הפיתות הוא צריך לרצות את הפיתות שלך.
השיטה בה אתה מרוויח עבור היצור שלך וקונה מה שאתה רוצה היא היחידה העובדת מחוץ לכלכלת הלקט השיבטית.
החברות בבעלות ממשלתית כשלו לא מפני שלא הייתה להן תמיכה אלא שהניהול הסוציאליסטי הוכיח את עצמו ככושל וגם שם מסםר מצומצם של אנשים נהנו בעוד המוני הפועלים קיבלו את מראית העין של שליטה במקורות היצור.
חברי הטוב
השיטה שאתה מדבר עליה הושחתה עד היסוד בגלל סיבות היסטוריות וכלכליות מסוימות. עד הניוון בשנות ה-20 השיטה הוכיחה את עצמה ברוסיה, ויישמה את השיטה הסוציאליסטית כמו שצריך, כלומר דמוקרטיה ישירה וכלכלה שיתופית שפועלת לרווחת הכלל. ואכן, הקידמה שהזניקה את רוסיה ממדינה אגררית למעצמה עולמית לעולם לא היתה מצליחה בשיטה קפיטליסטית.
כדאי מאוד להתעניין בהיסטוריה מנקודת מבט מארקסיסטית, ולא לקבל אוטומטית ניתוחים של ספרי לימוד מגויסים או כתבים היסטורים מוטים. כנ"ל בקשר להשגות על טבע האדם, ראוי לחקור את הנושא לפני הכללות.
אה
ואני לא יוסי שוורץ. גם לא מכיר אותו.
מהו הקשר בין המלל של "המגיבים הקודמים" – למאמר ? – אין!.
אבל אתה חייב להודות שזה היה כיף
קודם כל, ברכות לאתר הגדה השמאלית על מתן במה לטקסטים חשובים שלא ניתן לפרסמם במקומות אחרים ואשר חשיפתם לציבור הגולשים חשובה ביותר.
אני לא ממש יודע באיזה שלב החליטה מערכת "הגדה השמאלית" לקחת על עצמה את תפקיד שומר הסף של השמאל הרדיקאלי אבל כדאי להבהיר כמה דברים:
1. מועדון הגדה השמאלית, רוב פעילויותיו, קהל היעד שלו והמוניטין שלו נסמכים במידה רבה מאוד על ציבור החברים והאוהדים של חד"ש בהווה ובעבר (ויש לקוות שגם בעתיד).
2. חד"ש היא חזית שהוקמה ע"י המפלגה הקומוניסטית הישראלית ב- 1976 כדי להרחיב את קהל היעד שלה – כלומר כדי לשרת את מטרותיה האסטרטגיות.
3. המפלגה הקומוניסטית הישראלית הגדירה את עצמה מאז ומתמיד כמפלגה פרולטרית מהפכנית השואפת להחלפת המשטר בישראל וכינון משטר סוציאליסטי.
4. ובהמשך למהלך הלוגי הזה: מקומם של מארקסיסטיים מהפכנים טבעי במק"י, טבעי בחד"ש וטבעי בכל פורום שמסגרות אלו שותפות לו.
5. מכאן שמקומם של כותבים העוסקים בנושאים מהותיים ועקרוניים של תיאוריה מארקסיסטית ומיישמים אותה ביחס לאירועים אקטואליים הוא טבעי ומתבקש.
6. למעשה, מקומם של אלו טבעי ומתבקש הרבה יותר מאשר מקומם של כאלה החגים עדיין סביב ביצת השמאל הציוני.
7. ולכן, אם מקומם של כותבים כאלה הוא כל-כך טבעי, הרי שבודאי שאין לצנזר אותם אלא להיפך: להעניק להם במה רחבה יותר שכן הטרמינולוגיה המרקסיסטית היא "מותג ביתי" שלנו. אפשר כמובן להעיר להם על אריכות יתר ואפשר ולעתים קרובות גם רצוי לנהל עימם ויכוח, אבל בואו לא נשכח מי בעל הבית בכל הקומפלקס הזה של חד"ש והפריפריה שלה. אנחנו קודם כל, ולפני הכל, קומוניסטים.
8. ולכן, אני כחבר הנהגת מק"י, כפעיל מזה עשור וחצי במפלגה ובחד"ש, כרכז של בנק"י וכעורך הבטאון ואתר האינטרנט שלה בעברית, אגן תמיד על מקומם של מארקסיסטים, מכל הזרמים, בתוך הפורומים שנהנים מחסותה ותמיכתה של מפלגתי.
9. ובכל מקרה, הפורום של בנק" באינטרנט, וגם דפי ספרטקוס" פתוחים תמיד בפני מי שמעוניין לכתוב בצורה עניינית ומעמיקה בנושאים שונים מתוך נקודת מבט מארקסיסטית.
נמרוד אמזלק
חבר הועד המרכזי של מק"י
החבר אמזלק מכנה עצמו ואת הוועד המרכזי של
מק"י:"בעל הבית".כינוי יםה אבל לא שלנו:הבטאון האלקטרוני "הגדה השמאלית" – אינו
שייך ואיננו בבעלות מק"י או חד"ש.
"הגדה השמאלית" שלנו, היא בבעלות ובעריכת חברי המערכת.אין לי מושג "ירוק" או "אדום"-
מי הוא האמזלק הסבור שהוא בעל הבית שלי ושלנו.
אלכס מסיס
מר מסיס הנכבד,
נא לא להתמם. בהודעתי ציינתי את תפקידי השונים בחד"ש ובמק"י ולא נראה לי שיכול להיות לך ספק לגבי "מי זה האמזלק הזה".
לא טענתי שאני או מפלגתי הננו בעלי הבית במובן הפורמאלי של המילה של אתר זה. כמובן שזה לא המצב. דיברתי על העניין המהותי: קהל היעד של האתר הזה ורבים מכותביו מגיעים משורות ומסביבות חד"ש ומק"י בהווה ובעבר. זו גם הסיבה שאתר זה מקושר מעמוד הבית של חד"ש למשל.גם כאן אין צורך להתמם. אני יכול להוכיח את זה בקלות רבה מאוד ע"י עיון ברשימת הכותבים והמגיבים. יש טעם לפגם בהשתלחות חסרת הרסן שלך (ובמיוחד בסגנון גס הרוח האופייני לך) בכל מי שכותב מתוך פרספקטיבה מארקסיסטית. ההתנהגות המקארתיסטית הזאת היא חרב פיפיות עבור מי שמסתמך על קהל יעד מסוג זה.
חברי מק"י, והרוב המוחלט של חברי חד"ש הינם קומוניסטים. עבורנו, הטרמינולוגיה המרקסיסטית היא לחם חוק. אנחנו שוקלים כל עמדה וכל טיעון במסגרת השקפת העולם המרקסיסטית ומגבשים את עמדתנו שלנו בהתאם ליעדינו האידאולוגיים והפוליטיים היינו, קידומו של תהליך מהפכני שבו מעמד הפועלים ובני בריתו יחליפו את המשטר הבורגני ויכוננו במקומו משטר סוציאליסטי שבו יבוטל ניצול אדם ביד אדם. זו כל התורה על רגל אחת. אתה לא חייב כמובן להסכים לזה. אבל נא לא לירוק לתוך הבאר שממנה אתה עצמך שותה, שהרי ללא קהל יעד זה תמצא עצמך עד מהרה מנהל שיחות עם מגיבים אלמונים מן הפריפריה של הימין הישראלי. או שמא זו הסביבה שבה אתה אכן רוצה למצוא את עצמך?
נמרוד אמזלק
חבר הנהגת מק"י.
לא בעל הבית של אתר זה.
יסלח לי החבר אמזלק אם אעמיד אותו על טעותו:
"הגדה השמאלית" נועדה להעביר את קוראיהמהגדה הימנית לשמאלית. היא איננה מיועדת להסתגר בגטו של המשוכנעים ב"קורס הקצר".הביטאון אינו בבעלות מק"י וחד"ש למרות השתיכותם של חלק מהעורכים (אני,חבר במועצת חד"ש) ואין לנו כל עניין בהטפות או נסיונות להטלת הגמוניה בנוסח "הצנטרליזם הדמוקרטי" שאת תוצאותיו הארגוניות אנו צופים בסילוקה של החברה תמר גוז’נסקי מהכנסת ואי בחירתו של החבר דב חינין. תמיכתו של החבר אמזלק בהתפרעות של שוורץ "מגן המרקסיזם" – לא רק תמוהה אלא, ראויה לדיון בוועד המרכזי, שהוא מתפאר בחברותו בו.עורכי "הגדה השמאלית" ימשיכו במלאכתם ויקפידו על מטרותינו, שהן הרחבת מעגלי השמאל המדיני והחברתי בישראל.
עד כה, הצלחנו במקום בו המפלגה של אמזלק נכשלה כישלון חרוץ.
וועדת אור-הדו"ח. הגזירות של ביבי את פריצקי 2 דברים ענקיים שאין כאך כל התתיחסות. מה כן יש כאן: מלחמות היהודים שוורץ ושות’נגד בעלי ומנהלי האתר.
המשך בדרכך אתה נוה- מדבר. רק מהתגובה שלך נודע לי שתמר גוז’נסקי סולקה מהכנסת. הרי תמר ראויה לפרס-ישראל על מפעל חיים -על היותה הפרלמנטרית הטובה בכנסת. ממש ארץ אוכלת יושביה!
לאלכס מיסים ולחברי המערכת של האתר:
זו לא הפעם הראשונה שמבקרי האתר טוענים
נגדך על כך שיש לך בהתמדה מפתיעה,משהוא אישי
נגד יוסי שוורץ ותגובותיו,מבלי להתיחס אף פעם
לעצם הנושא בוויכוח או לנושא המאמר.
גם במאמר זה אתה מנצל הזכות שנתנה לך להתקפות אלה,כשה"מאמר" הפך לאסופה של גדופים.
כבר אמרתי בעבר שאינני מכיר את יוסי שוורץ
ואת החוג "להגנת המרכזיסם",שאתה מכנה בשמות
גנאי.אבל אם אתה מכנה בבוז מגיבים בכנוים
"טרוצקיסטים","מרקזיסטים",משרבבים מלחמת מעמדות בכל נושא וכ"ד,אולי מקומך לא באתר הזה
אלא באתר של "הארץ" או "מעריב".
אנא,פעם אחת,רק פעם אחת,תכתוב משהוא
רלוונטי לשיח השמאל ?
תמר גוז’נסקי ויתרה על מקומה ולא סולקה, מסיס כורך זאת עם אי-בחירתו של חנין ולמעשה מבכה את היעדר היהודים ברשימה, אפילו שהיהודים האלו אוחזים בעמדות מעמדיות שמסיס מתנגד להן לחלוטין. מה זה אם לא גזענות ?
תמר גוז’נסקי פרשה שלא מרצונה. ודאי שהיא ויתרה על מקומה. לאחר שנודע לה שלא מאפשרים לה קדנציה רביעית.
חד"ש היא המפלגה שעשתה בקדנציה זו את המעט ביותר. אפשר לייחס לכך גזענות בכנסת – אבל אי אפשר לייחס לכך עבודה פרלמנטרית חרוצה.
אם הנציג המשותף טיבי אינו סוציאליסט כלל ועיקר (אלא הגיע כי הוא יכול להביא עוד קולות ערבים) – אז חד"ש הפכה למפלגה גזענית שמחפשת להרחיב את הקול במגזר הערבי באמצעות לאומנות פלסטינית.
חבל שלא נבחר יהודי למקום ריאלי כדי לעורר שיח מול המרכז השמאלי. בזכות המועצה החכמה של חד"ש – חד"ש אינה בשיח כלל ועיקר ויתרה מכך, היא תימוג בבחירות הבאות כשתקום פה מפלגה סוציאל דמוקרטית ערבית יהודית. בושה להתנהלות הגזענית של חד"ש. לא קומוניזם ולא נעליים. חרטא-בונה.
שי
אני לא אטעה אם אניח ששי מהכת הקרויה "מאבק סוציאליסטי". למי שאינו יודע, מדובר בכת ששייכת לזרם הבינ"ל שפרש מהתנועה שנקראה "המיליטנט" בשנת 1992, ועזב את העבודה המהפכנית במפלגת הלייבור הבריטית לטובת הקמת כת דומה לזו של "מאבק סוציאליסטי" באנגליה. לאחרונה, הקבוצה האחות של "מאבק סוציאליסטי" באוקראינה הושעתה מהזרם הבינ"ל שלהם אחרי שהתגלתה כקבוצה של מושחתים שסחטה כספית מתריסר קבוצות שמאל בינ"ל ברחבי העולם ורימתה אותן בכך שטענה שהיא "הסניף האוקראיני שלהן".
"מאבק סוציאליסטי" תוקפים באופן תדיר את חד"ש כמפלגה לאומנית ערבית, בעוד שהם מזדנבים אחרי הביורוקרטיה ההסתדרותית בראשות עמיר פרץ (שהיתה מיוצגת בממשלת שרון הראשונה), לא מתערבים באף מאבק נגד הכיבוש, לא מזכירים את הערבים באף כרוז שלהם והחברים שלהם מדברים על הצורך במדינה עם רוב יהודי ועוד כהנה וכהנה שטויות לאומניות. מדובר בכת שניסתה לחבל במערכת הבחירות של חד"ש בהסתדרות באמצעות הקמת רשימה נפרדת שלקחה קולות מחד"ש (ומן הסתם, לא עברה את אחוז החסימה) וסירבה לקרוא לתמוך בחד"ש בבחירות לכנסת.
אנחנו, החוג להגנת המרקסיזם, תומכים בחד"ש וטוענים שהברית עם המפלגה של טיבי היתה שגויה. אולם גוז’נסקי לא הודחה מהרשימה ע"י "הלאומנים הערבים" אלא היתה קורבן למדיניות הבריתות הלא-עקרוניות שהיא היתה בעצמה שותפה לגיבושה: בריתות עם לאומנים ערבים כמו האשם מחאמיד ועזמי בשארה או אופורטוניסטים כמו צ’ארלי ביטון. מחאמיד ובשארה לא היו יותר "סוציאליסטים" מטיבי. פשוט היו להם יותר קולות ולכן בזכות הבריתות עמם חד"ש זכתה לארבעה ולחמישה מנדטים בכנסת. גוז’נסקי לא הורשתה להתמודד עקב סעיף תקנוני, דמוקרטי, וחנין הוזז עקב הברית שהנהגות חד"ש לדורותיהן ביססו את התשתית להקמתה.
הבעיה איננה הרכב הסיעה בכנסת מבחינה לאומית כמו שטוענים הלאומנים היהודים מ"מאבק סוציאליסטי" אלא במדיניות. אנחנו, המרקסיסטים, חותרים לשינוי המדיניות של חד"ש ולהפיכתה למפלגה מהפכנית. חד"ש היא מפלגה המונית ולא כת סהרורית, והייתי מציע לשי לא להיחלץ לעזרת מסיס, ששנאתו למרקסיזם ולמק"י יוקדת.
מוג הלב שאינו חותם בשמו,"מאשים"ומכנה אותי
"גזען" כשהוא מיתמם וכותב "דב חינין לא נבחר…" – ובכן, אני חבר בחד"ש וחבר נבחר
במועצתה. דב חינין הוצב במקום השלישי וסולק
ממנו במושב חטוף של המועצה, כדי להכניס במקומו את מר אחמד טיבי, שאיננו קומוניסט,
גם לא סוציאליסט. אין מפלגה מהפכנית בעולם,
שמנציגותה הפרלמנטרית נעדרים נציגיהם של הרוב הלאומי במדינה.לחברי מועצת חד"ש היה ברור שסיכוייו של דב חינין להבחר במקום הרביעי – שואפים לאפס.
אלכס מסיס
מרחב מבלבל את מוחות הקוראים – ה"חוג" שלו ושל שוורץ אינו חלק מחד"ש. שאינה זקוק ל"הגנתו" – לא מעוקצם ולא מדבשם.
אתה מגן על הייצוג של "הרוב הלאומי" המדכא במקום על העמדות. למה אינך מתלונן על היעדר נשים ברשימה ? זה יותר חשוב-פוליטית מאשר לייצג יהודים, אשר ממילא מיוצגים מעל ומעבר.
ואיך בדיוק העובדה שברכה עשה תרגיל פוליטי במועצת חד"ש הופכת להיות אשמת מק"י ?
היכן נזכרת מק"י ? היכן הוזכר ברכה ? מי כתב
על "תרגיל פוליטי"? היכן נכתב "רוב לאומי מדכא" (דב חינין ? את מי הוא מדכא? תמר ?)
– "הוכחת" ? – מה הוכחת ? את הצורך הנפשי שלך ל"הגיב" מבלי שלתגובה יש קשר כל שהוא לנכתב.
מסיס השתמש בביטוי "הרוב הלאומי" לגבי חנין וגוז’נסקי, התוספת "מדכא" היא שלי ומציינת עובדה.
התרגיל הפוליטי שעשה ברכה הוא הגורם לא-ההבחרות של חנין (בלי קשר לשאלה אם אני תומך או מתנגד לזה). ולגבי מק"י, מסיס שהאשים את מק"י באי-ההיבחרות של חנין וב"סילוק" גוז’נסקי.
והנה הציטוט:
———–
ואין לנו כל עניין בהטפות או נסיונות להטלת הגמוניה בנוסח "הצנטרליזם הדמוקרטי" שאת תוצאותיו הארגוניות אנו צופים בסילוקה של החברה תמר גוז’נסקי מהכנסת ואי בחירתו של החבר דב חינין
———-
אלכס מסיס כתב "רוב לאומי" ולא "רוב לאומי מדכא"!- הוא לא נקב בשמו של ברכה ולא בשמה
של מק"י,כפי שכל קורא פיקח-עיניים יכול כמובן לקרוא בציטוט המובא לעיל ובתגובתו של אלכס מסיס, עצמה.לשקר אין רגלים ולמגיב אין עיניים.
כל התגובה של מסיס שעליה כתבתי שהוא גזען עוסקת במק"י, כחלק מויכוח (טפשי להחריד) עם נמרוד אמזלק. כתבתי שהתוספת "מדכא" היא שלי, משום ש"הרוב הלאומי" בישראל הוא מדכא (אם הוא בכלל רוב, כשסופרים גם את הפליטים, שאינם מיוצגים כלל).
לגבי ברכה, ציינתי את מעורבותו בעניין, אני לא חייב לקבל אישור לזה מאלכס מסיס.
המגיב האלמוני והחכם (בניגוד למסיס ה"טיפש")-ממשיך לשקר ומןטב שלא יסירו את השקרים האווילים שלו, כדי שהקוראים יווכחו מי הוא ועד כמה שקריו מגוחכים ואוויליים.
המאמר של מר מסיס מתחיל יפה. לדעתי, הישגי הגדה השמאלית מרשימים ואני מוצא עידוד ותמיכה להשקפותיי ברבים מהמאמרים באתר. האתר חשוב מאחר ואין היום לשמאל האמיתי הציוני נציגות בכנסת, העיתונות האלקטרונית שבויה בידי הימין והעיתונות המודפסת מייצגת ברובה המכריע את הימין. סיום המאמר מאכזב. ההתמקדות בהגיגיו של אדם אחד, גם אם הם מסורבלים ואנכרוניסטיים להחריד הוא מיותר. תמיד ניתן להקליק הלאה ולקרוא תגובות רלוונטיות. אני סבור שאין לצנזר תגובות, גם לא של "צרעות ימניות", כל עוד לא עוסקים בניבול פה לשמו. תמשיכו בדרך הטובה.
אני סבור שאין לצנזר תגובות, גם לא של "צרעות ימניות", כל עוד לא עוסקים בניבול פה לשמו. תמשיכו בדרך הטובה.
משפט ממש הגיוני או שהמגיב מבקש שיצנזרו אותו
כמה דברים על מה שדוד מרחב כתב כל מאבק סוציאליסטי
1 כל הסיפור על הסניף האוקראיני איך הוא קשור?
2 אני כחבר במאבק סוציאליסטי הייתי מעורב בכמה וכמה פעולות נגד הכיבוש
3 כתבתי פליירים שבהם הזכרתי ולא פעם את המילה פלסטיני וערבי
4 החברים שלנו מעולם לא דיברו לפחות לא בנוכחותי על מדינה עם רב יהודי
5 לא הייתה שום רשימה של מאבק סוציאליסטי בבחירות להסטדרות
6 החרים שלנו הם לא רק יהודים כמובן