השעה עתה 23:59, לפני כחצי שעה היה פיצוץ בקפה הלל. אתמול אשתי ואני יחד עם זוג חברים ישבנו בקפה הלל עד 23:40 לערך. המקום המה אנשים. עכשיו אני שומע את קולות הסירנות של האמבולנסים השועטים ברחובות ירושלים. עכשיו אני רואה לנגד עיני ידיים קטועות, ראשים כרותים, אנשים עם מסמרים וגולות ברזל בגופם, שולחנות מרוסקים, בר העוגות והסנדוויצ’ים מרוסק לאלפי רסיסים. ומה עם המלצרית החמודה שהגישה לנו? ומה עם הבחור הצעיר שניקה שולחנות? ואנחנו ישבנו במרכז המסעדה. ומה עם האנשים שבאו לבלות ויצאו בארונות? והתקרה הגבוהה האם נותרה? וקיר הזכוכית שהתנפץ למיליוני רסיסים, וחלקי גופות, ודם הניגר כמים לארץ. "שמע ישראל" וישראל לא שומע.
ואני מרגיש ריקנות בתוכי, ושואל מי היה היום ממכרי בקפה? וחושב על הסועדים שבידם כוס הקפה, ופתאום פיצוץ, והרסיסים במקרה הטוב נכנסו לעיניים, ולא נהרגו, וחושב על מי שנותן ביס לסנדוויץ’ וזה נתקע בגרון. ועל ערמות האנשים שעפו אחד על השני, ויד קטועה המכה בצעירה שישבה, והצעירה אינה מרגישה כי היא בהלם או הרוגה. ואני רואה כיצד שולחנות מתעופפים מההדף ומכים בסועדים, וכיצד מכדור האש, בשר אדם וגבינות מתערבבים זה בזה, והריח, ריח של חומר נפץ ובשר חרוך הכרוכים זה בזה. והשקט שלאחר הפיצוץ, וזעקות השבר, הכאב – ההלם בעקבות השקט. ואני חושב על הניצחון שהכריז הרמטכ"ל באומרו לפני חודשיים שניצחנו את הפלסטינים, ואני בוכה בתוכי, איכה נהיה שוטה ראש המטה הכללי של הצבא שלי, ואני חושב על איוולת הפוליטיקאים המנהיגים אותנו מאסון לאסון והעם מחריש. "ה’ אלוהינו" ולא ארץ ישראל השלמה.
ואני יודע לדאבוני שאנחנו נמשיך לקבור את מתינו, כי המנהיגים הפוליטיים שלנו אנשים קטנים, מנופחים מחשיבות עצמית, אנשים שלא מבינים כיצד מסיימים סכסוך, אנשים הרוצחים פלסטינים ומצפים מהפלסטינים להבליג. מנהיגים חכמים הסוברים שניתן להמשיך את הכיבוש, מנהיגים מוצלחים הנותנים לצה"ל לנצח כבר 3 שנים, מנהיגים בעלי ניסיון צבאי ארוך אך אידיוטים בתחום היכולת לפתור סכסוכים. מנהיגים החושבים שטרור נגד טרור יוביל לביטחון. מנהיגים החושבים שניתן להרוס תשתית השלטון הפלסטיני מחד גיסא, ולמנוע כאוס מוחלט של כנופיות מאידך גיסא. מנהיגים שרואים בערפאת לא רלוונטי כבר שנתיים, אך היכן שר הביטחון לשעבר, פואד "הרלוונטי", היכן ראש הממשלה לשעבר, ברק הרלוונטי, היכן יהיה בעוד זמן קצר מאוד ראש הממשלה שרון "הרלוונטי"? מתי נתעורר מסכלות מתמשכת? עוד כמה הרוגים? "ה’ אחד" וכל השאר לא אחד ולא יחיד.
דואבי ישראל, על במות מזבח החזון המשיחי – חלל, עד מתי יעלוזו מנהיגי העם בקטנותם?
עכשיו כבר הבוקר שלמחרת, וזה עתה נודע לי שד"ר דוד אפלבוים נהרג יחד עם בתו שהיתה אמורה להתחתן הערב. הכרתי את האדם הנחמד והמיוחד הזה. ליבי, ליבי על דאבדין, רק לפני כחודשיים שוחחנו ואפילו התווכחנו על עמדותיי הפוליטיות, כמה כואב, כמה מייאש לראות עוד ועוד שפך דמים מיותר. והכלה, שהתכוננה להתחתן עם חתנה, התחתנה בחתונת דמים ומוות לעולמים, עם אביה. זה לצד זה ישכנו לנצח, ודממת הנצח ניצחה את צהלת החתן והכלה. שמע ישראל, יתגדל ויתקדש שמיה רבא, בושו והיכלמו מנהיגי העמים.
