מאת כתב "הגדה השמאלית"
בבית-הדין הצבאי ביפו נמשך בשבוע שעבר משפטם של חמשת סרבני המצפון, חגי מטר, מתן קמינר, שמרי צמרת, אדם מאור ונעם בהט. במשך שעות ארוכות חקר התובע, סרן ירון קוסטליץ, את חגי מטר ומתן קמינר. שני הנאשמים לא הסכימו עם טענת התובע שמצפון היא "מין מלת קוד המאפשרת לכל אחד לעשות ככל העולה על רוחו", ושניהם חזרו והסבירו מדוע התנגדותם להתגייס נובעת ממניעים מצפוניים עמוקים. חגי מטר ציין שאינו מסכים עם האיפיונים המושגיים שערך התובע בעניין פציפיזם, סירוב פוליטי וסירוב מצפוני. התובע הציג בפניו סדרת מצבים היפותטיים כדי לברר תחת אילו תנאים היה מוכן להתגייס לצה"ל. מטר תיאר בתגובה את מורכבות ההחלטה המצפונית שלו ואת עיגונה בתנאים העכשוויים.
"אינני יכול לסכם את התנגדותי במשפט קצר אחד. אני רואה כעת רוע ומעשים לא אנושיים אותם מבצע הצבא הישראלי, ומכיוון שהוא מתנהג בצורה לא אנושית, לא מוסרית ולטעמי גם לא חוקית, אני מסרב מטעמי מצפון לשרת בו כפי שהוא בתנאים הנוכחיים", אמר מטר. לדבריו, תרחישים היפותטיים פנטסטיים אינם רלוונטיים למצב הנוכחי, ואין כל אפשרות להתייחס לשאלות מופשטות או לתיאור של מצבים נטולי הקשר.
בתגובה לטענת התובע כי הרוע אותו תיאר מטר זכה לגושפנקא מבית-המשפט העליון, ציין מטר כי חלק מהחלטות בג"ץ אינן חוקיות לפי המשפט הבינלאומי. לניסיונו של התובע להציג את סירובו כפוליטי ולא מצפוני, השיב מטר כי עמדתו היא עמדה פוליטית ומצפונית, וכי אין כל אפשרות להפריד בין שני התחומים הללו, אולם יש להבחין בין עמדה פוליטית לעמדה מפלגתית. "מצפון איננו מצע של מפלגה פוליטית", אמר, "ותכתיביו לגבי שלילה והתנגדות ברורים יותר מאשר לגבי חיוב של פעולה".
מתן קמינר נשאל בתורו שאלות זהות לאלו שנשאל חגי מטר. הוא חזר והדגיש את העקרונות אותם פירט בחקירה הראשית, עקרונות אשר הובילו אותו לסירוב המצפוני. "אני מתנגד לאלימות באופן כללי", אמר, "צריכות להיות נסיבות קיצוניות כדי שהשימוש באלימות יהיה לגיטימי, והנסיבות הקיצוניות הללו בפירוש לא מתקיימות כיום. אם נצא מכל השטחים, נאפשר הקמה של מדינה פלסטינית בת-קיימא, עצמאית, בעלת-כבוד, ונחיה בשלום ובשוויון עם המדינה הזו תוך שיתוף פעולה כלכלי ותרבותי, המצב הקיומי שאנו חיים בו יהיה שונה לחלוטין. לא יהיו פיגועים ולא תהיה אלימות מצד הפלסטינים נגד אזרחים. כפועל יוצא מזה, אני בטוח שחוק גיוס חובה לא יהיה רלוונטי, ואם כן יהיה צורך בצבא אז, אהיה מוכן להתגייס".
לדברי קמינר, המדינה צריכה להתייחס בכבוד ובסובלנות כלפי כל מצפון, עד כמה שזה אפשרי, אולם סיבותיו המצפוניות לסירוב, הנובעות מתפישה הומניסטית, רציונלית ודמוקרטית – מבדילות בין סירובו המצפוני לסירוב על רקע דתי או לאומני. "אני אוהב את הארץ הזאת ואת האנשים שחיים בה, ואני רוצה להמשיך לחיות בה ולשנות אותה כך שתהיה מקום יותר טוב לאותם אנשים. הסירוב שלי הוא חלק מאותו שינוי", אמר.
הן מטר והן קמינר התייחסו לשאלות התובע בעניין החובה לציית לחוק במדינה דמוקרטית, באומרם שישראל איננה בדיוק מדינה דמוקרטית. מדינה ששולטת בשלושה וחצי מליון אנשים, אשר אין להם זכות בחירה, לא יכולה להתיימר לכך שכל החלטותיה מתקבלות באורח דמוקרטי. זאת ממש כשם שדרום-אפריקה בימי האפרטהייד לא היתה מדינה דמוקרטית, או הדמוקרטיה היוונית העתיקה היתה לקויה משום שזכות הייצוג בה היתה נתונה רק לגברים ממעמד מסוים, ולא ליתר התושבים במדינה. "צריך או לתת לתושבים בשטח הכבוש לבחור, או לא לשלוט בהם", אמר קמינר.
הישיבה הבאה במשפט תתקיים ב-20 לאוקטובר, ותוקדש לחקירה נגדית של יתר הסרבנים – שמרי צמרת, אדם מאור ונעם בהט.
יפה, נכון ויציב. רק חשוב להדגיש נקודה נוספת. אפלייה בין טיעונים דתיים ל"חילוניים"-דהיינו טיעונים ראציונליים-שאפשר להסכים איתם או לא. לטיעונים הדתיים מצד אחד יש תוצאה בשטח של דחייה-אין סופית בד"כ של השירות.
המדריך לטיעוני הימין:
http://p-files.org
סירוב מטעמי דת הנו בראש ובראשונה סירוב מצפוני. המוסר והמצפון אינם נחלתו של איש ובוודאי לא נוסחה מתמטית ראציונלית ולכן לא ניתן למיין בין סירוב כתוצאה מערכים הומניסטים לבין סירוב מטעם ערכי דת.
מכאן מתבקש שבבאונו לתמוך בסרבני השירות בשטחים אנו מחויבים לחבק גם את "סרבני הדת".
מסכים עם ג’ו.
סירוב של דתי כמוהו ככל סירוב מטעמי מצפון, ויש לכבד אותו.
אופציה של שירות לאומי, ממושך ומשמעותי, היתה מאפשרת למצפונאים השונים לתרום לחברה ולחיות בשלום עם מצפונם בעת ובעונה אחת.
עם פירסום הסירוב של 27 הטייסים אני רוצה לברך אותם מכאן, ולאחל לחיל האויר התפשטות התופעה הברוכה.
1. כל סירוב פקודה הוא סירוב מטעמי מצפון, כיוון שכל החלטה מודעת היא תוצר של המצפון של מחליט ההחלטה. כך שחייל שלא מתחשק לו להגיע לבסיס ביום ראשון הוא גם סרבן מצפון.
2. לפיכך כל החלטה פוליטית היא גם מוסרית- ע"פ המוסר של מקבל ההחלטה, ובנוסף כל החלטה מודעת שיש לה השפעה על החברה היא פוליטית.
3. כמובן שגם הקמת צה"ל, וההחלטה של כל אדם האם לשרת בצה"ל או לא היא החלטה מצפונית ופוליטית. צה"ל הוא גוף פוליטי ביותר לכן הטענה שהסרבנים מכניסים פוליטיקה לצבא היא נכונה אך מגוחכת. מעניין לציין כי האוכלוסיות בארץ שאינן משרתות בצה"ל רואות בבירור כי הצבא הוא גוף פוליטי אולם האוכלוסיות שכן משרתות בצה"ל חושבות שזהו "צבא העם" (גם אם היה כזה היה כמובן פוליטי). הכותרת הראויה לצה"ל של היום היא: צבא המתנחלים.
4. הויכוח על המוסר הרצוי הוא הכרחי ולכן אין לקבל את האמירה כי גם הסרבן הדתי וגם הסרבן הפציפיסט הם לגיטימיים. (בעיני שניהם אינם לגיטימיים- ואני סרבן שטחים.)
נסיים בדוגמא:
שני לוחמים בצבא של מדינה כלשהיא הינם סרבנים.
לוחם א מסרב לפקודה לבצע טבח באזרחים (מטעמי "מצפון" / "דת" או כל דבר אחר ).
לוחם ב מסרב לפקודה להפסיק טבח באזרחים
(מטעמי "מצפון" / "דת" או כל דבר אחר ).
בהצלחה.
אל חף:
טענה מעניינת. אם כל החלטה היא מצפונית כיצג ניתן להבחין בין "סרבנות טובה" ל"סרבנות רעה"? האם המסקנה היחידה הנה שלשני הלוחמים אסור לסרב פקודה ?
ייתכן שאני נאיבי בעניין אךך עודני סבור שקיים קונצנזוס רחב למדי ברוב נושאי המוסר העיקריים, או לפחות קיימות כמה קבוצות המאגדות את רוב האנושות (תפיסת המוסר כפי שמוכתבת מערכים הומניים, תפיסות המוסר של כל אחת מהדתות וכדומה).
דעתך.