מדינת ישראל היא מדינה שבה המוות משתולל ועושה כרצונו ואין איש עוצר בעדו. המוות הזה, הקיים בקרבנו ואשר משתלט עלינו, הוא מוות של הורגים ונהרגים; של נרצחים ורוצחים; של קורבנות ומקריביהן; של עם האומר באמצעות עיתוניו, באמצעות מנהיגיו, באמצעות סדר יומו, באמצעות ימי הזיכרון שלו – שאנו כולנו חיים בצל המוות וזאת הברירה היחידה שלנו, היות ומנהיגינו הפוליטיים חתמו חוזה עם מלאך המוות.
בבתי הקפה של החילונים; בשכונות המגורים של החרדים; בבתי המלון של שומרי המסורת; בקניונים של כולם; במבואות הכפרים הערביים; ביחידות הצבא הסדיר של השייטת והצנחנים; בטרמפיאדות של יחידות העורף; במחסומים שבהם משרתים לוחמי המילואים; בדרכים המוליכות מגבעת זאב לירושלים או מקדומים לשבי שומרון; בכבישים שעליהם משתוללים נהגים שלוחי רסן; בבתיהן של נשים נרצחות ע"י בעליהן; ברחובות עזה וחאן יונס; בקסבה בשכם; ברחוב השוהאדה, בתוך תחומי הסגר, בחברון; במטעי הזיתים בסמוך ליצהר; במחסומים החוצצים בין הכובשים והנכבשים; באתרי הבילוי בהם מתאבדים קנאים דתיים; בכל מקום ובכל אתר בארץ זו – בין הים לירדן – הארץ הזו היא רווית דם; מתמחית בלוויות; מכוסה קברים וזרועה באנדרטאות זיכרון והמוות שולט ומשתלט ואין עוצר.
ואנחנו מקבלים את פניו בהכנעה; בהשלמה ומתנחמים בנקמה, כאילו אין מושג של חמלה; כאילו קדושת החיים אינה ערך עליון ביהדות; כאילו באזורנו האדם למוות יולד – מוות מוקדם שלא בזמנו; כאילו מלחמות הן מכת טבע שנגזרה עלינו מכוח עליון ואין היא מעשה ידי אדם – יהודי וערבי; ישראלי ופלסטיני.
מאז תל חי גיבורינו המיתולוגיים הם גיבורי מוות, שנפלו על הגנת המולדת – טרומפלדור ("טוב למות בעד ארצנו"); שלמה בן יוסף, עולה הגרדום הראשון ויוני נתניהו שחתום על אגדת מבצע אנטבה; כמובן צרובה, עמוק בתודעתנו, רבקה גובר, "אם הבנים" וכולנו עפר לרגליהם של שלושת הדורות של משפחת שטורמן מעמק יזרעאל. גיבורינו הנוכחיים כבר אינם זוכים בתהילת נצח היות ולבנו נעשה גס למוות בחסות המדינה; התרגלנו אליו ואנו מסוגלים לצפות בשידור התוכנית "נערת השנה", כאשר עדיין גופות חללינו מוטלות לפנינו, שורה ארוכה ארוכה. כך מי זוכר את אלכסנדר קוסטיוק המאבטח, הגיבור, שנהרג בפיגוע בתחנת הרכבת בכפר סבא לפני 4 חודשים? מי יזכור, מלבד משפחתו, את אלון מזרחי, המאבטח מקפה הלל שחצץ בין המחבל והאורחים, רק אתמול, כשם ששמו של עומר מטר, ממחנה הפליטים בקלנדיה, יעלם בתהום הנשייה, היות והמוות השיגו בהיותו בסה"כ בן 14, ליד גדר שדה התעופה הנטוש ולכל היותר ייזכר כילד ה-411 שנהרג באינתיפאדה הזאת.
"זכינו", אנו החברה הישראלית, בציבור מדהים של מתנדבים, עם פסים זוהרים ושקיות פלסטיק לאיסוף חלקי גופות שהתפזרו באזור הפיגוע – מתנדבי זק"א; הפכנו להיות מעריצים של ציבור מאבטחים, רובם יוצאי חבר העמים, המוצבים בכניסות של מקומות ציבוריים, על מנת לגונן בגופם עלינו, תמורת שכר מינימום; אנו אוהבים את טייסינו, המטילים טונות של פצצות על "פצצות מתקתקות" של האויב; לבנו עם חיילינו וסוכנינו המסכלים פיגועים בהיותם בסכנת חיים; ואנו צועקים "מוות לערבים" והם צועקים "בדם ואש את היהודים נגרש", וחיי אדם אינם נחשבים והארץ הזו הולכת והופכת לארץ שבה כל מה שנשאר לנו זה לחיות איש עם קברו ואיש מול מצבתו.
ונתיבי המילוט היחידים הם כעת הגרין קארד; דרכון גרמני; אזרחות פולנית או "תפילת אל מלא רחמים" ו"צידוק הדין". ויש לנו עבר מפואר; ויש לנו הווה מייאש ואין לנו עתיד אלא לעלות בסערה השמיימה-היהודים והפלסטינים; הטובים והרעים (לפי סדר זה או הפוך); חפצי החיים והמתאבדים; ההורים והילדים; הבעלים והנשים. ואילו מנהיגינו הם חסרי אונים; ללא חזון ומידה כלשהי של יצירתיות מדינאית וכל יכולתם מתמצית בפעולות תגמול; מעשי נקם וחיסול; בתגובות של יותר כוח מול כוח ההתאבדות של הפלסטינים ובטיפוח נוסחאות מוות, האמורות להביא לכניעה מוחלטת ברחובות ג’נין, במחנות הפליטים בטול כרם ובמוסדות השלטון במוקטעה ברמאללה.
אלו הם אותם המנהיגים המטיפים לנו לאמץ סגנון חיים של נחישות וגבורה; המבטיחים לנו את גן העדן הניצב בפתח והמטפחים תרבות של נקמה; הרג; אובדן; שכול ומוות, אבל מבקשים על חייהם שלהם ודורשים הגנה מרבית מסוכני היחידה להגנת אישים, שלא הצליחה לשמור בחיים את התקווה היחידה לאורח חיים נורמלי, את ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל.
אולי זו חולשת דעת; אולי זה חוסר אמונה בצור ישראל וגואלו; אולי זו התחושה שמספיק להיות גיבורים ושואפי נקם; אולי זה הכאב של קורבנות החינם מקפה הלל ומן הטרמפיאדה בצריפין; אולי זו ההכרה המובהקת על המוות מן השמיים אשר מושלך על ילדי ותושבי עזה; אולי זו התחושה שחייהם של בני האדם, במדינה הזו ואצל שכנינו, הם כלי משחק בידי מנהיגים חסרי אחריות. אולי, כל אלו ביחד!
אני איני יודע כיצד אתם חיים, כאשר המוות אורב לפתחנו מכל צד ועבר. לי זה כבר כמעט בלתי אפשרי, למרות שאנחנו כבר שילמנו את מחיר אי השלום; אנחנו כבר תרמנו את מס המוות – בננו, זיו, איננו יותר איתנו. אולי בשל כך הייאוש כה גדול, כאשר עזה כמוות המדינה.
כל מלה בסלע.
ליבי ליבי לך יונה .אולם יורשה לי להעיר לך . מדוע לא תפריד את דעותיך הפוליטיות מצערך האישי .אנו רואים חזור וראה אנשים אשר המטרה מקדשת את האמצעים אלה מנפנפים בדרגותיהם או במקצועם ואלה מנפנפים בהיותם אבות שכולים .עזוב את זה אנו במלחמה ובה הרוגים .המלחמה הזאת נושאת דמות חדשה "מלחמה אזרחית" . הערבים הורגים אזרחים ושבים ונמלטים ומסתתרים בסביבה אזרחית באם צריך להשמידם בהכרח יש אבדות מקרב האוכלוסיה האזרחית. הלואי והיתה דרך לפשרה אולם הערבים רוצים הכל , עד שלא יגיעו במעמקי ליבם להכרה כי אותנו לא ניתן להזיז מפה ( כולל ערביי ישראל) תמשך המלחמה . מאמרים כשלך או עצומת ה"טייסים" רק מחזקות את התקוה שלהם כי אנו קרובים להתמוטטות. שנה טובה .
ליונה ברגור שלום!
אין לי מילים להביע את הזדהותי איתך!
כבר מזמן אני חושב שהמדינה הזו מצטיינת במוות.
אוי כמה שאנחנו טובים בטכסי אזכרה! איזה שירים נפלאים יש לנו על המתים (קוראים לזה "שירי ארץ ישראל היפה")!
מנהיגינו, לדורותיהם, הגיעו לשיאי הרטוריקה בנאומי אבל צבועים, בעודם מקריבים עוד ועוד בנים למולך, ואח"כ משכללים עוד יותר את הרטוריקה – וחוזר חלילה (תרתי משמע).
מה נעשה אם פעם יבוא שלום על הארץ? במה נצטיין אז? את זכר מי נקדש אז, ובשם מי נצווה להמשיך את ה"נחישות, נשיכת השפתיים ועוז הרוח"?
אני איתך, יונה ברגור!
אני איתך במחשבותי, כשם שאני עם כל המשפחות שאיבדו את יקיריהן – יהודיות וערביות כאחד – כשם שאני עם משפחות קורבנות האלימות ה"אזרחית"(נשים מוכות, נהגים בריב על מקום חנייה ועוד ועוד).
כולכם, יונה ברגור, קורבנות ההתבהמות הבלתי נגמרת, ההשלמה עם מעגל הדמים, אובדן הבושה וחציית כל גבולות האנושיות.
תחי ה"דמוקרטיה היחידה במזרח התיכון"!!!!!!
צר לי עליך, אחי – יונה ברגור! אך תודה לך על הכוח לומר את האמת ישר בפרצופה של הצביעות!
יונה
אתה מבטא אמת קשה ונכונה. את ההרגשה שהולכת וגוברת כי שליטי המדינה דנו אותנו יהודים וערבים, אלו שלא נוטשים ארץ זו למוות.
אולם למרות כל הזדהותי עם כאבך הנורא, אני מקווה כי תסכים עמי כי תחושת אוזלת היד, בסופו של דבר רק מחזקת את שלטון הדמים. יש לנסות ולהבין ללא כל אשליות מדוע אנו נמצאים במצב הנורא הזה. החוג להגנת המרקסיזם שייך לתנועה בינלאומית של מרקסיסטים אשר התנגדו להקמתה של מדינת ישראל, כאשר אבותינו הפוליטים כטרוצקי והופוזיציה המהפכנית לסטלניזם, טענו ולדעתנו בצדק, כי הפרויקט הציוני לא יפתור את שאלת האנטישמיות המודרנית, הנעוצה בתנאי הרקבון של החברה הקפיטליסטית, וכי למעשה הוא ייצור מלכודת מוות ליהודים. אולם כיום לא ניתן להחזיר את הגלגל ההיסטורי אחורה והציונות יצרה בארץ זו חברה מעמדית חדשה-עם ישראלי, השולט ומדכא את העם הפלסטיני. 54 שנים אנו שומעים רעיונות רפורמיסטים בדבר פתרון של שתי מדינות בורגניות, אולם 54 שנים אלו הוכיחו כי אין לרעיונות אלו שום קשר למציאות ההיסטורית. הגיע הזמן למצוא פתרונות ריאליסטים אמיתיים. במסגרת החברה הקפיטליסטית השוקעת אשר יותר מכל אדם אחר מבטא אותו ג’ורג בוש, מתפשטת ביצת דמים והחברה האנושית נגררת לברבריזם. בוש עורך מסע צלב חדש שמטרתו שוד המזרח התיכון. השיטה אותה הוא מבטא יכולה להביא רק לנהרות דם, כפי שהצלבנים שפכו עם כיבוש ירושלים. השנים הבאות תהיינה שנים של מאבק בין העובדים והעניים המותקפים על ידי ממשלת פושעי המלחמה המבטאת את אינטרס בעלי ההון. שנים אלו יציבו את האפשרות לפתרון המצב, פתרון מהפכני שצורתו פדרציה סוציאליסטית במזרח התיכון בו לפלסטינים ולישראלים זכות לטריטוריות לאומיות במסגרת זו. אקווה שתתן את ידך לפתרון זה. אנ מודע היטב לעובדה שכל תומכי הקפיטליזם צועקים באתר זה כי אני חוזר וממחזר את רעיונותינו ופתרוננו. הם צודקים אנו נאבק עליהם עד אשר הפתרון המהפכני ייצא לפועל ובמקוםביצת דמים יפרחו פרחי הסולידריות והאחווה של הפועלים הערבים והישראלים, בחברה שראויה לחיות בה, ללא ניצול ושנאה לאומית.
עד מתי תמשיך מערכת האתר להרשות ל"מרקסיסט"
המתחזה והקשקשן הכפייתי,לבלבל את מוחם של
הקוראים ?! שוורץ הוא מטרד מטריד.די.
מספיק להשמצות. יוסי שוורץ עושה עבודה טובה בנתינת הזווית המארקסיסטית לכל ארוע. הוא אדם חרוץ עם ניתוחים חדים ומדויקים (גם אם ארכניים), ואין סיבה להגלות אותו משום מקום.
אודה ולא אבוש, כי לא אחת אני עומד משתומם ומלא פליאה אל מול המיסתורין של ההכרה החברתית הליברלית והסוציאל דמוקרטית. על עצם יכולתה להתנתק מהעולם בו רובנו חיים וסובלים ולא להתייחס למציאות , אלא לבהות אל אי אלו ספירות של החלל החיצון לכדור הארץ. אולם הם מבקשים לגלות חייזרים שיסכימו עמם כי הליברלים צודקים.
הפערים בין העשירון העליון והתחתון הם 1,300 אחוזים ובמה עוסק הליברל או הסוציאל דמוקרט? בגיוס המוני המוצלים והסובלים בהפצת הרעיון הסוציאליסטי כי תיתכן חברה שוויונית? תשכחו מכך הוא עוסק בשיסוי כנגד החוג להגנת המרקסיזם כאשר הוא מכנה את המהפכנים לא פחות מאשר פשיסטים, ואת החברה השוויונית בשם פשיזם.
המדיניות של ממשלות ישראל הביאו לכך שמליון ו200 אלף בני אדם רעבים במדינה זו, והליברל דורש ….לסלק את יוסי שורץ מהאתר.
27 טייסים אמיצי לב חתמו על הצהרה , בה הם מודיעים כי לא ישתתפו עוד ברצח עם, כל מכונת התעמולה והאיומים יורדת עליהם, הם זקוקים לתנועה רחבה להגנתם ובמה עוסקים הליברלים? אכן ניחשתם.
חד"ש בתל-אביב קיבלה החלטה חשובה לרוץ באופן עצמאי בבחירות המוניצפליות, ובמה עוסקים הליברלים במקום להתגייס למערכה זו? אכן ניחשתם!.
האשליה בה תמכו ליברלים וסוציאל דמוקרטים אלו כי "מפת הדרכים"-התוכנית ההשתלטות האימפריאליסטית באזור, מתמוטטת, ובמקום לבקר את עצמם על תמיכתם באשליה זו, על כי הונו את המוני העם , על כי עזרו לשטיפת המוח בתעמולה פרו אימפריאליסטית, כפי שעשו קודם לכן ביחס להסכם אוסלו, הם מאשימים…. את המוני העם.
בקרוב ימלאו שלושים שנה למלחמה בה ממשלת ישראל הייתה שותפה לתוכנית קיסנגר, לפיה מצרים כמעט תנצח ובסוף תובס, כדי לאפשר לסעאדת לעלות על המרכבה האימפריאליסטית ולהפוך לשוטר מקומי נוסף. מלחמה שעלתה בחיי ובפציעתם של 6000 ישראלים וכ17,000 ערבים,ובמה עוסקים הליברלים והס.ד, נו תנחשו.
לא מכבר מלאו שלושים שנה להפיכה הצבאית של פינושט בתמיכת הסי.איי.אי, מפלה לה הרפורמיזם סייע להביס מהפכת פועלים, ובמה עסקו הליברלים והס.ד, שוב צדקתם.
אודה ולא אבוש…. אני מלא פליאה. וכמובן מצפה שהליברל יכתוב:"סלקו את יוסי שורץ ואת גבב השטויות שלו המזהם אתר זה בראיית המציאות.
עוד הטפת מוסר של מי שאין לו כל בושה: גראפומן ממוחזר המחזר אחרי מי שאינם רוצים
בו.פתח לך אתר מסיונרי שלך והנח לקוראי "הגדה השמאלית" לנםשם.
כמה אתה יכול לתקוף בשמות בדויים – או ללא כל שם – במקום להתווכח לעניין? לא שמת לב שהפכת לבדיחה חסרת טעם ופאתטית? שאתה רק מבודד את עצמך?
במקום להיאבק בימין אתה נאבק בשמאל הרדיקלי.
ואולי זה, בעצם, גורלו של מי שעסק כל ימיו בלהיות הסנשו פנסה של השמאל הציוני וכיום, בזקנתו, כשמפעל חייו (אוסלו) קרס, הוא נאלץ למצוא לו עדנה בתקיפת השמאל המרקסיסטי.
באמת, מסכן. רחמיי.
גם אני לא מצליח להבין איך מי שמתקרא מרקסיסט, מתנגד לפיתרון הנחוץ של "שתי מדינות לשני העמים".
אין אני משלה את עצמי, המדינות האמורות הן אכן מדינות בורגניות. העובדים יאלצו עוד לנהל מאבקים רבים לזכויותיהם, והמרקסיסטים יעבדו עוד רבות לשינוי המשטר ולסוציאליזם.
אך להתנות הקמת מדינה פלסטינית בסוציאליזם? פרושו המשך הכיבוש, ושפיכות הדמים הנוראה.
לצערי המתחזה למרקסיסט, מצא את עצמו קרוב מדי לממשלת ישראל, המנפיקה אין ספור תירוצים להמשך הכיבוש.
אנחנו בעד זכות ההגדרה העצמית של הפלסטינים. אולם עברו 55 שנים מאז שהרעיון של חלוקת הארץ הועלה, הארץ חולקה ושוב נכבשה לפני 36 שנים, ובכל התקופה הזאת לא קמה מדינה פלסטינית, אפילו לא על 20 אחוז משטחי הארץ. האם לא הגיע הזמן להוציא מסקנות?
מי יכול לכפות מדינה פלסטינית? כאשר אש"פ הוקם, מנהיגיו נשבעו לשחרר את הארץ במאבק מזוין. הם עשו פעולות טרור אישי, החלו לאותת כי הם מוכנים לשרת את ארצות הברית כבר ב1973 וחזרו כחלק מהסכם אוסלו כאשר הם מוכנים לשרת את שליטי ישראל וארצות הברית. הם לא ישחררו את העם הפלסטיני. בוודאי ששליטי ישראל הנתמכים באימפריאליזם האמריקאי לא יקימו מדינה פלסטינית. גם לא האימפריאליזם האירופאי או שליטי מדינות ערב המתפרסים לפני בוש.
אלו החושבים אחרת תולים את יהבם בארצות הברית, באירופה, במדינות ערב, באלוהים,אולם ללא הואיל. אלו אשליות, ואשליות הורגות. למה הואילו אלו שתמכו באוסלו? להשלות כי יהיה בדרך זו פתרון, וכאשר הכיבוש, ההתנחלויות והגזל וההשפלות של המוני העם הפלסטיני המשיכו פרצה ובהכרח האינתפאדה. המוני הישראלים נדחפו לזרועות שרון והמוני הפלסטינים לזרועות כוהני הדת הקנאים. מה עשתה התמיכה ב"מפת הדרכים"?. היחידים שפתרו את השאלה הלאומית הקשה ברוסיה שהייתה בית סוהר לעמים היו הבולשביקים בראשם לנין . לא היה זה מקרי, אלא תוצאה מהתפתחות היסטורית של השיטה הקפיטליסטית שהביאה לאימפראיליזם-שקיעת החברה הבורגנית. בשלב זה אין כל אפשרות כי שאלות חשובות דמוקרטיות כשאלה הלאומית ייפתרו על ידי הבורגנות.
לאחר מלחמת העולם השנייה בסיוע ברית המועצות, התנועה המהפכנית האנטי קולוניאליסטית בעולם השלישי זכתה ללא מהפכה סוציאליסטית לעצמאות פורמלית, אולם גם זו נגמרה כאשר השליטים נכנעים לבנק הבינ"ל, ומאז קריסתה של ברית המועצות, כל הבורגנות בעולם השלישי נאבקת מי ישמש שוטר עבור האימפראילזים השולל מחדש את זכות העמים להגדרה עצמית כפי שרואים בעיראק, והשאלה הלאומית החריפה בכל העולם. הכוח היחידי היכול לשחרר את העם הפלסטיני הוא מעמד הפועלים המאוחד הערבי והישראלי יחד עם הפועלים וההמונים בכל המזרח התיכון דרך מהפכה סוציאליסטית
המערכת הנכנעת לסהרורים ה"מרקסיסטים" – מסכנת
את המשך קיומה של "הגדה השמאלית": כבר עתה,
כותבים שפןיים מהססים לשלוח את מאמריהם, לזירה בה שוורצים ודוד מרחבים משליטים את "תגובותיהם" הגסות ומשעשעות כאחת,באין מםריע. המערכת אינה מסירה את המאמרים החוזרים על עצמם של שוורץ "האדום", שעה שכל מאמר, גם של חברי המערכת נקרא תחילה ע"י כל העורכים. אין זו הפעם הראשונה שחתרנים פרובוקטורים "שמאליים" משתלטים על ארגון שמאלי (ללא מררכאות) ומגרשים מתוכו כל מי שלא לקה במחלת-ירח.
חבר’ה – שמתם לב שהתחלתם בתגובות למכתבו הנואש של אב שכול? כנראה כבר שכחתם! ובאמת כבר כולנו שכחנו כנראה מאין באנו ואין אנו יודעים לאן רוצים ללכת. הבה נזכור אנחנו יהודים והעולם איננו כולו נגדנו. אלא נדמה שיותר מכולם אנחנו נגד עצמנו. הנה ראו: אפילו "בגדה השמאלית" ה"נאורה", ה"משכילית", ה"מנומסת" איננו יכולים בלי גידופים ונאצות. קודם לשלום עם שכנינו עלינו לעשות שלום בתוכנו, עם עצמנו. עד כמה שאני יכול לנתח לעצמי את המצב, אין לכך שום סיכוי. החברה הישראלית הנוכחית מאבדת את עצמה לדעת והפלשתינאים אם רק יתאזרו בעוד מעט סבלנות, יזכו להקים כאן את מדינתם ותרבותם. אם תהיה זו טובה יותר משלנו? סוציאליסטית או מרכסיסטית? – ספק רב בידי; יש להניח שתהיה חומייניסטית ומושחתת ממש כפי שהיא היום. אבל האמת, שזה כבר לא כל-כך מעניין אותי. חורבנה של החברה הישראלית הוא הדבר שמדאיג אותי, שמפחיד אותי ממש. אנא עזרו לי, אם יש בכם עוד כוח לעזור…