"יש היום שר אוצר שמבין כלכלה ומשוכנע כי המגזר העסקי יוביל לפתרון הבעיות החברתיות והכלכליות, וניחן באומץ לב פוליטי. בתוכנית הכלכלית ובהצעת התקציב יש שינויים מבניים והפרטה, כי הם חשובים ביותר. הם מטייבים את הקרקע ומזבלים אותה". אלה דבריו של נשיא התאחדות התעשיינים, עודד טירה, במסיבת עיתונאים "דחופה" שכינס ארגון המעסיקים הגדול בישראל ערב החג. במלים אחרות, נשיא התעשיינים סבור שרבבות הפיטורים הצפויים עם אישור התקציב, ההפרטות המסיביות, העלמות שרידי מדינת הרווחה – כל אלה "זבל" האמור להיטיב את הקרקע. קרקע האמורה להניב את הרווחים לבעלי ההון. הסבל שלנו – של העובדים והמובטלים – הוא הזבל האורגני שלהם – של בעלי ההון.
מהן עיקר הטענות של התעשיינים נגד התקציב? כהרגלם, הם רוצים עוד כסף. התעשיינים מוחים על קיצוצים מתוכננים בהשקעות הממשלה בתחומי המחקר והפיתוח, עידוד היצוא ועידוד השקעות הון. הם רוצים לבטל את הקיצוצים ואף להגדיל תקציבים המיועדים כולם לסבסוד ההון. אין זה סוד שמשבר הקפיטליזם הישראלי פוגע ברווחיות המפעלים. לשם המחשה גייס טירה את המפעל "שלו", מפעל הזכוכית פניציה הפועל באזור התעשייה ציפורי ליד נצרת. בעבר פניציה היה בבעלות הסתדרותית, כעת הבעלים הם אמריקאים והקצין הבכיר בדימוס טירה הוא נציגם. 80% מתוצרת המפעל מיועדת ליצוא, הוא מעסיק כ-300 עובדים ורווחיותו מוערכת בעשרות מיליוני שקלים. לדברי טירה: "המפעל קם בבוקר שלאחר התוכנית הכלכלית ורואה שיש עליו תוספת של 1.7 מיליון שקל עלות לשנה בגין העלאת מחירי המים וההפרשות לפנסיה, העלאת התמלוגים על כריית חול ודולומיט והעלאת גיל הפרישה לפנסיה". אז מה עושים?
טירה: "נפטר שתי אמהות חד-הוריות שקלטנו באחרונה וכך נחסוך 150 אלף שקל; נפטר עוד שבעה עובדים כדי לחסוך 650 אלף שקל נוספים ונבטל את תקציב הפעילות בקהילה בהיקף של 300 אלף שקל. בסך הכל חיסכון של 1.1 מיליון שקל ועוד 600 אלף שקל שנאלץ לספוג".
מתיאורו של טירה ניתן להבין את מנגנוני ההגנה של המעסיקים בעת משבר: לפטר עובדים על מנת לשמור על הרווחיות. כי לא יעלה על דעתו של נשיא התעשיינים "לשמור" על כל עובדיו ולספוג הפסד של 1.7 מיליון שקל הפוגע ברווחיות המפעל המוערכת בעשרות מיליוני שקלים. כך ניתן לתרגם את חמדנות בעלי ההון האמריקאים בלפחות עשרה מובטלים חדשים: שתי אמהות חד-הוריות, שבעה עובדי ייצור ותיקים ועוד מספר לא ידוע של עובדים המועסקים במתנ"ס או ברשות מקומית הנהנים מכספי "תקציב הפעילות בקהילה".
ועל רקע זה ניתן להבין מדוע טירה הודיע שבשנה הקרובה צפויים עוד 15 אלף מפוטרים בתעשייה. על פי נתוני התאחדות התעשיינים, 377 אלף עובדים הועסקו בתעשייה לפני האינתיפאדה (אוקטובר 2000), ומספרם ירד לכ-366 אלף ב-2001; אשתקד שוב ירד מספרם לכ-348 אלף ועל פי התחזיות, בשנה הקרובה מספר המועסקים בתעשייה יהיה כ-330 אלף, או אובדן של כמעט 50 אלף מקומות עבודה בארבע שנים!
אגב, על פי נתוני התעשיינים גם המסים שמשלמים המעסיקים ירדו בצורה ניכרת מאז האינתיפאדה. גביית המס מחברות ומעצמאים ירדה מ-25 מיליארד שקל ב-2000, ל-23 מיליארד שקל ב-2001, ל-18 מיליארד אשתקד והשנה צפויה גבייה של לא יותר מ-14 מיליארד שקל. על מנת להסיר ספק יש לציין שמדובר בירידת הגבייה הישירה ממעסיקים, ואין החישוב הזה משקף את הורדת הגבייה במסים של העובדים שפוטרו באותה תקופה וכעת אינם משלמים מס.
לכן, כאשר נטל המס יורד בשליש בשלוש שנים (עשרה מיליארד שקל!), אין צורך להכביר במלים מדוע הממשלה הימנית היא חביבה כל כך בעיני המעסיקים. ועוד: אין טירה מוכן להתייחס כלל למדיניות התקציבית של הממשלה. כספים להתנחלויות, פגיעה בחינוך, הכבדת ההוצאות בגין המשך הכיבוש, קיצוצים בבריאות וברווחה. כל הדברים אלה אינם מעניינם של התעשיינים או כדברי טירה "אין אנו עוסקים בחלוקת התקציב. זה לא מתפקידנו. אנו לא נגיש תוכנית כלכלית אלטרנטיבית ולא נגיד מאיפה לקצץ. בשביל זה יש ממשלה. אנו יודעים רק שמדינה היא כמו פירמה. ואת המדינה צריך לנהל בדיוק כמו שמנהלים פירמה עסקית". וזו בדיוק עמדתו של שר האוצר בנימין נתניהו.
האם החישוב של עשרה מליארד שקל אשר ירדו מתקבולי המיסים אינם מגלמים בתוכם גם את ירידת הרווח הדרסטית של עסקים רבים בשנות האינתיפאדה, ולא רק את הקלות המיסים? אם כך הדבר, זה לא נראה לי הוגן לייחס ירידה של שליש בהכנסות ממיסים ל"הקלה בנטל המס".
ראשית, תודה על ההסבר אפרים.
שנית, האם יש לך את המספרים המדויקים – בכמה בדיוק ירדו רווחי המעסיקים (אם בכלל) בשלוש השנים האחרונות? כך ניתן יהיה לדעת איזה חלק מהירידה במיסים ניתן לייחס לירידה ברווח, ואיזה לשינוי מדיניות הגביה.
אני אינני כלכלן, כך שאולי שאלתי תמימה במקצת. האם התוצר קשור באופן ישיר לגביית המיסים? כלומר, האם עסק אשר פועל בשיעור רווח אפסי (משלם לעובדיו, מוכר מוצרים, אולם איננו מצליח להרוויח) איננו תורם לתוצר, לכאורה מבלי לתרום כמעט לגביית המיסים?
הנתונים לגבי הירידה בגביית המסים ממעסיקים מקורם בהתאחדות התעשיינים. התשובה לשאלה מדוע המסים שמשלמים המעסיקים יורדים בצורה כה דרסטית במשך שלוש שנים אינה נעוצה רק במיתון ובמשבר של המשק הקפיטליסטי. הייצור והפעילות הכלכלית לא ירדו בכ- 30 אחוז במהלך שלושת השנים האחרונות. עוד נגיע לזה. אבל בינתיים אין ירידה בתוצר בכשליש. לכן, אין הסבר אחר לירידה בתשלום במסים מהקלות במס.