בעקבות הפעלת המטען נגד שיירת הדיפלומטים האמריקאית ברצועת עזה, בה נהרגו שלושה מאבטחים אזרחי ארה"ב, מסתמנת חלוקת עבודה, בעיני המתבונן הציני, בין מדינת ישראל לבין אי אלו ארגונים פלסטינים בכל הקשור לפגיעה באזרחי ארה"ב. הפלסטינים אחראים להריגת אמריקאים הפועלים בשרות ממשלת ארה"ב, וממשלת ישראל באמצעות צבא הכיבוש אחראית להריגת אמריקאים שוחרי שלום שבאו לשטחי פלסטין לסייע ולהקל על מצוקת האוכלוסייה.
עד כתיבת שורות אלו אף ארגון פלסטיני לא לקח אחריות על הפיגוע. החמאס והג’יהאד יצאו מגדרם ומיהרו לפרסם הודעות של "אי לקיחת אחריות". הם חשו מהר מאוד כי פיגוע כזה לא משרת את העניין הפלסטיני, גם לא לשיטתם האלימה והרצחנית.
חוטי המבצעים מובילים לארגון הנקרא "ועדות ההתנגדות העממית", המורכב מיוצאי פת"ח – ואנשי הרשות הפלסטינית כבר ביצעו מעצרים של כמה מחברי הארגון כחשודים בביצוע הפיגוע. במחנה הפלסטיני נשמעו קולות כי הפיגוע הוא פרובוקציה ישראלית במטרה להעמיק את העוינות האמריקאית לרשות הפלסטינית ולמנהיגה ערפאת.
לא שזה בלתי מתקבל על הדעת, שהרי מדינת ישראל כבר פעלה ברוח זו בשנות החמישים של המאה העשרים במצרים, כאשר יזמה באמצעות המחתרת היהודית שפעלה מטעם ישראל, פגיעה במוסדות אמריקאים במטרה לשבש את היחסים בין מצרים לארה"ב.
אלא שהפעם, לפי כל הסימנים, מדובר בספקולציה שאינה מעוגנת בראיות, וכל עוד לא הוכח אחרת, ולאור העובדה כי הנחת מטענים ברצועה נגד כוחות הכיבוש הישראלי היא כמעט מעשה שבשגרה, אני יוצא מתוך הנחה כי מדובר בפיגוע שבוצע בידי פלסטינים.
האם המטען יועד לשיירה האמריקאית או שמא הוא הופעל מתוך שסברו שמדובר בשיירה ישראלית? בין כך ובין כך, מה שחשוב אינו טמון בכוונת המפגעים, אלא במה שקרה בפועל, והמעשה הזה גרם נזק חמור למאבק הפלסטיני להשתחרר מהכיבוש. הפיגוע משרת ללא ספק את ממשלת ישראל, ומכאן אולי הפיתוי לקנות את הרעיון שהפעולה נולדה במוחו הקודח של ראש הממשלה שרון. אבל כאמור אין לכך בדל ראייה, ועל כן אני נוטה למסקנה, כי מי שהטמינו את המטען ופוצצו אותו, גילו כישרון נדיר לגרום נזק לבני עמם (הדיפלומטים האמריקאים היו בדרכם לחלק מילגות לסטודנטים פלסטינים); דרדרו את מעמדם בדעת הקהל, והקלו על ממשלת ישראל וצבא הכיבוש להמשיך בפעולות ההרס והביזה. והדבר הנורא מכל, חיי אדם נגדעו לשווא. הטמטום והרשעות של לא מעט חברי ארגונים שונים בחברה הפלסטינית, עולים לעתים אף על אלו של הכובש הישראלי. הישג מפוקפק ביותר.
בוגדים, משת"פים עם האויב, תוקעים סכין בגב האומה
ד"ר יוסי ביילין וחבורתו הצליחו להוציא את הימין הישראלי משלוותו לנוכח ההסכם אליו הגיעו עם בני שיחם הפלסטינים בראשות יאסר עבד רבו, לשעבר שר ההסברה ברשות הפלסטינית.
ההסכם, שקיבל בעיתונות את השם "הבנות ז’נבה" הוא דגם של הסכם שלום סופי שמטפל בכל הסוגיות השנויות במחלוקת. נראה שיוסי ביילין הפיק את הלקח מהמכשלה הגדולה של הסכם אוסלו, שהיה הסכם חלקי שעקף את הבעיות הקשות והשאיר אותן פתוחות. עובדה זו עמדה ביסוד הבעיות שהתעוררו בהמשך.
התגובות ההיסטריות של ממשלת ישראל והימין הישראלי, תוך שימוש במינוחים של משטרים פשיסטים שהוטחו כלפיי מתנגדיהם ("בוגדים, תוקעים סכין בגב האומה, משתפים פעולה עם האויב בזמן מלחמה" ועוד), מוכיחות כי ההבנות השיגו את מטרתן הראשונית, והיא, להוכיח כי העמדה הבסיסית של ממשלת ישראל שאין עם מי לדבר, המהווה את העוגן להצדקת הפעולות האלימות והרצחניות של צבא הכיבוש, היא חסרת שחר ושקרית. יש עם מי לדבר ויש על מה, ואפשר להגיע להסכם.
הטענות המופנות אל ביילין וחבריו כאילו אסור להם לנהל מו"מ עם נציגים פלסטינים, משום שבכך הם נכנסים לטריטוריה ששייכת רק לממשלה, מלמדת על מושגים לקויים באשר לעקרונות של חברה דמוקרטית.
ראשית, חבורת ביילין לא ניהלה מו"מ בשם הממשלה, להיפך, במסמך נילווה להבנות נאמר במפורש כי אין מדובר בתחליף להסכמים בין ממשלות, אלא בהצעה לשני הצדדים על מתכון אפשרי להסכם שלום.
שנית, בחברה דמוקרטית על האופוזיציה להציע אלטרנטיבה למדיניות הממשלה. אם הממשלה טוענת כי אין עם מי לדבר, ובגלל זה אין מנוס מההרג והרצח ההדדיים, חובתה של אופוזיציה להביא בפי העם עמדה אחרת המוכיחה כי שפיכות הדמים אינה הכרחית, כי יש מוצא, ויש אפשרות להגיע להסכם. הבנות ז’נבה ממלאות תפקיד זה.
בל נשכח כי כאשר הליכוד היה באופוזיציה לאחר חתימת הסכמי אוסלו בימי ממשלת רבין, הוא שלח נציגים מטעמו לקונגרס האמריקאי במטרה לשכנע את חברי הקונגרס להתנגד להסכם.
גם בארצות אחרות בנסיבות דומות ואחרות פעלו אנשי אופוזיציה בצורה שמזכירה את חבורת ביילין. האופוזיציה השמאלית בצרפת באה בדברים עם מנהיגי המחתרת האלג’ירית שעה שממשלת צרפת ניהלה שם את מלחמתה הקולוניאלית המלוכלכת (שנות ה-50 של המאה ה-20). מתנגדי המלחמה האמריקאית בווייטנאם באו בדברים עם נציגי צפון וייטנאם, וזכורה הופעתה של השחקנית ג’יין פונדה ברדיו צפון וייטנאם (שנות ה-70 של המאה ה-20). ההסכם שנחתם בין ממשלתו של בוריס ילצין לבין הצ’צ’נים לסיום המלחמה בין רוסיה לצ’צ’ניה (המלחמה הראשונה בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20) היתה תוצאה של יוזמה לא ממשלתית שאומצה מאוחר יותר על ידי ילצין, עד שבא הנשיא פוטין והחליט לשנות מדיניות ופתח במלחמת צ’צ’ניה השנייה.
מה שאנו, האזרחים, אמורים לעשות, הוא להתווכח על סעיפי ההסכם. אני למשל מאוד לא מרוצה מכך שההסכם משאיר התנחלויות רבות על כנן שיסופחו לישראל. זהו פרס לגזענות, וגם מתכון מתמיד לערעור ההסכם על ידי פרובוקציות מתמידות בשטח מצד המתנחלים. רק פינויים המוחלט מהשטחים יבטיח לדעתי עמידות ההסכם.
אבל אם הפלסטינים מסכימים להסדר לפיו התנחלויות יוותרו במקומן ויצורפו לישראל, מה לי כי אהיה יותר קתולי מהאפיפיור?
מכל מקום, הבנות ז’נבה מביאות בדרך כלל לידי ביטוי את העקרון של נסיגה לגבולות ה-4 ביוני 1967 ובאותם מקרים בהם יסופחו שטחים לישראל יקבלו הפלסטינים שטחים חלופיים בסדר גודל של 1 ל-1. צריך לקוות כי הסכם כזה או דומה לו יביא קץ למעגל הקטל וההרג, הסבל והצער.
אנטישמיות או מחמאות?
במלזיה נפתחה עתה ועידת המדינות המוסלמיות, 57 מדינות במספר. ראש ממשלת מלזיה מהאטיר מוחמד, בנאום הפתיחה, הביע פליאה הכיצד מספר זניח של כמה מיליוני יהודים בעולם הם בעלי השפעה גדולה יותר מ-1.3 מיליארד מוסלמים בעולם. לדעתו הצליחו היהודים לשרוד אלפיים שנות פוגרומים מפאת היותם עם חושב, ולא בגלל כוחם, וצריך למצוא דרך להתמודד איתם בתחום זה. 50 שנות מלחמה לא היטיבו עם הפלסטינים ועם העולם המוסלמי, קבע.
הוא הוסיף כי היהודים המציאו את הסוציאליזם, את הקומוניזם, את זכויות האדם והדמוקרטיה ובאמצעותם יצרו מצב שאפלייתם לא תהיה קבילה. לדבריו הקהילה הקטנה של היהודים הפכו למעצמה עולמית השולטת במדינות החזקות ביותר.
האם מדובר בהתקפה אנטישמית או בחלוקת מחמאות נדיבה שאין לה על מה לסמוך? דומני כי מהאטיר מוחמד נותן ליהודים קרדיט גדול מדי כשהוא תולה בהם את הסוציאליזם, הקומוניזם, זכויות האדם והדמוקרטיה. מספר הלא יהודים בתולדות האדם שלהם זכויות בנושאים אלו עולה לאין ערוך על אלה של היהודים. כמו כן המחמאה שכוחם של היהודים נעוץ "ביכולתם לחשוב" הינה מוגזמת קמעה כיום, בעיקר כשמדובר במדינת ישראל ותומכיה מקרב הקהילות היהודיות בעולם, שמתאפיינים בפולחן צבאיות וכוחנות.
אכן, אין לכחד כי למספר קטן של יהודים אמריקאים השפעות מרחיקות לכת על מדיניותה של ארה"ב, המעצמה החזקה בעולם, השפעה העולה לאין ערוך על אלו של 1.3 מיליארד מוסלמים. את הסיבה לכך על מהאטיר מוחמד ועמיתיו לוועידה לחפש במבנה התרבותי, הדתי, החברתי, הכלכלי והשלטוני של המדינות המוסלמיות. אין לכך כל קשר ליהודים.
רצוי וראוי כי ראש ממשלת מלזיה יבין, כי אותם יהודים שזכו לעמדות השפעה בארה"ב או באנגליה, או בצרפת, אינם מייצגים את המוסד הערטילאי הקרוי "יהדות העולם". הם לא מייצגים אותי ועוד מיליוני יהודים שעמדותיהם הפוליטיות, החברתיות והכלכליות שונות מאלו של היהודים שהתמקמו בצמרת השלטונית של ארצות אלו.
מספר היהודים בעולם הנמנים על מתנגדי הפלישה האמריקאית לעיראק או למדיניותה של ישראל בשטחים הכבושים, הוא מכובד ביותר, עובדה זו לא הופכת אותם למי ש"השתלטו" על תנועות השלום בארצות השונות, טיעון הנשמע לא אחת מחוגי הימין האנטישמי.
בכל הקשור ליהודים, מהאטיר מוחמד שבוי במיתוסים שבחלקם הינם פרי תיאוריות אנטישמיות ("היהודים שולטים בעולם") ובחלקם מקנים להם תכונות אצילות ("עם חושב"), שבצרופם הופכים לתערובת של הערצה ואימה.
הדרך של מדינות מוסלמיות לצאת מפיגור חברתי כלכלי וממשטרי עריצות לא קשורה כלל בעם היהודי כיישות קולקטיבית, אלא עוברת, בין השאר, באימוץ נורמות של זכויות אדם ודמוקרטיה.
האם גם אתה מפחד מ"השד הדמוגרפי"?
מזה מספר חודשים אני משייט באתר המעניין הזה.
תמיד ביקורתי ובעמדה הפוכה לעמדת הכותבים.
והינה הפתעה – להוציא אחריות ממשלתית ישראלית למות פעילי שלום אמריקאים אני מזדהה לחלוטין עם המאמר הזה .
תודה – נהניתי.
תשובה לשואל:
המלה "פוחד" איננה בדיוק הביטוי הנאות ככל שמדובר במה שהשואל מכנה "השד הדמוגרפי".
אני בהחלט ער לאפשרות שבזמן לא רחוק, באם הכיבוש הישראלי לא יחוסל ופתרון שתי מדינות לא ימומש, יווצר כאן מצב של רוב ערבי, או אז, בגלל מקדם העוינות הגבוה בין שתי הקהילות או העמים, נחזה במצב של כיבוש חדש, הפעם של הערבים על היהודים.
ניתוח לא מוטה של החברה ערבית בכלל והפלסטינית בפרט, מורה, שמדינה בעלת רוב ערבי בשלב הנוכחי של ההתפתחות התרבותית, חברתית דתית של החברה הפלסטינית, לא יבטיח מדינה דמוקרטית המכבדת מיעוטים וזכויות אדם.
גם מעט הדמוקרטיה שהושגה במדינת ישראל בתחומי הקו הירוק לא תשרוד ותקרוס.
כמי שבטווח ארוך מקווה לראות כאן מזרח תיכון דמוקרטי ויצירה הדרגתית של מסגרות מדיניות על לאומיות חדשות, אני סבור כי פתרון של שתי מדינות, פלסטינית וישראלית שחיות זו לצד זו בשלום, הוא פרוזדור הכרחי למיזוג עתידי שחייב להתבסס על תשתית מושגית משותפת בתחומי שוויון, דמוקרטיה וזכויות אדם, שכוללים בין השאר צדק חברתי וכלכלי, שוויון למיעוטים דתים ולאומיים, שוויון לנשים, שוויון לאחר ולשונה (הומו לסבי) ועוד.
מדוע שהערבים "יכבשו" את היהודים? האם כל ערביי ישראל מטרתם להשתלט ולכבוש את שכניהם היהודים? או שפשוט מדובר בהפרת הסטטוס-קוו הגזעני שמנותב זה שנים על ידי מניפולציות בסגנון העלאת ספק-יהודים לארץ ונתינת פריוולגיות גדולות לאותו ציבור?
אני קורא ופשוט לא מאמין,
גדעון, אתה פשוט לא יודע היכן אתה חי.
צר לי על אדם שחושב שארצו יכולה ליזום התקפת טרור על שיירה אמריקנית (או להרוג בכוונה אנשים חפים מפשע כמו שאתה טוען שוב ושוב).
כמו כן צר לי על אדם החושב שקיטונות של דברי הסתה אנטישמים מפי מנהיג מוסלמי אנטישמי ופרימיטיבי הם בכלל ברכות ודברי הערכה.
keep dreaming
לאלמוני,
צר לי שאתה מתקשה בהבנת הניקרא. בעניין ההתקפה על השיירה האמריקנית בעזה, כתבתי בפרוש כי אין לפי שעה כל אחיזה לטענה כי ההתקפה היה פרובוקציה ישראלית שנועדה להגביר את העוינות של ממשל ארה"ב לפלסטינים.יחד עם זאת, הרעיון אינו מופרך כי בדיוק בצורה כזו נהגה ישראל בפרשת "עסק הביש" במצרים בראשית שנות ה-50 של המאה ה-20. להזכירך, אז קיבלה המחתרת היהודית במצרים הנחייה מממשלת ישראל להטמין מטעני נפץ במוסדות של ממשלת ארה"ב במטרה לשבש את הקשרים בין מצרים לארה"ב. לרוע המזל הם ניתפשו וכך נודע הדבר לציבור.
ממשלת ישראל מסוגלת לדעתי כמעט לכל דבר תועבה אם לדעתה הדבר יגרום לה תועלת.
אכן, לדעתי ממשלת ישראל מסוגלת, וגם מבצעת, להרוג בכוונה אנשים חפים מפשע. מרבית ההרוגים הפלסטינים באינתיפאדה האחרונה, קרוב לשלושת אלפים, הם אנשים חפים מפשע. בוודאי שהדבר כך באשר ל- 270 הילדים והתינוקות שכוחות הכיבוש הישראלי רצחו בשלוש השנים האחרונות. מי שמחליט על הטלת פצצת במשקל טון בשכונה צפופת אולוסין, עושה זאת מתוך ידיעה ברורה שפצצה כזו תגרום לפגיעה המונית של מאות הרוגים ופצועים. כך גם היה. מדובר בפגיעה מכוונת של ממשלת ישראל בחפים מפשע במצרים.
לא כתבתי כי דברי ראש משלת מלזיה על היהודים הם "ברכות ודברי הערכה" כנטען על ידך.
כתבתי כי דבריו היו תערובת של דעות קדומות הנגועות באנטישמיות, כמו למשל הטענה ש"היהודים שולטים בעולם" ודברי הערכה, כמו למשל הקביעה שהיהודים הם "עם חושב". (אלא אם כן אתה סבור שלהיות אדם חושב היא תכונה מגונה ואנטישמית).
לאדון ספירו
אני קורא ולא מאמין שאזרח ישראלי ובמקרה
באמת במקרה גם יהודי.תתביש לך שאתה מעלה על דל שפתייך שלישראל יש יד בעניין.אבל כמו שאפשר להבין מהכתבות שלך אתה באמת שונא
ישראל…עוד לא ראיתי מילה אחת על הקורבנות
הישראלים (יהודים וערבים).באמת חבל שאנשים כמוך עוד מקבלים במה….לך לך תחיה במקום
אחר ביי ביי
בימי הביניים הבינו הנסיכים והאצילים כי אם ברצונם לפתח את ערי-המדינה שלהם עליהם להעזר בחכמה היהודית. מקומות בהם היתה ליהודים השפעה על השלטון פרחו ושיגשגו והמקומות מהם גורשו היהודים ,על ידי שליטים מטומטמים, פשוט דעכו. מסקנה אם 1.3 מליארד מוסלמים רוצים לפתח את ארצותיהם שישימו יהודים חכמים בראש הפרמידה והם יזנקו פלאים.לפני מספר רב של שנים הסתובב באוניברסיטת חיפה(ספירו הכיר אותו) יהודי חכם אוטודידקט שבגיל 50 עשה תעודת בגרות ולאחר מכן סיים כמה חוגים כתלמיד מהמנין.היתה לו תיאוריה לפיה הנשיא אנואר סאדאת חוסל על ידי כוחות בינלאומיים שחששו מהשילוב שבין הראש היהודי לבין משאבי הטבע ומשאבי האנוש של הערבים. הם חששו,וזה הגיוני, מפני אימפריה חדשה שתקום במזרח התיכון.ולכן עד היום הם טורחים למנוע מאיתנו ומהערבים את השלום הנכסף.
מר ספירו, שמתי לב לדבר מה בסגנון כתיבתך:
אתה מעלה רעיונות ע"י שימוש ברמזים ושברי דברים, וכאשר מישהו אומר לך: "איך אתה משווה?" או "איך אתה יכול לחשוב ש…?"
אתה מייד מיתמם, נסוג לאחור, וטוען שלא אמרת, לא עשית השוואות, וכולי…
אבל לאחר שקראתי לא מעט מפרי עטך, הבנתי את הטקטיקה: טיפין טיפין אתה מקדם רעיונות פסולים כלל ועיקר כמו השוואות בין צה"ל לנאצים, לגיטימציה לטרור ודה-לגיטימציה למלחמה בו, החזרת אויבי ישראל (והאנושות) לקונצנזוס, ועוד רעיונות רבים וטובים.
אבל מה? תמיד עם פתח מילוט: "לא אמרתי…", "לא הבנת…", "מה פתאום?" "אני? לא נכון!"
ליוסף,
אתה טועה. אינני עוסק ברמזים ושברי דברים כנטען על ידך. אני כותב דברים ברורים ובהירים. אולם אם באים אנשי ימין ומנסים לסלפם או למצוא בהם דברים שאינם, חובתי להעמיד אותם במקומם.
למשל, ההשוואות שאני עורך עם הרייך השלישי, אינן מרומזות, אלא ברורות וממוקדות.
אם קראת את רשימותיי, כפי שאתה מציין, הרי צריך להיות ברור לך כי אני שייך לאסכולה שאומרת שהמשטר הנאצי לא היה ארוע חוץ היסטורי, אלא חלק מההיסטוריה האנושית ועל כן מי שרוצה להפיק לקחים בתחום המאבק בגזענות, בפולחן הכוחנות והצבאיות, בהפרת זכויות אדם, לא רק מותר לו להשוות, אלא חייב לעשות זאת, ובלבד שההשוואה תעשה בהקשרים ממוקדים ולא בהכללות פראיות.
אשר על כן, אם נישאר בתחום זה, מעולם לא תקרא אצלי שהשטחים הכבושים הם מחנה אושוויץ, אבל כן תקרא שהעברת אוכלוסיית העם הכובש לשטח הניכבש, במטרה לייהד את השטחים ולשנות את אופיים כפי שעשתה ישראל, הוא פשע מלחמה על פי אמנות בינלאומיות, ומזכיר (לי, חשוב להדגיש) העברת מתנחלים גרמנים לפולין במלחמת העולם השנייה במטרה לגרמן שטחים שגרמניה הנאצית רצתה להשאיר בידיה. (לידיעתך: אמנת ז’נווה משנת 1949 האוסרת העברת אוכלוסיית העם הכובש לשטח הנכבש, היא אחד הלקחים ממעשיה של גרמניה במלחמת העולם השנייה, לקח שישראל לא למדה).
בגרמניה כמו בישראל זכו המתנחלים לזכויות יתר מול דיכוי העם הניכבש בידי צבא הכיבוש.
הכל ברור, בלי רמזים.
אינני צריך לחכות עד שישראל תקים מחנות השמדה ור אז לתחיל להשוות. זה יהיה מאוחר מדיי. גם בגרמניה לא התחילו עם מחנות השמדה.
מה לא ברור כאן?
במה יש לך להיות גאה בדיוק? בהזניית התרבות שלך על ידי גנרלים וכוהני דת ציניים? במעשיה הנפשעים של הממשלה שמתיימרת לייצג אותך? או אולי בצמצום המורשת שלך לכדי שירה מסוממת של המנונים והנכונות למות למען פיסת אדמה?
כלומר: אני יהודי, נולדתי יהודי ואני יהודי בדתי ותרבותי. אבל זה לא מעפיל על שיפוטי הפוליטי והמוסרי מאחר ואני דוגל בפילוסופיה אוניברסליסטית כשאני משתדל להשמר מתחלואי הלאומנות.
מבחינה פוליטית, הייתי יכול להוולד נוצרי, הינדי או מוסלמי, אבל נולדתי יהודי במקרה. לצערי המצב הנוכחי לא מאפשר לי להיות גאה ביהדותי, מאחר וגאווה כזו תתפרש כאמירה פוליטית ממנה אני מנסה להתרחק.
לזה שלפני:למה כוונתך ב"הזניית התרבות שלך". א. האם זו לא התרבות של כולנו? ב. הסבר! ג. נמק!
עוד שאלה לי אליך: ד. מה פרוש המילה מקרה באמירה" יהודי במקרה"?
מדוע ולמה משווה אתה יהודים לנאצים? כנראה שאתה בחור צעיר ולא שמעת על מה שעוללו הנאצים ליהודים. אם היית יודע לא היית עושה השוואה כזו.
זה פשוט לא יאומן!
שלום גדעון.
האם אתה בטוח ש-
"…הנשיא פוטין…פתח במלחמת צ’צ’ניה השנייה"?
עד כמה שזכור לי, מלחמה זו נפתחה דווקא בפלישה מסיבית מצ’צ’ניה לרפובליקה הרוסית דגסטאן של אלפי לוחמים בפיקודם של חטאב ובסאייב, כאשר על אדמת צ’צ’ניה לא היה אפילו חייל אחד של הכוחות הפדראליים.
האם אני טועה?
ואם אינני טועה, איך פוטין היה אמור להגיב? לחכות שהפולשים יגיעו עד מוסקבה?
האם אתה מכחיש את הידיעות בדבר מעורבותם של אנשי אל-קעידה בצ’צ’ניה, בראשם עומד היום אבו-ואליד, יורשו של חטאב?
איך אתה מעריך את תמיכת המופתי הצ’צ’ני אחמד קדירוב (כיום הנשיא הנבחר של צ’צ’ניה) בשלטון הפדראלי? האם זה קשור בהשלטת הדת הווהאבית על הצ’צ’נים, שתמיד היו שיעים?
תודה. טלמון.
לטלמון שלום,
על פי השאלות שלך אני מעריך שאתה מתמצא בפרטים שונים של הסכסוך הרוסי צ’צ’ני עד כדי מי שייך לאן מבין מנהיגי הצ’צ’נים.
אינני יודע אם אנשי אל קאעידה מעורבים שם בסכסוך. ככל שהמאבק המזויין נימשך גדלה השפעתם של חוגים פונדמנטליסטים, כפי שהדבר קורה גם בסכסוך הישראלי פלסטיני.
דומני כי עיקרו של הסכסוך נעוץ בסרובה של רוסיה להכיר בעצמאותה של צ’צ’ניה. הרוסים עמדו ועומדים על כך, שצ’צ’ניה תישאר חלק מהפדרציה הרוסית, ולא בגלל שהם כה אוהבים את הצ’צ’נים, הם לא, (ורק השבוע ראינו ב"תכנית "רואים עולם" של הטלוויזיה הישראלית את הגזענות הרוסית כלפיה הצ’צ’נים במוסקבה), אלא בגלל מיקומה הגיאוגרפי וחשיבותה הכלכלית.
הבחירות שנערכו עתה לנשיא בצ’צ’ניה היו עיסקה מכורה שנועדה להמליך סוכן רוסי על הצ’צ’נים. (כפי ששרון ניסה בשעתו להמליך את אגודות הכפרים על הפלסטינים).
כמובן שפוטין עושה שימוש במנטרה "מאבק בטרור המוסלמי" (בדיוק כמו שרון) ובחסותה להצדיק צעדי דיכוי אכזריים והפרה מתמדת של זכויות אדם.הצד השני של המטבע, כפי שציינתי לעיל, הוא חיזוק המגמה הפונדמנטליסטית בקרב הצ’צ’נים.
ככל שמגמה זו מתגברת (כתוצאה מהדיכוי הרוסי) מוצאים הרוסים צידוק נוסף למלחמתם. את מעגל הדמים והקסמים הזה ניתן לדעתי לשבור רק בהיענות לדרישת הצ’צ’נים לעצמאות, שם כמו כאן.
לפני שאני נכנס לוויכוח רציני בנושא, בוא בכל זאת נתייחס לעובדה אחת בלבד, עליה הצבעת? במפורש, שפוטין פתח במלחמה הנוכחית.
עד כמה שידוע לי, עובדה זו פשוט שגוייה.
מאז הסכם חסוויורט לא היה בשטח צ’צ’ניה אפילו חייל רוסי אחד. ואז, כח גדול, בסדר גודל של דיוויזיה, פלש מצ’צ’ניה לרפובליקה הרוסית השכנה דגסטאן. סתם ככה. פשוטו כמשמעו.
כלומר, בפרוש לא פוטין פתח במלחמה זו, אלא הכחות ששלטו בצ’צ’ניה באותם ימים.
לדעתי, לפני שנוקטים בעמדה כלשהי לגבי המצב במקום זה או אחר, צריך לפחות להכיר קצת את הנושא, ולא לסמוך על "ידיעות" מגמתיות.
חטאב ואבו-ואליד אינם "מנהיגים צ’צ’ניים", אלא סעודים מאל-קעידה המפקדים על המורדים הצ’צ’נים (שרובם שכירי חרב זרים) ומממנים את המלחמה. (אחרי מותו של חטאב, אבו-ואליד תפס את מקומו).
האם ישנם נתונים אובייקטיביים על זיופים בבחירות האחרונות שהתקיימו לנשיאות הרפובליקה הצ’צ’נית (בהם נכחו משקיפים גם מארגון המדינות המוסלמיות)? או זו השערה בלבד?
ודרך אגב, אחמד קדירוב, הנשיא הנבחר, אינו "סוכן רוסי" אלא אישיות מרכזית ומוכרת בצ’צ’ניה, שהיה בעבר לא פחות ולא יותר מאשר המופתי של צ’צ’ניה! בעבר הוא תמך במורדים, אבל ראה מי מוביל אותם ולאן, ועבר לצד השלטון הפדראלי.
אינני יודע באיזו מידה אפשר לסמוך על "רואים עולם", אבל עובדה היא שלצ’צ’נים יש ותמיד היתה אזרחות רוסית, והם שווים בפני החוק. היו לא מעט שרים ממוצא צ’צ’ני בממשלות ברה"מ ורוסיה. יו"ר הפרלמנט של רוסיה בשנים 1991-1993 היה רוסלן חסבולטוב, צ’צ’ני. איש עסקים צ’צ’ני ממוסקבה היה אחד מששת המועמדים בבחירות האחרונות לנשיאות רוסיה.
צ’צ’ניה נכבשה ע"י רוסיה הצארית לפני מאות שנים. בדיוק כמו שיבשת אמריקה נכבשה ע"י פולשים לבנים מאירופה.
"הרוסים עומדים על כך שצ’צ’ניה תישאר חלק מרוסיה", בדיוק מאותה סיבה שכל ארץ דואגת לשלמותה. וכי ארה"ב אינה עומדת על כך שקליפורניה תישאר חלק ממנה? מדוע כולם דורשים דווקא מרוסיה שתפזר לכל עבר את שטחיה?
האם יש למישהו מידע בדוק, שרוב העם הצ’צ’ני מעדיף את השלטון הווהאבי על פני המשך השותפות במסגרת הפדרציה הרוסית, יחד עם מאות העמים האחרים המרכיבים אותה? להזכירך, הצ’צ’נים שיעים, ואילו סוכני אל-קעידה (אלה ששלטו בצ’צ’ניה ופתחו במלחמה הנוכחית נגד רוסיה) השליטו בצ’צ’ניה את הזרם הווהאבי הסוני, דבר שרבים מהצ’צ’נים לא ממש אהבו.
נסה להתייחס לפחות לשאלתי הראשונה, המתייחסת לטעות העקרונית של קביעתך, לפיה פוטין הוא זה שפתח במלחמה הנוכחית. חייבים להתחיל מבירור עובדה זו לפחות.
בברכה, טלמון.
המהפכה הצ’צ’נית נגד רוסיה הוכנה במשרדי הCIA באותה שיטה בה התערבו האמריקאים ביגוסלוביה – גם פה ןגם שם באמצעות PROXYS אנשי הגרילה המוסלמית,שאומנו בפםקיסטן כדי להלחם בצבא האדום ונשארו מחוסרי-עבודה לאחר נסיגת ברית המועצות מאפגינסטן.
תגובה לאלדר.
כך גם אני משער – רוב הראיות העקיפות מצביעות על כך, וכמובן קשה להוכיח את זה ישירות.
בנוגע לאפגניסטן, המערב גם בגד באפגנים שנלחמו נגד ברה"מ, והעלה לשלטון את הטליבנים, כאשר הממשלה האפגנית הנבחרת הפכה בפי התקשורת המערבית ל"ברית צפונית" בלבד.
ובכלל התקשורת המערבית עושה את מלאכתה נאמנה לבעליה. משום מה כולם תוהים עכשיו מדוע רוסיה "לוטשת עין" ל…אזורים רוסיים! כאילו טבעית יותר לטישת העין של ארה"ב לאזורים הרוסיים.
ובמקביל, אותה תקשורת מעלימה לחלוטין, ממש מצליחה למחוק מתודעת הקהל, עובדה קטנטונת כמו פתיחת המלחמה הנוכחית בצ’צ’ניה ע"י הווהאבים ששלטו בה, כאשר לא היה על אדמת צ’צ’ניה אפילו חייל רוסי אחד, ומציגה את הדברים בהיפוך של 180 מעלות – כאילו פוטין פתח במלחמה הזאת!
על איזו "ממשלה נבחרת" באפגניסטן מדבר טלמון ? הברית הצפונית לא היתה אלא קואליציה של war lords וסוחרי סמים שהפכה את חיי האוכלוסיה לגיהנום. המשטר היחיד באפגניסטן שהיה לו בסיס עממי משמעותי היה משטרו של נג’יב, אשר מול הגרילה האסלאמית במימון אמריקאי (הגלגול הקודם של אלקעידה) ביקש את עזרת בריה"מ והכניס אותה לאפגניסטן. הגרילה האסלאמית שהפילה את נג’יב הצליחה להשתלט רק על חלק מהאיזורים באפגניסטן ולכן העלתה ארה"ב את הברית הצפונית. הכאוס והאלימות של הברית הצפונית איימו על האינטרסים האמריקאים שם ולכן הם העלו את הטליבאן ומימנו אותם עד חצי שנה לפני שהפילו אותם.
ליורם בר חיים,אני נהנית לקרוא את תגובותיך.הן אמיתיות ובגובה העיניים.
מענין! מסתבר שהאמריקאים בונים במו ידיהם את אלו שנלחמים אח"כ בהם.
תשובה ליורם בן חיים.
נכון שהחבר’ה האלה שהיפילו את נג’יב[וללה] – רבני, מסעוד, חכמתיאר, דוסטום וכו’ – היו מסוכסכים ולכן האמריקאים השליטו את הטליבאן. אבל עם זאת הם כינסו את המועצה העליונה ("לויה ג’ירגה") ובחרו נשיא וממשלה, בהם הכירו כל הארצות. זה גם לא נכון שהם לא נהנו מתמיכה עממית, בעיקר מסעוד הנערץ.
אחרי שהטליבאן (למעשה הצבא הפקיסטני) תפסו את השלטון ברוב אזורי המדינה, נדחקו הכוחות המפולגים של הממשלה הנבחרת לאזורים הצפוניים, החלו לכנות אותם "הברית הצפונית", למרות שדה-יורה כל העולם (חוץ מפקיסטן) הכיר בהם ורק בהם.
כן, האמריקאים אימנו,חימשו וממנו את מה שנקרא היום אל-קיידע.
אלדר משוש,
לטלמון
ראשית, שמי בר-חיים ולא בן חיים.
אני לא רוצה להיכנס לתחרות של name droping, גם אני מכיר את השמות שציינת ודוסטום, אגב, היה גנרל במשטרו של נג’יב ולמיטב זכרוני לא נמנה על מפילי המשטר. כאשר כותבים "ממשלה נבחרת" פירושו ממשלה שהעם בחר, זה לגמרי לא נכון לגבי הקואליציה ששלטה באפגניסטן אחרי נג’יב ולפני הטליבאן. זו קואליציה שהתבססה על תמיכת הקבוצות החמושות השונות באיזורים השונים, שהן תופעה די נפוצה באפגניסטן. אפגניסטן היא ארץ שנוצרה באופן די מלאכותי משבטים שונים ו"העם" לא ממש זכה בה אי פעם לומר את דברו. המשטר היחיד שהתבסס גם על ארגונים עממיים (איגודים מקצועיים למשל) ולא רק על תמיכה ברגע נתון של החבורות עם הM16 והסטינגר (שסןופקו על ידי ארה"ב) היה משטרו של נג’יב.
מישהו יודע מה מצב האיגודים המקצועיים וועדי העובדים באפגניסטן?
תשובה ליורם בר-חיים.
ראשית, הרשה לי להתנצל בכנות על שיבוש שמך. אני אישית שונא שמשבשים שמות, ומצטער שעשיתי זאת בעצמי.
לא אתווכח אתך על הפרטים, וגם לא על מהותם העמוקה של הכוחות הפועלים.
בסה"כ ציינתי שממשלת רבני שנבחרה בלו?י?ה ג’ירגה האחרונה, לטוב או לרע, נחשבה לממשלה הלגיטימית של אפגניסטאן אחרי נפילת נג’יב{וללה}, וא?תה קיימו כל הארצות יחסים דיפלומטיים, גם כאשר הטליבאן הושלטו על רוב האזורים (חוץ מפקיסטאן).
בעצם רק רציתי להבליט את העובדה, שהמערב בראשות ארה"ב מצד אחד המשיך רשמית להכיר בממשלת רבני, אך מצד שני תמך מעשית בטליבאן, כולל שטיפת המוח התקשורתית שהפכה את הממשלה המוכרת רשמית, שהמשיכה לשלוט באזורים צפוניים, ל"ברית צפונית" בלבד.
ובאשר ללגיטימיות של אפגניסטאן כ??לה כמדינה אחת של?מה, דומני שראוי להשאיר שאלה זו לשיפוטם של האפגנים.
לטלמון סילבר
אין לי שום ויכוח על הליגטימיות של אפגניסטן כמדינה אחת, התכוונתי רק לומר שטרמינולוגיה שמניחה שלטון מרכזי "ועם" ככוחות יסוד במדינה היא לא מדויקת באפגניסטן הנוכחית.