אמת ויציב שהבעיה של חד"ש בהרכבת הרשימה למועצת עיריית תל-אביב-יפו אינה שאלה מרכזית בפוליטיקה הישראלית בכלל, ובקרב השמאל בפרט. אף על פי כן, ההתרוצצות סביב הרכבת הרשימה עוררה עניין, ושבסופו של דבר חד"ש נותרה ללא רשימה מטעמה לבחירות הקרבות.
אילו אני (שמתגורר בירושלים) הייתי תושב תל-אביב-יפו, לא הייתי מהסס לתת את קולי לרשימת "יאפא". ואולם, יש כמה וכמה בעיות; האחת, המשבר הרעיוני והארגוני הפוקד את מק"י-חד"ש – דבר הקשור בלבטים הרעיוניים הפוקדים את התנועה הקומוניסטית כמעט בכל מקום בעולם. לפיכך אנסה להתמקד בשאלה הפרקטית ובפרטים החשובים.
אי הימצאותה של רשימה יהודית-ערבית של חד"ש בבחירות הקרובות למועצת תל-אביב-יפו היא פועל יוצא של העדר מסגרת המאחדת יהודים וערבים בעיר. במשך שנים רבות לא קמה מסגרת בה יכולים לפעול יהודים וערבים תומכי חד"ש. מכאן נובע הכל.
אין זה לגמרי מפתיע אפוא, שערבים הקשורים בחד"ש החליטו לרוץ ברשימה משותפת עם בל"ד. החלטה זו עוררה את חמתם של מוסדות חד"ש בתל-אביב, עד כדי כך שיש הקוראים לא להצביע עבור הרשימה ואף שוקלים סנקציות נגד החברים מיפו.
זאת עמדה מוזרה ביותר. ראשית, ההסתייגויות של מי מחברי הנהלת חד"ש בתל-אביב אינן מצדיקות סטייה מהקו העקרוני של חד"ש – להתנגד לחרם-בחירות. היש הצדקה או טעם, אפילו בתנאים הקיימים, להחרים את הבחירות? האפשר על רקע המציאות הפוליטית והצורך לבנות שותפות יהודית-ערבית, לקרוא לחברים להצביע מרצ? (עם כל האהדה ליעל דיין)?
שנית, במקום לנהל מריבה על המשמעת המקומית או לנהל ויכוח טכני, על הנהלת חד"ש ומק"י לקיים דיון יסודי ופומבי על הקשיים בעבודה משותפת של יהודים וערבים בחברה השסועה שלנו ובתנאים של התנשאות לאומנית יהודית על רקע זוועות הכיבוש. הקשיים האלה באו לביטוי חמור וחריף בהרכבת הרשימה לבחירות לכנסת. מאבקים אישיים פוקדים את המסגרות של חד"ש – מק"י, ולמרות זאת אין כל דיון רציני לבירור מקור חילוקי הדעות.
והערה אחרונה. יש חברים המודאגים מאוד מהתארגנויות של ערבים ללא שיתוף יהודים. הם חוששים שהרכב חד-לאומי עלול לעודד מגמות של התבדלות והיפרדות. אך רצוי כי חברים אלה יבחינו בין הסימפטומים של המחלה ובין סיבותיה. מגמות ההתבדלות הן סימפטום, והדיכוי הלאומי הוא המחלה. אפילו אם דמוקרט אינו מצדד בנקיטת צעדים של היפרדות והתבדלות, חייב הוא להכיר בזכות מיעוט להתארגן כרצונו. אדם דמוקרטי חייב להיאבק נגד הדיכוי הלאומי כדי לבסס אחדות פעולה, אך אינו יכול לפסול תגובות לאומיות של מיעוט. והנה אותו עקרון בלשון אחרת: אפילו כשאני שולל את ההיפרדות מכיר אני בזכות ההיפרדות. קצת מסובך? דמוקרטיה עקבית אינה עניין פשוט.
הבחירות למועצות המקומיות ולעיריות בסוף חודש זה יצרו מצב קשה ביותר עבור חברי מק"י-חד"ש, בו מחד סניף תל-אביב קורא שלא להצביע לרשימת הבת של בל"ד-יאפא, רשימה לאומנית ערבית ברורה, בעוד חלק מחברי חד"ש הערבים מיפו משתתף ברשימה זו. אולם בכך אין די. בעוד ביטאון "זו-הדרך", פרסם הודעה ממנה ניתן ללמוד כי העיתון המבטא את מק"י תומך בעמדת סניף תל-אביב, הרי הנהגת חד"ש בראשותו של ח"כ ברכה הוציאה קול קורא לתמוך ברשימה זו. עמדות סותרות אלו מבטאות את המצב הקשה בו נמצאת מק"י ותנועת חד"ש. בניגוד ל"אבנא אל באלד", וה"פורם הקומוניסטי", העושים במיטב יכולתם , ובחוסר אחריות מרבית, כדי ללבות את האש הדוחפת לפילוג בין מק"י וחד"ש ובתוך מק"י וחד"ש, הרי אנו מודאגים מאוד מהתפתחות זאת, משום שמק"י היא מפלגת הפועלים היחידה בארץ, וחד"ש היא החזית של מק"י.אין לנו כל אינטרס בפילוג על רקע לאומני, הדבר רק יחליש את האחדות הערבית יהודית סוציאליסטית בארץ.
לדעתנו הגיע הזמן לאלו הרוצים בקיומה של מפלגה קומוניסטית בארץ לעשות חושבים ולעשות זאת טוב ומהר.
אין כל רע בהקמתה של חזית מאוחדת וגם לזמן די ארוך עם גופים אחרים בתוך תנועת הפועלים. אולם מראשית דרכה של חד"ש, הקמתה ודרכי פעולתה הן בעייתיות. ראשית היא הוקמה כארגון רחב הכולל לא רק גופים של תנועת הפועלים, אלא עם גופים שלא שייכים לתנועת הפועלים. שנית ארגון רחב ממק"י, היה צריך להיות מוקם על פרוגרמת מעבר, פרוגרמה שאלו המסכימים עמה יכלו להצטרף למפלגה עצמה. במקום זאת הפרוגרמה והמבנה של החזית עודדו אנשים שהצטרפו לחד"ש לא להצטרף למק"י.
לא רק זאת, אלא שהחזית עצמה מזה שנים מאיימת לבלוע את מק"י במקום להוות בסיס להתרחבותה של המפלגה. זהו סיפור קלאסי של הגולם שקם על יוצרו.
אין זה מאוחר מדי מכדי להיאבק לשנות מצב זה. יש מקום לחזית עצמאית מבחינה ארגונית, אך לא מבחינה פרוגרמטית. חד"ש חייבת להיות כפופה למק"י מבחינה פוליטית, ולא להפך.
אנימסכים אתך על כך שיש זכות התארגנות נפרדת של קבוצות מדוכאות – ונראה לי לא ישר, שאנשים המודאגים וחוששים מהתארגנות נפרדת על בסיס לאומי (של ערבים) לא יעזו להעלות כל התנגדות (וגם לא יתנגדו בסתר ליבם) להתארגנות נפרדת על בסיס אתני (של מזרחים) ו/או על בסיס ג’נדר (של נשים) ו/או על בסיס מעמדי (פועלים???!!!)
בכל אופן, אי אפשר לאמר על רשימת יאפא שהיא איננה "רשימה ערבית יהודית". יש ברשימה מועמדים ערבים ויהודים, יש ברשימה פעילים ערבים ויהודים –
יש לשים לב שהבעייות במו"מ בין חד"ש ובל"ד מעולם לא היו על השאלה האם יהודים ישולבו ברשימה, וגם לא לגבי המקום ברשימה בו ישולבו היהודים – אלא לגבי השאלה מי יהיה היהודי שישולב ברשימה. הרוגז והכעס נוצר יותר על בסיס של כיסאולוגיה מאשר על בסיס של איזו שהיא שאלה עקרונית.
בהמשך למגיב הקודם ובהסכמה מלאה איתו בשאלת הייצוג – לא רק ששליש מחברי הרשימה הם יהודים, הרי גם, למרבה השמחה, חברים יהודים רבים בחד"ש תל-אביב פעילים ברשימה ותומכים בה.
יותר מזה – לרשימה פעילים ותומכים (יהודים וערבים) יפואים שאינם תומכי חד"ש או בל"ד — רשימה שאינה של מפלגה אחת יכולה להביא קולות נוספים (אחד ועוד אחד זה שלוש במקרים מסוימים).
תמר גוז’נסקי אמרה היום ל"הארץ", כי "חד"ש היתה צריכה להקים לבדה רשימה". וכי "רשימת יאפא לא תורמת לאינטרסים של חד"ש". זה העניין – ולא שום כסאולוגיה. פעילי חד"ש ביפו התנגדו לכך מסיבה פשוטה, וראו את האינטרסים של חד"ש בצורה אחרת – לרשימת חד"ש לא היה סיכוי לעבור את אחוז החסימה (כמו גם לרשימה נפרדת של בל"ד), ולכן העדיפו את הרשימה המשותפת -שמעדיפה ייצוג לשמאל וליפו במועצת העיר על-פני מאבקים פנימיים בחד"ש.
קצת נתונים: לרשימת "כולנו למען יפו" (שכללה את כל הגופים הערבים ביפן) הצביעו ב-1998 כ-3500 מצביעים, מתוכם 500 מצביעים יהודים. הרשימה נזקקה להצבעה חוזרת במספר קלפיות כדי לעבור את אחוז החסימה.
בבחירות האחרונות לכנסת היו לחד"ש 1700 מצביעים בתל-אביב-יפו (1000 בתל-אביב ו-700 ביפו), ולבל"ד 1100 מצביעים (1000 ביפו ו-100 בתל-אביב).
מנתונים אלה ברור כי רשימה משותפת היא הכרחית (רק שניים וחצי אחוזים מהרשומים בספר הבוחרים של תל-אביב-יפו הם תושביה הערבים של יפו).
אך גם רשימה משותפת דורשת התגייסות של כל איש שמאל – ערבי ויהודי – תושב תל-אביב ויפו. עם התגייסות כזו נוכל להבטיח כי לשמאל ולקהילה הערבית ביפו תהיה נציגות במועצת העיר.
המאמר הוא על "יפא" והתגובות על שיך מוניס…
דבריי גוז’נסקי מוכיחים היטב את אופי ההתנגדות לרשימה המשותפת עם בל"ד, התנגדות סקטנטית, מתנשאת, נגועה בפינוק הגזעני של הגנה על פריבילגיות של יהודים במקום על הזכויות של כולם, ובראש ובראשונה של המופלים יותר מכולם. לשיטתם של מתנגדי "יאפא" צריך להתנגד לכל הרשימות המשותפות שחד"ש מריצה, עם בל"ד או עם גורמים יותר אופורטוניסטיים, בהרבה יישובים ערבים ולעתים גם ביישובים יהודים (בחיפה חד"ש רצה בעבר ברשימה משותפת עם מפ"ם הציונית).
ראובן קמינר, יובל הלפרין וחביר חד"ש אחרים הולכים בכיוון הרבה יותר אינטרנציונליסטי מזה של דני פתר ואחרים, ללא קשר לאי-הסכמתי איתם בשאלות אחרות.
שחר שניצר כותב "אנחנו קראנו"- את מי הוא מייצג ומי הם ה"אנחנו" ?. שוורץ,המטיף "המרקסיטי" שאינו מצליח לעמוד בראשה של קבוצה שיש בה יותר משלשה חברים – מלמד את חד"ש ומק"י כיצד לנהוג.גם זו וגם זו
אינן רוצות בדובשו או בעוקצו. שיקים מפלגה משלו ויוכיח את הדרך הנכונה לעשות זאת.
רשימת "יםא" -כשמה כן היא" רשימה ערבית לאומנית של תושבי יפו ואין כל ערך וחשיבות, אם יש בה "יהודים" או אינם. שמה של הרשימה לבדו, מעיד על תוכנה ומגמתה.
מה תמר ג’וזנסקי אמרה?
תמר ג’וזנסקי לא אמרה בניגוד למסלפה, כי השאלה היא כה פשוטה-חיזוקה של רשימת חד"ש מסיבות בירוקרטיות, אלא ולהביא את הציטוט במלואו: "המו"מ התפוצץ לאחר שבל"ד העלתה דרישות לא סבירות"…למרות ההחלטה בחד"ש לא להצטרף לרשימה המשותפת " לא כל החברים היו נאמנים לסיכום הזה. חד"ש הייתה צריכה להקים לבדה רשימה חברתית שמאלית מתקדמת".
משמע אלו המנסים לצייר את רשימת בל"ד, כרשימה ערבית יהודית, הראויה לתמיכה כביטוי לאינטרנציונליזם, מנסים להסתיר כי מדובר ברשימה ליברלית ולא שמאלית מתקדמת. הויכוח הוא איפה ליברלים ולאומנים מול שמאל
לידידי ראובן קמינר.
יש לי כמה וכמה השגות על טענותיך. העיקריות שבהן היא שלמיטב ידיעתי המרקסיזם מציב כעקרון האולטימטיבי את המהפכה של מעמד הפועלים ומתוך כך נגזרות ההחלטות הטקטיות הקונקרטיות. בשום מקום לא נאמר כי המרקסיזם חייב לתמוך בכל מיעוט השואף להבדלות, במיוחד אם מגמה כזו פוגעת באינטרס של המהפכה הסוציאליסטית העולמית.
בניית הרשימה הנוכחית למועצת תל אביב יפו פגעה בעקרון של עצמאות מעמד הפועלים והכפפיפה אותו לעקרונות לאומניים בורגניים שמטרתם בסופו של דבר היא להביא לפילוג של חד"ש על בסיס לאומי ולכך כולנו חייבים להתנגד.
העקרון הדמוקרטי כפי שהצגת אותו הוא עקרון מופשט שאיננו מעמיק כל משמעות לאופי המעמדי של השאלות הקונקרטיות.
מכל מקום, אנחנו קראנו להצביע בפתק לבן מאחר ואין למי להצביע ולא להחרים את הבחירות.
מצחיק ששוורץ טוען שאחרים רוצים לפלג את מק"י-חד"ש. מעניין כיצד הוא בעצמו מתכוון ליצור "קוטב טרוטסקיסטי" בתוך חד"ש אם לא ע"י פילוג. ואגב…אני טועה או חלומם הרטוב של חבריו האנגליים הוא לפלג את הלייבור?
מסיס טוען כי שמה של רשימת יפא מעיד על היותה "לאומנית". האם הכוונה לכך שהשם הוא בערבית ? כלומר שם בערבית זו "לאומנות" ושם בעברית זה בסדר ? או שאולי הצציחסות ליפא (יפו בעברית) היא לאומנות לכשעצמה ?
בכל מקרה זוהי טענה גזענית, ערבופובית ומכוערת שמביישת את חד"ש.
כתבו לנו וקבלו את המצע וחומר נוסף בעברית על הרשימה
yaffa2003platform@hotmail.com
7. "יאפא" היא רשימה שאמנם מקדמת מאבק לוקאלי ביפו אך עושה זאת בתוך הקונטקסט הרחב של תפישת ה"אוטונומיה התרבותית" שמקדמת בל"ד. היא אינה מגייסת את תושב יפו למאבק מאוחד עם תושבי ת"א אלא מעמידה אותם מולם. היא אינה מקימה חזית יהודית-ערבית אלא דורשת מיהודים "מתקדמים" להצטרף אל רשימה ערבית; היא אינה מתיימרת לפעול בקרב כלל הנפגעים במטרופולין ת"א מחוליי השיטה הקפיטליסטית אלא דורשת הטבות כאלה ואחרות עבור תושבי יפו. בסיכומו של דבר, היא תוקעת טריז בין יפו לת"א, בין יהודים ערבים, ומכשילה את המאבק למען חזית סוציאליסטית יהודית-ערבית רחבה.
8. נוסף על כך, יש לראות את כל האופן בו התנהלה הקמת רשימה זו וההתלהבות שבה התייצבו לימינה כמה מחברי המזכירות הארצית של חד"ש, לא כמקרה מבודד וייחודי אלא כחלק מתהליך ממושך, טראגי ומסוכן שעובר על מק"י וחד"ש שבו אט-אט נזנחות ומושלכות הצידה תפישות יסוד של המורשת הסוציאליסטית ומוחלפות באופורטוניזם גס. אלה שחטאו בכך בבחירות הכלליות לכנסת וניסו לעשות כך (ללא הצלחה) גם בחיפה, מעורבים גם בניסיון הנוכחי.
9. לסיכום לגבי הבחירות בת"א, אינני רואה שום חשיבות בכך שפעילי חד"ש ותומכיה יתנו את קולם לרשימה המבטאת באופן לוקאלי את מה שבל"ד מטיפה אופן ארצי. אינני רואה גם שום חשיבות בכך שאותם חברים ותומכים יתקיפו את הרשימה או יקראו בפועל להחרמתה. המציאות העגומה היא שכפי שהיה בירושלים לפני מספר חודשים, כך גם בת"א כעת, אין בנמצא רשימה המבטאת את הרוח הסוציאליסטית והאינטרנאציונליסטית בה אנו דוגלים. מן הראוי שלקראת הבחירות הבאות מצב זה יתוקן, ולעניות דעתי, קמפיין דל אמצעים של רשימה עצמאית עדיף על העדר קמפיין בכלל.
10. לסיכום כללי: האירוע הנוכחי מתאר סימפטום עמוק שעימו נצטרך להתמודד, אם נרצה ואם לאו, בקרוב מאוד: חד"ש מתפוררת, מק"י מתנוונת, סמכותן נשחקה עד דק וציבור תומכיהן מחפש אכסניות אלטרנטיביות. רק כינונה מחדש של המפלגה הקומוניסטית כמפלגה מעמדית, עם פרוגראמה ברורה, עם ארגון והנהגה חזקים ובטוחים בעצמם, עם חוסר התפשרות בנושא היהודי-ערבי, ועם מערך חינוך אידאולוגי סדיר, יוכלו להחזיר אותנו אל מרכז הבמה. פלירטים עם כל מיני "עלים ירוקים" ועם הקבוצות הבדלניות הערביות או היהודיות (ובואו לא נשכח שחד"ש סובלת גם ממאגף ימני-יהודי) לא יביאו אותנו לשום מקום אחר מחוץ לפח האשפה של ההיסטוריה.
נמרוד אמזלק
חבר הועד המרכזי של מק"י
קראתי את הודעת חד"ש ת"א; קראתי את הודעת לשכת חד"ש הארצית; קראתי את הדברים שנכתבו באתר זה ע"י דני פתר וראובן קמינר; קראתי גם את המצע של "יאפא".
מספר הערות:
1. אני חייב לומר שבמצע של הרשימה הזו קשה למצוא דברים שמעוררים התנגדות עזה במיוחד. למעשה, יש שם אלמנטים חיוביים מאוד ומבורכים. הביקורת העיקרית מן ההיבט הפרוגרמטי היא על הלוקאליות המוגזמת של התביעות הממוקדות ביפו בשה שהבחירות נערכות כמובן במטרופולין כולו שיפו היא רק חלק זעיר ממנו.
2. ועל אף האמור לעיל, יש לי סימפטיה רבה אל אלו המנסים להשיב ליפו את עטרת יושנה. יפו היא העיר בה חיה משפחתי במשך דורות רבים והיא סימלה יותר ממקומות רבים אחרים דו-קיום מופתי בין יהודים וערבים. שקיעתה בצל הבירה הציונית הגדולה הסמוכה מעוררת בכל מי שיש לו סנטימנטים כלפי העיר הזאת ועברה המפואר תסכול רב.
3. אין שום רע בכך שתושבי שכונה מסויימת, או עיר, או כפר, יקימו לעצמם קבוצת לובי שתקדם את ענייניהם. נהפוך הוא. כל קבוצה כזו, כל התארגנות כזו, מגבירה את הפוליטיזציה של התושבים וסוחפת אותם אל העשייה הפוליטית הממשית ומפתחת את חושיהם הביקורתיים ומוציאה אותם ממעגל הייאוש והאדישות, ולו אף לתקופה קצרה.
4. אולם, כידוע לכל מי שעקב אחר מאבקים לוקאליים ומגזריים שונים, סופם הוא כשלון שכן הם נותרים מבודדים, קטנים ומנותקים מן ההקשר הרחב של המאבקים החברתיים, הכלכליים והפוליטיים הארציים. גם מבחינת פרופיל המשתתפים בהם הם נותרים נחלתו של אותו חוג מצומצם אשר יש לו נגיעה ישירה למטרות ההתארגנות (במקרה זה, תושבי יפו בפרט, והאזרחים הערבים בתחום ת"א-יפו בכלל).
5. על כן, תפקידה של מפלגה קומוניסטית אינו להתנכר למאבקים אלה אך גם לא להגרר אחריהם בעיניים עצומות. תמיכה ביוזמות מקומיות זה דבר טוב רק בתנאי שהיוזמות אכן מקדמות אותנו בנתיב השינוי החברתי והפוליטי הכולל (מה שפעם היינו קוראים "המהפכה"… אבל זה עושה כאן אלרגיות לכל מיני אנשים אז נניח לפראזות הללו כרגע).
6. תפקידה של המפלגה הקומוניסטית הוא להשתתף במאבקים הללו ולנתב אותם אל הדרך הנכונה. ומהי הדרך הנכונה? דרכו של הסוציאליזם שעקרונותיו הפשוטים הם: שוויון חברתי, ביטול החברה המעמדית, מאבק בלתי מתפשר בגזענות מתוך ראייה אינטרנציונאליסטית וחיסול הדיעוי הלאומי, האתני, והמגדרי. כלומר, בכל מקרה ומקרה עלינו לשאול את עצמנו האם ההתארגנות הנתונה אכן מקדמת אותנו בנתיב זה.
לתושבי יפו ישנה כמובן הרשות הדמוקרטית להציג רשימה משלהם ולתבוע את החזרת שמה הערבי של העיר וגם אם ירצו, היפרדותה מתל אביב – בוודאי, אך זו אינה יכולה להיות רשימה של חד"ש.
אלכס מסיס
חבר סניף תל אביב של חד"ש
חבר מועצת חד"ש
העובדה שלשמאל הרדיקלי בתל אביב אין רשימה וכוון ברור בבחירות הנוכחיות,הבלבול בנושאים
רבים אחרים והכשלון בבחירות האחרונות לכנסת,
הנם סמפטומים של משבר רעיוני ואידאולוגי עמוק
שמלווה השמאל הרדיקלי מזה זמן מתמשך.
הגיע הזמן לטפל במחלה ולא בסמפטומים,עם כל הקושי שבדבר,אחרת,תהליך ההתפוררות ימשך.
עכשיו,שהתהליכים ההסטוריים בארץ,באזור ובעולם
כולו,מגיעים לשלב ההכרעה בין הברבריות לעולם
אחר,טוב יותר,זה הזמן לעשות בדק בית לגבי
העיקר.כשהעיקר יהיה ברור יותר,יהיה קל יותר
להחליט לאיזה רשימה,אם בכלל,להצביע בתל אביב-יפו.
מתנהל כאן דיון מוזר ביותר הדומה ביותר לדיון על פסקי הלכה בעולם החרדי מאשר לדיון פוליטי. במקום לנסות למדוד אינטרנציונליזם, פרספקטיבות מעמדיות, חזיתות מאוחדות ושאר מושגים מעולם האידיאות, יש לבחון את השאלות הפוליטיות הבסיסיות ביותר. האם יפא היא רשימה אופוזיציונית לשלטון המוניציפלי הנוכחי? איזה חלקים ממצעה הם בגדר מינימום שעליו לא תוותר כדי להיכנס לקואליציה של חולדאי. על מה אנחנו מדברים?, על רשימה שתעודד מאבקים ציבוריים ותגייס את האוכלוסיה למאבק כנגד הממסד העירוני המפלה את יפו, מדכא את תושביה ומקדם ניאו-ליברליזם בכל רחבי העיר, על חשבון העניים והחלשים?, אם כן, מה הן תוכניות המאבק שלה?
או, שמא בפנינו רשימה "שמאלית" שכל מטרתה להכניס נציגים פורמליים של יפו לכיסו של חולדאי, כפי שהיה בקדנציה הקודמת עם "כולנו למען יפו"?
אין שום משמעות לדיונים "אידיאולוגיים" ולפסקי הלכה של "רבני השמאל" (אל תתרגזו, זה בחיבה) אם עובדות החיים הפשוטות אינן ידועות להם. מרוב תיאוריה ועקרונות אנשים שכחו לשאול את שאלות היסוד של הפוליטיקה.
אם יפא היא רשימה אופוזיציונית לוחמת – אשמח לתמוך בה. אם היא רשימה של עוד כמה שיפורים קוסמטיים במצבה של יפו ופיצוי סמלי בדמות חידוד הזהות – חבל לטפח אשליות ביחס אליה.
הטענות של חד"ש – ת"א, מאידך, די מגוחכות. אי אפשר לא לקיים פעילות ומאבקים במישור העירוני, לא להיות נוכח במאבקים החברתיים המתקיימים בשכונות הדרומיות וביפו ואחר כך לבוא בטענות על כך שצומחים נציגים "מגזריים". חד"ש לא יכלה להקים רשימה שמאלית בת"א – יפו לא בגלל מו"מ כזה או אחר, אלא בגלל חוסר מעורבותה במאבקים אמיתיים ובגלל היעדר מסגרת ערבית-יהודית.
בתכנית ז’נווה מציעים לפלסטינאים קרקע חלופית והיא של הקיבוצים היושבים וסובלים יובל שנים בגבול רצועת עזה. אלו חלוצים מדרגה ראשונה והדעת אינה סובלת את ההצעה שהם ישלמו את המחיר. הועלה כאן רעיון של רמת אביב. לדעתי הפתרון הזה להחזיר את שייח-מוניס לרמת אביב עדיף אלפי מונים.
יש מאות ישובים ערביים עליהם אפשר לדבר. זה מיותר כי את הנעשה אין להשיב. העבר מת(איל פאת מאת)אומר הפתגם הערבי הידוע. אם נדוש בעבר לא נגיע לעתיד. מתגבשת ,כנראה , החלטה רב לאומית לפתרון הסיכסוך במזרח הקרוב. נחזור אל קווי 4 היוני 1967 עם תיקונים מהותיים:.1.רצועת עזה במלואה תוחזר למצרים ותושבי הרצועה יקבלו סיוע רב לאומי וישולבו בסיני ובמצרים.2. הגדה המערבית(להוציא את ירושלים רבתי-היהודית את סביבת כביש מספר 1 ירושלים-תל אביב ואת שטחי גוש עציון ומספר ישובים הגובלים בקו-הירוק) יוחזרו לממלכת ירדן. זהו ,בגדול,הפתרון ואין בילתו.
התגובה אינה שיכת לכתבה .אבל הרעיון של החזרת המצב של טרום מלחמת יוני 1967 בתוספת שינויים-לקדמותו זה רעיון מעולה. לכו קדימה ברעיונכם.
לחררדו:
כל דיון פוליטי מקורו באידאולוגיה,מודעת,מוצהרת,או בלתי מודעת.
וכל אידאולוגיה מקורה במצב ובעמדה חברתית מסוימת,קונקרטית.
השיח הפוליטי בשמאל הרדיקלי,וכל הקורה בעיון
יגלה זאת בקלות,(כולל הויכוח על הבחירות הנוכחיות),מאופיין בבלבול ובחוסר ראייה של הקשרים בין צדדים שונים של המציאות המורכבת.
(אני אומר בלבול ולא גוון או ריבוי בעמדות-יש הבדל מהותי בין שני מושגים אלה).
השורש,המקור של בלבול זה הוא בחוסר הבהירות
האידאולוגית של השמאל הרדיקלי בישראל(ומחוצה לה).אינני אומר שדיון בבעיות האידאולוגיות
היסודיות יפתור באופן אוטומטי כל שאילה בנושאים פוליטיים/מיידים,אבל ללא פרספקטיבה,ללא בסיס רעיוני,ללא אסטרטגיה וללא כוון כללי ברור,התשובות לשאילות של יום-יום תמשכנה להיות מבולבלות.
זכויות אדם וחופש הביטוי הם כלים בורגניים אשר נועדו למנוע ממעמד הפועלים לראות את ייעודו האמיתי ההיסטורי – מהפכה חברתית המונהגת ומודרכת על ידי מפלגה מארקסיסטית-לניניסטית החמושה בתיאוריה מהפכנית ופועלת על פי דמוקרטיה ישירה-ריכוזית.
הדיאלקטיקה ההיסטורית המטריאליסטית מוכיחה לנו כי "זכויות" אלה הן פיתוח זמני של המהפכה הקפיטליסטית אשר משמשות בעידן זה, של ניוון השיטה ככלי לדיכוי הפרספקטיבה האחת האמיתית – זו של הלניניזם-טרוצקיזם הבלתי מסולף שלא עבר רוויזיה ואינו נגוע ברפורמיזם או אופורטוניזם.
תחי המהפכה האינטרנציונליסטית של הפרולטריון בעולם כולו! יחדיו ננתק את כבלי הפועלים ונכבוש את עמדות הבורגנות!
הספקן/ברטולט ברכט
בכל פעם כשנדמה היה לנו / שמצאנו את התשובה לשאלה כלשהי / התיר אחד מאתנו את החוט של הבד / הסיני העתיק המגולל שעל הקיר, כך שהציור צנח / ולעינינו נראה האיש על הספסל, אשר / כל כך פקפק.
אני, אמר לנו / אני הספקן, אני מטיל ספק האם / העבודה, אשר בלעה את ימיכם, עלתה יפה. / האם מה שאמרתם, אילו נאמר פחות טוב, היה לו עדין ערך בשביל מישהו./ ואם אמרתם טוב, אולי אינכם סומכים בעצם על האמת שבדבר אשר אמרתם. / האם מה שאמרתם אינו רב-משמעי, ואז בכל טעות אפשרית / אתם אשמים. או שהדבר חדמשמעי / ומרחיק את הסתירה מן הדברים; האם הוא חדמשמעי מדי? / אם כך, מה שאמרתם הוא מסר-תועלת. דברכם חסר-חיים. / האם אתם באמת בתוך זרם הארועים? מקבלים את / כל המתהוה? האם אתם עוד מתהוים? מי אתם? אל מי אתם מדברים? למי מועיל מה שאתם / אומרים? ודרך-אגב: / האם זה פוכח? האם אפשר לקרוא זאת בבוקר? / האם זה מחובר אל משהו קיים? האם המשפטים / שנאמרו לפניכם, נוצלו, לפחות נסתרו? / האם הכל ניתן להוכחה? / על-ידי הניסיון? ואיזה? אבל בראש וראשונה / תמיד לפני כל דבר אחר: כיצד יפעל אדם / המאמין מה שאמרתם? מעל לכל: כיצד אדם יפעל?
מהורהרים, הסתכלנו בסקרנות בספקן / אדם כחול שעל הבד, והתבוננו זה בזה / והתחלנו מחדש.
שתי הקטעים ("תגובות"?) מעלי אינם מתייחסים למאמרו של ראובן קמינר ולא הוסרו. שירו של
ברכט מקומו במדור השירה הפעיל של "הגדה השמאלית" ואילו ההרצאה (שוב) על מרקסיזם-לניניזם,פרי עטו של חסיד הטרוצקיזם – מקומה בסל הניירות המיועדים למיחזור.
והאם אי אפשר להגיב על מאמר בשיר, או במאמר נגדי?
כמו כן: קטעים=זכר. -שני- קטעים.