לא הייתי שותף פעיל במשלחת הישראלית לשיחות ז’נבה, אך נמניתי לאורך כל הדרך עם התומכים הנאמנים ביותר. הניסיון הבלתי מרוסן של חוגי הימין והפסבדו-שמאל לרמוס את ההבנות האלה, ולהתמקד בשאלה השולית: האם היתה למשלחת זו לגיטימציה לדבר עם הפלסטינים או לא? מחייבות להשמיע קול נגדי.
הבנות ז’נבה מהוות הזדמנות יוצאת דופן לשבור את הקיפאון המדיני, ללכד את חוגי השמאל ולהציג חלופה ממשית לקונסנזוס המרכז-לאומני שהשתלט על דעת הקהל הישראלית בשנות כהונתו של אריאל שרון. הביטול בו הגיבו אישי ציבור הידועים ביכולתם האנליטית המבריקה, למרות שנכשלו להביא הסכם דומה בעבר, לצד תגובת הביטול מצד ישראל הרשמית, מצביע על עובדה אחת פשוטה: אריאל שרון בעודו מדבר על הצורך להגיע להסכם בר-קיימא בין ישראל לבין הפלסטינים, ובעודו מקבל לכאורה את מתווה "מפת הדרכים", קרי שתי מדינות לשני העמים, אינו באמת מתכוון לזה! הרי לו היה מתכוון בכנות לכונן שלום, היה מאמץ בשמחה את ההבנות, בהן לראשונה ויתרו הפלסטינים על זכות השיבה והכירו במדינת ישראל כמדינת העם היהודי. במקרה זה היה מתנהג שרון כמנהיג פרגמטי, הפועל בשליחות הציבור, למען הוצאת מדינתו מהמצב הבלתי אפשרי בו היא נמצאת באשמתו. אבל שרון אינו כזה! הבנות אלו טרפו את קלפיו – מעתה לא יוכל עוד להתחמק מניהול ערוצי הידברות עם הרשות הפלסטינית בטענה שאין עם מי לדבר שם. עובדה, יש – ואפילו כשמגלים רצון טוב, אפשר גם להגיע לתוצאות של אמת.
הוויכוח הסוער סביב ההבנות וההיסטריה בה הגיב שרון על עצם קיומן, ללא ניסיון ללמוד את עיקרי ההסכם ולערוך דיון בונה בו, מלמדים על כך שאין מדובר על "סתם עוד מסמך בלתי רשמי בין גורמים הרחוקים ממוקד קבלת ההחלטות" או "עוד יוזמת סרק של השמאל הסהרורי" – אלא על מסמך ממשי בעל חשיבות עצומה, הן ברמה ההצהרתית והן ברמה המעשית. מסמך שהנושאים והנותנים בעתיד יצטרכו להביא בחשבון. בשונה מהסכמים דומים בעבר, כמו הסכם אוסלו למשל, בהסכם זה מדובר באופן מפורט על כל הסוגיות שעל הפרק והוא מספק מענה קביל לכולן.
המשמעות המרכזית של השגתו היא בהפרכת הטענה האומללה של אהוד ברק, אשר אומצה בשמחה על-ידי הימין הישראלי, לפיה אין פרטנר בצד השני והפלסטינים הם האחראים הבלעדיים לכישלון שיחות קמפ-דייוויד וההתדרדרות שבאה בעקבותיו. יו"ר הרשות הפלסטינית, יאסר ערפאת, הכריז על קבלת ההסכם. אומנם, ברק רואה בהכרזה זו "תעלול שקוף", אך מדוע לא לראות בו ניסיון לתקן את השגיאה הטראגית שנעשתה ב-2000? מדוע לא לוותר על משחקי היוקרה ולשקול ברצינות את האפשרות לאמץ הבנות אלה כבסיס להידברות?
הטענה של המתנגדים לפיה הסכם ז’נבה פוגע, לכאורה, באינטרסים הלאומיים של ישראל ומסכן את ביטחונה, היא טענה מופרכת מיסודה. אין דבר שמסכן יותר את מדינת ישראל ואת אזרחיה מאשר היעדר עשייה מדינית ששרון דוגל בה בקנאות. מדיניות זו לא הוכיחה את עצמה והיא כשלה לעצור את גלי הטרור הנוראים ולספק לישראלים את זכויותיהם הבסיסיות ביותר, בתחומי הביטחון האישי, הכלכלה והרווחה. כיום יותר ויותר מובנת הנוסחה לריפוי החולי של החברה הישראלית: פתרון מהיר לסכסוך הישראלי-ערבי. הבנות ז’נבה הן פריצת דרך חשובה מאין כמוה, ואני קורא לאזרחי ישראל לבחון מה בכוונת ראש ממשלתם לעשות עם "האוצר" שקיבל מאנשים שבאמת דואגים לגורלם!
מסמך ג’נבה" מוכיח שיש עם מי לדבר"
-התמיכה של כ-40% מהציבור ב"מיסמך ז’נבה" הוציאה מכליהם את הצמד שרון
ברק, החשים שהציבור דווקא חושב, כי יש על מה לדבר וכי ישנו פרטנר לשלום
. בצד הפלסטיני – נאמר בהודעת לשכת מק"י
הלשכה הפוליטית של מק"י מעריכה, כי "מסמך ז’נבה" תורם תרומה חשובה
למערכה נגד המדיניות הנפשעת של ממשלת שרון-מופז, הרומסת כל סיכוי
.להידברות ולשלום
"מיסמך ז’נבה", לו שותפים אישים ישראלים מהמחנה היוני, ובראשם – ד"ר
יוסי ביילין, ואישים פלסטינים בכירים, הקשורים ברשות הפלסטינית, הוא
.הוכחה משכנעת, כי המיכשול לשלום הוא ממשלת הנצחת הכיבוש בראשות שרון
",המיסמך שב ומוכיח, כי בניגוד לטענות החוזרות ונישנות של "אין ברירה
,שמשמיעים ראשי הימין והצבא, ניתן לעצור את שפיכות הדמים. בצד הפלסטיני
.מוכיח המיסמך, כי יש עם מי לדבר ויש על מה לדבר
בניגוד ל"מפת הדרכים" האמריקאית, מיסמך ז’נבה אינו מציב את העגלה לפני
הסוסים ואינו מתחיל מהצגת דרישות לפלסטינים בתחום מה שבוש ושרון מכנים
,"מיגור הטרור". מיסמך ז’נבה קובע כנקודת מוצא את העקרון של סוף הכיבוש
של פינוי כל השטחים שנכבשו ביוני 1967 (לרבות חילופי שטחים קטנים), של
.פינוי מתנחלים ושל כינון מדינה פלסטינית עצמאית בצד ישראל
הלשכה הפוליטית של מק"י קוראת לסניפי המפלגה לפעילי חד"ש ולכלל שוחרי
השלום בישראל, יהודים וערבים, לנצל את מיסמך ז’נבה, כדי להרחיב את
,המערכה נגד הכיבוש, לפירוק ההתנחלויות, להקמת מדינה פלסטינית ריבונית
.שבירתה – ירושלים המזרחית, ולפתרון בעיית הפליטים בהתאם להחלטות האו"ם
מק"י קוראת לכל שוחרי השלום והדמוקרטיה, לכל שוחרי השוויון והצדק
החברתי, לשלב ידיים במערכה ציבורית רחבה למען קיצור ימיה של ממשלת האסון
.בראשות שרון
! די לכיבוש
!די לשפיכות הדמים
!השלום הצודק הוא בהשג יד
חיפה, 17 באוקטובר 2003
זכות השיבה היא עשיית צדק לפלסטינים שגורשו מארצם ונושלו מרכושם. זכויותיהם אינן נופלות מזכויות ערביי נצרת שבמקרה או במזל נשארו על מקומם, שאינן נופלות מזכויות האזרחים היהודים.
ה"פלסטינים" לא יכולים לוותר על זכות השיבה, רק הפליטים יכולים, ולא נראה שעולה בדעתם לספק את הסחורה. לעומת זאת בכוחם להרוס כל הסכם (בעזרת הימין הישראלי).
ה"פלסטינים" אינם מחוייבים אלא להיאבק בכיבוש – כולל הפרת הסכמים הסכמים מחייבים אח"כ.
אלו שהביאו בלונדון הסכם שלום עם ירדן בלי אש"ף ובלי פלסטינים, הם שהביאו באוסלו שלום פלוס התנחלויות ועכשיו שלום מינוס פליטים (ילך?)
קריסת אוסלו העלתה לשלטון את שרון, את מי עלולה אשליית ז’נבה להעלות לשלטון (את ליברמן?) זהירות!
קיצורי דרך מסוכנים. עדיף "להסתפק" בתביעה אחת – סיום הכיבוש עכשיו ללא תנאים מוקדמים.
"לראשונה ויתרו הפלסטינים על זכות השיבה והכירו במדינת ישראל כמדינת העם היהודי."
ממש שמחה וששון, כמה מנהיגים פלסטינים בגדו בעמם ומכרו את זכות השיבה. כולי נרגש.
קודם כל שוורץ, קרעת אותי מצחוק עם "בטעות הורדתם תגובה זו". D-:
וחוץ מזה, לדעתי האנשים מאחורי היוזמה הזאת מייצגים בורגנות, אבל ממש לא נראה לי שהיא מפחדת ממאבק המוני. איזה מאבק המוני? הדבר שהעובדים עשו פה בשנים האחרונות זה לשבת בייאוש. הכוחות המרקסיסטיים, עם כל הכבוד לחוג שלך, לא ממש סחפו אחריהם המונים בלשון המעטה.
לדעתי יחסי הכוחות הם כאלה:
עבודה – בורגנות שמעוניינת בקשרים טובים יותר עם ארה"ב, שסומכת על זה שהבורגנות הפלסטינאית תחזיק מעמד ושיש לה אינטרס שהעובדים הפלסטינאים ישארו ושיעבדו בזיל הזול במדינה הכאילו-עצמאית שלהם.
ליכוד – בורגנות שלא סומכת על הבורגנות הפלסטינאית להשקיט את השטח, שיש לה אינטרס לטרנספר (בבת אחת או עם לא בעזרת התנחלויות) את הערבים ולהשתלט ישירות על המשאבים בגדה, לשמר את הרוב היהודי ולמנוע מיהודים בעולם להשתתף במאבק מעמדי ע"י הגירה הנה.
ולדעתי כן צריך לתמוך ביוזמה הזאת, גם אם בביקורתיות, כי עדיף קפיטליזם עם פינוי התנחלויות על קפיטליזם עם טרנספר.
אבל עד שיקימו מפלגה או אירגוני עובדים מהפכניים בפלסטין לא תהיה שם מהפכה וערפאת הוא המוביל של המאבק הלאומי. תסכים איתי שעדיף בורגנות מקומית עצמאית על פני כיבוש אימפריאליסטי, זה יותר טוב לעם פיזית וזה תנאים טובים יותר למאבק מעמדי. לכן לדעתי צריך לתמוך בשלום קפיטליסטי על פני המשך הכיבוש, למרות ששלום אמיתי הוא סוציאליסטי. הרי כל עוד האימפריאליזם הישראלי חוגג בשטחים התודעה המעמדית של פועלי ישראל בקרשים ורק בפלסטין יכול להיות מאבק, אם נצא מהשטחים והרשות תשלוט שם יהיה בסיס יותר טוב למאבק מעמדי בשני העמים. בגלל זה לדעתי צריך להעדיף את ז’נווה על פני שרון והגדר, גם אם זה רק הסדר בורגני.
שלום לח"כ,
אני שמח שאתה מבטא עמדות שמאל שהן יותר חריפות מאלו שמבטאים במפלגתך ושיש לך את האומץ לתמוך תמיכה פומבית בסרבנים.
ועוד, אני שמח על הסכם ז’נבה. אני חושב שהוא טוב. טוב מאד אפילו. גם אם אלו מעלי יתווכחו ביניהם – איזו לשכה טובה יותר (של שלושה אנשים או של שלושים אלף איש).
דן שלח
"יש עם מי לדבר" אינו צריך הוכחה. השאלה עם מי מדברים על מה. על פתרון לבעיית הפליטים צריך לדבר עם נציגי הפליטים."פתרון בעיית הפליטים בהתאם להחלטות האו"ם" נשמע כמו נסיון למסמס את זכות השיבה של הפליטים שזכותם אינה נופלת מזכותם של "נכבדי חיפה".
גרוע מכך, החלטות מסוג זה המביעות למעשה תמיכה בלתי מסוייגת בהסכם ז’נבה הן איתות לציבור שאפילו "השמאל שבשמאל" מוותר על זכות השיבה ומאשר תוך זריעת חול את הטרנספר של 48 ואילך.
הסכם ז’נבה ששבא אחרי עקבה, שבא אחרי "הסכם" קמפ דויד, ששבא בעקבות "וואי", שבא אחרי חברון, שבא אחרי אוסלו, כולם, כולם. הם הסכם קוראייש. כדאי שתלמדו אותו ואת העבר, כדי לא לטעות בעתיד. כל ה"פשרות" של הערבים הם ישמעבלוף, אחיזת עיניים, עורבא פרח, כלאם פאדי, עבור השמאלנים. לימניים, כל הקשקוש הזה הוא נסיון נלעג לשקר במצח נחושה. הפשרה היחידה שלהם, זה הקו הכחול.
מי שכתב את דברי ההבל על "בגדי המלך החדשים"-בעצמו לובש את אותה האדרת הישנה, קרועה, לא
מכובסת ומסריחה למרחוק של הימין המטורף.
בהמשך לתגובה הקודמת לזו – מנהיג "הרוב החילוני", יוסף טןמי לפיד. הצטרף ללהקת המעודדים של אריאל שרון וגינה את "הבנות ג’נבה"בנימוק החרדי (!) על כי פגעו ב"קודש
הקודשים"…
דברי הבל?
צודק! איך אמר שלמה המלך?: "הבל הבלים, הכל הבל,,,". ההבל הכואב והמדמם הזה, מלווה אותנו כבר 10 שנים.
נ.ב. למה למחוק? בוא נתווכח.
הימין "החדש", הרציונאלי והפרגאמטי, מהווה סה"כ עוד גלגול של הימין המשיחי, הפונדומנטליסטי והמטורף, זה ששפתיו מתמלאות קצף כל פעם שמזכירים וויתור על אחד המקומות הקדושים של מעלות חרא או קבר התחת הקדוש.
אין שום הבדל בין הביטחוניזם החדש הכמו-מפא"יניקי של אריק וכנופייתו לזעקות השבר של דניאלה וייס וחבורת הזבל הפאשיסטית שלה. מה שלא נמצא בפרוגרמה הישירה (לגרש את הערבים אחר כך במקום עכשיו) נמצא באידיאולוגיה העמוקה יותר.
התגובה שלך מגעילה ואין בה טיפת כבוד למי שלא חושב בדיוק, בדיוק כמוך. אני לא רוצה לגלוש הלאה. נסה תגובה פחות מתלהמת. אני בטוח שגם לך יש ערכים מקודשים.
לידיעתך. עד שלא בא לכאן עראפת, לא היה לי מושג מהו הסכם קורייש. ממנו שמעתי את המושג הזה בפעם הראשונה. והוא אמר זאת במפורש בהתייחסות להסכם אוסלו. מה שאתם ראיתם, בתום לב, שלב בדרך לפתרון של שלום, הוא ראה כשלב בתורת השלבים. (להזכיר לך מה זה?)
שמע ממני. כדי להגשים חלום. הכי חשוב זה להתעורר.
כן, וודאי שלא מגיע כבוד לחבורת המתנחלים מזילי הריר הקרואה ממשלת ישראל. אין לי דבר טוב לומר על אלו המנופפים בדגל ה"הגיון" וה"פראגמטיות" אבל מרוב טיעונים לוגיים והגיוניים לא רואים (או לא רוצים לראות, יותר סביר) שהם אלו שמכשילים כל סיכוי לשלום באחיזה הבלתי מתפשרת שלהם ברובה ובכידון כאמצעי הבלעדי לפתור מחלוקות.
הימין הוא זה שצריך לפקוח את עיניו ולראות את השקרים של מנהיגיו המושחתים המקיאווליסטים, שלא בוחלים בכל דבר שקר, רמייה ומניפולציה בשביל להצדיק את התנהגותם הרצחנית הלא-שפויה בעליל.
לממשלת ישראל הנוכחית אתה קורא ממשלת ימין? הצחקת אותי! כמו רבין הביטחוניסט וברק מעל כנף המטוס שהיו מריונטות של השמאל לבושות במדי גנרל, כדי לכבוש עוד כמה ללבות טועים ותוהים בימין. כך גם ביבי מהסיירת ושרון הצולח שני ימניים, עלק, חסרי כל אידיאולוגיה שעלו כמנהיגי הימין והתברר כי גנבו את כולם. הם היו קבלני הביצוע של המהנדסים השמאלנים.
בדבר אחד אין לי ספק. אם השמאל הוא זה שהיה צריך להלחם בפלסטינים (ואין ספק שהיה נאלץ) אני לא הייתי מקנא בהם. לפי התגובות שלכם, אתם ידעים להלחם בלי לקחת שבויים.