הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-20 באוקטובר, 2003 11 תגובות

השבוע ביקרתי ביקור חטוף בגרמניה לרגל הופעת ספרי שם, ונשאלתי על הסכם ביילין-עבד-רבו (הלהיט האחרון בשוק המזרח-תיכוני) בכל הופעותיי. גם בפגישות שהיו לי עם נשיא גרמניה, יוהאנס ראו, ועם שר החוץ, יושקה פישר, עלה הנושא. ניצלתי את ההזדמנות כדי להפציר בהם לתמוך ביוזמה זו ולהעניק לה כל עזרה אפשרית. כדי למנוע אי הבנות, ציינתי שאין לי קשר ליוזמה זו. משתתפיה הישראלים שייכים לאגף השמאלי של מפלגת-העבודה ומרצ, ואינני נמנה עם חוג זה. אולם אני מברך על היוזמה – מה גם שהיא ממשיכה בתהליך שהתחלנו בו לפני שנתיים.

באוגוסט 2001 פירסם "גוש שלום" טיוטא של הסכם שלום ישראלי-פלסטיני. הטיוטא כללה 14 סעיפים, ובהם הצעות מפורטות לפתרון כל הבעיות הכרוכות בסכסוך. היתה זאת יוזמה ישראלית, אך קיימנו התייעצות הדוקה עם בעלי-שיח פלסטיניים. כוונת היוזמה היתה הסברתית. אינתיפאדת אל-אקצה כבר היתה בעיצומה, הבדותה של אהוד ברק ("אין עם מי לדבר") שלטה בציבור, מחנה-השלום הציוני קרס, הרגשה של חוסר תקווה וחוסר אונים אכלה כל חלקה טובה.


רצינו להדליק נר בחשכה. להוכיח לציבור שיש פתרון, שיש על מה לדבר ועם מי לדבר. ובעיקר: להגיד מהו מחיר השלום, ושכדאי לשלם אותו. ראינו עצמנו כשוברת-קרח, ספינה קטנה ובעלת הנעה עצמית חזקה, הפותחת את הדרך לספינות גדולות הרבה יותר שתבואנה בעקבותיה. פירסמנו את הטיוטא במודעה על עמוד שלם ב"הארץ" (10.8.01). היא לא גרמה לוויכוח ציבורי נרחב. כמו תמיד, הוחרמה היוזמה בכל אמצעי התקשורת בארץ, וגם בחו"ל היה הפרסום מוגבל. אך קיווינו שפילסנו דרך, שבה יצעדו בבוא היום אחרים.


הראשונים שעשו זאת היו סרי נוסייבה ועמי איילון, האחד נשיא של אוניברסיטה ובן משפחה ירושלמית חשובה, והאחר מפקד חיל-הים וראש השב"כ לשעבר. הם הציגו מספר מצומצם של עקרונות יסוד לפתרון הסכסוך, ערכו מבצע פרסום גדול וקראו להחתמה המונית בשני הצדדים.


עכשיו באה היוזמה של קבוצת אישים ישראליים ופלסטיניים חשובים. כמו יוזמתנו בשעתה, היא לובשת צורה של טיוטא מפורטת להסכם שלום. גם בתוכן יש דמיון מרחיק לכת. ניתן לומר כי שתי היוזמות זהות ב-90% בהצעותיהן. אין זה פלא: אחרי תוכניות אינסוף, סיבובים של משא ומתן ושיחות רבות מספור, כל בעיות הסכסוך מונחות על השולחן והכל יודעים מה הם הפרמטרים של הפשרה הדרושה. שתי הטיוטות מבוססות על העיקרון של "שתי מדינות לשני עמים", שבירותיהן בירושלים, גבול המבוסס על הקו הירוק, סילוק המתנחלים מהשטחים הפלסטיניים ופיתרון מעשי של בעיית הפליטים.


ההבדלים נובעים בעיקרם מהחלטתם של ביילין-עבד-רבו וחבריהם "להמתיק את הגלולה" לישראלים עד כמה שאפשר. למשל: אנחנו הצענו לרפא את הפצע ההיסטורי על ידי הכרה באחריות ישראל להיווצרות חלק מבעיית הפליטים והכרה בעיקרון זכות השיבה, תוך ציון שהביצוע הממשי יבוא בהסכם בין ישראל ופלסטין. הצהרה כזאת דרושה, לדעתנו, לשם חיטוי הפצע. היוזמה החדשה מתעלמת במתכוון מהבעיה העקרונית הכאובה, ועוסקת רק בפתרון המעשי. לדברי ביילין, הפלסטינים "ויתרו" על זכות-השיבה גם להלכה – דבר שיהיה קשה לפלסטינים לבלוע.


כמונו, מציעים היוזמים להחזיר לישראל מספר מסוים של פליטים, אך הם קובעים מפתח מתוחכם: מספר השווה למספר הממוצע של הפליטים שיתקבלו במדינות אחרות. אנחנו הצענו בלי חוכמות מכסה שנתית של פליטים שיורשו לחזור במשך 10 שנים (לדוגמה, 50 אלף בכל שנה). גם בעניין ירושלים ניסו בעלי הטיוטא החדשה להמתיק את הגלולה. הם נמנעו מלהגיד במפורש שלפלסטינים תהיה "ריבונות" על החלק שלהם ועל הר הבית. כל הסעיף הירושלמי מגושם במקצת, כנראה כדי להקל על ישראלים לקבלו. יש במסמך כמה סעיפים המגבילים מאוד את הריבונות הפלסטינית ומונעים תחושה של שוויון.


מבלי לעיין במפות המפורטות, קשה לדעת לאן זז הקו הירוק אצל ביילין. נדמה שיש פער מסוים בין המפות שלו לשלנו. הבדלים אלה אינם חשובים. מנסחי הטיוטא ידעו שהם מכינים רק הסכם לדוגמה, מסמך שיוצג לציבור כדי להוכיח לו שהשלום אפשרי, שאינו כרוך בשום סכנה קיומית לעתיד המדינה ולביטחונה, שיש שותף בצד השני ושיש על מה לדבר. גם בעיית הפליטים, המפחידה כל כך ישראלים רבים, מאבדת את צורתה האימתנית ברגע בו דנים בה באופן מוחשי. גם היא הופכת לבעיה מעשית שיש לה פתרונות מעשיים.


תגובת ההנהגות של שני הצדדים מאלפת. אריאל שרון תקף את המסמך בחמת זעם, כאילו היתה זאת בגידה במלכות ותקיעת סכין בגב האומה. אין זה פלא: אין סכנה גדולה יותר לשרון ולתוכניותיו מאשר "סכנת" השלום. אהוד ברק, האשם העיקרי בקריסת השמאל הישראלי, יצא גם הוא בזעם נגד היוזמה. הלך הזרזיר אצל העורב.


לעומתם: יאסר ערפאת בירך על היוזמה. אין הוא יכול לקבל אותה רשמית, כי הסכם שלום אמיתי צריך להיחתם בעקבות משא ומתן בין שתי הממשלות. שום מנהיג לאומי אינו יכול להתחייב לסעיפים מפורשים בהעדר התחייבות דומה ממנהיג הצד השני. אך ניתן לומר בביטחון שההסכם מקובל על ערפאת, מה גם שהשתתף למעשה בניסוחו. אין, כמובן, סימטריה: אצל הישראלים, ה"יונים" נמצאות באופוזיציה ואילו אצל הפלסטינים הן עדיין בשלטון.


ברחבי העולם התקבל המסמך בברכה על ידי כל הגורמים המייחלים לסוף הסכסוך. התקווה הגדולה היא שיוזמה זו, כמו "מרד הטייסים", מסמלת את סוף עידן הייאוש. התפקיד הראשון של ביילין וחבריו הוא להקים את מפלגת העבודה ומרצ מהריסותיהן (יו"ר העבודה, חתן-יום-ההולדת, לא הצטרף ליוזמה!) ולהקים אופוזיציה חזקה ולוחמת, שתפעל ברוח המסמך.


כדאי, לסיום, להזכיר שוב את דבריו של ווינסטון צ’רצ’יל: "אין זו התחלת הסוף, אך אולי זהו סוף ההתחלה".

תגובות
נושאים: מאמרים

11 תגובות

  1. יוסי רז הגיב:

    כל הכבוד לאורי אבנרי על אימוץ היוזמה. בניגוד לעמי איילון שמחמיץ פנים, אורי יודע לפרגן.

  2. ניעז דלמצקי-סיפן הגיב:

    אני נהנית לקרוא את מאמריו של מר אבנרי. יש בהם מחשבה עמוקה עם רצון עז לתרום. אני משוכנעת שמר אבנרי רוצה שנגיע לפתרון ואני משבחת את יוזמי תכנית שוויץ הנוכחית כי הם מחפשים פתרון לבעיה. קשים יהיו הוויתורים לשני הצדדים,אבל דבר אחד במיוחד הוא לא סתם קשה אלא בלתי ניתן לביצוע וזה נושא זכות השיבה. אני פונה אל מר אבנרי ואל מגיבים באתר ומבקשת את דעתם לאיך יכולה להתבצע זכות השיבה,ואני לא מתכוונת לרעיון אלא לביצוע.

  3. זכות השיבה הגיב:

    הפליטים צריכים מנהיגות, אף אחד לא יכול לנהל מו"מ על זכות השיבה חוץ מהם. כמו שיש מנהיגות לערביי ישראל (ועדת המעקב והמפלגות הלא-ציוניות) והנהגה לפלסטינאים הכבושים (אבו-עמאר, אבו-עלא, שייח יאסין) גם הפליטים צריכים הנהגה שתישא ותתן בשמם. מי יכול לוותר בשמם על זכות השיבה? עמי איילון? אהוד ברק? אריק שרון? יאסר ערפאת?

    מנהיגות ושיבה לפליטים עכשיו!

  4. ducky הגיב:

    קראתי את דבריך ב-YNET ואני לא יכול להבין איך יכולת להתעלם בכוונת מכוון מהעובדה שהיו גם היו פיגועי תופת מזעזעים בין 1993 ל- 1996!

    המטרה כנראה מקדשת את האמצעים!!!

  5. צור שפי – על זכות השיבה הגיב:

    כמי שמגדיר את עצמו ציוני אני יכול לחיות עם נוסחת ביילין – עבד רבו הכוללת ויתור פלסטיני בפועל על זכות השיבה. הנוסחה איננה כוללת ביטול מפורש הצהרתי של זכות השיבה ואף אין לדרוש זאת מהפלסטינים כפי שאין לדרוש מישראלי-יהודי-ציוני ויתור הצהרתי על הר הבית למרות שההסכם כולל ויתור כזה בפועל.
    עם הנוסחה של אבנרי אינני מסכים ועוד פחות מזה להצעתו לתרגומה המעשי – 50 אלף פליטים לשנה במשך 10 שנים הם מתכון בטוח להדרדרות במדרון המדינה הדו-לאומית.

  6. אורי ציוני אוהב ישראל הגיב:

    הוא רק חושב כי ישנה דרך אחרת לפתרון הסיכסוך המתמשך ואני מסכימה עמו.ממש מרגיז אותי האופן בו התיחסו אליו בפורום של ידיעות אחרונות באינטרנט. היו שם תגובות תוקפניות ומעליבות ואורי שמר על קור -רוח. אני טוענת שלא יתכן לקרוא בוגד לאדם שלחם ב1948 במלחמת השחרור בשועלי שמשון וכתב את השיר שאחד מבתיו הוא כדלקמן:שועליו של שמשון/שוב פושטים במרחב/ ונושאים השלהבת בליל. מעזה ועד גת שוב נטוש שדה הקרב לחירות ישראל. תיראו כמה זה אקטואלי. אורי לך בדרכך ואל תישבר אולי אתה ושכמותך תביאו לסיום סכסוך הדמים ולשלום בין 2 העמים!

  7. לניעז הגיב:

    הממשלה היתה קונה את תכניתך ב-4 ידיים. רק שכנינו הוציאו את ראשם מהמיטה החולה אנוש שנקראת הפלסטינאים, ובשום אופן לא יסכימו להוציא אותנו מ"הסרחון "הגדול אליו נכנסנו .

  8. כן כן אנחנו מכירים את השיר הגיב:

    אורי היה גבר בלח"י ונשאר גבר בשמאל. אורי הוא פשוט טיפוס מיוחד ומעניין ואני גאה להיות אחד ממעריציו הרבים.

  9. הוא נתן הגיב:

    הוא נתן "שלושה ימים" – הוא נתן ואנחנו לא השבנו – המערכת וכותב המאמר יכפרו על חטאם ביום הכיפןרים הקרוב ועוד חזון למועד.

  10. ימני נבער הגיב:

    וואו, אבנרי מצטט את צ’רצ’יל. זמירות חדשות. אני ימני נבער מדעת ולא הצלחתי להבין. אבנרי דוגל בפתרון של "שתי מדינות לשני העמים". למען הסדר הטוב, אני מניח שהוא מתכוון למדינה ערבית שנקראת פלסטין ומדינה יהודית שנקראת ישראל. אם כך הוא אני לא מצליח להבין את רעיון "זכות השיבה". על מנת להיפרד מהם אבנרי מוכן לעקור את המתנחלים ממקום יישובם, כדי שפלסטין תהיה נקייה. "לחילופין" הוא מוכן לשיבת ערבים לתוך ישראל. באמת גאוני. הרי אבנרי וכל השמאל, כשהגדרתם את זהותה של מדינת ישראל והקדמתם את ה"דמוקרטית" ל"יהודית", גורמים לכך כי תחת כנפיה המרוטות של הדמוקרטיה הישראלית, תצמח בתוך דור אחד, מדינה פלסטינית נוספת ובה מיעוט יהודי נרדף וגולה בתוך ארצו. תהיה ישר עם עצמך ואתי. שתי מדינות לשני העמים, או. קיי. רק אחרי היפרדות טוטאלית
    אני מבקש לא לנגן לי על מאות השנים שהם חיים כאן וכו’ וכו’. גם אנחנו, כעם, חיינו בגלות אלפי שנים ונעקרנו. אם הערבים אוהבי שלום, גם אצלם פצעי העקירה יגלידו.

  11. השפוי הגיב:

    כדאי לנו לכולנו להתעורר.
    שלום זה דבר נפלא
    השאלה מי מעוניין בו?
    לא אלה שרוצים "לשוב" למולדת בא לא נולדו לעולם.
    האם 4000 רקטות מספיקות לשכנע אתכם על כיוון כלשהו?

    בוא נראה אתכם עומדים באתגר אנושי פשוט ומפרסמים את זה.

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים