הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-23 באוקטובר, 2003 7 תגובות

הוויכוח הרחב שהתעורר באתר "הגדה השמאלית" בעקבות מאמרי "למקופחי תל-אביב-יפו כולם", מלמד עד כמה העניין חורג מהתחומים המוניציפליים של העיר, והוא עקרוני ממש. כזה הוא היה בעיניי גם לפני ארבע שנים, כאשר שללתי את הרשימה "כולנו למען יפו" וועד סניף חד"ש בתל-אביב החליט לפעול להליכה ברשימת חד"ש בבחירות המוניציפליות הבאות.

מאז שכתבתי את המאמר, קראתי את עיקרי המצע של רשימת "יאפא" (זהו שמה של יפו לפני 1948). זהו מצע טוב ואין בו כנראה דברים משמעותיים שאינני מסכים להם. הוויכוח הוא על-כן לא על התכנים הפוליטיים של המצע, כי אם על האסטרטגיה של הרשימה: היכן היא פועלת ומי הם מועמדיה.


בצד המצע מבהירים המייסדים של יאפא את עמדתם. לאחר דברי שבח לרשימה ההיא "כולנו למען יפו", הם אומרים: "רשימת יאפא הולכת עם רעיון זה צעד אחד קדימה – איחוד כוחות תוך מחויבות עמוקה לפעילות פוליטית מתוך עמדות שמאליות".


זוהי בדיוק העמדה האסטרטגית שאותה אני שולל. לא העמקת הכיון היפואי, הערבי, הנפרד – מקובלת עלי, כי אם הדרך המנוגדת לו: הפעילות למען מקופחי תל-אביב-יפו כולם, יהודים וערבים, אם כי התושבים הערבים שהם המקופחים העיקריים, יהיו המטופלים העיקריים.


או במלים אחרות: אם כי אני מכיר כמובן בזכות ההיפרדות של העמים, והמדוכאים שביניהם בראש ובראשונה, אני מאמין כמובן בכיון ההפוך, בזה של ההתחברות, שבתנאים הנוראים בהם נתונים הפלסטינים בארץ הזאת – במדינה ובשטחים הכבושים על-ידה – חשיבותה רבה פי כמה. ואם כי מעולם לא כפרתי בזכותם של הערבים להקים מפלגות לאומיות כמו בל"ד, לא זה היה הדגל אותו הציגו בפניהם הקומוניסטים הישראלים מאז ומעולם. אני מאמין כי במציאות בה אנו חיים, השמטת הדגל האינטרנציונליסטי מידי הנושאים אותו, תעמיק את הפירוד גם בתוכנו כאשר יותר ויותר תומכי מק"י-חד"ש היהודים ימצאו את דרכם אל מרצ או למפלגה הסוציאל-דמוקרטית שתקום (אם תקום), ואילו יותר ויותר ערבים יפנו אל הכיוון הלאומי המסתגר, הכיוון הבלדי.


לכן גם ברור שתסכולי מהעלמה של חד"ש מהנוף המוניציפלי בתל-אביב-יפו, אינו קשור כלל לבל"ד ולהתנהגותה. סביר מאוד בעיני כי היא תתלבש במידת יכולתה על הרשימה "כולנו למען יפו", תוביל אותה באמת "צעד אחד קדימה" ותפעל לצירופם של חברי חד"ש יפואים לכיוון בו היא מאמינה.


טיעוני מכוונים כולם נגד המוסדות הארציים של מק"י-חד"ש, נגד ועד סניף חד"ש בתל-אביב, ונגד חברי חד"ש היפואים שהצטרפו לרשימה.


האמנתי, כנראה באמת בתום-לב, כי אחרי הבחירות הכלליות האחרונות, שהמיטו רעה על ציבור בוחרינו היהודים שמספרם ירד כל-כך, מוסכם על כולם כי החשיבות להופעתה של רשימת חד"ש בתל-אביב-יפו במלוא קומתה ובהרכב היהודי-ערבי של מועמדיה, חשובה פי כמה. האמנתי כי ועד הסניף ידבק בעמדתו מלפני ארבע שנים, ויפעל למימושה בגיבויה של ההנהגה הארצית מראשיתה של מערכת הבחירות, כאשר חברי חד"ש היפואים יהיו בין ראשי פעיליה.


אולם לא כך היה. מראשיתה של מערכת הבחירות החלה פעילות רבה להקמתה של חזית רחבה ככל האפשר שממילא היתה יכולה להיות רק יהודית ברוב שותפיה, כך שחד"ש לא היתה יכולה לעמוד בפני ציבור הבוחרים בתל-אביב-יפו – לא בשמה, לא במצעה ולא ברשימת מועמדיה. מי המוסד שהחליט על הכיוון הזה והאם נשאלו חברי חד"ש היפואים, הערבים, על מידת הסכמתם לו?


אני מודע כמובן לרעה החולה שבהרכבו החד-לאומי של סניף חד"ש בתל-אביב, וסביר מאוד כי כאן טמון השורש לכיוונה היפואי של הרשימה המוניציפלית, כיוון שלא עלה כלל בסניף חיפה היהודי-ערבי. אולם האמנתי, ועדיין אני סבור כי כך יכול היה להיות, שזניחת הכיוון היפואי השלילי וצעידה נחרצת בכיוון החד"שי עשויה היתה לסייע בשינויו של ההרכב החד-לאומי של הסניף, הרכב שהכיוון היפואי של הרשימות לא סייע לו להשתנות.


אין זאת אומרת שללא רשימות יפואיות שכאלה שותפות יהודית-ערבית במקומותינו קלה למימוש, היא קשה אולם אפשרית. לכשעצמי, למדתי בשנים האחרונות איך היא נעשית מתנועת תעאיוש – בה כל פרט נעשה בצוותא, בהחלטה ובמימוש של יהודים וערבים, יהודיות וערביות.


על-כן, כמו גם עם רעות אחרות, גם הרעה הזאת יכולה אולי להצמיח דיון רעיוני רציני, כלל-ארצי ותל-אביבי, שממנו תצמחנה מסקנות מעשיות חשובות הניתנות למימוש.


מה שמפחיד אותי יותר מכל הוא מעין "דיון" שילווה במהלומות קשות על לאומנות משני הצדדים, מהלומות המוליכות ארגונים לא-דמוקרטיים (וחד"ש אינה דמוקרטית באמת…) לפילוגים. לכשעצמי, אם כי גם אני ככל האחרים מעדיף שדעתי תתקבל על-ידי רוב החברים, אוכל לחיות היטב בדעת מיעוט, בתנאי שהוא יהיה מיעוט מכובד, שיהיה חופשי תמיד להביע את דעתו וזו גם תישמע בקשב על-ידי הרוב.


ולבסוף שאלת הצבעתי היום. גם אני אשמור על העיקרון החשוב, אם כי לא מקודש, של ההשתתפות בבחירות. אולם כאשר אניח במעטפה את הפתק הלבן עליו תירשם באותיות גדולות המלה "חד"ש" לא יהיה זה שונה באופן עקרוני מההחלטה שהיתה, ושלא כל-כך קוימה, להצביע בפתק לבן במערכת הבחירות בין ברק לשרון. אני בדעה כי בתנאים שנוצרו ראוי שכל מצביעי חד"ש יצביעו בהתאם להבנתם, ללא מתחים מיותרים בין המצביעים השונים.


והערה: הכינוי בו השתמשתי במאמרי לציון המספר המזערי של משתתפים יהודים ברשימת יאפא, "קישוטים יהודיים" – באמת לא היה ראוי.

תגובות
נושאים: מאמרים

7 תגובות

  1. חררדו הגיב:

    עיקרון הקונקרטיות.
    דני מעלה שאלות חשובות לדיון. למרות הסכמות עקרוניות בסיסיות אינני חושב שהפיתרון הרצוי הוא הסתגרות ברשימה חד"שית.
    ובכל זאת, הדיון סביב מערכת הבחירות ביפו-ת"א עדיין לוקה בתסמונת של דיון ערטילאי. העקרונות הנעלים ביותר כמו הרעיונות המורכבים ביותר נבחנים באמת רק במסגרת הקונקרטי, בתוך החיים הממשיים המקומיים, הצרים, בפעולות היומיומיות של בני האדם, רצונותיהם, שאיפותיהם והאינטרסים שהם מקדמים. כל ההקדמה היפה הזאת נועדה להזכיר שרשימת "כולנו למען יפו" הייתה שותפה קואליציונית של ראש עיר ניאו-ליברל, מפריט ומפלה אשר במדיניותו היומיומית לא רק לא שיפר את מצבה של יפו או של שכונות דרום ת"א, אלא העשיר קבלנים ונדל"ניסטים, העמיק פערים בחינוך ואפילו בתדירות פינוי הזבל.
    לפני הדיונים התיאורטיים על רשימת יפא, מצעה, שמאליותה ולמי היא אמורה לפנות, יש לשאול האם היא מתנערת מהשותפות של חלק ממרכיביה עם חולדאי? או שמא בכוונתה להיכנס שוב לקואליציה העירונית (בשותפות עם הליכוד, המפד"ל, מר"צ, ש"ס ושאר ירקות ו"ירוקים")?, האם נציגי יפא יסכימו לתמוך בראש העיר וביוזמותיו בתמורה לכמה פירורים ועצמות שאמצעותם יוכלו לנופף כהישגים או שיפורים קלים בבחירות הבאות? בינתיים אין תשובה ברורה לשאלות האלה.
    הליכה משותפת חד"ש – בל"ד יכולה להיות צעד חשוב ומשמעותי לעתיד, אבל מה חבל יהיה אם הוא ישמש כסות לכניסה לכיסו של חולדאי!!

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    האם אתר זה הוא במה לפלגי חדש להתגושש בה ?
    לא הבנתי את דברי חררדו האם הוא בעד הרשימה או נגדה . האם לא מחלקים את העוגה בטרם נאפתה ?

  3. תרצה טאובר הגיב:

    בוחרת יאפא

    ההשוואה, שעושה דני פתר, בין ההחלטה על ההצבעה בבחירות המוניציפאליות לבין ההחלטה על ההצבעה בין שרון לברק היא ממש מגוחכת. הבחירה בין שרון לברק היתה בחירה בין פושע כזה לפושע אחר. זה בדיוק הפוך מהמצב הקיים כאשר מדובר בהשוואה בין "יאפא" לבין הרשימות האחרות בעיר.

    "יאפא" היא הרשימה היחידה שהתארגנה מתוך ערביי יפו (היא רשימה ערבית יהודית) ולכן היא היחידה שיכולה לייצג את האינטרסים של המקופחים והמקופחות ביותר. למעשה, היא הרשימה היחידה שהתארגנה על ידי המקופחים ולא כמו רשימות אחרות שהתארגנו על ידי פוליטיקאים, שמפזרים הבטחות שידאגו גם למקופחים בעיר.

    אני מסכימה, עם דני פתר, שהויכוח שהתנהל כאן חרג מויכוח על העניינים המוניציפאליים של העיר. הקיפוח של ערביי יפו הוא לא רק שאלה מוניציפאלית, אלא, היא חלק מהשאלה הפוליטית המרכזית במדינה. בחירה ב"יאפא" היא בחירה נגד הגזענות. להצביע פתק לבן זה להיות ניטרלי בשאלה מרכזית זו. כידוע, ניטרליות בשאלת הגזענות פרושה תמיכה במצב הקיים.

    ובאשר לקונקרטיות של חררדו: השאלה של לאיזה ציבור פונה הרשימה ואיזה ציבור היא מתכוונת לשרת היא השאלה העיקרית שמהווה תנאי לכך שתהיה לה יכולת לפעול גם מבחינה קונקרטית .

  4. אלכס מסיס הגיב:

    מאמרו של דני פתר הוא השני בחתימתו והשלישי בשורת המאמרים על המשבר בחד"ש: הנושא האמיתי של המאמרים והתגובות הרבות להן ולא גורלה של רשימת הבוסר "יאפא", שלא תעבור את רף החסימה. השבוע פורסמן ב"הארץ" שתי מודעות יקרות המזמינות לאסיפה של הרשימה. בהשתתפות חברי כנסת מחד"ש ובל"ד. מהיכן נמצא הממון למודעות אלה, כשקופתה של חד"ש ריקה לחלוטין ? זו היא כמובן שאלה חשובה לחד"ש, בה אפילו חברי וועדת הבקורת אינם מקבלים את הדו"ח הכספי של התנועה (מבקשים ואינם מקבלים). סיפורה של רשימת "יפא" הוא המשך הספור על דחיקתו של ד"ר דב חנין מהמקום השלישי הריאלי ברשימת חד"ש לכנסת והפקרתו של מקום זה לד"ר אחמד טיבי שאינו חבר חד"ש. הנושא העיקרי הוא העדר הדמוקרטיה בחד"ש והפיכתה הזוחלת למפלגה לאומנית פלשטינית-ישראלית. את הספורים על "רשימה ערבית-יהודית" ספרו לסבתא.
    ——–
    אלכס מסיס הוא חבר מועצת חד"ש

  5. תקציב המפלגות הגיב:

    לרשימה מכהנת יש תקציב מפלגות מסויים. תקציב כזה מגיע לרשימת "כולנו למען יפו" – האם ייתכן שהמודעות היקרות מומנו מתקציב זה?

  6. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    לאחרונה מציף אלקס מסיס את האתר בתגובות המעידות לא רק על הפרוגרמה הממשית שהוא מחזיק בה של שובוניזם ציוני גס, אלא גם של רצון מודע לחסל את הקשר שבין פעילים ערבים ויהודים. עד לא מזמן הוא אחז בעמדה של חיסול מק"י והעלה על נס את חד"ש עליה הוא שם את יהבו כי תהפוך למפלגה סוציאל דמוקרטית ציונית. עתה הוא תוקף בשצף קצף את חד"ש כבלתי דמוקרטית וכלאומנית ערבית, כאשר הוא מסביר כי מק"י היא התקווה. הוא קורא לא לתמוך ביאפא משום שהיא לא תעבור את אחזו החסטימה, אך אין לו בעייה לקרוא להצביע לשתי רשימות קיקיוניות שלא תעבורנה את אחוז החסימה, הסיבה? הן יהודיות ואילו יאפא היא ערבית.
    הניתן לשלא לקרוא המלך "החסלן הפרו ציוני, הוא ערום". הסיבה איפה מדוע שוב ושוב סתמו לנו את הפה, חייבת עתה להיו ברורה לכל מי שיש לו יושר פנימי מינימלי והוא אינו מבקש להתחסל לביצה המסריחה של הציונות או הלאומנות הערבית
    י.ש

  7. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    בבחירות המוניציפליות אני מצביע לפי תעודות-המעשים של המועמדים ולא לפי הסיסמאות הפוליטיות. אין לי שום הוכחה למעשים שעשתה בשכונות העיר רשימת יאפא או מישהם ממועמדיה שהיו חלק מהעיריה האחרונה, לעומת זאת יש לי עדויות רבות של אנשי השכונות על מעשים שעשו גילה הרץ, למשל, ומועמדיה. בימינו העכורים האלה, אם עלי לבחור ברע במיעוטו או ברע במיטבו, אבחר גילה הרץ. יש הטוענים כנגד אישיותה הפרובוקטיבית, אבל בינתיים היא רק הועילה בהתפרצויותיה האופוזיציוניות. היא נשארה באופוזיציה (יחידה?).
    תושב תל-אביבי

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים