"למי אתם מאמינים?" שאל האלוף יעקוב עמידרור בטלוויזיה בזעם כבוש, "לדובר צה"ל או לחמאס?". האלוף (מיל’) עמידרור הוא הקצין הלאומני-דתי הבכיר ביותר בצה"ל. בעבר עורר סערות ציבוריות בשל התבטאויות שביזו את הציבור החילוני. הוא בעל שכל חריף, הרבה מעבר למה שמקובל בצמרת צה"ל, והשכל החריף הזה עומד כולו לרשות קיצוניותו – קיצוניות לאומנית וקיצוניות דתית כאחד. שאלתו היתה אמורה להיות רטורית. התשובה הרי מובנת מאליה – כאשר בצד האחד עומד צה"ל, "הצבא הכי מוסרי והכי הומאני בעולם", כהגדרתו הוא עצמו, ובצד השני חבורה של רוצחים מטורפים, מה השאלה?
אבל, לפי עדותו של עמידרור עצמו, קורה ההיפך. העולם מאמין לחמאס ואינו מאמין לדובר צה"ל. הציבור, מסתבר, מאמין לחמאס. גרוע מזה, גם שרים וחברי-כנסת מאמינים לחמאס, ואינם מאמינים לדובר צה"ל. משבר-אמון זה התגלה בכל חריפותו בגלל שרשרת אירועים שהתרחשו בשבוע שעבר ברצועת-עזה. הפלסטינים טוענים שצה"ל תקף בטילים מהאוויר מכונית שבה נסעו שני אנשי חמאס. כאשר תושבי הסביבה הצטופפו סביב המכונית ההרוסה כדי לעזור לנפגעים, הם הותקפו על-ידי טיל נוסף, שהרג כמה אזרחים, בהם רופא שחש למקום כדי להגיש עזרה, ופצע עשרות רבות של אזרחים, בהם נשים וילדים.
"שקר וכזב!" הגיב דובר צה"ל בזעם. צה"ל לא ירה בכלל טיל נוסף! הוא לא פגע באזרחים! לא היה ולא נברא! עוד שקר פלסטיני זדוני! – כך עמדו זו מול זו שתי גרסות, שאי-אפשר היה לגשר ביניהן. זה עניין של או-או. אחד משני הצדדים משקר במצח נחושה. אבל מי?
הגרסה הפלסטינית נתמכת בתצלומים של הרוגים, של לוויות, של הפצועים המוכנסים לבית-החולים, וכן על-ידי עדויות של רופאים ועיתונאים, מקומיים וזרים.
הגרסה של צה"ל נתמכת בידי המנגנון האדיר של משרתי צה"ל בתקשורת הישראלית. כמעט כל הכתבים הצבאיים והכתבים לענייני ערבים בטלוויזיה, ברדיו ובעיתונות משמיעים כמו רובוטים את הגרסה הרשמית, כאילו היתה זו פרי חקירתם. הפעם התגייסו גם התותחים הכבדים ביותר, ובראשם הפרשן הצבאי של "הארץ", זאב שיף. מפקד חיל-האוויר, האלוף דן חלוץ, השקוע עד צוואר בפרשת הטייסים המורדים, נקט אמצעי חסר-תקדים והפיץ בכל בסיסי חיל-האוויר מעין פקודת-יום המכחישה את הטענה הפלסטינית.
לחיזוק גרסתו, פירסם חיל-האוויר, באיחור של יממה, סרט שצולם בזמן אמת (או אי-אמת) על-ידי מזל"ט. נראים בו בבירור שני טילים שנורו בזה אחר זה במכונית החשודה, בשעה ששום אזרחים לא נראים בסביבה. הכתבים הצבאיים המסורים אף מדדו את הזמן בשעוני-עצר ומצאו שעברו רק כך-וכך שניות בין טיל א’ לטיל ב’. ובכן, תעלומה שלמה: סרט עובדתי מול מראה-עיניים של עיתונאים. מה היה שרלוק הולמס אומר על זה?
אז ככה. יכול להיות שגאון-תעמולה פלסטיני פיברק את כל העניין. האזרחים פשוט התאבדו או ירו זה בזה, עשרות אחרים פצעו את עצמם, והכול כדי להטיח בצה"ל ההומאני עלילה מפלצתית (לפי אותו ההיגיון, אביו של הילד מוחמד אל-דורה הרג את הבן שלו – בראשית האינתיפאדה הנוכחית – כדי להטיל דופי בחיילינו האמיצים והטהורים).
אפשרות אחרת היא, שלא נורו שני טילים אלא שלושה – השניים הנראים בסרט ושלישי שנורה אחר-כך. לשם כך יש צורך בצפייה בסרט השלם, ולא בקטע חתוך. ואולי בכלל מדובר על שני אירועים שונים. אילו היתה קיימת בישראל תקשורת עצמאית, שאינה זרוע של מערכת-הביטחון, היו תריסר עיתונאים ישראליים יורדים באותו יום לעזה, מראיינים את עשרות הפצועים בבתי-החולים, מצליבים עדויות, מבקרים בבתי ההרוגים וגובים עדויות מעדי-הראייה, תוך כדי עימות העדויות עם גרסת צה"ל. אך מחוץ לעמירה הס וכתב פלסטיני בערוץ 2, זה לא קרה. סוג כזה של חקירה עצמאית נעלם מזמן בתקשורת שלנו, ואולי לא היה קיים כלל בישראל, מחוץ לעמודי "העולם הזה".
נשארת שאלתו הרטורית של האלוף עמידרור – למי להאמין? השרים פריצקי ופורז (שינוי) וחברי הכנסת זהבה גלאון ויוסי שריד (מרצ) העדיפו, כנראה, את הגרסה הפלסטינית והתנהגו בהתאם. כך גם שורה ארוכה של אישים אחרים. עליהם יצא הקצף הצה"לי. גם אם היינו מאמינים בעיניים עצומות לגרסה הרשמית, היה עלינו להעלות שאלה נוספת, העומדת מעל לכל השאלות האחרות: מ ד ו ע אנשים כה רבים, בעולם ובארץ, מאמינים דווקא לפלסטינים? ומדוע אנשים כה מעטים בעולם ובארץ מאמינים לדובר צה"ל?
היו זמנים, כשהכול היו מאמינים לדובר צה"ל ללא הרהור וערעור. בשנות ה-50 היו פונים אלי עיתונאים זרים ושואלים אותי לגבי הודעות צה"ל. האם להאמין להן? תשובתי היתה תמיד: כן. צה"ל אינו משקר. ימים אלה עברו מזמן. הכיבוש, שהשחית את הכל, השחית גם את הודעות צה"ל. בימי האינתיפאדה הראשונה פירסם צה"ל מאות הודעות, שהיו שקריות בעליל. ילדים נהרגו בשעה שצה"ל "ירה באוויר". (אז נפוצה הבדיחה העגומה על "הילדים מעופפים"). פלסטינים נהרגו בשעה ש"ניסו להוציא נשק מידי החיילים", ועוד סיפורים שהברון פון-מינכהאוזן היה מקנא בממציאיהם. ומאז הידרדר המצב עוד הרבה יותר.
בעשרים השנים האחרונות עקבתי אחרי עבודתם של כתבים זרים, מהם ניטרליים, מהם אוהדי הפלסטינים ומהם אוהדי ישראל, ומצאתי שכמעט כולם מאמינים יותר לדוברים פלסטיניים מאשר לדוברים ישראליים רשמיים. בצר להם, הדוברים הרשמיים חוזרים תמיד לפרשת ג’נין. הפלסטינים טענו שהיה שם "טבח", והסתבר שהיתה זאת הגזמה רבה. אך קרו שם דברים חמורים ביותר, והוויכוח אם היה זה "טבח" או לא הסיח את הדעת מחומרת השיטות שהופעלו – כגון הפלת בתים באמצעות דחפור-ענק, בידי נהג שיכור, מבלי לוודא אם היו בהם תושבים או לא.
אמינות היא נכס יקר מפז. היא נבנית במשך שנים, והיא נהרסת תוך דקות. עכשיו מראה הפרשה הזאת שהאמינות של דוברי צה"ל צנחה לתהום. "למי אתם מאמינים?" שאל האלוף. אז ככה… לא נעים להגיד, אבל…
טור נהדר! מיטב הסגנון של אורי אבנרי.
לאורי,
צה’ל הוא סך כל אנשיו. צה’ל אינו מדבר, בנגוד לפלשטינאים, בקול אחד. הסיבה היא מאוד פשוטה – אנחנו דמוקרטיה. את כל הבקורת שאתה מעביר על המנהיגות (ואני שמח שאני חי במדינה שמאפשרת זאת) אני לא בטוח שהיית יכול להעביר באותה הצורה, מבלי לחיות בגלות, אלו היית פלשטינאי. (או סורי או סעודי…). במטוסי ח’א יושבים אזרחי מדינת ישראל. יושבים שם אנשים מכל קצוות הקשת הפוליטית, להוציא 27 גיבורים בעיניך. מבין טייסים אלו ישנם גם אנשים שמזדהים עם השמאל וגם ימניים שלא היו רוצים לפגוע בחפים מפשע, לשקר או להכתים את מצפונם. אני בטוח שהיו גם כאלו שלא היה איכפת להם. בסופו של דבר, איך טייס, שיכול היה להיות גם איש מרצ, איש מצפוני או ערכי יכול לשקר כמו שאתה מציג את הנושא, בשיטתיות? הסיטואציה יכולה ליצור שקר אחד, שניים או שלושה. אבל לא 20 שנים של שקר. אצל הפלשטינאים, כמו אצל סדאם או אסד הוא נותן את האות וכולם שרים. לא זכור לי שראיתי פלשטינאי מגנה את ערפאת בטלוויזיה במלוא גרון. אפילו את ישו,משה ומוחמד נמצא מי שיגנה. דעותי ודעותיך מזרח ומערב. אבל אני הייתי חייל קרבי ולא עולה בדעתי שהייתי משקר כך. כמוני יש הרבה אחרים. אני לא יודע מי נפגע בירי וגם אתה לא. מה שבטוח, הכול יכול להיות נקודתית – אבל אני מאמין לצה’ל ולא ללהקתו של ערפאת, המנהיג שהפך את עצמו לקדוש מעונה והאופציה האישית והבלעדית לתקוות עם שלם. היתכן שנולד האדם הראשון שאין לו תחליף ואין מבלעדו? על מגלומניה שמעת?
לבוש, בלייר וזנבותיהם במודיעין הישראלי שספרו לנו על "הנשק להשמדה עולמית" בעיראק.
אני שמחה שבכתבותיך אתה עןשה הפרדה ברורה בין חילי צה"ל(צבא העם שהם אנשים כמוך וכמוני שנשלחו למשימה שחיבים לבצעה ורוצים לחזור הביתה בשלום) לבין הממסד הצה"לי שכמו כל ממסד אחר ,בארץ ובעולם, מכיל בתוכו אנשים ברמה תרבותית ומוסרית נמוכה(חס ושלום איני מתכוונת כלל וכלל למישהו מהשמות המוזכרים בכתבה) שמובילים לתוצאות הרות אסון בכל המחדלים הצבאיים, הכלכליים והמוסריים שמדינת ישראל "מתברכת" בהם לאחרונה. אין ספק שהכיבוש משחית ואנו נסוגים מטה בכל המובנים. רק התערבות מאסיבית של ארה"ב ואירופה בנעשה כאן יוכלו לשנות את המצב.
אבנרי עושה לעצמו חיים קלים ומתאים את ההסטוריה להשקפת עולמו:
הכיבוש משחית, אבל הכיבוש לא התחיל ב- 67, הוא התחיל לפחות ב- 48 ואיתו השקרים, לגבי הטיהור האתני,"פעולות התגמול", מעשי טבח ועוד ועוד…
אליבא דאבנרי מתנגדי הכיבוש של 67, יהודים וערבים, הם שוחרי השלום, המסרבים להשלים עם תוצאות הכיבוש של 48 – אויביו
יש אצל כותבי המאמרים כאן אינפלציה בשימוש במילה לאומני, שמכוון לכל מי שמימין לשריד. נא לרענן את אוצר המלים.
המשך בדרכך המבורכת לשמור על שלמותו של הגשר עם הפלסטינאים.יבוא היום,והוא קרוב,שהממשלה תזדקק לאותו קשר-גשר שאתה מגן עליו באדיקות על מנת לשבת לשולחן ולהגיע להסדרים. אין לך מושג כמה אנשים,מכל קצווי הקשת הפוליטית, שמחזקים את ידיך(בשקט-כי כרגע זה לא פופולרי לתמוך בך בגלוי) ואני אומר לך שמדובר ברבים.אני גם יודע שמה שמניע אותך זה יושר ואינטגריטי שכה חסרים בקרב הפוליטיקאים הישראליים וכנראה גם יכולת ראית הדברים העתידיים. איתן.
ניקח את המטבע מצידו השני . לאורי אבנרי שכל חריף לרשות מי הוא מעמיד אותו ???
אורי אבנרי הוא סמל וממנהיגי השמאל הישראלי. ישר כוח!
אני יודעת שאינך נוהג להגיב לתגובות. אבל הפעם זה שונה. שים לב לתגובות הקוראות לך לקחת מנהיגות . בעיתות אלו רק אנשים חריפים,ישרי דרך ,הגונים ואמיצים כמוך יכולים לעשות שינוי. עליך לקום ולעשות מעשה. הופעתך באתר האינטרנט של ידיעות אחרונות מעודדת אך זאת רק פתיחה. העם משווע לאישיות שתיתן לו כיוון ואתה האיש. יש לך אהדה רבה בציבור-אנא ממך אורי, עורה!
אני מנסה להכנס לראשם של המגיבים -המחמיאים לאישיותו של אורי אבנרי ושמצפים לתגובתו ולשוא. אני חשה תיסכול ופגיעה מחוסר ההתיחסות שלו או של אנשיו.
אל תחושי תיסכול ואל תצפי לתגובה .הם טובים מאד בדיבורים ופחות במעשים.ובכלל,זהו אתר וירטואלי לצורך וירטואלי! היי שלום!