בבית הספר האזורי "מבואות הנגב" מתקיימת בשנים האחרונות התנסות חינוכית חדשנית: כ-10% מהתלמידים הם בדווים. מתוך כוונה טהורה ליצור מציאות חדשה של השתלבות על בסיס גיאוגרפי, מקדיש בית הספר מאמץ רב בהשתלבות התלמידים הבדווים, ולמעשה בורא עבורם סביבה המאפשרת דו-קיום מכובד, ללא אפליה. ואולם בהצצה הראשונה של התלמידים אל מחוץ לעולם בית הספר הם כבר נפגעו. באחרונה ביקשו תלמידים בדווים להשתתף בפעילות גדנ"ע, ולאחר בירור קצר סירב צה"ל לשתפם. כך, באחת, טפחה המציאות על פניהם של הילדים והמורים גם יחד.
בית הספר "מבואות הנגב" אינו לבד. על פי ספר הארגונים העוסקים בדו-קיום, אותו פירסמו הפורום להסכמה אזרחית וקרן אברהם, 63% מהארגונים בתחום זה עוסקים בעיקר בחינוך ילדים לדו-קיום, ועוד 16% מהארגונים עוסקים חלקית בכך, כאילו הילדים הם אלה שבכוחם להציל את המצב. רק 4% מהארגונים המופיעים בספר עוסקים בפעולה ציבורית של מבוגרים לשינוי המציאות.
זה הזכיר לי סיפור אחר מעברי כמפגיש ילדים: באחד מימי החורף של שנת 1986, רבו בצעד בטוח הרועה מן הקיבוץ והרועה מן הכפר הערבי הסמוך, באזור המשולש, את ריב הרועים הקמאי על חלוקת המשאבים, ובאותו יום כלל הריקוד גם ירי באוויר מנשקו החם של הרועה היהודי. השניים בילו כמה שעות בתא המעצר במשטרת ואדי עארה, עד שיחרורם לעת ערב בידי נכבדי שתי העדות השכנות. בשמחה בישרתי לילדי הקיבוץ על קיום המפגש שתוכנן למחרת היום: "הנה, מחר תהיו אתם הגשר לשלום בין הקיבוץ לכפר", ואז פנה אלי אחד הילדים, אשר ליבו פירפר לקראת המחרת, והתריס: "למה אנחנו צריכים לעשות את מה שאתם, המבוגרים, לא מצליחים?"
הסברתי לו שהילדים הם העתיד, ולכן בהם אנו משקיעים את המאמץ לחינוך לדו-קיום. הדור שלנו, כך הסברנו גם לעצמנו, הוא שבע מלחמות, זרוּת ושנאה, ועטוי עור עבה, ולכן אין להשקיע במבוגרים, אלא בילדים הרכים והפתוחים לאחר. "אתם התקווה שלנו" כך אמרתי להם.
"תשמור על העולם, ילד" מרעיד את הלבבות דוד דאור בשירתו, ולפעמים, מרוב התפעמות, קשה להבחין כי זהו שיר של יאוש. העברת המשימה הקשה הזו אל הילדים נובעת מיאוש עמוק מיכולתם של המבוגרים, בעלי האחריות האזרחית בדור הזה, מלעשות מעשה לשינוי המצב. יתרה מזאת, המבוגרים דווקא שואבים תקווה ממפגשי הילדים, בעוד שמסלול התקווה צריך דווקא להיות הפוך: המבוגרים הם אלה שחייבים לספק את התקווה לילדים. דיאלוג יהודי-ערבי לשינוי המציאות ויצירת מציאות חדשה, הוא עשייה אזרחית-פוליטית מתוך בחירה, ולכן, ככלל, זהו חומר למבוגרים ולא לילדים. כמו גם בעניינים אחרים של שינוי המציאות במדינה כמו היציאה מלבנון, שינוי שיטת הבחירות, או הקמת גדר ההפרדה, כך גם בקידום היחסים והשוויון האזרחי בין יהודים לערבים, על המבוגרים ליטול אחריות. תפקידנו הוא להכין עבור ילדינו את המציאות הרצויה, ולא להטיל עליהם את משימת התיקון של כשלונותינו.
בתי הספר מגישים לתלמידים את חומרי הלימוד בהיסטוריה, כימיה, ומה לא, מבושלים, לעוסים וטחונים דק-דק כמו מזון לתינוקות. אז איך קורה שדווקא את הנושא הזה, הכדור הקוצני והלוהט הזה, העניין שאנחנו כל כך רחוקים מלעבד אותו עיבוד ראוי, אנחנו מטילים אל הצלחת של הילדים כשהוא נא ומדמם?
חינוך טוב אינו משעתק באופן עיוור את המציאות. ואולם, מפגשי התלמידים והנוער המאורגנים על ידי המבוגרים הם אינם חינוך חלופי דווקא. אלה עשויים לייצר עבור המבוגרים מציאות רגעית מעודדת, אך אין בכוחם לשמש חלופה של ממש ליחסי הכוח בין הרוב למיעוט. הניגוד המובהק כל כך, שנוצר בין ההידברות במפגש, לבין הניכור אליו חוזרים התלמידים עם סיום המפגש לקהילתם, הופך את המפגש למופרך בעיני הילדים, ואף שהם משתפים פעולה עם הפעילות, בלב פנימה הם אינם יכולים לקנות את זה ממש. אילו לא היסיתי את התלמיד החכם שלי בשנת 1986, אולי הייתי לומד כבר אז שאת עיקר המאמץ יש להשקיע בנו, המבוגרים שבגיל האחריות האזרחית.
כמו בשאר תחומי החינוך, אותם אנו מגישים לדור הבא לאחר עיבוד והתנסות של מבוגרים, כך גם המפגשים לילדים ולנוער צריכים להתקיים בחברה, או קהילה, בה עוסקים המבוגרים בעצמם בדיאלוג של ממש ובפעולה לשינוי המציאות. הורים המקדישים בעצמם זמן ומאמץ לנושא, נותנים הד אמיתי למפגש החינוכי, משתפים את הילדים בעניינם, וכך מתרגלים הילדים את המציאות של הוריהם. בזאת – מעניקים המבוגרים תוקף לחינוכם את ילדיהם למציאות החדשה. זוהי דרך הוגנת, וצדק הילד שהתריס בפני בשנת 1986: קודם לכל עליכם, המבוגרים בגיל האחריות האזרחית, לעשות עבודה של ממש בעצמכם לשינוי המציאות הרעה הזאת.
אין די בשחרור הרועים המתכתשים ממעצר, והפגשת הילדים. חובת המבוגרים היא לדאוג לחלוקה הוגנת של המשאבים בין יהודים לערבים במדינה, כדי לצאת ממעגל הריב בין הרועים. למען הדור הזה, וגם למען הדור הבא.
דודו,
אמנם זוהי גרוטאה תודעתית שאנחנו גוררים מן המאה ה – 19, אבל נראה כי קווי המתאר הלאומיים ישארו איתנו כאן במאה-מאתיים השנים הקרובות. לכן כל בנייה של מסד לחיים בעתיד צריך לקחת את זה בחשבון. החברה האזרחית אינה מחליפה את השייכות הלאומית. זוהי הרגל הרביעית, המייצבת, של משטר דמוקרטי, ואין הכוונה למוסדות החברה האזרחית אשר פוטרים את המדינה מתפקידיה כלפי החברה – אלא דווקא לאירגוני החברה האזרחית אשר מאלצים את המדינה למלא את תפקידיה.
לאינדיאני ולבר חיים:
ציוני הוא מי שמכיר בזכותם של היהודים לנהל חיים קולקטיביים במסגרת מדינית בארץ ישראל, וגם מי שבפועל חי כאן כיהודי, אף ללא הכרה בזכות הקולקטיבית. יהודי שאינו מכיר בזכות, רק נהנה (בעל כרחו?) ממצב זה. דבר זה אמור, בר-חיים, גם לגבי אלה שמצחצחים את השיניים בשביל האסתטיקה של הדיבור בלבד, וגם עבור אלה שפועלים לניקוי של כל אברי גופם האישי והקולקטיבי, ועל כך ראה להלן.
אשר לנושא האדמות, שבצדק מעלה את הטורים: לדעתי על היהודים להתחלק עם האזרחים הערבים בכל משאבי הארץ הזאת, וגם במשאבים של המדינה שהקימו כאן. משאב הקרקע הוא מן החשובים שבהם, וההתחלקות השוויונית בו מחייבת את הקיבוצים ללא ספק, כולל הקיבוץ בו אני חבר. כתבתי זאת בהרחבה גם מול חברי הקיבוצניקים במאמר שפורסם ב"דף הירוק", עיתון הקיבוצים, בקיץ שנת 2000 תחת הכותרת "שלמת הבטון והמלט מתבקעת" (מופיע באתר הקיבוצים, לא הצלחתי להוריד).
אבל לפני שאתה קופץ, אינדיאני, אומר כי אין זאת אומרת שעלינו לעזוב את הארץ כדי לאפשר לערבים לחזור אל אדמותיהם. גם את הקיבוץ לא צריך לעזוב, בר-חיים, כדי לנקות את המצפון או לצחצח שיניים.
הישובים הערביים הגובלים בקיבוצים יעשו שימוש טוב מאד בשטחי השיפוט המוניציפליים שיוקצו להם באופן שוויוני על ידי המדינה. אם זה אומר שעל הקיבוצים להתקפל ולהגר מכאן – אז חבל על האנרגיה.
מי שהוא ציוני בהכרה, צריך להישאר בארץ, וגם בקיבוץ, כדי ליטול אחריות, ולשנות את המצב הרע שיצרה כאן הציונות. מי שהוא ציוני רק למעשה, כלומר שייך בעל כרחו לקבוצת היהודים בישראל, יכול להישאר בארץ, אבל הוא פטור מנטילת אחריות על המצב. הוא כבר יכול לרחוץ בנקיון כפיו, שכן בתרגיל אינטלקטואלי-רגשי הוא כבר השתחרר מעוולות אבותיו.
אני, בעוונותי, לא השתחררתי מעוונות הציונות. להיפך: הם רובצים על כתפי לעייפה, וניעור קל לא יסיר אותם. רק פריקה איטית, מסודרת וזהירה יכולה לתקן במעט את העוול – עד לפיתרון שאפשר יהיה לחיות איתו. הסדר קרקעות שוויוני וויתור על שליטה קרקעית יכול להיות צעד ראשון גדול מאד בכיוון זה.
אשרי היהודים ברי הלבב ואנשי המופת שפרשו מהמחנה הציוני, ניערו חוצנם מאחריות לעוול, וכעת "הם כבר לא חלק מזה". לי אין פריוילגיה כזו. אני באופן אישי, כמו רבים וטובים ממני, חלק מהקונפליקט, ולכן נושא באחריות לפתרונו.
בהקשר הפוליטי ההיסטורי הקיים, שוויון אזרחי מלא, אישי וקולקטיבי בין האזרחים במדינת ישראל הוא התחלה לא רעה.
אני שמח כי הצלחתי לעורר ויכוח . אני מקוה שהבנתם כי אתם בבעיה רצינית . לא תוכלו להתחמק ממנה במפגשים סמליים עם ערבים .אין קצת הריון . אם אתם ציוניים הכריזו על זה בריש גלי ואל תגמגמו .העובדה שאתם מגלגלים עיניים למרום היא שתביא לסיום הפרק המפואר של הקיבוצים .לצערי פרק זה התחיל עם מותו של סטלין בשנות ה – 50 המשיך ב 67 , מאז לא הוקמו כמעט קיבוצים חדשים וכלה בשינויים שחלים כיום בקיבוצים ובגסיסת תנועות הנוער הציוניות ובמיוחד השומר הצעיר .
אגב קבלה של חבר חדש לקיבוץ מתבצעת כקנית סוס ועדה בודקת האם הוא צעיר , בריא , יהודי ובעל דעה " מתאימה " . אתם הבנתם את זה שולי ודודו .
כאשר איש קצוות משמאל ואיש נוצות מימין מגיעים להסכמה זה כבר משמח. וכאשר שניהם כאחד לא מרוצים ממני סימן שאני במקום הנכון.
כפי שדרש וולטר "נאים הדברים..אך עלינו לעבד את גנינו" (קנדיד עמ’ ק"ד, בתרגום עזרא זוסמן תש"ג) כך אנו מקיימים יום יום בספריית גבעת חביבה בעברית וערבית. אתם מוזמנים לבוא ולראות (ולהצטרף לעבודת הגן כמובן).
דודו.
אני חבר קיבוץ גבולות בנגב. לא ידוע לי על המקרה עליו מספר המגיב ה"אינדיאני" לעיל, אך אם הוא נכון, כי אז זהו כתם חמור על התנועה הקיבוצית ועל אותו קיבוץ ספציפי, ונושא לחשבון נפש מעמיק. עם זאת, חברי הקיבוצים, כפרטים, אינם יותר או פחות חסיני גזענות מתושבי מיגזרים אחרים בישראל, וצפוי שייחשפו לנגע הגזענות כמו ישראלים רבים אחרים. יש להיות מודעים לסכנה זו, ולהיאבק נגדה ככל הניתן.
מעבר להוקעה האופנתית של "צביעות התנועה הקיבוצית", ברצוני לשאול את המגיב הנ"ל, האם אין לו מה לומר להצעותיו של שולי דיכטר לגופן. שולי, למי שאינו יודע, הוא מנכ"ל עמותת "סיכוי",יחד כעם ד"ר אסעד גאנם מאוניברסיטת חיפה. עמותה זו פועלת בצעדים קטנים אך נמרצים נגד מארת הגזענות, ומעשיה מדברים בעד עצמם. השמאל ייבחן לא רק בגינוי הגזענות בארצנו כשלעצמה, אלא גם במעשים של ממש, בעיקר בתחום החינוכי והתודעתי.
אני מנהל את הספרייה המרכזית בגבעת חביבה ביחד עם שותפתי למקצוע סמירה מחמיד מואדי ערה. המצב הוא דומה ברב מרכזי הפעילות של גבעת חביבה ובכל דרגי המחקר והניהול. אין לי מושג איזה ערבים שמים "מחוץ לגדר בגבעת חביבה" ולמה בדיוק התכוון אותו "אינדיאני קנטרני" אלא אם כן נפל על ראשו מכובד נוצותיו המפוברקות. גבעת חביבה הייתה בית היוצר המרכזי לדיאלוג יהודי-ערבי ותמשיך להיות כזאת. הספרייה שלנו היא עדות יומיומית לכך.
דודו.
אין מה להיתמם. אין ערבים בקיבוצים. אין. ולא שאין ערבים קומוניסטים. אבל ערבים קיבוצניקים. אפשר לבחון את זה בכמה אספקטים כאלו ואחרים ולציין את אי גזענותם של הקיבוצים והאחווה השוררת בהם. ומה לעשות שבקיבוצים לא חיים ערבים. עובדים אולי כן. אבל חיים וחולקים בנכסי הקיבוץ – לא.
אינני יודע מאיזה קיבוץ הכותב . מעשיו רחוקים מדיבוריו .הקיבוצים הם מאבות הגזענים , הם בעד מדינה של כל אזרחיה אולם לביתם לא יקבלו ערבי .את הערבים ישימו מחוץ לגדר בגבעת חביבה בבתי ספר אזוריים או במפעלי הקיבוצים כעובדים שכירים מנוצלים .אוכל לספר לגולשים סיפור מעניין שזיעזע אותי . באחד הקיבוצים נערך יום כף לעובדים השכירים במפעל , בינהם ערבים רבים . בין היתר בילו בבריכת הקיבוץ . למחרת דרשו חברים להחליף את המיים בבריכה ! ( מוחלפים פעם בשנה ). אכן גזענות לשמה . קודם כל שהנהגת הקיבוצים תהווה דוגמא לא במאמרים נוטפי נופת צופים אלא במעשים !
רציתי פעם לגור בישוב הבדווי רהט בנגב אבל עוד לפני שבחרתי לי פינה הספקתי לקבל איומים ברצח עליי ועל משפחתי.
אנחנו לא מאיימים ברצח על בדווים שגרים בתל אביב או ביישוב אחר.
שמישהו רוצה אינטגרציה הוא צריך לקוות שגם הצד השני רוצה ובמקרה שלנו זה לא בדיוק ככה.
יש הבדל גדול בין אינטגרציה לבין פרובוקציה אבל כנראה שלא כולם מצליחים להבין את זה.
החלק הנורא בסיפור הוא עצם העובדה שילדים נשלחים בכלל לגדנ"ע, פעילות צבאית של צבא הכיבוש שמטרתה להכין ילדים ל"דבר האמיתי". ילדים, ערבים או יהודים, לא אמורים להישלח לאימונים צבאיים כולל נשק והצבא צריך להיות מחוץ למערכת החינוך. אין טעם להתפלא או להזדעזע מכך שערבים לא התקבלו לגדנ"ע, הגדנ"ע היא חלק מהוויה קולוניאלית גזענית במהותה.
הייתי במחנה הקיץ האחרון של אבנאא אלבלד (זה שהציונים החליטו לקרוא לו "קייטנת השהידים") במשך יומיים, יחד עם הבן שלי. הבן בילה יום שלם עם הקבוצה של הילדים הצעירים ביותר ונהנה מאד, למרות קשיי שפה, אני עזרתי כמיטב יכלתי בלוגיסטיקה ובמטבח. שם המחנה, אגב, היה "מחנה השיבה" ואכן נושא השיבה תפס בו מקום מכובד. שהידים לא היו שם, כי השהידים הם חללים, מתים, והמתים לא יוצאים למחנות קיץ, אבל תמונתו של השהיד צ’ה גווארה התנוססה על הרבה מאד חולצות וגם כמה שירים עסקו בו.
בניגוד לגדנע"ות ולפעילויות המקובלות בקרב הנוער הציוני, לא היה שום דבר שדומה בכלל לאיזושהו התנהלות צבאית, לא בתוכן ולא בצורה ואיש לא חונך לכבוש, לדכא, להרעיב או להרוג, לא ישירות ולא בעקיפין. אדרבא, המוני ילדים ונערים חונכו להיות גאים בעמם, להכיר את ההיסטוריה שלהם ולהיאבק על זכויותיהם בארצם. המסר שלנו היה ועודנו ברור : שחרור מלא מהדיכוי הגזעני, זכויות מלאות לכל תושבי הארץ ופליטיה וסלידריות עם עמים מדוכאים אחרים וביניהם.
ברור גם למה ציונים וערבופובים לא יכולים לסבול את המסר הזה וחושפים את הפרנויות הגזעניות שהוא מעורר בהם.
נ.ב.
מאד נהניתי במחנה הקיץ…
אכן די להתממות ובמיוחד לזאת מהזן הנפוץ של "הכל או לא כלום". אין ערבים קיבוצניקים ממש כפי שאין קיבוצניקים יהודיים בכפרים ערביים. המציאות הרב-פנית שבה אנו חיים עוד לא הבשילה את התנאים לקיום קהילתי דו-לאומי נח ונורמלי. ישנו ישוב אחד כזה בארץ, נוה שלום. לתושביו מגיע ישר כח אולם הוא בבחינת היוצא מן הכלל המעיד על הכלל. במילים אחרות: לא מספיק אנשים משני הצדדים רצו בקיום שכזה, כולל קומוניסטים. נכון, לא יצרנו אדם חדש ואולי אפילו לא אדם שונה אבל לנסות ולשפר ולהאבק אפשר תמיד. וזה תמיד יותר אפקטיבי כשמכירים במגבלות. ההיתממות הייתה מתמיד נחלתם של אלו היודעים מה נכון יותר טוב מכולם.
בכפרים ערבים יש מעט מאד יהודים כי יהודים לא רוצים לגור ביישוב מופלה ומדוכא, במיוחד כשהם יכולים לגור על אדמותיו במסגרת יישוב יהודי…
בקיבוצים אין ערבים כי קיבוצים מקבלים רק יהודים, מאחר והם פועלים במסגרת העיקרון הגזעני של "גאולת אדמות" ושמירת אדמות בבעלות יהודית.
אז אל תיתמם ואל תתפלסף על "החברה העתידית" שעוד לא יצרת, הקיבוצים יצרו מה שהתכוונו ליצור – קולוניאליזם גזעני המתנהל באופן שיתופי בין השודדים. אני אומר זאת באחריות מלאה כמי עזב קיבוץ על רקע זה. זו לא שאלה של "הכל או לא כלום" זו שאלה של תמיכה בגזענות מול התנגדות לגזענות, נקודה.
יורם בר-חיים
יופי של התמודדות, דודו…
האם אתה מכחיש בתקנונים של כל הקיבוצים מותנית החברות בכך שהמועמד הוא יהודי ?
האם אתה מכחיש שהקיבוצים פועלים באופן מוצהר לשמירת האדמות בבעלות יהודית ?
ועוד לא דיברנו על אדמות מופקעות, על גזילת רכוש הפליטים, ועל ההגנה על המשך קיומה של ישראל כמדינה יהודית-אקסלוסיבית שבה הערבים הם דיירי מישנה.
לפני מספר ימים חזרתי משבתון במדינה מערב אירופית. באחד הכנסים האחרונים השתתף קולגה שלי,ישראלי-לא יהודי,ובמסגרת שיח פוליטי שנוצר בכנס תקף את מדיניות ממשלת ישראל. לאחר המפגש הערתי לו ,בארבע עיניים ,שחבל שלא מיתן את ביקורתו.עמיתי ענה לי שהוא היה עדין לעומת בקורת המושמעת מפי אנשי אקדמיה ישראלים-יהודים במפגשים באירופה. מספר שבועות לאחר מכן הוזמנתי לשיח בנושא המלחמה במזרח התיכון והטרור המתגבר.הכנס נערך באותה מדינה אירופית וכמובן שישראל היתה נושא השיחה ולא לחיוב. התוקפנות המילולית והחריפה ביותר יצאה מפי יהודים ישראליים שעובדים ומתפרנסים במוסדות הממומנים על ידי ממשלת ישראל.כשניסו כמה מעמיתי הנוכחים(לא ישראלים)להבהיר כמה דברים בצורה יותר מאוזנת הם הושתקו על ידי אותם ישראלים באגרסיביות רבה. אין לי ספק שצריך לשנות באופן מהותי את מדיניות ממשלתנו שיש בה הסבר לסקר שנערך באירופה ובו אנו "מככבים" כ"סכנה לשלום העולם..",אבל גם להשמצות על עם ישראל ועל הציונות כפי ששמעתי מפי הישראלים באירופה (ובוודאי שהיו הרבה "הופעות" ותופעות נוספות כמו המוזכרת) יש חלק חשוב הסקר הנ"ל ובתוצאותיו .
אחת התכונות הכי מעצבנות של מתנחלים היא שבמקום להתמודד עם ביקורת הם מזמינים אותך לעשות אצלם שבת, כאילו אם תראה את הבית הנקי והילדים היפים שלהם זה ישנה את היותם גזלני אדמות וכובשים, זהו בעצם נסיון לכפות את הנחות היסוד שלהם על הויכוח כולו.
דודו אמיתי מוכיח שגם את התכונה המלבבת הזו למדו המתנחלים בגדה וברצועה מקודמיהם ב"שמאל הציוני", כמיטב המסורת המפא"יניקית הוא מעלה טיעון כוללני על עשיה,שאמור לבטל כל ויכוח על המשמעות הערכית של ה"עשיה" שלו. כמי שלא למד כלום ולא שכח כלום, הוא מבטל מניה וביה את את האפשרות שמבקריו אינם ילדים סוררים אלא פעילים בזכות עצמם, בעלי עשיה משלהם, שלא צריכים אותו וספק אם הם רוצים אותו.
מאחר ואינני רואה באיזה אופן הגן של דודו יקדם את השתתפותי (הדי אינטנסיבית) במאבק של האוכלוסיה הערבית על זכויותיה או ישפר את יחסי המצוינים עם תושבי השכונה שלי (חלקם אולי פליטים מהאדמות שעליהם הוקמה גבעת חביבה…), אני לא חושב שיש לגן של דודו מה להציע לי, מלבד אולי לראות איך מלמדים אנשי שב"כ.
אפשר לחשוב, חיללתי שם שמים ו"השוויתי את המתנחלים לקיבוצים ומושבים" (נניח), אוי ואבוי איזה אסון, אתה כותב את זה באותו טון שבו משתמשים כדי להתקומם נגד "השוואות לשואה"…
מה, אין קיבוצים ומושבים שמתנחלים בבקעה ובגולן ? לא התנחלו מושבים בסיני ? מיכאל בן חורין (פסיכופט כהינסט ידוע), למשל, גר במושב נוב בגולן, זה לא הופך את כל המושבים והקיבוצים לתואמי בן חורין (תודה לאל על חסדים קטנים) אבל זה בהחלט מעיד שלהיות מתנחל וגזען לא חורג משום הנחת יסוד של "ההתיישבות העובדת", להיות אנטי-גזעני עקבי, לעומת זאת, חורג בהחלט מהנחות היסוד של הקיבוצים והמושבים.
ועל כגון זה נאמר "אש המוקד נועדה לסוטים מן הדוגמה ולא לכופרים בעיקר".
ההזמנה בעינה עומדת. אנחנו מחפשים ורוצים שותפים.
דודו.
המגיב יורם בן חיים משווה את המתנחלים לחברי הקיבוצים והמושבים בתוככי הקו הירוק –
הזייות כאלה משייכות את הכותב לגן ילדים פוליטי,אם להשיב לו במונחיו שלו.
דברים כדורבנות,אני עמך ועם אורי.נפתלי
הדיון משרה עלי תחושה שפרסמתי את המאמר באתר של אנשי מופת. גם האינדיאני (איזה כינוי בחר לו דווקא איש ימין..) וגם בר-חיים, מפגינים טוהר זך כל כך במחשבותיהם (עקביות, כך קוראים לזה בשפה הפוליטית), ויש הלימה מלאה כל כך בין עקביותם הפוליטית ובחירותיהם האישיות (הגשמה..פעם קראו לזה?), שזה ממש מפחיד.
נדמה כאילו לדידם של טהורי הביטוי הללו, רק למי שגאל את נפשו (נפשו בלבד) מן הכיבוש, או מי מתפלש בחומצותיו של הכיבוש יום-יום, מותר לדון כאן (בבחינת "שתוק עד ש..").
עד כדי כך מגעת מעלתם הרוחנית של המתדיינים, שהתינוק נשאר באמבטיה – אבל כמעט טובע מרוב מלים.
ולעניין אחר לגמרי, שאלה לכולם: האם אתם חושבים שעל הילדים לבצע את השינוי ביחסים בין יהודים לפלסטינים אזרחי ישראל – או שמא זוהי משימתם של המבוגרים?
יש כאן דו שיח של חרשים . שולי ( סליחה שחשבתי כי אתה אישה ) -יורם ואני חושבים בדיוק אותו הדבר . אני שאוהד את המתנחלים והוא ששונא אותם . מבקש שתכיר בכך שהקיבוצים הם מתנחלים מ 48 עד 67 והמתנחלים הם מתנחלים מ 67 ועד היום . ההבדל הוא פחות מ 20 שנה . לשיטתכם ולשיטת יורם הכיבוש זהה . מאבקכם נגד המתנחלים לא יסתיים עם פינויים , השלב הבא יהיה פינוי שלכם כי רובכם יושבים על קרקע ערבית וברוב חוצפתכם דורשים לקבל עליה טאבו . אם אינכם רוצים או מסוגלים לעבד את האדמות האלה החזירו אותן לבעליהן בחינת נאה דורש נאה מקיים ! (ברעם – בירעם תחילה ! )
ברור לחלוטין שהוא גזר גזירה שווה בין המתנחלים בשטחים הכבושים לקיבוצים ומושבים במדינת ישראל.הימן המטורף ("אינדיאני") וה"שמאל" ההוזה (בר חיים) הם שני צידיה של אותה מטבע שחוקה.
אלכס מסיס
לאלכס מסיס – מינית את עצמך לקטגור שופט ותליין . מדוע מי שלא חושב כמוך הוא מטורף או הוזה . האם לא תכבד דעות שונות משלך .
נדמה לי שבמשטר מסוים הוגדרו כל אלה שלא מסכימים לדעת המשטר כמטורפים והושמו בבית חולים .אולי אני באמת מטורף אבל אני לא שונא את אלכס או שולי או יורם סך הכל אנו חלוקים בדעותינו. אלכס חשוב על כך ומתן קצת את תגובותיך.
שולי,
זה ישמע אולי קלישאי אבל לא נראה לי שניתן להתחמק מהמסקנה שהמבוגרים (ההורים במיוחד) הם שקובעים את רמת החומציות של החברה ובעבור ילדיהם על אחת כמה וכמה. מפגשי ילדים/נוער הם כלי מצוין אך לא תנאי מספיק (הלוואי שאני טועה). בסופו של יום הצלחת המשימה לשינוי היחסים תלויה במבוגרים. בנו.
דודו.
נו באמת שולי, אני אוסר עליך לדון כאן ? אל תהיה מגוכח, הרי אתה כתבת מאמר ואני "רק: מגיב", האם כל ביקורת עליך היא סתימת פיות ?
אני שואל זאת כי בפעם האחרונה שבדקתי, היתה זאת ממשלת ברק שניסתה לסתום לי (ולהמון אנשים אחרים) את הפה באמצעות מעצר ומכות רצח.
אבל השאלה האמיתית היא מה כל כך מפחיד אותך בביקורת עליך ? למה אתה מפחד מזה שמישהו מדבר על הגזענות העומדת בבסיס היישוב שאתה חי בו ? להיות נגד גזענות זה לא משהו שהכרזת עליו וגמרנו, זה כמו לצחצח שינים כל בוקר, כלומר להתמודד ברצינות עם ביקורת על אלמנטים בחייך שגם אתה לא מכחיש את קיומם (יישוב ליהודים בלבד). ואתה שולי, כמו דודו, כמו הרבה אחרים, מעדיף לא לצחצח שיניים ולהאשים בסתימת פיות את מי שמתלונן על הסירחון…
לגבי שאלתך, כמובן שעל דור ההורים. אבל מה הסיכוי שדור ההורים ישנה את התנהגותו? זו צריכה להיות השאלה. ומה גורם לשינוי זה? נראה לי שכאן טמונה התשובה. חינוך ילדים או האצה בהורים לשנות את דרכם לא תועיל. לצערי אנו זקוקים למנהיג ולמורה דרך שיתעלה מעל הפוליטיקה היומיומית ויבקיע את הדרך אל השלום המוסריות האמינות שכל כך חסרים כאן בארץ.
מה שחברי ההתישבות העובדת עשו למען המדינה והציונות אין לו אח ורע בתולדות המדינה. כשבאים להעביר עליהם בקורת יש קודם להסיר בפניהם את הכובע!
הקיבוצים והמושבים "עשו לטובת הציונות", בדיוק כך, ואני נגד הציונות משום שהיא צורה של השתלטות גזענית על ארץ, מה שנקרא קולוניאליזם.
זה גם סוגר אץ האפשרות שאסיר את הכובע, את כובע הטמבל הציוני השלכתי, את כובע הפלדה סירבתי ללבוש וכיפה לא היתה לי מעולם, אז את איזה כובע להסיר ?
זהו בעצם ההבדל המרכזי בין הקיבוצים והמושבים לבין גוש אמונים – אלו נישלו, גירשו וכבשו בגבולות היכולת של הציונות ואלו העריכו הערכת יתר את הגבולות הללו.
מדהים עד כמה אנשים הכותבים באתר "שמאלי" אינם תופסים את האפשרות להתווכח מחוץ לגבולות הציונות ובהתנגדות להנחות היסוד שלה.
(עוד תבן לעופריים)
הסיכוי הגדול ביותר לשיפור מערכת היחסים בין אזרחי ישראל היהודים והפלסטינאים (מעבר למעגל אפיקי הדיאלוג הקיימים) טמון בהגעה למצב בו יתאפשר לתת בכורה לחברה האזרחית המשותפת ובעיותיה במקום לקונפליקט הקורע את אותה חברה באופן בלתי נמנע לפי קןי מתאר לאומיים. הוה אומר: פתרון מדיני יציב וצודק. לשם כך אכן דרושה מנהיגות אחרת. אבל אולי גם ציבור אחר?
דודו.
אתה מזכיר לי בדבריך הפתלתלים את שנות ה 50 שבו כל כיתות י"ב נסעו לגבעת חביבה ל"תדרוך" רעיוני שבוצע כמה שבועות כנהוג במשטר שמש העמים שטיפת מוח לשמה .אתה מביא פתרון במשפט ארוך בן 40 מילים שאינן אומרות כלום . לא סתרת ולו מילה אחת ממה שכתבתי . שתיקה פירושה כהודייה . ( אימרה ידועה ) – הוסף פירוש רש"י לאימרה עוד תבן לעופריים נראה לי שרב הגולשים לא הבינו את האימרה.המילה עופריים לא מופיעה במילון אבן שושן ( גם בכתיב חסר ) .
בעברית קואים לזה חכמולוג .
עמוד 1432 במילון אבן שושן – " תבן אתה מכניס לעפרים" (מנחות פה)(אימרות חכמים)-
אתה מביא למקום דבר שהוא מצוי שם בשפע ? כלומר אין אתה מחדש ולא כלום ! ( עפרים שם עיר שהתבן היה מצוי שם הרבה) . אולי תואיל להסביר לגולשים בעברית של יום יום מה שייכת האימרה שלא צוטטה במדויק לאמור או שמא רצית להפגין עליונות והתנשאות על הגולש הממוצע ?
אינני חושב שלהצהיר שאתה אנטי ציוני מוסיף משהו לפועלך.מחד,אני יודע שאתה עוזר הרבה לפלסטינאים ומאידך גם הם חושבים שאם לא היית אנטי ציוני מוצהר אלא מחובר ל"מושכים בחוטים "היית יכול לקדם לאין שיעור את ענינם!
אני ציוני וכועס מאד על מי שמתנגד למדינה ופועל נגדה (נגד המדינה ולא נגד השלטון). אין ברירה,חיבים להגיע להסדר שלום ולהקמת מדינה פלסטינאית לצידה של ישראל.(לדעתי המגובה בחברי מהאקדמיה עדיף היה למדינת ישראל ולפלסטינאים שהגדה תוחזר לממלכת ירדן ורצועת עזה למצרים.) לצורך שיחות שלום עם הפלסטינאים אנו זקוקים למגשרים שיש להם מהלכים בשני הצדדים(כמו מר אורי אבנרי) ולכן הגבתי ליורם כמו שהגבתי.
חבר אקדמיה זה לא כזה שטאנץ, אדוני הציוני. אני יכול למצוא לך 50 חברי אקדמיה שתומכים בטרנספר, בסיפוח, במדינה דו-לאומית, ובפלישה ממאדים.
שולי,
כוונתי לא הייתה שהחברה האזרחית יכולה להיות תחליף להשתייכות הלאומית במציאות הקיימת והעתידית. השאלה היא מי מבין השתיים תזכה ליותר דומיננטיות. כאשר החברה האזרחית תזכה למקום יותר מרכזי יעומעמו במקביל הקוים הלאומיים המפרידים (כך אני מקוה) וניתן יהיה ביתר קלות להתעמת עם השאלות הקשות (והפתרןנות) שמלוות אותנן מאז 1948 כמו שאלת הקרקעות והפליטים.
שבוע טוב – דודו
למגיב "ליורם" תשובתך מגעילה אותי האם כוונתך אני חושב כמוך יורם אבל כדאי להיות מחובר לעטיני הממשלה , יעני , עלק . אני מעריך יותר את יורם אצלו אין אחד בפה ואחד בלב , יריב כלבבי .
לשולי דיכטר – אתה חוזר על דברי . אומר כי דבריו של יורם נכונים אך צריך " פריקה איטית " , יעני בא נמשוך זמן ונוריש את הבעיה לילדים .אם אתה בתור הוגה דעות חושב שנגרם עוול אל תגלגל את הפתרון לממשלה שבעשרות השנים הבאות לא תונהג על ידי חבריך נסה להציע פתרון מיידי . חבריך אומרים שלום עכשיו אבל לא בבית ספרנו – לך עד הסוף כפי שהצעתי "ברעם – בירעם תחילה !".
המערכת חייבת לסלק את ה"אינדיאני" ממדורי התגובות – גם בגלל שהוא מפר את הנחיותיה המנוסחות בבהירות וגם מפני שהוא דמאגוג המסיט את הוויכוח לפסים המוליכים שיממון -שמענו וקראנו אלפי םעמים את "הטעון" שהקיבוצים יושבים על אדמות פלסטינאיות.פליטי בירעם אינם חוזרים לכפרם לא בגלל קיבוץ ברעם (שהכריז אין-סוף פעמים שהוא לא יהיה המכשול לחזרתם) אלא, בגלל התעקשותן של כל ממשלות ישראל ממפא"י ועד ממשלת הימין הקיצונית הנוכחית,שלא להתיר את החזרת הכפר לתושביו.
יש אלפי יהודים מסכנים ,עזובים ננטשים ונזרקים לכלבים. לא יאה ולא נאה שפעילי האתר,אנשים עם נשמה יתירה ואוהבי אנוש באשר הוא,ידאגו תחילה לעניי עירם ולאחר מכן יעשו למען עניי עיר אחרת?!
כנראה קפא לך המח. האם לא התכוונת שאנו צריכים לדאוג קודם לעניי עירנו? אתה לא הראשון ששואל ואני עונה לכולם תשובה זהה:ל א!
לכל אלו מבינכם שמתנגדים ל:יישות הציונית"! אניפונה ומבקשת מכם לא לצאת חוצץ נגד הציונים,כי אם יחזרו הנה כל פליטי 48 הרי המדינה הציונית תהפוך למדינה לא ציונית. ואז מה יקרה ,יהיה כמו בכל המדינות הלא ציוניות: תהיה דיקטטורה ואי אפשר יהיה להתבטא נגד המדינה ויהיו צרות לכל הליבראלים. ומכיוון שאתם ואני רוצים את חופש הדיבור בכל ליבנו הבה נתפלל שהמדינה הציונית צשאר לנצח.(אם תגובתי תימחק ייהיה ברור ונהיר שהמוחקים הם אנשים קטנים חדלי אישים)
האם אלו שכותבים על "עניי עירך" מתכוונים לזה ברצינות ? אם כן, אדרבא, בעירי, חיפה, הערבים עניים יותר מהיהודים ומהווים חלק לא קטן מעניי העיר. רוצים להרחיב את זה ? המצב דומה בארץ כולה…
אבל נדמה לי שב"עניי עירך" התכוונתם לזה שאני צריך לדאוג קודם כל לאזרחות הישראלית של מליונר מברוקלין ורק אחר כך לזכויות של השכנים שלי, אולי כדאי שתקראו לזה בשמו הנכון "עניי הגזע העליון שלך".
לאלו שמדברים על "עניי עירך" יש תמיד שני מאפיינים משותפים. האחד הוא שהם מתכוונים לכך שלא צריך לתמוך בזכויות של ערבים, בלי קשר לעיר מגוריהם, והשני הוא שהם עצמם לא מתכוונים לנקוף אצבע למען שום עני, משום עיר ומשום מוצא.
אל תבזי את עצמם בשטויות, אם יש בכלל מדינות דמוקרטיות, הן כולן לא ציוניות…
הכותבים על "עניים" מתכוונים לעצמם:"אני" ואפסי עוד.מישהוא כתב לעיל על "מדינה ציובית" – עוד לא השתחררנו מ"מדינה יהודית ודמוקרטית" וכבר יש לה/לו "מדינה ציונית"…
יש צורך דחוף לשחרר את "הגדה השמאלית" מדמאגוגים לאומנים.
לכל מבקרי ! שימו לב למאמרים שאותם אני מבקר התגובות עוברות את ה 40 . אם יש הרבה תגובות זה לא משעמם . אלא שלחלק מן המגיבים אין תשובה ישירה לשאלותי ואז הם מתנהגים כילד קטן שלא מקבל צעצוע – מיללים וקוראים לצנזורה . מעניין אני חוזר על עצמי ? הניחו למערכת ברצותה תצנזר וברצותה לא .
הטעות של הימין הסהרורי(אינדיאני) והשמאל הסהרורי(יורם) היא בכך שאת שניהם המטרה של שני עמים היכולים לחיות כאן בשלום אינה מענינת.
האחד רוצה להמשיך בדיכוי הפלשתינאים שחיים ב"שטחים הכבושים" והשני רוצה לפרק גם הישובים היהודים בתוך מדינת ישראל, כדי לאפשר לערבים לחזור.
התוצאה בשני המיקרים היא אחת- כאוס ,חורבן וחוסר אפשרות להגיע להסדר.
הפתרון היחידי הוא שתי מדינות לשני העמים החיים כאן.
מדוע הם מתנגדים לכך? מה גורם להם להיות כל כך עיורים?
שנאה.
האחד שונא ערבים והשני שונא את בני עמו.
ככתוב :"לא לחינם הלך הזרזיר אצל העורב".
שתי מדינות לשני עמים – אין בהן מקום לאינדיאנים. גם לא ב"הגדה השמאלית".
תגובתך ליורם הייתה יכולה להתקבל בהסכמה,
איחולי הכנסת את השטחים הכבושים למרכאות –
בעבריצ, המרכאות במקרה כזה, מביעות ספק:
האם השטחים כבושים או "כבושים" לפי השקפתך ?
לקוראים המתנגדים למונח מדינה יהודית יכולים לקרוא למדינת ישראל: ה ה ב "ה תרגום:הישות הציונית בפלסטין הכבושה. ככה קוראים לנו אויבינו ואני חושבת שכולנו כאחד צריכים לצאת נגד שימוש זה. הנכון הוא:מדינת ישראל= מדינת היהודים+ידידים
אין ספק שהפנמת היטב את עולם המושגים הגזעני שלפיו מי שתומך בזכויות של "אחרים" שונא את "עמו" ותומך בפירוק יישובים. זה עולה בקנה אחד עם ההגיון הציוני שלפיו ניתן ליישב אנשים רק באמצעות גירוש אחרים.
אם אתה רואה בזכותם של אנשים לחיות בארצם "כאוס וחורבן" אז אני מניח שסדר ובניה הם בעיניך הנצחת הטרנספר והנישול. אם מניעת זכויות ממליוני פליטים וממליון פלסטינים בתוך הקו הירוק הם בעיניך "שלום", אז ההבדל בינך לבין שרון לא כל-כך גדול…