הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-15 בנובמבר, 2003 תגובה 1

מה ארע לרמטכ"ל, רב-אלוף משה בוגי יעלון? – עוד אתמול היה הנץ הקיצוני ביותר בצה"ל, ואולי במדינה כולה, ולפתע פתאום הפך (כמעט) ליונה? – האם היתה לו התגלות, כפי שאירע לרב שאול מתרשיש, שיצא לדמשק כדי להסית נגד הנוצרים, ובהגיעו לעיר הפך לפאלוס, חסידו של ישוע ונושא בשורתו?

עד כה היתה "בשורתו" של יעלון רחוקה מתורת האהבה של המטיף היהודי מנצרת. תורתו היתה: תן לערבים על הראש, והם ייכנעו. אם זה לא יספיק, תוריד עליהם מכה יותר חזקה. הפוך את חייו של כל פלסטיני לבלתי נסבלים, מנע ממנו יציאה מכפרו או מעירו, יבש את מקורות הפרנסה של משפחתו, נתק אותו מאדמתו. זה היה חישוב כמעט מתמטי: חיי הפלסטיניים יגיעו לנקודת השבירה. הם לא יוכלו להתקיים. ירימו ידיים, ירכינו ראש ויקבלו כל מה שממשלת ישראל תיאות להציע להם. הם יסגירו את לוחמיהם (מחבלים בלשון הכיבוש; גיבורינו הלאומיים בלשון הנכבשים). הם יחיו במובלעות שישראל תקצה להם – או יחפשו להם חיים אנושיים בארץ אחרת.


עכשיו לפתע פתאום מסתייג הרמטכ"ל מדרכו שלו: הוא אמר שמדיניות הממשלה – שהוא עצמו היה הממליץ הראשי שלה – "הרסנית". במקום לחסל את הטרור, אמר לשלושה עיתונאים בכירים, היא מייצרת טרור. צריכים לשפר את חיי הפלסטינים. לתת להם תקווה… מה קרה? מדוע אמר מה שאמר?


חלקה הראשון של תוכניתו הרי "הצליח" מעל למשוער: חיי הפלסטינים באמת הפכו לגהנום. רובם חיים מתחת לקו העוני, רבים על סף רעב, אחרים במצב של רעב ממש. מאות אלפי ילדים סובלים מתת-תזונה. כל כפר הפך למחנה מעצר, מוקף מחסומים מכל העברים. התנועה בין הכפרים והערים כמעט בלתי אפשרית. אי אפשר להגיע למקום העבודה, לבית החולים, לאוניברסיטה, לבית הספר, להוביל את התוצרת לשוק. כוחות צה"ל מסתובבים בערים ובכפרים, מפוצצים בתים, עוצרים או הורגים את הפעילים, ותוך כדי כך נהרגים נשים וילדים כדרך שגרה. די בקולו של מנוע מטוס כדי שהאוכלוסייה כולה תעצור את נשימתה.


מבחינה זו, כל יעדיו של יעלון הושגו. קשה לתאר מצב איום יותר ממה שצה"ל עושה בשטח, פרט לגירוש או טבח המוני. לפי תוכניותיו של יעלון, היו הפלסטינים צריכים להישבר מזמן. אך ראו זה פלא – זה לא קרה. הציבור הפלסטיני לא נשבר. האנשים הסתדרו איכשהו גם בתנאים הנוראים ביותר. העזרה ההדדית במשפחות ושל שכנים פעלה. הרוב העצום של הפלסטינים ממשיך לתמוך בפיגועים (הטרור בלשון הכיבוש, ההתנגדות המזוינת בלשון הנכבשים). המתאבדים זוכים בהערצה כללית וממלאים את לב בני עמם בגאווה. על כל שאהיד המפוצץ את עצמו יש מאה המבקשים ללכת בעקבותיו. הוויכוח היחיד בקרב הפלסטינים הוא, אם כדאי להמשיך בפעולות ההתאבדות בערים הישראליות, או מוטב להתרכז בהתקפות על צה"ל והמתנחלים בשטחים הכבושים.


יעלון וקציניו הגיעו למסקנה ש"העסק נכשל" וכל לחץ נוסף על הפלסטינים יניב תוצאה הפוכה: יותר שנאה, יותר איבה, יהיו יותר פיגועים, שיחייבו את צה"ל לגייס יותר חיילים ולהשקיע יותר משאבים, מבלי להשיג דבר. יעלון-הנץ הופך ליעלון-הכמו-היונה. אבל, גם התרופה החדשה שלו מבוססת על הנחות כוזבות: במקום "לתת להם על הראש" צריכים עכשיו "לתת להם הקלות". איזה הקלות? לאפשר לכמה אלפים להרוויח את לחמם בישראל, להניח לכמה מאות סוחרים לחצות את הקו הירוק ולקנות סחורות ישראליות (הכלכלה הישראלית זקוקה לזה), לסלק פה ושם מחסום. להשתמש פחות במקל, יותר בגזר.


זה הוא מרשם לכישלון ידוע מראש, כקודמיו וכמו כל התחזיות הכושלות בדרכו הארוכה של צה"ל: הוא מבוסס על בוז תהומי לערבים בכלל ולפלסטינים בפרט. אי אפשר "לקנות" את הפלסטינים. החלפת הגהנום המוחלט בגהנום קצת פחות נורא, לא תגרום להם להפקיר את יעדיהם הלאומיים. גם אילו היו השטחים הכבושים הופכים לגן עדן עלי אדמות והממשל הצבאי היה מביא 70 בתולות לכל תושב זכר – הפלסטינים ירצו להשתחרר מהכיבוש, ירצו במדינה משלהם בכל הגדה והרצועה, ובירתה ירושלים המזרחית.


גם "ההקלות" שמבטיח יעלון לא יביאו גן עדן. הן תהיינה כטיפת מים על מחבת לוהט. מה גם שהמפלצת האימתנית, הקרויה גדר ביטחון, מאמללת מדי יום אלפי אנשים נוספים, שאדמתם נגזלת מהם ודרכם אל אחיהם נחסמת לצמיתות. יעלון לא לקה בהתקפה פתאומית של הומאניות. הוא חש שהציבור חדל בהדרגה לתמוך באסטרטגיה שלו, שגם הדיוטות מתחילים להבין שנחלה כישלון מחפיר. יעלון משנה כיוון, מפני שהציבור מתחיל לשנות כיוון.


אדם בעל עקרונות היה מתייצב לפני ראש-הממשלה, מניח את דרגותיו על השולחן ואומר: "אדוני, נכשלתי. אני מתפטר. ואגב, אני מייעץ לך לעשות את אותו הדבר".

תגובות
נושאים: מאמרים

תגובה אחת

  1. שי הגיב:

    אכן כל הצמרת צריכה להתפטר. אבל אסור שזה יהיה בבת אחת. צריך לדרג ולהכין תוכנית להחלפת הצמרת. כי אחרת יהיה תוהו ובוהו. אולי אגף תכנון בצה"ל יעשה את זה לפני שהוא הולך הביתה. או אולי שמעון פרס, שאין לו ממש תפקיד אבל יש לו מרכז על שמו. אם אין להם תוכנית מיידית לבדיקה שיבדקו את זה. ושלא ישכח לעזוב גם הוא לאחר הגשת הדו"ח. כדי שחגיגות ה-90 שלו יהיו בניחוח נוסטלגי משהו.

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים