סוף כל סוף הם מתנגשים לעינינו, הלאומנות הישראלית והאנטישמיות שמחוצה לה. מתברר כי מי שהבטיח ולא קיים ביטחון לישראל, מערער אף את ביטחונן של קהילות יהודיות בתפוצות. אמת קשה זו אינה מבטלת כמובן את הידיעה, כי האנטישמיות קיימת בעולם גם ללא קשר ללאומנות ולגזענות "שלנו". יש לה שורשים דתיים וחברתיים עתיקים שעוצמתם עולה ויורדת חליפות בהתאם למקום ולזמן. אולם כל מה שאנו מעוללים לפלסטינים, המושמע, מודפס ומוקרן מדי יום ביומו, מעודד אנטישמיות עתיקה ומלבה את שלילת קיומה של ישראל כמדינה ולא רק את הוקעת מדיניותה.
אשר להערכת האירועים ומשמעותם (ב-15 בנובמבר בוצעו פיגועים בשני בתי-כנסת באיסטנבול), חלוקות עדיין הדעות גם בשלטון: בשעה שבלשכתו של שרון ובזו של נתן שרנסקי, "המומחה" לענייני יהודים, מציגים את כל האירועים כמכלול אחד של אנטישמיות שאינה קשורה כלל לכיבוש אלא משתמשת בו כתירוץ בלבד, רואים אותם אנשי משרד החוץ ראייה מקצועית: תוצאה ישירה של תקשורת חד-צדדית ועוינת שראוי להיאבק בה, בה ולא בסיבותיה.
אישית, קשים לי במיוחד דבריו של המלחין היווני תיאודורקיס שכתב את היצירה הנפלאה "מטהאוזן" והמצוטט בעיתונות כאומר: "אנו יכולים לומר שהעם הקטן הזה הוא שורש הרע, לא הטוב, מה שאומר שיותר מדי חשיבות עצמית ועקשנות יכולים לגרום נזק".
כאשר הדובר מטעם ממשלת יוון אמר כי: "הממשלה אינה שותפה ואינה מסכימה לדעות שהובעו על היהודים על ידי תאודורקיס, שיזכה תמיד להערכתנו על תרומתו לתרבותנו, הופתע המלחין מהתגובות: "דעותיי על העם הישראלי ידועות. תמיד תמכתי בחלשים, באלה שלחמו למען זכויותיהם, כולל העם הישראלי". הוא הוסיף ואמר שהוא מתנגד למדיניות שרון ולתפקיד שמילאו פוליטיקאים ואינטלקטואלים יהודיים-אמריקאים בתכנון המדיניות התוקפנית של ג’ורג’ בוש.
למרות העובדה שאין שום בעיה לחתום על כל מלה של המלחין בדברי ההסבר, הדברים שנאמרו על ידו על "העם הקטן" רעים ומקוממים. מהבחינה הביוגרפית של האיש, ראוי כמובן להזכיר כי "מטהאוזן" נכתב בעת שהיה מקורב מאוד, אם לא חבר ממש, במפלגה הקומוניסטית היוונית. מאז קפץ כבר לימין היווני, ואילו כיום הוא מתנדנד היכן שהוא במרכז. מה שחשוב יותר מ"התחלקותו" של האיש (למלחין גדול אפשר אולי לסלוח על התדרדרות אמוציונלית רעה…), היא העובדה שביוון הוא מייצג בדבריו לא רק את עצמו. בעם הזה מתחברים מאוד שני הגורמים שצוינו לעיל: אורתודוקסיה נוצרית חזקה ותמיכה ארוכת שנים בעם הפלסטיני.
איך מגיבה לכך ממשלת ישראל וההנהגה הציונית העולמית?
בנוסף לכל ההתחברות לאמריקאיות האנטי-איסלמית, המשגשגת מאז ה-11 בספטמבר, תיפתח בשבוע הבא בירושלים העצרת הכללית של יהודי ארה"ב, המתקיימת כאן כהבעת סולידריות עם מדינת ישראל "ברגעיה הקשים" (קשים מדוע?!). אל העצרת יגיעו גם מנהיגים יהודים מקהילות יהודיות לא-אמריקאיות, ויהיו מעט ארגונים יהודיים שייעדרו מהעצרת. בדרך זו מחבר הממסד הישראלי-ציוני את הקהילות היהודיות אל ישראל הכובשת, המדכאה והשנואה, ומקל מאוד את החיבור הרע בין היהודים בתפוצותיהם לבין ישראל של היום.
הלוך הרוחות האנטי-ישראלי השורר באירופה רחוק עדיין מהפרו-ישראלי השולט בארה"ב. אבל רחשים ביקורתיים מתעצמים מתחת לפני השטח. אמנם, אין כמעט סיכוי שב"עצרת הסולידריות" היהודית שתתקיים בירושלים יתפתח ויכוח אמיתי על ישראל של היום, מדיניותה והשפעת מדיניותה על הקהילות היהודיות שבתפוצות.
אבל לדוגמה, מנהיג יהודי בולט של יהודי סן-פרנסיסקו, בריאן לורי, אילו נדרש לומר את דברו לראש הממשלה במשך דיוני העצרת, היה חושף את סודו וסודם של רבים מחבריו: "אדוני ראש הממשלה, למען עתיד היהודים ולמען עתידה של מדינת ישראל, אנא ממך, הוצא את המתנחלים מרצועת עזה, ולאחר מכן דאג שיצאו מהשטחים. זו הדרך היחידה של ישראל – ויהודי העולם – לצאת מהמצוקה שאליה נקלעו…" ("הארץ", 14.11.03, "חיילי צה’ל בשפך האמזונס" מאת דניאל בן-סימון).
מה יכולים לעשות, מה חייבים לעשות יהודים הומניסטים ושוחרי שלום בארץ ובתפוצות? יותר מכל האחרים הם יכולים וחייבים לקרוע את החיבור השקרי שבין האנטישמיות הקיימת לבין הוקעתה של המדיניות הישראלית המתרחבת והולכת, עדיין לאט מדי ומעט מדי. אנו כאן חייבים לקרוע את מסווה "האנטישמיות" הבא לכסות כל התקוממות בינלאומית כנגד זוועות הכיבוש; ואילו יהודים כאלה החיים בתפוצות חייבים להתנער מהסולידריות המזויפת עם ישראל, שהיא סולידריות עם המתנחלים וממשלתם, סולידריות הממיטה אסונות כבדים כבר כיום, שעוד יגברו בעתיד על קהילותיהם.
תיתכן גם תיתכן סולידריות עם ישראל אחרת: זו של הסרבנים למיניהם, זו של תומכי הסכם ז’נבה, של תומכי הסכם נוסייבה-איילון ושל כל המפלגות והתנועות – שהם עדיין מיעוט – הפועלות בצד השמאלי של הקשת הפוליטית, נגד הרוע הישראלי ובעד השיתוף והשוויון בין יהודים ופלסטינים.
שכחת לציין כי מלבד הצרות של הכיבוש והמאבק הלגיטימי של השמאל בתחום המדינה מסתובבים הרבה אנשי שמאל בעולם וקוראים לחרם על ישראל ותוצרתה , על החרמת האקדמיה הישראלית , על השוואת המשטר הישראלי לנאצי . מה לך כי תלין על תאודורקיס הניזון מפי אנשים אלה ?
דני פתר נגרר לאותה שגיאה של הציונים, כאשר בין הקצוות של "ביקורת על ישראל" ו"אנטישמיות" הוא מעמיד את שלילת קיומה של ישראל (אשר בדרך-כלל נובעת מהיותה מדינת אפטרהייד) בצד של האנטישמיות.
אפשר להתווכח על הלגיטימיות של קיום מדינה כמו ישראל, פתר לא חייב לקבל את דעתי שיש להחליף את ישראל במשטר שונה לחלוטין, בכל חלקי הארץ, לכל תושבי הארץ ופליטיה. אבל ברגע שדני פתר שם את העמדה הזו באותו צד עם האנטישמים, הוא מאבד את האבחנה בין ויכוח על משטר לבין ויכוח גזעני, ומשחק לידים של הממסד הישראלי, המתאמץ לשכנע אותנו שאנטי-ציונות ואנטישמיות הן אותו דבר (כבפועל הן בדיוק הפכים).
אגב, העובדה שתאודורקיס מתייחס בתגובתו ל"עם הישראלי" ולא ליהודים מעידה כנראה כי כוונתו היתה ליהודים בישראל ולמנה שהם שותפים לו ולא ליהודים באשר הם בעולם. הניסוח שלו, לכן, הוא מבולבל וגרוע, והתוצאה נשמעת צורמת, אבל זו לא בדיוק אנטישמיות.
כדי למנוע בילבול מהסוג שהופגן אצל תאודורקיס, ראוי שגם פלסטינים וגם יהודים, בארץ ובחו"ל, יחדדו את האבחנה בין אנטי-ציונות לאנטישמיות, ולא רק בין "ביקרות על ישראל" לאנטישמיות.
אם מדינת ישראל היא מדינת היהודים (כלומר כל היהודים ורק היהודים) אז היא המוסד הכי גזעני בעולם.
בזאת היא גם מתיימרת לנכס לעצמה ותחת כנפיה את כל בתי הכנסת בעולם (וכמובן גם את בתי הכנסת הטורקים).
טוב יעשו הרבנים בבתי הכנסת אם יצהירו שאינם מקבלים את הפטרונות של מדינת ישראל בכלל, ואינם תומכים במדיניות ישראל בשטחים הכבושים בפרט.
המלחמה בגזענות/ציונות צריכה לבוא גם מהיהודים.
יש כבר יהודים הנלחמים בציונות – נטורי קרתא . אף אחד ( שפוי ) לא אמר רק היהודים אך אמר מדינת היהודים . אכן בעוונותי אני חש כי יהודי תורכיה ויהודי כל העולם הם אחי . מתי שיוכלו או יוכרחו יוכלו לבוא לכאן ויתקבלו בברכה . כיהודי לא מליח להבין , חף , מה רע בזה ובלבד שיובטח למיעוט הערבי שווי זכויות מוחלט .
גם לא בתורקיה.
לא צריך להרחיק כל כך כדי למצוא את הקישור המזוייף הזה בין התנגדות לכיבוש ואנטישמיות. אפילו כאן בארץ העיתונים מלאים במאמרי מערכת אשר מוציאים דיבתו של מחנה שלם בישראל בשל התנגדותו לכיבוש ומסווגים אותו כ"אנטישמיות מבית", "בגידה" והנורא מכל: "שנאה עצמית", אותו מושג שנלקח בהשאלה מהנאצים אשר השתמשו בו כנגד מתנגדיהם בני הגזע הארי.
בעבר עצם ההתנגדות לכיבוש הספיקה להם כדי לסווג אותנו כאנטישמים. וכיום, כאשר הם עצמם נוכחו שצדקנו באשר לכיבוש וגם הם מתנגדים לו, הם לא יתנצלו בפנינו על העוול שעשו לנו אלא יחפשו תירוצים חדשים לשפוך את דמנו. הם יפרסמו מאמרים שלמים ובהם עלילות דם המספרות כיצד אנו תומכים בטרור כביכול, יכתבו את "פרוטוקול זקני השמאל" החושף את מזימותינו האנטישמיות והמתוחכמות להשמדת העם היושב בציון ואנחנו, כמו תמיד, נשב מהצד ואפילו לא נגיש תביעת דיבה.
אז ככה: מי שאינו מרגיש שייך לעם היהודי – אזי קל לו מאוד לשמוע את הביקורת כי היא לא מכוונת אליו…
לגבי הרוע שאנחנו מכילים: אין להמהפכה הבולשוויקית יותר מידי קשר לרצח העמים שקרה אחריו- האחת היא הפיכת פועלים, והשניה היא דיקטטורה צמאת דם (קיים הדיון לגבי טרוצקי, אבל סטאלין היה רק אחד).
הפיכות יוצרות וואקום שיכול לשאוב לתוכו רוע.
האם מישהו חושב שהיהודים שתרמו למהפכה דמיינו את מה שיבוא אח"כ?
אין דבר שנקרא "הרוע הגלום בנו" כיהודים, יש רוע שגלום בבני-אדם ותמצאי אותו גם אצלנו וגם אצל תאודורקיס.
כל מי שמנסה להדביק תוית של רוע כזה (תקני אותי אם אני תועה, אבל זה בדיוק מה שעשית) חוטא באנטישמיות מאידך ובציניות מרושעת מאידך אחרי אלפי שהנים בהן היינו שק החבטות העולמי.
תיאודורקיס אכן התייחס לכלל העם היהודי בביקורתו על ההשפעה של יהודי ארה"ב על הכניסה של ארה"ב לעירק. ישנם גם קולות נוספים בעולם, המזכירים את חלקם הנכבד של היהודים במהפכה הבולשביקית וברצח העמים שנגזר ממנה.
כדאי לנו להקשיב לקולות האלה, למרות שקשה. לחלק מאיתנו קשה לשמוע, מכיוון שאיננו חשים שייכות לעם היהודי. לאחרים קשה לשמוע, מכיוון ששייכות לעם היהודי מחייבת אותנו להתייחס לרוע (כן, רוע) שאנחנו מכילים.
אם אנחנו רוצים לתקן משהו בעולם הזה, כדאי לנו לעשות מאמץ ולתקן את עצמנו תחילה. לא צריך להיבהל – הרוע שלנו לא גנטי. הוא תוצאה של התעללות קולקטיבית שעברנו לאורך אלפי שנים מחד, ושל התכחשות שלנו מאידך. התכחשות לאחריות של הקורבן על האופן שבו הוא מטפל בעצמו כתוצאה מההתעללות.
בכדי שיתאפשר לנו לנקות את עצמנו מתחושת הקורבן עלינו בראש וראשונה ללמוד אחריות ושייכות לעם היהודי, ויפה שעה אחת קודם.
א) הואל בטובך לציין שם, כדי שניתן יהיה להתייחס
ב) מי שמוגדר כיהודי, אבל לא חש את עצמו שייך לעם היהודי, לא יכול לקבל את הביקורת, גם בגלל תחושת חוסר שייכות, וגם בגלל שבד"כ תחושת חוסר השייכות מתלווה בנטייה לבטל את קיומו של עם או לאום יהודי, ולפטור אותו כהמצאה מודרניסטית. לכן שייכות היא תנאי לקבלת אחריות, ולאפשרות להתייחס לביקורת המופנית אלינו.
ג) אני לא מבינה מה זה אנטישמיות. אם הכוונה לגזענות, אזי בפירוש דברי אינם גזענים, מפני שהעם היהודי בעיני מוגדר ע"י מורשת תרבותית ואמונית ולא ע"י גנים כאלה ואחרים.
ד) אם מכירים בישות לאומית אמונית דתית שמגדירה אותנו כעם, אז בפירוש יש לה תכונות שמאפיינות אותה כקולקטיב. ואם אחד המאפיינים של הישות הזו הוא שהיינו אלפי שנים שק האיגרוף של העולם, אז בפירוש מוטל עלינו להיזהר מהרוע שספגנו ברמת הלאום, לפתח אליו מודעות ולפרוק אותו בדרכים מבוקרות.
ה) השייכות ללאום אינה כובשת את כל האישיות שלנו. חלק הלאום בנו עומד ביחס ישר לחלקנו בלאום. ניתן לומר, בצורה קצת פשטנית, שחלקו של הלאום באישיות שלי הוא אחד חלקי 14 מיליון ממנה, כלומר חלק זעיר. לכן ברמת הפרט לא ניתן להבחין שיש בנו קלקול כל כך גדול. הקלקול נראה לעין בנושאים שנגרמים כתוצאה מההתנהגות הקולקטיבית שלנו, כמו היחס שלנו ללאומים אחרים. שם אנחנו מסוכנים לעצמנו ולסביבה, ושם צריך מאוד להזהר.
התבלבל מיכל. חלקו של הלאום באישיותך הוא אינו אחד ל14 מליון, אלא חלקה של אישיותך בלאום היא 14 מליון לאחד. או שאולי יש לך באישיות אחד חלקי 14 מליון של הלאום, מה שתחליטי.
האישיות שלך לא יכולה להיות מורכבת מאחד חלקי 14 מליון לאום, מכיוון שאי אפשר ממש לכמת את האישיות לכשעצמה ביחידות מתממטיות (14 מליון מה?).
איין לי שום אניין להיות ב"לאום" אחד איתך.
לרוב העמים יש מדינה משלהם וגם לנו מגיעה מדינה.ישראל היא מדינת היהודים. לערבים יש מספר מדינות משלהם וגם לפלסטינאים מגיעה מדינה.לערביי ישראל מגיע שוויון זכויות מלא בצד שוויון בחובות. איני מסכים עמך שהציונות היא גזענות ואני כועס על מי שמתבטא כך. אני מתנגד למדיניות/אי מדיניות של הממשלה הנוכחית ומצפה ממשלת ישראל ליזום כל הזמן אופציות להסדר עם הערבים ולנסות לממש אותן. ממני: יהודי ציוני.
קראו את מאמרו של אברום בורג,מי שהיה יו"ר
ההסתדרות הציונית ויו"ר הכנסת.
מצטערת, אבל אין לי שום יכולת לפטור אותך מיהדותך, ולי אין לא את הרצון ולא את היכולת לפטור את עצמי מהעניין הזה. לא ידוע לי על דרכים כאלו. יהדות אירופה ניסתה, באמצעות דת ההשכלה, ליצור לעצמה זהות אחרת. עוד לפני שהנאצים עלו לשילטון, אותה קהילה סבלה מנטיות אובדניות, כולל משפחתו של חוזה המדינה.
כך שעם כל הצער, מי שלא תהיה, באופן מוזר ומתמיה, אנחנו שייכים לאותה ישות לאומית.
לכל המבקרים – אין להתעלם מכך שהעם היהודי תרם לעולם הרבה .ספר הספרים עליו נשענים הנצרות והאיסלם . הישגים סוציאליים כמו השבת והיחס לעבדות ,דברי הנביאים וכד’ . העובדה שכל כובשי העם היהודי כגון המצרים האשורים הבבלים וכד’ נעלמו ואילו היהודים שרדו מעוררת קנאה ושנאת הזר . לא ברור לי מדוע יהודים מצטרפים לשנאה הזאת . ניתן לא להסכים אולם לשנוא ? אני מתפעם מכך כי התפילות בתימן בעירק ובפולין זהות . כנראה שיש דבר כזה עם יהודי .
עדיין לא פןרסם ב"רשןמות" על מינוייך כ"רשות
מוסמכת לרישוי ההשתייכות ללאום". נולדתי בישראל ואני ישראלי.נקודה. "יהדות" היא דת ואיננה "לאןם", כשם שהנצרות והאיסלם, אינם
"לאומים" – אינך יכולה לנכס אותי,או כל אזרח יישראלי אחר(ת) או של מדינה אחרת – ללאום שלך.בישראל-לאום ישראלי שהמשתייכים אליו הם בני דחות שונות או חילונים. ישנם שרואים עצמם כבני העם (!) היהודי, אליו שייכת עצמך באריתמתיקה שגוייה. אין 12 מליון "יהודים" גם לא 12 מליון בני עם-ישראל.
ל"מגיב לחף".
אם ככה אז גם אני רוצה מדינה כי אני לא חלק מהעם היהודי.
ברשותך אסתפק ב100 דונם באיזור תל אביב.
כי ציונות = קיצוניות
א. יוסף
ב. לניסוח הזה שלך אני מסכים, בניגוד ל-"לחלק מאיתנו קשה לשמוע, מכיוון שאיננו חשים שייכות לעם היהודי" שממנו משתמע שאותם מסכנים מתקשים לקבל ביקורת שאינה קשורה אליהם.
ג. התקפה עיוורת על קבוצה המוגדרת ע"י "מורשת תרבותית ואמונית" ולא ע"י גזע
היא פסולה בדיוק כמו גזענות. והמושג "גזענות" מתייחס גם לסוג כזה של התקפות (נוסח תאודורקיס למשל),
וכשאמרת "הרוע שאנו מכילים" (כמורשת תרבותית וכו’) היבעת איזו שהיא הסכמה איתו. וכאן הבעיה שלי עם דברייך
ד. אכן נקודה מעניינת לדיון, קודם כל הרוע שגלום בנו כקורבן (אם יש בכלל דבר שכזה) חייב להיות קטן מזה הגלום בכל אלו שפרעו בנו אלפי שנים, ורק משום כך הטפות המוסר שלהם על רוע יהודי הם צביעות והיתממות.
באופן כללי אני לא חושב שקיים בנו רוע כזה, התנהגותנו לפלסטינים נובעת משאריות שכרון הגבהים שתקף אותנו מקום המדינה ועד 73 ואין לו דבר עם היותנו יהודים. אם כבר, אז אולי יהדותינו בולמת אותו, והייחס לפלסטינים היה יכול להיות גרוע יותר באם לא היינו יהודים(ראי סין מול הטיבטים, רוסיה מול הצ’צ’נים, טורקיה\עיראק מול הכורדים).
ה. טעות לוגית קשה! אם חלקך בלאום הוא משהו מסוים, אין זה אומר דבר על חלקו של הלאום בך, אנשים רבים הקריבו את חייהם למען לאום\קבוצה\מדינה\כל דבר אחר שמילא חלק נכבד ביישותם, למרות השם היוו חלקיק זעיר באותה קבוצה.
תשובתך אינה רצינית! על כל הדברים היפים שכתבתי הגבת בציניות גמורה.יש הרבה יהודים שמשוכנעים שלפלסטינאים מגיעה מדינה פלסטינאית. האם יש כאן באתר מישהו שחושב שליהודים מגיעה מדינה יהודית?
ה"ציוני"בתגובה מעלי שואל אם "יש כאן באתר,
מישהוא שחושב שליהודים מגיעה מדינה יהודית?"
במקביל (הקבלתו) למדינה פלסטינית לפלסטינים.
ובכן,המגיב הציוני:מדינת ישראל, היא מדינה שבה התממשה משאת נפשם של יהודים רבים: דתיים,
חילונים’ מסורתיים וכאלה הרואים עצמם בני-
מורשת ותרבות יהודית.אינך מסתפק בכך ? אתה רורוצה ב"יהודה ליהודים" במקביל ל"פלסטין לפלסלסטינים"? – חפש לך אתר אחר.
הציניות והאומללות נוזלת מפיותיהם זבי הריר של מספר נערים משועממים.יתר הכותבים הינם אנשים רציניים.
1) לאינדיאני:
ביקורת איננה מבטלת הישגים של עם ואיננה שוללת את קיומו. ביקורת משקפת עבורנו דברים שלא נוח לנו להודות בקיומם ולפעמים יכולה להציל אותנו מעצמנו. לעומת זאת, חוסר יכולת לקבל ביקורת יכול להצביע על בעייה. זהו גם אחד הסימנים שאכן יש קלקול באישיות הלאומית שלנו ושיש מקום לתיקון.
2) ל"למיכל המצטערת":
אינני משייכת וגם לא מנכסת אותך. אין לי יכולת לפטור אותך מיהדותך בדיוק כפי שאין לי יכולת להטיל אותה עליך. לא רק לי אין יכולת להגדיר מיהו יהודי. בעיני גם לממסד אין יכולת להגדיר את השייכות של פרט כזה או אחר. שייכות הינה רגש הנובע מן הפרט אל הכלל. אני משייכת את עצמי לעם היהודי תוך הכרה (עצובה) שכרגע הקבוצה היא פוטנציאלית בלבד. בהשתייכות שלי אני רואה חובה לעצמי לאפשר מקום שמדבר על לאומיות שפויה. מי שירצה להצטרף ברוך בואו.
3) ליוסף: תודה על התגובה המפורטת והעניינית
ג. בראייה שלנו את הביקורת המופנית כלפינו כ"התקפה עיוורת" אני רואה קושי בקבלת ביקורת שאכן מצביע על בעייה ברמת הלאום.
ד. לפי מה אתה קובע שהרוע הגלום בנו כקורבן חייב להיות קטן מזה הגלום בכל אלו שפרעו בנו? אם קורבן לא מכיר ברוע שנוצק לתוכו, אין שום סיבה שיצטמצם. הזיכרון הלאומי שלנו ארוך, ומכיל, בד בבד עם מורשת מופלאה, גם זכרונות של עבדות, השפלה, גירוש, פרעות, התעללות, גדרות, חומות וגלות פנימית וחיצונית. אני לא רואה שאנחנו מתמודדים עם הדבר הזה, למעט הדחקה, הכחשה והשלכה. אם אתה מתעניין במכניזם של הרוע, הרשה לי להפנות אותך לאתר שלי http://www.derekh.net. בשרשרת המכתבים אני ממליצה על "חוק שימור הרוע ויוצאים מן הכלל", "כו-לנו פולנים", "על פרעה וחיות אחרות" ועל "תיקון עולם בישראל של ימינו". אשמח לשמוע את תגובתך.
ה. כבר טענתי שהמתמטיקה שלי פשטנית, ושהיא נועדה להדגים עיקרון ולא נוסחה מדוייקת.
4) ל"יהודי ציוני"
גם אני מגדירה את עצמי כיהודיה ציונית, ולמרות זאת שוללת את קיומה של "מדינה יהודית" מהסיבה שאין חיה כזו. מדינה שמגדירה את עצמה ככזו, מראש מרחיקה את עצמה מעיקרי היהדות ויוצרת אוקסימורון. ניתן לדבר על "מדינת מקלט למי שנרדף בשל יהדותו", בלי להגדיר מיהו יהודי, בלי להפוך דגל והמנון ל"סממנים" יהודים, בלי לגזול אדמות, בלי למסד את הדת, ללא חרדה דמוגרפית, ותוך שוויון אזרחי מלא.
למה אין את שמו של ראש ממשלת יוון ???????
יום טוב לכולם מדינת ישראל!!!!!!!!!