לפני כשבועיים היתה לי תקרית עם מיגואל מורטינוס, הדיפלומט הספרדי הממולח שכיהן זמן רב כשליח האיחוד האירופי לאזורנו. הופענו ביחד בוועידה מטעם "המכון הפורטוגלי לעיונים אסטרטגיים", בו השתתפו מומחים מתריסר ארצות, מברזיל ועד פקיסטאן. בדיון על הסכסוך הישראלי-פלסטיני השתתף גם אחמד חאלידי, עורך ביטאון פלסטיני יוקרתי ובן לאחת המשפחות היותר חשובות בירושלים.
בהרצאתי ביקרתי את אי-נכונותו של האיחוד האירופי רב ההשפעה להפעיל לחץ רציני למען השלום. אמרתי, שזו עמדה "שערורייתית". גם חאלידי לא חסך את שבט ביקורתו מהעמדה האירופית. כשבא תורו של מורטינוס להשיב, הוא התפרץ בזעם: "מהיכן יש לך החוצפה לבוא בטענות לאיחוד האירופי?", שאל בהרמת קול, "איפה תנועת-השלום הישראלית, שהיתה צריכה לשנות את המצב הפוליטי אצלכם? מדוע קולה לא נשמע? אתה רוצה שאירופה תעשה את העבודה שלכם?". הוא פנה אל חלידי: "אתם רוצים שאירופה תעשה משהו בשבילכם? אז קודם כל תפסיקו את הטרור! אם אתם לא מסוגלים לכך, אל תאשימו את אירופה. תאשימו את עצמכם. אם שניכם תעשו את שלכם, גם אירופה תעשה את שלה!"
ובכן מורטינוס צדק בחלק מביקורתו עלינו, הישראלים והפלסטינים. אנחנו באמת נוטים להטיל על אחרים את האחריות לכישלונותינו. הרי איננו יכולים לדרוש מזרים – לא מהאירופים ולא מהאמריקאים – שיבואו ויעשו את מלאכתנו. אם מחנה-השלום אינו מסוגל להפוך לכוח פוליטי חשוב בישראל, אל לו לבוא בטענות אל אחרים.
בשבועות האחרונים אירעו בכל ארבע החזיתות: הישראלית, הפלסטינית, האמריקאית והאירופית – אירועים חשובים, שניתן להסיק מהתרחשותם, ש"העניינים" מתחילים לזוז. בחזית הישראלית, האירוע המפורסם ביותר הוא טכס-ההשקה של "הבנות ז’נבה", השבוע. לאחר תנועת סרבני-השירות, יוזמת איילון-נוסייבה, מחאת טייסי-הקרב, הכרזותיהם של ארבעת ראשי-השב"כ-לשעבר ודברי האזהרה של הרמטכ"ל – באה יוזמת "הבנות ז’נבה", כצעד חשוב נוסף באותו הכיוון.
בשלוש שנים שחלפו מהתפרצותה של האינתיפאדה השנייה – עמדו כוחות השלום החוץ-ממסדיים לבדם במערכה. מחינו, הפגנו, קיימנו את הקשר עם הפלסטינים, הזעקנו את העולם, כשתנועת-השלום הממוסדת "שלום עכשיו", קרסה כמעט. הכיבוש הלך והחמיר מיום ליום, שרון עשה במדינה כבתוך שלו, ואילו האופוזיציה הלא-ערבית כשהיא זועקת: "אין עם מי לדבר".
עכשיו ניכרת התעוררות. נראה, שהעימות העקוב-מדם נמאס על הציבור הישראלי. הוא מתחיל להבין שאין פתרון צבאי, שהכיבוש הורס את המשק ומגביר את העוני. יוזמת ז’נבה באה בדיוק בעיתוי הנכון, כדי לבטא את מצב-הרוח החדש. מעלתה הגדולה היא חינוכית. היא מראה שיש "עם מי לדבר" ושיש מודל לשלום, ששני הצדדים יכולים לחיות עמו. היא תתרום תרומה לגיבוש קונסנזוס לאומי חדש.
מגרעתה של היוזמה החדשה: אין לה בסיס פוליטי מוצק. העומדים בראשה, מחרימים את כוחות-השלום הרדיקליים משמאל, והיא מותקפת מימין על-ידי העסקנים של מפלגת-העבודה, עם שמעון פרס בראשם. הממסד הפוליטי חושד שהיא תשמש מנוף בידי יוסי ביילין לחיזוק מפלגתו ("שחר") ולאיחודה עם מרצ.
אותי מדאיג שאין ביוזמה, כדי לעורר התלהבות מלמטה. זהו מסמך של עורכי-דין, יבש וענייני. זה טוב וזה רע. בעליו הכריזו ש"אין זו כתובה של חתונה, אלא הסכם של גט." כלומר, גט בין ישראלים לפלסטינים. זהו ההיפך מהבשורה שלנו: "שתי מדינות – עתיד משותף!", אך בסך-הכול: זו היא יוזמה מבורכת, שבאה בזמן הנכון והפותחת פתח ליוזמות נוספות. נראה ש"עידן-הקרח" הסתיים אצלנו. גם אריאל שרון חש בשינוי. הוא רוצה להיפגש עם אבו-עלא, מדבר על "צעדים חד-צדדיים". אסור להאמין לאף מילה שלו, אבל עצם העובדה שהוא משמיע דברים מסוג זה, מראה שמשהו משתנה.
גם בחזית הפלסטינית יש שינוי. אבו-עלא, בשיתוף-פעולה הדוק עם ערפאת, עמל על הכרזת "הודנה" חדשה, בין הפלגים הפלסטיניים, שתהיה הפעם שלובה גם בהודנה עם ישראל. כלומר: התחייבות להפסקת האלימות משני הצדדים, עם השגת ויתורים משמעותיים מצד שרון. אם כול זה יצליח ("אם" גדול!) – ייווצרו, אולי, התנאים לשינוי מהותי בדעת הקהל של שני העמים, תנאי מוקדם לתזוזה אמיתית.
גם בחזית האמריקאית קורים דברים מעניינים. כל המומחים ניבאו שעם התחממות מערכת-הבחירות שם, יימנע בוש מכל דבר העלול להרגיז את השדולות היהודית והנוצרית-פונדמנטליסטית. בניגוד לתחזיות כאלה, נותנת עתה וושינגטון גיבוי פומבי, וכמעט רשמי, ליוזמת נוסייבה-איילון וליוזמת ז’נבה. הנשיא בוש השמיע מורת-רוח די חריפה (יחסית!) ממעשי שרון, בצד דברי-הגינוי השגרתיים כלפי הפלסטינים. הוא גם הורה לנכות סכום סמלי מהערבויות הכספיות שנותנים האמריקאים לישראל. זה לא הרבה. זה די מעט. אבל אנחנו לא מפונקים – גם מחוות אמריקאיות קטנות יכולות לעזור הרבה. לגבי שרון, הקשר שלו עם בוש הוא הפנינה שבכתר, הוא חשוב לו מכל. התזוזה הכי קלה בבית הלבן, מדליקה נורות אדומות בראשו.
יתכן שהתזוזה המעניינת ביותר, היא דווקא בחזית האירופית. בעת התקרית בליסבון, ביני למורטינוס לא ידעתי, ויתכן שגם הוא לא ידע, שעומדת להתרחש התפתחות חשובה: לפני שש שנים הכריז "גוש שלום" חרם על מוצרי ההתנחלויות. אמרנו: "כל שקל להתנחלויות הוא שקל נגד השלום!" חיברנו רשימה מפורטת של המוצרים האלה, הפצנו אותה ברבים, רבבות משפחות הצטרפו לחרם. מטרתנו היתה למנוע את העברתם של מפעלים מישראל לשטחים הכבושים, שם קיבלו הטבות מופלגות מטעם הממשלה (גם מממשלת העבודה וגם מממשלות הליכוד). אמרנו להם: הרווח שלכם ייצא בהפסד, מפני שהשווקים בארץ ובעולם ייסגרו לפניכם. יוזמתנו גרמה, כנראה, לאירופים להתעורר. סחורה "תוצרת ישראל" משוחררת באירופה ממכס, אבל החוזה המסחרי עם האיחוד האירופי קובע בפירוש שאינו חל על סחורות המיוצרות מעבר לקו הירוק. ממשלת-ישראל התעלמה מכך והפרה את החוזה באופן בוטה. מוצרי ההתנחלויות סומנו כ"תוצרת ישראל" והופצו על-ידי חברות ישראליות. הפקידות האירופית ראתה, חרקה שיניים ועצמה את עיניה, מכיוון שכמה ממשלות אירופיות (גרמניה, הולנד ואחרות) התנגדו לכל פעולה בעניין זה.
לפתע, חל שינוי. בזמן האחרון החלו האירופים לדרוש שכל מפעל חשוד יפקיד מראש סכומי-כסף השווים למכס העלול להידרש ממנו, עד שיוכח שאינו ממוקם מעבר לקו הירוק. המפעלים זעקו חמס. השבוע הודיעה ממשלת-ישראל שמעתה כל סחורה המיוצרת לאירופה תישא סימון ברור של מקום הייצור. סוף-סוף, פעולה אירופית החלטית. מפעלים התלויים בייצוא לאירופה יצטרכו להסתלק מההתנחלויות ולחזור לישראל. הללויה.
רכשתי ממך 2 סיסמאות:1.אל תקלל את החושך-הדלק נר! 2.שתי מדינות-עתיד משותף. אני חוזר ואומר:אתה הגשר לפיוס. אומנם אין נביא בעירו וכנראה שאין ,לצערי, קיצורי דרך אבל בעתיד הלא רחוק יסכימו כאן שמר אבנרי אמר את זה מזמן…
יום שני ה1 בדצמבר – "כולם" נסעו לג’נבה –
אורי אבנרי לא הוזמן ונשאר נביא בעירו.תל-אביב.
את המילים האלו הייתי מצמידה לאורי אבנרי. וכמו המגיב הראשון הייתי רוצה לברך את אורי על הנ"ל. אדם שנמנה עם מחנה השמאל הקיצוני שמקדיש את עצמו ,מרצו ושכלו על מנת לגרום לכך שבאיזורנו יהיה יותר טוב לכל הצדדים. אדם שלא מעביר בקורת נוקבת ומסתפק בכך(כמו רבים אחרים) אלא מחפש ומציע פתרונות. אני כאשת השמאל הציוני מזה חמישים שנה מודיעה לכם שהייתי מצביעה עבורו לתפקיד ממלכתי בכיר. הוא מהבודדים שנשאר מדור הנפילים.
באה לברך ויצאה "מקללת": אבנרי בשמאל ולא ב"שמאל קיצוני". קיצוניות אינה מילת חיבה אלא גנאי.
אני מאד מאד מעריכה את אישיותו ואת פועלו של אורי אבנרי.במילים שמאל קיצוני התכוונתי שמאלה ממר"צ.
אולי יסביר אבנרי מה היא משפחה חשובה ? האם החמולה היא בעלת רכוש וכסף ? חבריה עוסקים בצדקה ובחינוך ? או חשיבותם היא בתמיכתם ברעיונות אבנרי ?
הבנתי מדברי המאמר כי לאור כשלון השמאל בבחירות הוא עבר לשיטת ההפקות . בהנחה שכמות ההפקות תהפך לאיכות . ימים יגידו אם כך יהיה .
"ממשלת שרון היא ממשלה עלובה ביותר שנכשלה בכל תחום אפשרי ומשמשת דוגמא רעה בהתנהלותה ובהתנהלות שרון ובניו…אבל אני אצביע עבורה שוב כי אין לי אלטרנטיבה יותר טובה בשמאל.
החשש שלי שהשמאל יעלה שוב לשלטון יביא אותי לבחור שוב בשרון וזה עצוב..
תראו מה גרמתם לנו." אלו המילים הכואבות ביותר שקראתי כאן באתר.(הן שיכות למגיב שנמצא לפני) המילים כאילו יצאו מפיהם של מליוני ישראלים כועסים.מחד הם כועסים על הממשלה העלובה והנרפסת שמכהנת כיום בישראל ומאידך על מפלגות השמאל כולן שלא רק שנכשלו בלהיות אלטרנטיבה לאותו שלטון עלוב,אלא גורמות בשנאת החינם, שהן יורקות ורושפות ,לכך שאותו רוב דומם יצביע שוב עבור הליכוד וגרורותיו.(אני משוכנע שהציבור יעניש את "שינוי" וימחוק אותה מהמפה הפוליטית).
אתם תמחקו אותנו פה ואנחנו נמחק אותכם בבחירות..
כל אחד איפה שהוא חזק.
בעניין החרמת תוצרת השטחים הכבושים: אכן גושלום פתח ביוזמה ועמך עליה ולאחר מאמץ מלאה – אבל לא סזיפי – היא נותנת פרי.
שלום,
-קודם כל יפה שניתן לגולשים להגיב, זו התקדמות מאחר וקודם נהג א.א להתבצר מאחרי האבנים שזרק, ללא כל יכולת להגיב.
-לעניין יאסר עראפת: כתב א.א בזמנו שעראפת הוא המנהיג האהוב של העם הפל’–ראה איך מקללים אותובקללות גסות ביותר מאוצר הפנינים של הערבים?—-עצה לך א.א , תפסיק לרקוד לפניו מה יפית, כל ביקור במוקטעה הופך אותך לקטן יותר