הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-17 בדצמבר, 2003 2 תגובות

במוסף "הארץ" של השבוע שעבר כתב רוגל אלפר במדורו היומי של ביקורת הטלוויזיה: תחת הכותרת "מחובר", על הצורה שבה כיסו בדרני הטלוויזיה, המעמידים פנים שהם עיתונאים, את טקס השקת "הסכם ז’נבה". אני צריך להודות כאן שאני אוהב את כתיבתו של אלפר. הוא בחור שיש לו מה לומר. לא תמיד אני מסכים עם מה שהוא אומר. אבל גם כשאיני מסכים עם תוכן דבריו, אני סבור שהוא יודע לכתוב, כלומר: הוא יודע איך לומר את הדברים, שאני לא מסכים אתם. כותב שגם יש לו מה לומר וגם יודע איך לכתוב את זה – הוא צירוף נדיר למדי במי האפסיים של עולם התקשורת שלנו, ובעיקר האלקטרונית. אני לא מחמיץ רשימה שלו ואני קורא אפילו את ביקורות הטלוויזיה שלו על תוכניות שלא צפיתי בהן ולעולם לא אצפה בהן.

במדורו סיפר אלפר הפעם על הצורה שבה כתבים, שנשלחו מערוצי הטלוויזיה ומן העיתונות הכתובה "לכסות" את אווירת ז’נבה בזמן טקס השקת ההסכם, "מריצים קטעים", מפגינים את בורותם בסכסוך הישראלי פלסטיני כאילו יש בבורות הזו איזו מעלה ייחודית. לא שאין להם עמדה, הוא אומר, יש להם עמדה: "כיבוש וטרור ומעגל הדמים זה פשוט לא חשוב. לא מעניין. הם משתינים על כל זה ומתאפקים מצחוק."


מדוע אני מספר זאת כאן, באתר אינטרנט, שמספר קוראיו קטן בהרבה ממספרם של אלה שיכלו לקרוא את הדברים במקורם ב"הארץ"? הסיבה: כתבו של ערוץ 3, חיים אתגר, שנשלח לראיין את ג’ימי קארטר, מספר אלפר, ביקש ממנו… שיסדר לאחותו "גרין קארד". כן! ישנה גם תמונה שבה, קארטר, במבט מעונה, עומד ליד צעיר ישראלי – שפרצופו אינו ידוע לי, ואני מבין כי הוא חיים אתגר אבל מבטיח לשכוח את זה בהזדמנות הראשונה – על צווארו של אותו בחור תלוי "כרטיס עיתונות", הוא אוחז בידו מיקרופון, ובכיתוב נאמר: "תשמע יש לי בעיה קטנה, אחותי צריכה גרין קארד", טקסט שהוא, מן הסתם, תרגום הדברים שאמר באנגלית לנשיא ארצות הברית לשעבר.


לא ידוע לי כלום על נסיבות העסקתו של חיים אתגר בערוץ 3, אם הוא קבוע או פרי-לאנס, בכל מקרה יש לי המלצה אחת להנהלת הערוץ: להעיף אותו מייד! לא, אני לא מציע לשלול ממנו את מטה לחמו ולעשותו למחוסר עבודה. שיעבור לאגף השליחויות, שיביא פיצות לעובדים, שיטאטא את המשרדים, שיעשה כל עבודה אחרת, אבל שלא תינתן לו גישה לשום מיקרופון ולא תכוון אליו עדשה של שום מצלמה.


מצדי, שיקבל גרין קארד וייסע לעבוד בשינוע רהיטים באמריקה.
 
עדרי בני אדם | אלדר משוש


רפי פרסיץ, המומחה של "הארץ" לשוק מטבע זר, הסביר לקוראיו את התנודות בערכו של הדולר האמריקאי: "דרכם של עדרי בני האדם השועטים בשוקי העולם להיסחף ולהגזים… יאמר לשבחם של עדרי-אדם, כי גם שהם נסחפים ומתפרעים – חזקה עליהם להתעשת" ("הארץ", 14 בדצמבר 2003) – קראתי ואני רוצה לקוות, שעדר הקוראים של עיתוני-שוקן, יתפרע ויתפרץ למערכת כדי ללמד לקח את שמשווה אותם ל"עדר".


המשכתי לקרוא ונוכחתי שלפרסיץ ישנה אמת-מידה מדעית, לפיה הוא משווה את קוראיו, שחלקם הגדול במשקיעים, לחסרי-בינה ("עדר"), כשהמשיך והסביר: "על פי תורת שוויון כוח הקנייה המווסתת עיוותים בעלותם של ‘ביג מק’ ברחבי העולם, אמור וסת-על זה, להיטיב עם מעמדו הרעוע של הדולר…" צריך לקרוא ולהאמין שבעיתון המחשיב עצמו, שווה-ערך ורמה לטובים ומקצועיים בעיתוני העולם – מצמידים את הדולר להמבורגר.


לעומת פרסיץ, יש לכותב אחר בעיתון, מבקר המסעדות והיין דניאל רוגוב – הערכה רבה יותר לקוראיו: ב-15 לדצמבר, הוא המליץ לעדר-של-פרסיץ, לרכוש בקבוק יין ב-398 שקלים (מחירם של 90 המבורגרים) שיהיה "טוב לשתייה עכשיו, אך יהיה בשיאו ב-2008-10″. לעדר הקוראים רוכשי היין אין מה למהר, הם יכולים להמתין חמש או שש שנים על כי כספם אינו צמוד לקציצות צלויות ואינם כפופים להטפות המוסר של עורכי מדור הכלכלה המציפים את עמודי העיתון במאמרי הסתה נגד ההסתדרות, וועדי העובדים, זכות השביתה ושכר המינימום.

תגובות
נושאים: מאמרים

2 תגובות

  1. דניאל הגיב:

    חיים אתגר הוא כתב שטח הכי טוב בעולם ואם מישהו חושב שצריך להעיף אותו אז הוא טועה..ובגדוללללללל!

  2. כתב שטחי הגיב:

    גתב שטח ? – שטחי וגס רוח

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים