לאחרונה יצא הממשל האמריקאי בדרישה ברורה וחד-משמעית, המורה לממשלת שרון, שלא לנקוט מהלכים חד-צדדים בשטחים הכבושים, ללא אישורה. ההודעות הרשמיות הסבירו, שארה"ב לא תסכים שישראל תשנה את המצב הקיים, וזאת כדי למנוע פגיעה מיידית או לטווח ארוך בפלסטינים ובסיכוי להקמתה של מדינה פלסטינית. בפגישה שקיימו סגן-נשיא ארה"ב והיועצת לביטחון לאומי קונדוליסיה רייס עם שר החוץ הישראלי סילבן שלום, הם כפו עליו להודיע בסיומה, שישראל מתחייבת למלא אחר התכתיב האמריקאי.

לאחר שבוש הניח לשרון להתעמר בפלסטינים בשלוש השנים האחרונות ולרסק כל סיכוי להסדר מדיני, המפנה הזה במדיניותו אינו מובן. העיתוי הנוכחי של הדרישות בא לקדם את הודעתו הצפויה של שרון על המהלכים החד-צדדיים שהוא מתכוון לנקוט כלפי הפלסטינים – גם שתי נסיעות של דב וויסגלס לוושינגטון, בניסיון לשנות את ההחלטה האמריקאית, עלו בתוהו.

הסיבה האמיתית, למפנה האמריקאי הפומבי, היא קרבתה של ארה"ב לשנת הבחירות, והצבת המאמץ לבחירתו של בוש לתקופת כהונה שנייה, כנושא המכופף את כל היתר. לכאורה, הכול "יודעים" שבבחירות אמריקאיות, גובר משקלם היחסי של היהודים המצביעים ולכן, מעמדה של ממשלת ישראל כ"משפיעה" על עמדת היהודים האמריקאים – הוא בעל חשיבות רבה. עד כה, לקראתה של כל מערכת בחירות בארה"ב היה הממשל עושה הכול לרצות את ישראל. במערכת בחירות זו המצב מתהפך. הממשל לא יעשה אמנם, צעדים הפוגעים בישראל, אולם, לראשונה, ימנע מממשלת ישראל לפגוע בפלסטינים.

ההסבר לשנוי זה ניתן לאחרונה על ידי פרופ’ לסתר תורו, מבכירי הכלכלנים בעולם, בראיון שנתן ל"גלובס" הישראלי, ב-9 בדצמבר השנה. דבריו כה חשובים ומהפכניים, שכדאי לתת להם מקום בהרחבה: "שאלה: ישראל מחזיקה מעמד כבר 50 שנה. איך אתה מסביר את זה?; תורו: הסיבה היחידה שזה עבד עד עכשיו היא, שארה"ב משלמת חלק גדול מהחשבון. בישראל מדברים היום המון על הבעיה הדמוגרפית, אבל לא מבינים שיש שתי שאלות דמוגרפיות על הפרק ולא רק אחת. הראשונה, שכולם מדברים עליה, היא כמה ערבים גרים ממערב לירדן. השנייה, שלא מדברים עליה כלל, היא: כמה שנים זה ייקח עד שמספר המוסלמים באמריקה יעלה על מספר היהודים. היום, המספרים הם פחות או יותר שווים. אבל בנקודה מסוימת, מספר המוסלמים יהיה גדול פי שניים ממספר היהודים";

"שאלה: וזה יסכן את הסיוע האמריקאי לישראל?; תורו: כשזה יקרה, הסיוע האמריקאי לישראל ייפסק. היהודים באמריקה יותר מאורגנים, יותר עשירים. כאשר המספרים שווים, הם עדיין משפיעים יותר. אבל כדאי לציין שכבר יש מדינה אחת בארה"ב, מישיגן, שבה אסור לך להיות פרו-ישראלי, כי שם כבר יש רוב מוסלמי. הייתי אומר שיש לישראל בערך 20 שנה להתכונן למצב זה. אין לי ספק שהסיוע האמריקאי הנדיב ייפסק מתישהו. זה בטוח כמו שבטוח שיהיו יותר מוסלמים מיהודים ממערב לירדן".

תורו: "אם הבעיה הביטחונית לא תיפתר עד אז, תעמוד ישראל בפני בעיה כלכלית חמורה ביותר, כי אז תצטרכו להחליף את הכסף האמריקאי בכסף ישראלי, והכסף הזה יצטרך לבוא על חשבון הצריכה. לדעתי, אנשים כאן פשוט לא חושבים מספיק על מה יהיה בטווח הארוך."

דבריו של תורו מדברים בעד עצמם: כאשר יועציו של בוש אומרים לו, שמספר קולות המוסלמים הפרו-פלסטינים, יהיה שווה למספר קולות היהודים הפרו-ישראלים – הוא מקשיב. התוצאה היא שינוי חד במדיניות, שעיקרה הוא לא לעשות כל צעד שירגיז את המוסלמים בארה"ב. שוויון הקולות בין היהודים והמוסלמים עדיין לא מספיק להניע את ארה"ב לפעול נגד מדיניות ממשלות ישראל ולכפות הסדר. לקראת מערכת הבחירות הבאה ב-2008, כבר יהיה רוב מוסלמי ברור, שיעלה על מספר הקולות היהודים ועשוי לנטרל את העדיפות הכספית והארגונית הקיימת לטובת היהודים.

דבריו של פרופ’ תורו הם בבחינת דברים שרואים משם ולא רואים מכאן – הם מצביעים על הסיבה למפנה במדיניות בוש ועל "הסכנה הדמוגרפית השנייה" הנשקפת למדיניות הכיבוש של ישראל. היוצרות רוב מוסלמי ממערב לירדן והייאוש מהמצב הביטחוני והכלכלי – הביאה את מרבית הישראלים לשינוי דרמטי בהשקפתם ולנכונות להיפרדות חד–צדדית, הכוללת פינוי מסיבי של התנחלויות – כהצעותיו של אולמרט. היווצרות רוב מוסלמי בארה"ב הניעה את הממשל האמריקאי למנוע מישראל כל שנוי שיפגע אסטרטגית במצב הפלסטינים. ההצעות להיפרדות חד-צדדית כפי שנרמזו על ידי שרון והועלו על ידי אולמרט הושתתו על צעדים הפוגעים קשות בפלסטינים: החומה וסיפוח שטחים נוספים, תוך כדי ביתור שטחי הגדה לקנטונים. הווטו של האמריקאים ימנע מישראל עשיית מהלכים כאלה והיא תורשה רק להיפרדות הפוגעת במתנחלים – היינו פינוי התנחלויות בלבד ללא כל פגיעה בפלסטינים. אין ספק כי וטו אמריקאי זה יגרום לתומכי ההיפרדות החד-צדדית לבטל את הצעותיהם וישאיר לפני ישראל רק ברירה אחת: קבלת "מפת הדרכים" האמריקאית-אירופאית כולה – או, המשכו של המצב הקיים, תוך כדי דהירה להמשכה של ההתמוטטות הכלכלית והחברתית.

Share on Facebook