בשעות הערב המוקדמות אפשר לראות מחלון משרדי זוגות של מסוקי קרב טסים לכיוון צפון ודרום. זהו מראה פסטורלי מאוד. לפעמים קשה להבחין במסוקים והם נראים כמו ציפורים. חיילים ששירתו בלבנון ובשטחים יודעים היטב לאן טסים המסוקים הללו. אבל לפני שבועות מספר הפסיקו המסוקים הללו לחסל ולהשמיד מטרות מעבר לקו הירוק, וזוג המסוקים שחולפים מול חלוני עכשיו טס לאימון. פחות משלושה חודשים חלפו מאז מכתבם של הטייסים שהודיעו כי לא ייתנו יד לחורבנה המוסרי של מדינת ישראל, ולא יוסיפו לטוס ולחסל בשטחים, והנה אנו מתבשרים כי שגריר ישראל במצרים הודיע באופן רשמי שישראל הפסיקה להשתמש בחיסולים כמדיניות.

קיטונות של שופכין שפכו הדרג הצבאי והמדיני על ראשיהם של הטייסים שחתמו על המכתב, אך התייצבותם הנחושה של הטייסים היא קו חדש במאזן הכוחות של ישראל.

ככל שהעלבונות שהוטחו בהם קשים יותר, כך ניצחונם ברור יותר. קבוצה קטנה של טייסים, שמבחינה מבצעית מהווה מיעוט זניח, שמה גבול ואת הגבול הזה לא חוצה חיל האוויר כבר שלושה חודשים. חיל האוויר אינו מוטרד ממספר הטייסים כמובן, הוא מוטרד מהגב שקיבלו בתוך החיל. מי כמוהם יודע שהצעד החשוב שעשו מרחיב את גבולות הדיון ומאפשר למפקדי טייסות לומר את שפחדו לומר. לטייסים יש אומץ לסרב וסירובם ימשוך עוד רבים נוספים.

שנה וחצי קודם לכן, עם תום מבצע חומת מגן, הפעיל הרמטכ"ל אז ושר הביטחון היום, שאול מופז, לחץ כבד על הממשלה לקיים מבצע דומה בעזה. מבצע חומת מגן 2 נועד לשמר את רצף הלחימה בפלסטינים על ידי כניסה בכוח של אוגדת מילואים לתוך עזה לפעולה אינטנסיבית במחנות הפליטים. אבל משהו בתוכניות של מופז השתבש. יותר מ-100 קצינים וחיילי מילואים קרביים, מספר חסר תקדים, הצטרפו במהלך מבצע חומת מגן לתנועת אומץ לסרב ויצרו מאזן אימה שצה"ל לא יכול היה להתעלם ממנו. טיבו של מאזן האימה פשוט: בין אחוז ל-5% מחיילי המילואים שייכנסו לפעילות מבצעית בשטחים ייהפכו לסרבנים ולא ישרתו יותר בשטחים. צה"ל לא היה מסוגל או לא רצה לספוג את הנזק המוראלי שבהצטרפות של עוד כ-200 מילואימניקים לתנועת אומץ לסרב, וביטל את המבצע.

משיחות שערכתי עם מפקדים במערך המילואים נודע לי שמפקדי חטיבות מילואים סירבו להכניס את חייליהם לעזה. סירובם נבע משיקולים הקשורים במחיר הצפוי בחיי אדם, אך לא היה מתאפשר אלמלא הרחיבו 300 המילואימניקים בסה"כ שסירבו עד אז את הדיון במוסריות של הפעולות בשטחים, ובהיותן הגורם המרכזי לטרור. הפעילות המבצעית בשטחים כיום מוטלת על כתפי הכוחות הסדירים. כמו בלבנון גם כאן ניתן להשתמש בהם כ"בשר תותחים". גילם הצעיר אינו מאפשר להם להתקומם.

לקוראים שאינם קרובים למערך המילואים חשוב לומר: כמעט שלא קיימת כיום יחידת מילואים שאין בה סרבנים. בדרך כלל הסרבנים הם מהטובים שבחיילי היחידה, מאלו שהם הראשונים להגיע לכל פעילות. כמעט ואין שירות מילואים שנושא הסירוב אינו עולה כנושא מרכזי באימונים ומסביב לקפה, ולאיש לא ברור עוד מי מבין הסובבים יגיע לשירות בשטחים בפעם הבאה, מי יישב בכלא ומי ימצא פיתרון אחר. מפתיעה לא פחות היא העובדה שגם חיילים המצביעים למפלגות ימין משתדלים להימנע ככל האפשר משירות בשטחים, וגם לזה אחראים בין השאר הסרבנים שמראים שלאו דווקא אנשים שהתחנכו בבתים שמאליים מסרבים לקחת חלק בכיבוש.

לביסוס מאזן הכוח החדש מתוסף נתון נוסף. יותר מ-300 חיילי מילואים ישבו בכלא על סירובם לשרת בשטחים באינתיפאדת אל-אקצה עד כה. זהו נתון משמעותי מאוד. ראשית, מתוך כמעט 600 חברי תנועת אומץ לסרב, יותר ממחצית כבר ישבו בכלא על סירובם. משמעות הדבר היא שהצבא נאלץ להכיר בכך שהוא עומד בפני כוח אמיתי ומשמעותי, כמעט שני גדודים של לוחמים קרביים, של אנשים מן האיכות והמסירות הגבוהה ביותר, שאינם מוכנים לשתף עוד פעולה עם הכיבוש. מה גם שהם אינם מהזן המתרחק משירות מילואים באופן כללי, שהרי אם לא היו משרתים במילואים לא היו נכלאים על סירובם לשרת בשטחים.

שנית, מספר הסרבנים הולך וגדל, גם אם בקצב איטי. מילואימניקים רבים נמנעים משירות בשטחים ומסרבים ברגליים סירוב שקט ואפור. מספר חיילי הסירוב האפור גדל פי כמה בשלוש השנים האחרונות. הנתון הזה ידוע היטב לקצין המילואים הראשי, אם כי הוא כמובן לעולם לא יפרסם זאת לכתבים (תשובתו הקבועה של דובר צה"ל היא שההתייצבות לשירות מילואים בשטחים היא קרוב ל-100%).

יותר ויותר חיילים קרביים שאת כל שירותם הסדיר עשו בשטחים, מגיעים לסבב המילואים הראשון ומסרבים בשני. הסירוב הוא אחד הכלים האפקטיביים ביותר במאבק מול קריסתה המוסרית, החברתית והביטחונית של מדינת ישראל. העובדה שמאות אזרחים המשרתים במילואים אוזרים אומץ לומר לא ולשלם על כך בכליאה ובאובדן משכורת היא מסימני התקווה האחרונים שנותרו במדינה כיום.

על כולנו להפעיל את קשרינו ולתת מזמננו ובכל אמצעי על מנת להראות לכל אותם המתלבטים שהארץ מלאה בהם – אנחנו איתכם – כשתחליטו לסרב תמצאו גב חזק של מאות קצינים וחיילי מילואים, מאות פרופסורים ואנשי רוח ועשרות אלפי אזרחים שנמצאים שם בכדי לומר: זה לא ייגמר אם לא נסרב.

Share on Facebook