היה היתה ארץ קטנה ורחוקה – פשיסטאן. פעם אחת, מלך פשיסטאן, אריק כיבושהיו (שכונה "כיבושהיו הקטן") נקלע לצרה. היתה זו צרה גדולה. חיילי המלך כיבושיהו, חיילי פשיסטאן, לא נחלו ניצחונות במשך חודשים ושנים. פנה המלך אל שר האוצר בממלכתו: בני לקחיהו, ושיתף אותו בצרותיו – צרותיה של פשיסטאן.
לקחיהו (שכונה "דוגמית כיבושהיו") לא ידע את נפשו מרוב צער. הרי קמו נגד פשיסטאן אויבים כה רבים! בממלכת פשיסטאן היו עובדים ומובטלים, זקנים וילדים, קשישים, חולים ואף נשים. על פי הנתונים שסיפקו לו פקידיו הנאמנים, גילה לקחיהו לתדהמתו שכמעט מחצית מתושבי פשיסטאן נשים הן! וביניהן קשישות, אמהות חד-הוריות ומובטלות. אויבות כולן! והתדהמה היתה גדולה יותר, כאשר פקידיו סיפרו לו שאחד מכל חמישה נתינים הוא צמית שלרוב אינו מבין את שפת פשיסטאן. זה כבר היה יותר מדי.
לקחיהו פנה אל נתיני פשיסטן בזו הלשון: "נתיני המלך כיבושהיו – ממלכת פשיסטאן הגדולה, האהובה, הנצחית, בצרה גדולה. חמדנות תושביה אינה יודעת שובע. אבל חמור מכל, אחד מכל חמישה נתינים אינו מבין את שפת האדונים! האם קיימת סכנה גדולה מזו? ואיך צמיתים אלה אמורים למלא אחר הוראותיו של המלך כיבושהיו?"
"מה נעשה?" שאל לקחיהו את ליצן החצר, סמי שטרהיו (שכונה "הליצן של לקחיהו"). שטרהיו אף הוא לא ידע את נפשו מרוב צער. אך במוחו הזעיר הבריק רעיון: "אולי נטיל יותר מסים דווקא לצמיתים. שידעו בדיוק את מקומם, שידעו מי האדון ומי אמור לשרתו. אני מציע להטיל מי"צ – ‘מס ילודה צמיתי’". כי ככה היה הליצן, תמיד חזר על מלות המלך או שר האוצר אבל בגוזמה.
לקחיהו פנה בעצה אל ידידיו הרבים שמעבר לים, אל ראשי ממלכת דולאריה. הוא שוחח ארוכות עם מלך דולאריה, ג’ורג’ כיבושהיו (שכונה "כיבושיהו הגדול"). לקחיהו חש תמיד בהקלה בעת הגעתו לדולאריה. שם הוא הרגיש ממש כמו בבית ודיבר את שפת המקום בדיוק כמו ילדי דולאריה. יש אף הסבורים שלקחיהו רהוט יותר בדולארית מאשר בפשיסטאנית! מלך כיבושהיו "הגדול", לאחר מילות עידוד (בדולאריה אוהבים עד מאוד את ראשי פשיסטאן) נתן לאורחו תשובה סתומה למדי: "בני בני, אם לא תתייחס כלל לעניין, אז העניין פשוט לא קיים!"
מלותיו של מלך דולאריה חילחלו עמוק בנפשו המיוסרת של לקחהיו. הרי הוא עצמו היה מחסידיו ולא פעם עשה כעצתו. שר האוצר שב אל ממלכתו הרחוקה והכריז בכל רם, קבל עם ועדה: "אין צמיתים, אין מלחמה ואין משבר". אבל הדברים לא עשו רושם רב על נתיני פשיסטאן. הרי המלך עצמו עסק במשך חודשים ארוכים בשילוב המלים "שלום וביטחון", ודבר לא יצא מכך. לאחר הניסיון הלא כל כך מוצלח הסתגר המלך בחדרי הארמון על מנת להבין את פשר הכישלון. אולי מוטב היה להגיד "ביטחון ושלום" וכך להתיר את הפלונטר? או האם לנסות נוסחה חדשה: "מפת דרכים"? קסם רב הילך על המלך המלים מפה ודרכים. הם הזכירו למלך את עברו הצבאי המפואר, את העמים הרבים שהפך לעבדים, את לוחמיו שהפכו לגיבורים (גיבורים-חללים כמובן, אבל בסופו של דבר: גיבורים). אך במפה של המלך כל הדרכים הובילו לפשיסטאן. וכך, הוא שב אל חדריו הסודיים של הארמון, בהם איש לא יכול להבחין בו.
אין לסיפור הזה סוף. תיירים שביקרו באחרונה בפשסיטאן מספרים שהמלחמה נמשכת, שהצבא טרם נחל ניצחון, שהעוני מתפשט ואף מדברים על הרעב הקרב. אמנם בארמונות החגיגות לא נפסקו ולו לרגע. אנשי חצר המלך ואדוני הממלכה המעטים ממשיכים בחגיגותיהם וחולמים על הפיכת פשיסטאן לדולאריה; אבל ברור לכל שלא ניתן להמשיך כך. המלחמה עולה ממון רב, האדונים לא רוצים לשים קץ לחגיגות ורוב הנתינים (לא רק הצמיתים) כבר לא מבינים את שפת האדונים. התיירים מספרים כי באחרונה לקחיהו הטיל מס חדש: "מס על רכב דו-גלגלי הממונע על ידי אדם בן 65 ויותר". כך, הצליח האוצר הפשיסטאני לגבות מסים נוספים מקשישים הנעזרים בכסא גלגלים והליכונים. מספרים ששטריהו הליצן לא פיגר אחר אדונו והציע להטיל "מס עזרי הליכה". מדובר על מס שיוטל על קשישים ונכים הנעזרים במקל הליכה. וכך הסביר הליצן את המס החדש: "הרי לא יתכן שרק החולים והקשישים ישלמו מס על השימוש בכסא גלגלים והליכון. גם הבריאים יותר, אלה שבריאותם מאפשרת להם לצעוד רק בעזרת מקל – צריכים אף הם לשאת בנטל!"
דוידיהו – מאמר מצויניהו !
במסגרת חיפושי לסיפורים של ילדים ברשת מצאתי סיפןר זה
מיד הקראתי להם אותו והם אמרו לי אבא אבל זה כמו מה שקורה בארץ
חשבתי וחשבתי ולבסוף הבנתי
הסיפור נכתב בכוונה כדי שקוראים מצביעי ליכוד כמוני לא יבינו
פי נשאר פעור עד עתה מתיחכום האלגוריה של המחבר
אבל מה זה לעזעזל אלגוריה…..
הארי פונדק הוא לא ילד רגיל. פונדק הוא קוסם. יש לא תספורת נערית שובבה שגולשת ישר על מצחו, לעיניו משקפיים עגולים גדולים, וחיוך שובב נסוך על פניו. הרי – אמנם נראה כמו ילד בן אחת עשרה וגם נחמד לו להיות כזה אבל גם זה בעצם כישוף, הרי כבר בן חמישים בערך אבל הוא ילד נצחי כמו בחלומות.
הארי פונדק גר עם הוריו המאמצים בראש מגדל מכושף הנקרא גם מגדל השן. יש לו לפונדק אח חורג בשם ‘דוסלי’. ‘דוסלי’ מגעיל נורא , אין לו אף טיפת קסם בדם הוא לא מאמין לקסמים של פונדק וכל הזמן צורח וצווח ומקלקל לכולם את החגיגה.
ולכן כישף אותו פונדק באמצעות נוסחת הכישוף "אוסלו דוסלו" והדביק לו זנב של חזיר לטוסיק. כמו כן הוסיף הרי באותה הזדמנות לדוסלי המגעיל פרופלור על הראש ופרצוף של פרנקשטיין. כשסיים עם דוסלי התפנה הרי לחזור ולהשתעשע בקסמיו.
הוא עלה על מטאטא הקסמים שקיבל ממנהל בית הספר לקוסמים – שמעון דמבלדורס (מטאטא משוכלל מדגם נימפרס 2000) התעופף בכל העולם והצליח לרקוח קסם מיוחד .
הארי פונדק הוא הקוסם הראשון שהצליח להפוך רוצח מועד (שאת שמו אסור לומר) ליונה שוחרת שלום. עד כדי כך הצליח הקסם , שאפילו נורווגיה הקפואה הפשירה מרוב נחת והעניקה לרוצח (שאת שמו אסור לומר) ולהוריו המאמצים של הרי את פרס נובל לשלום.
הרוצח (אתם יודעים מי) הובל אחר כבוד אל המגדל המכושף ושוכן בחדרו של דוסלי.
את דוסלי וחבריו מוגי הלב (לכן הם נקראים מוגלים) אחז שיתוק. איש לא הקשיב יותר לדוסים הללו עם זנב החזיר על הטוסיק והפרופלורים על הראש.
אך נסגרה הדלת. החל – אתם יודעים מי – לרצוח את הדוסלים.
מר דמבלדורס הסביר שמדובר בקורבנות השלום ואם אך נאמין מספיק בכישוף, אז הוא יעבוד, אפילו על המוגלים.
אבל אז יצא – אתם יודעים מי – והתחיל להרוג גם את מי שלא היה פרופלור.
הארי פוטר לא התבלבל לרגע, הוא שוקד עכשיו על קסם משוכלל עוד יותר שלטענתו יפתור את כל הליקויים הקלים שהתגלו בקסם הראשון. חוץ מזה מסביר פונדק, זה לא שהקסם לא עבד, זה פשוט מפני שהמוגלים (שאין להם טיפת קסם בדם) לא מספיק שיתפו פעולה, וזה הם שבכלל אשמים.
הוא ממשיך להשתובב על גבי הניפרס 2000 המשוכלל שלו, מתדלק אותו באירופה ונהנה מכל רגע.
מגדל השן מספק לו שפע של תעסוקה וכבוד ודמבלדורס כבר סידר לו אחוזים שמנים מקסמיו המוצלחים.
בנתיים כבר מתו אלף מוגלים אבל עבור הרי, העולם כולו הוא בסך הכל מגרש משחקים שדה ניסויים לקסמי הטיפש – עשרה שלו.
דוס אחד יותר
דוס אחד פחות
כולם הרי פרופלורים בסך הכל.
בלי טיפת קסם בדם.
הרוצח המועד שקיבל פרס נובל לשלום זה יצחק רבין, נכון ? לא רבין ? אז אולי קיסינג’ר…
פתרתי את החידה האלגורית ?
בכדי לגלות את הפיתרון, הישר מבט אל המראה וחייך. זהו, זה הרוצח.
אני סירבתי להיות חלק מצבאות הרצח של ישראל, רבין היה אחד ממנהיגיהם החשובים ביותר.
אני מתכוון לרוצח בתגובה עם הלגרויה על הארי פוטר, לא למאמר של דווידי. יש שם רוצח מועד שקיבל פרס נובל לשלום, אני מכיר את רבין וקיקסינג’ר ככאלו, מישהו מכיר עוד ?
הנרצח יצחק רבין מכונה כאן רוצח ואין מסירים
את הרפש.
שרתתי בצה"ל בשרות חובה וזמן קצר בצבא קבע.
הייתי בתפקידיי האחרונים,סגן מפקד בסיס הדרכה ו(במילואים)ומפקד בסיס בהתנחלות (לפני האינתיפאדה הראשונה) -. ובכן,גם אני"רוצח",לדעת מטורפים וסהרורים, הפולשים למדןר התגובות של "הגדה השמאלית".
אבל רמטכ"ל, שר בטחון וראש ממשלה של מדינה המבצעת פשעי מלחמה ורוצחת אזרחים באופן קונסיסטנטי הוא רוצח.
מעניין מה היא תגובת המגיבים לכך כי נתפסו 22 אנשי חמס שתכננו פיגוע מיקוח לכרות ראשי חיילים ולבקש תמורת גופותיהם שחרור אסירים. האם כל פעולה שצהל עושה היא פשע מלחמה או רק חלק ממנה.האם אתם חושבים שחפירת מנהרות להברחת נשק היא חוקית וצהל ברצותו להרוס מנהרות אלה עושה פשע מלחמה ? האם לא נסחפתם קצת ? האם הצד השני הוא טלית שכולה תכלת ?
מי שמכנה את יצחק רבין המנוח "רוצח" -מצדיק את רןצחו השפל והסתת הימין שקדמה לרצח.כך
נפגשים המגיבים הימניים וה"שמאלים" באחוות- מטורפים והמערכת אינה מסלקת את האשפה.
אם אתה מבחין בעובדה שמישהו רוצח זה אומר שאתה בעד לרצוח אותו ?
ממתי זה מוצדק לרצוח רוצחים ?
לפי ההגיון התמוסס בקלות הזה אסור לקרוא לאף אחד בעולם רוצח.
איזה שלום ואיזה בטיח, הסכם אוסלו הוא גירסה קיצונית – כן, קיצונית – של הכיבוש. ואני גם לא מתפלא ששמעון פרס נחשב לאדריכל אוסלו, הרי הוא זה שאפשר את ההתנחלות הראשונה בסבסטיה.
וחכו עד שתראו איזה מוטאציות יוולדו בקרוב בדימונה.
אני מאודדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדד
אוהבת את הסיפור הוא מרתק ,נוגע מהלב ,,,,,,,,והוא מהבטןןןןןן!!