בנאומו בפני האלפיון העליון והצמרת הפוליטית-אקדמאית בכינוס הרצליה ב-18 בדצמבר, הציג שרון, ולא בפעם הראשונה, תוכנית-דמה לשלום, המבוססת על "ויתורים כואבים", שהפעם כונו "תוכנית התנתקות". כצפוי, שרון נשבע שוב ושוב אמונים ל"מפת הדרכים" של הנשיא בוש, אותה הגדיר כ"תוכנית המדינית היחידה שהתקבלה על-ידי ישראל, הפלסטינים, האמריקאים ומרבית מדינות העולם". אולם באותה נשימה ציין שרון, כי לתוכנית זו אין בעצם סיכוי (באשמת הפלסטינים, כמובן), ולכן בכוונת ישראל ליזום בעוד כמה חודשים "מהלך ביטחוני חד-צדדי של התנתקות מהפלסטינים".
לפי שרון, תכלול אותה "תוכנית התנתקות" שני מרכיבים עיקריים: האחד, היערכות צה"ל "בקווי ביטחון חדשים", והשני – "שינוי בפריסת הישובים, כך שיפחת, ככל שניתן, מספר הישראלים הנמצאים בלב האוכלוסייה הפלסטינית". שרון לא נקב בשמות ההתנחלויות שבכוונתו לפנות וגם לא צייר את קווי הביטחון החדשים. אך מהמשך דבריו ניתן להבין, כי צה"ל ייערך בסמוך לחומת ההפרדה, אשר תכלא את הפלסטינים במובלעות מוגדרות ומגודרות. כך תהפוך חומת ההפרדה בפועל לגבול "זמני" לשנים רבות. אשר להתנחלויות, שרון הבהיר שבכוונתו לפנות התנחלויות שבכל מתכונת של הסדר סופי, כפי שהוא רואה אותו, לא יכללו בשטח ישראל. אך במקביל – בכוונתו לחזק את ההתנחלויות (רוב ההתנחלויות), שבעתיד יסופחו לישראל.
ניתן, איפוא, לסכם, כי "תוכנית ההתנתקות" של שרון היא מהדורה נוספת של תוכניתו הישנה להקמתה על 42% משטח הגדה המערבית של "מיני-מדינה" פלסטינית, שתהיה חסרת יכולת קיום ותלויה בישראל מבחינה צבאית, כלכלית ומדינית. בהזדמנות זו, שרון מבהיר, כי נוסף להתנערות הממשלה מכל אחריות לקיומם של הפלסטינים (אחריות הנובעת מהיות ישראל המדינה הכובשת), בכוונת הממשלה גם לצמצם את מספר הפלסטינים המועסקים בישראל.
כאשר משווים את נאום שרון בשבוע שעבר עם נאומו בכינוס הרצליה בשנה שעברה, ניתן להבחין באותה גישה בסיסית. גם בנאום של השנה שעברה (שנישא לפני הבחירות לכנסת), אמר שרון את צמד המלים "ויתורים כואבים" ודיבר בזכות "מפת הדרכים". גם בשנה שעברה הבטיח שרון "הקלות לפלסטינים", כאשר בפועל לא הוסר אפילו מחסום אחד, ואילו באמצעות חומת ההפרדה הוחמר הסגר שהפך את חיי הפלסטינים לסיוט. אולם ישנם גם הבדלים.
בשנה שעברה שם שרון דגש במינויו של ראש ממשלה פלסטיני, אשר יהיה ראש הזרוע המבצעת וינהיג רפורמות ביטחוניות ואחרות. השנה לא הזכיר כלל שרון את הממשלה הפלסטינית הקיימת בראשות אבו עלא, ובזה אותת שרון, כי הוא הוריד מסדר היום כל אפשרות של הגעה להסדר מדיני עם הממשלה הפלסטינית, שאת הקמתה דרש בתוקף בשנה שעברה.
בשנה שעברה שרטט שרון את "גבולות המדינה הפלסטינית הזמנית", וקבע שהיא תקום בשטחי A ו-B, ואילו השנה הוא קבע, כי הקו שבו יתייצב צה"ל יהיה – תוואי חומת ההפרדה, שהפכה בינתיים עובדה צבאית-מדינית מכרעת מבחינת שרון.
מסתבר, לכן, כי כאשר שרון מדבר על "התנתקות", אין כוונתו כלל להתנתקות מהכיבוש ומהשליטה על עם אחר ולהתכנסות ישראל אל השטח שמערבה לקווי ה-4 ביוני 1967, אלא להתנתקות מכל משא-ומתן עם ההנהגה הפלסטינית הנבחרת, מכל קשר להחלטות האו"ם הנוגעות בסכסוך הישראלי-פלסטיני, ומכל מחוייבות להסכמים הבינלאומיים עליהם חתומה ישראל, לרבות הסכמי אוסלו.
בבנותו על נותן החסות בבית הלבן, ובהביאו בחשבון כי 2004 היא שנת הבחירות לנשיאות ארה"ב, שרון מתכוון לנצל את ההזדמנות ולקבוע באופן חד-צדדי עובדות של סיפוח בפועל של למעלה ממחצית שטח הגדה המערבית. זהו מתכון להמשך הסכסוך ושפיכות הדמים.
מאמרך עניני ונקי מלשון בוטה. תרשי לי לחלוק עליך בנקודה אחת . כאילו שהפלשתינים יהיו תלויים בישראל … גם אם יקבלו 100 אחוז משטחי עזה והגדה יהיו תלויים בישראל . הצורך בהעסקת מאות אלפי פועלים בישראל. חוסר רצף טריטוריאלי וכמות גדולה של פליטים חסרי אזרחות היושבים במדינות ערב ומצפים מזה מספר דורות לחזור ולא לגדה המערבית אלא לשטח ישראל הריבונית. מעניינת אותי מאוד התיחסותך לנקודות שהעליתי.
קושיות פסח או לא, אין ספק שהשמאל הציוני והסמי-ציוני פוסח בתכניותיו בדיוק על הנקודות של התלות הפלסטינית בישראל וזכות השיבה. כדי להצדיק את הגישה הפיסחת הזו הוא מתעלם מהדם הפלסטיני שעל משקוף ביתו וכך דן אותנו למכת בכורות כל פעם שהתכנית לא עובדת..
המאבק הפלסטיני היה, הוווה, כנראה ימשיך וכנראה שאיו לו תחליף, משום שלא "התכניות" של השמאל ולא של הימין הציוני מהוות איזשהו בסיס להסכם מול דרישות המינימום הצודקות של הפלסטינים – נסיגת כל כוחות הכיבוש לגבולות 67 וזכות השיבה לפליטים הפלסטינים.
השינוי בגישה שבתכנית "ההתנתקות" של שרון הוא שחדרה לתודעתם ("נצרבה" על פי המונחים הגזעניים של הגנרל)ההכרה שלא ניתן להכתיב לפלסטינים תנאי כניעה באמצאות "נצחון צבאי".
זהו חידוש (שתמר וגם אורי אבנרי מנסים להתעלם ממנו), אמנם מינורי אבל בדרך הנכונה.
גם "קיר הברזל" של ז’בוטינסקי וגם "אי אפשר לדבר עם הערבים" של הימין מניחים בעצם שאי אפשר להכתיב לערבים תנאי כניעה.
אמנם המסקנה של שרון טיפה שונה, נסיגה מוגבלת+סיפוח חד-צדדיים במקום סיפוח מלא, טרנספר או סתם מלחמה לנצח, אבל זה בהחלט בתוך אותה מערכת של הנחות יסוד.
תכנית שרון היא במידה רבה גרסא מודרנית של קיר הברזל (והוא אכן בנה את קיר הברזל בפועל, הידוע כיום כחומת ההפרדה), לא ניתן להכניע את הערבים, לכן לא ניתן להגיע איתם לשום הסדר (כי הציונות לא מעוניינת בהסדר צודק שאינו מבוסס על כניעה) אז מה שנשאר זה להתנתק ממה שחייבים להתנתק ולהתבצר כמו מחנה צבאי ענקי בכל השאר. ההבדל העיקרי הוא שאצל ז’בוטינסקי זה לא כלל הנחות גזעניות מובנות כלפי ערבים, הוא טען שהסיבה שהערבים "לא יקבלו את קיומנו כאן" היא ש"גם אנחנו במקומם לא היינו מקבלים זאת".
אני מאוד מעריך את יושרך אם כי לא מסכים לדעותיך. מעניין לדעת מה היית עושה לו ניתן הדבר בידך , איך היית מבצע את זכות השיבה ( מעשית) -רוב הישובים היהודיים בנויים על ערים ערביות לדוגמא – קרית שמונה מגדל העמק חיפה עכו אשדוד באר שבע יפו ועוד ערים ומאות כפרים . האם ברצונך לעשות טרנספר לכל היהודים שבאו לארץ מאז 1917 ? לאן אתה מתכונן לשלוח אותם ( אני מקוה שלא לים כי אני לא שחיין טוב ).
אני לא בעד שום טרנספר, ערבים ויהודים יכולים לגור יחד באותו טריטוריה, באותם יישובים.
מאחר שעל כל בעל בית מ-48 יש היום כמה וכמה צאצאים, הרי החזרת הבתים והקרקע לפי-מטר לא עוזרת הרבה לפלסטינים. במקום זה עדיף לבנות שיכונים ולדאוג לדיור ציבורי נרחב, זול וסביר בכל הייושבים ובמיוחד באלו המיועדים לשיבה מסיבית. זה יפתור הרבה בעיות לא רק לפלסטינים אלא גם לכל היהודים שכיום אין להם כסף לקנות דירת עמידר שהם גרים בה חמישים שנה ושילמו עליה שכר-דירה. מובן שיהיה צורך גם בחלוקה מחדש של הקרשקעות, ברור שההתיישבות המשעבדת, המחזיקה ברשותה כמויות גדולות של קרקע גזולה שהוחכרו לה למטרות ציוניות מוצהרות תאבד חלק גדול מהקרקע לטאובת הפליטים, בעליה המקוריים וגם לטובת יהודים שאין להם כלום. הוא הדין בבעלי ההון המחזיקים ברשותם עתודות קרקע משמעותיות.
בקיצור, ברור שזה דורש חלוקה מחדש של דיור וקרקע, על חשבון בעלי ההון (שהרוויחו מהגזל הציוני9 עד כמה שניתן.
שוב מרשה המערכת לבר חיים,מה"שמאל" הסהרורי ולבר שיחו ה"אינדיאני" – להשתלט על מדורי התגובות ולהרחיק את הקוראים השפויים.
לשמורה האינדיאנית שהוא מייעד לפלסטינים תחת הכינוי "מדינה" ?
לבר חיים אין מקום ב"הגדה השמאלית"- יש לסלק אותו מיד ממדורי התגובות בטרם תהרס במת השמאל האמיתי ותאבד את כותביה (!) וקוראיה,
דברי ספירו הם דברי אלוהים חיים . יורם אדם אינטיליגנטי ונקי ביטוי לעומת דלי הביטוי המקללים המהווים בושה לשמאל השפוי.
לעצם דבריך הם משאלת לב בלתי ניתנת לביצוע בזמן הנראה לעין.
מעשית היהודים לא מעוניינים בשכנים ערביים והערבים לא מעוניינים בשכנים יהודיים. המנטליות שונה הדת שונה המנהגים שונים ותקצר היריעה מלפרט . הרעיון שלך בין אם מסכימים לו ובין אם לא מתאים לדיון באתר אך ביצועו רחוק מאוד . אגב מעניין לעשות סקר בקרב מדגם של פליטים בלבנון האם הם מסכימים להיות שכנים של קיבוץ השוכן לידם ולגור בדירת שיכון עלובה. יורם מציע לך לרדת למציאות ולמצוא פתרונות אחרים כמו יישוב הפליטים בירדן.
יש לי מחלוקות רבות עם יורם בר חיים, אבל הוא שותף ראוי לכל המאבקים והיעדים שלשמם הוקמה הגדה השמאלית.
אני נחרד מאנשים בשמאל (שמאלה ממרצ) שכשמדובר בשיתוף פעולה עם השמאל הציוני הם מעלים על נס את חשיבות החזית הרחבה,
ואילו כשמדובר בשיתוף פעולה עם זרמים אחרים בשמאל הרדיקלי הם מדגישים את הטוהר האידיאולוגי.
מי שדורש ‘לסלק’ את יורם בר חיים לא יעלה בדעתו ‘לסלק’ אנשים בעלי דעות של שלום עכשיו-מרצ ולא אנשי ימין.
יורם בר חיים כתב (פעם שנייה) שאלכס מסיסי חולה כלבת – יש לסלקו מיד מבלי שישוב לבטאון שמאל רציני שאינו מיועד למטורפים מסוכנים כמוהו.
מיד בטרם יהיה מאוחר.
בצער רב אני קורא את ההשתלחויות כלפיי יורם בר חיים. הקוראים בוודאי שמו לב כי אני חלוק עליו בסוגיות רבות ומהותיות, מה שלא משנה את העובדה שהוא בר פלוגתא רציני, תרבותי ואינטלגנטי. אני מקווה שהנסיון לסלק אותו מהגדה יידחה על ידי כל מי שרוצים לשמור על האתר כבמה רב גונית ופלורליסטית.
ליורם בר חיים (אם עדיין נמצא באתר)
נדמה לי שאתה טועה. "קיר הברזל" של ז’בוטינסקי משמעו שהערבים ישלימו (יכנעו) נוכח הכוח הצבאי של ישראל ואז תפתח תקופה אידילית עם "בן נצרת" הכנוע. "אי אפשר לדבר עם ערבים" לא שמעתי. שמעתי "אין עם מי לדבר", וכאשר יהיה (עם מי, כלומר לאחר כניעה) נהיה מוכנים לויתורים כואבים. זו פחות או יותר אותה משמעות כנ"ל.
צריך לשים לב באיזה הקשר מובאת תכנית "ההתנתקות". לו היתה ננקטת מיד עם עלות שרון לשלטון אזי אתה צודק. אבל הוא ניסה להכניע בכוח עפ"י התכנית של "הויתורים הכואבים" ונכשל. בשלב זה, כשברור שהפלסטינים ימשיכו במאבקם ופטרוניו האמריקאים מתנגדים לכל סיפוח (רוצים כבעלי הבית להשאיר גם משהו "לערבים הטובים"), ברור שזה צעד של אובדן דרך (או לפחות של מבוכה).כמו כן יש לשים לב לאולמרט שהרחיק לכת (ככלב גישוש?)
לגדעון ספירו,יובל הלפרין וחברם ה"אינדיאני" – לא מציק כלל שחביבם יורם,כתב
םעמיים,שאלכס מסיס "חולה כלבת" ("תגובותיו" בה ניתנה הדיאגנוזה" -הוסרו). הגידו לנו מי הוא חברכם ועל מי אתם מגינים ואנו יודעים מי אתם.
הריני להצהיר כי מלבד אבנרי ותמר גוז’נסקי שאותם ראיתי בתמונות בלבד איני מכיר אף אחד מהכותבים פה . דעותי הפוכות מדעות יורם וספירו . אולם אין להתעלם מכך שהם אנשים ישרים. דעתו של ספירו זהה לשלי בעניין הנוסטלגיה למשטר טוטליטרי כשל סטלין. המציאות חרצה את גורלו והוא נזרק לפח הזבל של ההיסטוריה . מעט הוזים בישראל טרם התעוררו ושקועים עדיין בשנות החמישים – עורו !
מדוע לא יכול להתנהל דו שיח תרבותי בין אנשים שדעתם שונה , בלי קללות ניבולי פה והשמצות.
באשר למסיס הזועק כקוזק נגזל במאמריו מופיעים ביטויים גסים והערותיו תוקפניות ומזלזלות אין פלא שהוא מקפיץ לעיתים את הפיוז.
גם ספירו המשוה ביננו לבין הנאצים ( הפסיק באחרונה ועל כך יבורך ) . הקפיץ לי את הפיוז.
אני משתדל לשנן את האימרה " ההתלהבות היא חכמת הטיפשים " .
ז’בו דווקא דגל בזכויות שוות לחלוטין לערביי הארץ, מה שנותן לו יותר נקודות הומניזם מרבים מאנשי ה"שמאל" הצבועים.
או שעליו לחזור לאולפן כדי להבחין בין "מילים גסות" לאחרות.הראה לנו "ביטוי גס" אחד במאמריו של אלכס מסיס ונחזיר אותך על חשבוננו לשמורה בערבות אמריקה הצפונית. אתה מגן על אדם שכתב על אדם אחר שהוא "חולה כלבת"?!
גם אם כתןב במילון:בןטה אינן "גס" -תגובותיך המיתממות,הטרחניות,המטרידות – הן פלישה גסה לאתר שאינו מיועד לך ואין לך מקום בו ואשר לבורות היא כולה שלך:במילון מיוחס ה"גס" למחוספס ולא למילים ןביטויים גסים מעליבים, כמו הכתרתו של אדם כ"חולה כלבת".
אני נענה לאתגר :
ב 21.10 – נאומו המכוער והכוזב של בוש האב
– יהודי החצר של בוש
– בוש ומרעיו
-…מסע שמד .. נגד העם הפלסטיני
ב 19.8 – עת בה כיסה הנשיא בוש את אחוריו
– מלכך פנכה על יוסף ליברמן מועמד
לנשיא ארצות הברית
ב 6.7 – פקיד בכיר הנשוי לג’ודי מוזס שלום
ב 27.2 – ליצני פופוליטיקה על אולמרט ולפיד
– עדר כבשים גזעיות על תנועת שינוי
– עתונאים בורים ועצלים על עתונאים
שלא מסכימים לדעתו
– ממשלת הרשע והמרמה
מדמה לי שזאת לשון בוטה , לא נקיה ולא ראויה לעתונאי רציני .
עכשיו הוא כותב "בוטה"-אך בתגובתו כתב " ביטויים גסים" – נסלח לו,אם יחזור לאולפן ללמוד עברית שיזדקק לה אצל היהודים "החמים" האמריקאים,כשיחזור סוף סוף לשמורתו ויעזוב אותנו.לא נאנח על כך.
באמ אתה מוציא אותי משלוותי בבורותך . בוטה = מתבטא בגסות , דברים בוטים = דברים קשים וגסים . ( מילון ספיר ) . " סייג לחכמה שתיקה .
אם תמצא המערכת לנכון תצנזר אותי אולם עד אז אשתמש בביטוי בוטה הנך בור ועם הארץ – גסות היא – חוסר עדינות , פגיעה במידת הצניעות , חוסר נימוס , המוניות , חוצפה .חספוס הוא חוסר עדינות בהתנהגות. אולם מדוע לדבר רבות קרא את מאמרה של תמר וראה זה פלא אין במאמרה מלה אחת מחוספסת או גסה . אני מבין שזה מאוד מרגיז כאשר שמים לפניכם מראה והמראה לא נעים הרי אותה התנהגות אתם מתנהגים גם לאנשי שמאל שלא בדעתכם.
אלכס מסיס הציב לו למטרה ל"טהר" את הגדה השמאלית ממי שאינו חפץ ביקרם. הוא עושה זאת בצורה בוטה ולעתים מעליבה, ש"מעלה את הסעיף" גם לאנשים שכתיבתם בדרך כלל רגועה ונינוחה.
עתה אני קורא מפיו של אלכס מסיס כי יורם בר חיים כינה אותו "חולה כלבת" (הדברים נימחקו בטרם הבחנתי בהם). אני משער שזו תוצאת הסגנון המתגרה של מסיס בבר חיים. (סגנון שבהחלט אפשר לא לאהוב אבל עדיין מצוי לדעתי בתחום פולמוס לגיטימי).
ולאחר שאמרתי זאת, אני מוצא לנכון להדגיש כי גם כתיבה בוטה נוסח מסיס שבר חיים בוודאי חש נפגע ממנה, אינה מצדיקה שימוש בכינויים פוגעים כמו "חולה כלבת" ואני מסתייג מכך בכל החריפות הראוייה.
אני מצפה מבר חיים שיאמר כי מדובר בהתחלקות שהוא מצטער עליה.
אני הוא שהזמנתי את גדעון ספירו לכתוב ב"הגדה השמאלית" ויש להצטער שהוא מנצל את הכנסת האורחים,כדי להצטרף לשלישיה הסהרורית
המציפה את האתר ב"תגובות" המסיחות את דעתם של הקוראים מתוכן המאמרים. אין אצלנו "צנזורה" -המערכת פועלת לפי שיקול דעתה,בהתאם להצהרת כוונותיה ("מי אנחנו" בדף הבית) ועל גדעון להפנים שהבטאון האלקטרוני נערך בדיוק כמו כתב-עת מודפס ואיננו "פורום" אינטרנטי פרוע. כשספירו כותב על "סגנון מתגרה"-עליו להשתמש במראה אינדיאנית.לבר-חיים לא תנתן דריסת רגל אצלנו,אפילו אם יתנצל.הוא הקליד םעמיים (לא פעם אחת) בשני ימים נפרדים "כלבת" ןפעם נוספת,עלבון חמור לא פחות. ספירו ואלה שהוא מצדד בהם "דמוקרטית",חוזרים וכותבים כאילו אני "מצנזר" בעוד שחבר מערכת אחר ממונה על אישור או הסרת התגובות אך לא היה ואין לי עניין "להכחיש" את מה שנכתב עלי,על כי אני סבור שחבר מערכת זה עושה מלאכתו נאמנה ולפעמים הוא מקל מדי בהחלטותיו. ספירו כורת את הענף שהוא יושב עליו,בהשתלחויותיו מפעם לפעם בהחלטות המערכת.אנו מגנים על חופש הדיבור שלנו(!)-על כי,אם לא נגן על "הגדה השמאלית" מפני השתוללות אינדיאנית של הפאשיזם ה"שמאלי" – היא תחדל להתקיים.
ספירו ספירו – אתה משווה בין ישראל לגרמניה הנאצית . מה תאמר על חבריך את מי הם מזכירים לך? הגולשים מוזמנים להכנס לאתר גוגול ולחפש בערך גדעון ספירו שנפגע בעת עבודתו כעובד מדינה בשל דעותיו הקיצוניות כנגד המשטר . הוא קרא אז , ב82 להעמיד לדין את שר הבטחון ופעל נגד הכיבוש .לי מזכיר הויכוח את המהפכה הצרפתית , משהונפה הגיליוטינה החלו בימין עברו לשמאל ובסוף העורפים נערפו אף הם וחוזר חלילה עד שנגמרה המהפכה .מה אני סך הכל מציע ויכוח נוקב ללא ניבול פה וללא צנזור .
השמאל הישראלי הגיע לשפל המדרגה בו הוא נמצא עתה ארגונית – בגלל פרובוקטורים ופלגנים כגדעון ספירו (שאני,בטעותי,הזמנתי אותו לפרסם את טורו בעתוננו האלקטרוני).
יורם בר חיים כתב שלש םעמים(!) ש"אלכס מסיס
חולה בכלבת" (ה"עיתונאי" ספירו לא טרח לבקש ממני את התגובות שהוסרו וכהרגלו,כתב לא אמת).
במערכת ישנם שני חברים ש"דמוקרטיה" אצלם היא מונח מופשט – בשמה,הם מוכנים להרשות למי שכתב
"חולה בכלבת" על חברם למערכת,להמשיך ולפרסם את הגיגיו הסהרורים אצלנו. מי ש"הסולידריות המעמדית" בפיו,אינו מיישמה על חברו לעריכה.
כך קמו ונעלמו תנועות,מפלגות,עיתונים וכתבי עת שמאליים.למרבה הצער,אך סמלי,ההתגוששות הזו מתנהלת מתחת למאמרה של תמר גוז’נסקי,גם היא קורבן התככנות והפלגנות בשמאל הישראלי.
כחבר מערכת לא ידועה לי החלטה למחוק תגובות של בר חיים. כמובן בכפוף לתנאי פרסום תגובות באתר.
שמואל אמיר
מי שטורח לעקוב אחרי תגובותיו של בר-חיים, מבחין מיד שהוא בר שיח אינטליגנטי וחד-לשון, שאינו יורד לרמתם של חלק מכותבי האתר אשר מרבים לקלל ולנסות לסתום את פיות מתנגדיהם. מי שעוקב אחרי כתיבתו של מסיס, מצד שני,רואה שאינו מהסס לפגוע בשותפיו לדיון, משתמש בסגנון מעליב ובוטה ובשיטות מפיונריות ("סהרוריים", "פרימיטיביים" וכד’) ודורש ללא הרף להשתיק את אלה שאינם מסכימים עם דעותיו.
שמואל אמיר סבור כנראה שמי שכתב על חבר המערכת או על כל אדם אחר, שהוא "חולה כלבת" –
יש לו מקום ב"הגדה השמאלית". הוא טועה כמובן ואם כך יהיה – "הגדה" לא תהיה מה שהיתה עד כה ותהפוך לערימת אשפה. כותבים וקוראים ברי-דעת לא יכתבו ויקראו את בטאונו ששל שמואל אמיר המאמת את הדיאגנוזה הווטרינרית על חברו (?) למערכת. אין גבול כנראה לחוסר האנושיות והתרבות של ה"שמאל בדמותו של שמואל אמיר, שהוא הוא הצנזור של מדורי התגובות והחריש עד כה,כשכל הזבל והאשפה נשפכו על אלכס מסיס,שאין לו כל יכולת
להוריד או ל"צנזר" תגובות..
אולי מסיס תפסיק להתסיס. בר חיים כתב מה שכתב – וגם אתה כתבת שהוא מסוכן לעצמו. ומה זה אם לא השתלחות ודיאגנוזה. ואותך לא מסירים ואותך לא מצנזרים. אז מה אם אתה חבר מערכת. יש פה דיון מצוין – ומי שמפריע לו זה אתה בפרץ ההשתלחויות. את בר חיים הסירו. ורק מתוך כך שאתה אומר לנו שהוא כתב עליך שאתה חולה כלבת – אני יודע זאת. אם לא היית מציין זאת כמה פעמים – הדיון המצוין הזה היה נמשך.
אני קורא לעורכי האתר הזה למחוק תגובות שלא רלבנטיות לדיון – כולל של מסיס ובר חיים. ולתת לדיון להמשיך כסדרו. את הדיון על הסרת תגובות – מסיס ואמיר וספירו – עשו בביתכם פנימה.
קוראי "הגדה השמאלית" שנפשם(ן) נקעה מהמולת השוק באתר ומה"עליהום" על אלכס מסיס מייסד(עם אחרים)"הגדה השמאלית" – מתבקשים לכתוב ולהביע את דעתם על כך אל a1034@hotmail.com –
ההתקפות הפרועןת של "שמאך"(2-3 חתרנים) משולח רסן ופרובוקטורים מימין -עלולים להחריב את הנכס היקר שאלכס מסיס וחבריו למערכת,יצרו ומחזיקים (בהתנדבות) בעמל רב.
מסיס כתב כי "לבר חיים לא תינתן דריסת רגל בגדה השמאלית". על סמך מה? אין למסיס כל סמכות לקבל החלטות כאלה. על כן בדין הגיב חבר המערכת שמואל אמיר במשפט קצר כי לא התקבלה כל החלטת מערכת להדיר את בר חיים מהאתר. זה הספיק כדי להפוך את אמיר לקורבן האחרון (רשימה זמנית?) להשתלחויותיו של מסיס.
בינתיים היפנו את תשומת ליבי כי בר חיים לא כתב כי מסיס הוא "חולה כלבת" (כטענתו של מסיס) אלא העיר כי תגובותיו של מסיס אל מול כמה מגיבים שדעתו אינה נוחה מהם, משולה לריר הנוזל מכלב חולה כלבת. זה כבר מתקרב לגבול המטאפורה, כמו למשל הכלבים נובחים והשיירה עוברת. לא נורא. ואם בכלבים עסקינן אני נימנה עם כלבי השמירה של חופש הביטוי.
הכי גרוע מתרחש לנגד עיננו :מלחמות שמאל בשמאל.יש להתעלות על עצמנו ולכבד את קו מחשבתו של האחר. העיקר הוא לשמור על שפה נקיה לא לפגוע באחר ולא להתימר לדעת טוב ממנו. הציניות וההתנשאות הן מידות רעות במיוחד. לענין מסיס הרי הוא ואורי אבנרי ידועים כאנשים הגונים וישרי דרך והוא ממלא את תפקידו באתר בנאמנות והוגנות.(אני איש השמאל הציוני שגולש רבות באתר ונהנה לקרוא את הכתבות והתגובות,אם כי אני ממעט במיוחד מתלהגיב בעצמי).
אני רואה שמילה אחת שלי חשובה יותר מאלף התנפלויות היסטריות של אלכס מסיס על כל דעה שונה משלו, אז תודה על המחמאה, קודם כל.
מה שכתבתי היה שאלכס מסיס מתנפל כמוכה כלבת, לא כתבתי שהוא עצמו חולה כלבת. ובכל מקרה, זה הרבה פחות מהביטויים שבהם השמתמש מסיס כלפיי ופלפי אחרים וזה לא הסגנון שאני כותב בו בדרך-כלל. אני לא מתנצל משום שיש גבול למה שמישהו חייב לסבול מבלי שיענה באותה מטבע.
כבר ציינתי שאם המערכת תודיע שתגובותיי פסולות אידואולוגית, אפסיק להגיב באתר, אני מודה בעניין זה לשמואל אמיר שסבור ההיפך וגם ליובל, גדעון ואחרים אשר בין העוולות הנוראים שסביבנו טרחו גם להביע את דעתם על העוול הפעוט יחסית שחבר מערכת אחד באתר עושה.
הוא שוב חוזר על הדיאגנוזה הווטרינארית שלו.
יש גם במערכת מי שרוצה כנראה להחריב את מה
שהקמנו ואנו מחזיקים בעמל רב. הבריון המקלל ומגדף מציג את עצמו בפני הקוראים,ערום וערייה.אם יש בין חברי המערכת ה"תומכים,בו- לא למדו דבר ממצבו האומלל של השמאל השפוי בישראל. ליורם בר חיים אין ולא תהיה הזכות להשתתף בדיוני "הגדה השמאלית" ואם תינתן לו-
לא תהיה "הגדה" מה שהייתה, כשהכותבים השפויים בה,יזנחו אותה מפני שאינם רוצים שמאמריהם יופיעו בבימה המרשה לבריונים להדביק את עורכיה בכלבת מילולית.
אלכס מסיס
לעולם לא כתב יורם בר-חיים שיש להשתיק אותך (דבר המלמד על איפוק לא מועט לנוכח הפרובוקציות שאתה מספק ללא הפסק). לעומת זאת, מתעקש אתה להשתיקו ויחד איתו,כל ניצוץ של אופוזיציה לדעות המוצהרות שלך (סליחה, אופוזיציה משמאל-נראה לי שאופוזיציה מימין פחות מטרידה אותך). מעניין מדוע הינך מרגיש צורך בנקיטת צעדים כה דרסטיים כלפי אלה שלא מסכימים אתך? האם הינך מעוניין לשמוע רק את הדברים המנעימים לך את האוזן? הצעתי אליך: תקליט את דברייך ותשמיע אותם לעצמך שוב ושוב, אולי כך מצוקתך תפחת.
עוד גיבורת זכויות-דיבור מצטרפת לחזית ההגנה על מי שרשם לאלכס מסיס דיאגנוזה של חולה כלבת.אין כל בושה ל:נילי ולבריוני המקלדות.
תמר גוז’נסקי כותבת במאמרה כי כאשר שרון מדבר על התנתקות כוונתו למעשה "להתנתקות מכל מו’מ עם ההנהגה הפלסטינית הנבחרת, מכל קשר להחלטות האו"ם הנוגעות בסכסוך הישראלי-פלסטיני, ומכל מחוייבות להסכמים הבינלאומיים עליהם חתומה ישראל, לרבות הסכמי אוסלו."
האם החלטות האו"ם שצריכות לחייב את ישראל כוללת גם את החלטה 194 אותה מפרשים הפלסטינים כמימוש זכות השיבה לתוך שיטחה הריבוני של ישראל, או שמא מקבלת תמר והנהגת מק"י את הפרשנות של חותמי מסמך ז’נווה לפיה ויתרו הפלסטינים על מימוש זכות זו בתחומי הקו הירוק, ומימושה יתבצע אך ורק בתחומי המדינה הפלסטינית שתקום לפי קווי ז’נווה (הקו הירוק + +חילופי שטחים)?
פנייה לתמר,כותבת המאמר ולמגיבים השפויים:
התופעה המבישה שבשרשרת התגובות וההתקפות
של אלכס מסים לא רק ליורם אלא לכל אחד המביע
דעות שונות משלו,כולל אני ואחרים רבים,חייבת
להפסק.חבל על האתר ועל כל אלה שמתיחסים אליו
ברצינות.
לגבי המאמר עצמו והתגובות(העניניות והנוגעות למאמר):אינני מבין את ההפרדה הן במאמר עצמו והן בתגובות אליו,בין נושא הסיפוח
,התנתקות,ופתרון הוגן לשני העמים,הכולל זכות
השיבה (לכווולם,לפליטים הפלסטינאים וגם ליהודים)מבלי לדבר,אף מילה אחת,על סוציאליזם.
"שמאל"לא רק בעד שלום,נגד כיבוש,אלא גם נגד
ניצול בכל דרך,ולא מפריד בין ניצול לניצול
ולא בין מנוצלים למנוצלים.רק במסגרת שנוי
חברתי רדיקלי,אפשר יהיה להגיע לפתרון הוגן
וכבוד זכויות ולמנוע ניצול."כיבוש" אפשר לקיים לא רק בשליטה על טריטוריה.כבוש אפשר
להמשיך בדרכים מתוכמות יותר,באמצעות ניצול
כלכלי,על ידי בנקים וקרנות מימון,על ידי
שאיבת כח העבודה והחיים של פועלים ועובדים,
באמצעות "תרבות",טלוויזיה ועוד ועוד.
מפליא אותי שבמאמר ובתגובות לא נאמרה מילה
לגבי הקשר האמיץ,הבלתי נתן להפרדה,בין נושא
הסיפוח,הכבוש,והאג’נדה של השמאל במישור הכלכלי והחברתי,לא כ"נושאים" אחרים,אלא כאותו נושא,עם אותם השורשים,ואותם הפתרונות.
האם עראפאת ,בתשובותיו להצעות של ברק בקמפ.דייויד-ספטמבר 2000,דהיינו הקמת מדינה פלסטינית ברוב רובם של השטחים,תמורת הסכם שלום.כלומר האם אינתיפאדאת אל-אקצא אינה תשובת הרשות הפלסטינאית בה הודיעה לכל העולם שמטרתם הינה חיסול "היישות הציונית בפלסטינ הכבושה", האם לא כך הדבר?!?!
עראפאת לא הסכים להצעות ברק כי קימת הסכמה כלל ערבית שהיהודים הם נטע זר באיזור וחייבים להוציא את הקוץ מהישבן.רק התערבות בינלאומית (של ארה"ב) תוכל להביא לשקט באיזור. השקט לא יוכל להחזיק יותר מ-20שנה כי מתחת לקרקע הלבה רותחת. הוגי הדעות של השמאל הקיצוני ותלמידיהם סוברים שהפסקת הכיבוש(שהוא דבר הכרחי כשלעצמו) תביא לנו את בשורת השלום……..וכמובן שהם טועים ומטעים!
אש"ף הכיר במדינת ישראל כבר ב1988 וחזר על
הכרתו בחתימה על הסכם אוסלו. וועידת המדינות הערביות בביירות הכירה דה פקטו במדינת ישראל.
המצרים והירדנים,שהם ערבים,חתמו על הסכמי שלום עם מדינת ישראל. "הצעותיו" של ברק הציעו
לפלסטינים כמחצית מהשטחים הכבושים.
תגובתי היא לא יודעת
אני שואל את השאלה למה השמאל נותן שטחים לערבים אם יש להם כל כך הרבה שטח
לא משנה מה ניתן להם הם ירצו עוד שטח
תוכניות הקשורות בהחזרת שטחים הן לא במשפט
"שטחים תמורת שלום" אלא שטחים תמורת שקרים עד שלא ניתן להם את כל ישראל הם לא ישבו בשקט.