אני משוכנע שהמניע העיקרי למאמר של עלא חליחל "הכיבוש רבותי, הכיבוש" (המתפרסם כעת בגדה השמאלית) הוא חיובי. בראשית דבריו מוקיע חליחל את האנטישמיות כצורה נלוזה של גזענות. יחד עם זאת, מבקש חליחל להסב את תשומת לב הקורא לקשר הישיר והברור שבין מדיניות שרון וזוועות הכיבוש לבין התפשטות האנטישמיות. אך תוך כדי תיאור השפעת זוועות הכיבוש על הציבור בעולם, מסיק חליחל מספר מסקנות בלתי הגיוניות ואף מסוכנות. חליחל טוען שהכיבוש הוא "הסיבה האמיתית" להתקפות בחו"ל נגד יהודים. פעילות אנטישמית מיוצגת על ידי חליחל כתגובה סבירה ואוטומטית לכיבוש הישראלי. והנה דוגמה להגיון הכושל הזה: "כל מי ששמע את ההתבטאות של מפקד חיל האוויר שישן טוב אחרי הרג אזרחים… עלול להתעלם מהרג אזרחים יהודים חפים מפשע בעולם". הסולידריות עם העם הפלסטיני והוקעת פשעי שרון מצד אחד, וגלי האנטישמיות "החדשה" המופיעים מעל פני השטח מצד שני – יחס זה מסתבר הפך לשאלה קרדינלית הדרושה ליבון.
אין ספק שמדיניות ממשלת שרון יוצרת קרקע פורייה לאנטישמיות בעולם. חוגים אנטישמיים מנצלים את המחאה הלגיטימית נגד זוועות הכיבוש ונגד סבל העם הפלסטיני. כוונת האנטישמיים ברורה. הם מבקשים להטות את המחאה הצודקת נגד ממשלת שרון אל עבר היהודים באשר הם יהודים. אין להתפלא שהם יתאמצו לנצל כל אפשרות להסתה גזענית אנטישמית. כך פועלים אנטישמים מימים ימימה.
ממשלת ישראל המתיימרת לפעול בשם העם היהודי, עושה מאמצים אדירים לקטלג ולסווג את ההתנגדות לה ולמעשיה, התנגדות מוצדקת המתרחבת והולכת, כתופעה אנטישמית. ומדוע משקיעים הממשלה והממסד בישראל מאמצים כה רבים במסע שכנוע שאין הבדל בין התגובות נגד ישראל ומדיניות ממשלתה, ובין התנגדות ליהודים באשר הם יהודים? הסיבה פשוטה. כל הצלחה במלאכת הסילוף המתייגת את ההתנגדות למדיניות ישראל בתג אנטישמיות פוגעת באמינות ובאשראי הציבורי של אלה החושפים את האמת על מעשי שרון וממשלתו. שרון רוצה לנצל את הסלידה האוניברסלית כלפי האנטישמיות כנשק שיפגע במחנה הסולידריות עם העם הפלסטיני.
תנועת הסולידריות עם העם הפלסטיני עושה לאחרונה חיל. יש כמובן לברך על כך. יחד עם זאת, ראוי לציין כי תנועה זו מורכבת מגורמים שונים, בעלי נטיות פוליטיות ודתיות שונות ביותר. יש גם שוני בלתי נמנע ברמת ניסיונם הפוליטי. חוגים אנטישמיים בעלי אג’נדה משלהם מנסים להסתפח לתנועת הסולידריות עם הפלסטינים. בתנאים שנוצרו בידי ממשלת ישראל מקווים חוגים אלה לנצל את הבלבול הנפוץ שבין היהודים, כבודדים וכציבור, ובין ממשלת ישראל על זרועותיה ובעלי בריתה. במצב עניינים מורכב זה, דרושה ערנות כלפי תופעות גזעניות מכל סוג שהוא. תופעות כאלה עלולות לפגוע קשות בתנועה הנאצלת להגנת העם הפלסטיני. דווקא מכיוון שמדיניות ישראל מזינה את האנטישמיות, ודווקא מכיוון שלישראל הרשמית עניין רב בסיווג ההתנגדות למדיניותה כתופעה אנטישמית, יש חשיבות עליונה לתנועת הסולידריות עם הפלסטינים וידידיה שיוקיעו כל ביטוי של גזענות – ובמיוחד את האנטישמיות. ההבחנה החד משמעית בין ביקורת על ישראל, או אפילו על עצם הצידוק לקיומה, ביקורת לגיטימית במהותה, ובין האנטישמיות הבלתי לגיטימית במהותה, היא אינטרס ראשון במעלה של התנועה לסולידריות עם הפלסטינים.
יש אנשים כנים המבקשים לפתור את בעיית האנטישמיות בתנועת הסולידריות עם הפלסטינים – בטיפול קוסמטי. הם סבורים שאם רק ישכנעו את הכול שהגלים החדשים של אנטישמיות בעולם נובעים מהכיבוש, יירשם הדבר נגד ישראל ונגד הכיבוש. הטענה הזאת אין לה על מה להסתמך. גישה סלחנית זו מתעלמת מכך שנוצר גורם חדש בשטח – אנטישמיים תוצרת הכיבוש. טיפוסים מפוקפקים כאלה הם שמובילים את ההתקפות על מוסדות ואישים יהודים בחו"ל. וכאשר אנטישמיים כאלה פעילים על מנת לפגוע ביהודים, הם מושיטים עזרה פוליטית חשובה לאריאל שרון ולממשלתו. ברור לכל שהתקפות על בתי כנסת או מוסדות יהודיים בעולם הן סיוע עצום לשרון, סיוע שלא יסולא בפז.
אכן הנכונות לפגיעה ביהודים באשר הם יהודים מתרחבת על יסוד זוועות הכיבוש. אך קבוצות ותנועות שונות העוסקות בנושא אינן פעילות על סמך תחושות בטן. הן שוקלות בוודאי את המשמעות ואת המסר של פעילותן. אנטישמיות מוכתמת בצדק כגילוי גזעני. פעולה אלימה נגד יהודים תיחשב בצדק למעשה טרור. כאמור, פעילות אנטישמית היא סיוע עצום לשרון, לממשלתו ולידידיה. גזענות היא גזענות היא גזענות. היא תמיד נוגדת את האינטרסים של המאבק לדמוקרטיה, שהמערכה של העם הפלסטיני על זכויותיו היא חלק מרכזי מהמאבק הזה.
אינדיאני – אתה כל כך צבוע/מתחסד/עיוור – אל תמחק זה לא מיותר. אתה מזכיר לי את המימרא: שחורים וגזענים החוצה. אתה רוצה להילחם באנטישמיות ובנשימה אחת אתה מציע לנו גזענות כלפי המוסלמים בעולם באשר הוא שם? אתה לא רואה את הבעייתיות בדבריך? אתה אנטישמי בעצמך (גם הערבים הם שמיים). איזו בדיחה גרוע אתה. אינדיאני – תתעורר. אתה ימני, שמרן וגזען. אל תשלה את עצמך כאילו אתה ליברל, נאור ושמאלן. אז מה אם האנטישמיות היתה לפני הכיבוש? זו לא אנטישמיות מה שקורה היום, זו אנטי ישראליות. כמה בתי כנסת של נטורי קרתא בלונדון ובניו יורק נפגעו ב-35 השנה האחרונות, אתה יודע? תנחש.
במאמריהם של עלא קמינר ושני המגיבים יש התנגדות לאנטישמיות "אבל". האנטישמיות היא בת אלפי שנים והיתה קיימת לפני ה"כיבוש". הנה כאן דוגמא קלסית כיצד לגייס את המציאות לטובת דעה פוליטית . אני רואה מגמה כלל מוסלמית של מאבק בכל מה שאינו מוסלמי . הציונים והצלבנים.הסכסוך הישראלי פלסטיני מגוייס לצורך מאבק זה . אנו עדים לפעילות טרוריסטית בכל רחבי העולם כנגד אינטרסים מערביים התראות יש לפעילות כנגד איטליה צרפת ארצות הברית ועוד מדינות. מדהים אותי שגם חוגי שמאל שונים מצטרפים לתמיכה בגל זה כי אויבו של אויבי הוא ידידי. יש לי חדשות בשבילכם גם אתם מערב בעינהם וכשיזדמן להם ישמידו גם אתכם .
מי זה השמאל הרדיקלי ? האם הוא מזירחי ? מערבי ?
בכל מקרה בתור מיזרחי, אני חושב שאכן המאמר שקושר בין הכיבוש והגזענות ומדיניות האפלייה של מדינת ישראל-קרי ההגמוניה הציונית-אשכנזית מובילה את כל הכוחות הריאקציונרים האנטישמיים לכוון את כליהם לכיוון הישות הציונית וכוחותיה העולמיים קרי היהודים.
מדינת ישראל לא הפכה למדינת כל אזרחיה אלא הפכה לבית הלאומי של כל היהודים בעולם, כפי שהחליטה ב1986 ולא איפשרה מאז למפלגות אנטי ציוניות להיבחר לכנסת {כמובן שבל"ד היא בהחלט איזו התפשרות על החוק הגזעני} דבר שהוסיף לרגש העליונות היהודית אבל לרגש האפלייה הענקית והמבישה של כל הפלסתינים בארץ ומה גם שהכיבוש נשמך ואיתו כל שינאת מדינות ערב על הגיוון והשוני ביניהן.
ככל שהזמן עובר מדינת ישראל, רק לוכדת עוד ועוד אויבים, וכל העולם המוסלמי בעקבותיה במקום שנהיה עימו נגד הכיבוש התרבותי המערבי ומדיניות הכלכלית שמנסה לייצא הבנק העולמי.
בתור מיזרחי אני חש לא שייך למדיניות הציונית האשכנזית ואני חושב שאסור להפריד בין חברה לכלכלה להתנגדות, גם אם היא אלימה, שהרי הכיבוש היום בעולם של המערב הוא לא פחות אלים.
כל הכבוד למאמר.
אסור לאמץ ולו חלקית את ה’הסברה’ השקרית של משרד החוץ הישראלי.
אין שום טשטוש בין ביקורת על מדיניותה האנטישמית (לא רק היהודים הם שמים) של ממשלת ישראל, שבאה מהשמאל האירופי,
לבין אנטישמיות, שבאה מהימין.
אנטישמיות טבועה עמוק במורשתן של הזרמים הפשיסטיים באירופה (‘ימין קיצוני’), ולפיכך רובן כיום אוהדות את ממשלת ישראל ומדיניותה. ובצדק. ז’ן מרי לה פן, המנהיג הפשיסטי הצרפתי, אמר בראיון לעיתון "הארץ" ש"עכשיו אתם מבינים מה עברנו באלג’יריה". גם בוסי האיטלקי רואה בישראל של היום דוגמה ומופת להשקפותיו. בוועידתה של מפלגת הימין הקיצוני בדנמרק הוגש יין ישראלי לאות סולידריות.
מאידך, השמאל הרדיקלי מתנגד לכל גזענות, ובכלל זה לגזענות האנטישמית של ממשלת ישראל.
האם יש בכלל בתי כנסת לנטורי קרתא?
וזו בהחלט אנטישמיות: לא כל גלוח-ראש האוחז בידיו בקבוק תבערה הוא איש שמאל הומניסטי הדואג לרווחתם של הפלסטינאים.
הביקורת כלפי לגיטימית. אך לטובת הבנת הנקרא – לא התכוונתי כי כל מוסלמי הוא טרוריסט אלא למהלך שמתבצע ומתקבל בשתיקה בהבנה ולעיתים בתמיכה ברחוב הערבי.אינך יכול להתעלם מהשמחה שהיתה ברחוב הערבי עם הפיגוע בתאומים ( אני מקוה שגם הוא לא בוצע בגלל הכיבוש או הפגיעה בצוות של האו"מ שבא להגיש עזרה לעיראקים ושאר פיגועים בשגרירויות של ארצות אירופה או במוסדות ( לא יהודים ,בתורכיה ) בסעודיה בתימן ועוד ( האם כל זה בגלל הכיבוש ? ).אנא ממך ענה לי האם כל הפיגועים אלה הם בגלל הכיבוש או שאולי יש פה תהליך שכדאי לשים לב אליו.
"התהליך שכדאי לשים לב אליו" הוא ש- 80% מתושבי העולם חיים בזבל, משמשים כבתי זונות, סדנאות יזע (ב- 2 דולר ליום), פועלים זרים וסתם בני אדם שלא מביאים כל תועלת (רווח) להון האמריקאי-בינלאומי ולכן נדונו למות מרעב, מחלות מלחמות ומה לא. האידיאולוגיה שבשמה מחאתם-נקמתם-מאבקם לובשת כלל לא חשובה ולא רלוונטית.
האנטישמיות והשואה הם כלים לניצול פוליטי בידי ההסברה" של מדינת ישראל כדי להצדיק את הגזענות הציונית. הסברה זו זכתה להישגים לא מבוטלים, תמיכה של חוגים ליברליים בעולם בהקמת מדינת ישראל על חשבון הפלסטינים ושתיקתם (היחסית)נוכח מדיניותה הגזענית במשך השנים, עקב רגשי אשמה קולקטיביים וחשש מתיוגם כאנטישמיים. כישראלים, החשוב הוא לחשוף (כלפי העולם), השימוש הציני הזה. "להצטלב" כל בוקר ולדרוש מכל ידידי הפלסטינים לעשות כן, מסיט את הויכוח בדיוק למקום שישראל הרשמית מעוניינת (כך וכך בסופו תואשם כאנטישמי).
לראובן שלום:
מאמרך חשוב ואמיץ כנסיון להאיר את הסכנות
שבהסברים פשטנים ודמגוגים שהכל נובע מהכבוש,כולל "האנטישמיות החדשה".
אין ספק שלכיבוש חלק נכבד בהתעוררות האנטישמיות בעולם,אבל עלנו לשאול מהן הסיבות
הנוספות,הרדומות והלא רדומות לגל החדש של
האנטישמיות בעולם.
ההסבר במעמקי הפסיכולוגיה איננו מספק,אם
כי אין לזלזל בסרידים הפרימיטיבים שבתת-המודע
הדחף הקדמוני לחשדנות לזר ולשונה,לשמירת
הטריטוריה כבסיס למחייה הפרימיטיבית ואף לתרבות ולדעות
הקדומות המועברות מדור לדור.
מעבר לכל אלה,ישנו ה"מצב הקונקרטי",האיום
הקיומי שהקפיטליזם יוצר לא רק למנוצלים בחברה
אלא גם למנצלים שבתוכה.
לא במקרה גלי האנטישמיות בעבר וגם היום,
מופיעים בתקופות מסוימות,ובתקופות אחרות,שקט
על פני המיים.
לא במקרה,תקופות מעבר בארגון ובסדר החברתי
הן כר פורה להתעוררות האנטישמיות.
המגיב שלפני כותב נוסחאות מעוותות שלא ברמה
מספקת כדי להתייחס אליהן,אבל אי-התייחסות
למצב החולני של הקפיטליזם היום והקשר של מצב זה להתעוררות האנטישמיות,הנו,לדעתי,פספוס רציני.
תיקון:בתגובתי כתבתי על "הוסחאות" של המגיב
שלפני.לפני שכתבתי תגובתי,היתה תגובה אחרת
מזו שעכשיו,ונמחקה,ואני התייחסתי לזו שנמחקה ולא הנוכחית.
ראובן קמינר צודק באופן בסיסי בקביעתו שמדיניות הפשע של מדינת ישראל כלפי העם הפלסטיני אינה יכולה לשמש הצדקה לאיבה כנגד יהודים באשר הם יהודים וכי מדיניות הממשלה רק שופכת שמן על המדורה האנטישמית.
בניגוד לאלו הקובעים כי תמיד הייתה ותמיד תהיה אנטישמיות כדי להצדיק את ההנחות הציוניות כי הפתרון היחיד של היהודים היא הפרדות מהלא יהודים והתיישבות בישראל, הרי אנטישמיות אינה מלווה את כל ההיסטוריה של היהודים, אלא בתקופות מסוימות של שקיעה חברתית. האנטישמיות החלה במאה ה12 בסיפורים ועלילות דם שהופצו על ידי הכנסיה הקתולית שמטרתם הייתה להצביע על היהודים כסכנה לסדר הקיים. היהודים כשכבה חברתית עירונית שעיסוקיה בעיקר מסחר ואומנות אכן סיכנו כפי שהעיר סיכנה את הסדר הפיאודלי. לא מקרה הוא שהבורגנות התעשיתית בנגוד לסדר הפיאודלי הנרקב שחררה את היהודים כפי שקרה לאחר המהפכה הצרפתית והאמריקאית משום שהבורגנות הייתה זקוקה לכישורים של היהודים.
אולם אם הקפיטליזם בזמן שהיה מתקדם שחרר את היהודים, כאשר יחסי הייצור הבורגנים הפכו להיות מכשול על התפתחות נוספת של כוחות הייצור, כאשר החברה הבורגנית החלה לשקוע, הבורגנות עצמה העלתה את נשק האנטישמיות החלוד אותו ניקתה והשחיזה כדי להגן על עצמה מזעם ההמונים, כאשר היא מפנה אותו אל היהודים. אולם לא רק הבורגנות פונה לאנטישמיות אלא הזעיר בורגנות. בזמן שאין מעמד הפועלים מבקש לחסל את השגי הדמוקרטיה אלא לספח אותם ולהשתמש בהם במאבקיו. לעומתו חלקים ניכרים של הזעיר בורגנות אינם מחפשים חופש על ידי הליכה אל מעבר להשגי הליברליזם, אלא חשים בצורך להפוך לריאקציונים מבחינה פוליטית וכלכלית. הם חשים חסרי כוח להאבק בקפיטליזם כבשיטה שלמה והם פונים כנגד גילויים מסוימים של הקפיטליזם כאשר הם מצטרפים לריאקציה. במצב זה הם מוצאים לעצמם ייתרון באנטישמיות. המאבק כנגד הקפיטליזם נראה חסר סיכוי, אולם לא כן המאבק כנגד ההון היהודי, כנגדו ניתן להאבק ביתר קלות ואף להכותו.
האירוניה של ההיסטוריה היא שהציונות קשרה את גורל היהודים דווקא לבורגנות האימפריאליסטית ובעיקר האמריקאית שלא רק שהיא שנואה על מרבית העולם אלא יש לה אינטרס בעידוד האנטישמיות כפי שראינו בעבר ועוד נראה בעתיד.