החוק שחוקק בכנסת בעקבות הצעת האוצר והממשלה לפני מספר חודשים ושעניינו קרנות הפנסיה פוגע קשות בזכויות הגמלאים ועמיתי הקרנות. אחת התוצאות המיידיות של החוק החדש היא שעובד אינו יכול לדעת את שיעור הגמלה שיקבל בעת היציאה לפנסיה. על פי החוק, המפקח על הביטוח במשרד האוצר יכול להורות, מפעם לפעם, על שינוי בזכויות הפנסיה של העובדים. זאת, בלא צורך בחקיקה נוספת וללא כל פיקוח ציבורי. הוראה של האוצר מספיקה כדי לשנות הסדרי פנסיה!

לא רק גמלאים בהווה או בעתיד עלולים להיפגע מהחוק החדש. גם העובדים, העמיתים בקרנות הפנסיה, ייפגעו. זאת, עקב העלאת דמי הגמולים החודשיים ב-2 אחוזים לעובד (ואחוז בודד למעסיק). כמו כן, יועלה גיל היציאה לגמלאות, מגיל 65 לגברים ומגיל 60 לנשים, לגיל 67 לגברים ולנשים.

העלאת גיל הפרישה עלולה למנוע קבלת פנסיה מלאה מן העובדים. במידה שהמעסיקים ידרשו מהעובדים להוסיף ולצאת לפנסיה בגיל 65 (כפי שמקובל כעת), הפנסיה שיקבל אותו עובד יחושב על פי גיל הפרישה החדש. במלים אחרות, עובד הפורש לפנסיה לפני גיל 67, יאבד חמישה אחוזים גמלה חודשית שהוא אמור לקבל על כל שנת פרישה בטרם זמנה. ואם העובד נאלץ לצאת לפנסיה בגיל 65, כך הוא עלול לאבד 10 אחוז מדמי הפנסיה. לגבי נשים השינוי הוא משמעותי יותר. אם האישה תאלץ לצאת לפנסיה בגיל 60 (כפי שמקובל היום) היא תאבד 35 אחוז מהגמלה החודשית!

עד כאן עיקרי השינויים בתחום הפנסיה, כפי שבאים לידי ביטוי בחוק החדש. אין ספק שהחוק מהווה הפרה גסה של החלטות ממשלה הקודמות ושל ההסכמים הקיבוציים שנחתמו בין עובדים למעסיקים במשך עשרות שנים. זהו מהלך נוסף להפרדת מדינת ישראל מכל סממן של מדינת רווחה. כדאי לזכור שהחלטת הממשלה 5156, שהתקבלה ב-29 במארס 1995, הבטיחה לשמור על הזכויות שרכשו הגמלאים והעמיתים במשך עשרות שנים. החלטה זו התבטלה, ללא כל מו"מ עם נציגי העובדים, עם חקיקת החוק החדש.

על גירעון… וגירעון אקטוארי

הממשלה שבה וציינה כי הצעדים הקשים ננקטו על מנת "להציל את קרנות הפנסיה". על פי שר האוצר בנימין נתניהו "הגירעון של קרנות הפנסיה הרקיע שחקים". על פי הסכם שנחתם בעת שחיים רמון כיהן כיו"ר ההסתדרות, הקרנות התפצלו לשניים: ותיקות וחדשות. הוותיקות "נסגרו" בפני עמיתים חדשים. החדשות "נפתחו" לעובדים צעירים. מהלך שנוי במחלקות זה, גרם לכך שקרנות ותיקות איבדו אט-אט את בסיסן הכלכלי ואילו החדשות, לא צברו גירעונות. אין ספק שמהלך זה שנעשה בהסכמת ההסתדרות פגע אף הוא בזכויות עמיתים ועובדים. המהלך תואם את השקפת העולם הליברלית-קפיטליסטית של שר האוצר דאז, אברהם "בייגה" שוחט ושל היו"ר דאז, ח"כ רמון; ממנהיגי מפלגת העבודה.

אבל מהו הגירעון של הקרנות הוותיקות? על כך יש שתי גרסאות, זו של האוצר וזו של ההסתדרות. ההבדלים בין שתי הגרסאות הם בסך של 100 מיליארד שקל. הקושי בקביעת גירעון קרנות הפנסיה הוא שלא מדובר על גירעון עכשווי או בחישוב גירעון העלול "לצוץ" בעוד מספר שנים. זהו גירעון מסוג אחר – גירעון אקטוארי. זהו גירעון המחושב עשרות שנים מראש ועל בסיס כמה הנחות יסוד. שינוי, ולו חלק באחת מהנחות היסוד, ותמונת הגירעון יכולה להשתנות מן הקצה אל הקצה.

בפסק דין שניתן על ידי נשיא בית הדין הארצי לעבודה, ד"ר סטיב אדלר, נכתב כי הגירעונות האקטואריים של קרנות הפנסיה נובעים ממספר משתנים שאינם בשליטת הקרנות, כגון:

• עליית תחולת החיים.
  
• העלייה של שיעור היחסי של הנשים לעומת הגברים בקרן.
  
• התמורות במצב המשק.
  
• השינויים בשכר הממוצע במשק. לדוגמא: השכר הממוצע בשנים האחרונות יורד ולפיכך, לירידה זו יש השלכות על גובה הגירעון האקטוארי. הוא קטן יותר.

אך יתכן שהמענה לגירעון הקרנות אינו נעוץ דווקא בפגיעות נוספות בעמיתי הקרנות ובגמלאים שלהן. יתכן שהפתרון הוא דווקא בתוספת מספר העמיתים וביטול המחיצה הקיימת בין "קרנות חדשות" ל"קרנות ותיקות". כיום כמחצית מהעובדים בישראל אינם עמיתים בקרנות הפנסיה. במלים אחרות: אחד מכל שני עובדים אינו חבר בקרנות ולאחר יציאתו לפנסיה יאלץ להתקיים מקצבה זעומה של הביטוח הלאומי – קצבת הבטחת הכנסה.

תוספת של מיליון עמיתים לקרנות יכולה להוות שינוי מהותי בתחזית הגירעון האקטוארי. בממשלה החלו בשבועות האחרונים לדבר על האפשרות להנהיג פנסיה חובה לכל השכירים והעצמאים. אגב, בכל העולם החוק נקרא "פנסיה ממלכתית חובה", קרי המדינה עומדת מאחורי הקרנות. בישראל המצב שונה. כאן, הממשלה מציעה צורה של תוכנית חיסכון כפוי על העובד והמעסיק, מבלי להבטיח רשת ביטחון לחוסכים לעת זקנה. כוונת האוצר שקופה. הוא אינו מעוניין ברווחת העובד. בסך הכל הוא מעוניין לחסוך בתשלומי קצבת הבטחת הכנסה.

הנהגת פנסיה חובה, ללא מתן גיבוי מצד הממשלה, ללא פיקוח ציבורי ופיקוח של העובדים-עמיתים וכאשר כספי הקרנות יופנו לשוק ההון – זו לא פנסיה, זו הונאה! כי זהו הפן השני (ואולי החשוב ביותר) של מדיניות הממשלה: לשינוי בכללי המשחק בסוגיית הפנסיה יש מטרה מוצהרת: להזרים את כספי העובדים והעמיתים אל "שוק ההון" – אל כיסי בעלי ההון.

הכסף של העובדים לידי העשירים

למשבר הקפיטליזם הישראלי השלכות רבות ואחת מהן: ירידה ברווחיות חברות ותאגידים. מדיניות האוצר וממשלת הליכוד מכוונת לשמור על רמת הרווחיות (מנכ"ל בנק הפועלים ,למשל, שואף לרווחיות שנתית של 15 אחוז – גבוהה בהרבה מהמקובל בעולם). וכדי לשמור על הרווחים, יש צורך בהעמקת הניצול הישיר של העובדים. ולא רק בהעמקת הניצול הישיר אנו עוסקים, גם חסכונות העובדים באים בחשבון.

עד לחקיקת החוק, המדינה הבטיחה תשואה ריאלית לכספים שהופקדו בקרנות הפנסיה. אמנם הממשלה עשתה שימוש בכספים אלה לצרכיה, אך הקפידה לשלם את התשואה המובטחת. עתה, הממשלה רוצה להזרים כספים אלה לשוק ההון, בדומה למצב בארה"ב ובכמה ממדינות אירופה. יצוין שהמשבר בבורסת הנסדא"ק (הבורסה האמריקאית של טכנולוגית העלית) שפרץ באוקטובר 2000 גרם להתמוטטותן של קרנות רבות. וכך ירדו לטמיון החסכונות של מיליוני עובדים. קרנות הפנסיה המקומיות עלולות להיקלע למצב דומה. משברים תקופתיים פוקדים את המשטר הקפיטליסטי ומשפיעים על הבורסה. במדינת ישראל היו מספר רב של מקרים כאלה. הפניית מיליארדי שקלים של עמיתים וגמלאים לבורסה, ללא פיקוח ציבורי וכאשר על הקרנות מנצחים נציגי האוצר, מסכנת את עתידם של מיליוני עובדים, גמלאים ובני משפחותיהם.

Share on Facebook