הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-15 בינואר, 2004 14 תגובות

תגובה לראיון עם בני מוריס במוסף "הארץ" מיום 9.1.04.


בשלב כלשהו במהלך הראיון, כשנדמה לקורא שבני מוריס כבר אמר את הדברים הנוראים ביותר, הוא מזכיר כבדרך אגב את הכחדת האינדיאנים בידי האמריקאים. מוריס סבור שהכחדתם היתה בלתי נמנעת. "הדמוקרטיה האמריקאית הגדולה לא יכלה להתממש ללא הכחדת האינדיאנים. יש מקרים שהטוב הכולל, הסופי, מצדיק מעשים קשים ואכזריים הנעשים במהלך ההיסטורי". מוריס יודע כנראה מהו הטוב הכולל, הסופי. הטוב של האמריקאים כמובן. הוא יודע שהטוב הזה מצדיק רוע חלקי. כלומר, בתנאים מסוימים, בנסיבות מסויימות, מוריס חושב שאפשר להצדיק ג’נוסייד. במקרה האינדיאני מדובר בקיומה של אומה אמריקאית. במקרה הפלסטיני מדובר בקיומה של מדינת לאום יהודית. בשביל מוריס רצח-עם הוא הוא עניין נסיבתי, שעשוי להיות מוצדק בתנאים מסויימים, הכל לפי תפיסת האיום שמציב העם שאותו יש להשמיד על העם המכחיד, ואולי אפילו רק על צורת השלטון שלו. הרוצחים מרואנדה ומסרביה שעומדים היום למשפט בבתי דין בינלאומיים על פשעים נגד האנושות יכולים לשכור את שירותי הייעוץ שלו.

לטרנספר ולהשמדת עם יש הצדקה נסיבתית מאותה צורה בדיוק: בנסיבות מסוימות אין ברירה. זו רק שאלה של נסיבות. לפעמים מוכרחים לגרש. לפעמים לא די בגירוש ומוכרחים לאבד, להשמיד, להכרית. אם, למשל, מוכרחים לגרש, והמגורשים מתעקשים לשוב לבתיהם, אין ברירה אלא לחסל אותם. מוריס תיעד את הפתרון הזה בספרו על מלחמות הגבול של ישראל בשנות החמישים. בקריאה תמימה יכולת לחשוב שהוא מתאר שם את חטאה הגדול ביותר של מדינת ישראל: החטא אינו בכך שישראל גרשה את הפלסטינים במהלך מלחמה עקובה מדם, כשאיום ממשי נשקף ליישוב היהודי, אלא שירתה למוות באנשים שביקשו לחזור לבתיהם, שלא הרשתה לפליטים המובסים לשוב לכפריהם הנטושים ולקבל על עצמם את השלטון החדש, כדי להיות אזרחיו, כפי שעשו הפלסטינים שלא ברחו. אבל מוריס הפרשן המפוקח מציע פירוש אחר לחיבור של מוריס ההיסטוריון: לא היתה ברירה. לא אז ולא היום. הוא מציע לנו לראות את עצמנו עוד שנות דור לפחות בתוך מעגל הגירוש והחיסול, מוכנים בכל רגע לנקוט צעדים חריפים יותר, כשיידרשו. בשלב הנוכחי צריך להכניס את הפלסטינים לכלוב. בנסיבות חמורות יותר יהיה צורך לגרש אותם. אם יחייבו הנסיבות, ו"הטוב הכולל, הסופי" יצדיק זאת, הכחדה תהיה כנראה הפתרון הסופי. מאחורי האיום בכלא ובגירוש מציץ האיום בהשמדה. לא צריך לקרוא בין השורות. זה נאמר במפורש בראיון. עיתון "הארץ" הדפיס את זה.


אין פלא שהפלסטינים יראו בו אויב חסר תקנה. מבחינת הפלסטינים מוריס הציב את עצמו, יחד עם המוני הישראלים המקבלים במובלע ובמפורש את הגיון הטרנספר והחיסול, בעמדת האויב שמולו אין ברירה אלא להילחם עד מוות. זו המנטליות הישראלית, יאמר הפלסטיני החרד, אין מה לעשות בעניין הזה. הישראלים מוכנים לעשות הכל כדי לבטל את נוכחותנו בסביבתם. יש בעייה בעומק הישראליות. תחושת הקורבן והרדיפה תופסת מקום מרכזי בתרבות הלאומנית היהודית. האנשים העומדים מולנו מוכנים לוותר על שרידי העכבות המוסריות שלהם בכל פעם שהם חשים מאויימים, והם נוטים לחוש מאויימים ככל שהם נעשים תוקפנים יותר. עם אנשים כאלה אסור להתפשר לעולם. כל פשרה היא מלכודת. הסכם אוסלו יוכיח.


ואמנם, מוריס מייצר בדבריו את האויב שאסור להתפשר איתו, בדיוק כשם שכלובי הכיבוש מייצרים את הטרוריסטים המתאבדים שאסור, ובעצם כבר אי-אפשר להתפשר איתם. כשמוריס מדבר על הצורך בטרנספר הוא איננו רואה את הנולד, הוא תורם ליצירתו. ולא רק בצד הפלסטיני. מוריס מציע לישראלים לחיות עוד שנות דור לפחות על גגו של כלוב שבו כלואים ברברים, רוצחים סדרתיים חסרי מרפא, ובאופק הוא מסמן מלחמת גוג ומגוג: "בעשרים השנים הקרובות תיתכן כאן מלחמה אטומית". בתנאים האלה יש משהו בלתי שפוי בהחלטה להישאר כאן. לפי הניתוח של מוריס (שמדבר בלשון פתולוגית רק על הפלסטינים, כמובן) ישראל הפכה להיות המקום המסוכן ביותר לעם היהודי. אם ציונות פירושה בראש וראשונה דאגה לקיום הלאומי של העם היהודי, הניתוח הזה צריך להוביל אנשים שפויים להגר מכאן ולהשאיר את אנשי קיר הברזל לדהור לבדם במסלול ההתרסקות הלאומי שלהם.


מלחמה עד מוות שבה מוכנים לוותר על כל ריסון מוסרי היא תוצאה של תפיסת אין מוצא, לאו דווקא של העדר ברירה אמיתית. היגיון דבריו של מוריס מכתיב תחושת אין מוצא בשני הצדדים. במחקריו מוריס זהיר ואחראי, בדרך כלל, אפילו שמרן, דבק בפרטים וחושש מהכללות. מוריס המתראיין הוא היסטוריון גרוע וסוציולוג נורא. הדיבורים הכוללניים שלו על "בעייה בעומק האיסלאם", על "העולם הערבי כמו שהוא היום" ועל "התנגשות בין ציוויליזציות" הם לא תוצאה של מחקר היסטורי אלא מסך ערפל שנועד לחסל אפשרותו של מחקר כזה. הדיבורים שלו על החברה הפלסטינית כחברה חולה משכיחים את העובדה שאם יש שם מחלה, הישראלים – חיילים, מתנחלים, פוליטיקאים ואינטלקטואלים שכמותו – הם החיידק הטורף. אם הפלסטינים הם רוצח סדרתי, ישראל היא האירוע הטראומטי שרודף את הרוצח הזה. ולא מדובר בזיכרון של אירועי הנכבה דווקא. הרי לא קרבנות הנכבה הפכו לטרוריסטים מתאבדים אלא נכדיהם, אנשים המגיבים לצורה הנוכחית של השליטה הישראלית בשטחים. הטראומה היא מה שקורה היום. ביום שבו התפרסמו דבריו של מוריס ב"הארץ" פרסם ארגון התיאום לעניינים הומניטריים של האו"ם בשטחים מחאה חריפה על פגיעה חמורה באוכלוסייה האזרחית בעיר העתיקה של שכם והרס מבנים עתיקים במהלך פעולת צה"ל בעיר.


יום אחד יקום היסטוריון כבני מוריס שיתעד אחד לאחד את הפשעים שנעשו בפעולות שכאלה. אבל מוריס עצמו תורם בינתיים להכחשתם, מפני שהוא מדבר עליהם בלשון עתיד. הכלוב שהוא קורא להקמתו כבר כאן, לפחות מאז אפריל 2002. במידה מסויימת גם הטרנספר כבר כאן. כשמוריס מדבר על גירוש הוא מדמיין, כך נראה את שובן של המשאיות מ-1948. אבל בתנאי השליטה הישראלית בשטחים כיום הטרנספר מתבצע לאיטו במשרד הפנים, במשרדי התיאום האזרחי, בשדות התעופה ובמעברי הגבול, באמצעים מתוחכמים של טפסים, תעודות ושלילת תעודות, ובאמצעים מתוחכמים פחות של הריסת אלפי בתים, ושל מחסומים וסגרים וכתרים, שהופכים את חיי הפלסטינים לבלתי נסבלים וגורמים לרבים מהם לנסות להגר כדי לשרוד. גם אם מספר הפליטים החדשים קטן בינתיים, המנגנון שיאפשר להגדיל את המספר בן לילה כבר פועל.


הדבר המפחיד ביותר בראיון הזה איננו היגיון החיסול ההדדי שמוריס מציג. הדבר המפחיד ביותר הוא שההיגיון הזה הזדחל לתוך עיתון "הארץ" והציץ מעמוד השער של המוסף המכובד שלו. המראיין והעורכים חשבו שראוי להאזין למוריס. הם מכבדים את העובדה שהוא מתנער מלשון התקינות הפוליטית ואומר מה שרבים חושבים ואינם מעיזים לומר. אם יש כאן חברה חולה, פרסום הראיון הזה הוא בעת ובעונה אחת גם סימפטום של המחלה הזו וגם גורם שמזין אותה.

תגובות
נושאים: מאמרים

14 תגובות

  1. משה הגיב:

    דבריו של מוריס ראויים כמובן לכל גינוי וחסד עשה עמנו הארץ שחשף את זרמי המעמקים של הציונות. אולם אין בדברי מוריס (או בדברי המתועבים שבמתנחלים) כדי להצדיק את מלחמת השמד של חמאס בדברי הבנה על "האויב שמולו אין ברירה אלא להילחם עד מוות". עדי, אין כאן מקום ליחסיות. כשם שאתה מגנה "מלחמה עד מוות" (גנוסייד) מצד היהודים, עליך לגנותה ולא להתאמץ להבין אותה אצל ההוטו, הסרבים, האמריקאים או הפלסטינים.

  2. חיים ברעם הגיב:

    ברגעים של נדיבות לב מופלגת אני מבקש לדמות לעצמי שבני מוריס בעצם עושה לכולנו פרובוקאציה אכזרית. הוא רוצה להוכיח (למי שזקוק להוכחה כזאת) שרק הציונית האכזרית והפושעת היא האותנטית, ושאין בעצם ציונות אחרת. כמה מאיתנו כבר הגיעו למסקנה הזאת בעבר, ודווקא מצד שמאל, אבל אני חושש מההשלכות שלה. כיוון שרוב היהודים הישראלים רואים את עצמם כציונים, נדחק את כולם לקבל על עצמם את קווי המיתאר של הציונות האכזרית, ולהפוך את הטרנספר ואת הג’נוסייד לדגל. המחשבה על כך מצמררת.

  3. נתן. הגיב:

    כדאי לציין שכמעט ולא היתה התיחסות לכך שבדבריו של בני מוריס יש סתירה מהותית שאופינית מאד לכל המחנה הפשיסטי-גזעני-לאומני בישראל: מצד אחד הם מאמצים לחלוטין את הנרטיב הפלשתינאי על כך שהיהודים בצעו פשעי מלחמה (טבח, טרנספר וכו) ב48 ואף מצדיקים את זה ורואים בכך דגמה ומופת לעתיד וכל זאת תוך התיחסות לערבים כ-"ברברים" ,"חיות-אדם" שיש לסוגרם בכלובים ומצד שני הם רואים בשנאת הערבים אלינו דבר שנובע מאופיים ותרבותם(ופה הם כמובן גם מתעלמים מההסטוריה),בלי לשים לב שדוקא הם(הימין הגזעני), הם אלו שמספקים הצדקה מוסרית והגיונית לשנאת הערבים כלפינו.
    נוסך לכך יש משהו מוזר במי שתומך ב"טרנספר" וב"רצח-עם" אבל מאשים דוקא את הצד השני ב"ברבריות".

  4. שי אופיר הגיב:

    בני מוריס, למען הדיוק, לא הצדיק ג’נוסייד בפלשתינים. לא צריך להסחף.
    הקמת מדינת ישראל חייבה גירוש מסוים של הפלשתינים, אחרת היינו כבר היום במיעוט בגבולות 67. אנחנו לא עשינו זאת מבחירה, העולם הביא זאת עלינו (את הצורך במדינה יהודית). אנחנו לא פתחנו במלחמת 48. לא צריכים להתבלבל בין רע לטוב.

  5. אבנר – על כרוניקה של פשע מלחמה הגיב:

    בהתייחס להנחה/טענה שאכן היה מספר לא מבוטל של פשעים שבוצעו ב-48 ושאולי הייתה זו אפילו הוראה מגבוה:
    הייתי רוצה להזכיר את "מחקרו" של ידי מר תדי כץ, סטודנט לתואר שני באוניברסיטת חיפה
    שהגיש עבודת גמר בה נטען כי נעשה טבח ע"י לוחמי גדוד 33 של חטיבת אלכסנדרוני באנשים חסרי מגן לאחר הקרב בטנטורה.
    לוחמי חטיבת אלכסנדרוני הנזעמים הגיעו לבית המשפט עם עניין זה ושם הוכח (תדי כץ הודה בכך) כי לא היו דברים מעולם…
    ומה אני בא לאמר? שמי שרוצה לחשוב שהציונות היא "אכזרית ופושעת" (כמו שכתב אחד המגיבים) כבר ימצא דרך להצדיק זאת,
    הרי האם יש מי שיכחיש שמעשי אונס הם הוראה מגבוה? לא, אז הם כנראה אכן הייתה הוראה כזו… בדיוק כמו שהמחקר של תדי כץ היה מתווסף לערימם הארגומנטים שלכם אילו היה נערך עוד 20 שנה כשכבר לא היה מי שיילחם על טיהור שמו.

  6. איתן חג’בי הגיב:

    מוריס מזמן לנו מפגש עם השורה התחתונה של הציונות, משום שהוא מכיר בכך שהציונות לא תשרוד ללא ג’נוסייד.
    אבחנתו זו לדעתי חריפה ומדוייקת, ומחדדת את ההכרה שצריך לבחור בין עמדה ציונית לעמדה
    אנטי – ציונית במאבק על ערכים הומניים.

  7. דוד הגיב:

    עדי אופיר הוא לא פחות מאשר מורה רוחני לתלמידים רבים, סטודנטים ולא סטודנטים שרואים את אומץ ליבו ושומעים את דיעותיו החשובות, שהן תמיד צעד אחד לפחות לפני הציבור. עדי אופיר נלחם נגד הכיבוש והדרדרות שלי ןשלך לתהומות עוד לפני שרכשת את השפה המכוערת שבה אתה מדבר עליו.
    לא יעבור עוד זמן רב עד שרבים יכירו בכך ואנשים כמותך יכחישו שהתבטאו כפי שהתבטאת למעלה.

  8. ליאור הגיב:

    דברים כדורבנות. רוב העם מסכים ותומך בגי’ינוסייד, מי באופן פעיל ומי באופן סביל על ידי אי ידיעה ואי רצון לדעת. אלה המתנגדים לפשעים אלה מה באפשרותם לעשות למנוע אותם? נראה שבמצב היום רק קריאה להתערבות הקהיליה הבינלואמית עשויה אולי לעצור את הפשעים

  9. להפסיק להלחם בפלסטינאים הגיב:

    להקים חומות בצורות ביננו ובינם ולהתנתק מהם. אנו לא צריכים אותם והם ,על אחת כמה וכמה,לא צריכים אותנו. המוטו הוא התפרדות והתנתקות. אולי בעוד דור או שניים ישכילו הצדדים ליצור גשר בין 2 העמים.להתנתק עכשו!!!

  10. רועי הגיב:

    לפני 2000 שנים פתחה כת של פונדמנטליסטים קנאים במרד חסר סיכוי כנגד מעצמה שעוצמתה הצבאית עלתה עשרות מונים על זו שלהם. בסופו של אותו מרד ניצב אחד ממנהיגי המרד על פסגת הר אחד במדבר יהודה (מצדה שמו) וציווה על מאמיניו לבצע אקט של התאבדות קולקטיבית. השהידים היהודים,כך מסופר, קיימו את מצוותו ללא כל פיקפוק. עברו 2000 שנה וההיסטוריה חןזרת על עצמה: פודמנטליסט איסלאמי מצווה על אנשיו השהידים לבצע התאבדויות כנגד המעצמה שכנגדה הכריז מלחמה. השהידים שלו מקיימים את מצוותו ללא פיקפוק. מה אני אגיד לכם מאזינים יקרים: רבותי ההיסטוריה חוזרת,ובגדול.

  11. עומר הגיב:

    כל הכבוד לבני מוריס שהוא אומר את האמת!!!!!!!!

  12. לרועי-לגבי מצדה הגיב:

    בוא נדייק בעובדות:
    אלעזר בן יאיר לא ציווה על אנשיו להתאבד אלא שיכנע אותם, אם להאמין (וזה המקור היחיד שלנו לסיפור כולו) לתיאורו של פלביוס.
    ובאשר להשוואה עם החמאס: הקנאים התאבדו "נטו" ולא עשו כמעשה שמשון (והחמאס) והתאבדו כחלק מהרג אחרים. נהפוך הוא, תמיד שאלתי עצמי מדוע לא פשוט נלחמו עד מוות ולקחו עימם עדי קבר כמה מאויביהם עד מותם.

  13. רועי הגיב:

    אם אתה דווקא מתעקש, נדייק:
    אלעזר לא ציווה להתאבד, אלא ביקש.
    הקנאים התאבדו "נטו", גם נכון.
    החמאס ושמשון התאבדו/מתאבדים כחלק מהרג אחרים. גם כן נכון.

    ומה זה בעצם משנה? איך שלא תסובב את זה, תוצאת המרד ההוא הייתה מחרידה עבור היהודים.

    וכנראה תוצאות המרד הנוכחי תהיה מחרידה לא פחות עבור הפלסטינים.

  14. מישקפופר הגיב:

    מה שהכי מפריע לי שאנו מזלזלים בפלסטינאים.
    כל האלה שזועקים לדו קיום, כנראה לא מודעים לכך שערבים פלסטינאים באמת ובתמים רואים בכל יהודי כובש ורק להם יש את הזכות לארץ.
    המיעוט הקטן ביותר בקרבם נפגש עם פעילי שמאל למען זעקות דו קיום שלא יוצרות שום תגובת שרשרת בחברה הפלסטינאית.
    עוד בישראל אנשי התקשורת והאינטלקטואלים זועקים לשלום, במצרים ירדן והרשות , הם מהווים את חוד החנית נגד ישראל, מייצרים שירה ויצירות ספרותיות בעלות גוון לא רק אנטישמי אלה אף מתקרבים לתעמולה נאצית משובחת.

    אני אישית לא מזלזל באף פלסטינאי, אני באמת מאמין שהם רואים את עצמם כאדוני הארץ.

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים