ההיסטוריון פרופ’ בני מוריס מאוניברסיטת בן גוריון הוא מעין דוקטור סטרנייג’לב חדש. בראיון שהעניק לארי שביט, במוסף "הארץ", יש שני חלקים מצמררים, וקשה לקבוע אזה חלק מצמרר יותר – החלק הראשון בו מביא מוריס ממצאים חדשים מן הארכיונים של צה"ל על אירועי הנכבה של 48′, או החלק השני בו מצדיק למעשה נכבה נוספת "אם יהיה צורך", להציל את מדינת ישראל והציונות.
כאמור, בחלק הראשון מדובר על ממצאים חדשים על הנכבה שכבר היתה. לשאלת המראיין: "על פי הממצאים שלך, כמה מעשי טבח ישראליים ביצעו ב-48′?", עונה מוריס: "עשרים וארבע. בחלק מהמקרים מדובר על הוצאה להורג של ארבעה-חמישה אנשים, בחלק אחר מדובר על הרג של שבעים-שמונים – מאה"… "המקרים החמורים ביותר הם סליחה (70-80 הרוגים), דיר יאסין (100-110), לוד (250), דווימה (מאות)… בטנטורה אין הוכחות חד משמעויות לטבח גדול אבל התרחשו שם פשעי מלחמה, ביפו היה טבח שעד כה לא ידעו עליו דבר… היו מקרים של הוצאה להורג של אנשים נגד קיר או ליד באר באופן מסודר".
גם מעשי אונס לא חסרו: "בעכו ארבעה חיילים אונסים בחורה ורוצחים אותה ואת אביה. ביפו אונסים אנשי ‘קיריתי’ בחורה אחת ומנסים לאנוס כמה נוספות. בהוניון שבאמצע הגליל אונסים שתי בחורות ורוצחים אותן. יש מקרה אחד או שניים של אונס בטנטורה. בכפר אבו שושה שליד גזר יש ארבע שבויות שאחת מהן נאנסת כמה וכמה פעמים… על פי רוב מדובר על יותר מחייל אחד. על פי רוב מדובר בבחורה פלשתינאית אחת או שתיים. בחלק גדול מהמקרים העניין נגמר ברצח. כיוון שגם הנאנסות וגם האנסים לא אוהבים לדווח על האירועים הללו צריך להניח שתריסר מעשי האונס המדווחים שאותם מצאתי הם לא כל הסיפור. מדובר רק על קצה הקרחון".
עוד לפני שנשאל מוריס האם היו כל אלה "מקרים חריגים", כפי שנהוג להצדיק אצלנו מעשה זוועה לא מעטים, הוא קובע: "זה לא יכול להיות מקרי, זה דפוס. ככל הנראה קצינים שונים שהשתתפו במבצע הבינו שהוראת הגירוש שקיבלו, מתירה להם לעשות את המעשים הללו על מנת לעודד את יציאתה של האוכלוסייה לדרכים. עובדה שאיש לא נענש על מעשי הרצח הללו". כאשר נשאל האם ההוראות באו מלמעלה הוא עונה: "כן… מפקד חזית הצפון, אלוף משה כרמל, הוציא הוראה בכתב ליחידות שלו לזרז את הוצאת האוכלוסייה הערבית. כרמל עושה זאת מייד אחרי ביקור של בן גוריון בפיקוד הצפון בנצרת. לי אין שום ספק שההוראה יצאה מבן גוריון. בדיוק כפי שהוראת הגירוש של העיר לוד, שעליה חתום יצחק רבין, יצאה מיד אחרי ביקורו של בן גוריון במטה מבצע דני". מוריס מעיד גם ש"בן גוריון השתיק את העניין. הוא חיפה על הקצינים הטובחים". (זה אותו בן גוריון שפעמים אין ספור פנה לעם בישראל "להיות אור לגויים").
אבל בציבור היהודי ישראלי מסע ההשתקה שבו התחיל בן גוריון – מסע השתקה והרגעה בו שימשו הטריויאליזציה ("בכל מלחמה קורים דברים כאלה") ותירוצים ("הם בעצמם ברחו על פי הוראת מנהיגיהם") ואפילו הצדקה ("הכל למען תקומת ישראל") הצליחו מעל למשוער. רק כך אפשר להבין שכאשר היום מכחיש הצבא טבח בג’נין הציבור "אוכל" את זה. ורק לפני זמן קצר היתה שערורייה אקדמית סביב עניין טנטורה שמוריס מזכיר כאן. כאשר טדי כץ כתב עבודת מאסטר בה הניח שאפשר שבטנטורה נעשה טבח ב-48′ תבעו אותו אנשי אלכסנדרוני לדין. אוניברסיטת חיפה מינתה ועדה מיוחדת שתבדוק מחדש עבודתו, שקודם לכן זכתה בציון גבוה מאוד. וכרגיל אצלנו – נשפך קיתון השמצות והכפשות נגדו ונגד אילן פפה, מורה באוניברסיטת חיפה, על שהגן על עבודתו של כץ, ואף היו שדרשו להשעות אותו. (עד כה אף אחד לא התנצל – הרי לפי ממצאיו החדשים של מוריס נמצא "רק" "שבטנטורה אין הוכחות חד משמעותיות לטבח "גדול" (מירכאות שלי ש.א.) אבל התרחשו שם פשעי מלחמה". ובכלל אנשי אלכסנדרוני ותומכיהם הרבים שיצאו להוכיח שלא היה כלל טבח בטנטורה מתבשרים עכשיו מפי הסוס (ארכיוני צה"ל) שהיו 20-22 מעשי טבח ב-48′.
אין להתפלא מהתעוררות הוויכוחים הסוערים סביב מלחמת 48′ כל פעם שנושא זה עולה לסדר היום הציבורי. הרי בנושא זה מקופל כל המצפון הקולקטיבי הרע של החברה הישראלית.
העובדה הפשוטה היא – ויש להודות בכך ביושר: ישראל קמה על חורבות עם אחר. זו לא רק שאלת מוסר אלא גם, ואולי בעיקר, שאלת המפתח כיצד להבין את העם השני וכיצד להגיע איתו לא רק לשלום אלא גם לפיוס. מוריס בספריו למרבה האירוניה תרם לא מעט בחשיפת האמת של מלחמת 48′. זה הנושא בו מגולמת כל השניות וכפל הלשון של האידיאולוגיה הציונית:
מדברים בשם עם (היהודים) שגורשו ממולדתם ומאידך גיסא מגרשים עם אחר (הפלסטינים) ממולדתו. מדברים בשם עם שסבל דיכוי רדיפות ונגישות לאורך ההיסטוריה ובדיוק זאת עושים לפלסטינים. מדברים בשם עם שהיה כלוא בגטאות, וכולאים את הפלסטינים בכלובים בשטחים הכבושים. מדברים בשם עם שסבל מגזענות, ומפעילים גזענות כלפי התושבים הערבים בישראל. מדברים בשם עם שגלה מארצו לפני אלפיים שנה ושוללים אפילו זכות השיבה מן העם הפלסטיני שהוגלה מכאן על ידינו לפני 55 שנה. בשם עבר, שבחלקו מומצא-מיתולוגי אפילו, תובעת ישראל זכויות לעצמה שהיא גוזלת מעם אחר.
בחלק השני של הראיון מתגלה מוריס כמצדיק מעשי הגירוש שלתומנו חשבנו בעבר שהוא הוקיע אותם.
הוא כבר לא חושב שהגירושים ב-48′ היו פשעי מלחמה. "אתה לא יכול לטגן חביתה בלי לשבור ביצים". אכן בנימוק כזה אפשר להצדיק כל מעשה נבלה. "מדובר בהחרבתה של חברה שלמה" מקשה המראיין, ומוריס משיב: "אם ציפית שאפרוץ בבכי, צר לי לאכזב אותך", הוא מוסיף: "חברה שקמה עליך להורגך מכריחה אותך להחריב אותה".
על הגירושים של 50,000 ערביי לוד למשל אין לו נקיפות מצפון. כי, "יש נסיבות בהיסטוריה שבהן יש הצדקה לטיהור אתני". ("נסיבות היסטוריות", משום מה, פועלות תמיד לרעת העם השני). בצורה מתגרה הוא אפילו מוסיף, "אני יודע שהמושג הזה שלילי לחלוטין בשיח של המאה ה-21 אבל כאשר הברירה היא בין טיהור אתני לבין רצחי עם, רצח העם שלך, אף אני מעדיף טיהור אתני".
הפרופ’ המלומד מביא גם הצדקה היסטורית לגירוש וטבח של עם אחר מעבר לים: "כן. גם הדמוקרטיה האמריקאית הגדולה לא יכלה להתממש ללא הכחדת האינדיאנים, יש מקרים שהטוב והכולל, הסופי, מצדיק מעשים קשים ואכזריים הנעשים במהלך ההיסטורי".
ההצדקה המרכזית של מוריס לגירוש הערבים היא שבלעדי זאת אי אפשר היה להקים מדינה: "לא היתה קמה מדינה יהודית ללא עקירתם של אותם 700 אלף פלסטינים… לכן היה צורך לעקור אותם… לנקות את העורף ולנקות את אזורי הגבול. הוא גם עושה "אקטואליזציה" של השקפותיו: "ערביי ישראל היום, הם פצצת זמן… גם דמוגרפית וגם ביטחונית הם עלולים לערער את המדינה". והוא משחרר גם איום: "אם ישראל תגיע למצב של איום קיומי כמו ב-48′ , יכול להיות שהיא תיאלץ לפעול כמו שפעלה אז. אם נותקף… אני יכול לראות מצב של גירוש. זה יכול לקרות. אם האיום על ישראל יהיה קיומי, גירוש יהיה מוצדק".
ההסברים וההצדקות של מוריס להחרבת תרבות וחברה שלמה הם מצמררים ומבעיתים. רבים ישאלו הכיצד שינה מוריס, מן ההיסטוריונים הפוסט-ציוניים המרכזיים, את דעותיו? מבלי לדעת או לרצות לכנס להסברים פסיכולוגיסטיים, אני יכול למצוא רק הסבר אחד: זוועות הגירוש והעקירה של עם שלם, שהיווה את רוב התושבים בפלסטינה-א"י, אינם ניתנים להצדקה במסגרת אפולוגטיקה של ערכים אוניברסליים והומניים הנטועים על ערכים של שוויון וחופש לכל בני האדם ולכל העמים.
האם מישהו מתאר לעצמו שבשעתו הציונות יכלה להופיע בציבור עם תוכנית של כיבוש פלסטינה ושל גירוש מרבית אוכלוסייתה כדי להקים מדינה יהודית? אך זה מה שקרה, ואת זה הוא יוצא להצדיק. ברגע שמוריס החליט שאצלו הציונות היא מעל לכל, הוא נדרש להגן על זוועות 48′, דווקא משום שהוא זה שחשף את פשעיה באותם הימים.
מוריס לא צריך להסביר כמו כל לאומני מצוי למה דווקא עמו צודק במאבקו נגד עם אחר. הוא צריך להסביר למה עמו החריב עם אחר. התשובה לא יכולה להיות היסטורית פרטנית כיאה להיסטוריון – היא מחייבת להיות כוללת, טוטלית. ולכן הוא עונה: הם או אנחנו. "היינו צריכים להחריב אותם אחרת היו מחריבים אותנו". לכך הוא אינו מביא הוכחות היסטוריות. אך למרבה הצער זה הפך משך השנים לצידוק מקובל לכל מלחמות ישראל עד לעצם ימינו. תחת מטריית נימוק זה אפשר לבצע (ובוצעו) כל פשעי מלחמה.
הדוגמה האיומה, אבל הרלבנטית לצערי, היא דוגמת הכחדת האינדיאנים ע"י המתיישבים הלבנים שהגיעו לאמריקה הצפונית. בלשונו: "גם הדמוקרטיה האמריקאית הגדולה לא יכלה להתממש ללא הכחדת האינדיאנים". מוריס היה יכול להביא גם את דוגמת אוסטרליה, ניוזלנד, קנדה וחלקים גדולים של דרום אמריקה, אליה הגיעו מתיישבים אירופאים ("לבנים") והורישו את התושבים המקומיים. בהגינו על הכחדת האינדיאנים הוא מציב גם את התנועה הציונית במחנה הקולוניאלי. אכן התנועה הציונית היתה גרסה קצת מאוחרת של קולוניאליזם אירופאי. הציונות נולדה בימי הפריחה של הקולוניאליזם בסוף המאה התשע עשרה. היה טבעי ומקובל באותם ימים שמתיישבים ללבנים דוחקים את הילידים לפניהם. האם אפשר היה לתאר התיישבות ציונות בפלסטינה לו היתה מיושבת כבר ע"י אנגלים גרמנים או צרפתים או כל עם "לבן" אחר. לא צריך להיות דטרמיניסט היסטורי כדי להבין כי ההתישבות הלבנה בקרב הילידים מביאה בםופו של עניין להתנגשות עם האוכלוסייה המקומית. זה נכון שהציבור היהודי לא התמודד עם עברו האפל הקולוניאלי אלא שמוריס רוחץ ומנקה את העבר אפילו בעזרת הכחדת האינדיאנים.
המסורת הקולוניאליסטית נמשכת גם היום בשטחים הכבושים, וכאן דבריו של מוריס מקבלים צליל אימתני במיוחד – בעצם איום של נכבה שנייה והצדקתה טרם התרחשותה. "אם אתה שואל אותי אם אני תומך בטרנספר ובגירוש הערבים מהגדה הערבית, עזה ואולי אפילו הגליל והמשולש אני אומר לך שלא כרגע (הדגשה שלי ש.א.). בנסיבות אחרות אפוקליפטיות, שעלולות להתגשם בתוך חמש עד עשר שנים, אני יכול לראות גירושים… אולי הם אפילו יהיו הכרחיים". ובכלל לדעתו, "אי השלמת הטרנספר (ב-48′ ע"י בן גוריון) היתה טעות".
בני מוריס עצמו, בדבריו אלה, הוא אות הכר, אבל גם נושא דגל אידיאולוגי של הגל הניאו-פשיסטי והניאו-קולוניאלי השוטף את הארץ.
הרהור אחרון:
האם ב-48′ היה "הכרח" לגרש את הפלסטינים? הלא לו קיבלו את החלוקה ואת גבולותיה, לא היה "צורך" בנכבה. אפשר היה לדון בחילופי אוכלוסין או הסדרי שלום כל שהם. לאחרונה התפרסם שנחום גולדמן – נשיא ההסתרות הציונית דאז, ביקש לדחות לזמן מה את הכרזת הקמת המדינה. הוא סבר שהיה אפשר להשיג הסדר מוסכם עם הערבים בעניין. אלא שהדחף הקולוניאלי של היישוב היהודי והנהגתו לא היה מוכן להסתפק בגבולות החלוקה… בוודאי לא כאשר התוודע לעדיפות כוחו לעומת הפלסטינים והארצות הערביות.
הרס עם אחר על מה אתה מדבר?
80% מהפלסטינים היגרו לארץ ישראל מ 1880-1948
בגלל הציונים שבנו פה ארץ שאשפר להתפרנס בה ולחיות. יש להתייחס לעובדות שלא היה פה עם אלה מהגרים ערבים שגם אם לא היו מצליחים לזרוק אותנו להים לא הייתה קמה מדינת פלסטנית.
70% מהפליטים ברחו בהוראת המהניגים הערבים וזה בגלל שה פתחו במלחמת השמד למזלם הם נלחמו נגד היהיודים, כול עם אחר כולל השבדים, הדנים ויתר הנאורים מהמערב היו מבצעים ניקוי אתני מוחלט כולל רצח של עשרות אלפים. במלחמה כזאת שיש מאות אלפי אירועים קוראים כאלה דברים, שאסור שיקרו אבל גם אם יש 50 מקרים כאלה זה זניח, זה עצוב אבל זניח.
עד מתי תבינו שזה באמת הם או אנחנו בגלל חוסר הרצון שלהם לקבל פשרה, ובגלל זה ובגלל הרצון שלנו לחיות לצערי יש סיכוי, נמוך אבל קיים, שתיהיה עוד נקבה. דרך אגב כמה זמן אתה נותן לצרפתים עד שהם יתחילו לגרש את האזרחים המוסלמים שלהם מצרפת? 10 שנים 20 שנה? הרי זה יגיע ויתפשט בכל אירופה, כי המוסלמים נמצאים כעט בטירוף של ימי הביניים, ולכן פרופסור מוריס צדק בניתוח שלו. מה יקרה באמת בעתיד זה אף אחד לא יכול לחזות
מיותר להתייחס לתגובה הפרימיטיבית של המגיב "רן" (די לנו במקור). אבל כדאי להתייחס ל"שאלת ההגירה הערבית מ- 1880 עד 1948", הנשמעת מפעם לפעם ע"י דוברים ימניים כ"נימוק" ומתן לגיטימציה לגירוש ולשלילת זכויותיהם האנושיות והלאומיות של הפלסטינים. מבלי להתייחס לאמינות הטענה לגבי מספר המהגרים הערבים, שלא משנה באופן עקרוני, הרי שעצם הטיעון שומט את הקרקע, בלי קשר לשאלת הלגיטימיות של הציונות, מעצם זכותם של המהגרים היהודים (שהגיעו מ-1880) לא להיות מגורשים.
זכויותיהם הדמוקרטיות של מהגרים אינה שונה באופן עקרוני מזכויותיהם של ילידי הארץ, הן של ערבים והן של יהודים. הבעייה היא שהתנועה הציונית אינה תנועה להגירת יהודים. מטרתה ומעשיה, הקמת מדינה יהודית אקסלוסיבית על חשבון יושבי הארץ ומהגריה (כולל גרושם), שאין כאמור הבדל בזכויותיהם.
השאלה הצריכה להישאל היא מה "כל עם אחר כולל השבדים, הדנים ויתר הנאורים מהמערב היו מבצעים" לו התנועה הציונית היתה "מגיעה" להקים מדינה אצלם.
ומה לעשות? מאמר שכזה הנמצא בקצה השמאלי של המפה הפוליטית סביר שיביא עמו תגובות מן הקצה הימני. מה חשבת שהוא יהיא לשיח של אנשי מפלגת העבודה ומרצ וחד"ש על הנכבה? תתעורר.
התגובה הראשונה למאמרו המצויין של שמואל אמיר-היא פרימיטיבית ומביישת לא רק את כותבה אלא גם את "הגדה השמאלית" המתירה םרסום דברי-הבל ימניים-קיצוניים כאלה.
למגיב השני והשלישי, אני איש מפלגת העבודה, ולא ימני או איש ארץ ישראל השלמה. תמיד מעדיף פשרות ופתרון מוסכם!!!
אני בשום פנים ואופן לא בעד גירוש אני נגד גירוש!!! אבל בגלל שהצד השני לא מכיר בסימטריה ובזכות שלי לחיות פה כמוהם, אני בא ומציין עובדות היסטוריות ומזהיר שזה יכול לחזור על עצמו עם הצד השני לא יתאפס ויהיה פרגמטי. הטענה של הפלסטינים להחזיר את הגלגל ל 1948 היא בילתי קבילה וככל שהם יתעקשו על זה הם עלולים להביא לנקבה נוספת. הנסיון לאיים במדינה דו-לאומית והנסיון של השמאל הקיצוני לקעקע את זכותה המוסרית של ישראל להיות מדינת היהודים יגרום בסופו של דבר בגלל יצירת ציפויות לא ראליות לנקבה הבאה.
ולכן התייחסתי למה שהולך לקרואת באירופה וזה יטרוף את כל הקלפים. ההשוואהף מה אנחנו היינו עושים עם השבדים או הדנים היו עושים מה שהתנועה הציונית עשתה לפלסטינים זאת השואה שפוגעת באינטלגנציה של כל קורא סביר.
תכניסו את זה לראש התנועה הציונית היא לא תנוע אימפריליסטית ולכן ציינתי את ההגירה של הערבים לארץ ישראל ב 70 שנה של הציונות לפני קום המדינה, כדי להבהיר את הנקודה הזאת רוב הפלסטינים באו לפה בגלל הפיתוח הכלכלי שהתנוע הציונית גרמה ולכן חשוב לזכור שרוב הפלסטינים הם מהגרים בדיוק כמונו ויש להם אותן זכויות למעט הזכות לזרוק אותנו מפה דבר שיגרור נקבה נוספת.
צודק ב100 אחוז המוריס המטורף הזה, חזות הציונות והמדינה היהודית הייתה היא ותהייה של טראנספר וגזענות,
ב1948,ב1967 ב2004….עד שנתפקח מהחזון אסון הזה.
http://www.onestruggle.org/flyers/left.php
אם אדם כמו מר בני מוריס טוען
שכדברי כתובות הגרפיטי "כהנא צדק"
אנא נוליך את החרפה ?
הוא (רן) כתב שאיננו ימני-נאמין לו ונסיק את המסקנות הידועות לנו,כיצד חושבים ונראים חברי ואןהדי "העבודה". ימין או לא,אבל את העובדות הוא משבש ביודעין או,שהוא קורבן שטיפת המוח של אהוד ברק ויורשיו.אש"ף הכיר במדינת ישראל בגבולות ה6 ביוני 1967 – כבר ב1988 ואישרר את הכרותו,בחתימתו על הסכם אוסלו.אשר לסיפור "ההגירה"-לפיו יכולים האינדיאנים בארצות הברית של אמריקה(ולנו יש גם "אינדיאני" משלנו,למרבה הצער)- לערער על זכותם של כל מי שאיננו אידיאני,להיות אזרח אמריקאי,על כי כל תושביה של ארה"ב הם מהגרים.
מדינת ישראל הביאה אליה מאות אלפי מהגרים שאינם יהודים ובלבד,שמספר הלא-ערבים יעלה. המממשלה תביא לכאן את הפלשמורה ואחריהם הודים ויפנים הטוענים ליהדותם.כל תרגיל,טריק ושטיק ינוצלו כדי לעודד הגירה לא יהודית ובלבד שתהיה לא ערבית-ל"מדינת היהודים" של רן ודומיו.
אם יש פה היסטוריון או אחד בעל ידע רב (ולא ימני לאומני פאשיסט), אולי הוא באמת יכול לענות לנבער כמוני על השאלה האם מה שאומר רן בנוגע להגירה מאסיבית של ערבים ממדינות ערב לישראל זה פרט היסטורי נכון או בדייה נוספת של הימין. אם תוכל/י להפנות אותי לחומר בנושא אשמח מאד.
What difference does it make?
Even if all Palastinians emmigrated after 1880 (like most jews..) and even if they came because of prosperity, and even if God himself gave us this country and it belongs to us and even if every european is a hidden antisemitic who would kill any jew on site. SO WHAT????
Does that give us the right to kill other people? Does that give us the right to expell others? To deny them of basic human rights? To be racist?
What I have learned from the our past, answers these question – NO NO NO!
The writer relates to this specifically when saying:
מדברים בשם עם (היהודים) שגורשו ממולדתם ומאידך גיסא מגרשים עם אחר (הפלסטינים) ממולדתו. מדברים בשם עם שסבל דיכוי רדיפות ונגישות לאורך ההיסטוריה ובדיוק זאת עושים לפלסטינים. מדברים בשם עם שהיה כלוא בגטאות, וכולאים את הפלסטינים בכלובים בשטחים הכבושים. מדברים בשם עם שסבל מגזענות, ומפעילים גזענות כלפי התושבים הערבים בישראל. מדברים בשם עם שגלה מארצו לפני אלפיים שנה ושוללים אפילו זכות השיבה מן העם הפלסטיני שהוגלה מכאן על ידינו לפני 55 שנה. בשם עבר, שבחלקו מומצא-מיתולוגי אפילו, תובעת ישראל זכויות לעצמה שהיא גוזלת מעם אחר
Ran,
the story about immigration of Arabs to Palestine is false.
Joan Peters’ book is a plagiarisation of a book written before her. Now Derschowitz re-iterated her "findings".
See a book by Norman Finkelstein .
ל"תגובה פרימיטיבית".
שוב פעם צנזורה .
הרי השיח הוא כדי לשמוע טענות של אחרים ולא לשמוע עצמך שוב ושוב.
כן, יש בעייה עם הסיפור מכוון שהוא חד צדדי.
ההסטוריה הוכיחה שהעם היהודי זקוק לנחלה אשר בה הוא יהיה אדון לגורלו.
שמירת הרוב היהודי במדינת ישראל היא כורח אשר התכחשות לו היא עצימת עיניים לנוכח היסטוריה עקובה מדם.
אין פסול בצעדים שמטרתם שימור והבטחת הרוב היהודי כל עוד אין פגיעה בזכויות אדם.
אני אישית מכיר שלושה הודים אשר עלו לישראל בעשור האחרון, הם יהודים "כשרים" בדיוק כמוני וכמוך, וכנ"ל לגבי בני הפלשמורה.
אין כאן שום בעיה.
המגיב אבנר כתב ש"שמירת הרוב היהודי במדינת ישראל היא כורח…" אין צורך ב"כורח":פינוי כל השטחים הכבושים והחזרת רבע מליון מתנחלים שהם "יהודים כשרים"(אני,אינני "יהודי כשר")- לצידו המערבי של הקו הירוק ו"הרוב היהודי" מןבטח.
לא ברור לי על סמך מה כותב המאמר קובע שהיה "טבח בג’נין". על מה מתבססת טענתו זו והאם יוכל להפנות למקורות מהימנים בנושא.
לאלכס
אתה יהודי כשר למהדרין בן של הורים יהודים-ציונים. הכלל אומר:יהודי אף שהמיר את דתו יהודי הוא.אתה לא פחות כשר מאף יהודי אחר ואל תטיל דופי בעצמך. בי!
יש מגיבים (או מגיב) הרוצים לגייר אותי בעל-כורחי.
לסטודנט להיסטוריה.
במפקד אוכלוסין של האימפריה האוטמנית מ 1830 נספרו 130,000 ערבים בארץ ישראל.
במיפוי מפורט של "החברה הבריטת לפלסטין, סרקו ב 1883 מטר אחרי מטר צוותים בריטים ולא מיתומכי ציון, ומיפו וספרו ושרטטו מפות בגודל 1:10000 במפות אתה יכול לראות כל בית שהיה קיים באותה תקופה.
הממצאים הם – שהיו ב 1883 בארץ ישראל 100,000 ערבים
גם פרופ’ שלמה אבינרי, מודה שבעצם לאורך כל תקופת האמפריה האוטמנית כמעט ולא הייתה פה אוכלוסיה ערבית קבוע אלה נוודים.
נואם חומסקי הוא ברמה של המלומד הדגול טדי כץ (כולם יודעים את רמת העבודה שלו לגבי תואר שני"הטבח בטנוטרה") חוקרים מזוייפים שחקר האמת והעובדות (כמה שאפשר לקבוע עובדות) זה הדבר האחרון שמעניין אותם רק לקדם את הדיעות שלהם על ידי סילוף נתונים ולהמשיך ולבנות את הנראטיב השקרי הפלסטיני.
אני טוען שאין זכות לגרש לעשוק או לחמוד את הפלסטינים!!! לכל המגיבים שטוענים שנעשה פה טרנספר, צריך לזכור (אפשר לקרוא עיתונות מהעולם הערבי נאותה תקופה) שהאוכלוסיה הערבית עם מדינות ערב ניסו לבצע רצח עם ולכן נוצרה הבעייה הפלסטינית כתגובה.
כל מה שאני טוען שהמשך קבלת הנרטיב השקרי של הפלסטינים ונסיונות סרק לדחוף לפה חזרה מיליון פלסטינים ולא לנסות לפתור את הבעייה באופן רחב יגמר באסון נוסף.
דוגמה לפתרון, הרחבת רצועת עזה עד פורט סעיד,
סיפוח המשלוש הקטן והגדול למדינה הפלסטינית קליטת ה"פליטים" במדינות בהם הם נמצאים.
בנאום ירושלים, השארת הבקעה בידנו והשארת הגולן בידנו ( מה יש הם כבר וויתרו לטורקים אל חבל אלקסנדרטה) יאפשר ליהודים מרחב מחיה ולפלסטינים מרחב מחיה. וזה לא על החשבון אף אחד אחר!!!
מתי סוריה ויתרה על אסקנדרונה ?
ואם הגולן הוא מרחב "מחיה", מה עם מאה וחמישים אלף הסורים שגורשו ממנו ב-67 ?
פסאודו-היסטוריה בנוסח מולידה פסאודו-מדיניות של פסאודו-פתרונות.
יורם בר-חיים
נכון הם גורשו אבל תשאל את אנשי עמק הירדן, תל קציר האון עין גב ושאר קיבוצי העמק והגליל גדות ושמיר, למה במשך 19 שנה הם היו צרכים לחיות במקלטים. הגולן נכבש כי הסורים לא הפסיקו להפציץ ממנו מ 48 ועד 67, ישובים אזרחיים,ולכן כל הילדים גדלו במקלטים. אז בששת הימים ישראל ניצלה את תבוסה וכבשה אותו מהסורים, דרך אגב לא חיו שם 150000 הרבה פחות, אבל זה לא ממש משנה העקרון הוא הקובע.
מה קרה הם עכשיו רוצים משחק חוזר, לא הצליח להם אז הם רוצים שלום תמורת שטחים ושיהיה להם נוח יתחילו שוב?
יש מחיר לתוקפנות ועליהם לשלם, בגלל הסכם "סייקס פיקו" מ 1923 צריך להחזיר להם אדמות קדושות ממתי שר חוץ צרפתי ובריטי קובעים מה היא אדמה קדושה?
בביקור האחרון שלו בטורקיה הוא וויתר למעשה על חבל אלקסנדרטה, הטורקים אפילו שמו שם את תחנת הגבול שדרכה יסחרו עם הסורים, הוא וויטר על זה דה פקטו, למרות הסכם סייקס פיקו.
אז ליפני שאתה שופט מה זה פסאדו היסטוריה ונשען על הסטוריונים הזויים כמו טדי כץ או נועם חומסקי, אני מציע לך ללמוד את ההיסטוריה ולקרוא כמה מקורות גם של היסטוריונים שמאליים אבל שיש להם יושר מקצועי.
זאת הבעייה של השמלנים שהם לא מבינים שאין אפשרות להחזיר את הגלגל אחורה לא ל48 וגם ל ל 67, אלה ממשיכים להגיד שישראל תוותר על שטחים.
בכלל היה יותר נחמד לקבל תגובות ענייניות ולא שמות תואר "פרימיטיבי או פסאדו היסטוריה"
התייחסות לא עניינית מראה שאין לכם טיעונים ואז עוברים למתן ציונים או מתעלמים מהטענות שאני מעלה פה.
תזכרו אני בעד פשרה הוגנת בעד המפקד הלאומי אבל אני לא עיוור או מקחיש את המצאות ומעוות את העובדות הבסיסיות.
ביומניו של משה דיין מופיע תיאור מפורט למדי כיצד ביצעה ישראל פרובוקציות מכוונות (בעיקר בשטח המפורז של החולה) כדי לגרום לעימותים עם הסורים, עימותים בהם הופגזו שני עבריי הגבול (מה שכמובן הופך אצל גזענים להפגזה סורית על ייושבים ייהודים). דיין גם כתב כי אחת המטרות של הפרובוקציות האלו הייתה להביא לכיבוש הגולן בידי ישראל, בכל מקרה, לא תושבי הגולן המגורשים הם שהפגיזו את היישובים.
הקלות הבלתי נסבלת שבה ימנים (לא אכפת לי כמה מטרים ימני רוצה לכבוש, ימין זו גישה) תומכים בפעולה קולקטיבית נגד אזרחים ערבים (הגירוש של 48, של 67, הסגרים והעוצרים היום) אבל מתנגדים בצדקנות לכל פעולה קולקטיבית נגד יהודים ("הפצצת יישובים יהודים", "טרור המתאבדים") מעידה חד-משמעית שיש לנו עסק עם גזענים, זו לא קללה, זה ניתוח עובדתי פשוט.
במלים פשוטות, מדוע הפרובוקציות של דיין לא מצדיקות הפגזה סורית אבל ההפגזות הסוריות מצדיקות גירוש המוני ?
לאלכס מסיס: מתגובתך אני מבין שאין לנו ויכוח על הצורך ברוב יהודי בא"י ואף לא על הדרך להשיגו.
מלבד זאת כתבתי על עולים מהודו שאני מכיר שהם "יהודים כשרים בדיוק כמוני וכמוך", ומתגובתך לא הבנתי אם אתה טוען שאינך "יהודי כשר" או שמא אתה חושב שאני טוען כך.
ולעניין אחר: ניכר מכתיבתו של שמואל אמיר סימפטום של "נא לא לבלבל אותי עם עובדות".
מר אמיר החליט מה היה כאן ב-48 ומי בכלל צריך הוכחות.
בהסתמכו על טענותיו הקשות של מוריס הוא ממשיך את קו המחשבה וטוען שהיום "מכחיש הצבא טבח בג’נין הציבור אוכל את זה".
ובכן מר אמיר: ועדה של האו"ם קבעה שלא היה טבח בג’נין. ואני שואל מדוע לך כל-כך ברור שכן היה טבח? טענות כגון זאת מציגות את אמיר כנביא זעם סהרורי הדבק בטענות מופרכות למרות שהמציאות מראה אחרת.
ועוד בענין ההוכחות: עבודתו האוניברסיטאית המדוברת של תדי כץ הגיע לבית משפט ושם התגלו סתירות רבות בין העדויות המוקלטות של מרואיינים לבין "ציטוטים" שכתב כץ בעבודתו.
כץ, כמו אמיר, החליט מראש מה היה שם ואז התעלם לחלוטין מהעובדות.
ושימו לב לתוצאות: המושג "הטבח בג’נין" ו "הטבח בטנטורה" הופכים לביטויים בלקסיקון השמאלני הישראלי כאילו באמת קרו. והרי הוכח שלא…
נוועדה שקבע שלא היה טבח בג’נין לא הורשתה כלל לבוא לג’נין ולחקור זאת. עסקה פוליטית בין ישראל לרשות הובילה לקביעת הוועדה.
הסתירות שהתגלו בין העדויות לבין התמלול בעבודה של תדי כץ הן סביב עניינים כמו "תלו אותם על עץ צפצפה" בהקלטה בערבית מול "תלו אותם על עץ ברוש" בתמלול הכתוב.
אי-היעזרות במתורגמן מקצועי בערבית ואולי גם אי-הקפדה מסוימת (ברמה מקובלת לעבודת מסטר) הולידו שגיאות תמלול מהסוג הזה, שאף אחת מהן לא סותרת את הטענה שהיה טבח.
הוכחת הנכבה, על גירושיה וטבחיה, אינה תלויה בעבודה של תדי כץ, יש הרבה יותר מדי עדויות מהימנות מכלי ראשון על הרבה יותר מדי מקומות.
הגישה הזו שלך היא בדיוק מה שאני מדבר עליו.
החלטת מראש מה היה, ומכאן תתחיל להתפתל ולפתל את המציאות. לצורך העניין הנה לינק ל CNN לכתבה בה לוחם פלסטיני מודה שלא היה עד לטבח (בוודאי תאמר שאולי כן היה טבח אבל הוא לא ראה…)
http://www.cnn.com/2002/WORLD/meast/04/22/
jenin.fighter/index.html
אגב, מדברי המרואיין תוכל ללמוד דבר או שניים על כך שצה"ל סיכן את חייליו ולו רק כדי לא להשתמש בכח מוגזם (או שמא לדעתך הקריב צה"ל חיילים מסיבה אחרת??).
ובקשר לתדי כץ ומסקנותיו, הרי לך ציטוט מדבריו של מאיר פעיל, קרא אותו ואמור לי בבקשה אם לדעתך מאיר פעיל היה אומר זאת מכיוון שאדם נתלה על עץ ברוש במקום על צפצפה:
"כדי להסיר ספק בדבר דעתי המסכמת על מחקרו של תדי כץ בפרשת כיבוש טנטורה במלחמת העצמאות, אני רואה חובה מוסרית, מדעית וחברית להודיעכם כי, לאחר עיון נוסף ובחינה מחודשת ולאחר שקראתי בקפידה את החלטת המועצה ללימודים מתקדמים של אוניברסיטת חיפה, הגעתי למסקנה, כי אין, ולא היה כל צידוק בהטלת שום דופי מוסרי על לוחמי גדוד 33 של חטיבת "אלכסנדרוני", אשר כבשו את טנטורה ב 24 בחודש מאי 1948".
והמסקנות? הסק אותן בעצמך…
את יותם בן חיים ושכמותו לא תוכל לשנות, אלה בדיוק אותם אנשים כמו החברה הטובים מימין להם יש מונופול על האמת (שלהם) ואל תבלבל אותם עם עובדות, תמיד הם ימצאו בדל של סתירה למגמה הכללית כדי להראות שכן היה טבח וכן היה גירוש, כמו הימין בדיוק.
זה נחמד להתפלמס עם כאלה אנשים כי גם שהם נכנסים לפינה ואין להם תשובות אמיתיות אז הם לוקחים פיסת מידע או אירוע מקרי מחוץ לקונטקס והופכים אותה למציאות.
לכן אני מתפלמס איתם כי כל בר דעת רואה את הקיצוניות שלהם שהיא כמו הקיצוניות של נוער הגבהות וכל המשוגעים מהימין. תחשוב על זה
"נוער הגבהות" אינם "המשוגעים מהימין" הם הביטוי המסקני העקבי של הציונות (ראה "ערך" בני מוריס). הציונים "הליברלים" מנסים להוכיח שיש ציונות אחרת או שיש מסקנה אחרת הנובעת מהמטרה המשותפת לציונים ובכך משמשים עלה תאנה לציונות הערומה. אבל בשנות שלטונם הרבות הוכיחו את ההיפך ובפועל ביצעו בדיוק את אותה מדיניות כוחנית/גזענית של הימין הגם שניסו להסוות אותה במילים של חרטה (חרטא): יורים ובוכים, הערבים מכריחים אותנו, טוהר הנשק, הפור נפל וכו’. "הקיצןניות שלהם" (של השמאל האנטי ציוני) היא מסקנה (הכרחית של כל בן אדם ישר ובודאי דמוקרט שמתוך ההגיון הפנימי שלה, הציונות אינה יכולה להיות ליברלית/דמוקרטית), הנובעת מתוך המציאות ולא "אירוע מקרי מחוץ לקונטקס" ואין זה משנה באיזו טעות או טעויות לקה "יותם בן חיים" כי הרי מדובר בהכללה (ושכמותו).
יורם בר-חיים (ושכמותי)
מדרגות בית שערים (ליד שדרות הגזענות)
חיפה
פלסטין
ליורם בר-חיים (ולא יותם בן-חיים): אלפי סליחות על שיבוש שמך…
אך עם כבר אתה טורח לענות לי אז מדוע לא תשיב על הטענות שהעליתי? האם אתה עדיין משוכנע שהיה טבח בטנטורה ובג’נין?
(רק אל תגיד "לא הוכח שלא היה טבח". זו לא שיטת המשפט הצרפתית בה אתה אשם כל עוד לא הוכח אחרת…)
לגבי המגיב תחת הכותרת "ליותם בן חיים ושכמותו": אתה צודק חלקית בדבר אחד בלבד- שהציונות אינה יכולה להיות לחלוטין דמוקרטית, וזאת מעצם הגדרתה כתנועה הפועלת למען אינטרס של קבוצה מסוימת.
אבל שים לב מה אתה עושה: על מנת להוכיח את הטענה שלך, אתה (ודומיך) מעקמים את המציאות ומשכתבים את ההיסטוריה. הכי מוזר בעיני הנסיון להפיל את תחלואי המין האנושי על הציונים. מעשי האונס למשל (עליהם מדבר בני מוריס) תמיד היו חלק מסיטואציות בהם אוכלוסיה היתה תחת כיבוש ולא היה צבא שצעד במקום כלשהו ע"פ כדור הארץ שלא בזז ואנס. בני מוריס/שמואל אמיר/אתה מייד תקפצו על עדויות כאלו כמוצאי שלל רב ותציגו זאת כאילו הייתה איזו אג’נדה ציונית להטיל מורא ע"י אינוס נשים ערביות.
עוד דוגמא היא ההיתעקשות העיוורת לדבוק באותה מטבע לשון שיקרית – "הטבח בג’נין".
הוכח כבר שלא היה דבר כזה. ואם נוכחת שטעית אז בבקשה מחל מכבודך ומחק את הביטוי מהלקסיקון. כי לאמר "אין זה משנה באיזו טעות או טעויות לקה יותם בן חיים" מעמידה אותך במקום מאוד לא מחמיא (ועוד שוחר אמת שכמוך…)
השמאלנים שבויים בתפיסתם הטועה והמטעה לגבי תושבי ארץ ישראל.
רק מתחילת הציונות ותחילת תקומת ישראל,לקראת סוף המאה ה19,החלה הארץ השוממה לפרוח לאחר שהוזנחה משך קרוב ל2000 שנים.
ראו מעט הערביים המקומיים,כי טוב,והכריזו על הארץ בלעדיות ובלבדיות להם ורק להם.
הם במעשי ביזה רצח ומרמה ניסו ולצערינו ועדיין מנסים לגזול ולחמוס את ארץ ישראל.
אבל זה לעולם לא יעלה בידיהם,לא מניי ולא מקצתי.
הסערות שמחולל בני מוריס, המתפתל ומסתבך בהסבריו ובדעותיו ויוצר מהומה על לא מאומה, מקדמים בוודאות רק נושא אחד: המכירות של ספרו החדש אשר זה עתה יצא לאור. גם אוהדיו החדשים של בני , מן הימין יגלו בסיפרו , כי אולי דעות השתנו, אבל העובדות המדעיות ההיסטוריות נשארו כשהיו: צהל ביצע טיהור אתני ופשעי מלחמה. גייזי שביט -חיפה
מתפרסמת תשובתו של בני מוריס.
מפקד כללי שערכה ממשלת הארץ ב23.10.1922:
"ממשלת הארץ ערכה מפקד כלי בכל מחוזות ארץ-ישראל במערב הירדן מחוץ למחוזות הנגב -משכן הבדואים שלא ניתן לספור את נפשותיהם(מספר מוערך של הבדואים כ72,000).במפקד הכללי נכללו גם אנשי צבא הבריטים וההודים,על פי המפקד הגיע מספר אוכלוסי הארץ ל 751,182 נפש מהם 590,890 מוסלמים(78.03%),83,794 יהודים(11.06%),73,024 נוצרים(9.64%),7,028 דרוזים(0.92%),2046 שומרונים,באהים,הודים ואחרים(0.35%).
מתוך הספר "דויד בן-גוריון-זכרונות חלק א’ עמוד 725 -נספחים).
*********
אין שום ספק שבתחילת המאה ה20 היהודים היו מיעוט מבוטל בארץ-ישראל ,יחד עם זאת העובדה שבסקר הזה היו בארץ כ800,000 ערבים לעומת כ100,000 בלבד בסקר שנערך באמצע המאה ה19(והובא על ידי הגולש רן),מוכיחה שאכן היתה הגירה מסיבית של ערבים לתוך ארץ ישראל פחות או יותר במקביל להגירה הציונית.
בסופו של דבר כדאי לזכור שגם ההגירה היהודית וגם ההגירה הערבית היו לשטח שהיה שייך לאימפריה העותומנית ולאחר מכן נכבש על ידי הבריטים.
נדמה לי שכמה מן המתדיינים כאן לא מבינים את עמדתו האמיתית של בני מוריס, והוא מצליח להסתיר אותה גם במאמרים שלו בעיתונות האנגלית. מוריס לא מתווכח על צדק, או על הישדרות, במונחים פרימיטיביים שאימץ מהכהניזם. דווקא משום שהגיע למסקנה שהפלסטינים צודקים יותר מהציונים בתיאור הגירוש בשנים 1947 עד 1949, הוא מסרב להאמין שהמנושלים ישלימו אי פעם עם גירושם ואיתנו. מכאן ההחלטה שלו, החדשה יחסית, לתמוך כמעט עד הסוף בציונות האכזרית. בשלב הזה בהתפתחות הרגשית והאינטלקטואלית שלו הוא כהניסט מתון, כיוון שלעומת הכהניסטים המושבעים, הוא עדיין מבין את הכורח הטקטי להסתיר את עמדותיו האמיתיות.
בתוך כל המלל הגזעני על "ערים מסריחות" (בניגוד לניחוח השושנים שהיה לצואת הסוסים בברלין התרבותית) נשכח עניין פעוט אחד. השאלה היא לא מימדי ההגירה אלא אופיה הפוליטי. ערבי שהיגר מדמשק, או ביירות לפלסטין למעשה שינה מקום מגורים בתוך אותה מולדת, בקרב אותו עם, בוודאי שלא נישל איש ולא שינה ססטוס פוליטי של שום איזור.
הציונים שבאו לפלסטין באו במפורש כדי לשנות סטטוס פוליטי (שלא כמהגרים ה"צ’רקסים" שבאו לארץ לחיות בה כמו שהיא), לייצר ריבונות חדשה, להקים מדינה אקסלוסיבית לעצמם, בשירות מעצמות אירופה ועל חשבון התושבים המקומיים. מטרות אלו של הציונות נמצאות בפרקטיקות שלה כמו בכל כתביה, ורק עיוור יתכחש להן. כבר העליה הראשונה נשענה על הסכמי הקפיטולציות המעניקים זכויות יתר ומעמד שיפוטי אקס-טריטוריאלי לאזרחי רוסים (וצרפתים) באימפריה העות’מאנית. בין זה לבין סורי, לובי, או מצרי המהגר לפלסטין ומתערה בה יש הבדל תהומי.
האפולוגטיקה הציונית נולדה יחד עם התנועה הציונית עצמה. לא קל היה להסביר לעולם (ואפילו ליהודים) שמותר לבוא לארץ נושבת ולדרוש אותה כולה ליהודים. בתחילה טענו שפלסטין היא ארץ ריקה, שוממה ולא מיושבת. בפיו של זנגויל "תנו לעם בלי ארץ את הארץ בלי עם!". קוו הגנה זה היה בשימוש שנים רבות. וולטר לקוור למשל, בספרו "תולדות הציונות", עדיין כותב "פלסטינה לפני המנדט הייתה במצב של ניוון מוחלט, פרובינציה עזובה..". גולדה מאיר טענה עוד בשנות השבעים שאין בכלל עם פלסטיני. אלא שהטיעון הזה, שהיה מוכר מפיהם של כל המתנחלים הלבנים בעולם ומן הספרות האימפריאליסטית ,יצא בינתיים מן האופנה. וכאן הופיעה הגברת ג’ואן פיטרס בספרה (1984) המוזכר למעלה ע"י גאיי עם טיעון חדש: אמנם היו כאן פלסטינים אבל חלק גדול באו מבחוץ בתקופת המנדט הבריטי, למצוא פרנסה בארץ שפותחה ע"י היישוב הציוני. המסקנה ברורה – אין להם זכויות של עם ילידי מול פולשים – הם עצמם מהגרים כמו היהודים. הספר התקבל בארה"ב בתרועה גדולה ע"י המיינסטרים הציוני. בינתיים הוכח שספר זה הוא ברובו זיוף וחסר ערך. הזיופים והסילופים של הספר נתגלו כאשר הופיע בהוצאה בריטית. הכינויים לספר מצד העיתונות היו "מצחיק וחסר ערך", "דיס אינפורמציה" , "מגוחך". גם בארץ הוא בוקר קשות: "דבר" (לתשומת הלב של רן, איש מפלגת העבודה) השווה את הספר "לניסיונות תעמולה לא מכובדים של העבר". אבישי מרגלית כתב על "רשת שקרים". "הארץ" דיווח שבקונגרס בינלאומי על הדמוגרפיה הפלסטינית שהתקיים באוניברסיטת חיפה, למעשה כל המשתתפים גיחכו את התיזות הדמוגרפיות של פיטרס ..ופרופ’ יהושוע פורת האשים אותה שהיא עושה דיסקרדיטיזציה ל עניין הציוני!.
יוצא שלחזרה המאוחרת לטיעוני פיטרס של כמה גולשים כמו רן ואבנר אין הרבה טעם.
בכל זאת אביא רק כמה עדויות להפרכה טיעוני ההגירה הפלסטינית.
רן כותב שב- 1883 היו בארץ רק 100.000 ערבים. הוא מסתמך גם על פרופ’ שלמה אבינרי "שבעצם לאורך כל תקופת האימפריה העותומנית כמעט ולא הייתה פה אוכלוסייה ערבית קבועה אלא נוודים".
בעניין זה כותב פרופ’ יוסף גורני (כידוע אינו פוסטציוני ר"ל) : הארץ באמצע המאה ה – 19 או בסופה לא הייתה, כמובן, ריקה. אוכלוסייתה מנתה באמצע המאה ה- 19 כ- 400.00 תושבים, רובם מוסלמים סונים. בארץ התקיימה חברה מוסלמית מסורתית, שהייתה בעיקרה חברה חקלאית. בין 70 ל- 80 אחוזים בערך מן התושבים היו בכפרים והתפרנסו מן החקלאות ואילו 20 עד 30 אחוזים חיו בערים השונות. (יוסף גורני. מראש-פינה ודגניה ועד דימונה. אוניברסיטה משודרת. משרד הביטחון , ההוצאה לאור.(1983).
כלומר לא 100.000 ב- 1883 אלא 400.000 עוד באמצע המאה, לא נוודים אלא דווקא חקלאים, תושבים קבועים.
על התפתחות כלכלית נמרצת בפלסטינה באמצע המאה ה – 19 אפשר לקרא אצל גדעון שפיר (1996
הוא מתאר התפתחות זו גם כיסוד גם להתיישבות היהודית לאחר מכן.
and the origins of the Israeli-Palestinian conflict’ 1882-1914 University of California Land,Labor
גם ברוך קימרלינג ויואל מגדל מתארים התפתחות זו וכותבים שהאוכלוסייה הערבית גדלה ב70% בין 1870 ומלחמת העולם הראשונה..
מספרי האוכלוסייה הערבית מוערכים אצלם כ- 350.000 ב- 1870 , 600.000 ב – 1914 ו 1,290,000 ב – 1947 . הם מעריכים את ההגירה הערבית בתקופה זו כ10%" ואת הגידול הטבעי של האוכלוסייה כגבוה ביותר במזרח התיכון ( 20:1,000).
אם מפעילים מספרים אלה על גידול האוכלוסייה הערבית בזמן המנדט מגיעים בערך למספרים של הפלסטינים ב1947. עניין ההגירה ערבית היה עניין שולי לחלוטין.
Palestinians, the making of a people, Harvard University Press, 1993
שאלת ההגירה הפלסטינית מוזכרת גם בועדות בריטיות שונות בתקופת המנדט. כל הדוחות מציינים את האופי הזמני של התופעה, והמספר הנמוך של אנשים המעורבים בזה. פרטים על כך אצל נורמן פינקלסטיין.Image and Reality of the Israel-Palestine Conflict. Verso, 1995
הספרות עלה תקופה העותומנית היא היום עשירה למדי – ומאוד מעונינת. בספרם של קימרלינג ומגדל מסופר על מרד פלסטיני עוד ב1834 . הם רואים במרד זה את התחלת התנועה הלאומית הפלסטינית. יכולתי עוד להוסיף כהנה וכהנה. מי שמתעניין בנושא ולא מוכן להסתפק בתעמולה מופנה לספרים שהוזכרו כאן.
ועוד הערה – התכחשות לעבר הפלסטיני ושלילת הזכויות הפלסטינית מביא לאטימות מוסרית. זו ניכרת בהערות של רן למשל שחוזר ומזהיר (למעשה מאיים) על הפלסטינים
שהם צפויים לנכבה נוספת. אותו דין על 50 "מקרים" (המירכאות שלי) שקרו במלחמת 48.
שלום לך מר אמיר,
ברצוני לענות לך, משום שלפי עניות דעתי אתה מבלבל דעות עם עובדות. זה אסור. אתה יכול להסביר לציבור את דעתך, אך אל תנמק אותה עם עובדות פסולות או חלשות.
כל הויכוח כאן הוא בין שתי תפיסות עולם של יהודים, ולא של יהודים עם ערבים. בעוד עמדה אחת מייצגת תפיסת עולם כי ארץ ישראל היא שטח טריטוריאלי השייך לעם ישראל מדורי דורות בזכות אותם הנימוקים שהביא הציוני חיים ויצמן אל לורד בלפור בתקופת מלחמת העולם הראשונה – כאשר היה ברור כי אנגליה תחלק את השטח הכבוש מידי העות’מנים למי שהיא חפצה ביקרה כתגמול עבור ההשתתפות במלחמה (כפי שהיו עושים אחרי כל המלחמות ווראה לצורך זה את הסדר באירופה לאחר מלחמת העולם הראשונה כאשר אימפריות כמו גרמניה ואוסטריה או רוסיה נקרעו וחולקו לעמים חדשים שקמו לפתע… נניח לצורך כאן יגוסלביה…), ולכן, רק האנגלים שכבשו את המזרח התיכון, הם הם שקבעו את הסדר העולמי כאן. לא רק זה הם הלכו אל כל המוסדות הבינלאומיים כמו חבר הלאומים או ועידות השלום בפריז או בסן רמו ועמדו על כך לחלק את השטח הכבוש כפי שהם רצו. היו להם אינטרסים וזה שם המשחק. באותו זמן נמחקו מעל המפה עמים שלמים שעד היום איש אינו זוכר אותם ואיש אינו הולך להפגין עבורם כמו שלום עכשיו אןוגוש שלום. אז ככה: זה לא מתחיל במלחמת העצמאות כפי שבני מוריס מנסה ללמד את קןוראי הארץ, ולא מתחיל גם בשום סיפור אחר – רק האינטרס הבריטי כאן.
אם אתה זוכר כיצד האדונים סיר מרק סייקס וגורג פיקו מ"הסכם סייקס פיקו" דפקו את הרוסים וזרקו אותם מההסכם כיצד לחלק את השטח, כך, הם שינו ושינו את קו העיפרון על האטלס כיצד לחלק. ואם אתה לא מבין קח את האטלס ותראה את הקוים. למשל לא כאן אצלנו אלא דווקא במצרים ותראה את קו הגבול בין מצריםם ללוב או בים מצרים לסודן, זה קו עם עיפרון שנערך בשנת 1926 בין פקיד זוטר ממשרד החוץ האיטלקי לבין פקיד פריטי מאותו רסוג – סוג ג’. ככה קבעו את הגבולות. ועכשיו לעניין שלנו. ויצן כבר התיש את בלפור חודשיםן לפני הצהרה, אבל בלפור לא היה צריך את נימוקי ויצמן, כי הוא היה איש תנ"ך אדוק שכל ערב למד פרק בתנ"ך עם בת אחותו ובלי שדע כלל על הציונות הוא תמיד כעס על כי עם ישראל לא חזר עדיין לארצו וחיפש את ההזדמנות הראשונה לתקן מעוות זה.
ןצודקים כל מי שכתב כאן כי ה"פלסטינים" אלה ערביי הארץ שישבו כאן לפני הגעתם של הבריטים ןוהציונים, היו מתיעטולא משנה אם הם היו 100 אלף או חצי מיליון, מה שמשנה הם לא היו "עם" במובנו הפשוט של עם, אפילו לא כמו העם האלבני או העם הקורסיקאי. היה זה ערב רב של כמה שבטים בדווים וכמה אלפי יושבי ערים קטנות ומסריחות כמו שכם או טול כרם (ואל תחשוב כי אני סתם מדבר כי הייתי שם הרבה לפני 1948, והיה שתן ברחובות של כל החמורים, הגמלים, הפרות וכל חייות הבית שהיו מטלים שתן בכל מקום וזה הסריח מאוד), וזה מה שהיה. לא היה אפילו בית ספר תיכון אחד. לא היה להם מושג קלוש מהי לאומיות או מהו לאום או מהו עם או מה רוצים האחד מהשני. לא היה שום מוסד רפובליקני או מונרכי מהסוג שהיה באירופה שיתן לכמה אלפים אלה משמעות של קולקטיב רעיוני. אז היו כאן ערבים אז מה? הרי לפני 1918 עת כיבוש הארץ, הקולקטיב היהודי ברמות של ההסתדרות הציונית, או של מתפללי "ותחזינה עינו בשובך לציון… ולירושלים עירך… ולשנה הבאה בירושלים הבנויה…" ועוד עשרות תפילות וגעגועי שיבה לציון בכל הזמנים, נתנו מענה לאומי ברור, כי בהזדמנות הראשונה יעלו היהודים ארצה לגאול את אדמתה. היה זה עם. היה זה לאום. היה זה קולקטיב לאומי ברור של ברירת המחדל: או שנעלה או שניכחד. לערבים שישבו בארץ, לא שמץ מכל זה. כי הם היו חלק בלתי נפרד מקולקטיב ערבי שהיה תחת כיבוש עותמני מאות שנים, ולא היו תחת געגוע של פרישה מקולקטיב זה ולההיפך לפתע לפלסטיני.
על כן, יהודים ראשונים שהגיעו ארצה וקנו בכסף מלא קרקע אכולה קדחת ומלריה בכסף טוב לא גזלו ולא גנבו ולא רימו אלא אמרו בפירוש: "ארצה עלינו…" בשיר ובטוריה בקרקע. כמו בשיר דונם פה ודונם שפ. כמו שהברון רוטשילד קנה עוד בזמן הטורקים.
העסק התחיל להסריח כאשר המדיניות הבריטית העלובה לאחר הכיבוש התנהלה בידי חובבים מהסוג של לורנס "לורנס איש ערב", שהיחה היועץ הראשי לצ’רצ’יל – שר המושבות אז, איך לתת פתרון למצוקה של ידידו האמיר פייסל אחיו של האמיר עבדאללה ויתר בני המשפחה ההאשמית עם חוסין הזקן בראש ממכה . כאן מתחיל ומסתיים הסיפור. עסק של שרלטנים. במקום להחיל את מדיניות בלפור לתת לעם היהודי בית לאומי על כל ארץ ישראל, כתב ספר לבן ונתן את עיראק לפייסל לאחר שסולק בידי הצרפתים מדמשק, ואת עבר הירדן לעבדאללה (לחצי שנה של ניסיון…). באותו זמן בערך גם מת עבדול חמיד השני החליף האחרון שהיה גם הסולטן שהודח בידי אתא תורק, והזקן ממכה אבא של פייסל ועבדאללה ממנה עצמו כחליף. התעוררות פוליטית זו מעוררת את חג’ אמין איל חוסייני בירושלים להרים ראש ולראות כי מעבר לגבול יש מלכים, יש שלטון ערבי, יש מלכים שהורגים אחד את השני, יש שייכים (כמו איבן סעוד מנג’ד) שהולך וכובש את חיגאז, ויש בצםון סוריה ולבנון – ובעיקר, הבריטים אינם מבינים שום דבר וכל אחד יכול לעבוד עליהם. אמא ועשה. המריד את ערביי הארץ הן נגד הברטים והן נגד היישוב היהודי ואמר: אם כל אחד לוקח לו מדינה אז גם אנחנו בפלסטינה שהבריטים נתנו לנו שם זה, נהיה כל הערבים. ככה: נהיה ככל הערבים מעבר לגבול. כי עד אז כל השטח היה מוסלמי עותמני, ולפתע יש לא רק יהודים יש גם שלטון נוצרי-בריטי. וטזה כל הסיפור מר שמואל אמיר. לא עם פלסטיני ולא לאום ולא כלום. ואם תלמד תראה כי אין זה משנה המספר ההתחלתי של הערבים בארץ במאה ה19. מה שמשנה כמה "אורחים" נוספו במהלך שנות הכיבוש הבריטי. האם אתה יכול לספור את החורנים שבאו לחיפה ושעד היום מתגורים שם. את המצרים שהגיעו עם צבאו של אלנבי שהתיישבו באיסדוד (אשדוד) ואו לאשקלון (מג’דל) וחיים עד היום במשולש (טייבה טירה קלנסואה)ולך לספר הטלפונים ומצא את כל מי ששמו מתחיל עם מצרוואה או מסרוואיה או מנסורה או אל-הינדי – כולם באו במלחמת העולם הראשונה ובעקבותיה. לך תספור את כל גולשי עבר הירדן שעברו לבקעת הירדן לאזור הגליל וג’נין, לך לנגב וספור את יותר ממחצית שבטי הבדווים שעברו מסיני או מדרום עבר הירדן בקלות.
זה עם זה – הערבים שזה מקרוב באו ואלה שכבר היו הופכים בין לילה לעם? על מה אתה מדבר, על מה אתה מלין כי אנו כובשים שטח לא לנו ואתה הרי כותב "המסורת הקולניאליסטית הנמשכת בשטחים הכבושים…" אנו כובשים מאירופה? אנו סתם בריטים או צרפתים באלג’יר או סומליה? מה אתה משווה? ערביי פלסטינה (א"י) שפתחו ביריות על יהודים בכל שנות המנדט קבעו כי הם רוצחים ולא לוחמי חופש כי עלח מה רצחו הערבים רק בשנת 1938 618 יהודים ילד זקן ואשה. למה? האם אז היינו כובשי רמאללה וג’נין? את הפסקת האש שעשו עם הבריטים הלבן של 1939 הם הפרו כאשר נודע להם בכ"ט בנובמבר באו"ם כייש לחלק את הארץ והם החלו ברצח יהודים בכל כבישי הארץ.
עד היום הם רוצחים יהודים בכדי להפחיד ובכדי לגרש אותנו ולא כדי לקבל עול חוקי כלשהו. אין שום סימטריה בין מעשי היהודים למעשי הערבים.
נטל ההוכחה חל עליהם. אנו לא חייבים להוכיח כלום. הם באו במירמה כל הימים, לא רק מימי 1920 ו1921 על טרומפלדור ובאר טוביה ומוצא ועוד, ולא על תרפ"ט הטבח בחברון ולא על הכנופיות של 1936 עד 1939, אלא על השקר הבסיסי שלהם שהם הורגים יהודים כדי להתגונן מפלישת היהודים. הם הפולשים והם מיועדים בחלק הקטן הזה של המזרח התיכון להכיר בעובדה כי זו לא ארצם. זו לא סעודיה שיכול שייך לקחת כמה אלפים ולהרוג את שכניו ולהקים על חורבות אחיו "ממלכת סעודיה". זה לא עבר הירדן שיכול אמיר כושל מחיגאז לקבל טריטוריה כדי ל"מלוך" עליו ושמה של טריטוריה כיום הממלכה הירדנית ההאשמית. בלוף ולא יותר. יש עם ירדני? יש עם עבר ירדני? יש דבר כשה בעולם? זה בלוף ערבי נוסף. הם מבלפים כל החיים ובא שמואל אמיר וקונה מהם את הבלופים. ומה הוא עושה? הוא אומר לי שאני כובש? הוא מזדהה עם השקרן הערבי ולא מוכן לקבל את גירסת היהודי שטריטוריה זו היא יהודית – איך זה קורה? אתה יודע מה מר אמיר? נניח כי הערבים דוברי אמת. נניח. נניח כרי זו באמת ארצם. נניח לצורך שיחה זו. נניח כי אנו באנו במירמה ולקחנו את אדמותיהם. נניח. ובאמת גירשנו אותם וכבשנו את הגדה כדי לזרוק אותם מכאן. או.קיי. אז מה אתה רוצה? אתה רוצה ללכת יד ביד עם הערבים לוחמי החופש האמיצים במקום ללכת יד ביד עם בני עמך היהודים? אני רוצה לדעת אם הבן שלך ירצח את השכן האם לא תלך לעורך דין הכי טוב כדי להגן על בנך הרוצח? אבל אתה יודע יפה כי אנו לא באנו לרצוח, אז למה לפחות אתה לא מוכן לומר רק דבר אחד שהערבים משקרים אותך?
ואם זה לא מספיק, נתראה בפעם הבאה, בברכה, אלי מייזליש
1. "ארץ ישראל היא שטח טריטוריאלי השייך לעם ישראל מדורי דורות".
לא נכון, ארץ ישראל שייכת לעם הכנעני מדורי דורי דורות. האוניה "ארצה" (בתרגום מכנענית) בדרך (זהירות).
2."הפלסטינים לא היו "עם" במובנו הפשוט של עם" (מה זה?). "היה זה ערב רב של כמה שבטים בדווים וכמה אלפי יושבי ערים קטנות ומסריחות" ולכן לא נחשבים (כבני אדם עם זכויות). מה שנחשב זה אותו קו עם עפרון ששרטט פקיד בריטי קולוניאלי (עם עלה בקנה אחד עם האינטרס היהודי "מדורי דורות")
אנשים כמו מר אלי מייזליש כנראה לא קראו אף פעם טקסטים לאומניים וגזעניים. לו המגיב מייזליש היה עושה זאת, הוא היה מגלה, עד כמה הדברים שלו על "שכם וטול-כרם המסריחות" על "שתן בכל מקום", ו"הערב רב של שבטים בדואיים", דומים להפליא לטקסטים המצויים של קולוניאליסטים למיניהם. טקסטים כאלה שמשו הצדקה לכיבושיהם, לגירוש של ה"ילידים" או להבאת "ציביליזציה" על גבי תותחיהם לארצות אלה. בארצות אירופה השונות הגזענים התבטאו כך כלפי המיעוטים שחיו בתוכן וכמובן היהודים.
לא נכון ש"אנשים כמו מר אלי מייזליש כנראה לא קראו אף פעם טקסטים לאומניים וגזעניים."
קראו, האמינו לכ מילה והפנימו עד הסוף…
רק במסגרת הציונות אנשים כמו מאיה וחבריהם
יכולים להגדיר עצמם כ"שמאלנים" בשעה שהם
תומכים בטרנספר, הרג, אפליה גזעית בחוק
ומיליטריזם צרוף. זה נובע מהאופי הבסיסי
של הציונות, ומהגדרות היסוד שלה. בני מוריס
הבין בצדק שהציונות לא יכולה לשרוד ללא ג’נוסייד ועשה הכרעה בנפשו ( לטובת הג’נוסייד), כיוון שהוא ציוני. הוא הבין,
ובכך הוא נמנע מהצביעות המתיפיפת של מרבית
הציבור הציוני, שוויתור על הג’נוסייד משמעו
סוף הציונות, ועשה את הבחירה.
להגיד אני "שמאל ציוני" זה כמעט כמו לומר:
" אני חבר בקו – קלאקס – קלאן אבל יש לי
ביקורת רבה על הארגון. אני קו – קלאקס – קלאן
מתון".
"האם ב-48′ היה "הכרח" לגרש את הפלסטינים? הלא לו קיבלו את החלוקה ואת גבולותיה, לא היה "צורך" בנכבה" האם כאשר שואל הכתב את השאלה הוא מתכוון לפלשתינאים או לתנועה הציונית כיוון שעושה רושם מדבריו שהתנועה הציונית הפילה על עצמה את כל הצרה הזו בכך שלא קיבלה על עצמה את תוכנית החלוקה… ברצוני לכתוב שלעניות דעתי הראיון עם בני מוריס והדברים שאמר הם קשים וטובים. אין ספק שנעשה עוול לפלסטינאים, אין ספק שהם סובלים ושאנחנו סובלים ושאף אחד נורמלי לא נהנה מהמצב. אבל כמעט כל מה שבני מוריס אמר נכון בעיניי ומספיק עם התיפיפות הנפש של כל חבריי למחנה השמאל שממשיכים לדבוק בגרסת השחור-לבן הזאת של: הם כל כך מסכנים זה אנחנו אשמים וכו’ דיי מספיק נמאס!!! כמו שמוריס אמר זו מנטליות שונה לגמרי שלא עולה בקנה אחד עם התפיסה ההומנית של העולם המערבי והערכים עליהם אנו חיים. יכולתי להמשיך ולכתוב אך נאמר כבר הכל (על ידי בני מוריס…)
יש שמאל ציוני כשם שיש שמאל לא ציוני ויש גם
שמאל-סהרורי. "הגדה השמאלית" יוצאת לאור,גם מפני שהשמאל הלא-ציוני רוצה בדיאלוג מפרה וחיובי עם השמאל הציוני. זו היא בין החשובות במטרותנו.
שמואל אמיר, רק שכחת להאשים אותנו(היהודים)בפתיחת מלחמת 48. ובאשר לנחום גולדמן וההסכם המפורסם שרצה להביא מהערבים, מה היה מועיל ליהודים שאין לאף אחד (ערבי) כוונה לקיים אותו. בשעה שהתקיים רוב נדיר באו"ם לטובת הקמת מדינה יהודית, זו שעה נכונה על פי מקייוולי לשחרר קולות של הסכמה, (האם לא זו טענתם תמיד, של אלה המתקראים שמאלנים, כנגד אריק שרון), לכן קל להבין את החלטת בן גוריון לנצל רגע נדיר של אהדה מתחסדת אפילו, כדי להקים מדינה יהודית עם גבולות של מחנה השמדה טיפוסי.
ולכל הפרימיטבים המתהדרים בקלישאות חברתיות ודמוקרטיות לעוסות ומעוכלות עד תום, לנדהמים למינהם מעיוולתו של הכותב, ומנכונות מערכת הגדה השמאלית לפרסם את דבריו, פליאתכם וסלידתכם חוספות את מהותכם המיגדרית,או אם לדייק יותר, הגיזענית…
אין שמאל ציוני. זאת סתירה לוגית וביטוי
דמגוגי כפי שהוכחת. אפשר להמחיש זאת ע"י
שימוש פשוט במילים נרדפות. למשל:
שמאל גזעני, דמוקרט-פאשיסט,
סוציאל – נציונאליסט. אם יש לך עוד רעיונות
תודיעי לי.
כל פניותי למערכת לברור הסיבה לאי פרסום תגובתי עלו בתוהו!מה העקרונות של פרסום ואי פרסום? תודה!
שמואל אמיר, רק שכח להאשים אותנו(היהודים)בפתיחת מלחמת 48. ובאשר לנחום גולדמן וההסכם המפורסם שרצה להביא מהערבים, אין כל ערובה שהסכם כזה אכן היה יוצא לאור, אבל על פי שיטת מקייאוולי שרון?…וערפת, טוב תמיד בשעת לחץ להשמיע קולות של שלום ולעכב את היהודים מהכרזת מדינה כשייש להם במיקרה רוב נדיר וכמעט חד פעמי באו"ם ואולי הזדמנות שלא תחזור.
(לא יפורסמו תגובות הכוללות דברי הסתה, נאצות, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב אנא התייחסו לטקסט ולא לכותב באופן אישי. דברים אישיים יימחקו. מהטקסט בחלון זה יתפרסמו באתר 300 מלה בלבד.) תגובות שלא יתייחסו לתוכן המאמר – יימחקו.
ליורם בר-חיים ואחרים,
אמנם לא הייתי באתר זה זמן, אבל שום דבר מזה אינו מאוחר דיו. ואתה – והאחרים מבקשים ממני לקבל על עצמי את התואר גזען וכמי שבא להעליל על טול כרם ושכם מזמן המנדט שלא היו מסריחות. ואתה מספר לי כי גם בברלין הסריח הרחוב מגללי הסוסים. אז יש לי חדשות בשבילך: גם כיום בהרבה בירות כמו וינה למשל או פראג מתנהלות כרכרות רתומות לסוסים ועדיין לא מסריח שם. הסירחון אינו ביטוי קולוניאלי, אלא ביטוי לאווירה שהתנהלה בכל אתר ולא דווקא בשוק. מי שהסריח גם בבית היו עיקר הבריטים, לא כקולניאלים אלא כפיגורות שמותר להם לעשות את הכול כאן, והם ממש הסריחו מבירה. ולעניין עצמו: אל תעשו לכם חיים קלים ולהגדיר את הערבים לא כפי שהם באמת ולפגר בערך העצמי שלנו. ככל שאתה מבטל את הערך שלך ומאדיר את ערכו של אויבך או יריבך בסכסוך הזה – לא יהיה לך שום סיוכי להגן אפילו על המעט שאתה נותן לעצמך. תתבונן שוב במפה של המזה"ת ותעכל את המציאות כפי שהתהוותה רק ב-80 השנים האחרונות. תעבור הלאה אל אירופה ותתבונן בה היטב היטב – תעשה השוואה. מה תמצא? תראה איך שכולם, מעוותים את המציאות רק כדי למצוא חן בעיני כל מי שאינו יהודי. הארגומנטים שאני מעלה לדיון ביחס לזכויות של העם היהודי על הטריטוריה של ארץ-ישראל, אינו בא מהמיות לבי אלא כתובים, מלומדים, בכל מסמך אפשרי – כולל כתב המנדט. הצרה היא שיש תמיד בעם היהודי חלקים רבים מדי שאיכפת להם יותר מקליפת השום בפח הזבל מאשר מדינת לאום לעם היהודי במולדתו. ואם אתה רוצה לקרוא סיפור שהעורך יתן אותו כאן, הרי הוא לפניך. בשנת 1236 נקרא יהודי אחד בשם ניקולס דודין מהעיר הקטנה שעל החוף האטלנטי – לה-רושל – (צפונית לרושפור) לפריז לשם עימות תיאולוגי עם הרב הראשי לפריז הידוע רבי יחיאל מפריז.
אותו ניקולס רצה או להדיח את רבי יחיאל או לפחות להביס אותו בעימות. לאחר שכשל, המיר את דתו וישב וחיבר כתב פלסתר נגד התלמוד ורבי יחיאל ושלח אותו לאפיפיור ברומא. בחיבור ,מלומד, זה מנה ניקולס 39 פעמים שהתלמוד מגנה את הנצרות, את ישו, או בואו של "ישו המשיח" וכל זה כדי להביא לידי "הרשעתו" של התלמוד שהיה בסיס רוחני והלכתי ליהדות של אז (עוד לא בא השולחן ערוך לעולם). למדו בוותיקן את החיבור ולאחר שלוש שנים יצא מהוותיקן אישור להביא לוויכוח פומבי (ויכוח פריז הראשון 1240) את היהודים עם הנוצרים – כאשר התלמוד הוא בסיס לוויכוח. עמד רבי יחיאל בראש היהודים ועמד ניקולס בראש הנוצרים. בתום "הוויכוח" הורשע התלמוד ונידון לשריפה פומבית. יצאו השוטרים לאסוף מכל בית את כתבי היד הללו והחרימו בדרכם, כל כתב יד יהודי ממחזורים והגדות של פסח, סידורים תנ"כים וכלך דבר קדוש. שרפו הכול בכיכרות 24 שעות וניקולס ניצח. עד היום, יותר מ-700 שנה, חוקרים את פשרו של ויכוח זה, על מה ולמה עשה יהודי זה את כל הצרה הזו? מה עשתה לו המדורה הענקית של תנכים ןסידורים בוערים? ואני שואל מה בוער לכם לראות את מדינת ישראל בוערת מפצצות של המתאבדים, הרי כל זב ומצורע מהצד השני שרואה איך מתווכחים יהודים ביניהם עושה להם את היום. ואני – בהיותי חוקר פרשה זו, מוכן לתת הון להוציא מקברו את אותו ניקולס ולשאול אותו: מה הרווחת? האם אתה יודע כי עשרות אלפי תלמוד בבלי נדפסים (בסריקות מחשב) כיום בדפוסים של רמאללה וחברון ונמכרים בבני ברק ברבע מחיר? האם אתה יודע כי על כל ספר שנשרף יש כיום מאה תלמידים? הפשר (פה בצירה) יימצא בבא העיתים בוודאי – אבל בינתיים הצרות ממשיכות מצד יהודים ללא פשר.
בתגובה למה שכתבת : מהיכן אתה שואב את הידע העצום שלך ?!
אתה ממש פנומן! יישר כח…