בתחילת השבוע השחזתי את עטי לכבוד השגריר שלנו בשבדיה, שניסה להרוס יצירת אמנות ובכך ייצג נאמנה את המנטליות הישראלית החדשה, כמעט 37 שנים אחרי הכיבוש. האמן, דרור פיילר, ביקש להמחיש את חוסר האונים של הקורבנות מכל הצדדים, אבל השגריר ושולחיו לא הבינו דבר וחצי דבר. גם ראש הממשלה אריאל שרון הפך למבקר אמנות, והוקיע את שבדיה בשער בת-רבים. אין לכם דבר מגוחך מזה. בשבוע שבו הוגש כתב אישום נגד דוד אפל בגין מתן שוחד לשרון, עולה ראש הממשלה על בריקדות כדי להגן על דיפלומט, שהשתולל כמו בריון במדינה מתוקנת כמו שבדיה.
ביום רביעי בבוקר כבר התגמדה פרשת השגריר. האינטרנט אומנם הוצף בהודעות הזדהות עם הוונדליזם של האיש, אבל בקרב ציבור גדול של ישראלים, שבדיה ואירופה הן ממילא מלים נרדפות לאנטישמיות בוטה, ובמהלך השבוע כבר התעייפו כולם מהנושא הזה. כמה אנרגיה הם מסוגלים לגייס כדי לשנוא מדינה שתגיע בעוד שלוש שנים לתשעה מיליון תושבים בלבד, ושרק 7% מכלל תושביה נמצא מתחת לקו העוני (במושגים שבדיים, כמובן)? ועד מתי ישפכו את הארס הלאומני שלהם על שבדיה, שדואגת לכל תושביה, גם במחיר של מסים גבוהים על בעלי היכולת, מאפשרת לאזרחיה רמת חיים נאותה, ביטחון סוציאלי כמעט מוחלט, שירותי בריאות וחינוך שאין דוגמתם בעולם ומטפלת בזקנים ובגמלאים במסירות ובהדר?
אז בינתיים השתתקו הקולות הצורמים, אולי בשל עייפות החומר ודכדוך הרוח, אחרי שה"ביג אפל" הואשם במתן שוחד, ואילו האיש שקיבל את השוחד לפי אותו הגיון, ניצב עדיין בראש הפירמידה שלנו. שבדיה נמצאת במקום הרביעי בדירוג המדינות המתוקנות בעולם, לפי אמות מידה של איכות סביבה, מינהל תקין, מקרים מעטים יחסית של שחיתות, חיסול האנאלפבתיות ותמותת תינוקות הנמוכה בעולם. ואילו אנחנו מדרדרים לרמה של מדינת עולם שלישי, עם ממשלה מושחתת, כנסת מושחתת, ובעיקר, רמת סובלנות גבוהה מדי בדעת הקהל כלפי הגנבים ומקבלי השוחד.
השגריר שחיבל במיצב (הלא מלהיב) לפחות סימל אותנו, בעידן שלטונם של דוד אפל ודומיו בכלכלה הישראלית. הישראלי המכוער האולטימטיבי ירק בפניה של המדינה המארחת, שהיא התגלמות הנאורות יחסית אלינו. זהו הסיפור שלנו בינואר 2004, ואין בילתו.
עם זאת, אני לא מאמין ששרון יישאר ראש ממשלה אפילו עד סוף 2004. התקוממות ציבורית נגד השחיתות איננה באה בחשבון בעידן הזה של טמטום קולקטיבי וקהות חושים, אבל התקשורת ובתי המשפט יפילו את שרון, אלא אם כן יתעשת ויחליט להתפטר בעצמו. לכן עלינו להתכונן נפשית ופוליטית ליורש, בנימין נתניהו, שגם הוא אינו התגלמות טוהר המידות אלא רק אוד מוצל מאש, שהתחמק מתהליכי ההבאה לדין של שלטון החוק בגלל פחדנותו של היועץ המשפטי היוצא, אליקים רובינשטיין. התרגילים של יו"ר הנהלת הקואליציה, גדעון סער, אינם מעלים ואינם מורידים, וחבל על כל טיפת דיו שנשפכה עליהם בעיתונים. נתניהו יהיה ראש ממשלה, ורק פרשיית שחיתות חדשה, שטרם שמענו עליה, תוכל אולי למנוע את ההתפתחות הבלתי נמנעת הזאת.
לאהוד אולמרט אין צל צלו של סיכוי בהערכות הפוליטית הקיימת. תיאורטית הוא זקוק לשידוד מערכות שיביא להקמת יישות פוליטית חדשה עם אנשי שרון בליכוד (כולל מאיר שטרית, שהוא איש נתניהו אבל בכל זאת מועמד להצטרפות לכוח יותר מתון) ועם אנשי הרוב במפלגת העבודה וכל סיעת שינוי. אבל סילוקו הבלתי נמנע של שרון, ומעורבותו של אולמרט בפרשת האי היווני מסכלים מראש כל אפשרות כזאת. אפל ניטרל את שרון ואת אולמרט, ופינה את הזירה לאיש של אביגדור ליברמן. אין הרבה מקריות בשיגעון הזה.
אז מה צפוי לנו? באנגלית אומרים, More of the Same. נתניהו לא יהיה יותר קיצוני משרון כראש ממשלה, אלא ימשיך ליישם את המדיניות המוכרת של האגף הימני של המרכז הלאומני בדיוק כמו שרון. ביבי מקובל מבחינה חברתית-כלכלית על שינוי ועל חלקים רחבים במפלגת העבודה, וזוכה לשבחים אפילו במדור הכלכלי של "הארץ". כאשר נבחר לשר אוצר היה ברור שהוא לא ינהיג את האופוזיציה הימנית לשרון, כיוון שעליו להתחשב באילוצים כלכליים, בגלובליזציה ובארצות הברית. כמו שרון, גם הוא ינסה לשרת את המתנחלים מבלי להתגרות בוואשינגטון, ויש להניח שההצגות הנלעגות של פירוק בתי כנסת בהתנחלויות כהניסטיות תמשכנה, וכדי ביזיון וקלס. הבטן הרכה שלו היא הפזיזות והנהנתנות. הוא מסוגל להפריח אמרות כנף שמזיקות רק לו ("הם מפחדים", "השמאל שונא כל דבר יהודי"), וגם הרומן הלוהט שלו עם חוגים קיצוניים בארצות הברית (שיש להם גם פן אנטישמי) עלול לפגוע בו, בעיקר אם המפלגה הדמוקרטית תחזור לשלטון בניגוד לכל הציפיות, ודברים כאלה כבר קרו.
יש להניח שעם היבחרו של ביבי לראש ממשלה יחול קרע חדש בינו לבין אביגדור ליברמן הפיקח והמסוכן. ליברמן ייאלץ לבחור בין קרע גלוי עם נתניהו לבין תפקיד של מושך בחוטים מאחורי הקלעים, שהולם היטב את אישיותו ואת איכויותיו כפוליטיקאי. חשוב להדגיש שהמכנה המשותף הניאו-ליברלי בין שרון, ליברמן, שמעון פרס וטומי לפיד חשוב הרבה יותר מהתבטאויות בנושאי הסכסוך הישראלי-פלסטיני. כיוון שלשום ישראלי ימינה ממרצ אין שום פתרון קביל לסכסוך, אז הגורם הכלכלי-חברתי הוא שיקבע את טיב השותפויות הפוליטיות. העידן השני של ביבי כראש ממשלה ימחיש אפילו לציבור הפחות מודע את ניצחונה של הבורגנות במלחמת המעמדות. בחלל הריק שייווצר תוכל מפלגה סוציאל-דמוקרטית כנה לעשות נפשות גם בקרב ציבורים שהיו מנוכרים לשמאל עד כה. תרבות פוליטית חדשה נרקמת נוכח עינינו, והנוף בשנת 2005 יהיה שונה לגמרי ממה שאנחנו מכירים כעת. יהיה מעניין.
שנאת יגאל
יגאל עמיר מבקש להתחתן עם לריסה טרימבובלר, ככל הנראה פאשיסטית כמעט כמוהו, והארץ היתה כמרקחה. התגובות לכוונותיהם הרומנטיות של בני הזוג היו לא פחות מטורפות מאשר עמיר וחברתו עצמם. אפילו ח"כ יוסי שריד, הגורו של השמאל הציוני, התעלה על עצמו, קילל לא רק את עמיר, אלא גם את "זרעו".
זה הדהים אותי. ממתי אנשי מרצ הרציונליים מאמינים בדטרמיניזם ביולוגי, הגובל בגזענות? במה בדיוק חטא התינוק שטרם נולד, ששריד דן אותו לחרפת עולם? כיוון שאנשי שמאל ליברלי אמורים להאמין בהשפעת הסביבה ולא בגנים "ארורים", מי מתיר לשריד לחרוץ מראש את גורלו של העובר שטרם נשתל ברחמה של לריסה? ייתכן שהוא יגדל למצוות ולמעשים טובים, ימרוד בהוריו ואפילו יצביע מרצ, וכבר היו דברים מעולם. לצערי לא נותר לי אלא לקבוע כאן, שתגובתו של שריד היתה נמהרת וכמעט בלתי שפויה, ואני מגנה אותה בכל פה.
אני יכול אולי להבין את דליה פילוסוף-רבין, בתו של יצחק רבין שנרצח בידי הפאשיסט. אבל גם היא לא שיה תמימה בפרשה הזאת. שנאתה לעמיר היא מובנת ואפילו בריאה, אבל זה לא פוטר אותה מחשבון נפש עמוק על מעשיה שלה, בתקופתה הקצרה כפוליטיקאית. דליה רבין לא התביישה לרוץ לשרת בממשלה בראשות אריאל שרון ובנימין נתניהו, ששניהם הסיתו נגד אביה במרפסת הארורה בכיכר ציון, והוקיעו אותו כ"בוגד". שני האנשים שניצלו פוליטית את החלל הריק שנוצר בעקבות הרצח, וירשו בפועל את אביה תוך סילוף ועיוות פועלו בשנה האחרונה לפני הטרגדיה, קיבלו ממנה הכשר. לא רק שהיו עמיתיה בממשלה, אלא גם שרים הרבה יותר בכירים ממנה, שהותירו את חותמם על המדיניות הנפשעת של הרשות המבצעת בישראל. אז מותר לנו להבין את תגובתה הרגשית, ולגנות את מעשיה כפוליטיקאית. לצערי גם הח"כ המוצלח איתן כבל ממפלגת העבודה החליט לעשות הון פוליטי מהחתונה העתידית. הצעת החוק שלו לאסור על רוצחים להינשא בכלא נוגדת את הצדק ואת המוסר, ונדמה לי שגם אם חלילה תתקבל, אין סיכוי שהיא תיושם רטרואקטיבית.
יש גם להצביע על הגזענות הבוטה של רוב המוחים. לדעתם, צריך להחמיר עם עמיר יותר מאשר עם עמי פופר, שרצח שבעה ערבים. פופר טבח בפועלים קשיי יום שחיכו להסעה, אבל דמם סמוק פחות מאשר זה של יהודי. איך נוהג לומר דוד לוי? זה לא יעלה על הדעת.
עמיר רצח ראש ממשלה, והצליח להרוס גם את תהליך השלום. אין לי שמץ של אהדה כלפיו וכלפי מניעיו. עם זאת, רצח הוא רצח הוא רצח, וכל הרוצחים טמאים במידה שווה בעיני. כפי שנטען במאמר הראשי המוצלח ב"הארץ" השבוע, יש לטפל בעמיר בהתאם לחוק, ולא לפי דחפים פרימיטיביים. למרבה האירוניה, התגובה הלא רציונלית בציבור, שהיו בה היבטים כמעט פאשיסטיים, מהווה גם היא ניצחון למנוול הזה, שהחשיך עלינו את עולמנו. הרוצח מעצב אותנו בצלמו ובדמותו, ונעשינו מכוערים כמוהו.
ברעם מתמם . דרור הוא איש שמאל מובהק ישראלי שוותר אידאולוגית על אזרחותו. עוסק בפעולה אקטיבית נגד השלטון בישראל. אכן שבדיה היא ארץ מתקדמת וליברלית וקפיטליסטית .גורמים קיצוניים מנצלים את הכנסת האורחים שלה ובטווח ארוך יגרמו לה להתמוטטות.אירוני שהקיבוץ , יד חנה שממנו יצא דרור – הקיבוץ הקומוניסטי היחיד בעולם עומד לפני סגירה תרתי משמע גם הדעות שהנהיגו קיבוץ זה עומדות לפני סגירה.
אין צורך לחזור ולהזכיר מי קופץ בראש ?-כרגיל,זה הוא האינדיאני שלנו,המומחה לכל:ללשון העברית,לקומוניזם,תולדות א"י ועכשיו גם לשבדיה. דרור פיילר הוא ישראלי-שבדי,העומד בראש ארגון "יהודים למען שלום ישראלי-פלסתיני" הפועל ברחבי אירופה.הוא ישראלי עוד יותר מהאינדיאני המגוייר,המנצל לרעה את הכנסת האורחים באתרנו.
מאז רצח רבין נשמעות שוב ושוב טענות המתבססות על השוואת דמו של רבין לכל אדם אחר כפי שחיים ברעם עשה. משתמע מכך כי רצח הוא רצח ויש להכיל את אותו חוק, ויש המוסיפים אותה מידת צדק, לכל המקרים.
טיעונים מסוג זה מתעלמים במודע או שלא במודע מכך שלתורת המוסר אין כל קשר לענישה. חומרת העונש נובעת מחומרת הפגיעה בחברה. דוגמה טובה לכך היא שחייל ההורג פלשתינאי מקבל מאסר על תנאי (אם בכלל) בעוד שנער המסרב לשרת "זוכה" לשנת מאסר בפועל, וזאת משום שהסירוב מערער את יסודות החברה הישראלית הרבה יותר מאשר מותו של פלשתינאי.
רצח רבין היה אחד הזעזועים המשמעותיים ביותר בחברה הישראלית ולכן התגובה בהתאם. כל ניסיון להכיל את תורת המוסר איננו רלוונטי.
כל הכבוד למדיניות הסוציאלית השוודית ויש להעלות על נס איך היא מתמידה בכך בזמן שמדינות אחרות בעולם המערבי נטשו כבר מזמן את מדיניות הרווחה.(למרות שלפי פרסומים שוודיים יש ריבוי התאבדויות בקרב בני הנוער שלהם)הטענה היא נגד דרור ,הישראלי תושב שוודיה,שביצירתו מעוררת המחלוקת התיחס ל המחבלת הרוצחת כאל זכה כשלג.
השגריר אכן ייצג נאמנה את ישראל ואת אזרחייה.
בפעם הבאה שבבית מלון בשודיה יעלמו הברזים לאחר ביקור של ישראלים,איש לא יתפלא(וגם איש לא ימחה כי אחרת יואשם באנטישמיות).
הוא עושה בשבדיה ובאירופה כולה עבודה חשובה למען שלום בין ישראל לפלסתין.האינדיאני עושה בישראל את עבודתם של שרון,לפיד ונתניהו השחורים משחור ומתחזה לשילגיה צחורה.
אתה מתלהם בצורה שאינה מעוררת אהדה למקצועך שהוא בעיניי לפחות הבזוי מכולם. ואנסה להגדיר לך למה, כשרופא כושל בתפקידו וקורים דברים כאלה, הוא מאבד את רישיונו ולפעמים נכנס לכלא, אבל כשעתונאי כמוך חורץ משפט לפני שבכלל הוגש כתב אישום וגורם סבל רב לאנשים ולבני משפחתם, ולבסוף אותו אדם יוצא חף מכל פשע, אתה אפילו לא מוסיף מילת סליחה ופשוט ממשיך בדרכך. אתה מבין שלך אין שום אחריות למקצועך כמו לרופא, מהנדס או כל אדם אחר שעוסק בתפקיד רציני. לא היית בשבדיה, לא ראית את המוצג בתערוכה, לא ידעת מה עשה השגריר, בקיצור לא ידעת הרבה דברים וכבר חרצת משפט. כנ"ל לגבי שרון, איפוה הבושה שלך ושל כל שאר העתונאים? אין לי שום דרך לתאר אתכם מלבד עדת כלבים שבמקום לשמור על הדמוקרטיה מנסים לנשוך את כל מי שלא מסריח כמוכם.
הטיעון של ברעם חסר הגיון. העובדה ששבדיה האי מדינת סעד לעיאל ולעילא, ומנהיגה משטר חברתי ראוי אין לה שום קשר עם השאלה האם יש בה אנטישמיות, או אם יש בה מדיניות אנטי ישראלית מוטית.
לאחר שעיינתי בתרגום הטקסט שהוצמד למיצג, ושנכתב ע"י אשתו של פיילר, ולארח שבחנתי את המיצג אני סבור שהתנהגות השגריר היתה בפירוש ילדותית ומיותרת והיצירה של פיילר ואשתו אוילית ולא ראויה, לא רק מבחינת ההיבט החיצוני שיכול לקומם לעצבן או לפגוע ברגשות -(דבר שהוא מתפקידיה העיקרים של אמנות פוליטית) אלא גם מבחינת התכנים.
אלא שהנקדוה הרמכזית היא שונה לחלוטין: האם "מדינה מתוקנת" הפותחת תערוכה נגד ג’נסוייד בעת הזו פעלה נכון כאשר איפשרה מיצג המתפרש כ"מבין" לליבם של רוצחי המונים מטעמים פוליטיים? האם היה במיצג למשל תמונה של רוצח סרבי או רוסי או אפגני?
העובדה ש"הבון טון" בשבדיה הוא להתייחס אל ה"רוע עיקרי" ו/או המוחלט כאל מה שקורה בישראל תוך חריצת הדין מי הרע ומי הטוב, היא שיוצרת את המסקנה שהשגריר התנהג בטפשות אבל השבדים יצרו מדינה מתוקנת ושונאים אותנו בלי רציונאל אמיתי.
לאחר שקראתי את הטקסט שהצמידה אשתו של פיילר למיצג
מענין מה היו התגובות אילו מיצג מהסוג הנ"ל – היה מוצג בקרית ארבע, עם תמונתו של ברוך גולדשטיין – והכותרת נסיך השלג…
תגיד חיים..
לדעתך לרוצחים פלסטינים ולרוצחים בכלל מותר להתחתן ורק ליגאל עמיר בלבד אסור..
עכשיו תגיד לי מי פשיסטי?
שיהיה במזל טוב לזוג הטרי.
עשית הכללה ופיספסת. כאיש מרכז אני יכול להעיד שרוב מי שמכונה "שמאל" בארצנו הקטנטונת אינו כלל שמאל אלא משהו אחר (קרא לזה "ימין" או "מרכז") בעור של כבש.
למשל ח"כ איתן כבל, או להבדיל יצחק רבין ז"ל.
איש שמאל אמיתי לא יעלה על דעתו לחוקק חוק אישי ופרטי כדי לבוא חשבון עם אדם מסויים כמו שהוא גם לא יקרא "לשבור את העצמות" למישהו.
אנשי שמאל אמיתיים תמצא בסביבה כמו האתר הזה למשל. לא שאני מסכים כאן עם מישהו אבל פה זה לפחות לא מזויף.
תגובתו של "שואל השאלות" היא דוגמא מובהקת לאי-הבנת הנקרא. נראה שיש לנו עסק עם הבן הרביעי בהגדה של פסח – זה שאינו יודע לשאול.
אנא בטובך, קרא את מאמרו של חיים ברעם שנית. תיווכח לדעת שהוא דווקא גינה אותם אנשי שמאל התובעים לשלול מיגאל עמיר את הזכות לנישואין ולהולדה, שאינה נשללת, עפ"י חוק, מרוצחים אחרים. דווקא לדחף הנקמני של בעלי תביעה זו מתנגד ברעם, ורואה בו גילוי פאשיסטי.
אני מסכים עם דעתו של חיים. אוסיף לכך מה שאמרו אחדים לפניי, שהגדרת יגאל עמיר כרוצח "ייחודי" הראוי לחקיקה ייחודית, מטשטש את אשמתה של הסביבה הלאומנית-פאשיסטית (ובמתכוון איני אומר "דתית") שהצמיחה את הפושע ואת הפשע.
המגיב שהכתיר את תגובתו במילים: "על מייצגים
וחופש הביטוי", תוהה מה היה קורה אילו היה
"מיצג" בעיר לכבוד ברוך גולדשטיין.
הפארק הראשי והיחיד בקרית- ארבע, זה שליד
המרכז המסחרי, נקרא על שמו של ברוך גולדשטיין. אבל מעניין איזה שגריר יעז להגיע
לשם- בטח שלא השגריר של מדינת פלסטין, ואיך
הוא כבר יכול לחבל בפארק שלם?
מדוע אף איש שמאל לא הלך וניתץ את פארק גולדשטיין או איזה פסל אחד שם? מדוע רק הימין מרשה לעצמו להשתמש באלימות ולהיתמם לאחר מכן?
אני מסוגל איכשהו להשלים עם העובדה שחבורת כהניסטים מטורפים השתלטה על מדור התגובות. עם זאת, קשה לסבול את הטימטום של האנשים האלה.אולי תקראו לפני שאתם מגיבים?
גדלת במשפחה ציונית.אאביך היה מראשי תנועת העבודה וממימי המדינה. אחית עוזי היה עמוד התווך של כל עשיה חיובית. ואתה?! היכן הסיפור עם העץ והתפוח!?!
מסכים עמך שבגלל חבורות של קיצוניים יהודים בתקופת בית שני החליטו הרומאים להרוס את ירושלים ולגרש את היהודים. אבל אתה נוקט בחוסר הגינות עקבי ומאשים ,תמיד, רק את הציונים (השפויים) במצב הקים בארץ. מדוע לא קראתי במאמריך ,ולו מילה אחת , נגד הקיצונים הפלסטינאים ואנשי נסראללה?
יש מצב שעובד יהפוך את הקפה לקפה אינטרנט?
במדינתנו אין עונש מוות אך לדעתי זה העונש הראוי לך.
בתורה יש איסור על רצח בעשרת הדברות
" אל תרצח " ואתה בתור אדם המאמין בתורה עברת על איסור זה.