יש יסוד לסברה הרווחת בימים האחרונים, בחוגים מדיניים ומפלגתיים, שהמבוכה והייאוש בחצרו של שרון ובצמרת הליכוד והקואליציה – הביאה את שרון ומקורביו לחזור לתוכנית הישנה של "סילוק ערפאת" המושמעת בכל פעם שממשלת שרון-לפיד נקלעת למבוי סתום.
אין כל ספק, גם לימין השפוי, שהפתרון לכל בעיותיה של מדינת ישראל, הוא חזרה מוחלטת לקוי יוני 67. הנשיא אסד ואיתו כל מדינות ערב (המסכימות ליוזמה הסעודית החדשה) מכריזים בפה מלא, שבתמורה תקבל ישראל שלום מלא עם כל מדינות ערב וויתור על זכות השיבה של הפליטים. אין ספק ששרון הרוצה בראשות הממשלה "עד 2007″ אינו מוכן לכך ולכן יימשך המצב הקיים בו הזמן פועל לרעת ישראל. הפלסטינים מסרבים לחידוש המו"מ בתנאים שמכתיב שרון ("חיסול הטרור"). המשך הקיפאון, שבו אחת לכמה שבועות מתבצע פיגוע טרור, מבטיח את המשך ההידרדרות הכלכלית של ישראל. כל עוד משקיעים זרים ותיירים, מסרבים לבוא לכאן, לא יסתיים המשבר הכלכלי המתמשך. זאת על אף הצהרותיו המגוחכות של נתניהו ובועת הבורסה התל-אביבית המתנפחת ומתפקעת לפרקים. יתרה מכך גם הערבויות האמריקאיות, שחולקו לשלוש שנים, אינן מובטחות כלל לשנתיים הקרובות.
גם אם יוחלף הנשיא האמריקאי בבחירות נובמבר 2004 – תתגשם התחזית הכלכלית הפסימית שפירסם העורך הכלכלי של "הארץ" גיא רולניק ביום שישי האחרון, לפיה יגרום הגירעון בסחר-החוץ האמריקאי, למשבר פיננסי אדיר בארה"ב ובישראל. זו אינה "תחזית אפוקליפטית" לדעת מרבית הכלכלנים הידועים, היא כמעט ודאית. משבר כזה ידרדר עוד יותר את כלכלת ישראל לתהום.
כתבי-האישום המאיימים עליו ועל ובניו, מתווספים ללחץ על שרון, החוזר לחפש פתרונות בנוסח "האל מתוך המכונה" הידוע מן הטרגדיות היווניות העתיקות. הפתרון "במגירה" הוא כמובן "הסרתו" של ערפאת, כפי שהחליטה הממשלה בספטמבר 2003. שרון וממשלתו סבורים, שאם יסולק ערפאת, תתפורר ההתנגדות הפלסטינית, והם יוכלו לבצע את תוכנית הקנטונים של שרון ובא לציון גואל. שרון סבור שמצבו הקשה של ממשל-בוש, התקוע בעיראק ואינו יכול להניע את הכלכלה של ארה"ב למרות הצהרותיו היומרניות ב"נאום לאומה", יאפשר להניעו לתמוך בתוכנית הקנטונים. הם ראו סימן לכך בנאום בוש בשבוע שעבר, בפיתחה שנת הבחירות, שלא עסק כלל בסכסוך הישראלי-פלסטיני, כדי שלא לפגוע בתמיכת התורמים היהודים במימון מסע הבחירות שלו. מאזן הקולות היהודים והמוסלמים באמריקה, כמעט זהה.
בסוף השבוע שעבר ביקר בוושינגטון מנהל לשכת ראש הממשלה דב וויסגלס שנפגש עם היועצת לביטחון של הנשיא קונדוליסיה רייס. רייס לא פירסמה את תוכן השיחות וסיכומן אלא שוויסגלס עשה זאת, כשנפגש ביום חמישי האחרון עם מערכת ה"וושינגטון-פוסט". העיתון פירסם ביום שישי ה-23 בינואר ידיעה רחבה על דברי וויסגלס. לפי הדיווח, "ישראל לא תסכים כי המצב הקיים יימשך יותר מכמה חודשים… מפת-הדרכים היא ‘חולה אנוש’. ושום צעד לפי מפת הדרכים לא יתחיל בלי מלחמת הפלסטינים בטרור…".
הוא הוסיף ואמר ש"מבחינה פוליטית וחברתית אין עם פלסטיני. הפלסטינים כיום הם כמה מאות שבטים עצמאיים כאשר לכל אחד מנהיג וצבא משלו. כאשר מאושר ראש-ממשלה פלסטיני, למעשה זה כלום… יש רק אפשרות אחת לשינוי המצב הקיים: אם משהו יקרה לערפאת, בהתפתחות טבעית של אירועים, כמובן, הדברים ישתנו תוך יום".
דבריו של וויסגלס מצוטטים במדויק והם בוודאי משקפים את דעותיו של שרון. המסלול אם כן ברור: אם לא תיווצר אופוזיציה אירופאית-רוסית למזימה המתחדשת, לא יעברו חודשים רבים וערפאת עלול להיות "מוסר" כדי שצרותיו המשפטיות של שרון יוסרו אף הן ויובטח גורלה של קואליציית-הכיבוש.
שלא נתפלא אם, לאחר חילופי השבויים, יוביל שרון גם למלחמה עם סוריה – "סכנת השלום" האקטואלית!
בספרו של סטרן "טריסטראם שאנדי", הנחשב לרומן האנגלי הראשון, מתרחשת סצינה בין מלך צרפת לבין שר האוצר שלו, שבו דנים בשאלה: מה השם שיינתן לרך שנולד למלך.לאחר שנבחנו כל האופציות שנגעו למצב הגאופוליטי וחוב הממלכה והתברר כי כל שם שיינתן יעליב שכן אחר וייפגע באינטרסים של המלך, אמר שר האוצר תוך שהוא חיטט בפחמים וליבה את האש בקמין: "אם כן מלכי הכי פשוט – נכריז על מלחמה".
אל קוראי:המשפט הפותח את הפסקה השלישית ברשימתי:"גם אם יוחלף הנשיא בןש בבחירות הקרובות" לא נכתב על ידי ואיני יודע כיצד שורבב לרשימה.במקומו היה צריך להיות:"מי שקא את תחזיתו הכלכלית הפסימית של העורך הכלכלי של "הארץ" גיא רולניק.." וכו,.
הטעות היא שלי ונגרמה בעת שערכתי את המאמר – אבל שום "אסון" לא קרה והמשמעות של פסקה זו היא אותה,בשתי הנוסחאות.
On a personal note – I love my name but the association to the Israeli Prime Minister keeps haunting me ever since Sabre and Shatile days. As a man associated with so many crimes, both criminal and against humanity he is in the same league with Arafat. If I use Wiseglass words: If anything happens to Sharon, in a natural course of events, of course, situations will change within a day.