רַעְיָתִי מְבַכָּה חֻרְבַּן הַכְּפָר
שֶׁהֻפְרַט וְנִפְרַט, לֹא זֶה הַיָּשָׁן
שֶׁיָּנַק מִשָּׁרְשֵׁי זַיִת וּמֵי מַעְיָן
אֶלָּא זֶה שֶׁבִּצְרִיף הָעֵץ הַמָּט לִפֹּל
שֶׁבָּנוּ רִאשׁוֹנִים, פְּלִיטֵי שׁוֹאָה
נִמְצְאוּ שְׁלָדִים בַּעֲלִיַּת הַגַּג
שֶׁנֶּעֶקְרוּ מִבֵּית הַקְּבָרוֹת הַיָּשָׁן
תגובות
ככה עצוב.
שטחה של א"י-פלשתינה ההינו קטן במונחים אירופיים אולם הארועים ההיסטוריים וההתרחשויות שפקדו את הארץ רבים יותר מאלו שפקדו מעצמות עולמיות.לכן לא פלא אם ימצאו שלדים בכל חפירה שתעשה כאן.
אמירה עדינה ומתנגנת משהו של אירועים נוקבים והסתכלות חדה של הכותב.
שיר יפה בעיני.
החבר ליאור מתחסד – קיבוצו יושב על חורבות כפר ערבי בשם פרדיה . אפילו את שם הכפר גנבו – פרוד. מעל 50 שנה הדבר לא הפריע לו , גם בשנות ה 60 כש"גילחו " את בית הקברות לא נזדעק מי מחברי הקיבוץ . מה קרה עכשיו ?
מוטב מאוחר.. הלא כן?
תבורך ליאור.