בְּשֶׁבַע וָחֵצִי בַּבֹּקֶר עֲדַיִן נְטוּלַת סְפֵקוֹת.
הַגּוּף עֲדַיִן אֵינוֹ מְסֻגָּל לְהָפִיק צְעָקָה
מִפַּחַד מְדֻמֶּה. הַתְּשׁוּקָה מֻנַּחַת בְּתוֹךְ הַבֶּטֶן,
כְּתִינוֹק שָׂבֵעַ עַל מַצָּעֵי דֻּבּוֹנִים.

רְכִיבַת הָאוֹפַנַּיִם לַעֲבוֹדָה אָמְנָם מְכַוֶּצֶת אֶת הָאַרְבַּע-רָאשִׁי,
אֲבָל מְשַׁחְרֶרֶת אֶת הַלֶּסֶת וּמְרוֹקֶנֶת אֶת הַגָּרוֹן.
כִּמְעַט אֶפְשָׁר לְהַאֲמִין שֶׁאֲנִי פּוֹעֵל מִדּוֹר אַחֵר,
שָׁקֵט אֲבָל עִם תּוֹדָעָה מַעֲמָדִית וְהַשְׂכָּלָה עַצְמִית,
מְגַלֵּף לִילָדָיו צַעֲצוּעִים מֵעֵץ, אִישׁ עָמֵל.

וְאָז אֲנִי רוֹאֶה אוֹתָהּ יוֹרֶדֶת, נֹאמַר, מִקַּו עֶשְׂרִים וְשֵׁשׁ.
פָּנִים סְלָאבִיּוֹת אוֹ מְלֻכְסָנוֹת, וְשַׂקִּית נַיְלוֹן בַּיָּד,
בְּדַרְכָּהּ לְנַקּוֹת דִּירָה שֶׁל מִישֶׁהוּ שֶׁיָּכוֹל
לָשֶׁבֶת אִתִּי בְּאוֹתוֹ עֶרֶב בְּבֵית קָפֶה,
אוֹ לַחְקֹר אִתִּי תַּקָּלוֹת תָּכְנָה בַּצָּהֳרַיִם.

בְּשֶׁבַע וָחֵצִי בַּבֹּקֶר יָכֹלְנוּ לְהִתְחַלֵּף.
הִסְתּוֹבְבוּת בְּמֶרְחָב צִבּוּרִי, מִחוּץ לְקֻפְסַת הַפַּח,
מַבְהִירָה מֵעֵבֶר לְכָל סָפֵק שֶׁאֲנִי אִתָּהּ,
שֶׁגַּם אִם אָמוּת עִם הָעַכְבָּר הָעִקֵּשׁ בַּיָּד,
לֹא אֶהֱיֶה בֵּין הָאֲדוֹנִים, לֹא אַעֲבִיר אֶצְבַּע בּוֹחֶנֶת עַל הַמַּדָּף.

בָּעֶרֶב אֲנִי מְתֻחְכֶּמֶת יוֹתֵר, מְכֻרְסֶמֶת יוֹתֵר מִשִּׁנַּי שֶׁלִּי.
מֵעָלַי – עָשָׁן, מִתַּחְתַּי – תֵּל אָבִיב, בֵּינֵיהֶם – מִלְחֶמֶת שֵׁדִים.
בָּעֶרֶב אֲנִי חוֹשֶׁבֶת עָלֶיהָ, מִתּוֹךְ יְדִיעָה שֶׁלַּחְשֹׁב
עַל מִישֶׁהוּ, אֲפִלּוּ מִתּוֹךְ הִזְדַּהוּת, הוּא סִימָן
לְהַפְרָדָה מֵעַצְמִי. לִפְתִיחַת הַבְּרָגִים. לְרִחוּק אוֹהֵב.