חירבת ג’ינבה בה חיים כ-100 נפשות משתרעת על מורד דרומי הנמצא באזור דרום הר חברון – לא הרחק מהקו הירוק. ביום בהיר ניתן לראות באופק את ערד, ובשדות הסמוכים כבשים מלחכות עשב וטרקטור חורש את האדמה. מקום פסטורלי לכאורה, במיוחד בתקופה הזו של השנה כשמסביב הכול ירוק. ואולם גם שם, בחירבה הרחוקה, אותה שלווה היא בעצם אשליה מתעתעת. שהרי בג’ינבה, כמו בכל אזור מערות דרום הר חברון, החיים הפכו קשים מנשוא, וכיום היישוב עומד על סף כליה.
כמה מאות מטרים מדרום לג’ינבה יש מחנה אימונים של צה"ל, שסיפח את כל האדמות מסביבו והפכם לשטח אש. גם בשטח שמשיק לג’ינבה, ושאינו חלק משטח האש, נגמשים וג’יפים נוסעים בחופשיות, הורסים את שדות החקלאים ומפחידים את הילדים הקטנים.
כמה מאות מטרים מצפון, על ראש ההר, הוקמו התנחלויות ומאחזים: בהם חוות יתיר, מצפה יאיר ומצדות יהודה. המתנחלים מונעים מתושבי ג’ינבה את הגישה לאדמות הצפוניות. יעקב טליה מחוות יתיר מטיל אימה על כל אדם שעולה במעלה ההר, ולא מאפשר לתושבים הפלסטינים לחרוש את אדמתם ולרעות את צאנם. במקביל, הדרך ההיסטורית בין ג’ינבה ליטא, המטרופולין בה התושבים קונים מצרכי מזון בסיסיים ומקבלים טיפול רפואי, נחסם על ידי המתנחלים.
ג’ינבה הפכה, אם כן, לאי מבודד – בדומה לאותם יישובים פלסטינים בצפון הגדה שכיום תחובים בין החומה והקו הירוק.
בחודש שעבר המצב החמיר עוד יותר. אם עד עכשיו הצבא והמתנחלים כבלו את הפלסטינים בתוך שטח מאוד קטן שבקושי מאפשר להם להתקיים, ב-15 לינואר ריסס מטוס זעיר חלק מאותם שדות שאליהם עדיין היה לתושבים גישה ושמספר שבועות קודם לכן הם עיבדו וזרעו. מה שלא ניתן לעשות על ידי כוחות יבשתיים, כך חשבו המתנכלים, ניתן אולי להגשים מהאוויר.
המסר לתושבי ג’ינבה הוא ברור: "אתם בשטח הזה לא תחיו".
השיטה היא הרס התשתית הקיומית של התושבים כך שהם יאלצו, בעל כורכם, לעזוב. בעגה הפוליטית הישראלית קוראים לזה טרנספר.
אבל מי עומד מאחורי המזימה האפלה?
ב-4 בפברואר ביקרו פעילי תעאיוש ביחד עם עו"ד נועה שטיין מהאגודה לזכויות האזרח ואיבראהים חביב מרופאים לזכויות אדם את תושבי ג’ינבה. במהלך הביקור התקשרה עו"ד שטיין למשטרת חברון וביקשה מהם לטפל בתלונה אחרת, הקשורה דווקא להתנכלות מתנחלים לתושבים של יישוב אחר; התקשרה ולא ידעה מה יהיו ההשלכות.
ארבעה לילות לאחר מכן, בשלוש לפנות בוקר, הגיעו לג’ינבה ארבעה כלי רכב, שעל חלקם היה קוז’אק, ומתוכם הגיחו מספר אנשים, כנראה קציני ביטחון מהתנחלויות קרובות. הם הוציאו את התושבים ממיטותיהם והפרידו בין הנשים והגברים. ילדים צרחו ונשים בכו, אבל שום דבר לא הרתיע את הבחורים החמושים. הם לקחו את הגברים הפלסטינים הצידה ואיימו עליהם. אל תעלו לכיוון מצפה יאיר (מאחז לא חוקי) ואל תתקרבו לבית אל-עד, צעקו המתנחלים, וכך קבעו גבול חדש המצמצם עוד יותר את שטח המחיה של תושבי דרום הר חברון. לפני שהם עזבו התריעו המתנחלים שאם הפלסטינים ישתפו פעולה עם עורכי דין של האגודה לזכויות האזרח או עם פעילי תעאיוש, חייהם יהפכו לגיהינום. הפחידו, איימו ונסעו.
המתנחלים, שלא יכולים למנוע מהאגודה לזכויות האזרח להגיע לאזור, מטילים אימה על הפלסטינים, ובדרך זו מנסים למנוע גישה מישראלים שנאבקים למען זכויותיהם הבסיסיות של תושבי מערות דרום הר חברון. הפעם המסר מכוון גם לפעילי שלום: "אם אתם תבואו לגבות עדויות, אנחנו נאמלל את תושבי המערות עוד יותר".
המסע המתוזמן לעקור את תושבי ג’ינבה מאדמתם, ובכלל זה הפלישה הלילית, מעידים כי באזור דרום הר חברון יש קשר הדוק בין פורעי החוק לבין מי שאמור לשמור על החוק: המתנחלים מחד גיסא, והמשטרה והצבא מאידך גיסא. מי אמר למתנחלים שעורך דין ביקר במקום? מי ריסס את השדות? ומי איפשר לחיילים להרוס שטחים חקלאים בעזרת נגמשים וג’יפים?
בדרום הר חברון עדיין לא נבנתה חומת בטון בגובה שמונה מטרים. אבל בינתיים, באמצעים אלימים לא פחות, ואולי ערמומיים יותר, הרחק מעיני התקשורת, מצליחים הצבא, המשטרה, והמתנחלים לחנוק את האוכלוסייה המקומית. הם לא מתכוונים להפסיק עד שהתושבים יעזבו את בתיהם.
בעברית, כאמור, קוראים לזה טרנספר.
עכשיו בואו נחשוב, מה היה יכול לקרות אילו.
מה היה יכול לקרות אילו תושבי חרבת ג’נבה היו אזרחים ישראלים, עם כל החובות והזכויות הנלוות לכך. מה היה קורה אילו הם, וכל שאר תושבי יהודה ושומרון לא היו נתינים (של הרשות הפלסטינית או של המנהל האזרחי, לא משנה איזה צבע יש לשעבוד), אלא אזרחים שוים במדינתם. מה היה קורה אם במשטרת חברון היו גם שוטרים מחרבת ג’נבה, או מיטא. מה היה קורה אם חוק אחד בלבד היה תקף לתושבי חרבת ג’נבה ולתושבי יתיר. מה היה קורה אם הקריטריונים לנשיאת נשק של תושבי חרבת ג’נבה היו זהים לאלה של תושבי יתיר ושאר ההתנחלויות. מה היה קורה אם גם לצעירים בחרבת ג’נבה היה עבר צבאי בגולני או בצנחנים.
האם גם אז היו מעזים מנוולי הגבעות למרר את חייהם? האם גם אז היתה המשטרה פועלת כנגדם? האם גם אז היתה הממשלה בירושלים עושה הכל על מנת לגרשם (עם או בלי שת"פ מצד המושחתים ברמאללה)? נראה לי שהתשובה ברורה.
המציאות שמתאר הכותב היא מחרידה. במצב היום בו רוב העם שותף לפשעי הכיבוש הדבר היחיד שיכול אולי להועיל הוא לחץ בין לאומי מסיבי, על הממשלה,דבד שאף הוא יוכל להועיל רק בטווח הרחוק שהרי בטווח הקרוב צפוי שהעם יתאחד סביב הממשלה הפושעת
הערוץ הראשון הראה את מבול השינאה ליהודים ולישראל במונטריאל קנדה.המוסלמים והאנטישמים הוותיקים חברו יחד. זה מחזק את המסקנה שדגלו בה פרס רבין וסאדאת לפיה חיבים לפתור את הבעיה הפלסטינאית בהסדר שיהיה מוסכם על 2 הצדדים. יש לגייס את כל הגורמים שיכולים לסיע ולהביא לפתרון של אמיצים. בינתיים המנהיגות מ-2 הצדדים אינה גורסת כך.
לדן תמיר,
אני סבור שאתה טועה. במיסיסיפי ובאלבמה היה תמיד רוב לשחורים (אני לא משתמש במושגי האפרו-שמפרו המתחסדים), פורמלית הם היו אזרחים לכל דבר, כמו הלבנים, ובכל זאת הקו-קלוקס קלאן "שלהם" השתוללו ומשתוללים שם כמו הקו-קלוקס קלאן "שלנו".
מי שמחזיק בכוח מוחלט בזמן נתון מסוגל להיות "נדיב" ולהעניק לקבוצה המדוכאת זכויות פורמליות ומיד לנטרל אותן מתוכן.
לדן תמיר,
הבדווים הם אזרחי ישראל ומשרתים בצה"ל ובכל זאת הם מגורשים מאדמתם, בתיהם נהרסים ושדותיהם מרוססים.
לדן היקר, אכן מדינה אחת תהיה הפתרון האידיאלי לסכסוך הזה, מדינה שכל אזרחיה (ולא רק הערבים והיהודים) הם אזרחים שווים בפני החוק, אזרחים שווים בזכויות ובחובות, אך רחוק הוא היום הזה. השלב הראשון לקראתו צריך להיות סיום הכיבוש ופינוי ההתנחלויות מכל השטחים הפלסטינים, ועד שלא נעבור את השלב הזה, קשה לי לראות מציאות המתקרבת למציאות אותה מתאר. כיום, האחריות המוסרית של כולנו היא לעמוד נגד הכיבוש ונגד הדיכוי, והדוגמא של דרום הר חברון שניב מביא כאן, היא הדוגמא הטובה ביותר להמחיש את הנחיצות ואת הדחיפות שבפעולה נרחבת (איכותית וכמותית) של כל מה שנשאר מהשמאל לסיום הכיבוש.
ולבר: אני מסכימה עם המשוואה של דן, ואני מציעה שתגיעי לדרום הר חברון כדי להבין מי הטרוריסט שם, ואם לא, אז תיכנסי לאתר של צעאיוש לראות מי באמת הטרוריסט ( http://www.taayush.org )
עוד סיפור נחמד ומלבב – בארצנ היפה.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2876854,00.html
גם ניב וגם לינא מסרבים בעקביות להתייחס לאופיה המעמדי של המדינה. במיוחד לינא ממשיכה לפזר את האשליות כאילו מדינה ליברלית בורגנית אחת תפתור את הבעיה הפלסטינית ובא לפלסטין גואל.לאחרונה, עם גבור המבוכה והייאוש, עולות שוב הסיסמאות הישנות בדבר מדינה ליברלית אחת בכל הארץ, מבלי להתייחס לעובדה שגם אם בדרך מופלאה ירקום (והסיכויים לכך קלושים)החלום הזה עור וגידים, הוא בסה"כ ימסד את האפרטהייד וינציח את שליטת הבורגנות הציונית החזקה על זו הפלסטינית.
אינכם חייבים להיות מרכסיסטיים על מנת להבין כי את הבעיה הלאומית בא"י-פלסטין לא ניתן לפתור על בסיס פרוגרמה בורגנית. ההיסטוריה מוכיחה זאת שוב ושוב רק שאתם מסרבים ללמוד שהרי, בסופו של דבר, גם אתם ערים לכך שהחיבוק שאנחנו מנסים להעניק לפלסטינים בשטחים הופך לעיתים להיות חיבוק דוב כאשר הללו מותקפים שוב ושוב על ידי המתנחלים שבינתיים מתקשים לפרוק את זעמם על פעילי השמאל היהודיים (גם זאת כנראה לא לאורך זמן) ולא שאני טוען שלא צריך לנסות לסייע לפלסטינים המעוניינים בכך באופן חופשי, אני עצמי הייתי פעיל בוועד לסולידאריות עם תושבי חברון ואני מכיר מקרוב את הנושא של התנכלות של המתנחלים לתושבים הפלסטינים עקב קשריהם עם פעילים פוליטיים יהודיים. יחד עם זאת, אני סבור כי אילו הייתה לכם השקפה מעמדית הייתם מבינים כי על בסיס של פרוגרמה נכונה ניתן לגייס גם חלק מההמונים היהודיים המבינים טוב יותר מיום ליום, מיהו האוייב האמיתי. האפשרות היחידה לצאת מביצת הדמים היא במאבק משותף של ההמונים הפלסטינים והיהודיים. לצערנו, לא תעאיוש ואף לא בית הדין בהאג, יעצרו את חומת האפרטהייד, אותה חומה שתעאיוש מקבלת כעקרון ורק מבקשת שהתוואי שלה יהיה הקו הירוק (כפי ששמעתי במה אזני בהפגנה האחרונה).
בינתיים הולכות וגוברות ההתקפות על הזכויות הדמוקרטיות של כולנו. מנהיגי התנועה האיסלאמית נמצאים במעצר מזה כ-10 חודשים.לאחרונה נעצרו פעילים מרכזיים בבלד ובאבנא אל בלד. וענונו עומד לפני שחרור וכבר ברור כי חייו לא יהיו חיים. אני מבקש לנצל את ההזדמנות לקרוא שוב לתנועות גדולות כמו תעאיוש, חד"ש, אבנא אל בלד ואחרים, לקחת חלק בהקמתה של חזית מאוחדת להגנה על הזכויות הדמוקרטיות, זאת במלי להסתיר את ההבדלים הפרוגרמתיים בין התנועות השונות. חזית מאוחדת כזו היא צו השעה.
יובל, לינא ופאולינה,
שימו לב היטב למה שכתבתי: א ז ר ח י ם ש ו י ם במדינתם. ח ו ק א ח ד. זה דבר שלא מתקיים בשום מקום תחת שלטונה של ממשלת ישראל. מה שכתבתי עולה בקנה אחד עם טענותי הקודמות (שחלקן לא צונזרו באתר):שלטון הדיכוי המופעל בשטחי יהודה, שומרון ועזה איננו שונה במהותו מזה שמופעל משאר חלקי כנען. האפרטהיד במדינת ישראל איננו מתקיים רק בשטחי יהודה, שומרון ועזה, ולא התחיל בשנת 1967. הוא התחיל כבר ב 1948, בתוך "הקו הירוק" (ומבוסס על חוקים עת’מאניים, בין השאר).
האפרטהייד כל כך חזק ומובנה בתוך החברה הישראלית, שאפילו ארגונים חיוביים בסה"כ ומפלגות פוליטיות שמאליות מסויימות רואים אותו כנתון, ומעלים על נס את קיומם של "יהודים" ו"ערבים" כשתי ישויות נפרדות.
כדאי גם לבדוק את ענין השרות בצה"ל ובמשטרה. איזה אחוז מבין אזרחי ישראל הבדואים החיים בנגב אכן משרת שם? קטן מאד. ושימו לב: זה בהתנדבות בלבד. שלא לדבר על האזרחים ה"ערבים". אדרבא, זה הזמן לדרוש שרות צבאי/אזרחי לכווווווווולם, עד לאחרונת הנשים הבדואיות בנגב, כדי לא להשאיר את האליטה הצבאית אך ורק בידיהם של מנוולים מוכי טרוף משיחי.
לינא ואני איננו חלוקים בשאלה מה טוב ומה ראוי, אלא כיצד להתקדם לכיוון ששנינו חפצים בו. לדעתי, הפרדות רעיונית (יהודים" מול "ערבים", למשל) יוצרת הפרדות מנטלית ובמהרה גם פיסית. ראו, למשל, כיצד הפכה תכנית "אוסלו" להקמת מכלאות ענק, וכיצד הפך ה"אנחנו כאן, הם שם" של אודי-חמודי לגדר בגובה שמונה מטר. הדרך הטובה ביותר להלחם בגזענות ובהפרדה היא על ידי מתן אלטרנטיבה ואמיתית: לא הפרדה רכה, אלא אחוד ושתוף, והסרת מחסומים, מנטליים קודם לכל. אם כולנו קודם כל בני אדם, אז בואו נעבוד כבני אדם ולא כבני "לאומים" שונים שרוצים להגדיר ולגדר את עצמם.
חבר’ה יקרים אני לא יודע באיזה מציאות אתם חיים אבל המאבק בפלסטינים לא יסתיים כשניתפנה מכל השטחים אלא הוא רק יתחיל וזאת בשל העובדה שתמיד יהיו תובעים לשטחים נוספים. היחס האלים לפלסטינים נובע מהפיגועים הרבים שהם מבצעים וביצעו בשטחים שגרמו לכך שלא יהיה ניתן לחיות בדו קיום. לגבי השטחים אני לא יודע למה התנועה הזו להחזרת כל הגדה לפלסטינים הרי היא מעולם לא היתה שלהם אלא של ירדן! מה שכן צריך לעשות זה לתת להם שטח לחיות בכבוד כמו כל אדם בארץ אבל זה לא סותר שום ישוב יהודי שקיים!!! אין להם שום זכות על כל הגדה!! וזאת כמובן בתנאי שאין פיגועים ואין עויינות והסתה כי אם תהיה…דמם בראשם. אשמח לתגובות למייל שלי