באחד מפרקי הסדרה הבריטית המעולה "יס, מיניסטר", מדריך המנכ"ל סר האמפרי את השר שלו איך להשתמש בוועדות החקירה: "לוקחים שופט מכובד בדימוס, כסיל עם תעודות, וממנים אותו כיו"ר ועדת חקירה, תמורת שכר הגון. עוזרים לו להגיע בעצמו למסקנות המבוקשות, מזינים אותו בנתונים מתאימים ורומזים לו על תואר של לורד…".
בימים אלה פועלות במקביל ובנפרד שלוש ועדות חקירה: בארצות הברית, באנגליה ובישראל. כל השלוש אמורות לגלות מדוע סיפקה קהילת המודיעין לממשלתה ידע כוזב על הימצאותו של נשק להשמדה המונית בידי סדאם חוסיין.
שלוש ועדות, שלוש פארסות. הוועדות אינן דרושות, כמובן, לבירור האמת. הן דרושות לטיוח. כדי להבין מה קרה באמת, אין צורך בשופט מכובד, לורד, סנטור לשעבר או מוסדניק שיצא מכלל שימוש. די בשכל בריא. ברור לכל שמי שמרכיב ועדת חקירה – הוא גם מי שקובע מראש את התוצאה. כשלוקחים אנשי ממסד כדי לחקור את הממסד, המסקנה תהיה שהממסד בסדר גמור. בישראל כזכור, היתה לנו ועדת אגרנט: לקחו שופט עליון מכובד, שמו אותו בראש ועדה, שהטילו עליה לחקור מי אשם במחדלי מלחמת יום כיפור. הגבילו את החקירה מראש לימיה הראשונים של המלחמה, כדי שלא יחקרו מה קדם לה (החלטות הממשלה). התוצאה: ראש הממשלה גולדה מאיר ושר הביטחון משה דיין יצאו צחים כשלג, כל האשמה הוטלה על כמה קציני צבא. (המסקנות היו כל-כך שערורייתיות עד שהציבור התקומם נגדן כאיש אחד. מסקנות הוועדה נזרקו לפח האשפה, גולדה ודיין נאלצו להתפטר).
בבריטניה, שיטתו של סר האמפרי עדיין פועלת היטב. באחרונה לקחו שופט מכובד והטילו עליו לקבוע אם ראש הממשלה סילף דו"חות מודיעין כדי לגרור את המדינה למלחמה. השופט הנכבד פסק כמובן, שראש הממשלה היה בסדר גמור, ושהתקשורת העוינת (במקרה זה: הבי.בי.סי) "אשמה" בכל. באנגליה, שלא כמו בישראל, כאשר שופט עליון פוסק, הכול קמים על הרגליים ושרים "אל נצור את המלכה". אמנם, כמה צעירים חבשו פאות של שופטים ושפכו טיח על מעון ראש הממשלה כדי לרמוז שמסקנות הלורד-השופט היו מלאכת טיוח. אבל ראש הממשלה לא נאלץ להתפטר, ובמקומו התפטרו דווקא ראשי הבי.בי.סי.
הוועדה הישראלית שמונתה בחשאי ופועלת בחשאי, תגמור ראשונה. אחריה תבוא הוועדה האנגלית החדשה (האמורה לחקור רק את קהילת המודיעין, אחרי שהשופט-הלורד חקר את החלטות הדרג המדיני). לבסוף, רק אחרי הבחירות לנשיאות ארה"ב, אמורה הוועדה האמריקאית לפרסם את מסקנותיה. כל שלוש הוועדות דומות זו לזו להפליא: הן מונו על ידי המנהיגים הפוליטיים, שאסרו עליהן לחקור את מעשי הדרג המדיני וציוו לחקור רק את טיב המידע, שמסרו להם זרועות המודיעין לממשלותיהן.
הנשיא ג’ורג’ בוש גרר את ארצות הברית למלחמה בטענה שיש בידי סדאם נשק להשמדה המונית המאיים על ביטחון ארצות הברית. לדברי בוש, סדאם התכוון למסור את הנשק הרצחני לטרוריסטים של אל קאעידה, כדי שיפעילו אותו בערי ארצות הברית ויהרגו מאות אלפים, אם לא מיליונים. ראש הממשלה טוני בלייר הודיע לעמו שסדאם יכול "להפעיל את נשק ההשמדה נגד ערי בריטניה תוך 45 דקות" (לא 40, לא 50, אלא בדיוק 45 דקות). בישראל חילקה ממשלת שרון מסיכות גז לכל האוכלוסייה ויצרה פאניקה המונית, בטענה שסדאם "ישגר לעברנו טילים בעלי ראשי חץ כימיים".
ובכן, האמריקאים והבריטים כבשו את עיראק ולא נמצא בה נשק להשמדה המונית. לא כימי, לא ביולוגי, לא גרעיני. לא כלום. איך כשלו כל שירותי המודיעין המהוללים האלה? איך הם סיפקו למנהיגיהם הפוליטיים מידע כוזב וגרמו לבוש ובלייר לפתוח במלחמה, שבה נחרבה מדינה ונהרגו (וממשיכים להיהרג) בני אדם רבים?
השכל הישר יענה: בוש ובלייר "רומו", מפני שרצו להיות מרומים. בוש והניאו-שמרנים השולטים בוואשינגטון, החליטו מלכתחילה לתקוף את עיראק, בעיקר כדי להשתלט על אוצרות הנפט שלה. סיפורי הסבתא על הנשק להשמדה המונית נועדו רק לספק אמתלה שתפחיד את ההמונים. האם הם תבעו ממוסדות המודיעין במפורש לספק להם דו"חות שקריים? חס וחלילה. כל ועדות החקירה יקבעו שלא היה כדבר הזה. ובצדק. המנהיגים לא דרשו זאת, מפני שלא היה כל צורך לדרוש. מנהלי מוסדות המודיעין בארצות הברית, באנגליה ובישראל ידעו היטב מה מצפים מהם, והם סיפקו את הסחורה.
האם אנשי המודיעין זייפו לשם כך את הנתונים שלהם? לא היה צורך. המודיעין אוסף כמויות אדירות של חומר. מהערמה האדירה ראשיהם אמורים לשלוף את החומר שנראה להם מוסמך. והנה, באורח פלא, החומר המוסמך הוא תמיד החומר המתאים לשליטים הפוליטיים. מרכז הכובד של כל סוכנות מודיעין אינו איסוף החומר עצמו, אלא מלאכת ההערכה. איך מרכיבים מאבני הפסיפס את התמונה הסופית? זהו עניין של שיקול דעת ואינטואיציה, הכפופים לקונספציה. זוהי התבנית המחשבתית הפועלת בראשם של ראשי המודיעין. ומכיוון שראשי המודיעין ממונים על ידי השליטים הפוליטיים, אין פלא שהקונספציה שלהם מתאימה כמעט תמיד לזו של שליטיהם.
אני מנבא שכל שלוש ועדות החקירה, כל אחת בארצה, תקבענה (א) שהמנהיגים הפוליטיים לא דרשו מאנשי המודיעין לזייף את המסקנות ולא הפעילו עליהם השפעה או לחץ; (ב) אנשי המודיעין פעלו ביושר וסיפקו את ההערכה המודיעינית לפי מיטב הבנתם ומצפונם; (ג) כולם פעלו על פי מיטב המידע שהיה מונח לפניהם; (ד) היה "כשל מקצועי" מצער. (ועל דרך ההגזמה: שהש"ג בשער מפקדת המודיעין הוא האשם). אף אחת משלוש הוועדות לא תגיד את המובן מאליו: המודיעין כפוף לנשיא (בארצות הברית) ולראשי הממשלות (באנגליה ובישראל). הם הנושאים באחריות. הם הממנים את ראשי המודיעין ואמורים לפקח עליהם. לכן, מול כשל מודיעיני קולוסאלי כזה, על שלושתם להתפטר. זה לא ייאמר ולא יקרה.
אם כל האשמה לכישלון תוטל על אנשי המודיעין, כדאי לעמוד על טיבם. בכל העולם הם זוכים להערצה. המסתוריות העוטפת אותם יצרה פולחן כמעט-דתי. להקה שלמה של סופרים ועיתונאים מתפרנסת ממנו. איש המודיעין המצטייר בספרות זו הוא אדם עליון מסוגו של סמיילי, גיבורו של הסופר ג’ון לה-קארה: איש מבריק, בעל אינטליגנציה גאונית, קר-מזג, מתוחכם, הטווה את קורי-העכביש שלו בסבלנות עילאית. למרבה הצער, איש כזה אינו קיים. כמו שאומרים באנגלית: "האינטליגנציה ושירות האינטליג’נס (מודיעין) לא הולכים ביחד".
איך אני יודע? יש כמה מבחנים פשוטים, שאדם הגיוני יכול להשתמש בהם. מבחן ראשון: האיכות האנושית. כל אנשי המודיעין יוצאים אי-פעם לגמלאות, ואז אנו רואים אותם כמו שהם, ללא צנזורה ובלי מעטה המסתוריות. ואז מה אנו רואים? יש ביניהם כמה אנשים אינטליגנטיים. יש ביניהם לא מעט כסילים גמורים. רובם המכריע הם אנשים ממוצעים, רדודים למדי, בעלי דעות קונפורמיסטיות להחריד. לא היינו סומכים על שכמותם כיועצי השקעות שלנו. זה די מדהים ומחריד שאנשים אלה קבעו גורלות של עמים. בישראל זה בולט במיוחד, מפני שאנשי מודיעין בדימוס מבוקשים כפרשנים פוליטיים בכל כלי התקשורת. מסתבר שמנת המשכל הממוצעת שלהם אינה עולה על הממוצע בכנסת ומכיוון שאין להניח שהיו לפני כן גאונים, ורק ביום פרישתם פגע תהליך נוירולוגי מסתורי ביכולתם השכלית – אין מנוס מהמסקנה שגם קודם לכן הם היו בינוניים מינוס. במנגנון שבו שולטים אנשים כאלה, גם אדם אינטליגנטי נטמע. הוא מתאים את עצמו כדי לשרוד.
מבחן שני: התוצאות. כבר משעמם להזכיר את הפאשלות הקלאסיות של המודיעין במלחמת העולם השנייה. הרוסים הופתעו בפלישה הגרמנית לארצם, האמריקאים בהפצצת פרל-הארבור. המודיעין האמריקאי הופתע לחלוטין עת קרסה ברית המועצות. המודיעין האמריקאי והישראלי הופתעו לגמרי במהפכת חומייני באיראן. המודיעין הישראלי הופתע בריכוז הצבא המצרי בסיני ב-1967, בהתקפה המצרית-סורית ב-1973 וגם מעליית החיזבאללה בדרום לבנון, האינתיפאדה הראשונה והשנייה, וכמובן, רצח רבין. המודיעין האמריקאי לא חלם על הפצצת מגדלי התאומים. הרשימה ארוכה.
למוסדות המודיעין של ארצות הברית, אנגליה וישראל לא היה אפילו מושג קלוש על המתרחש בעיראק של סדאם: אם היה או לא היה לו נשק כזה או אחר. הם ניחשו. ואם כבר מנחשים, כדאי לנחש מה שהשלטון רוצה לשמוע.
"האם יש לסדאם נשק להשמדה המונית?"
"יס, פריים מיניסטר!".
אין ספק שאנשי מודיעין טועים. עיתונאים לעולם לא טועים . בנושא מסכות שחולקו , אני מאמין כי נוכח ההערכות ומאחר שסאדאם הוא לא צפוי לא לקחו את הסיכון . עובדה היא כי פקחי האומ לא קבעו בפסקנות כי אין נשק להשמדה המונית . גם אם טעו לא נורא מבחינתנו שסאדאם נפל. אני מניח שגם אתה עטית מסכת גז למרות שהטילים שנפלו עלינו היו קונוונציונאלים.בסך הכל נחמד לראות את סאדאם במצבו לא מגיע לו פרס על התקפת הטילים עלינו דבר שלא נעשה מאז הבליץ על לונדון.
אנשי המודיעין לא טועים (כפי שמפרש בטעות מר גלילי את מאמרו המצוין של אורי אבנרי), הם מספקים לשליטיהם בדיוק את מה שנדרש מהם. הפעם זה הנפט של עירק ועכשיו על הכוונת סוריה של אסד (כי מה שווה הנפט בלי הצינור)
האם קיימת אפשרות שעירק של עוד 10 שנים תהיה מסוכנת יותר מעירק של לפני הפלישה?
אצלנו כל יום פורים ואת המסכה לא חבש אבנרי אלא יוסף טומי לפיד המתחפש לליברל מתקדם והוא זה שמחזיק את שרון בכסאו ואותנו בתהום.
המילה האחרונה לגבי הנשק להשמדה המונית עדין לא נאמרה.יתכן והוא הוברח לסוריה.
סדאם הוכיח שהוא בלתי צפוי בפתיחת המלחמה כנגד אירן ופלישתו לכווית.
את אכזריותו ונכונותו להשתמש בנשק להשמדה המונית הוא הראה כשהשמיד אלפי כורדים בגז
הוא גם איים להבעיר מחצית משטח ישראל.
בכלל אני לא מבין מה מפריע כל כך לאנשי השמאל שסדאם נפל איפוא הייתם כשהוא דיכא את הכורדים ?
כתבתי אין ספק שאנשי מודיעין טועים . כל בן אנוש טועה. לצערי כותבים כאן "חברים" שהעריצו את סטאלין כשמש העמים . הם לא טעו ? האם הם הסיקו מסקנות ? לא – הם ממשיכים בלהגם עד עצם היום הזה.
רק מי שהיה מנהל מערכות גדולות יודע שכאשר מקבלים הכרעות שוקלים לכאן ולכאן ומבצעים. אין ספק שנעשות שגיאות אולם חשוב הכיוון.הלעג הנשפך על המערב הוא דוגמא קלאסית לכך שחלק מהכותבים פה מתעלמים מכך שהעולם החופשי הוא מקום שנעים לגור יותר מכל דרך חיים אחרת למרות מגרעותיו .
כל מחדלי המודיעין הישראלי,האמריקאי והבריטי אותם מנה אורי אבנרי -הם עובדות ואמת לאמיתה ואי אפשר "לעבוד" עלינו,כפי שמנסה המגיב יגאל.עובדות הן עובדות ורק עובדות.
מאמר מוטה.
ניתן לומר את אותם הדברים בדיוק כנגד קהילת ה"עיתונאים", ה"שמאלנים", וכיו"ב.
בנוסף – לא ברור עדיין, אם קהילת המודיעין עשתה הערכת יתר לכוחו של סדאם, שכן ישנן טענות כי כמויות עצומות של נשק כימי הועברו לסוריה, ומשום מה, אין גוף מודיעין שתייחס בפומבי להערכות אלו.
לגבי ה"פולחן הדתי" על קהילית המודיעין – ובכן, גם זו הערה דמגוגית. כל גוף מודיעין נתון לביקורת, והוא גם שופט את עצמו – כמובן – לא בכלים של בית-משפט, דהיינו, כתב אישום, תביעה/הגנה, גזר דין, ענישה וכיו"ב.
כי אם – בכלים של בחינת עומק, הסתכלות מחודשת על אקסיומות, וכו’.
במלחמה הקודמת, אגב, הייתה תת-הערכה, לפיה לסדאם אין, או כמעט ואין, יכולת לשגר נשק כימי על טילים/מטוסים.
ובכלל – נראה כי הבקורת על המודיעין, במקרה זה, לוקה בביקורת מזווית פוליטית גרידא, כיוון שהיא משרתת משטר שנחשב ימני, ואינה ביקורת עיניינית.
אורי, מסכימה כמעט עם כל מילה, פרט לניתוח של תוצאות חקירת האטון בבריטניה. התגובה הציבורית לטיוח חריפה מאוד, ואמינותו של טוני בלייר ירדה לשפל חסר תקדים דווקא לאחר פרסום הדו"ח. ייתכן מאוד שכמו במקרה אגרנט, הדו"ח המזכה את הממשלה יביא למפלתה.
פשוט **לא נכון**.
אין עדיין ידיעה חד משמעית שעיראק לא פיתחה והחזיקה נשק כימי. לא נמצאו עדויות לכך עד עתה, אולם אין זה אומר שהן לא נמצאות.
שימו לב.
ארה"ב נלחמת מלחמת רפאים נגד כוחות גרילה/טרור מאומנים ביותר – כשהמודיעין כלל לא מצליח למצוא אותם.
קל וחומר, החבאת נשק כימי.
צודק אורי אבנרי באומרו שנשק כימי אינו המניע היחיד למלחמה, ולא ברור אם הוא העיקרי.
לגבי עניין מצבורי הנפט – לא ברור.
האם ארה"ב לא יכלה לקנות את הנפט מעיראק כפי שהיא עושה זאת מסעודיה? (משטר אימים לא קטן גם כן).
מה המוטיבציה להניע מכונת מלחמה – ששווי ההנעה שלה עצום? מבחינה כלכלית גרידא – עדיף לקנות ולשתוק.
ולגבי אנשי מודיעין בינוניים – כאמור – אמרה פופוליסטית שתקיפה גם על כותה המאמר (וגם עלי, לצורך העיניין) – חסר כל תבונה ועומק.
הנשיא בוש וראש הממשלה בלייר ישלמו הון עתק
למגיב "יגאל" כדי שימצא להם את "הנשק להשמדה המונית" שלא היה ולא נברא אלא,נוצר בדמיונם החולני והמנוול של תאבי הבצע בחברות הנפט האמריקאיות והבריטיות.כשלונותיהם של שרותי המודיעין בישראל,ארה"ב ובריטניה-צריכים להרשם בספר השיאים של גינס.סגנון כתיבתו של
"יגאח" מעיד על כותבו,שיש לו כישורי-הסברה פרו ממשלתיים כשל אורי דן.
אפנה ברשותכם שאלה קטנה לאבנרי-
האם העולם דהיום לאחר הסתלקותו של סדאם חוסיין הוא עולם בו יש פחות דיכוי ורשע או שמא יותר?
אינני תמים ואני רואה נכוחה את הדברים וברור לי שבהתנהלות האמריקאית/בריטית משולבים אינטרסים לרוב, אם כי הקביעה כאילו מדובר באינטרסים הקשורים לנפט פשטנית מדי, שכן דווקא בנושא זה הרבה יותר זול ופשוט (וללא הסתכנות בדעת קהל עויינת מבית) לסגור עניינים עם משטרים מושחתים מתחת לשולחן ולאפשר אספקה שנוחה לגורם המערבי תוך עצימת עיניים מעוולות המשטר המספק. כך זה נעשה עם סעודיה ומדינות אופ"ק נוספות.
אך בכל זאת, גם בהנחה שזו היית מלחמת שולל, האם לא שוים בעיניך מר אבנרי חייהם של עשרות וןמאות האלפים שהיה הרודן הבזוי הורג בשנים הקרובות, בדיוק כפי שעשה עד כה מאז עלה לשלטון בשלהי שנות השבעים.
הרי הדבר היחיד אותו עשה סדאם חוסיין מאז עלותו לשלטון היה לרצוח מתנגדים פוליטיים, לשדוד את כספי העם העיראקי (שהוא עם אינטליגנטי ובעל פוטנציאל לפיתוח משמעותי) לשם בניית ארמונות והאדרת שמו ומשפחתו, ולחרחר מלחמה באופן שסיכן שוב ושוב את שלום האיזור וגרם לשפיכות דמים נוראה, והכל לשם סיפוק מאוויים קמאיים שאיש לא מבין לאשורם באופן מלא.
כלומר בסך הכל הסתלקותו חסכה לנו מאות אלפי קורבנות עירקיים, וסביר להניח עןד עמה מאות אלפי קורבנות במדינות שכנות כתוצאה ממלחומת אותן היה חוסיין יוזם, בדיוק כפי שעשה עד כה.
ואל תגידו לי שהתוהו ובוהו שיש עכשיו בעיראק מגיע לכדי שפיכות הדמים של תקופת חוסיין. נכון שהמצב לא סימפטי, וגם כתוצאה מהאחריות האמריקנית, אך זה עדיין כאין וכאפס לעומת הסבל שאותו עבר העם הזה תחת שלטונו הנוגש של חוסיין.
כמובן שלגבי דידו של אבנרי הדבר הכי חשוב בעולם זה שאמריקה לא תצא למלחמות אימפריאליסטיות ותשיג עוצמה. סבלם של העירקים או עמים אחרים לצורך העניין, שיכול להיות מקוצר כתוצאת לואי מבורכת מפעילות אמריקאית זו, הוא משני לחלוטין במערכת השיקולים של אבנרי. שייחנקו העירקים, העיקר שאמריקה לא תהיה חזקה.
אז אבנרי, בכנות, לא היה שווה????
השאלה שאורן צריך לשאול היא בכמה משטרים מושחתים ורצחניים לא פחות מהמשטר של חוסיין ארה"ב תומכת, ביניהם משטרו של סדאם עצמו כשהיה נראה לה שהוא מסוגל לספק את הסחורה (הרצחנית כשלעצמה – המיליונים שנהרגו במלחמת עירק אירן שהאמריקאים היו הדוחפים העיקריים לה).
אז כנראה שלאמריקאים יש שיקולים אחרים שלא נוגעים כלל לרווחתו של העם העירקי. השתלטות ישירה על מקורות האנרגיה היא אג’נדה חזקה מאד בממשל של בוש, לא עוד הסתמכות על הנהגות מושחתות מטעם. החיצים האלו נשלחים גם ישירות למשטר הסעודי.
ושאלה שניה, מתברר שהעירקים עצמם לא כל כך מתלהבים מ"השחרור" שהרעיפו עליהם (כמו אורן).
בעירק מתנהלת למעשה מלחמה יום יומית כנגד הכיבוש האימפריאליסטי. אז אורן תומך או מתנגד? ואם יתברר שהנלחמים הם תומכי סדאם אז אורן תומך או מתנגד? מי שמחפש לעצמו את "הלוכסוס" להיות רק עם "הטובים" ימצא את עצמו במהרה עם הרעים ביותר.
אורן אינו מגיב למאמרו של אורי אבנרי,שלא עסק כלל בהצדקת או שלילתה של הפלישה האמריקאית לעיראק אלא בהטעייה המכוונת של שירותי המודיעין – אלא שישראל פוטרמן כבר ענה לו כראוי ולאורי אבנרי אין צורך להוסיף על תשובתו של פוטרמן.אשר לנפט:המשאבים העירקיים דרושים לארה"ב כדי להגביר את התפוקה העולמית של הנפט בתקווה להורדת מחירו אלא, שהאינטרס האמיתי של חברות הנפט האמריקאיוץ שהושיבו את הנשיא בוש בבית הלבן- הוא להשתלט על הנפט העירקי ולהרוויח מכל צידיו:הפקתו,זיקוקו,הובלתו ומכירתו.