הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-27 בפברואר, 2004 11 תגובות

אין טעם להתווכח עם הכרזתו הניאו-נאצית של סגן שר הביטחון זאב בוים, אודות "הפגם הגנטי" המאפיין לדבריו, את הערבים ואת המוסלמים. אנשים כאלה אינם ראויים לאזכור, גם אם זכו לתמיכתו הצפויה של מאור גולה אחר בסיעת הליכוד בכנסת, ח"כ יחיאל חזן, שהפריח השבוע בטלוויזיה את אמרת הכנף האלמותית: "קשה לחיות עם חוסר אי-הוודאות". קל מאוד לבטל את שני הפרלמנטרים הדגולים האלה, ומי שסובל מ"חוסר אי-וודאות" זכאי אולי להגנה מדיצינית בפני האשמות על הצבעה כפולה במליאת הכנסת. אבל הימים שאנשים כאלה היו מקוטלגים בשוליים הסהרורים של הימין הישראלי, חלפו ואולי לא ישובו.

קראתי מאות תגובות אוהדות להצהרתו הנתעבת של בוים, איש שאמונתו ב’הדר הבית"רי’ לא מנעה ממנו הידרדרות לכהניזם קיצוני ומעורר חלחלה. איש אפור ומופנם כזה, שנימוסיו בדרך כלל הם לא פגם, ביטא בהצהרתו את רחשי לבם של רבים. הפאשיזם חוגג כאן מזמן, חרף הסיסמה האנטי פאשיסטית הישנה, שמקורה בספרד של מלחמת האזרחים (1936-1939) "הפאשיזם לא יעבור", ועתה הגיעה שעתו של הפאשיזם הביולוגי, מהדגם הגרמני שלו. כדי שבוים לא ירוץ אל עורכי הדין שלו (זה לא יעזור לו, הדברים שלו מדברים בעד עצמם), אני קובע מראש, שההגדרות האלה אינן חלות על מלחמת העולם השנייה, אלא על התקופה שקדמה לה, שהביאה לחוקי נירנברג (1935) ולליל הבדולח (1938). עם זאת, קשה לחלוק על ההשערה המוצקה, שהאירועים ההיסטוריים שקדמו לספטמבר 1939, הובילו באורח ישיר גם לזוועות שהתחוללו אחריו.


בוים השלים, באקורד הצורם והמזוויע שלו, את שיאו של שבוע כואב ומיוסר, שלא היטיב עם שוחרי החשיבה הרציונלית. אני לא מנוכר ולא זר למה שעובר על כולנו. בבית הספר שבו לומדים שניים מילדי, נהרג תלמיד כתה י"ב בזוועת קו 14, שלושה שבועות אחרי שאב הבית ביסודי קיפד את חייו בקו 19. כמו כולם, גם אני מכיר ואוהב בני משפחה של הרוגים ופצועים אחרים. אבל השבוע שמעתי התבטאויות חריגות גם מחברים, שהאמינו שנים בדו-קיום וגם הביעו נכונות לשלם את מחירו. ניסיוני העשיר בפיגועים בעיר הזאת ירושלים (הזיכרון הראשון שלי הוא הפיצוץ הנורא ברחוב בן-יהודה באפריל 1948, חודש לפני הקמת המדינה, שגרם למותם של יותר מ-50 בני אדם) לא חיסן אותי מרגשות קשים, ואני יודע שאנשים חושבים ושוחרי שלום יתעשתו מקץ כמה ימים, ויחזרו לעצמם. אבל התהליך נמשך יותר משלוש שנים, והכרסום הוא ענק. מצד אחד, יותר ויותר אנשים מאמינים בצורך לפתור את הבעיות השנויות במחלוקת ולסיים את הסכסוך, אבל רבים אחרים (ולעתים קרובות גם אותם אנשים עצמם) משתעשעים ברעיונות גזעניים, בפתרונות קטסטרופליים, ואפילו בגירוש עם שלם מעל אדמתו, "פתרון" שיביא בסופו של דבר לסופה של מדינת ישראל ואולי גם להכחדה פיזית של רובנו.


מפגעי קו 14 הצליחו, שלא בטובתם, לגייס את כל הקונסנזוס הלאומי הישראלי להתקוממות כמעט עממית נגד בית הדין הבינלאומי בהאג. הממשלה הצליחה להסית את הציבור נגד כל הקהילייה הבינלאומית, ולחזק את מגמות ההתבדלות שבהן מקופל גם טירוף מערכות טוטאלי. למרות העובדה הידועה לכל, שהגדר החלקית והמגוחכת הזאת לא מונעת אף פיגוע, ורק מעודדת את הארגונים השונים לפעילות רצחנית, התכנס עם ישראל כולו מסביב לרעיון האפלטוני של הגדר, בלי קשר למשמעות קיומה של הגזר הפיסית עצמה. הנציגים הפלסטינים בהאג אמרו במפורש, שהם מסכימים אפילו לגדר "בגובה של שמונים מטרים", ובלבד שהיא לא תסמן ותסמל סיפוח שטחים פלסטינים לישראל וחיי גיהינום לכל המתגוררים בסמוך לה. אבל התבטאות כזו רק מלבה את שנאתו של אריאל שרון. אין אפילו צל צלו של ספק שהוא רוצה בחיזוק כוחות הסירוב למשא ומתן, ובהשמדת כל המאמינים עדיין בהמשכו. הממשלה איננה רוצה ב"גדר ביטחון" (גם על הקונספציה הזאת יש לי השגות רבות, שאותן אולי אפרט במאמר אחר), אלא בחומה המיועדת לסייע למתנחלים ולהבריח את הפלסטינים מארצם.


גיוס זק"א לצרכי הסברה לא הניב גלי מחאה בציבור הישראלי, ההמום מהפיגועים. זוהי מחווה מגעילה, המספקת את תשוקתם של כמה מראשי זק"א לפרסום מקומי ובינלאומי. קשה להשתחרר מהתחושה, שכמה פעילים בארגון הפכו את תחביבם לקרדום לחפור בו. אנשי זק"א זכו, ובצדק, לאהדה עממית רבה בזכות עבודתם הקשה בתנאים בלתי אפשריים, אבל כמו עסקני התפילין של חב"ד, הם רתמו את המוניטין שלהם לקדם את המטרות המפוקפקות של ממשלת ישראל. כנוסע קבוע באוטובוסים, אני שוטח כיום תפילה כפולה: להינצל מפיגועים; ושאם יקרה הגרוע מכל, אז שדמי ועצמותיי לא ינוצלו על ידי יהודה משי-זהב למטרות "הסברה".


המכנה המשותף הרעוע הקיים עדיין בחברה הישראלית, מתערער עד תום כאשר גופים כאילו לא-פוליטיים נרתמים למלחמה בבית דין בינלאומי, שמסמל עבורי שגם אנחנו שייכים עדיין לחברה האנושית האוניברסלית. מי שעקב אחרי הדרך שהדיונים בהאג הוצגו בתקשורת הכתובה והאלקטרונית, הבין שחזרנו לחברה המגויסת של עידן דוד בן-גוריון, והתרחקנו מהפלורליזם שאיפשר את הסכמי אוסלו על כל יתרונותיהם וחסרונותיהם. כמו באוקטובר 2000 הטראומטי, שברו הקרנפים את כל השיאים, והתבטאו כאילו "דבר" של שנות החמישים קרם שוב עור וגידים, וזכה לפיקוח האישי והצמוד של בן-גוריון. גם מי שטען בשנים האחרונות שהוא מתנגד לסיפוחים ולכיבוש (חיים רמון?) התגייס לעזרת הממשלה. אני כבר לא מדבר על שלמה אבינרי. נצי תנועת העבודה, יורשי יצחק טבנקין, הפכו לאנשי אריאל שרון, וכמה מהם תומכים אפילו בבנימין נתניהו, הסמן הימני הכלכלי והמדיני של המרכז הלאומני (רוב הליכוד-עבודה-שינוי).


כך נחלקת הזירה המדינית הרלבנטית והמשפיעה במדינה לשני זרמים עיקריים: תומכי חלוקה אלימה של השטח, בלי הישג מדיני ועם מקסימום של הישגים למתנחלים; מתנגדי החלוקה החולמים על הזדמנות פז לגירוש המוני, הקרוי טרנספר. בוים וחזן הם נציגי האגף הנסחף בהדרגה לטרנספריזם, ומכאן גם הצורך שלהם לגייס נימוקים גזעניים בצד המדיניים והביטחוניים. אם הפלסטינים הם בני אדם כמונו (חרף הפיגועים) ואם אנחנו בני אדם כמוהם (חרף הכיבוש, הנישול וההפצצות הטרוריסטיות) אז לא ניתן לשקול פתרונות של גוג ומגוג, של סוף העולם. אבל אם יש לבוים ולדומיו גם תיאוריה גנטית (כדאי להם להתעמק בכתבי הוגה הדעות הנאצי אלפרד רוזנברג, שנתלה בעקבות משפטי נירנברג. הם ימצאו המון נימוקים נוספים לחיזוק תודעתם הגנטית), אז אפשר לגרש, להרוג את סרבני הגירוש, לפגוע גם בישראלים שיסרבו לעשות את המלאכה המזוהמת הזאת, ובא לציון גואל.


גוג ומגוג 2


לצידם של זאב בוים ויחיאל חזן מקנן במחנה הלאומני גם ראש לשכת ראש הממשלה לשעבר, יוסי בן-אהרון, שהיה פעם קרוב מאוד ליצחק שמיר, השפיע על מקבלי ההחלטות ואפילו "ניהל" את המשא ומתן לשלום עם סוריה, במגמה להכשילו בכל מחיר. בן-אהרון הרהוט כתב ביום רביעי השבוע רשימה קטנה בעיתון "מעריב", שבה קרא לאריאל שרון "ללמוד מטרומן". קריאה מדוקדקת ברשימה מלמדת אותנו שהאיש ממליץ ששרון ילך בדרכו של נשיא ארצות הברית הרי טרומן, שהורה בקיץ 1945 לצבאו להשתמש בפצצה אטומית נגד הירושימה ונגסאקי.


ההחלטה הזאת של טרומן עדיין שנויה מאוד במחלוקת מבחינה היסטורית, וכמעט כל אדם אנושי ונאור בעולם מודע להשלכות המוסריות והאקולוגיות של הזוועות שבוצעו אז נגד העם היפני. אבל יוסי לא מניד עפעף.


בן-אהרון אינו מעז לדרוש בגלוי משרון לזרוק פצצות דומות, אבל מציע לבצע הרג המוני בשטחים הכבושים בדרכים אחרות. אחרי שהוא שר שירי תהילה לטרומן וטוען ש"לעתים אין מנוס מפגיעה קשה באויב, כולל באזרחים", מציע האיש לצה"ל להיכנס לשטח, לחסל את הרשות הפלסטינית ולגרש את ראשיה מהארץ. הוא מבין, שפעולה מאסיבית כזו כרוכה ברציחתם של עשרות אלפי אזרחים, אבל בכל זאת ממליץ עליה בחום.


מטורפים פוליטיים כמו בן-אהרון מסרבים להבין נימוקים של מוסר ושל צדק, אבל בנוסף לכך גם מתעלמים ממגבלות הכוח. ארצות הברית היתה מעצמה גדולה גם בשנת 1945; ישראל היא מדינה קטנה התלויה ברצון הטוב של העולם, לא רק מבחינה מדינית, אלא גם מבחינה כלכלית ותרבותית. אבל מי שקורא את הרשימה יגיע למסקנה, שגם הפעלת הפצצה הגרעינית נראית בעיני אדם כמו בן-אהרון כאופציה, ובוודאי שהוא לא פוסל אותה מסיבות הומניסטיות ומתוך התנגדות עקרונית לרצח עם. כיוון שנשק כזה עלול להגיע לידיים כאלה, אולי הגיע הזמן שתשקלו מחדש גם את יחסכם למרדכי ואנונו.

תגובות
נושאים: מאמרים

11 תגובות

  1. דניאל – דוקא הימין הקנאי צריך להבין הגיב:

    ההתבטאות הגזענית של זאב בוים מקורה בתמיהתו כיצד הפלסטינים מגיעים לרצחנות קנאית כזו.מענין שדוקא בית"רי כמותו שמהלל את את רוצחי האצ"ל מבין עולי הגרדום יש לו בעיה להבין זאת. לדעתי דוקא אנשי שמאל ההומניסטים הם בעלי קושי רב יותר להבין את אורח החשיבה הטרוריסטי של החמאס ודומיהם. הרי אנשי הימין הקיצוני הם שחושבים בקטגוריות של קנאות, נקמה ואלימות. אמר כבר מי שאמר: מי שנלחם במפלצת – הופך בעצמו למפלצת – ויוכיחו זאת טרומן, בוים ובן-אהרון.

  2. אלכס מסיס הגיב:

    אני תמה על חיים ברעם שכתב כי יעצו לנשיא טרומן "להשתמש" בפצצת אטום.אין משתמשים בפצצות ובוודאי שלא בפצצות שהחריבו את הירושימה ונאגאסקי ורצחו מאות אלפי אזרחים חפים מפשע ועשו מאות אלפים אחרים לנכים לכל ימי חייהם וגם את צאצאהם היכו בליקויים חמורים. מי שיעץ לנשיא הבור,שהיה בעליה של חנות בגדים במדינת מיסורי לפני שנבחר לבית הנבחרים ומשם קפץ לבית הלבן – יעץ לו להפציץ ולא להשתמש. חיים ומוות בידי הלשון ובמקרה זה השימוש ב ל"השתמש" הוא למעשה ההבדל בין החיים למוות: להשתמש,פירושו,לאיים בפצצת אטום -מה שטרומן לא עשה,כי המטרה האמיתית של ההפצצה הפושעת והרצחנית,הייתה להשתמש(!)בה,
    כדי להפחיד ולאיים על ברית המועצות.

  3. אבנר – בתגובה ל "גוג ומגוג 1″ הגיב:

    ברעם מעלה שטף טיעונים שחלקם מעלה סימני שאלה.
    למשל לא ממש הבנתי את הבעיה של ברעם אם הימצאותם של אנשי זק"א בהאג. אלו אנשים שעושים עבודת קודש ונחשפים לזוועות הפיגועים, וזכותם (וגם חובתם) להביע את עמדתם בהאג. האם העובדה שיש להם אינטרס פוליטי מחלישה את טענתם?
    תארו לכם שכל מי שיכול לגזור קופון פוליטי ממשהו היה שותק, חיינו היו אז אפופים קול דממה דקה…
    אגב, יותר מרגיז השימוש הציני שעושים נציגי הפלסטינים בנטורי כרטא שעניינם המוצהר הוא הפסקת קיומה של מדינת ישראל. כאן ניתן לראות שהפלסטינים משתמשים בכל מי שעניינו אנטי ישראל גם אם אין לו דבר וחצי דבר עם הגדר.
    מעניין מה ברעם חושב על נושא זה.

    עוד טוען ברעם כי "הגדר החלקית והמגוחכת הזאת לא מונעת אף פיגוע, ורק מעודדת את הארגונים השונים לפעילות רצחנית" – האומנם?
    אמירה זו אינה נכונה בעליל. לא רק שתושבי יישובים הקרובים לקו התפר כמהים לגדר מבחינה בטחונית, אלא גם כלכלית חקלאים הנפגעים מגניבת ציוד ויבול, וכל עמלם יורד לטמיון.
    נראה את ברעם משכנע אותם שבקשתם "מגוכחת".

    אין חולק על כך שממשלת ישראל ירתה לעצמה ברגל כאשר בחרה תוואי גדר אווילי תוך הפרה בוטה של זכויות אדם. אבל מה הקשר בין זה ובין אפקטיביות הגדר?
    והרי ציטוט ממעריב באינטרנט:
    "אמג’ד עביידי, ראש התשתית המבצעית של הג’יהאד האיסלמי בג’נין, נלכד לאחרונה וסיפר: "בעקבות הקמת הגדר בשומרון התקבלה אצלנו החלטה להסיט את נקודת שיגור המפגעים דרומה, לאזורים נטולי גדר, או לצפון בקעת הירדן. לפני כן, החדרנו בקלות דרך ברטעה ויעבד".
    הנה לכם רב מחבלים אשר מודה שהגדר עושה לו חיים קשים, האם גם עכשיו חושב ברעם שהגדר היא מגוכחת?

  4. חיים ברעם הגיב:

    כן, אבל לא רק מגוחכת, אלא גם פוגעת, משפילה, גזענית. היא תוצאה של החלטה קרה של כל חלקי המרכז הלאומני להעדיף הסדרים כפויים ובלתי מוסריים על שלום, הסכמה ובעתיד אולי גם הרמוניה.

  5. נעמי גוג ומגוג 3 ….וכן הלאה הגיב:

    הכיבוש משחית וחיבים להפסיקו. היהודים והערבים ב"שטחים" ומחוצה להם חיבים לעשות הכל ,ממש הכל ,לסיום הכיבוש המשמיד והמשחית הזה.הנגע מתפשט כמו מגיפה ואף אחד לא יכול לחשוב שהוא רחוק ממנה. רבותי הישראלים,התעוררו ועשו מעשה לפני שיהיה מאוחר. החלשים ב-2 הצדדים משלמים מחיר כבד והחזקים ב-2 הצדדים חוגגים. ברעידת אדמה ,כידוע, אין חזקים וחלשים כו..לם חלשים!

  6. חיים ברעם הגיב:

    אני תמה על תמיהתו של חברי אלכס מסיס. כדאי לו לקרוא מחדש את הטקסט. היכן קרא ש"יעצו לטרומן להשתמש בפצצה"?. המונח "להשתמש" הוא אולי לא מוצלח במיוחד, אבל הקטע שלי הביע התנגדות חד משמעית לפצצה בכלל, ולפשע המלחמה של טרומן בפרט. לדעתי ההסתייגות הזאת הייתה קטנונית.

  7. כן,כתוב "להשתמש"/אלכס מסיס הגיב:

    ובכן,עיני הכהות לא הטעו אותי ואני לא הטעתי את הקוראים: בשורה האחרונה שבפסקה הראשונה של הפרק "גוג ומגוג" נכתב:"להשתמש בפצצה" -והטרוניה עלי,מיותרת.

  8. חיים ברעם הגיב:

    כתוב במפורש שהנשיא טרומן הורה להשתמש בפצצה. כל האחריות היא עליו ולא על "יועצים" כפי שניתן היה להבין מתגובתך. כבר אמרתי שייתכן שכדאי היה לבחור ביטוי אחר במקום "להשתמש" אבל זה לא משנה שום דבר עקרוני. הנשיא עשה שימוש בפצצה גרעינית כדי לטבוח עשרות אלפי בני אדם בשתי ערים ביפן. לכן אני עדיין סביר שההערה שלך הייתה ונשארה קטנונית.

  9. נמרוד ברנע הגיב:

    האשמה עלינו חברים.
    האשמה לכל הביזיון הזה, להתקרנפות, לעובדה שקציני צה"ל משתתפים בכנסים של מועצת פש"ע ושאח"כ מאשימים את טובי בנינו ב"סרבנות פוליטית" כאילו מדובר במילה גסה.
    האשמה היא עלינו מכיוון שאנחנו לא משכילים, או יותר נכון משכילים אך האגו מפריע, לאחד את כל הכוחות האנטי-פאשיסטים השפויים במדינת ישראל ולרוץ כגוש פרלמנטרי אחד לכנסת. רק ככה נוכל להביס את המילכוד, האיחוד הלאומני ומפלגת הביזוי. רק על ידי שילוב כוחות השמאל – מהאגף היוני של מפלגת העבודה ועד לאחרון חברי בל"ד, נוכל להחזיר את המדינה לדרך הישר.
    אבל השמאל לא יעשה זאת. השמאל לא יעשה זאת ויתלו את זה בסיבות אידיאולוגיות; במפלגת העבודה יאשימו את חד"ש ב"גישה לא-ציונית" ובחד"ש יאשימו את מרצ ב"שיתוף פעולה עם הקפיטליזם וניאו-ליברליזם שמזכיר את תאצ’ר" כשהלכה למעשה מדובר בבעיות האגו המנופח שלנו, השמאלנים.
    הגיע הזמן שנתעורר חברים ונניח את האגו בצד, לפני שיהיה מאוחר מדי.

  10. איציק הגיב:

    העובדה שהעם היהודי עבר שואה אין פירושה שלא יכולים לקום בעלי תורת גזע מקירבו.בענין זה , אין אלא לצטט את מאמרו של גדול הדור ישעיהו ליבוביץ , שנשאל פעם מה הלקח הנלמד מהשואה? ליבוביץ ענה אז , שמהשואה לא ניתן ללמוד כל לקח , אלא זה: שהרוע האנושי יכול להיות קיים בכל אדם, בכל זמן.

  11. גלעד הגיב:

    אינני נמנה בין תומכי הכיבוש ובטח שלא בין תומכי ה"טרנספר", וכל רצוני הוא לחיות בשלווה במדינתי, לצד מדינה פלסטינית, ושזוועת השנים האחרונות תסתיים.
    אך אני נאלץ להסכים עם אבנר בדבר יעילותה של הגדר…אין ספק שהגדר משבשת את מהלכי התנועות הקיצוניות, ויש לזכור שבניית הגדר טרם הושלמה. תוואי הגדר אמנם שנוי במחלוקות, אך מגוחך לכתוב כי אין היא יעילה.
    אני אמנם דיי צעיר, אך לא דרוש נסיון חיים רב כדי להבין, שחומה, עוצרת אותך…או לפחות מעכבת.

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים