במשרד החוץ בירושלים טרם פירסמו דבר, אבל זו שיחת היום במשרדי החוץ במדינות רבות באזור ומחוצה לו. הנשיא ג’ורג’ בוש עומד להודיע על יוזמה אסטרטגית חדשה: "מזרח תיכון רבתי" (Greater Middle East) במהלך מפגש ראשי ממשלות הג’י 8. יהיה זה מפגש של ראשי שבע המעצמות הקפיטליסטיות הגדולות ורוסיה, שיתקיים בפלורידה בין ה-8 ל-10 ביוני. ועוד: בסוף חודש יוני, ארה"ב עומדת למסור פרטים על "השלכותיה הביטחוניות של יוזמת מזרח תיכון רבתי", בישיבת ראשי מדינות נאט"ו (הברית הצבאית הצפון-אטלנטית) שתתקיים באיסטנבול. אגב, כוחות השמאל בטורקיה מכינים הפגנות ענק לרגל כינוס נאט"ו בארצם.
ההודעה על היוזמה החדשה, שנה לאחר כיבוש עיראק בידי ארה"ב ובריטניה ובעוד סופו של כיבוש השטחים הפלסטינים על ידי ישראל לא נראה באופק, גרמה להתרוצצויות רבות. בייחוד בקרב המדינות שלא לקחו חלק בכיבוש עיראק ובראשן גרמניה וצרפת. ראשי האיחוד האירופאי אף עומדים לדון בנושא במפגש הפסגה שיתקיים בסוף החודש.
בוש הודיע על יוזמתו החדשה בטקס לזכרו של ראש ממשלת בריטניה וינסטון צ’רצ’יל, שנערך בספריית הקונגרס בוואשינגטון בתחילת פברואר השנה (1). לדעת בוש, המאבק בטרור דומה ביסודו למלחמה הקרה. תוכנית בוש למזרח התיכון מקיפה "זכויות נשים, בחירות חופשיות ושווקים חופשיים". ולשם מימוש מטרה זו הוא ביקש מהקונגרס תקציב נוסף של 80 מיליון דולר. לשם השוואה, המשך כיבוש עיראק עולה השנה למשלם המסים האמריקאי כ-82 מיליארד דולר. במלים אחרות: מימון תוכנית הרפורמה יעלה כ-3 ימי כיבוש עיראק. כסף קטן. והכסף אינו מיועד לממשלות, אלא בעיקר לארגונים לא-ממשלתיים האמורים לשאת את נטל הרפורמות שמציע הממשל. עוד שיבח נשיא ארה"ב בנאומו את קצב הרפורמות במרוקו, ירדן וקטאר.
בנאום נוסף במכון "אמריקאן אנטרפרייס אינסטיטוט", כעבור כמה שבועות, הוסיף בוש: "עיראק משוחררת יכולה להוות דוגמא איך חופש וחירות מסוגלים לשנות את האזור. ואכן, קיימים סימנים מעודדים לגבי השינויים הצפויים באזור. המנהיגים מדברים עתה על עקרונות חדשים בעולם הערבי: רפורמות, מעורבות פוליטית גדלה של האוכלוסייה, פתיחות כלכלית וסחר חופשי". אמנם כל אלה עקרונות כלליים, אבל הממשל החל לעבוד על תוכנית מעשית, שעיקריה פורסמו בעיתון הצרפתי "לה מונד" (26 בפברואר 2004). מדובר על תוכנית בת 10 עמודים ובה נקבעים כמה צירי פעולה, המרכזי שבהם "שחרור הפוטנציאל של המגזר הפרטי" על ידי מתן אשראי לעסקים קטנים, הקמת בנק אזורי לפיתוח (בדומה לבנק האירופאי לשיקום ופיתוח שהוקם בתקופת המלחמה הקרה על ידי ארה"ב), והרחבת אזורי הסחר החופשי. מהמסמך עולה כי הבנק אמור להעניק הלוואות של כ-400 דולר כל הלוואה להקמת עסקים קטנים. 1.2 מיליון תושבי האזור (מתוכם 750 אלף נשים) אמורים להקים עסקים אלה. זאת, בתקופה של חמש שנים ובעלות של כחצי מיליארד דולר. המטרה המוצהרת: הרחבת השכבה של בעלי עסקים קטנים בתחומי המסחר, השירותים והייצור. נוצר הרושם שאותם מאות דולרים שאמורים לקבל מאות אלפי משפחות ברחבי האזור אמורים לשמש תמריץ להגברת הצריכה של המוצרים התעשייתיים שארה"ב תייצא אל המזרח התיכון במסגרת הסכמי הסחר החופשי שייחתמו עמה.
עיראק הכבושה הפכה לדוגמא של "מאבק למען החירות" בכל הכרזותיו של בוש. אך, לא נאמרה ולו מלה אחת על סכסוך אחר ותיק יותר: כיבוש השטחים הפלסטינים על ידי ישראל. בסוגיה זו, ובמסגרת התוכנית, הנשיא הסתפק באמירות כלליות בנוסח "אנו דוגלים בפתרון של שלום", מבלי לדרוש צעדים מעשיים או מחייבים למימוש הפתרון מצד ישראל.
בחיפוש אחר הזמן האבוד
בניגוד למלחמת עיראק, בה ארה"ב קידמה את תוכניותיה ללא הסכמת רוב מדינות אירופה, הפעם הקפיד בוש לחשוף את תוכנית "מזרח תיכון רבתי" דווקא למדינאים אירופאים ובראשם קנצלר גרמניה הסוציאל-דמוקרט גרארד שרדר ושותפו, שר החוץ יושקה פישר מן הירוקים. ליתר דיוק: היה זה פישר שלראשונה הגיב על פרטי התוכנית בכינוס שנערך במינכן בתחילת פברואר, וקרא להקמת שותפות אמריקאית-אירופאית לקידום הרפורמות במזרח התיכון. במפגש שנערך בין בוש לבין שרדר בוואשינגטון בסוף פברואר, שב בוש והציע את תוכניתו לקנצלר; שעל פי ה"הראלד טריביון" (26 בפברואר 2004) זו "מחווה של פיוס ורצון טוב" לאחר חילוקי הדעות שהתגלעו אשתקד בין שני המנהיגים ערב מלחמת עיראק.
התמיכה הגרמנית המוצהרת אינה משקפת תמיכה כלל-אירופאית בתוכנית בוש החדשה. ראשי צרפת לא הסתירו את ביקורתם כלפי יוזמת בוש. שר החוץ הצרפתי דומיניק דה-וילפן אמר לכתב "לה פיגארו" (19 בפברואר 2004) כי לדעתו "לא צריך להגזים. אין אנו עומדים בפני יוזמה אמריקאית היכולה להוות נקודת מפנה היסטורית". על פי הגרסה הצרפתית, אין כל סיכוי ליוזמה האמריקאית ללא פתרון של השאלה הפלסטינית. יתר על כן, במשרד החוץ הצרפתי חוששים שארה"ב רוצה "לגלגל" לכיוון האיחוד האירופאי את עלויות כיבוש עיראק ההולכות וגדלות. ועוד הדגיש דה-וילפן בראיון: "האם הכנסת נאט"ו לזירה המזרח-תיכונית תהווה תרומה ליציבות האזור או דווקא להפך – היא רק תדרדר את המצב? אנו מתנגדים לאסטרטגיות מבית היוצר של המערב המודאג, אסטרטגיות שהמערב אמור להשליט על המזרח".
הדאגות הצרפתיות אינן קשורות רק בטיב היוזמה האמריקאית. צרפת, אחת המעצמות הקפיטליסטיות המרכזיות באירופה, חשה מאוימת מדחיקת רגליה על ידי המעצמה האימפריאליסטית האמריקאית, שהיא ההגמונית באזורים שתחת "חסותה" – האזורים בהם שלטה בעבר צרפת כמעצמה קולוניאלית, בייחוד בצפון אפריקה.
סחר חוץ חופשי ומלחמות הסחר
על רקע מלחמת הסחר ההולכת ומחריפה בין האיחוד האירופאי (בייחוד בין צרפת) לבין ארה"ב, באיחוד האירופאי רואים בדאגה את העמקת המעורבות האמריקאית במזרח התיכון ובצפון אפריקה. בתחילת מארס נחתם הסכם הסחר החופשי בין ארה"ב לבין מרוקו. על פי "לה מונד" (6 במארס 2004) "אירופה רואה בדאגה גוברת איך האמריקאים חודרים אל השווקים שהיו בשליטתה במשך שנים ארוכות". כלומר, מלחמת הסחר לא נעשית רק לגבי היצוא והיבוא שמקורו בשתי המעצמות הקפיטליסטיות הגדולות (ארה"ב והאיחוד האירופאי) היא גם מתנהלת על השליטה בשווקים (והמשקים!) שבעולם השלישי.
האיחוד האירופאי פתח ב-1995 ביוזמה משלו: "תהליך ברצלונה", לשם יצירת אזור סחר חופשי בינו לבין 12 מדינות באגן הים התיכון (אלג’יריה, קפריסין, מצרים, ישראל, ירדן, לבנון, מלטה, מרוקו, סוריה, טוניסיה, טורקיה והרשות הפלסטינית). האיחוד האירופאי תיכנן להוציא עד 2006 כ-25 מיליארד דולר למימוש הרעיון, רוב הסכום מיועד להלוואות למדינות באזור. אך האיחוד האירופאי טרם הצליח להגשים את היעד המרכזי של הפרויקט: הקמת אזור סחר חופשי בשתי גדות הים התיכון. אזור סחר שאמור היה להיות השלמה למדיניות הרחבת האיחוד כלפי המזרח על ידי צירוף מדינות שפעם היו תלויות בברית המועצות במסגרת הסכמי קמקון.
במרוץ נגד הקמת אזור הסחר תחת חסות אירופאית, ארה"ב החלה במו"מ להקמת אזורי סחר חופשי עם כל אחת ממדינות האזור. עד עתה ארה"ב חתמה על הסכמים דומים רק עם מספר קטן של מדינות: קנדה, מקסיקו, ירדן וישראל. אבל בוש הצהיר שבועות מספר לאחר השלמת כיבוש עיראק כי הוא שואף להקים אזור סחר חופשי (בהנהגה אמריקאית ותוך שיתוף פעולה הדוק עם ישראל) בכל המזרח התיכון – מעיראק בצפון ועד למצרים בדרום, ממרוקו במערב ועד לתימן במזרח.
בחינה מקרוב של ההסכם שנחתם בין ארה"ב למרוקו בימים האחרונים יכולה להבהיר מהן כוונותיה האמיתיות של ארה"ב במסגרת ההסכמים שהיא מעוניינת לקדם. בתחילת דרכו של המו"מ בין ארה"ב לבין מרוקו, נאמר כי ה"מטרה היא לקדם את היצוא המרוקאי". אבל ההסכם שנחתם מהווה מפלה דווקא למשק המרוקאי. ההסכם בנוי כך שהוא נותן עדיפות ליצוא האמריקאי למרוקו על פני היצוא המרוקאי לארה"ב. ההסכם מעניק הגנה למרוקו רק בתחום גידול אחד: החיטה. שמונה מיליון מרוקאים תלויים בגידול ובמסחר של חיטה וההסכם קובע שארה"ב לא תוכל להציף בחיטה ומוצריה את השוק המרוקאי. אבל ההסכם נותן לארה"ב דריסת רגל וחופש פעולה בכל הגידולים החקלאיים הנוספים. גם יצואני הטקסטיל המרוקאים אמורים להרוויח מההסכם. מדובר על היצוא לשוק האמריקאי של כ-30 מיליון דולר לשנה, במפעלים המייצרים רובם ככולם עבור חברות רב-לאומיות אמריקאיות. אבל בשורה ארוכה של ענפים, הכנסת המוצרים והשירותים האמריקאים יכולים להיות קטלניים ליצרנים המקומיים. למשל, בענף התרופות שהוא ברובו בבעלות מרוקאית או בשותפות עם פירמות צרפתיות. המחאות שקמו במרוקו נגד חתימת ההסכם לא נשאו פרי וההסכם אכן נחתם.
המזרח התיכון כזירה להתמודדות בין המעצמות
היוזמה האמריקאית החדשה מחזירה את המזה"ת אל הזירה המוכרת היטב (מאז תחילת המאה ה-20) של אזור אסטרטגי ובעל עתודות נפט גדולות, הניצב במרכז ההתמודדות הגלובלית בין המעצמות הגדולות על הבכורה במשק הקפיטליסטי העולמי. יחסי הכוחות ידועים, וגם אמריקאים וגם אירופאים מבינים היטב מהי המעצמה ההגמונית כעת בעולם. יחד עם זאת, הבדלי הגישות הקוטביים שהתגלו לפני כיבוש עיראק ואחריו לא נפתרו. האם ארה"ב תצליח לגייס את מדינות אירופה לפרויקט פוליטי-כלכלי-צבאי תחת הנהגתה, כפי שהיא עשתה ביוגוסלביה לפני מספר שנים? או האם התחרות תגבר על רצונה של ארה"ב להשליט את ההגמוניה על האזור, כפי שקרה ממש בימים אלה במרוץ נגד הזמן בין חיילי ארה"ב לבין חיילי צרפת כדי להגיע להאיטי לקראת נפילתו הבלתי נמנעת של הנשיא אריסטיד?
הרעיון של ארה"ב להקים אזור סחר חופשי במזה"ת אינו חדש. בממשל האמריקאי החלו לדבר על הרעיון עוד בימי הסכם אוסלו הרחוקים. ניתן לראות דוגמית של ההסכם המוצע בהסכם הקיים כבר עתה בין ישראל, ירדן וארה"ב. בעקבות ההסכם, מפעלים רבים (בייחוד מפעלי טקסטיל) שבבעלות ישראלית ובבעלות ישראלית-אמריקאית, העתיקו את מפעליהם מעבר לגבול אל אזור התעשייה של אירביד, בירדן. שם הם מייצרים מוצרים ירדנים תחת המותג "מייד אין ישראל" עבור השוק האמריקאי.
על מנת לממש את הרעיון זקוקה ארה"ב למספר תנאים בסיסיים: נטרולה של אירופה, הקמת ממשלה פרו-אמריקאית בעיראק, סיכול המאבק הלאומי הפלסטיני לעצמאות והחלשת הממשלות הערביות, ממשטר אסד בסוריה ועד למשטרו של קדאפי בלוב. כפי שהדברים נראים כיום, קשה עד מאוד לצפות שכל התנאים ימולאו בעתיד הקרוב. לעת עתה, פועל הממשל האמריקאי לנטרול אירופה והכפפת מנהיגיה לתוכנית "מזרח תיכון רבתי" החדשה.
טיפש פטריארכלי !
לאורך כל דרכו מאז נבחר הוכיח בוש שוב ושוב שאין לו שמץ של מושג מן המתרחש באיזור.
"השיגיו" הושגו בזכות קני התותחים שהציב באיזור ואשר עלו למשלם המיסים האמריקאי ולמשק העולמי כנגזר מכך, הון תועפות. כל עוד התותחים רועמים, השגיו נשמרים. לכשיאזלו הדולרים או כשתנקע נפשם של האמריקאים מהדם והדמים הנשפכים באיזור יקום פה מזרח תיכון חדש, שונה לחלוטין מחזונו המבולבל של בוש. איזור אנטי מערבי ומוסלמי קיצוני שיהי כשדה נפט על סף תבעירה עבור מדינת ישראל שבסופו של תהליך תמצא עצמה כמובסת הגדולה ביותר ממדיניותו של הנשיא הטיפש.
גורג במקרה הגיע לנשיאות ??הוא מתנהג כמו עריץ ..רודאן גדול .. איש טיפש !! אני מקווה שיפסיד בגדול בבחירות !!! אלפים חפים מבשע נפלו בגללו !! אני לא תומך במשטר סדאם !! אבל הוא הכריז מלחמה וכבש מדינה בלי אישור והסכמה מצד האו"ם !! מצד שני הייה מוחה שעיראק לא מצייתת לאום !! התירוץ שלו שעיראק אוחזת בנשק להשמדה המונית פג ונמס כמו השלג !! בקיצור גורג הייה שם של כלב השכן שלנו !!! אבל מתברר שהכלב הוא גורג ..וגורג הוא הכלב !!!!!!!!!!!!!!!!!!