המודל הקנדי מוזכר לעתים קרובות כמודל של מדינת כל אזרחיה. האם אפשר ליישם את המודל הקנדי במדינת ישראל ומהם התנאים הנדרשים לכך? או שמא זו אוטופיה המנותקת מהמציאות ומההיסטוריה המזרח-תיכונית המורכבת? קנדה היא מדינה דו-לשונית ורב-תרבותית על פי חוק. החוק אינו רק נייר יבש אלא מיושם בשורה ארוכה של תקנות ומנגנונים פוליטיים המבטיחים את אופייה הייחודי של קנדה. בקנדה, כ- 25% מהאוכלוסייה הם דוברי צרפתית. כל מנגנוני הממשלה מעניקים שירות לאזרח בשפה האנגלית והצרפתית. הדיונים בפרלמנט מתנהלים לסירוגין בשתי השפות. חברי פרלמנט הנזקקים לשירותי תרגום להבנת נאומי חבריהם משתמשים באוזניה קטנה. מוסכמה מוקבלת היא שמנהיג פוליטי הנושא את עיניו לתפקיד ראש הממשלה חייב בשליטה מלאה בשתי השפות. בבתי ספר באנגלית נלמדת השפה הצרפתית בהרחבה מגיל צעיר כשפה שנייה, ובאותו האופן נלמדת האנגלית בבתי הספר הצרפתיים.
בעוד המיעוט הצרפתי הוא הומוגני למדי מבחינה תרבותית, הרי הרוב של דוברי השפה האנגלית הוא מגוון הרבה יותר מבחינה אתנית. לצד הקבוצה הגדולה של בעלי מוצא אנגלי ואירי, הוא כולל אוקראינים, איטלקים, פולנים, סינים, הודים וקבוצות נוספות. בניגוד למדינת כור ההיתוך שמאפיינת את שכנתה מדרום של קנדה, ארצות-הברית, נהוגה בקנדה מדיניות של פלורליזם תרבותי שמטרתה לאפשר לכל קבוצה ביטוי משלה. כך למשל מממנת הממשלה חוגים אחרי הצהריים ללימודי שפות וכן היא מעניקה תקציבים לאגודות תרבותיות אתניות שונות. בספריות ציבוריות בקנדה ניתן למצוא מבחר של ספרים בשלל של שפות.
קבוצת האבורגינלים, תושביה המקוריים של הארץ, מונה כ-3%-4% מהאוכלוסייה. קיימת הכרה חוקתית וחברתית בעוול שנעשה לקבוצה זו. הם נהנים מאפלייה מתקנת בקבלה למקומות עבודה, ומקבלים פיצויים מבתי משפט על רכוש שנגזל בעבר. גם במישור הסמלי נעשה מאמץ להעניק תחושת שייכות לחברי הקבוצה. כך למשל, לטקס ההשבעה האחרון של ראש הממשלה, קדם טקס השבעה מסורתי שנוהל על ידי צ’יף אינדיאני.
מערכת החינוך בקנדה מעודדת שוויון וסובלנות בין הקבוצות המרכיבות את הפסיפס הקנדי. בתוכנית הלימודים בהיסטוריה מודגשת מרכזיותה של ההגירה כמרכיב עיקרי בהתהוותה של קנדה. לימודי הדמוקרטיה תופסים מקום נכבד, והחוקה הקנדית שאושרה בשנת 1982 וכוללת את פירוט זכויות האדם והאזרח נלמדת בכל שלבי הלימוד.
אחד הגורמים המסייע לעידוד הסולידריות בין הקנדים היא מערכת הרווחה המפותחת במדינה. כל האזרחים משתמשים בשירותי הבריאות הממלכתיים. כמעט ואין מתירים רפואה פרטית בקנדה מתוך חשש שהיתר שכזה יביא ליצירת שתי מערכות נפרדות לעשירים ועניים. קצבאות ילדים ניתנות על פי מרכיב הכנסה. שוב, בניגוד לשכנתה מדרום, סוציאליזם והתערבות הממשלה בכלכלה אינם מלים גסות. המפלגה הסוציאל-דמוקרטית (אן.פ.די) נהנית מתמיכה של כחמישית מהקנדים, ובקרב רבים ממנהיגי המפלגה הליברלית השלטת יש תמיכה עמוקה בחיזוק כוחה של מדינת הרווחה ובהקטנת הפערים החברתיים-כלכליים.
בקנדה נהוג ממשל פדרלי. עשר פרובינציות ושלוש טריטריות נהנות מבחירות לפרלמנט מקומי ומניהול עצמאי של מערכות החינוך, הבריאות ושירותים נוספים. דגלי הפרובינציות השונות מסמלים זיקות היסטוריות קודמות. הדגל של קויבק כולל את סמל החבצלת הצרפתי. הדגל של אונטריו כולל את סמל היוניון ג’ק הבריטי. הדגל הלאומי הקנדי בצבעי אדום-לבן נטול סמלים דתיים או אתנים ומטרתו לסמל את האחדות הכלל-קנדית.
התקופה הנוכחית היא תקופה טובה לאחדות הקנדית. לאחר שנים בהם שלטה מפלגת הפ.קיו הספטריסטית בקויבק, היא הובסה בבחירות המקומיות האחרונות שנערכו ב-2003 בהם ניצחו תומכי הפדרליזם. עצם קיומם של כוחות בדלניים מעידים כי הניסוי הקנדי אינו פשוט, אך הניסיונות הגוברים לצקת תוכן אמיתי לאופיה הדו-לשוני של קנדה הביאו בשנים האחרונות לירידה משמעותית בכוחם של הבדלנים. הדיון בנושא ירד היום למעשה מעל סדר היום הציבורי.
הדרך הקנדית היא דרך של אמצע ושל פשרה. היא מנסה לאגד בתוכה מערכת פוליטית דמוקרטית המדגישה את המאחד, אך מותירה גם ביטוי לשונוּת ולרבגוניות הלשונית והתרבותית. היא מחייבת בבסיסה סובלנות וכיבוד הדדי של זכויות אינדיבדואליות וקבוצתיות.
הכותב נותן תאור יפה (אם כי לא מדויק) של המערכת הקנדית, אבל אינו עונה על השאלה בתחילת המאמר – האם ניתן לישם את המודל בישראל. התשובה היא כמובן לא. לספרטיסטים מקוויבק לא היו מעולם תביעות על השטח בו יושבים אנגלו-סכסים והם גם מעולם לא ניסו לבצע בהם הרג סיטוני כמו הפלשתינאים בישראלים, למרות שמבחינה משפטית יש להם קייס הרבה יותר חזק מאשר לפלשתינאים.אם לחזור למערכת הבריאות הקנדית, הרי שנכון שכל אזרח יכול לקבל טפול רפואי חינם, אבל תרופות אינן כלולות בביטוח הממלכתי וכך האזרח העני יכול לדעת ממה הוא עומד למות כי אין לו כסף לקנות את התרופה שהרופא של המדינה נתן לו יעוץ חינם שהוא צריך אותה.
המודל הקנדי פשוט לא ישים בארצנו.
כל מבוקשם של הבדלנים הצרפתים הוא להפרד מהאיחוד ולהקים מדינה צרפתית עצמאית אין מעונינים להשתלט על כל קנדה.
המעוט הערבי בארץ מעולם לא הכיר באמת בזכות ההגדרה העצמית של הצבור היהודי. באמצעות חזרת הפליטים הם מקווים לרוב ערבי ולשליטה.תקווה זו נתמיכת בעובדה שהיהודים הם מעוט קטן במזרח תיכון ערבי
הילידים הקנדים חוסלו ברובם חיסול פיזי והנותרים המהוים קומץ מועט נדחקו לטריטוריות הצפוניות. כעת קל לעשות אפליה מתקנת, ללמד על המורשת האבודה ולהלל את הפלורוליזם
שני המגיבים מעליי מייחסים את הקושי לייישם את המודל הקנדי לצד הפלסטיני שאינו מוכן לכך, אך חשוב לא להתעלם גם מהצד השני של המשוואה. באיזו מידה מוכנים מרבית היהודים הישראלים להעניק זכויות אמיתיות שוות במדינת כל אזרחיה? לדעתי שני הצדדים רחוקים מכך, אבל, מי יודע, אולי בעתיד רחוק מאד זה יוכל להתממש
בשלב זה כנראה שרוב היהודים לא מוכנים לתת את מלוא הזכויות לערבים החיים במדינה ויש בכך גם מידה של הגיון – אתה לא מאפשר כל כך מהר להתחזק למי שניסה להרוג אותך רק לפני 50 שנה. מצד שני זה מביש שגוזלים מהם זכויות שאינן מסכנות את המדינה. כדאי גם לזכור שלעומת הרמה ההצהרתית של המדינה שלערבים מגיעות זכויות, הרי ברמה ההצהרתית הפלשתינאים מוכנים לתת לנו רק לשתות את המים של עזה.כנראה שלמגינת ליבם של כל הפלשתינואידים ללא מחשבה אנחנו כנראה עדין קצת יותר הגונים מהם
הפלסטינים נאבקו נגד הציונות לפני חמישים שנה (קולוניאליזם, גזענות, טיהור אתני, אפרטהייד) וימשיכו להתנגד לה, אם יהיה צורך גם עוד חמש מאות שנה (בתקוה שלא יהיה צורך). את כל הצביעות וההתחסדות שאתה מרעיף עלינו כאן בתגובותיך "המלומדות" אנחנו קוראים, שומעים ורואים בכל אמצעי שטיפת המוח הציוניים, על כל צעד ושעל מהיום שנולדנו. אז תשאיר לנו לפחות שטח אחד קטן משוחרר (ל"פלשתינואידים" כאן באתר. מה אכפת לך?)
אני אישית מקווה בכל ליבי שהמודל הקנדי לא ייושם פה לעולם. זאת משום שהמודל הקנדי הוא חיסול הילידים (במקרה שלנו הפלסטינים) כדי שיהיה הרבה מקום לקולוניזטורים הלבנים ואפשרות לחלק לכל הלבנים זכויות מלאות בארץ שנלקחה מהילידים.
אגב, חשוב לדעת שזני-זילנד למשל בוצעה רסטורציה מעמיקה של זכויות ואדמות לילידים, בקנדה לא.
הילידים בקנדה זכו בבעלות חוזרת על חלקים נרחבים מאדמותיהם ובשמה של האפליה המתקנת התקציבים הממשלתיים המופנים לאזורים בהם הם מתגוררים עולים באופן משמעותי על המשאבים המופנים לחלקים אחרים. השילוב של התרבות הילידית וטיפוחה הוא חלק מעקרון הרב-תרבותיות שהילידים היו בין היוזמים והשותפים ליישומו כחוק מדינה. ההכרה בעוול שנעשה בעבר לילידים היא נחלת הכלל ונלמדת כחלק מתכנית הלימודים בבתי הספר.
בנוגע למערכת הבריאות הממלכתית בקנדה, התרופות אכן אינן ניתנות חינם, אך מרביתן נמכרות במחיר סמלי ומסובסדות על ידי הממשלה. אמריקנים רבים חוצים את הגבול לקנדה ורוכשים את תרופותיהם שם בגלל מחירם הזול.
אני מגיב באתר זה כי הנושא חשוב. לא רק ברמת המאמר הספציפי אלא בכלל. אינני חושב שצריך להשאיר את האתר למתלהמים בנוסח "אפרטהיד, טהור אתני " ושאר שטויות מקושקשות. חבל לי שאנשי שמאל מגיבים בצורה כזו שמרחיקה כל אדם שפוי מהשמאל. אני כתבתי מדוע המודל הקנדי לא ישים לדעתי בארץ וחלק מהאנשים הגיבו בצורה שהיתי מצפה למצוא באתרי הימין.
As an Israeli living in Canada, I found Dani Yaakobi’s piece interesting. It is common for newcomers to Canada to be inspired and motivated by the opportunities offered them. See:
http://www.theglobeandmail.com
Whatever the flaws or incomplete features of Yaakobi’s short article, he provides valuable food for thought.
However, it is clear from the comments on Hagada Hasmalit that many Israelis, even those on the Left, are unable to contemplate a society in which "live and let live" is the governing principle, accepted universally by the population. Too many Israelis, even those on the Left, insist on the maintenance of Jewish dominance, overlordship, and supremacy. They do not realize that this can never be the basis for peaceful coexistence or for a sane society. What prevents most Israelis from moving forward is the refusal to imagine life in a society based on principles of equality.
To reject the Canadian experience out of hand, at least as a source of inspiration and study, is to opt for the status quo. It doesn’t matter what elements of the Canadian model, the Swiss model, the New Zealand model, or the Czecho-Slovak model are ultimately adopted. For now, the frightened ghetto Jew, heavily armed, and full of know-it-all self-righteousness, remains in control.
http://www.theglobeandmail.com/
servlet/ArticleNews/TPStory/
LAC/20040312/COMONIA12/
TPComment/TopStories
תגובתו של הנרי ביחס לנסיון הקנדי (ומה באמת עם הילידים? הרי קנדה לא היתה ריקה), אינה אלא התלהמות שחצנית נוספת, ועוד של אאוטסיידר.
קנדה שמנדה… באינדימדיה ז"ל, בה החליפו הוא ויוסף שוורץ ברכות המעידות על דעותיהם המשותפות מבית המדרש ע"ש ספרטרצקי, ניתן היה לראות איזו חשיבות הם באמת מייחסים לדמוקרטיה ("קרש קפיצה לדיקטטורה של מעמד הפועלים המהפכני ונציגיו שהסמיכו את עצמם").
מה הכוונה של קנדה כ"מדינה כל אזרחיה"?
האם הכוונה שהבעלות על אוצרות הטבע,הנכסים,הקרקע,המפעלים,ההון,בידי כל אזרחיה?
האם הכוונה שהעובדים והפועלים הקנדים,כמו העובדים והפועלים בכל ארץ אחרת,כל רכושם,כל קנינם,כל נכסיהם וזכויותיהם הם במכירת גופם
או שכלם או מיומנותם לאחרים החיים וצוברים
עושר מעבודתם?,כשה"מדינה" דואגת שמצב זה יפעל
בשקט,בסדר וללא הפרעות?.
יגידו שלפועלים הקנדים יש רמת חיים גבוהה,אפילו אחוז גבוה בעלי בתים ומכוניות.
זה נכון,סליחה ששכחתי להזכיר שלאותם הפועלים
הזכות לשעבד את כל חייהם להחזר המשכנתא הרובצת על "נכסים"אלה.
מפליא אותי שגם במאמר וגם בתגובות נושבת רוח
ליברלי בסגנון המהפכה הצרפתית,רחוק עדיין
מהחברה הפוסט-תעשייתית.
זה נכון שהמהפכה הצרפתית היה צעד קדימה ביחס
למונארכיה ולפאודליזם,ואולי כותב המאמר מציע
מודל דומה למזרח התיכון.אבל מאז המהפכה הצרפתית עברו מיים רבים בנהר הסנה(וגם בירדן)
המודל של "מדינת כל אזרחיה"במאה ה21 מתאים
לדמגוגיה של ביבי ושרון בע"מ,או של עראפת,
המדברים על "אחדות העם" מול האויבים מבחוץ,כדי שהעובדים הנלחמים על כבודם ופרנסתם
יפסיקו לחשוב על חלום של עולם אחר,בו "מדינת
כל אזרחיה"לא תהיה בידיים של מיעוט אלא בידיים של העובדים והפועלים,שבכל מבחן סטטיסטי,הם הם הרוב האבסולוטי.
ישראל כבר בת 54 !זה עדיין לא גיל מופלג למדינה . בגיל כזה יש רק יתרון אחד אתה יודע מה כבר לא תהיה לעולם. קנדה כבר לא נהיה !