מדי יום זוכה הציבור למבול של פרשנויות הדנות בתוכניות ההתנתקות של אריאל שרון. שרון מודיע שפניו לקראת נסיגה מסיבית מאזור עזה ופינוי כ-7,000 מתנחלים על בתיהם. ראש הממשלה רומז גם על פינוי יישובים אחדים בגדה המערבית. שרון נותן לנו להבין שהמהלך כולו יותאם, עד לפרט האחרון, עם הממשל האמריקאי. ההסדרים החדשים בעזה, עיתוי הנסיגה ומידת התמיכה הפיננסית מצד הממשל בוואשינגטון נמצאים כבר על שולחן הדיונים המתקיימים בין ישראל ובין ארה"ב. כמובן, הניצים המובילים בקואליציה ובתוך הליכוד רותחים מזעם לנוכח הסכנה שהבוס, בכבודו ובעצמו, עומד רחמן לצלן להעניק "פרס ענקי לטרור".
כוונות שרון אינן בחזקת סוד כמוס. מנוי וגמור עמו ליצור סטאטוס-קוו חדש שבו ישראל תמשיך להחזיק ב-50% משטח הגדה המערבית ו-90%מהיישובים שם; בידי ישראל תמשיך להיות שליטה מלאה בכל ירושלים. וכמובן, ישראל תמשיך להתנכר לאחריותה לבעיית הפליטים ולמציאת פתרון. שרון יודיע שישראל תכיר במדינה פלסטינית (זמנית) שתקום בשטח שיוותר בידיהם של הפלסטינים לאחר שתבוצע ההתנתקות. אין כמובן שום סיכוי שגורם פלסטיני כלשהו יסכים להצעה מגוחכת זו, ותכליתה היחידה היא לאפשר לשרון לשחק משחק דיפלומטי, כאילו אינו מתנגד למדינה פלסטינית.
שרון הוא מיליטריסט וראקציונר, אך בשונה מהנהגת המתנחלים הוא אינו פונדמנטליסט דתי. שרון רואה את עצמו כשועה עולם, כמדינאי בעל מעמד בינלאומי. בתור כזה הוא אינו שוכח ולו לרגע אחד שהמרכיב העיקרי בעוצמתה של ישראל הוא הברית עם ארה"ב והרמה הגבוהה של הבנה הדדית והידברות עם הממשל האמריקאי.
בעיותיו של שרון
המתנחלים מצדם טוענים שעמדותיהם הפוליטיות נגזרות מהתורה. שרון לעומתם, מרבה לקרוא מפות צבאיות ופוליטיות כדי לעמוד על התוצאות של תהליכים קצרי תווך וארוכי תווך. הוא הגיע למסקנה שלמרות עליונותה הצבאית המכרעת של ישראל, הסטאטוס-קוו הוא שברירי ובלתי יציב. מאחר שעל סדר היום עומדים שינויים, והם למעשה בלתי נמנעים, אזי תפקיד המנהיג לעשות כל מאמץ כדי לעצב אותם. קנאים דתיים כמו המתנחלים פוסלים כל ויתור באופן עקרוני. לעומתם, יש פוליטיקאים שוביניסטים לאילה ולאילה, המסוגלים להבין שיש מצבים המחייבים אותך "לקצר את הקווים" כדי לבסס את ההגנה שלך על עמדותיך העיקריות. שרון הודיע שישראל הגיעה לנקודה כזאת שמחייבת אותה לבצע תרגיל כזה.
שרון חושש, ודי בצדק, שכל מו"מ ממשי, אפילו מול הנהגה פלסטינית חלשלשה, עלול לדחוף את ישראל לסף הסדר שיהיה מקובל על הקהילה הבינלאומית. קווי המתאר של הסדר כזה, אם וכאשר יתקיים מו"מ רציני, הם ברורים כשמביאים בחשבון את המציאות הבינלאומית. אין זה מקרה שבשעה ששרון החל להרבות בהצהרות על ההתנתקות המתקרבת, החלו יועציו לוחשים לתקשורת ודרכה לציבור הרחב שתוכניתו של שרון הכרחית כדי לבלום יוזמות אחרות כגון הסכמי ז’נבה. רק לפני ימים מספר ניסה שרון לרכוש את תמיכתם של ח"כים מטעם הליכוד בטענה שאם ישראל לא תאמץ את תוכניתו, היא עשויה "לאבד את הכול". כך הוא מחנך את עמיתיו להבין את העובדות כהווייתן: נסיגה חד-צדדית חלקית עדיפה על הסכנה של מו"מ רציני לשלום.
מצטטים את שרון נגד שרון
לשרון בעיות חמורות בממשלתו ובמפלגתו. הוא אינו יכול להעביר את תוכניתו בקואליציה ללא משבר ממשלתי, והוא אינו יכול לבנות קואליציה חדשה ללא משבר חמור במפלגתו שלו.
לעומת זאת, על פי משאלי דעת הקהל נראה שהצעת הנסיגה החד-צדדית זוכה לרוב ברור בציבוריות הישראלית. מדוע אם כן, רוב השרים והעסקנים במרכז הליכוד מסכימים לטענות המתנחלים שנסיגה כלשהי היא פרס לטרור? אין זה אלא מכיוון ששרון ותומכיו הפוליטיים טענו במשך שנים רבות שישראל מסוגלת להתעלם מבידוד דיפלומטי ומדעת הקהל הבינלאומית. יריביו כיום עסוקים מעל לראש באיסוף ציטטות טריות למדי של שרון על הצורך להחזיק את עזה, כגון האמרה המפורסמת שנצרים חשובה כמו נגבה (או תל אביב). כמה מעניין לראות את שרון מותקף בידי מקורביו מתמול-שלשום על כך שהוא רכרוכי וממש מתרפס מול איומי הטרור.
יש שתי בעיות מרכזיות בקשר להצעת הנסיגה של שרון. הקושי הראשון הוא בהפיכת התמיכה הרחבה בציבור למען נסיגה, לקואליציה פרלמנטרית יציבה ורחבה שנועדה לתמוך במדינאי חסר מהימנות כלשהי כמו שרון. הרבה מהמרים מנוסים מתערבים ששרון ייסוג מהתוכנית שלו לפני שצה"ל ייסוג מסנטימטר בעזה. הוא מסוגל לשנות את דעתו ולהאשים את הגורמים הפוליטיים לשמאלו שלא העניקו לו את תמיכתם הבלתי מותנית. אך תמיכה זאת תימנע ממנו, דווקא מכיוון שאנשים כל כך רבים אינם סומכים על שרון וכנותו. קשה מאוד לכוחות שלום וראליזם מדיני המכירים "בתרומתו הסגולית" למצוקה הקשה שבה נתונה ישראל, להושיט לשרון את תמיכתם.
מהלך מנע נגד השלום
אך זאת אינה הבעיה היחידה של שרון. תוכניותיו למנוע מו"מ לשלום לוקות בתפישות צרות ופרובינציאליות. אם ישראל הבינה כבר את התבונה שבוויתורים, מדוע לא לנצל את ההזדמנות הזאת לשם פתיחה במו"מ קונסטרוקטיבי עם הפלסטינים? עד כה, הצדיק הנשיא בוש וצוותו את מדיניותו בטענה הדחוקה שאין שום אפשרות לתמורה מדינית מבלי שיחוסל קודם הטרור – לפי דרישת ממשלת ישראל. אך, אם למרות המשך פעולות הטרור מוכנה ישראל לסגת, האם לא ראוי לחדש את המו"מ?
קולות מוזרים בוקעים עתה מוואשינגטון. סביר שיועציו של בוש מתבטאים כך: אנו כאן בוואשינגטון מסבירים את אי הפעילות הדיפלומטית שלנו בקיפאון באזור, ומסתבר שאין קיפאון כלל וכלל. האם אין שרון מכיר בכך שלנו יש, בשנה של בחירות, מספיק צרות משלנו? האם שרון מבקש דווקא לנצל את שנת הבחירות לסחוט מוואשינגטון הבהרות מדיניות לטובת הכיבוש ומימון הנחוץ לשמן את גלגלי תוכניתו? יתכן ששרון מאמין, די בצדק, שראוי לו שיעשה עסקים עם ג’ורג’ בוש הבן, כל עוד הוא בבית הלבן.
כרגע אין שרון וארה"ב מותאמים. אבל אל פחד, שרון לא יזוז לשום מקום ללא ברכתו המפורשת של בוש, אפילו יבטיח לו שמונים ח"כים לימינו. הוא לא יזוז סנטימטר בלי שכל מנגנוני הבקרה שנועדים למזער נזקים עם ארה"ב ייכנסו לפעולה. ככל הנראה, אין שרון מתכוון להזיז ולו מתנחל אחד בודד לפני הבחירות בארה"ב בנובמבר 2004, אך הוא כן מבקש לנצל את השנה הנוכחית לפנות את הדרך לפעולה מכרעת בעתיד. הוא מבקש ללטש את התוכנית השנה כדי להפעיל אותו ב-2005, תוך כדי הבטחת התחייבויות פוליטיות מצד ארה"ב לתוכניותיו.
שרון מבין שאין אפשרות לייצב את המצב הקיים. הוא מסביר לבוש שישראל חייבת לחולל שינויים רציניים כדי לתחזק את הכיבוש והיא זקוקה לעזרה רבה מידידיה כדי לארגן את השטח מחדש. אך דבר אחד בטוח: למרות חולשתם הצבאית של הפלסטינים וחוסר הסדר השורר בהנהגה הפלסטינית, ובגלל הסבל האיום של שלושה וחצי מיליון פלסטינים תחת כיבוש, ממשיכה השאלה הפלסטינית לרחף בפרוזדורי השלטון ולהטריד את מצפונם של אנשים ישרים – בכל אתר ואתר.

מה זה משנה מאיזה סיבה שרון יפנה את עזה .
כל פינוי הוא לטובה . ובל מקרה את הגדה הוא לא ירוויח כמו שבגין פינה את סיני כדי להרוויח את הגדה ולא קרה כך גם עכשיו לא יקרה.
אם שרון מפנה את עזה – הוא נגד שלום. אם הוא לא מפנה – בטח שהוא נגד. אז מה, רק אם הוא יפנה את כל השטחים, יסכים לתכנית החלוקה מ 1947 ולקנוח ירה לעצמו בראש, רק אז הוא יחשב בעד שלום? לא שאני חושב ששרון צדיק גדול (בשום ענין) אבל ההנמקות במאמר הן סתירה עצמית מני ובי.
עובדה מוזרה (ומצערת) בולטת לעין בתגובותיה של הרשות הפלסטינית למעשי הפרובוקציה של שרון: קשה להבין מדוע לבשה ההתקוממות הפלסטינית אופי של מאבק מזויין לאור יחסי הכוחות בשטח. הרי ברור היה מראש שעלייתו של שרון להר הבית הייתה צעד מחושב היטב שמטרתו הסופית הייתה הבאת העם הפלסטיני למצב בו הוא נמצא כיום:3000 הרוגים, עשרות אלפי פצועים ונכים, כלכלה ותשתית הרוסים, סגרים וכתרים וחיסולים ממוקדים,ועליית כוחו של הפונדמנטליזם האסלמי. הרי גם ברור לכל מי שעיניים בראשו שנסיגה של כוחות הכיבוש מרצועת עזה במצב הנוכחי תביא בהכרח לאנרכיה מוחלטת והשתלטות של כנופיות חמושות על הרחוב הפלסטיני. לאור זאת קשה מאד להבין את הכרזת הרשות שהיא מוכנה לקחת אחריות על כל שטח שישראל תפנה. הרי אין שוס סיכוי לשיקום כלשהוא של הרצרעה במצב העיניינים הנוכחי. תוכניתו של שרון שטנית בהרבה ממה שנראה במבט ראשון: הפינוי ילווה בהרס מוחלט (זיכרו את תקדים ימית) אחרי הנסיגה, אם ישרור שקט כלשהוא הרי שכמה סיכולים ממוקדים יחזירו את המצב לקדמותו,כשהטענה הישראלית תהיה: "אמרנו לכם שאין לסמוך על הרשות הפלסטינית-נתנו להם את רצועת עזה והטרור ממשיך"
"הסטירה העצמית" היא בלוגיקה של המגיב "עדו" עצמו מניה וביה
תפסיקו לחשוד ב"כשרים"!
אריק שרון לא יבצע שום דבר שהוא מדבר עליו!
פקודת המבצע שלו ממבצע קיבייה ("מקסימום הרוגים ומקסימום נזק!") תקפה גם כיום.
זה הדבר היחידי שאפשר להאמין שהוא יעשה!
חבל על האנרגיה שמבוזבזת בתילי הפרשנויות למה שרון מתכוון, ומה יהיה אם.
פשוט לא יהיה!
תתקנו אותי אם אני טועה אבל מאמר זה מתנגד לפינוי עזה ? כול פינוי של שטחים פלסטינים (עד קווי 67) הוא טוב , אם זה יתבצע חד צדדית או תוך כדי מ"ומ . הבעיה היא שהרשות לא מעוניינת המו"מ רציני אחרת היא הייתה מתחילה להלחם בחמאס ולנסות למנוע פיגועיים , הסיבה היחידה שהפלסטינים מתנגדים לנסיגה היא שהם יודעים שבעקבות הנסיגה הם יצטרכו לפעול כנגד הטרור
הנה זה בא, למי שלא הבין- עוד לפני צעד אחד בכיוון הנסיגה וכבר בא החיסול הנפשע של השייח אחמד יאסין. וכך ממשיך שרון בהגשמת תוכניתו השטנית, החל מעלייתו הפרובוקטיבית להר הבית ועד עתה- חיסול שיטתי של הרשות הפלסטינית, כולל העומד בראשה. כל מי שעיניו בראשו מבין מיד שההתנקשות נועדה למטרה אחת בלבד: גירוי הפלסטינים לתגובה, וכשזו תבוא תהיה תגובת שרון חיסול סיטוני של שכבת המנהיגות כשהמטרה הסופית היא עראפאת. רמזים לכך שמענו היום בדבריו של האלוף עמוס גלעד, שהצהיר מפורשות כי עראפאת מסוכן מן השייח יאסין.