עד לרגע כתיבת שורות אלה לא ברור מי עומד מאחורי הפיגוע הרצחני בתחנות הרכבת של מדריד. האם מדובר בארגון הבסקי אט"א או באל-קעאידה. אמנם ממשלת ספרד פרסמה הודעת גינוי והצביעה על אט"א כעל אחראי למעשה, אבל דוברי האגף הפוליטי של אט"א הכחישו זאת מכל וכל. גם הארגון עצמו פירסם הודעת גינוי. אבל ההכחשה לא עוזרת. כל המפלגות הפוליטיות הכלל ספרדיות, מהמפלגה העממית (השמרנית) בשלטון ועד למפלגות הסוציאליסטית והקומוניסטית שבאופוזיציה, פירסמו הודעות גינוי ובהן נאמר שאט"א עומד מאחורי הטבח. כך סבורות גם שתי פדרציות האיגודים המקצועיים הגדולות שקראו לשבות ולהפגין בשעות הערב של יום שישי "נגד הטרור של אט"א". לאחר פרסום ההודעות של אט"א, קראה המפלגה הקומוניסטית לצאת להפגנות ההמוניות שנערכו ביום שישי ברחבי ספרד ולהניף את הסיסמה "לא למלחמה". רמז לא דק במיוחד על כך שהתמיכה הפעילה של ממשלת אסנאר בכיבוש עיראק על ידי ארה"ב ובריטניה היא ש"הזמינה" את הפיגוע הרצחני. בחבל הבסקים, המפגינים נשאו כרזות ובהן נכתב בספרדית ובבסקית "אסנאר והמפלגה העממית – האחראים לאסון".
מי הוא אט"א? ומדוע קיים קונסנזוס רחב כל כך סביב אחריותו (שבינתיים אין לה סימוכין) לפיגוע?
במשך שנים רבות פעלה בספרד המפלגה הלאומנית הבסקית (שמרנית וקתולית), אבל הבכורה בפעילות הלאומנית עברה בשנות השישים לארגון חדש: אהוסקדי טה אסקאטסונה (Euskadi ta Askatasuna) או "חירות ארץ הבסקים" הידוע בראשי התיבות אט"א (ETA) שהוקם ב-1959 ושבתחילת דרכו עמדותיו היו דומות לאלה של הפלג הרדיקלי של הלאומנים הבסקים הוותיקים. אח"כ התרחקה המפלגה הלאומנית הבסקית מאט"א בגלל השימוש שעשה בטרור לקידום מטרות פוליטיות.
אט"א הוקם על ידי קבוצה של סטודנטים לאומנים בשם אקין (Ekin) שנוסדה ב-1952 והצטרפה מאוחר יותר לתנועת הנוער של המפלגה הלאומנית הבסקית. אך בשנת 1958 התגלעו חילוקי דעות וראשי המפלגה גירשו משורות תנועת הנוער כמה מחבריה שהיו לגרעין שהקים את אט"א. החל מ- 1964, שילב אט"א רעיונות לאומניים עם חתירה לשחרור חברתי, והיחסים בינו לבין המפלגה הלאומנית החלו להתדרדר. הסיבה לקרע שנוצר לא היתה דווקא בשימוש באלימות נגד הדיקטטורה של פרנסיקו פרנקו (הפעולות האלימות של אט"א אז היו בתחילת) אלא האשמות שהטיחו אנשי המפלגה הלאומנית באנשי אט"א לפיהן הארגון הוא לא אחר מהתארגנות מרקסיסטית במסווה לאומני. עבור המפלגה הלאומנית הבסקית, היה על אט"א להמעיט את השימוש באלימות, אם כי על פי ההשקפה הלאומית הרווחת אז, האלימות היתה תשובה לגיטימית לדיכוי הפרנקיסטי.
מ-1968 הרבה אט"א לנקוט פעולות אלימות וגילה דבקות באידיאולוגיה המרקסיסטית והמהפכנית, תוך שילוב עמדות לאומניות בסקיות רדיקליות ותמיכה במאבקי העולם השלישי. באותה שנה, פעיל אט"א הרג איש משטרה ליד מחסום. הוא נהרג בידי השוטרים. חודשים ספורים לאחר מכן, נרצח מפקח המשטרה מליטון מנסאנס על ידי הארגון וכך החל גל של אלימות במסגרתו ועד תום הדיקטטורה של פרנקו ביצע אט"א 43 רציחות. המשטר השיב לאלימות של אט"א בגל של דיכוי מוגבר, שרק העמיק את הסולידריות עם אט"א בקרב גורמים של האופוזיציה, וגם מבחינה בינלאומית. כך קרה בבורגוס ב-1970 בעת משפטם של שישה פעילי אט"א שנידונו למוות על ידי בית דין צבאי (לאחר מכן קיבלו חנינה מידי פרנקו) או הוצאתם להורג באמצעות כיתת יורים של שני חברי הארגון, ערב מותו של פרנקו, ב-1975. כל האירועים הללו הוסיפו יוקרה לארגון שהמשיך בפעילותו המהפכנית המזוינת. ב-1973 רצחו חברי הארגון במדריד את ראש הממשלה הפרנקיסטי קאררו בלאנקו. כעבור שנה אט"א פוצץ מטען חבלה בבית קפה במדריד. במעשה נרצחו 13 בני אדם והוא גרם לפילוג החשוב בתולדות הארגון בין שני אגפיו: הצבאי והפוליטי-צבאי. זאת לא היתה הפעולה האחרונה נגד אזרחים. ב-1982 פצצה הוטמנה במרכול בברצלונה ובמעשה טרור זה נהרגו 12 עוברי אורח. היה זה הפיגוע האחרון של אט"א נגד מטרות אזרחיות.
לאחר מותו של פרנקו ובעקבות אישור חוק הרפורמה הפוליטית בדצמבר 1976, נפתחה הדרך לפירוק המנגנון הדיקטטורי והקמת משטר דמוקרטי. כך הוקמו מפלגות חדשות, חלקן נעלמו תוך זמן קצר. פרט למפלגה הלאומנית הבסקית הוקמו שני מערכי מפלגות גדולים של הלאומנות הבסקית השמאלית: אהוסקדיקו אסקרה (Euskadiko Ezkerra) שזכה לתמיכת החלק הפוליטי-צבאי של אט"א; והרי בטאסונה (Herri Batasuna) שהוקם בשנת 1978 סביב החלק הצבאי של אט"א. הרי בטאסונה דגל בעצמאות ובסוציאליזם ותמך ללא עוררין ב"פעולה הצבאית". הבחירות הכלליות שנערכו ביוני 1977 הוחרמו על ידי המגזרים הקרובים לפלג הצבאי של אט"א. המפלגה הלאומנית אמנם זכתה בקולות רבים, אבל המפלגות הלאומניות לא קיבלו את רוב קולות הבוחרים.
בבחירות הכלליות, העירוניות והאזוריות, שנערכו ב-1979, שבה ההגמוניה הלאומנית לזירה הפוליטית הבסקית. אבל בניגוד לעבר, הרי בטאסונה זכתה לקולות רבים. המפלגה הלאומנית הוסיפה להיות המפלגה הגדולה ובידיה שלוש הערים הגדולות ושלושת הפרלמנטים האזוריים בחבל הבסקים. היה זה הישג ללא תקדים. יחד עם זאת, פעולות הטרור לא פסקו עם מותו של פרנקו, חרף החנינה הכללית שהוכרזה ב-1977 במסגרתה גם אלה שהואשמו במעשי רצח שוחררו מבתי הכלא. הטרור אף החריף. כתוצאה ממעשי הטרור של אט"א מ-1968 ועד היום נהרגו 800 בני אדם.
חרף העובדה שהלאומנים התנגדו לחוקה החדשה, דווקא באמצעותה אושרה החוקה הבסקית האוטונומית. הדרישות לאוטונומיה לאחר מותו של פרנקו היו סביב הקמת פרלמנטים אזוריים והענקת יותר סמכויות לעיריות. הדרישות העממיות בדבר חנינה כללית, חירויות דמוקרטיות וחוקה אוטונומית זכו לתמיכה נרחבת ואף הדגל הבסקי (ikurrina) זכה להכרה רשמית בעת ממשלתו הימנית של אדולפו סוארס ביונאר 1977. במאי אותה שנה מפלגות האופוזיציה העיקריות חתמו על "הסכם אוטונומיה" באמצעותו הן התחייבו לפעול במסגרת הפרלמנט להשגת האוטונומיה. נציגי הרי בטאסונה סירבו להשתתף בדיונים יחד עם חברי הפרלמנט הבסקים לקראת כתיבת החוקה האוטונומית, שקיבלה את אישורה באסיפה שנערכה בעיר גרניקה בדצמבר 1978. הצעת החוקה האוטונומית הוגשה לפרלמנט במדריד, ולאחר דיונים, התקבלה ביולי 1979. ב-25 באוקטובר 1979 נערך בחבל הבסקים משאל עם לאישור החוקה (בהתנגדות אנשי הרי בטאסונה), המחוזות אלאבה, גויפוסקואה וויסקייה אישרו אותה ברוב קולות. חוקה זו תקפה עד היום.
ב-1980 נערכו הבחירות הראשונות במסגרת האוטונומית והמפלגה הלאומנית זכתה בניצחון, שאיפשר הקמת ממשלה שבמרכזה המפלגה הלאומנית. במסגרת האוטונומיה החדשה, חבל הבסקים זכה למידה רבה של סמכויות וממשל עצמי. בין היתר, האוטונומיה יכולה לגבות מסים, היא הקימה כוח משטרה: ה"ארצאינצה" (Ertzaintza), הקימה כלי תקשורת משלה, יש לה שליטה על מערכות החינוך והבריאות, פועלת לקידום הלשון הבסקית וכד’. המסגרת החדשה היא פלורליסטית, בה התמיכה האלקטורלית במפלגות הלאומניות היא בין 45% ל-65% מקולות הבוחרים. אך התמיכה במפלגות הלאומניות תלויה בטיב מערכת הבחירות. קרי: בבחירות האוטונומיות התמיכה במפלגות הלאומניות היא גדולה יותר ובבחירות הכלל-ארציות, משקלם של הכוחות הלאומנים הוא נמוך יותר.
מאז אישור החוקה האוטונומית הבסקית, לפני כ-25 שנה, נעשו ניסיונות רבים על מנת להפסיק את הלחימה של אט"א. כך, לאחר מו"מ עם השלטון המרכזי התפזר ב-1982 החלק הפוליטי-צבאי של אט"א (הזרוע הפוליטית – אהוסקדיקו אסקרה, נעלמה שנים לאחר מכן). כך שרק החלק הצבאי של אט"א נותר (יחד עם הרי בטאסונה) כארגון פעיל מאז ועד היום. המפלגה הסוציאליסטית שבראשות פילפה גונסאלס, ששלטה בספרד בין השנים 1982-1996 ושיתפה פעולה עם המפלגה הלאומנית הבסקית מ-1987, ניסתה לנהל מו"מ עם אט"א, אבל המו"מ לא עלה יפה. השיחות שנערכו באלג’יר ב-1989 בהשתתפות נציגי הממשלה ונציג אט"א לא הניבו פרי. במקביל לקיום המו"מ, משרד הפנים של הממשלה הסוציאליסטית הפעיל טרור ממלכתי באמצעות ה"קבוצות לשחרור נגד טרור" (GAL – Grupos Antiterroristas de Liberacion) האחריות לרציחתם של 27 בני אדם בין השנים 1983-1987.
ב-1988 ראש הממשל האוטונומי החדש, חוסה אנטוניו ארדנסה מהמפלגה הלאומנית הבסקית, קידם את החתימה של רוב מפלגות הבסקיות על "ההסכם לנרמול ופיוס באהוסקדי". הסכם זה מהווה צעד חשוב בהקמת חזית מאוחדת של לאומנים ואלה שאינם לאומנים נגד אט"א. בעקבות המפלות הרבות, אט"א החליט למקד את מאמציו בלוחמת גרילה עירונית, בעלת עוצמה נמוכה אבל בשיתוף פעילים מן השורה, הפועלים סביב המפלגה הרי בטאסונה והחברים בארגונים רבים (נוער, תרבות, ספורט, איגודים מקצועיים וכד’). התמיכה בהרי בטאסונה ירדה בהתמדה מהשיא שנרשם בבחירות האוטונומיות – 18% מקולות הבוחרים. הירידה בכוחה של המפלגה לא הדאיגה במיוחד את מנהיגיה והיא מוסיפה לדבוק בעמדות לפיהן קיימת סתירה מהותית בין אהוסקדי לבין ספרד; והפתרון לכך הוא אהוסקדי עצמאית, מהפכנית וסוציאליסטית. הרצח של חבר מועצה צעיר מן המפלגה העממית (המפלגה השמרנית בראשות חוסה מאריה אסנאר, שבשלטון מאז 1996), מיגל אנחל בלנקו, רק חיזק את רוח הלחימה של השלטון השמרני. בעקבות הרצח נערכו הפגנות עממיות נגד אט"א שהיו ללא תקדים.
אבל האחדות שהושגה היתה קצרת מועד. בקיץ 1988 ההסכם שנחתם על ידי כל המפלגות הבסקיות לא הוסיף להתקיים. זאת, כאשר המפלגות הבסקיות הגדולות (המפלגה הלאומנית הבסקית ואהוסקו אלקארטסונה) החליטו להתקרב להרי בטאסונה במסגרת הסכם אסטליה במטרה להתאחד סביב הצעה לריבונות בסקית מוגברת – הרבה מעבר לאוטונומיה הקיימת. כתוצאה מכך לא האריכה ימים הקואליציה בין המפלגה הלאומנית הבסקית לבין המפלגה הסוציאליסטית. לאחר מו"מ חשאי, הודיע אט"א על הספקת אש לזמן בלתי מוגבל. אך גם הספקת האש לא האריכה יותר מ-14 חודשים. במהלך הפסקת האש, הרי בטאסונה זכתה שוב לתמיכה גדולה בקלפי, לראשונה מ-1979. הרי בטאסונה אף תמכה בקואליציה הלאומנית הבסקית בראשות חאון חוסה איברצ’ה מן המפלגה הלאומנית הבסקית. ראשי הרי בטאסונה לא הבינו שעתידה הפוליטי של המפלגה תלוי בהמשך הפסקת האש מצד אט"א. לאחר שנכשלו מספר מפגשים בין נציגי הממשלה המרכזית הספרדית, אט"א סבר שהתהליך לא התקדם מהר כפי שציפה והוא שב לפעולות הטרור. כך המפלגות הלאומניות איבדו את הרוב במסגרת הממשל האוטונומי.
אובדן התמיכה באט"א בשנתיים האחרונות היו הרקע להעמקת העימות בין המפלגות הלאומניות הבסקיות הגדולות והמפלגות הכלל-ספרדיות (המפלגה הסוציאליסטית והמפלגה העממית). המפלגה הלאומנית, במקום לשוב ולכרות ברית עם הסוציאליסטים, החליטה לנטוש את הדגם הממשל האוטונומי מ-1979 ודורשת עתה מעמד חדש לחבל הבסקים: "פרויקט שיתוף הפעולה החופשי" עם המדינה הספרדית. הצעה כזו הוצגה על ידי איברצ’ה בספטמבר 2003, אך מבלי לדרוש את העצמאות המלאה.
הממשלה המרכזית שבידי המפלגה העממית, בתמיכת המפלגה הסוציאליסטית שבאופוזיציה, החלה בצעדים על מנת לבודד את אט"א מסביבתו החברתית והפוליטית. כך נסגרו עיתונים, שלדעת השלטון המרכזי הסיתו לאלימות; הזרועה הפוליטית של אט"א – המפלגה הרי בטאסונה – היתה לבלתי-לגלית ולא השתתפה בבחירות האחרונות שנערכו בחבל הבסקים. בניגוד לציפיות, צעדים אלה לא גרמו למחאות פוליטיות וחברתיות נרחבות ברחבי חבל הבסקים.
עתה ארגון אט"א עומד על פרשת דרכים. הוא חלש יותר מתמיד, השפעתו הולכת ומצטמצמת. הדרך הפוליטית-לגלית חסומה, הממשלה השמרנית המרכזית הפסיקה את פעילות המפלגה וסגרה את עיתוניה. גם ה"מאבק המזוין" (שלרוב תורגם לטרור אישי נגד אנשי צבא, משטרה ופוליטיקאים מהמפלגות הגדולות), אינו מהווה שום פריצת דרך ואף מבודד אותו יותר ויותר מהקהל הבסקי. סביר להניח שבתנאים אלה הארגון לא מסוגל היה או לא רצה לבצע פיגוע המוני בבירת ספרד. כאמור, לא ברור האם אט"א עומד מאחורי המעשה הנורא. מה שברור הוא שהוא עומד לשלם את מלואו המחיר הפוליטי.
דוידי יכול להרגע. ההצבעה על אט"א כמי שבצע את הפגוע תסתים בדיוק יום אחרי הבחירות בספרד. אחרי שהפגוע לא יועיל יותר לגרוף קולות יצביעו בדיוק על הגורם שביצע אותו – האסלם הקצוני שהכריז מלחמה על המערב.
אם דוידי צודק זו עוד הוכחה לקריסת המדנות הפדראליות
אבל דוידי מיתמם, אט"א לא יכול "להפיק" ארוע כזה. זה האיסלאם הקנאי
כמובן, שאני לא יכול להשיב לשאלה השואל סרחיו יאני במסגרת של 300 מילה (על פי תקנון האתר). אבל נדמה לי שהמקרה של ארגנטינה הוא רחוק עד מאוד ממקרה הפיגוע בספרד. יחד עם זאת, את מועד ההפגנות והעצרות ברחבי ספרד קבעו ראשי שני האיגודים המקצועיים. כאשר אסנאר הגיע להפגנה במדריד (הוא הצטרף לראשי שני האיגודים) הוא התקבל על ידי קהל שקילל אותו. במקומות אחרים (קטלוניה, חבל הבסקים) נציגי מפלגת השלטון לא יכלו להפגין – בגלל השמאל. ולבסוף: מאחורי ההפגנה מול מפלגת השלטון בשבת בשעות הלילה (20 אלף מפגינים) עומד הסניף במדריד של ה"איחוד השמאל". ועוד על "איחוד השמאל". הוא קרא לחבריו להפגין עם הסיסמא "לא למלחמה" (והכוונה לכיבוש עיראק) ואכן, אלפים – (בייחוד בקטלוניה ובחבל הבסקים)הגיעו אל ההפגנות והניפו סימסא זו. המקפידים במצוות הוסיפו: "המפלגה העממית רוצחת". המפלגה העממית היא מפלגת השלטון.
זה לא היה א.ט.א, וזה לא יכול היה להיות א.ט.א. פיגועים המוניים הם לא המדיניות של האירגון, ואין לו תשתית לכך.
סיפור א.ט.א היה ניסיון של מפלגת השלטון להישתמש בכאב של העם הספרדי על מנת לזכות בכמה קולות בבחירות.
השמאל והאיגודים המקצועיים שתקו, במקרה הטוב, או האשימו את א.ט.א. במקרה הפחות טוב.
החברה האזרחית יצאה אל הרחובות למחוא, "ללא מפלגות וללא איגודים" כפי שנאמר ההודאה הטלפנית שהזמינה להפגנות.
השאלה, שהיא אותה השאלה שעולה מארגנטינה היא, למה השמאל רחוק כל כך מהתנועה החברתית?
האם סרג’יו או דוידי יכולים להרחיב קצת על מפלגת "איחוד השמאל" ולעמוד על מקומה בפוליטיקה הכללית והמפלגתית בארץ הבאסקים? תודות.
כמה מילים על איחוד השמאל: זו חזית שהוקמה על ידי המפלגה הקומוניסטית של ספרד שהיא למעשה פדרציה של מפלגות קומוניסטיות הפועלות ברחבי ספרד וגם באזורים האוטונומיים – כגון קטלוניה וחבל הבסקים. בדבר פרטים נוספים ניתן לפנות אל אתרי האינטרנט של איחוד השמאל או של כל המפלגות האזוריות ב"לינקים" שבאתר זה (ר’ http://www.broadleft.org.) באתרים יש הסברים בכמה שפות (אנגלית, צרפתית).