ארי שביט במאמרו בעיתון "הארץ" דורש תמונה מלאה מיוצרי הסרט "מחסומים", שהביא את תמונות הסבל של הפלסטינים במחסומים, ולא הראה לעומתם את האוטובוסים המפוצצים. שביט מנגד שוכח להזכיר לצד האוטובוסים, את בתי הפלסטינים ההרוסים, את גזל הקרקעות, גזל המים, גירושים, עוצרים, כתרים וסגר מתמיד המוטלים על הפלסטינים. הוא שוכח את הטרור של המתנחלים כלפי חקלאים פלסטינים, בתמיכת הצבא. הוא שוכח את הביקורים הליליים של הצבא בבתי אזרחים…
כמה מאתנו מודעים לטראומה שעוברת משפחה שביתה נהרס, או שאדמתה נגזלה? איזה חינוך לשלום ולדו קיום יכול לשנות את רגשי הנקם של אלה שעברו את הטראומה הזאת?!
יוצרים, אמנים ופעילי זכויות האדם מנסים להביא לתודעת הישראלים את הסיבות לטרור הנפשע שמופעל נגדנו. הרי בזמן שכולנו חשבנו שאנו מצויים בתהליך שלום, ישראל הכפילה את קצב ההתנחלות בשטחים הכבושים. בשבע שנות "אוסלו" כמעט והכפילה את מספר המתנחלים בגדה ובעזה. לשם כך גזלו מאות אלפי דונם מהפלסטינים, הרסו יותר מ-800 בתים וביצעו שני גירושים – את הג’הלין גירשו כדי להרחיב את ההתנחלות מעלה אדומים, ואת תושבי המערות בדרום הר חברון גירשה ממשלת ברק אחרי פינוי חוות מעון (שהוקמה מחדש). יותר משנה לפני שפרצה האינתיפאדה אמר לי פעיל זכויות אדם פלסטיני, שעומדת לפרוץ אינתיפאדה. הם פשוט לא יכלו לסבול יותר את ניצול תהליך השלום להעמקת הכיבוש. אז מה בדיוק התברר בשנת 2000?!
לאורך האינתיפאדה הנוכחית הוכפל קצב הכיבוש. בשלוש וחצי השנים האחרונות הרסה ישראל כ-4,500 בתים והשאירה יותר מ-30,000 פלסטינים חסרי בית; גזלה כ-100,000 דונם אדמות, עקרה כ-70,000 דונם גידולים חקלאיים, הרגה קרוב ל-3,000 פלסטינים (רובם לא לוחמים). זה מלווה בסגר קבוע, כתרים ועוצרים, היוצרים עבור מרבית הפלסטינים מצב בו אינם יכולים להתפרנס כיאות. כך שהסרט מחסומים ונתונים אלה באים לומר לחברה הישראלית, ראו איך בשם הביטחון – יותר נכון בשירות ההתנחלויות – מעוררים את פעולות הנקם הנפשעות נגדנו!
לגבי המשפט "הוא שוכח את הביקורים הליליים של הצבא בבתי אזרחים". "שוכח" הכותב כי המלחמה מתנהלת בין צבא ישראל ובין טרוריסטים המסתתרים בבתי אזרחים והם עצמם אזרחים. איפה מציע הכותב לחפשם במסעדות או בחוף הים ? האם יש להצדיק את פעולת המתאבדים ולא לפעול נגדם ללא קשר לויכוח האידאולוגי בין ימין לשמאל ? האם אני שומע הצדקה כלשהיא לפעולות המתאבדים , אם כן נא לציין זאת בבהירות ללא עמימות.
אני מסכים אחם דברי המאמר אבל…
יוסי טבג’ה, שוטר מג"ב שנרצח ע"י חברו הפלסטיני לסיור בתקופת הסיורים המשותפים בין המשטרה הפלסטינית וצה"ל, הרצח בוצע כמה ימים לפני העליה הפרובוקטיבית של שרון להר הבית, וכך ערפאת, ששפך את הדלק על המדורה בדוגמת הסתת הפלסטינים נגדנו, קיבל את הגפרור מידיו של שרון, וכך הפלסטינים שיחקו לידיהם של ארגוני הטרור ואנחנו שיחקנו לידיה של הכוחנות הישראלית ושל אריאל שרון, אם אתם רוצים לראות שתי ביוגרפיות דומות, אם לא זהות כמעט בכל, תקראו את הביוגרפיה של שרון ושל ערפאת, הם אנשים בעלי חשיבה מאוד דומה. עוד דוגמאות של הצגת הפרטים בצורה בה אנחנו ה"צודקים" הם שיחרורו של מוחמד דף, שפרס אפילו ביקש את הסגרתו, 8 ימים אחרי עליית שרון להר הבית.
מה שאני בעצם בה לאמר הוא, שגם אנחנו, השמאל, אל לנו להיות נאיבים, זה לא שישנה 50% אחריות עלינו ו-50% אחריות עליהם, או 60% אחריות עלינו ו-40% אחריות עליהם, ישנה 100% אחריות על שני הצדדים, אבל זה ביחס לאלימות, ביחס לכיבוש האחריות היא כולה עלינו.
אם אתם באמת רוצים לצאת מהמשוואה של כיבוש=אלימות, תלכו לדרא"פ והודו שם השחורים וההודים לא השתמשו באלימות וקיבלו הכל, או לאינתיפאדה של 1987 בה האלימות באה בעיקר מהצד שלנו והסוף היה בחירת ממשלת רבין ושיחות השלום שהובילו לאוסלו, ובגלל זה אוסלו הוא הסכם לגיטמי. חוץ מזה הכיבוש צריך להיפסק, כי בדיוק כמונו, בסיס החשיבה צריך להיות בכך שלעם הפלסטיני יש זכות למדינה לפי גבולות 67′ מבלי להתחשב באלימות, כי ארגוני החמאס מראים לנו גם היום שאין ממש בכוונתם לעצור בגבולות 67′, השמאל צריך לחשוב איך הוא רואה ומראה לעם שיש שם צד שני, שזכותו למדינה בה הוא יבחר את המנהיג שלו ולא אנחנו, ובאותו הזמן לא מצדיק או מחפש תירוצים לטרור.
גלילי צודק.
הבעיה היא דו סיטרית:
א. אלמלא היו פיגועי טרור, קרוב לודאי
שמרבית הקורבנות הפלשתינאים היו חיים,
ובתנאים עדיפים בהרבה מאשר היום.
ב. יש למישהו ספק שאם לא היתה אינתיפאדאת
אל-אקצא עם הפיגועים הרצחניים, הייתה
היום מדינה פלשתינאית?
ג. אולם – האם כמה אלפי לוחמים מצדיקים יחס
כה קשה ואלים כלפי כל האוכלוסיה.
למה הדבר דומה?
נומר – לשכונת הרכבת בלוד.
הבה נחיל עוצרים על כל שכונת הרכבת, וכך
ייפסקו מעשי הפשע.
ד. גם השוואה זו הינה דמגוגית – כיצד ניתן
להשוות פשעי סמים, גניבות ושוד לרצח
בלתי פוסק, בכוונת תחילה, של חפים מפשע,
ילדים נשים וכ’ו.
בקיצור – להפסיק את הכיבוש בהסכם סביר
שלא יכלול זכות שיבה (למעט מספר סביר של אלפים).
ו…הפסקה מוחלטת של טרור לאומני פלשתיני.
מישהו רואה את זה עומד לקרות, אפילו אם ביילין יהיה ראש ממשלה?
מי בעד חיסול הטירור ירים את ידו
עמוס גבירץ שלום,
בהכירי אותך ואת דעותיך הפציפיסטיות (אותן אני מכבד) קשה לי להבין כיצד אינך שולל בתוקף את האמצעים בהם נוקטת התנועה הלאומית הפלסטינית. כפציפיסטים גדלנו כולנו על ברכי המאבקים הבלתי אלימים של מהטמה גנדי,מרטין לותר קינג,ואחרים. אכזריותו של הכיבוש הבריטי בהודו למשל, לא נפלה מזו של הכיבוש הישראלי בשטחים, ןלמרות זאת לא נקטה התנועה הלאומית ההןדית בראשותו של גנדי באמצעים אלימים כלשהם,והשיגה השגים מרשימים. הרשה לי גם להזכיר לך ולמגיבים כי העם הטיבטי נתון מאז 1955 לכיבוש סיני אכזר מעין כמוהו-לפי הערכות ממעיטות בוצע שם טרנספר של מאות אלפים בנוסף להוצאות סיטוניות להורג ו"חינוך מחדש". למרות זאת אינני מכיר מחבלים מתאבדים טיבטים.
לצערי דווקא התגובה האלימה של הפלסטינים עובדת לרעתם. לן היו נוקטים בהתנגדות לא אלימה היו משיגים הרבה יותר.\
היכן התנועה הפציפיסטית הפלסטינית? מדוע אין שומעים את קולה?
עמוס, בהגדרתך את מה שהממשלה וכל עדרי הקרנפים מכנים "טרור פלשתיני" כ – "פעולות הנקם הנפשעות", הנך שופט לחומרה ושלא בדין את אלו שלא היית במצבם. הגם שאתה מתאר היטב את סבלם כשהם נמחצים תחת מגפי קלגסנו,ואפילו שחייך שלך הנם קודש לסמכם בסבלם כי אין מושיע, הרי שאין לדון אדם המחרחר על עמוד התליה על כך שעויתות רגליו הלא נשלטות בצאת נשמתו פוגעות בסנטר התליין.
10 פועלים חפים מפשע הנהרגים בזמן עבודתם בנמל אשדוד הם "עוויות רגליים לא נשלטות הפוגעות בסנטר התליין"? היש הצדקה כלשהי לפיצוץ מכוון של ילדים במסעדה?
רצח נפשע הוא רצח נפשע הוא רצח נפשע. היהודים תחת הכיבוש הנאצי היו תחת סבל "מעט" חמור יותר מזה שבו נתונים הפלסטינים. ועדיין לא טבחו ללא אבחנה באזרחים גרמניים. יתרה, אם מי מהם היו טומנים פצצות במסעדה ברלין הייתי רואה בזה רצח נפשע.
ניר היקר,
מדוע אתה משתמש בדימוי "אדם המחרחר על חבל התלייה" ו"צאת נשמתו" בתיאור מצבם של הפלסטינים? האם לדעתך מצבם הנןכחי משול לאדם שאפסה תקווה לחייו? מוזר מאד.
הסרט מחסומים הוא סרט תעמולה המציג תמונה מסולפת של הנעשה במחסומים. מה שמוצג בו הוא
לא הסבל האמיתי של התושבים במחסום אלא הצגה
של התנהגות חיילית לעיני המצלמה. המציאות
בשטח איומה מזה כמובן. ה"ביקורת" של ארי שביט אינה אלא המשך ישיר למה שעושה הסרט –
הכחשת המציאות בשטחים. בטענו כי הסרט אינו מאוזן, הוא תורם את תרומתו למסך הערפל הישראלי המוטל על המציאות בשטחים. המסמכים החושפים את המציאות בשטחים בהוויתה הלא
מסוננת, אינם משודרים בארץ.
מי שרוצה להתעניין בנושא יכול לעיין בסרטים
כמו "אפטרשוק"/האינתיפאדה השנייה (מיום חמישי הזה באוזן השלישית, בגירסה עברית).
אני וחברי מצולמים בסרט בסיטואציות שהוצאו מהקשרן ומבלי שהתקבלה רשותונו ואף לא תגובתנו.
להביא בצילום מספר שניות מתוך ארוע של שעות שהצלם היה נוכח בו ומבלי שהצופה מקבל תמונה רחבה של כל הפרמטרים שמשפיעים על הסיטואציה – זה סילוף מגמתי ! זו לא אמנות – זו פוליטיקה .
אני שמח שהסרט הוקרן בערוץ 8 ויוצא מנקודת מוצא שקהל אינטליגנטי יצפה בו וידע להבחין שנעשתה פה עריכה מכוונות להבדיל משידור במהדורת חדשות.