אשליות ליברליות והיחסים הסימביוטיים בין הימין הפאשיסטי לבין שירותי הביטחון
האזרח הסביר נוטה לצערי להאמין במיתוס שהמשטר שלנו שוקד על הגנת הדמוקרטיה מפני יסודות אנטי-דמוקרטיים בשמאל ובימין. מקובל להסביר לאותו אזרח, שהכלים הממלכתיים להשגת מטרה נעלה זו הם שירותי הביטחון ומנגנוני המודיעין השונים, שנוצרו במיוחד לשם כך. כדי לחזק את האמונה במיתוס ולאושש אותו אצל האזרח המודאג, מפרסמים ברבים את דבר קיומה של מחלקה יהודית בשב"כ, הפוקחת עין על הימין הקיצוני היהודי מבית מדרשו של הרב כהנא והדומים לו.
מייצג זה הוא כוזב ומסולף מיסודו. הימין הקיצוני, ובתוכו הכנופיות הכהניסטיות, הוא מרכיב אינטגרלי במערך הכוחות האנטי-דמוקרטיים השולטים בארץ הזו. הימין הקיצוני הוא חלק ממערך הכוחות שמגינים על הכיבוש, שמנציחים את ההפליה נגד האוכלוסייה הערבית בישראל. הימין הקיצוני משולב בכוחות המאיימים באופן מיידי וברור על הזכויות הדמוקרטיות של פעילי השלום והשמאל. נכון שאפשר לקרוא מפעם לפעם בעיתון, שפעיל כהניסטי זה או אחר עומד לדין. לאחרונה אף ביקשו השלטונות לעשות עלינו רושם בכך שהם מחזיקים את נעם פדרמן במעצר מינהלי. ייתכנו חיכוכים ומתחים בין הכהניסטים ובין השירותים החשאיים, אך תופעות אלה הן במהותן קישוט והסוואה.
שני אלה, מנגנוני החושך מצד אחד והפושעים הכהניסטים מצד שני, פועלים באופן מתואם וככלים שלובים. אין לפקפק בכך שלרשות המשטר עומדת כמות עצומה של ראיות והוכחות בדבר הפרות חוק והתגרויות בלתי חוקיות מצד אנשי כהנא. הכהניסטים בשטחים הכבושים הם גורם מזוין המשולב במערך הביטחון הצה"לי. הם מחזיקים בהיערכות משלהם, מעין צבא פרטי תחת כנפי צה"ל. אילו ביקשו השלטונות להעמיד את פדרמן, בן-גביר, מרזל ודומיהם למשפט ולהכניס אותם לבית סוהר לשנים רבות, הם היו יכולים לעשות זאת ללא מאמץ מיוחד.
לשלטונות יש שיטות מוכרות באמצעותן הם יודעים לנצל את הכנופיות הפאשיסטיות למטרותיהם. על ידי כך שמאפשרים לכהניסטים חופש פעולה בלתי מוגבל, עוקבות זרועות השלטון אחרי ה"טמפרטורה" הפוליטית בשטחים ובציבור הישראלי. בנוסף על כך, שומר המשטר לעצמו את היכולת לנצלם להתקפות אלימות נגד הפלסטינים במסווה שמונע ייחוס הפעילות ל"שלטונות המוסמכים". חשוב מכל, כוחות הביטחון למיניהם מבקשים שיעמדו לרשותם כוחות "אנטי ממסדיים", המאפשרים למנגנוני החושך דרכים להתערבות ישירה או עקיפה בהתפתחויות משבריות למיניהן. טכניקות אלה הן אלמנטריות ומוכרות לכל מי שלמד את תולדות הפאשיזם ואת יחסי הגומלין בין שירותי הביטחון ובין הכוחות הפאשיסטיים השונים.
השמאל חייב לקיים מערכה רעיונית נגד הסנגוריה הליברלית על הזכויות הדמוקרטיות כביכול של גורמים פאשיסטים. גם בשמאל הישראלי יש פה ושם נציגים של הגישה הליברלית הזו. אך ככלל, אימץ השמאל כאן, יחד עם השמאל בעולם, עמדה ברורה וחד-משמעית, שמתבטאת בסיסמה: אפס סובלנות לפאשיסטים, אפס סובלנות לתעמולת שנאה וגזענות, אפס סובלנות לפשעי שנאה. על כן, די מפתיע להיתקל במי שמתרגשים לנוכח חיכוכים ומריבות ביחסי אהבה שבין הפאשיסטים הגלויים בארץ ובין זרועות השב"כ. השמאל והציבור החרד לגורל הדמוקרטיה דורשים שהשלטונות יפסיקו לפנק את הבריונים-הרוצחים מבית מדרשו של הרב כהנא, ויפעילו את מלוא עוצמת החוק והשלטון נגד ההשתוללות הגזענית הבלתי פוסקת שלהם. יש לעצור אותם ולהחזיק אותם במעצר עד גמר ההליכים נגדם. אם הממשל אך ירצה בכך, הם יורשעו ויישפטו לשנים רבות ויושמו מאחורי סורג ובריח.
אין אני מתרשם למראה הכאילו-דיכוי נגד פעיל כהניסטי זה או אחר. איני מאמין אף לרגע שיש היבט עקרוני כלשהו בסבך היחסים, ההתקשרויות הסודיות והמתחים שבין הכהניסטים ובין הבוסים שלהם בשירותים החשאיים. הדאגות ה"ליברליות" בסוגייה זו, המביעות חשש כי השלטון פוגע בזכויות הפדרמנים למיניהם, משתלבות בטענה הנלוזה שעלינו להתחשב בזכויות הפאשיסטים כדי למנוע פגיעה במעמד השמאל. ההתפתחות וההתבגרות של השמאל מחייבות אימוץ עמדה חד-משמעית, הדומה לעמדת השמאל האירופי כולו: אין להתייחס בסובלנות לפאשיסטים ואין לדאוג ל"זכויותיהם", יש לעצור את הפאשיזם ולחסום את דרכו במקום ובשעה שהוא מופיע. הפאשיזם הוא הצד האפל – האלטרנטיבה בכוח – של משטרים "דמוקרטיים" בשעת משבר. רצוי שלא נחיה באשליות: ידיהם של הפדרמנים מגואלות בדם פלסטיני, והם מתכוננים להפעיל נשק בהזדמנות הראשונה נגד ציבור שוחרי השלום.
לפי דבריך, גם חיסולו של הפאשיסט יאסין הוא מוצדק, בעוד לדעתי יש לעשות שיקולי רווח והפסד לפני כל צעד ברוטלי כנגד הכוחות הפאשיטים, שכן אם נחסל את כהנא, אז גם צפויה תסיסה רבה יותר בדומה לתסיסה של אחמד יאסין, ונשאלת השאלה- מתי כדאי לטפל ב"ראשי הנחש" ביד קשה ומתי לא? י
לא הבנת, ידידי. קמינר אינו מדבר על הפעלת אלימות אלא על שימוש בחוק. חיסול הוא רצח לכל הדעות ולכן אינו מקובל.
אשר לטיפול הולם- הבעיה לדעתי היא בראש ובראשונה דעת קהל אוהדת לכהניסטים (או לפחות לא מתנגדת) ובזה קשה לטפל.
בקושי אנחנו מצליחים (מי שבכלל מנסה) לגייס את האנרגיות לסולידריות עם אסירים פוליטיים שבאמת נרדפים שומאבקם קשור באג’נדה שלנו (וענונו, התנועה ההאסלאמית, אבנאא אלבלד, אסירים מהגדה), כך שכל הדיון על הפדרמנים הוא אקדמי לחלוטין ולא קשור לשום דבר שאנחנו אמורים או יכולים לעשות.
אם הייתי בתור איזושי "אגודה לזכויות האזרח" אמור כן או לא להוציא גילוי דעת בעניין כזה, אולי אפילו הייתי כותב שאני נגד שהמדינה תדכא פדרמנים, אבל אני הרבה יותר נגד שהיא תרשה להם לדכא פלסטינים.
יורם בר-חיים
עמדה צודקת במיוחד.
לדעתי השמאל בישראל, הן הציוני והן הלא ציוני, מושפע יתר על המידה מהשקפות ליברליות.
כששולמית אלוני ניסתה לסגור את ערוץ 7 בהיותה שרת התקשורת התנפלו עליה בשצף קצף עשרות "אנשי רוח" המזוהים עם השמאל.
אצל השמאל הציוני זה נובע אכן מהשקפת עולם. אצל השמאל הרדיקלי זה נובע גם מתפיסה פרגמטית: "זה עלול להעניק לגיטימציה לפסילה ולהשתקה בצד השני".
ייתכן שהדבר נכון. הציבור הרחב, המונע מתעמולה שקרית, עלול להסיק מפסילה או מהוצאה מחוץ לחוק של גורם פשיסטי-גזעני כלשהו שמותר, או אף צריך, "לאזן" זאת ב"צד השני".
אבל אני סבור שיש ליטול את הסיכון.עובדה. כשנחקק התיקון לחוק יסוד הכנסת שאפשר לפסול את רשימת כך, אותו תיקון גם התיר לפסול רשימה ה"שוללת את מדינת ישראל כמדינת העם היהודי". עד עתה נכשלו כל הניסיונות לפסול רשימות כלשהן מתוקף סעיף זה.
השמאל חייב לפעול ללא מורא וללא התחשבות בשום סכנת בומרנג לשלילת הכלים והמשאבים מכל פרט או גוף הדוגלים בגזענות או חותרים למדינת הלכה. וזה לא רק "שוליים סהרוריים", זה בראש בראשונה מוסדות ש"ס, המפד"ל, מועצת יש"ע, ישיבות ההסדר וכד’.
אנחנו רגילים להתנשא על פני עמי האזור. הגיע הזמן שננסה ללמוד קצת מהם. אלז’יריה מתמודדת עד עתה היטב נגד סכנת הקמתה של מדינה פונדמנטליסטית, לפחות טוב יותר מאיתנו.
דומה שנתערבבו כאן שני עניינים: חקיקה נגד פעילויות או התבטאויות פשיסטיות מחד גיסא והתנכלות חוץ-חוקית מצד המדינה כנגד אנשים הידועים בהשקפתם עולמם הפשיסטית מאידך.
חקיקה אנטי-פשיסטית ואכיפת חקיקה כזו היא נושא שראוי להתדיין בו, אך תמיכה בפעולה שרירותית של המדינה כנגד אדם כלשהו – יהיו השקפותיו אשר יהיו – היא למעשה עמדה פרו-פשיסטית. "הפדרמנים" אינם הבעיה – פושעים ונבלים היו ויהיו תמיד. הבעיה היא מדיניותה של ממשלת ישראל. מתן לגיטימציה לממשלה להתנכל למי שסר חינו בעיניה הינו צעד בלתי הפיך, שקורבנותיו יהיו ברובם אנשים שבינם לבין "הפדרמנים" אין ולא כלום.
מעניין באילו עטיפות צלופן צבעוני עוד ניתן להשתמש כדי לעטוף את סוכריית הדיקטטורה.
אני מנסה לפתוח את הצלופן ולהגיע לעיקר.
כפי שהבנתי את מר קמינר, למדינה היהודית הלא דמוקרטית מותר לעצור מעצר מנהלי כל אדם בתנאי שדעתו והרישא של ה"???איזם" שונים מאד משלו.
כפי שאמר כבר ג’ורג’ ברנארד שאו "על העיקרון כבר הסכמנו, עכשיו זה עניין של מחיר."
בנוסף, ע"פ דברי מר קמינר – ציטוט: "הימין הקיצוני, ובתוכו הכנופיות הכהניסטיות, הוא מרכיב אינטגרלי במערך הכוחות האנטי-דמוקרטיים השולטים בארץ הזו."
כלומר, על פי ההגיון של קמינר למדינה מגיע בונוס על כך שהיא נוהגת באנטי דמוקרטיות ולכן מותר לה לעשות שימוש במעצר מנהלי.
צר לי אך לדיעות כל כך בלתי דמוקרטיות המתגלות תחת מעטה שוא של נאורות יש לי אפס טולרנטיות.
אגב, כאשר מצרפים יחד שכבות צלופן צבעוניות רבות, האור אינו עובר דרכן והכל נראה די שחור…
צר לי יעקוב, אבל אתה עושה את הטעות שעושה כלל ההמון הניבער כאשר מבלבלים בין דמוקרטיה לאנרכיה.
דיקטטורה, להבדיל מדמוקרטיה, מגבילה את החופש על מנת לשמר כוח של קבוצה מצומצמת וליכפות אותה על הרוב.
אנרכיה, להבדיל מדמוקרטיה, נותנת חופש פרט בלתי מוגבל.
אך דמוקרטיה, להבדיל משני אלו, מגבילה את חופש הפרט אך ורק על מנת להגן על חופש הפרט. הגבלה זו נעשית כדי למנוע עלייה חוקית של דיקטטור והדוגמאות לכך רבות: החל מהטירניה באתונה במאה ה5 וכלה בנאציזם בגרמניה במאה ה20.
שלילת החופש מהכהניסטים אין לה קשר להסכמה או אי הסכמה עם דיעותיהם. רק לעובדה שההיסטוריה וגם ההיגיון הפשוט מורים לנו שכאשר נותנים לקבוצה שכזו חופש במיסגרת הדמוקרטיה התוצאה היא שבמהרה הם יבטלו את הדמוקרטיה. נועם פדרמן וקבוצתו שוללים בגלוי את הדמוקרטיה ועל כן אין להם זכות לקחת בה חלק.
לעומר ק.
לא מובן לי מדוע אתה נזקק למילים "כלל ההמון הניבער" כדי לחזק את דעתך. די בכך שתביע את דעתך ללא התנשאות.
לעצם העניין: על אותו משקל של פדרמן האנטי דמוקרט המובהק (מסכים בהחלט) יכול לבוא מאן דהוא ולטעון כי תמיכתו של חבר הכנסת עאזמי בשארה בסוריה הדיקטטורית ובחזון "סוריה הגדולה" ובעקיפין בחיזבאללה הינה אנטי דמוקרטית לא פחות מהצהרותיו של פדרמן. ועדיין איש אינו עוצר את אנשי בלד מעצר מנהלי.
הנושא כאן אינו הבחירה בין דמוקרטיה לאנרכיה. הנושא הוא האם מדינה דמוקרטית רשאית לעצור אדם ללא משפט. והתשובה של כל אדם חופשי ודמוקרטי באמת, היא לא !!!
אם פדרמן עבר עבירה יש להעמידו לדין אם לא יש לשחררו. כנ"ל לגבי כל אדם אחר.
אני מוכרח לומר שלאור חלק מהתגובות למאמר של מר קמינר אני חש כי חלק מהשמאל הרדיקלי איננו באמת דמוקרטי (כולל קמינר עצמו) ויש בדברים יותר משמץ של "פיו וליבו אינם שווים" תרתי משמע.
השאלה מה מותר למדינה דמוקרטית היא מעניינת אבל היפותטית כי אנחנו לא חיים במדינה דמוקרטית. השאלה היא האם במדינת אפרטהייד צריך השמאל להתגייס להגנת תומכי האפרטהייד הקיצוניים ביותר, שהם נאצים פר-אקסלנס.
אני מציע לבחון את הדברים בדרך הבאה:
רק לצורך הדיון, נאמר שפדרמן היה מפרסם מאמרים בוטים ופשיסטיים ככל שיהיו ומלבד זאת לא היה נוקט בכל פעולה אלימה אחרת, לא ישירה, לא עקיפה, וגם לא באמצעות אחרים.
האם במצב זה זכותו להביע את דעתו? כנראה שרוב הקוראים יסכימו שכן.
לדעתי אלו שלא יסכימו עד כאן הם בעצמם אנטי דמוקרטיים בעליל.
אם נסרוק את הכתוב באתר הזה, יימצא כאן חומר לא פחות בוטה ואלים כולל, במקרים מסויימים, הצדקת רצח חפים מפשע ואפילו קריאה אידאולוגית לאלימות. עדיין איש אינו מעלה בדעתו את מניעת פרסום הדברים וודאי שלא נקיטת פעולה כל שהיא נגד הכותבים.
ברור לכולם שפדרמן אינו רק "פובליציסט" פשיסטי, אלא הוא גם פרובוקטור בלתי נדלה.
כאן נשאלת השאלה מהו המבחן לטולרנטיות השלטונית כלפי אנשים כמו פדרמן. אני לא מכיר מבחן אחר במדינה דמוקרטית מאשר החוק ומערכת המשפט.
החוק בישראל מגן לא רק מפני פעולות אלימות אלא גם מפני אלימות מילולית. ישנם חוקים למניעת הסתה,חוק לשון הרע ועוד.
אם ישנן די ראיות להעמיד את פדרמן לדין אזי המדינה חייבת לעשות זאת, אם לאו, איך ניתן להעלות על הדעת להתיר כליאת אדם ללא משפט?
יעקב צודק- עמדותיו של פדרמן, גועליות ככל שיהיו, עדיין חשובות למהות הדיון במדינת ישראל, תמיד יהיה מישהו שיסמן את הסמן הימני בוויכוח הפוליטי שחייב להתקיים במדינה ששואפת להיות דמוקרטית. כל עוד דעותיו ומעשיו נשארים במסגרת החוק חובה על כל ישראלי שוחר חופש- שמאל כימין- להילחם עבור זכותו להגיד אותם. אולם כמו בכל דבר בחיים, מחוסר זמן, יש לקבוע סדר עדיפויות, ובסדר העדיפויות האישי שלי, פדרמן דעותיו וזכותו להביע אותם נמצאים ממש בסוף.
1. ליורם בר חיים – נא להוציא מהלכסיקון שלך את המילה "נאצי" בהתיחסותך לכל אדם בכלל וליהודי בפרט ואין מה להוסיף.
2. זכותו הבסיסית של כל פושע למשפט. (יש שהציעו זכות זאת באתר גם לאחמד יאסין שר"י) לפיכך אני מסכים עם יעקב שגם עם דעותיו של פדרמן אינן מקובלות עלי, משפט צריך להיות לכל אזרח שסרח (על מעשים ולא על דעות).
3. הכותב הנכבד כותב שאילו רצו השלטונות להעמיד את פדרמן למשפט יכלו לעשות זאת. הכותב מניח ששיתוף פעולה בין השלטון לימין גורם לו להמנע מכך. מוזר הוא שהימין מבקש להעמידו לדין, השמאל מבקש זאת ורק ה"שלטון" נמנע? אולי הם מפחדים שהוא יצא זכאי? כך או כך יש להשתמש בדרכים דמוקרטיות בזה כוחנו ולא הפחדה מימין ומשמאל בטרור.
את הצביעות הציונית סילקתי מהשליטה על הלקסיקון שלינלפני יותר מעשר שנים ואני לא מתכוון להחזיר אותה. שום ציוני צבוע ש"מאזן" בין ימין לשמאל לא יאמר לי באיזה ביטויים להשתמש. נאציזם הוא עמדה, מעשים ודרך מחשבה והוא אינו מוגבל לעם מסוים או לקרבנות מסוימים. מי שהטיהור האתני של 48 והאפרטהייד שהוקם בו לא מספיקים לו ופרויקט חייו הוא הטוטאליזציה של הגזענות הציונית הוא נאצי.
יורם בר-חיים
יעקב,
נעם פדרמן אכן עבר עברה: חברות בארגון טרור.
מה עוד שהוא מתנגד לדמוקרטיה בגלוי. לא, לא כל אדם זכאי לזכויות הדמוקרטיות. מי ששולל את הזכויות הדמוקרטיות בגלוי אין לו הזכות לקחת חלק בהן.
מה עוד שנעם פדרמן ודומיו הם סכנה ממשית לדמוקרטיה הישראלית. עקב השלהוב הלאומני שקיים בארץ כיום הם יכולים בקלות לעלות בצורה דמוקרטית ואז לבטל את הדמוקרטיה. אם היה החשש שעזמי בשארה יעשה את אותו הדבר היה רלוונטי גם לגביו. תחשוב בהיגיון: איזה מבין שני האיומים הוא הממשי?