הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-8 באפריל, 2004 78 תגובות

במלאת 45 שנים למהפכה הקובנית, נסענו אני ורעייתי ברוריה לראות את קובה במו עינינו. אחרי שבועיים של שהייה באי, כאשר אנו נשאלים "איך היה"? אנו משיבים בערך כך: "אומה משגעת, מדינה מרתקת ובעיות קשות". תוך שפע הרשמים של כל אחד מאיתנו, ומכל מה שהבאנו אתנו – יומן מסע מפורט, תמונות, יצירות אמנות ושפע של מוסיקה – ננסה לפרט בקצרה את כוונתנו.

בקובה חיים כיום 11.5 מיליון קובנים. 2 מיליון או אף יותר מזה (שמענו מספרים שונים) חיים בארה"ב, במיאמי, ושם מרוכזים אויביה של המהפכה הקובנית. כאשר הגענו לשדה התעופה בהוואנה (על שם חוסה מרטי, הגיבור הלאומי והמשורר הקובני הנערץ מהמחצית השנייה של המאה ה-19), הלמה בנו מיד מהותה המרשימה ביותר של האומה הקובנית, וזהו שלל צבעיה. כאשר אתה מגיע מהגזענות הישראלית, צועק אליך שלל הצבעים המולטי כ- 50%, השחור כ-30% והלבן כ-20%. כל הצבעים מעורבים זה בזה כדבר הטבעי ביותר בעולם, וכאילו תמיד ובכל מקום זה בדיוק כך. שתי דוגמאות: אשת אביו של מדריכנו שמעון היהודי (יש גם כאלה) היא מולטית; הסבא והסבתא של מדריכנו השני, אריאל, הם שחור ולבנה. כמובן שלא עלה בדעתם לספר לנו על כך, וגילינו זאת במקרה. זו אינה כלל "ידיעה" בקובה. אלו הם החיים. במהלכו של הביקור אתה רואה זאת בכל פינה: ברחוב, במשרדים, במסעדות, בלהקות נגינה וזמר ובין המוני הרוקדים.


העובדה השנייה המכה בך מיד הוא החום האנושי; סבר הפנים, החיוך, המגע הפיסי ממש והנכונות לסייע. כמובן שכאשר הוא מכוון לתיירים יש בו אינטרס כלכלי מובהק, אינטרס דולרי (ועל כך בהמשך). אבל הוא מורגש על כל צעד, בין הקובנים לבין עצמם, ובמיוחד בין גברים לנשים. חשנו עצמנו נתונים באווירה ארוטית ממש. היא מורגשת כמובן בריקודים הקובנים שהם גם דרכי בילוי לילדים וילדות, לנערות ונערים בני-עשרה, בכל הגילים האפשריים, בהפסקות בבתי-הספר, ובכיכרות הערים: גיטרות, הקשות על תופים וכלי-הקשה אחרים, שירה וריקודים. זה נשמע גם בהערות מחניפות של גברים החולפים ברחוב על-פני נשים נאות (זו בהחלט מדינה מצ’ואיסטית); וזה בא לידי ביטוי במפגשים ובשיחות בין גברים ונשים שאינם מכירים זה את זה לפני כן, דיבורים המלווים עד מהרה במגע.


כאן ראוי להוסיף מיד שתי עובדות חשובות: מספר ההתחברויות וההיפרדויות בין גברים ונשים בקובה הוא ענקי, וחיי מין בקובה מתחילים בגיל צעיר מאוד, ולכן חינוך מיני הוא נושא חשוב בכל בתי-הספר ובשנים האחרונות גם בטלוויזיה הקובנית. אמצעי מניעה ניתנים כמעט בחינם.


עובדה שלישית שצעקה מכל עבר בהעדרה: אין תמונות ופסלים של פידל קסטרו, את תמונותיו של "פידל" (כך הם קוראים לו) אתה מוצא במשרדים רשמיים ובבתי-הספר אבל לא בחוץ. בחוץ, ברחובות ובכיכרות יש שתי דמויות עליהן מתחנך העם הקובני: חוסה מרטי וצ’ה גווארה. אין זאת אומרת שלא פגשנו גם סמלים וכתובות בכיכרות שיש להם מגמות חינוכיות אוניברסליות: פסלים של אלברט איינשטיין, גגארין, רוזה לוכסנבורג, הרוזנברגים, ויקטור הוגו. על שלטי רחוב רבים ראינו דמויות ממלחמות השחרור הקובניות, סיסמאות ואימרות של מנהיגי המהפכה. אין בקובה שלטי פרסומת מסחרית מכל סוג שהוא, גם לא בטלוויזיה. הפרסומת המסחרית אסורה בקובה.


ועוד על צ’ה גווארה בקובה. ליד העיר סנטה קלרה, מקום בו התנהל הקרב בין צ’ה ואנשיו לבין רכבת הנשק של הרודן פולחנסיו בטיסטה, שמשל בקובה עד למהפכה; על גבעה יפה במערה חצובה בסלע, נמצאים הקברים של צ’ה גווארה ואנשיו. הם יצאו מקובה לבוליביה – כשלושים איש, במטרה לסייע במאבק האנטי-אימפריאליסטי של ארצות אמריקה הלטינית. שם נתפסו, נרצחו, וצ’ה עצמו הוצא להורג למחרת היום בהנחיה אמריקאית. אחרי עשרות שנים איפשרה ממשלת בוליביה לקובה להוציא מהקברים את צ’ה ואנשיו וגופותיהם נקברו במערה שנחצבה בגבעה זו. על הגבעה ניצב פסל יפה של צ’ה, לידו חצובים בסלע שני טקסטים: מכתבו של צ’ה לפידל קסטרו ערב צאתו לבוליביה: עד כמה הוא מעריך אותו וכמה למד ממנו… אבל פידל חייב להישאר בקובה ולהנהיגה ואילו הוא (רופא צעיר מארגנטינה) רואה עצמו כאזרח אמריקה הלטינית כולה, ולה ולמהפכתה הוא חייב אמונים.


אין ספק שכאשר נמצאים שם, גם אם ידעת את העובדות, וגם אם עצם הנסיעה לבוליביה נכונותה מוטלת בספק (פידל קסטרו התנגד לה, אולם לא נשאל) אפשר לדעת יותר משידעת אי-פעם איך הפכה הדמות האנושית הזו לסמל אוניברסלי לכל מה שראוי להקריב את החיים למענו!


אולי כדאי להוסיף כאן כי עד היום בוצעו כבר כ-630 ניסיונות התנקשות בחייו של פידל קסטרו (שמלאו לו 77) הנודד בין הבתים ומקום מגוריו לא ידוע.


חברה במצור


אין ספק שמיליוני התיירים הפוקדים כבר עתה את קובה, 2 מיליון לשנה (וזו עדיין ראשיתה של התיירות כענף כלכלי מרכזי), באים לאי ברובם כתיירים ולאו דווקא כדי להשתתף בסמינרים פוליטיים. כבר קולומבוס אמר שזה האי היפה בעולם ועובדה זו לא השתנתה בהרבה מאז. המאות הרבות של התיירים שמלאו את מטוסנו מפריס להוואנה (גילאים 25-80), היו לנו סימן היכר ראשון. אולם אנו, תיירים אוהבי יופי בהחלט, באנו לא פחות מטעמים סמינריוניים. רצינו ללמוד עד כמה שרק אפשר במשך שבועיים – על חינוך, בריאות, תעשייה, חקלאות, דמוקרטיה ורמת-חיים. כמובן שבארבעה ימים בהוואנה ושמונה ימים באזוריה האחרים של קובה אפשר רק לטעום מכל אלה.


הדבר הראשון המוטל עליך ללמוד הוא הסגר שהטילה ארה"ב על קובה זה שנות דור. גם כיום, ביחסי הכוחות הקיימים, לא יכול בעל דרכון אמריקאי לבקר בקובה (למרות העובדה שיש בהוואנה מרכז אינטרסים אמריקאי). הרוצה לעשות זאת, כמו חלק מהקובנים החיים במיאמי, עושה זאת על-ידי "הולכת שולל" דרך מקסיקו או קנדה (הוויזה מודפסת על דף נפרד ולא בדרכון). בטרינידאד, עיר מקסימה בקובה, קיים מוזיאון הקונטר-רבולוציה, בו מתוארים ניסיונות ה-CIA האמריקאי, בעזרתם של גולים קובנים, להפיל את הממשל המהפכני בין השנים 1961-1965, בהתקפה על "מפרץ החזירים" ובשטחים נוספים שנכבשו ושוחררו. רק ב-1961, בעצם הגנתה של קובה מפני מתקיפיה, הכריז פידל קסטרו על אופייה הסוציאליסטי של המהפכה הקובנית.


כאשר ביקרנו במוזיאון הגדול והמקסים הזה היינו המבקרים היחידים שקיבלו הסבר מקיף מהמנחה. כששאלנו האם רבים מבקרים במוזיאון קיבלנו את התשובה הבאה: כמובן, כיתות שלמות עם מוריהם וכ-50 תיירים ביום…


עד לקריסתה של ברה"מ, ב-1990, היתה קובה שייכת אידיאולוגית, פוליטית ואסטרטגית לגוש המדינות הסוציאליסטיות בהנהגת ברה"מ, ואחת מהמנהיגות של מדינות העולם השלישי.


קיומה של ברה"מ וגוש המדינות הסוציאליסטיות שמסביבה סייע לקובה מאוד במאבקה נגד המצור האמריקאי. קובה מרוחקת בסה"כ 150 ק"מ מפלורידה (עם בסיס אמריקאי בגואנטנמו הסמוכה). ברה"מ היתה לצרכן הסוכר החשוב ביותר שלה וספק הדלק העיקרי לצרכיה; היא גם היתה המקור העיקרי לחימושה כנגד הפלישה האמריקאית שהיתה צפויה תמיד. היה ברור כי התנגשות אמריקאית-קובנית מסכנת את העולם במלחמת עולם שלישית – כמו בהליכה על הסף בתקופת הנשיא ג’ון קנדי ומנהיג ברה"מ ניקיטה חרושצ’וב (1962) – מאזן אימה שסייע לקובה להחזיק מעמד ולקיים רמת-חיים צנועה וסבירה לאזרחיה.


די להציץ בבניינה של השגרירות הסובייטית (הרוסית כיום) בהוואנה, כדי לראות את צדה השני של המטבע. זוהי מפלצת ענקית וכעורה להדהים, המתנשאת מעל כל השגרירויות שסביבה, ובאה לסמל למי שאינו יודע, זר או קובני, מי כאן בעל הבית. כדי להדגים עובדה זו כדאי להוסיף פרט "נחמד": השפה השנייה שלימודה היה חובה במערכת החינוך הקובנית היתה אז השפה הרוסית!


כאשר קרסה ברה"מ ואיתה קרסה עיקרה של הכלכלה הקובנית (סוכר תמורת דלק) והאמריקאים הידקו את הסגר, הכריז קסטרו על ראשיתה של "התקופה המיוחדת". ב-1993 קבעו המוסדות הרלוונטיים של האו"ם, כי הצריכה של אזרח קובני ממוצע היא 1883 קלוריות ביום, הרבה מתחת לכמות המינימלית המוסכמת.


אולם הקריסה הקשה עוררה מתרדמתם כוחות קובניים שהיו רדומים תחת האוטוריטה הסובייטית. את הסובייטים החליפה שורה ארוכה של מיזמים משותפים, בהם משתפת המדינה פעולה עם הון זר, על בסיס של 50/50. דוגמה מוצלחת לכך היא תעשיית הדלק הקובנית, המשותפת לקובה ולהון קנדי, והמספקת 95% מצריכת הדלק בקובה! (קנדה היא גם אחת מהמדינות שלא נכנעה לתכתיב האמריקאי מראשיתו). השקעות משותפות כאלה קיימות כיום בקובה בתחומים שונים, והתיירות היא אחד החשובים שבהם.


בתנאים כאלה, המצור האמריקאי רק מתחזק. כל מהגר קובני המגיע לארה"ב מקבל מ-1996 תושבות אמריקאית שפרושה קודם כל גרין קארד; ולמרות העובדה שמאז 1992 מקבלת עצרת האו"ם החלטות חוזרות ונשנות נגד הבלוקדה האמריקאית כאשר רק ארה"ב, ישראל ועוד כמה מדינות קטנטנות מצביעות נגדן; והאפיפיור שביקר בקובה לפני כשש שנים נשא נאום, בכיכר המהפכה בהוואנה, נגד המצור האמריקאי, לא יצאה עדיין קובה מ"התקופה המיוחדת" עליה הכריז קסטרו ב-1990.


הכלכלה והחברה בקובה כיום


עין בלתי כלכלית כמו שלנו רואה את הדברים כך: קיימות למעשה שתי כלכלות קובניות, כלכלת הפזות וכלכלת הדולרים. מ-1993 ניתן היתר חוקי להשתמש במטבע האמריקאי ברחבי המדינה; ומותר לקבל דולרים ולשלם בהם עבור עבודה ומוצרים. שתי הכלכלות פועלות זו בצד זו. השכר הממוצע בפזות, אם יתורגם לדולרים, הוא בקירוב 20 דולר לחודש – דולר אחד שווה 26 פזו.


מן הראוי להסביר כיצד מתקיימים האזרחים הקובנים ומה חייבת המדינה לאזרחיה. כיום אין כמעט אבטלה בקובה. מספר מחוסרי העבודה הוא 2%. כל אזרח קובני מקבל קופונים למצרכי יסוד, המאפשרים לו לקבלם במחירים סמליים. המצרכים שאנו יודעים עליהם הם: קמח, סוכר, אורז, שעועית, ביצים, עוף ודגים לעתים מזומנות. ועל מחויבות המדינה לאזרחיה עוד כמה דוגמאות:



  • תחבורה ציבורית – כדי להדגים מהם מחירים סמליים קל להביא את התחבורה הציבורית כדוגמא: בכמות פזות השווה לדולר אחד (26 פזו), יכול אדם לנסוע באוטובוס 120 פעם. עם זאת, יש מצוקה של מחסור באמצעי תחבורה ציבוריים ובאזורים רבים משתמשים במשאיות, בעגלות סוסים ובריקשות לתחבורה.

  • באמצעות שכר הדירה הנמוך מאוד, רשאים אזרחים קובנים לרכוש את דירתם ולהורישה לצאצאיהם בתנאי שהם אינם מהגרים מקובה – הסדר שנעשה רק לאחרונה.

  • בריאות – כל מערכת הבריאות ניתנת חינם לכל האזרחים. מרופא המשפחה (420 מטופלים בממוצע על כל רופא משפחה. לשם השוואה, בקופת החולים הכללית בישראל יש יותר מ-1,000 מטופלים על כל רופא); במידת הצורך נשלח החולה לקליניקות של רופאים מקצועיים ומהם, שוב במידת הצורך, לבתי-חולים. באחד מבתי-החולים בו ביקרנו, ראינו פער גדול מאוד בין הטיפול הרפואי (רופאים, אחיות, תרופות) לבין המצב הפיסי של בית-החולים. החולה מביא לעתים קרובות מביתו מצעים ראויים, פיג’מות ותוספת מזון.

  • חינוך – כל מערכת החינוך בקובה ניתנת חינם מגן הילדים ועד לגמר הלימודים באוניברסיטה, לימודים הנמשכים 5 שנים. (חינם ממש, כולל ספרים ומכשירי כתיבה). בוגר האוניברסיטה חייב בשתי שנות עבודה, בתשלום הוצאות סמלי, בתמורה ללימודיו. השירות הצבאי בקובה נמשך 3 שנים.

כלכלה בפזות מול כלכלה בדולרים


האם אפשר להתקיים בתנאים האלה? לשרוד אולי, אבל להתקיים בכבוד בוודאי שלא. אז מה עושים אזרחים קובנים?


בצידה של כלכלת הפזות קיימת בגלוי ובהתאם לחוק, כלכלה בדולרים. מכיוון שהכלכלה בדולרים היא לגלית, נשאלת השאלה למי יש דולרים ומדוע.



  • קובנים רבים מקבלים דולרים מבני משפחה בארה"ב. הם יכולים לקבל אותם בדרכים פיננסיות רשמיות, או בידי קובנים המגיעים מארה"ב (ככל הנראה כ-25%-30% מהקובנים שבארה"ב שולחים כסף לבני-משפחתם).

  • כל העובדים בתיירות יכולים לקבל דולרים או בתמורות מסודרות (מדריכי תיירות; משכירי צימרים וארוחות לתיירים), או במשכורות הכוללות גם מרכיב דולרי, או כטיפ שתיירים נותנים לעובדים בהזדמנויות שונות. 

  • אנשים המעורבים בהשקעות המשותפות (מנהלים, מדריכים ועובדים) המקבלים גם דולרים בהתאם לעבודתם.

  • כל המוכרים מוצרי תעשיה או מצרכי מזון במרכזי מכירות בדולרים (לדוגמא: שוק איכרים דולרי של מצרכים חקלאיים, בו קונים אנשים שדולרים בכיסם; מרכז מסחרי ענק בהוואנה, בו אפשר לקנות כל מוצר בדולרים). כמובן שאלפי האנשים שראינו במקום הם אלה שהדולרים מצויים בכיסם.

  • אחרון ולא כל כך חביב: אנשים המעורבים במידה זו או אחרת בשוק השחור. מעורבות כזו אינה מחייבת אותם להיות "אנשי השוק השחור". הם לרוב אנשים עובדים המקבלים את משכורתם במטבע המקומי אולם מצליחים בדרך זו או אחרת לקנות ולמכור בדולרים. (לדוגמא: מכירת סיגרים קובנים בשוק השחור במחיר נמוך מהמחיר הרשמי).

על שפת ים נפלאה בוארדרו, למדנו כיצד משתלבות (או מתנגשות) שתי הכלכלות זו בזו. זהו אזור תיירות מפואר. 55 מלונות פאר, עומדים זה לצד זה ומאכלסים אלפי תיירים. (כאן היה גם "ארמונו" של אל קפונה). רוב המלונות הם של "ההשקעות המשותפות", אך יש גם מלונות של המדינה (רשת הקרויה "הוריסונטס", מניסיוננו, מלונות לא פחות טובים) ועובדים בהם אלפי קובנים הגרים בסביבה. אלה מקומות עבודה טובים: המלונות מבטיחים הסעה למקומות העבודה והמשכורות, המשולמות בדרך-כלל בפזות, כוללות שילוב מסוים בדולרים וטיפים הניתנים בידי התיירים (דולר אחד הוא הרבה כסף בקובה!).


אין ספק שלפנינו ענף כלכלי חדש יחסית ומשגשג, שהתפתחות עצומה עוד לפניו. אבל, איך מסתכלים העובדים הקובנים על התיירים שאותם הם משרתים? מדריכנו, אריאל (גם הוא לא חסיד גדול) אומר שהעובדים כאן אינם אוהדי המשטר. וכי איך יהיו? האם הם מודעים לעובדה שהאנשים אותם הם משרתים שייכים, לכל הפחות, למחצית העליונה של החברה שממנה הם באים? האם הם מודעים לעובדה שכדי להגיע לקובה צריך לא מעט כסף, ורוב אזרחי המדינות שמהן באים התיירים, אינם יכולים להרשות זאת לעצמם? האם אינם חיים באשליה שכך חיים אנשים בחברות הדולריות, בקפיטליזם?!


שוחחתי על כך עם חילברטו בסוף הביקור. הוא מוותיקי המהפכנים של שנות ה-50. היה שייך לארגון הסטודנטים שהיה תמיד לוחמני, אנטי-אימפריאליסטי, ויחד עם תנועתו של פידל קסטרו והמפלגה הקומוניסטית הקובנית הקימו את המפלגה הקומוניסטית של היום, זו שבשלטון. היום הוא גמלאי של משרד החוץ. גם הוא אינו אוהב את התופעה (לטענתו גם פידל לא אוהב אותה…), אבל אין להם ברירה. בתקופה הסובייטית היה טוב יותר – פשוט יותר ושוויוניות רבה יותר – אבל הוא משוכנע שרק 5%-7% מהאוכלוסייה מתנגדים למשטר, ורוב הקובנים מודעים היטב מה היה המצב לפני המהפכה והם לעולם לא יסכימו לחזור לשם. הלוואי שיצדק.

תגובות
נושאים: מאמרים

78 תגובות

  1. איריס בר הגיב:

    נכון מאוד!!!

    Cuba Si!

    קובה זה המקום המדהים והנפלא ביותר.
    הטעות הכי גדולה של חיי הוא שחזרתי לארץ מהטיול בקובה.

    אם כשאמות יוחלט שאלך לגן עדן – והיות וגן העדן לא יכול להיות אחד לכל האנשים – גן העדן שלי הוא לשבת על חוף הים בפלאיה דל-אסטה עם כמה חברים, (לא צריך ורדרו), שותים "קובה ליברה" – רון מעורבב בטו-קולה (או ברפרסקו= מיץ פירות) וקרח (את השקית עם הקרח קברנו בחול, כדי שלא יפשיר, ולכן ה"קובה ליברה" אותה אנו שותים מעורבבת בחול, אוכלת גלידה של קופליה (גם קופליטו מספיק) 3 כדורים וניל, תות ומנגו, ושומעת ברקע הופעה של פבליטו אפ. חה…. ומסתכלת על השמש השוקעת בתוך האוקינוס.

  2. יורם בר-חיים הגיב:

    לבור הגאה.
    קובה היתה המדינה היחידה שמתנדבים ממנה נסעו (בתמיכת הממשל) לאנגולה ומוזמביק כדי לעזור להגן עליהן מפלישה של דרום-אפריקה. כל "העולם הנאור" תמך בדרום-אפריקה ובפלישה שלה כפי שאתה עושה עכשיו (ומה הפלא, ציוני ותומך אפרטהייד זה היינו-הך). בריה"מ, אגב לא מילאה תפקיד משמעותי בהגנה על אנגולה וחבל, כי זה היה עשוי למנוע הרבה צרות באנגולה.
    קובנים עדיין זוכרים בגאווה ואפריקנים עדיין זוכרים בהערצה את המתנדבים הקובנים שיישמו בפועל אינטרנציונליזם בצורתו הנפלאה ביותר.

    הציונים ממשיכים לקשקש.

  3. שלמה הגיב:

    מה יקרה ביום שקסטרו ימות

    הכשלון של כל הדיקטטורות כולל הקומוניסטיות

    שאין מנגנון מסודר של החלפת שילטון

    ולא נראה לי שהדיקטטור קסטרו מתכנן כזאת .

    כלומר יום אחד הוא ימות ותפרוץ מלחמת אזרחים כמיטב המסורת הדרום אמריקאית.

    כנראה יעלה לשילטון גנרל בסגנון פינושה בתמיכה של ה CIA .

    מה לעשות דמוקרטיה היא שלטון רע אבל הכי פחות גרוע

  4. אפרופו קישקושים הגיב:

    אכן, קובה היא גן עדן לבעלי ממון כמו איריס בר (בעלי ממון במונחים יחסיים כמובן) שיכולים לשכב על החוף שם חסרי דאגות ולשתות משקאות אלכוהוליים בכייף. היא קצת פחות סימפטית להמוני (כן, המוני) נערות המוכרות את גופן לתיירים בעבור גרושים.

  5. איריס בר הגיב:

    כמובן שמה שכתבתי לא היה רציני… אבל עכשיו אכתוב ברצינות:

    בקובה אין יותר קבצנים/קבצניות ו"ציידי/ות תיירים" מבצמתים בארץ או בספרד, וזה למרות שהתל"ג בארץ ובספרד הוא יותר מפי 10 מזה של קובה..
    ההבדל המרכזי בין הקבצנים והנערות המוכרות את גופן בארץ למקבילותיהן בקובה, הוא לקבצנים/יות נערות/ים המוכרים את גופם בקובה יש להן בית, הם יכולים ללמוד באוניברסיטה, מסוגלות לתקן את השיניים שלהן, ללכת להופעות ולשלוח את הילדים שלהן (בשלב בו יהפכו מנערות לנשים) לחוגים – כי זה חינם… [ואלה דברים שלא כל בעלי הממון (במונחים יחסיים כמובן) בארץ יכולים לממן, ובודאי שלא תושבי שכונות וכפרי העוני ועיירות הפיתוח].

    למעשה, בקובה השתכנעתי סופית שכל הדיבורים על "אין תקציב לחינוך" בארץ הן קישקושים – מכיוון שאם מדינה ענייה (בעלת הוצאות ביטחון רבות) כמו קובה יכולה לאפשר כיתות בגודל של 15 – 20 תלמידים וכיתות חינוך מיוחד בעלות 5 תלמידים, עם טלויזיה וידיאו וכיתת מחשבים בכל בית ספר, אז ההשקעה בחינוך בארץ היא ממש מחפירה…

  6. נתן. הגיב:

    תופעה מוזרה איך אנשי השמאל הקיצוני הצועקים חמס כנגד כל עוולות הכבוש השראלי בשטחים ואפליית ערביי ישראל ,אינם מפסיקים להלל ולשבח שלטון דיקטטורי כמו קובה על הישגיו הנפלאים.
    אם כל כך נפלא לעם הקובני,למה לא לעשות שם בחירות דמוקרטיות? אולי מפני שהשלטון (שאינו טיפש כמו חסידיו השוטים במערב) יודע מה יהיו התוצאות.

  7. למה לא לעשות שם "בחירות דמוקרטיות" הגיב:

    ברגע שיערכו "בחירות חפשיות" בקובה, הכסף (האמריקאי) הוא שיקבע מי יהיה בשלטון (כמו בארץ) והמוני הקובנים יחזרו "למקומם הנכון" (כמו בימי בטיסטה בחסות ארה"ב)

  8. "דיקטטורה" הדמוקרטיה האפשרית הגיב:

    למושגים "דמוקרטיה" ו"דיקטטורה" אין כל משמעות אלא בהקשר של זמן ומקום. ה"דיקטטורה" בקובה היא הדמוקרטיה היחידה האפשרית שם, בתנאים של מצור ואיום צבאי מתמיד על עצם מהות המשטר (סוציאליסטי במידה שאפשר בכלל לקיים סוציאליזם בתנאי בידוד ומצור מתמשכים). "רמוקרטיה" בתנאים אלו פרושה לחזור לשלטון האימפריאליזם האמריקאי פרופר (כמו בכל יבשת מרכז ודרום אמריקה)

  9. נתן. הגיב:

    מי בכלל נותן לכם את הזכות להחליט עבור תושבי קובה כי אסור להם לקבוע את השלטון שלהם?
    בשם איזה ערכים של צדק ומוסר אתם משמיעים את הטיעונים המגוחכים הללו שמזכירים לי מאד את טיעוניהם של חסידי ארץ ישראל השלמה שמסבירים לנו שעדיף להמשיך את הכבוש הישראלי בשטחים כי אחרת הפלשתינאים המסכנים יסבלו משלטון הטרור של עראפת.
    ומה כבר ההבדל בין האימפריאליזים האמריקני הנורא לבין גן העדן המרקסיסיטי שהפך את קובה ליעד מספר אחד בעולם(לאחר תאילנד) ב"תיירות-מין"?

  10. יורם בר-חיים הגיב:

    מי אמר שהעם בקובה לא בוחר את הנהגתו ?
    בקובה יש בחירות לפרלמנט בשיטה מחוזית ויש אופוזיציה. אלו המעמידים פנים כדורשי דמוקרטיה מתלוננים בעצם על שקובה לא מאפשרת למיעוט בתוכה לקבל כספים ממדינה המכריזה רשמית שהיא מדינת אויב (ארה"ב) במטרה לחסל את קובה.
    קובה, כמו כל מדינה אחרת, לא נקיה מגילויים של עריצות, עיוותים ובעיות אחרות. אבל לא תומכי הארפטהייד הציוני ולא עדר מוחאי הכפיים לכל טבח אמריקאי ילמדו את ההמונים הקובנים מהי דמוקרטיה.

  11. איתן ואסתר הגיב:

    שהינו שנתים בשליחות תינוכית ביבשת דרום אמריקה. אנחנו מעריכים מאד מדינה המאפשרת לכל ילד להשתלב במסגרת לימודית כולל לימוד אונברסיטאי. קובה זו המדינה היחידה!!! ביבשת דרום אמריקה שמפלסת נתיב אל בין כתלי בית הספר לכל ילד תוך דאגה מרשימה במישוריות הבריאותית, וזאת למרות המצב הכלכלי הקשה.

  12. עדויות לאיכות החינוך הקובני הגיב:

    חסר לי מידע בנידון, אבל האם לכל מהללי החינוך הקובני יש מידע ממשי על הצלחת החינוך הזה בפועל? לי אישית לא ידוע על מדענים או אנשי רוח קובנים בעלי שם משלושים השנים האחרונות. אני כן מכיר כאלה, ולא מעטים, ממדינות אחרות מאמריקה הלטינית. לספק "חינוך לכל" זה נהדר אבל יש לשאול גם מה משמעותו של חינוך זה בפועל.

  13. תיקון הגיב:

    "בכול ארץ ערבית", כמובן.

  14. עמיק/נכון יורם הגיב:

    הוויכוח על קיומו של עם פלסטיני אכן מגוחך וכך גם הוויכוח בקשר לקיומו של עם יהודי.
    כיום קיימים 2 עמים בעלי זהות לאומית מגובשת אשר (בגדול) עוינים זה את זה, במרחב שבין הירדן וים התיכון. לכן פתרון צודק וריאלי לסכסוך חייב להתבסס על חלוקת השטח בין שני העמים.

  15. אפרים דוידי / עדות אחת על החינוך הקובני הגיב:

    אינני יכול למסור רשימה של פרסי נובל קובנים. וגם לא של פרסים אחרים. אבל ההצטיינות הקובנית היא במישור אחר לגמרי ואתן דוגמא אחת. כעת עובדים בונצואלה 10.000 רופאים קובנים. אלה אינם מהגרים שברחו מקובה. אלה רופאים שנשלחו על ידי קובה על מנת לקדם תכנית בריאות שאפתנית שממשלת וצואלה רוצה לממש בשכונות ובעיירות. וכך, הרופאים הקובנים יושבים מזה שנתיים בשכונות הכי עניות, חלקם מתגוררים בשכונות עצמן, ומעניקים סיוע רפואי חינם לכל תושב. זאת, על מנת להתגבר על קשיי מערכת הבריאות הפרטית ועל מערכת הבריאות הממלכתית הכושלת. ואם קובה הענייה מסוגלת לשלוח אלפי רופאים לונצואלה כדי לפעול בשכונות, מה הפלא שארה"ב מעוניינת להפיל את שתי הממשלות – של קובה וונצואלה?

  16. עדויות הגיב:

    מתאים לבעלי מחשבה בורגנית למדוד מערכת חינוך בהצלחות של מעטים ולא בהצלחת הכלל (בקובה אחוזי השכלה מהגבוהים בעולם). אז הנה קצת.
    בקובה יש תעשיות ביוכימיה וביוטכנולוגיה מהמתקדמות בעולם, היא מייצאת רופאים, מהנדסים, מדענים ומדריכי מתנ"סים לכל אמריקה הלטינית והיא מדורגת ראושנה בעולם בהתמודדות עם איידס, למרות היותה ארץ מאד מתירנית מבחינה מינית. בבקובה פותחו תרופות לסרטן ולאיידס העולות ביעילותן על המקבילות במערב, ואשר המערב לא קונה בגלל האמברגו על קובה. זו הסיבה מדוע קובה יוזמת עכשיו הקמת מפעלי תרופות המובססים על הטכנולוגיה שלה בהודו ובמקומות אחרים בעולם השלישי.
    דומני שרק שוטה יכחיש כי אלו הישגים מדעיים גבוהים מאד עבור אי במצור שרק לפני 30 שנה היה בית זונות של ארה"ב. אבל כמובן, איזו חישבות יש לכל אלו, יחד עם הזדמנות לכל ילד להשתתף בהם, אם האלמוני שלנו לא שמע על אנשי רוח קובנים… אולי האלמוני שלנו היה עסוק בפעירת עיניים מעריצות לעבר המאפיה הקובנית במיאמי שמכונה משום מה "האופוזיציה לקסטרו".

  17. עמיק-לאלמוני שהגיב אחרי דוידי הגיב:

    אני נאלץ לקרוא לך בשם ארוך זה היות ונותרת באלמוניותך, מה שכמובן לא הפריע לך לעקוץ את העובדה שלא מסרתי אני את שמי (לזה יקרא "צביעות", הלא כן?)
    ובכן, ראשית, אם היית טורח לקרוא את תגובתי כפשוטה במקום להגיב כאוטומט היית נוכח ששאלתי בדבר עדויות. לא טענתי שאין כאלה. דוידי אכן סיפק נתון מעניין שעוד אבדוק לעומקו.אתה לעומת זאת פלטת סיסמאות ללא תימוכין כלשהן. הצלחה נמדדת גם במצוינות-ספק בבקשה שמות של 2-3 מדענים קובנים שעבודתם זכתה/זוכה להערכה בקהילה המדעית הבינלאומית. לחילופין, אתה רשאי לנקוב בשמות של תרופות לאיידס ולסרטן שהינם פרי פיתוח קובני ושאינן תרופות ג’נריות על בסיס פיתוח מערבי (כאלה יש למכביר בעולם המתפתח). ולגבי אנשי רוח של הדורות האחרונים ידיעתי אכן מוגבלת ואשמח לשמוע, למשל, על סופרים קובנים בכירים (ואינני ציני-נהניתי מאוד מהסופרים הדרום האמריקאים שקראתי עד היום)

  18. פרטים נוספים הגיב:

    אני אצטרף לכותב מעלי (עדויות) ואוסיף כמה פרטים מעניינים: המרכז להנדסה גנטית וביוטכנולוגיה בהבנה הוא מהטובים בעולם, כעת עובדים -בין היתר- על פיתוח חיסון לאידס, והמחקר שמתבצע שם מעורר ענין רב והתפאלות בעולם. המחקר שלהם בנושא סרטן ותרופות נוגדות סרטן נחשב למתקדם ביותר, בימים אלה חברת תרופות אמריקאית מקליפורניה מנסה להתגבר על חוקי האמברגו ולקבל רשיון לשיתוף פעולה עם המחקרים הנעשים בקובה בנושא. בקובה פותח לאחרונה חיסון נגד האימופילוס אינפלואנצה B, חידק הקשור לגרימת סוגים שונים של דלקת קרום המח, ארטריטיס ראומטוידית ודלקת ריאות אצל ילדים (החידק גורם למותם של חצי מיליון ילדים בשנה בעולם). בשנת 1993, יצא פטנט יחודי לקובה על החיסון שפיתח למניעת מנינגיטיס B ו-C. השיטה האולטרא-מיקרו-אנליטית שפותחה בקובה לאבחון עוברים פגומים (טכנולוגיה מהמתקדמות בעולם , הנגישה לכל היולדות הקובניות – תשאלו יולדת ישראלית כמה היא הוציאה על סקירה מערכות מקצועית…).הקובנים המציאו את ה-PPG, כשיטה מניעתית להתקפת לב. ראוי לציין, כי עקב האמברגו המתמשך, הקובנים נאלצו לפתח בעצמם כל ה-SOFTWARE וה-HARDWARE המתוחכמים הדרושים לתעשייה הביוטכנולוגית. קובה היא המדינה היחידה (!!) בעולם השלישי המיצאת מוצרי הנדסה גנטית. מומחים מכל העולם טוענים, שארבעים וחמש שנה של השקעה ממוקדת בחינוך ובבריאות יצרו "מסה קריטית" של מדענים וטכנאיים קובנים צעירים המהווים את תשתית העליונות המדעית של קובה על פני ארצות אחרות, בעלות תל"ג גבוה בהרבה.

  19. אורח הגיב:

    תגובות כמו של "פרטים נוספים" נעים לקרא אף משכיל ועיניני. תגובות כמו של "עדויות" מוציאות את החשק להכנס לאתר. לשם מה הסיסמאות?????

  20. שמי הגיב:

    שכחתי לכתוב אותו בטעות (תחת הכותרת "עדויות"). שמי הוא יורם בר-חיים

  21. אורי וולטמן הגיב:

    מאמר מרתק ויפה. אני מחכה בקוצר רוח לפרסום חלקו השני.

    מאמר נוסף השווה קריאה הוא על 14,000 הסטודנטים, מיותר מ-113 מדינות שונות, הלומדים חינם באוניברסיטאות בקובה (בסמסטר שעבר סיימו 17,000 סטודנטים זרים את התואר בקובה — כ-70% מהם מיבשת אפריקה!):
    http://www.granma.cu/ingles/2004/abril/vier9/16beca.html

    בהזדמנות זו גם הייתי ממליץ לכל המצוי במרחק נסיעה מתל-אביב-יפו להגיע לקורס "צ’ה גווארה: חייו ומורשתו" של אפרים דוידי, המוצע במכללת "הגדה השמאלית" (עדיין ניתן להירשם), וללמוד קצת על המהפכה הסוציאליסטית בקובה, ועל המהפכן שבזכותו היא התאפשרה.

  22. ולגבי מוחמד עלי הגיב:

    בניגוד לדבריו של בור אלמוני שהגיב למעלה, מוחמד עלי שלט בישראל של היום בשנים 1831-1840, אכן כדור אחד לפני העליה הראשונה.
    מוחמד עלי התיר בנייה ושיקום של בתי כנסת אשר נאסרה בזמן השלטון העותמני ויש הטוענים שמדיניותו הסובלנית תרמה לגל העליה היהודי (של יהודים דתיים לפני תקופת הציונות המדינית) במחצית הראשונה של המאה ה-19.

  23. ציוני גאה / סתירה פנימית הגיב:

    בתשובה לכותרת "גילויים מדהימים"

    קודם כל מצופה מהמגיבים להפגין ידע מינימלי בהיסטוריה

    מוחמד עלי הגיע ממצרים בעשור הרביעי של המאה התשע עשרה ולא במאה ה 18

    ולעיקר

    יש סתירה לוגית בטעון שהגירת ערבים לארץ הוא מעבר פנימי של בני אותו עם בארץ אחת ללא גבולות ובנשימה אחת לדבר על עם פלסטינאי.
    אם אכן מדובר בעם ערבי אחד היושב בירדן,סוריה ולבנון וכאן אז הטענה אודות קיומו של "עם הפלסטינאי" מעומעמת ומדובר על סכסוך גבולות ולא על דכוי לאומי.

    האמת היא שמימי בית שני ועד לימי המנדט לא היתה ארץ ישראל או פלסטין ישות פוליטית מאוחדת. הארץ עצמה היתה מחולקת בימי התורכים בין לשלושה אזורי מנהל שונים כאשר אזור ירושלים היה כפוף ישירות לקושטא.

    ערביי הארץ היו ברובם חסריי תודעה לאומית ולא ראו את עצמם שונים משכנהם הסורים ועבר הירדנים. לעומת זאת המצרים היו שונים.
    בכל תקופת האימפריה העותומנית היתה הגירה נרחבת אל ומתוך רחבי האימפריה של עממים שונים ערבים, יוונים , בוסנים, צרקסים וגם יהודים וארופאים.

    בתקופת המנדט היו גבולות הארץ ברורים ומוגדרים רק ששלטונות המנדט עסקו כל העת בציד מעפילים שנמלטו מאימת הנאצים ולא נטרדו מכניסת ערבים לארץ

  24. אז ? הגיב:

    אם פלסטין היתה חלק אינטגרלי מהמרחב שסביבה זה אומר שמותר להתנחל בה ? ברור שהתודעה הפטריוטית הפלסטינית נוצרה בתגובה להתנחלות והכיבוש של הציונות ושהעם הפלסטיני הוא חלק מהאומה הערבית, מה הסתירה בזה ?
    כל החלוקה ליישויות מדיניות נפרדות כביכול היא חלוקה אימפריאליסטית (סייקס-פיקו) ואין לה דבר עם האינטרסים של התושבים באיזור.
    לצד התודעה הלאומית הערבית (שהיא עניין של המאה העשרים, כמו כל הלאומיות המודרנית בעולם השלישי) נוצרה בכל ארץ עברית תודעה פטריוטית בהתאם למצב המקומי ולבעיה הכוללת של החלוקה האימפריאליסטית, בפלסטין זה הכי חזק כי היא כבושה באופן ישיר על-ידי הציונות.
    כל הויכוח על קיומו של עם פלסטיני הוא מגוחך, בה כמו לטעון שלפני שהיה פמיניזם אונס היה מוצדק.

    יורם בר-חיים.

  25. ועוד פרטים … הגיב:

    בתקופת בטיסטה היו בקובה כ-6000 רופאים, מחציתם ברחו מהאי לאחר המהפכה. כעת ישנם 67000 (!) רופאים, המעניקים את שירותיהם לכלל האוכלוסייה והמשתלבים במכוני המחקר הקובניים. כמו-כן, ועקב ההמוניטין הרב של רמת הרפואה הקובנית, פתחו מרכזים רפואיים במקומות שונים בעולם, ובהם מעניקים טיפולים למחלות הנחשבות חשוכות מרפא, כגון ויטיליגו, פסוריאזיס, אלופציה, רטינוזיס פיגמנטרית, טרשת נפוצה וכו’.

  26. נאוה שי הגיב:

    מדהים עד כמה שיעורי האזרחות והמסרים ה"לאומיים" שמזינים אותנו בהם מצליחים לייצר תמונה כל כך דמונית על קובה כפי שמצטיירת בכתבה ובתגובות. אחד מהענפים המשפחתיים שלי שחלקים ממנו חיים היום במיאמי, ברחו מקובה מיד לאחר המהפיכה, ועבורם קובה היא שם נרף לעוני ולעוול חברתי.
    אשמח לקבל כתובות של אתרים המתארים את מערכת החינוך והרפואה בקובה, וכמו כן – ספרים.

    בעוד אנחנו מתבוססים בדם המלחמה ובבוץ הכיבוש, יש מקומות בעולם שעושים באמת למען עולם וחברה טובים יותר, ולא רק כותבים על כך בתקשורת העולמית…

  27. ועוד פרט מעניין הגיב:

    הקובנים אכן היו יעילים מאוד במאבקם באיידס ואכן הגיעו להישגים מרשימים בהקטנת שיעורו באוכלוסיה. אך הצלחה זו לא נבעה רק מרמתה המתקדמת של הרפואה אלא גם מאופיו הטוטאליטארי של המשטר.נשאי איידס הושמו (בהסכמה ושלא בהסכמה) בהסגר ממושך שבו קיבלו טיפולים אינטנסיביים רפואיים ואחרים.בנוסף, כל יולדת נשאית איידס מחויבת לעבור ניתוח קיסרי (ואכן אין מקרי הידבקות בלידה בקובה) וכיו"ב שיטות.
    יעילותן של שיטות אלו ברורה. האם הייתם רוצים לחיות במשטר המסוגל ליישם שיטות כאלה?

  28. קצת נתונים הגיב:

    הנה אתר בו ניתן למצוא נתונים לגבי כמעט כל דבר בעולם. לכו והשוו את הנתונים. זה קל ופשוט. העולם במספרים.

    http://www.stat.fi/tk/tp/maailmanumeroina/index_en.html

    סתם לשם דוגמה – עולה כי אחוז יודעי קרוא וכתוב בישראל קטן יותר מזה שבקובה.

  29. אמיר הגיב:

    אני משועשע מהניסיון לבדוק אם קובה "מתקדמת" ע"י בחינת ההישגים שלה והשוואתם למדינות אחרות כמדד להצלחת המשטר והשיטה שהונהגה בה מאז המהפכה. זה קצת מזכיר את הימים של בריה"מ בתקופת המלחמה הקרה, כאשר כל מדליית זהב באולימפיאדה היוותה הוכחה לעליונות השיטה, וכל פיתוח של טיל בליסטי היה עדות לעליונות הקומוניזם.

    לדעתי, חברה נמדדת במידת הדיכוי אותו היא כופה על חלקים בתוכה, ומה מידת האפלייה המתקיימת בין חלקיה. הכוונה לדיכוי והפלייה של המיעוט – הרוב ממילא נהנה מתנאים טובים אחרת היה מביא לשינוי.

    האם ישראל היא חברה שטוב לחיות בה רק בשל ההישגים ברפואה, באקדמיה ובהיי-טק? התשובה היא לא! גם פה הצליחו יפה להתמודד עם מחלת האיידס, או לשגר לווינים לחלל – אז מה? הרוב היהודי במדינת ישראל אמנם נהנה מחיים טובים שהולכים ומשתפרים עם הזמן (למרות שלאחרונה גם זה מוטל בספק). אבל קבוצות המיעוט בחברה הישראלית זוכות ליחס של רדיפה. הכוונה בראש ובראשונה לכל מי שאינו יהודי, אך גם לקבוצות אחרות כגון אתיופים, עניים ואפילו אמהות חד הוריות. חלקים אלה בחברה זוכים ליחס של דיכוי ואפלייה מצד הרוב והשלטון כאחד.

    לגבי קובה, אותי מעניין מה יחס המשטר והחברה לאחר? לשונה? למיעוט? למי שמתנגד לקסטרו ולשיטת שלטונו? האם הוא נרדף? מופלה? נמצא מאחורי סורג ובריח? זה צריך להיות המדד לחברה בריאה שטוב לחיות בה, ולא מספר הרופאים והמדענים ברגע נתון.

  30. לאמיר | אורי וולטמן הגיב:

    מתגובתך מצטיירת תמונת עולם אידיאליסטית-משהו לגבי אופיין של חברות אנושיות. כתבת כי הרוב בחברה נתונה "נהנה מתנאים טובים אחרת היה מביא לשינוי". זוהי תפיסה ליברלית א-לה-ספרי-לימוד-לאזרחות, המתעלמת משני גורמים עיקריים:

    א. מנגנונים פוליטיים המונעים מהרוב המדוכא מלהגשים שינוי במצבו (רוב תושבי דרום-אפריקה הם שחורים, ועדיין לקח עשרות שנות מאבקק בכדי להפיל את משטר האפרטהייד הגזעני-הלבן);

    ב. מנגנונים אידיאולוגיים המונעים מהרוב בכלל לפתח תפיסה המזהה אותו כקורבן דיכוי (בחברה קפיטליסטית הרוב הגדול – העובדים השכירים – מדוכאים על-ידי מיעוט קטן – בעלי-הון – ובכל זאת אין זה טריביאלי שהם יפתחו תודעה מעמדית מהפכנית);

    שנית, לגבי הערתך כי קבוצות המיעוט בישראל זוכות ליחס של רדיפה, בולטת היעדרה של קבוצת המיעוט הנרדפת ביותר בישראל, שהיא המיעוט הלאומי הערבי-הפלסטיני (וכאן המונח "רדיפה" משמש לא רק בהשאלה, אלא כתיאור מציאות מדויק ביותר, בייחוד כאשר מביטים ורואים שמנהיגים פוליטיים ערביים – הן מהתנועה האיסלאמית, הן מאלתג’מע, והן מאבנאא אלבלד – נתונים כיום במשפט, או במעצר ללא-משפט).

  31. המ גילויים מדהימים הגיב:

    הגילוי המדהים מכולם הוא עצם העובדה שמישהו היה צריך לבקש אישור הגירה לפלסטין מהציונים לפני מאתיים שנה.
    הגילוי המדהים השני הוא כפרים המשולש ובוואדי ערה שמאוכלסים בערבים נוצרים.
    הגילוי המשהים השלישי הוא שמחמד עלי (המאה ה-18) היה דור וחצי לפני הפלישה הציונית (סוף המאה ה-19).
    הגילוי המדהים הרביעי הוא שאנשים החיים בארץ מאז המאה ה-18 אינם תושבי הארץ.

    המספרים המנופחים של המהגרים לפלסטין במאה העשרים הופרכו כבר מזמן, מה גם שאינם רלוננטיים, זו הגירה פנימית של אנשים המעתרים בארץ אליה הם מגיעים (משום שיושב בה אותו עם שישב בארץ מוצאם ואין בבבעצם גבולות בין ה"ארצות"), זאת בניגוד להגירה הציונית שהיא בעלת אופי קולוניאלי מובהק.

  32. שרה ונטורה / כן לקובה הגיב:

    אני לא כל כך מבינה מדוע הפולמוס הארוך סביב קובה. כי עם העובדות אי-אפשר להתווכח. וכמי שביקרה ברבות ממדינות דרום אמריקה אני יכולה להוסיף שקובה היא קרן אור ביבשת המנוצלת (היטב) על ידי ארה"ב לצרכיה הכלכליים והגיאו-פוליטיים. הלוואי והפלסטינים היו מנסים להקים מדינה כמו קובה וכך להתנתק מישראל, כפי שקובה בהנהגת פידל קסטרו וצ’ה גווארה התנתקו בזמנו מארה"ב!

  33. המתלבט הגיב:

    ממש לא הופרך דבר!

    הערבים שישבו פה היוו אמנם רוב, אך ישבו כאן גם הרבה מאוד לא ערבים כאזרחי האימפריה העות’מאנית.

    כאשר באמת אין הבדל בינם לבין האנשים בארצות מוצאם, ועל כן הפלשתינאים הם סורים ירדנים מצרים ולבנונים.

    באותו אופו שערבים הורשו לשבת פה, היהודים לא הורשו להתיישב אלא במספרים מועטים ובמקומות מסוימים.

    כך דאג השלטון המוסלמי שלא יהיו יותר מדיי יהודים כאן. אין זה אלא מן הצדק שיהודים יישבו בא"י. ואכן המספרים של המהגרים הערבים שהגיעו אחרי היהודים היו גדולים:

    טרם בואם של יהודי אירופה בראשית שנות השמונים של המאה התשע עשרה היה מספרם של הערבים, בייחוד בשטחי א"י אשר נמסרו למדינה היהודית על פי תכנית החלוקה קטן והוא הצטמק והלך. איגרת משנת 1857 מן הקונסול הבריטי בירושלים דיווחה כי, "הארץ ריקה מתושבים במידה רבה, ועל כן הצורך העיקרי שלה הוא מסה של אוכלוסין". (james finn to the earl of clarendon, september 15, 1857).

    ארבע שנים אחר כך דווח כי "הצטמקות האוכלוסייה נמשכת אף בשעה זו". וארבע שנים לאחר מכן צוין כי במקומות מסוימים בארץ "הקרקע איננה מעובדת עוד וכפרים שלמים נעלמים במהירות…והאוכלוסייה הנייחת נכחדת".(H.B. Tristram, The land of israel: a journal of travels in palestine, london: society for promoting christian knowledge, 1865, p. 490)

    לכן אנה דייק/י!

  34. יורם בר-חיים | על רדיפות הגיב:

    במה שנוגע לרדיפות גזעניות, עצם העלאת השאלה הזו היא בור תחת רגליהם של מתנגדי-קובה, זוהי אולי החברה הכי לא-גזענית בעולם.
    לגבי רדיפות פוליטיות, אם יש למישהו נתונים על רדיפות פוליטיות שאינן מכוונות נגד אנשים שקשרו לסייע לארה"ב לפלוש לקובה (זוהי אינה פעילות פוליטית לגיטימית, זוהי פעולה ישירה למען כיבוש, טבח וניצול) שיביא אותם בבקשה. לי דווקא מוכרות עדויות (אבל לא נתונים מדויקים) על פעולות של המשטר כנגד אופוזיציה שמאלית ואחרת, במידה וזה נכון אני לא תומך בזה, אבל הסך הכל הוא אפסי ביחס למקובל בעולם.
    גם דו"חות אמנסטי בעניין מתרכזים מחד באנשים שקיבלו כספים מארה"ב כדי לפעול נגד המשטר (מעניין שאמנסטי אינו מגן על פעילות כזו בשום ארץ אחרת) ונשפטו במשפט פומבי בדלתיים פתוחות כשהראיות מוצגות להם, לא כמו הארכות המעצר של חבריי לתנועה למשל. מאידך מופעים בדו"חות קוריוזים כמו אדם שקיבל חדשיים עבודות שירות על שהשחית פסל של חוזה מארטי (משחחר העבדים הגדול של קובה). האם ואנדליזם כלפי פסל ציבורי הוא ביטוי פוליטי לגיטימי ? האם חדשיים עבודות שירות כעונש עליו זו הפרת זכויות אדם ? "ארגוני זכויות האדם" משאירים לפעמים את הרושם שלפיו מאחר והם כבר החליטו שהמשטר בקובה הוא רע אז כל מי שפועל נגדו, כולל ארגוני הטרור של "הגולים הקובנים" בתמיכת הCIA, הוא "לוחם לזכויות האדם" וכל פעולת התגוננות או אכיפת-חוק של המשטר היא "הפרת זכויות האדם".
    תמיד ניתן להעלות דרישות נטולות קונטקסט פוליטי לזכויות האדם וזה בדיוק מה שהן יישארו, אדם פוליטי רואה מי הם הכוחות שפועלים בקובה ועושה את הבחירות שלו. ישנו המשטר, על פגמיו וחסרונותיו, המספק זכויות כלכליות מינימליות (שבלעדיהן יחיו רוב האנשים בעוני משווע), מונע בריחת ערך עודף ומגן על העצמאות הפוליטית של קובה כארץ ועל מידה רבה של יכולת לאנשים לארגן את חייהם במסגרת וועדים עממיים. מהצד השני ישנה ארה"ב, אני צריך לפרט על מה היא מגינה ?

  35. המתלבט הגיב:

    אולי מפני שקובה היא קרן אור כה שופעת, כל-כך הרבה אנשים ברחו ממנה למיאמי.

    כמו שאני מכיר אתכם, אתם ודאי תאשימו אותם בבצע כסף, וחוסר מרות עממית.

    ואולי השלטון פשוט יודע איך לשכנע זרים שקובה היא ארץ מפותחת א-לה בשאר אסד.

  36. למתלבט הגיב:

    בארה"ב חיים 1/2 מיליון ישראלים. האם זה אומר שהם ברחו מישראל? האם זה אומר שישראל היא מפותחת א-לה בשאר אל אסד? האוכלוסייה בקובה היא כפליים מישראל, כמה קובנים עזבו אותה?

  37. המתלבט הגיב:

    הרעיון שהוזכר למעלה:"‘דמוקרטיה’ בתנאים אלו פירושה לחזור לשלטון האימפריאליזם האמריקאי פרופר (כמו בכל יבשת מרכז ודרום אמריקה)".

    אם כן זוהי הצדקה להרבה מאוד מדינות, כולל מדינת ישראל, שלא לקיים שלטו דמוקרטי (ופה אינני נכנס אפילו לוויכוח, אם הוא קיים, אם לאו בישראל).

    כך רוסיה יכולה להצהיר שהשלטת דמוקרטיה איננה אלא עניין של מקום וזמן רלוונטיים.

    הרי זה מגוחך לומר שבניית דמוקרטיה תלויה במקום ובזמן, כאשר אין ויכוח רציני בתוך החברה הקובנית באשר לצורך בדמוקרטיה. אם היה חופש דיבור או חופש עיתונות בנושא זה, אולי היינו יכולים לומר שזה אכן מה שרצוי לחברה כזאת, אבל זו התחמקות מהתמודדות עם האמת.

    האמת היא שיש דיכוי בקובה. ואם יש כאלה שלא אכפת להם ממנו, כיוון שלעם הקובני "טוב", אני מסופק באשר לתפיסת החופש שלהם. ואולי גם הסורים חופשיים או אולי לסינים טוב מאוד כרגע?

  38. מצחיק הגיב:

    אולי אנשים עזבו את קובה לארה"ב פשוט כי עדיף לחיות בארץ עשירה מאשר בארץ עניה ?
    אה, לא, רעיון כזה לא עולה על הדעת, ברור שכולם עזבו על רקע אידאולוגי….

    לי אישית אין טענות לאנשים שמחפשים לעצמם חיים טובים יותר בכל מקום שהוא, אבל מי שרוצה להנות ממנעמי הקפיטליזם בעזרת התואר האקדמי שקיבל בחינם – שיחזיר את עלות התואר.

    אגב, בניגוד לאגדות, קובה מעודדת את העוזבים לבקר בה ולשמור על קשר עם קורבי משפחתם. זה כמובן משום שזה מקור לדולארים, אבל זה מראה שהיא לא חוששת מהשפעתם הרעה.

    יורם בר-חיים

  39. אור הגיב:

    מתלבט יקר,

    קובה אינה ארץ של שפע. קובה מצויה תחת מצור כלכלי מזה יותר מ- 40 שנה. רובם הגדול של תושביה חיים בעוני עקב המצור הזה. אך למרות זאת הצליחה קובה לבנות מערכת רווחה המספקת ביטחון כלכלי לכל תושביה, זאת לעומת מדינות כמו ישראל שעל אף שאינן נאלצות להתמודד עם מציאות האמברגו של קובה מפקירות רבים מאזרחיהן לידי עוני מרוד. בקובה לא תראה המוני רעבים מסתערים כדי לקבל קצת אוכל לחג.

    קובנים רבים בורחים למיאמי בגלל האשלייה כי בארה"ב יגאלו מן העוני הקובני והקפיטליזם יעניק להם שפע מעבר לכל דימיון. בסופו של דבר הם מוצאים עצמם עובדים בשכר מינימום.

    רבים רואים את קובה כ "קרן אור" כפי שאתה מנסח זאת, בגלל מערכת הרווחה המפותחת שם על אף האמברגו. ואם יוסר האמברגו, אזי יקטן העוני בקובה.

  40. גלילי הגיב:

    אותם חסידים שוטים של קובה כתבו לפני שנים לא רבות את אותם דברים על ברית המועצות . רפואה לכל אין אבטלה ( קשה קשה )תלושי מזון ויצוא מדענים (ונשק) לכל העולם.
    מי זוכר את שלל המדליות האולימפיות של מזרח גרמניה ?
    מי זוכר את יצוא המהפכה העולמית של ברית המועצות ?
    האמת כרגיל אי שם באמצע . אין ספק שהשיטה הקומוניסטית סוציאליסטית היא מעולה , אלא מאי , היא לא מתאימה לבני אדם .זאת הסיבה שאוהדי קובה בישראל מונים מספר קטן של אנשים . הנחתי היא כי עם מות קסטרו המשטר בקובה יתמוטט.חילופי הנשיאים בארצות הברית יותר מוצאים חן בעיני מאשר אנשים היושבים בשלטון בוח הזרוע – קסטרו , או בכח האלוהים – האפיפיור.

  41. יורם בר-חיים הגיב:

    ממש לא
    בחיים לא כתבתי דברים כאלו בעד ברית-המועצות.
    המצב בקובה שונה ממה שהיה בברית-המועצות, אופס, לא מסתדר לאנשי ה"הכל אותו דבר", אז שלא יסתדר להם…
    במה שנוגע לחילופי נשיאים בארה"ב, אין ספק שהם מוצאים חן בעיני מי שבכל מקרה יקבל את מענקי האפרטהייד שלו מכל נשיא שהוא. אין בחילופי הנשיאים עניין לרוב ארצות העולם המנוצלות על-ידי ארה"ב, תחת כל נשיא שהוא. ממש כמו שלעבדים ולנשים באתונה לא היה שום עניין בדמוקרטיה האתונאית.

  42. ציוני גאה/קובה סי הגיב:

    אני בהחלט חושב שמשטרו של קסטרו מתקדם בהחלט לעומת המשטר המנצל שקדם לו

    אבל אם הוא כל כך טוב ומיטיב מדוע הוא אינו עומד לבחירה חוזרת בבחירות חופשיות

    בואו גם לא נתפעל יותר מידי מרמת הרפואה ובעיקר המחקר הרפואי שם. בכל שנותי בתחום איני זוכר שקראתי מאמר אחד בעל חשיבות שפורסם שם.

    מחכה בקוצר רוח לקרוא כבר רשמי מסע ממקום אקזוטי ומתקדם אף יותר…צפון קוריאה

  43. הילי הגיב:

    עמדה חד משמעית על קובה אין לי
    אבל הערתו של יורם ביחד עם חיבתי לדמוקרטיה הזכירה לי רעיון ששווה להפיץ.
    אם ארה"ב רוצה לשלט בעולם, סחתיין,
    אבל אם ככה למה שישתתפו בבחירות בארה"ב רק אזרחיה
    יבחרו בני האדם בעולם כולו
    והנבחרים שיהיו אפילו כולם אמריקאים
    (מה שכן עשויות להיווסד מפלגות חדשות)

  44. לגזען הגאה הגיב:

    הבחירות לועדים הקובניים ולפרלמנט הקובני (שנבחר על בסיס נציגים אזוריים) הן חופשיות. רק שתי הגבלות יש עליהן: איסור מימון מארה"ב ואיסור מפלגות שאינן המ"ק הקובנית (אך מותר בהחלט ללא-מפלגתיים להתמודד, וחלק גדול מן הפרלמנט הקובני מורכב מלא-מפלגתיים). שתי הגבלות אלו הן הכרחיות לשמירה על המהפכה הקובנית מול האיום האמריקאי.

    ההשוואה בין צפון קוריאה לקובה דמגוגית. קובנים שעזבו את המדינה אינם מדווחים על עינויים, רעב ודיקטטורה עריצה, לעומת הבורחים מצפון קוריאה. התלונות של אירגוני זכויות האדם כלפיי קובה מתרכזות בתנאיי הכליאה של האסירים הפוליטיים. ואם להאמין לאנשי אבנאא-אל בלד ולאירגוני זכויות האדם, תנאיי כליאתם של מתנגדי המשטר הקובני טובים מתנאי כליאתם של מתנגדי המשטר הישראלי.

    אור.

  45. לאור הגיב:

    הבחירות חופשיות עם מגבלה "קלה" של איסור למפלגות להתמודד… כאילו שאינך מבין את משמעותו של הכוח העומד מאחורי ארגון מפלגתי בהשוואה לזה של נציגים פרטיים. וחוץ מזה, כיצד בדיוק הגבלה זו "הכרחית לשמירה על המהפכה הקובנית מול האיום האמריקאי"?
    ולגבי תנאי הכליאה של אסירים פוליטיים.
    גם אם נניח שאסירים פלסטינים כלואים בישראל מסיבות פוליטיות ולא בשל מעורבות בפעילות טרור, וגם אם נניח שתנאי כליאתם גרועים מאלו שבקובה, הרי שזה לא ממש מצדיק את הקובנים!
    ממתי ישראל היא המודל שלאורו בוחנים אם מדינה כלשהי היא דמוקרטיה השומרת על זכויות האדם?

  46. ציוני גאה / "בני הארץ" הגיב:

    לאורי אור "הנאור"
    אני מתנצל על שקראתי לבני הארץ (בני הכפר) אנשי הכפר.
    מה לעשות את להקת אנשי הכפר אני כנראה אוהב יותר.

    אבל…הבה נדון ב"בני הארץ" ואני לא מתכוון לדעות הפוליטיות שלהם…

    הידעת למשל שעז אדין אלקאסם היה בכלל סורי. כפרים רבים במשולש ובואדי ערה מאוכלסים עיי ערבים מצרים שבאו לכאן עם צבאו של מוחמד עלי, דור וחצי בלבד לפני תחילת "הפלישה הציונית" – היא העליה הראשונה.
    האם ידעת שבשנות המנדט "עלו" מאות אלפי ערבים מעבר הירדן, סוריה ולבנון באין מפריע לארץ ישראל המתפתחת.

    הצביעות מגיעה לשיאה בהגדרת הפליט הערבי לאחר מלחמת העצמאות. פליט הוא מי שישב לפחות שנתיים בארץ. כלומר סורי שהגיע בימי השפע ששרו כאן בתקופת מלחמת העולם השניה נחשב פליט.

    על פי הגדרה זו הגורסת אזרחות לאחר שנתיים כולנו בני הארץ

  47. ציוני גאה הגיב:

    לאור אין לי שום מושג מדוע כינית אותי גזען. כנראה שעל ראש הגנב…נעזוב זה

    אבל לטענתך העיקרית
    "הבחירות לועדים הקובניים ולפרלמנט הקובני (שנבחר על בסיס נציגים אזוריים) הן חופשיות. רק שתי הגבלות יש עליהן: איסור מימון מארה"ב ואיסור מפלגות שאינן המ"ק הקובנית (אך מותר בהחלט ללא-מפלגתיים להתמודד, וחלק גדול מן הפרלמנט הקובני מורכב מלא-מפלגתיים). שתי הגבלות אלו הן הכרחיות לשמירה על המהפכה הקובנית מול האיום האמריקאי".

    האם תסכים לפסילת חד"ש ורשימות ערביות אחרות התומכות ברש"פ לנוכח "האיום הפלסטינאי"
    אני לא !

    ההשוואה בין קובה וצפון קוריאה אינה דימיונית.
    שתהן שמשו כבשר תותחים וקבלני משנה לברה"מ בימים לא רחוקים

  48. לגזען הגאה | אורי וולטמן הגיב:

    1. המתהדר בשם "ציוני גאה", אל לו להתפלא מדוע יכונה "גזען גאה" על-ידי אלו שזוכרים את גירוש הפלאחים מאדמותיהם, את מנהג ה"עבודה עברית", את הנאכבה, את המימשל הצבאי, את כיבושי 67′, והיד עוד נטויה.

    2. הבחירות בקובה הן אישיות, ולא מפלגתיות. על אופן פעולת הדמוקרטיה הפרולטארית בקובה אפשר לקרוא כאן:
    http://www.banki-shabiba.org/phpbb/viewtopic.php?t=358&postdays=0&postorder=asc&start=36

    3. מצב "האיום הפלסטיני" בו נתונה ישראל הוא פיקציה בראשם של מנהיגיה, המנסים לשמר את אופיה הציוני והקולוניאליסטי של המדינה. לעומת זאת, המצור האמריקני על קובה איננו פיקציה, אלא מצב קונקרטי ביותר: אמברגו הנמשך כבר למעלה מ-40 שנה, ניסיון להפיכה ב-"מפרץ החזירים", ניסיונות התנקשות במנהיגים קובניים נבחרים, פיגועי-טרור באתרי תיירות, ושלל פנינים מאמתחת ה-CIA.

    קצת פרופורציות.

  49. ואם כבר הגיב:

    לפני כמה חדשים התפרסמה כתבה בהארץ (עיתון פרו-אמריקאי ומאד אנטי-קובה) שלפיה ארה"ב עשתה ניסויים בנשק ביולוגי על קובה. ארה"ב פיזרה חיידקי מגיפה (לא זוכר איזו) ורק הודות למערכת הבריאות המאד מפותחת צומצמה הפגיעה לכמה מאות.

  50. ציוני גאה/ לאור "הנאור" הגיב:

    1. איך בחירות "דמוקרטיות וחופשיות"-בהשתתפות קומוניסטית ובלתי מפלגתיים…מזכיר קצת את השם של חד"ש לא

    2. אני תמיד שמח את ידי לשלום (ולא את הלחי השניה) רק תגיד לי מי הם הכוחות המתקדמים והדמוקרטים. עראפת…משאעל …יאסין (אופס..)
    הה שכחתי את מפלגת העם. סליחה

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים