פעולתנו בכפר זאוויה היתה אמורה להתקיים ב-26 במרץ. ביום שני של אותו שבוע הרגה מדינת ישראל את אחמד יאסין. מאורע בסדר גודל כזה טרף את הקלפים. מארחינו מזאוויה ומדיר בלוט ביקשו לדחות את הפעולה לעת עתה: מכיוון שהעבודות על הגדר באזור עדיין לא התחילו, לערוך הפגנה כזו כאילו לא קרה דבר לא נראתה להם הדבר הנכון לעשות. בינתיים כינסנו ישיבת חירום, וחשבנו מה נוכל לעשות הן כלפי פנים, לחברה הישראלית, והן כדי להעביר את המסר שלנו לעם הפלסטיני, במיוחד לאור ההתנקשות.
החלטנו על שתי פעולות מיידיות: האחת, לחלק כרוזים ברחוב הישראלי, הקוראים לעצור את מעגל הדמים ומזהירים מפני תוכניותיהם של שרון וחבריו להבעיר את השטח אפילו יותר. ובנוסף, הוחלט לפרסם מודעה בעיתונות הפלסטינית, יחד עם הוועדות העממיות הפועלות נגד הגדר באזורים שונים בגדה המערבית. לב המודעה היה כי אנו רואים בהתנקשות הישראלית בשייח’ יאסין פרובוקציה שמטרתה להרוס את המאבק העממי, האזרחי והבלתי מזוין נגד הגדר שהחל לתפוס תאוצה בחודשים האחרונים. מטרת החיסול הוא להטביע את האינתיפאדה בדם, ולהחזיר אופציה אחת של מאבק פלסטיני: מאבקם של הארגונים החמושים. לכן הוועדות הפלסטיניות, ואיתן אנחנו, קוראים לעם הפלסטיני לא לוותר על המאבק הזה. המודעה התפרסמה ביום רביעי האחרון בשני עיתונים פלסטיניים, "אל-קודס" ו"אל-איאם", וחתמו עליה הוועדות העממיות באזור סלפית (זאוויה, מסחה וכו’), אזור מערב רמאללה (בודרוס, קיביה וכו’), אזור שבעת הכפרים הלאומיים (…), ושלוש ועדות בירושלים. במקביל נמסרה הודעה על כך לכלי התקשורת הישראליים, שלא הרימו את הכפפה. את נוסח המודעה אפשר לקרוא באתר האינטרנט של תעאיוש.
לאחר ביטול הפעולה, התקשרו שוב אנשי זאוויה וביקשו כי נקיים את הפעילות ביום שישי 2 באפריל (יומיים לפני ערב פסח). לאור כל מה שנאמר לעיל, הרגשנו שמחובתנו לעשות כן, אף על פי שחלקנו היינו מעדיפים לנקות פאנלים וארונות ולבער את החמץ. כך, נפגשה משלחת קטנה עם אנשי הכפר, ובה הוחלט לקיים את ההפגנה. ההתראה היתה מאוחרת, והחג קרוב.
למרות זאת התקבצנו בשעות הבוקר בכפר קאסם, כ-100פעילים, ויצאנו לדרך בשני אוטובוסים. ברגע שהגענו לכביש מס’ 5, למחסום שעל הקו הירוק, ראינו כוחות משטרה נכבדים ערוכים לבואנו. שני שוטרים עלו על כל אוטובוס, אסרו על הנהגים לפתוח את הדלתות כדי למנוע כל סיכוי שנרד מן האוטובוסים ונתחיל ללכת, וחטפו את האוטובוסים פשוטו כמשמעו: הכריחו את הנהגים לנסוע אל מתחת לגשר, שם גילינו לתדהמתנו כוחות עצומים של משטרה וצבא, כולל אלוף משנה אחד (אומרים שהוא מח"ט הגזרה, אם זה מרשים מישהו), איש שב"כ – בסה"כ כ-50 או 60 לובשי מדים – כמעט בסדר גודל שלנו. בעימות איתם לא היה לנו סיכוי.
הראו לנו צו שטח צבאי סגור והרשו לנו לרדת מן האוטובוסים בזמן שננסה לבטל את רוע הגזירה, אבל מהר מאוד הבנו שמוטב לבחור בדרך אחרת. חזרנו לכפר קאסם, וכמה אנשים התחילו להסיע אנשים במכוניות פרטיות לזאוויה, שם הלכנו לכפר בדרך צדדית – דרך הזיתים. בנגלה השנייה התעשתו כוחות הביטחון והחזירו את המחסום והפיקוח. זו הסיבה שרק 20 פעילים הגיעו לכפר. מכל מקום, מראנו עורר שריקות וקריאות רמות וקבלת פנים חמה ונלהבת. זו היתה כבר סוף ההפגנה, שהשתתפו בה כ-1,000 איש והיא היתה ככל הנראה שקטה לגמרי, אבל בכל אופן התבקשנו לדבר לפני כמה מאות האנשים שנשארו במקום. לפי דעתנו זה היה חשוב, וטוב שלפחות קומץ מאיתנו הצליח להגיע. זה כמובן שרירותי ולא הוגן כלפי כל השאר, אבל אנו מקווים שתבינו. המאבק הבא הולך להיות של שלושת הכפרים האלה, דיר בלוט, זאוויה ורפאת, ויש חשיבות רבה לחיזוק מאבקם עוד לפני שהעבודות על הגדר מתחילות.
ולסיכום, אתם בטח מכירים את האנשים האלה, המעצבנים, שתמיד רואים את ההיבטים החיוביים של כל דבר. הרשו לנו למרות הכול להדגיש את ההביטים החיוביים של היום הזה.
אמנם הצבא, המשטרה, השב"כ וחבריהם הצליחו למנוע מהאוטובוסים שלנו לעבור את הקו הירוק, אבל בכל זאת הצלחנו להעביר 20 פעילים להפגנה. נוכחות הפעילים שלנו שם היתה חשובה משום שהיא הראתה לפלסטינים שאנחנו, למרות מספרנו הקטן, איתם במאבקם. נראה לי שכל אחד שהיה באיזושהי הפגנה נגד הגדר, או קיבל טלפונים מהשטח שמבקשים שנבוא "אפילו אם זה רק חמישה אנשים", מרגיש עד כמה נוכחותנו רצויה ומעודדת.
עוד דבר הצלחנו להראות לזרועות הכיבוש השונות – אנחנו לא מוותרים ולא נוותר על זכותנו וחובתנו להיאבק נגד העוול, הרשע והטמטום שבגדר ובכל שאר עוולות הכיבוש.
ודבר אחרון, כל מי שהיה שם ראה את סדר גודל הכוחות שחיכו לנו. אפשר רק לשער עד כמה הדרגים הרמים במערכת הכיבוש לחוצים מההפגנות הפלסטיניות העממיות נגד הגדר, ועד כמה הם לחוצים מנוכחותנו באותן הפגנות. ההפגנות האלה כנראה מדידות שינה מעיניהם (מלשון נדד). אחד הקצינים הבכירים בשטח אמר לנו בפירוש שההוראה לעצור אותנו הגיעה מדרג פוליטי גבוה מאוד. כוחות הכיבוש בנויים היטב להתמודדות עם מאבק מזוין, אבל החודשים האחרונים מראים שהתנגדות עממית-אזרחית – גדולה עליהם. אוטובוסים שרופים מצטלמים טוב מאוד, אבל חיילים מכים ויורים לתוך המון אזרחים – לא ממש.
בברכת חג שמח וחירות לכל העמים השוכנים בארץ
לכל הסובלות עבדות וניצול
לכל הסובלים מכיבוש זר
לכל הסובלות דיכוי
ולכל המדכאים גם כן – מי ייתן ויהיו חופשיים מהצורך ומהרצון לדכא
ולכל בני המזל האחרים – שנוכל להגדיל עוד ועוד את המרווחים של בחירה וחופש בחיינו.
המאמר הוא מיוחד ומרגש. לא חשבתי שפוליטיקה יכולה לגעת עד כדי כך. אני מאחלת לפעילי תעיוש בהצלחה וגם שיצטרפו אלהם אנשים חדשים
האמת שראיתי פה תגובה, שמסתבר שהורדתם אותה…
אני איש שמאל ולכן זה מקומם אותי.
סתימת פיות?? האתר שולל את זכות קיומו!!
מה עם חופש הביטוי?? כשאני מגיב באתרי הימין אף אחד לא מוריד אותי.. וחבל שנהגתם כך.