בטרם התפרץ הזעם בעיראק, הערכות המודיעין האמריקאי הכירו בכך ש"הקשיים הגדולים ביותר בחודשים הקרובים יהיו ביטוי השנאה של העיראקים. כי בקרבם גוברת השנאה כלפי כוחות הכיבוש הצבאי האמריקאי". כך כתבו דאגלס ג’ל ודייוויד סנג’ר ב"ניו יורק טיימס". חוסר ההבנה אודות מקור השנאה (לא מדובר רק בהתנגדות המזוינת, אלא גם בביטויה הרבים האחרים) מוביל לדרך ללא מוצא ולשפיכות דמים נוספת.
אילו הכיבוש האמריקאי היה פחות מתנשא ונבער, והיה מגלה יכולת כלשהי להתמודד עם בעיות האנשים, ניתן היה למנוע את העמקת הסכסוך (כולל את האירועים הקשים בפלוג’ה ובמקומות האחרים). כוחות כיבוש המעוניינים להעביר את השלטון לעם העיראקי, כפי שתושבי המקום דורשים זאת, היו מתנהגים אחרת.
וזהו הפרדוקס של ממשל בוש: בין התירוצים הרבים שניתנו לקראת כיבוש עיראק, נאמר שיש לקדם את המהפכה הדמוקרטית ברחבי העולם הערבי. אבל לעיני כל מתגלה שהסיבה האמיתית לפלישה היא שונה מאוד. הסיבה לכיבוש נעוצה ברצון להקים בסיסים אמריקאיים במדינה וסלית החולשת על אחד ממקורות האנרגיה החשובים בעולם. והעיראקים מבינים זאת היטב. בסקר דעת קהל שנערך בבגדאד על ידי חברת גאלופ באוקטובר, רק אחוז אחד מהנשאלים השיב שארה"ב פלשה לעיראק על מנת להשיב את הדמוקרטיה, 5% מסרו כי מטרת הכיבוש היא לעזור לעם העיראקי. כל היתר (94%) סבורים שוואשינגטון מעוניינת לשלוט על מקורות הנפט שבעיראק ולארגן מחדש את המזרח התיכון על מנת שישרת את האינטרסים האמריקאים.
בסקר דעת קהל נוסף, שנערך כעבור חודשיים, 70% מהנשאלים אמרו כי הדמוקרטיה היא "הצורך הדחוף ביותר" של עיראק. 10% סברו שיש לחזק את הממשל האזרחי של כוחות הכיבוש ו-15% טענו שניתן לתלות תקווה כלשהי בממשל העיראקי הזמני. וצריך להבין דברים אלה כפשוטם. כאשר העיראקים משיבים שהם זקוקים ל"דמוקרטיה", הם מתכוונים לכך, והם לא בדיוק מצדדים בתוכנית "הריבונות המינימלית" שמציע ממשל בוש. 79% מהמשתתפים בסקר דעת הקהל אינם "סומכים על כוחות ארה"ב ובריטניה" ול-73% אין אמון בממשל העצמאי. אחוזי התמיכה בנציגה של וואשינגטון בעיראק, אחמד שלבי, הם מזערים.
ניתן היה לשער שסביב סוגיית הריבונות המלאה תפרוץ מחלוקת בין כוחות הכיבוש לבין האזרחים עיראקים. כשמלאה שנה לכיבוש עיראק הדגיש סגנו של רמספלד, פול וולפוביץ’, שהוא מצדד "בנוכחות ארוכה ויציבה של כוחות הביטחון האמריקאים בעיראק ובהקמת צבא עיראקי חלש. זאת במטרה לחזק את הדמוקרטיה", על כך כתב סטפן גליין ב"בוסטון גלוב". נוכחות ארוכה ויציבה של כוחות ארה"ב אינה בדיוק הערובה לדמוקרטיה וכך מבינים זאת העיראקים. גם אזרחי ארה"ב היו סבורים כך, אילו כוח זר היה כובש את ארצם. ניתן להסיק שעל פי וולפוביץ’ ואנשיו, לא היה כל טעם בכיבוש עיראק ללא הקמת בסיסים לצבא ארה"ב במסגרת מדינה חלשה ותלויה בארה"ב – כנהוג באזורים אחרים של העולם.
בממשל יש הסבורים שניתן לגייס את האומות המאוחדות כדי להוציא את העגלה מן הבוץ. אבל על פי ה"פיננשל טיימס", וואשינגטון דורשת ש"הארגון ייתן גושפנקא לממשלה עיראקית בעלת סמכויות מצומצמות – ממשלה האמורה להזמין את המעצמות המערביות להישאר בארצה".
העיראקים גם מבינים היטב שמעבר לסוגיות הריבונות וההיבט הביטחוני, לכיבוש יש פן כלכלי ברור מאוד. כי ארה"ב מעוניינת לפגוע בריבונות הכלכלית העיראקית על ידי פתיחת השווקים, הפרטת התעשיות והעברת הבנקים לידי חברות אמריקאיות. בחודשים האחרונים גוברות הטענות בקרב התעשיינים העיראקים לפיהן הכיבוש הורס את התעשייה המקומית. בכל הנוגע לעובדים העיראקים, פעיל האיגוד המקצועי הבריטי דייויד בייקון שביקר בעיראק אמר כי כוחות הכיבוש פלשו למשרדי האיגודים, עצרו את מנהיגיהם, אוכפים את חוקי העבודה של סדאם חוסיין הפוגעים קשות בזכויות העובדים, ומעדיפים העסקת עובדים על ידי חברות רב-לאומיות אמריקאיות הידועות בשל התנגדותן לאיגודים המקצועיים ולהקמת ועדי עובדים.
יחד עם זאת, ההתנגדות העיראקית הגוברת וכישלון הפעילות הצבאית האמריקאית סיכלו כמה מתוכניות שלטונות הכיבוש. ההצעות לפתיחת השוק המקומי לחברות הרב-לאומיות לא כוללת את הנפט. אבל העיראקים לא צריכים לקרוא את ה"וול סטריט ז’ורנל" כדי להבין היטב שכפי שנכתב בעיתון: "חברות כמו הליברטון זכו למכרזים לשיקום תעשיית הנפט העיראקית ההרוסה, על חשבון משלם המסים האמריקאי. ההכרה מקרוב של תעשיית הנפט בוודאי תתרום לקבלת נתחים ממנה לאחר השלמת השיקום".
עתה נשאלת השאלה האם העיראקים יקבלו, בסופו של דבר, את הצעותיהן של המעצמות הכובשות בדבר "ריבונות מינימלית" לארצם וממשלתם? ושאלה חשובה עוד יותר: האם אזרחי המערב המדושנים ימשיכו להאמין בטענה לפיה הכיבוש מהווה "תרומה לדמוקרטיה"? או יבינו שכל תכליתו של הכיבוש הוא לשרת את האינטרסים הצרים של החברות הרב-לאומיות העומדות מאחורי ממשלותיהם. ולנוכח ההתנגדות העיראקית הגוברת – מהו המחיר שתושבי המערב מוכנים לשלם?
![](https://tellafriend.socialtwist.com:80/wizard/images/tafbutton_blue16.png)
הכורדים שזכו להשתחרר ממלתעות הדכוי של סדאם מרוצים למדי.
אבל זה כנראה לא נחשב להישג.
שלא כפלסטינאים, הם לא עם הזכאי לחרות לאומית
ציוני גאה
בוש אולי "יצא" מעירק. רק אולי. אני שם מרכאות סביב "יצא" בגלל שהוא הצהיר כבר על כוונות להשאיר כוחות צבאיים בעירק, להעביר את התעשיות העירקיות לידיים אמריקאיות ולהעלות רפובליקת בננות שתהיה ממושמעת לו.
Bush never said that, on June 30th, the US would withdraw from Iraq.
He merely said that, on June 30th, the US would "transfer sovereignty" to its Iraqi allies.
Thus, you will have "Iraqi sovereingty" under US and allied occupation.
This is similar to the "viable and independent Palestinian state", subject of course to Israeli military domitation and occupation.
In the imperialist lexicon, words do not have their natural meaning, either in English or Hebrew.
Henry Lowi, Toronto
תהיו ברוכים על האתר הנפלא הזה.
קצת אויר בישראל.
אולי הוא צודק ואולי לא. בוש הצהיר שבתאריך30/6/04 ארה"ב תיסוג מעירק. לא שוה לחכות ולראות מה יקרה אז? הרי כל מי שמגדף את ארה"ב יצטרך לאכול את הכובע אם בוש יקיים את דבריו.
תראה את כרכוכ…
שאל את אנשי "פלג טלבאני" מדוע למרות התנגדותם לשלטון העראקי, הם שיתפו איתו פעולה נגד סוכני ארה"ב.
מאד מעניין, אגב, שאלו המעלים על נס את חירות הכורדיםפ שתחת שלטון עארקי (שזה באמת חשוב) שותקים בנוגע לכורדים תחת שלטון תורכיה (שנרצחים מדי יום בנשק ישראלי ומימון אמריקאי). לא שיש משהו מפליא בזה, זה ההבדל בין שמאל לימין, השמאל (בעיקר ההשמאל הערבי, אגב) תומך בשחרור הכורדים בכל כורדיסטן ומתנגד לפלישה אמריקאית, ימנים נזכרים בכורדים רק כדי להצדיק את פשעי ארה"ב. עם חברים כאלו הכורדים לא צריכים אויבים
יורם בר-חיים.
Does this "Prograsive" Arab "Left" also support the Kurds Independent in Syria?
כל מה שאמרתה נכון
כל העולם יודע מה המניע והסיבה לכיבוש עיראק ..רק מי יעז ויגיד ויפעל נגד המפלצת ( ארה"ב בהנהגת בוש ) אין ברירה אומרים אצלנו ( המושל שלך מדכא אותך ) או לציית לו או להתנג ולמות !!!!!!!!!!!!