כאשר נפגש ג’ורג’ בוש עם שרון לאחרונה בבית הלבן, עשה כל אחד מן המנהיגים את המיטב כדי לתת לגיטימציה למדיניות הכיבוש הכושלת של עמיתו. שרון נתן לפופולריות הדועכת של בוש זריקת מרץ כאשר סייע לנשיא האמריקאי לתבנת מחדש את המלחמה הנוכחית כנגד העם העיראקי כמלחמה נגד הטרור. במשך 37 שנים השתמשו ממשלות ישראל בגישה זו על מנת להצדיק את הכיבוש המתמשך של הגדה המערבית ועזה, ופעולתה על ישראלים רבים הייתה שיכנועם להתעלם מן העדויות לכך שהכיבוש גורם לטרור ולא להיפך.
ייתכן שהנשיא בוש מקווה שהאמריקאים יישתכנעו שעל אמריקה ללכת בדרכה של ישראל, ולהגיב הן לטרור והן להתנגדות לגיטימית בדיכוי מועצם. ישראל חיסלה לא מכבר את השייח’ הראשי המזוהה עם הטרור של החמאס, וממשלת שרון שיכללה שיטה של ענישה קולקטיבית כך שבמשך השנים הענישה מיליוני פלסטינים בעבור מעשיהם של קומץ טרוריסטים. בעוד שמדיניותו של שרון העלתה למעשה את מספר הישראלים שנפגעו ישירות מטרור, הרושם של "עמידה קשוחה" פעל לשימור הפופולריות שלו בקרב ישראלים רבים אשר הפכו משוכנעים כי לישראל יש זכות מלאה להחזיק בגדה המערבית. אם אסטרטגיה זו פועלת עבור שרון, היא עשויה לעבוד גם עבור ההרפתקה של בוש בעיראק – אם ימצא דרך לשכנע את האמריקאים כי האסטרטגיה הישראלית, שעל פיה נראה כי ארה"ב פועלת בעיראק, היא הדרך הנכונה להתייצב מול הטרור.
בתורו, כך דווח, מתכוון בוש לתת לשרון התחייבות בכתב כי ארה"ב לא תדרוש עוד את נסיגת ישראל לגבולותיה מלפני 1967. ויתור זה יהיה ההישג המשמעותי ביותר לימין הישראלי עד כה. במשך עשורים רבים הייתה מדיניות החוץ של ארה"ב מכוונת לשכנע את ישראל כי עליה להתנהג לפי עקרונות המשפט הבינלאומי הרווח מאז סוף מלחמת העולם השנייה: דהיינו, שאסור למדינות להרחיב את שטחיהן באמצעות כיבוש צבאי. אותו עיקרון שימש את ארה"ב כדי להצדיק את השלטון האוטוקרטי של כווית כאשר הותקף ע"י עיראק של סדאם חוסיין ב-1990, וזוהי גם אבן היסוד לתקוות הקהילה הבינלאומית למנוע מלחמות ללא קץ במאה העשרים ואחת. אם יפר עקרון זה, בוש לא רק שיפתח פתח עבור ישראל לספח חלקים גדולים מן הגדה המערבית באופן פרמננטי ולסתום את הגולל על תקוות העם הפלסטיני למדינה עצמאית מבחינה פוליטית וכלכלית, אלא גם יכונן תקדים להתפשטות לאומית באמצעות מלחמה שיהיה מסוכן לפחות כמו האיסטרטגיה של מתקפת המנע על עיראק.
ייתכן שגימיק היח"צנות יוצא הדופן ביותר בכל הפארסה בין שני הנִצים הללו היא התובנה כי ישראל "מוותרת" על שליטתה בעזה ועל כן זכאית לוויתור מצד ארה"ב. שלא כמו בגדה המערבית, בה יכולה ישראל לעשות שימוש במראי מקום תנ“כיים ובהבטחות שמימיות כחיזוקים נוספים לטיעונים הביטחוניים שלה להצדקת המשך הכיבוש, עזה הוכרה באופן כמעט אוניברסלי כטפיל על גבה של ישראל אשר אינו תורם מאומה לבטחונה או לשגשוגה. לאחר שהביאו למעלה ממליון עזתים למצב של התרוששות כלכלית ותת-תזונה, מצב שעשוי להשתפר רק באמצעות סיוע של האו"ם, ממשיכים הישראלים לפלרטט עם רעיון הנסיגה החד-צדדית מקלחת השנאה המבעבעת הזו, אשר יצרו באמצעות הכיבוש. ואולם נסיגתו של שרון תכלול נוכחות צבאית מתמשכת בדרום רצועת עזה ולאורך כל גבולותיה, אשר תהפוך אותה לגטו פלסטיני ענק, משולל כל בסיס תמיכה כלכלי או פוליטי.
במקום לסגת מעזה כחלק מתהליך המכוון לפיוס פתוח ונדיב ולשלום בר-קיימא, בישל שרון נסיגה לצורך המשך הכיבוש בגדה המערבית. ואכן, בטרם טס לוושינגטון, הבטיח שרון למתנחלים בגדה כי ששה אזורי התנחלות גדולים יישארו תחת שלטון ישראלי באופן תמידי, ושכוונת הנסיגה מעזה "לשמור עלינו מלהיגרר אחר יוזמות מסוכנות, כגון יוזמת ז’נבה או ההצעה הסעודית". שרון מקווה כי החמאס, שהפך לדומיננטי בעזה בגלל כשלונה של ישראל לספק לפליטים הפלסטינים שירותים סוציאליים ותחת זאת אפשר את ההשתלטות עליהם בידי ארגונים מוסלמים פונדמנטליסטים, ישתמש בנסיגה כדי לבסס את שלטונו בנפרד מן הרשות הפלסטינית, ועל ידי כך יפחית עוד יותר את הסיכוי להקמתה של מדינה פלסטינית. ברור כי השתלטות החמאס בעזה תגביר את החשש הישראלי מכל נסיגה אפשרית מן הגדה המערבית, ופחד זה ישחק היטב לטובת עתידו האלקטורלי של שרון.
אין פלא, לפיכך, שהפלסטינים רואים ב"וויתורים" של שרון תכסיסים פוליטיים שמטרתם להגביר את התמיכה בסיפוח ישראלי של הגדה המערבית. אין סיכוי רב שציר הכיבוש שרון-בוש יביא לשלום מתמשך, אך הוא עשוי לשאת פרי בדמות יתרונות אלקטורליים קצרי מועד, גם אם באותה העת הוא שוחק את סמכותן המוסרית של שתי מדינות אשר יכלו להוות מוקדים של תקווה, ובמקום זאת הפכו לסמלים של התקרנפות ויהירות.
עבור אלה מאיתנו בארה"ב היודעים כי האינטרסים הן של ארצות הברית והן של ישראל ימולאו לא על ידי הנצחת הכיבושים אלא באמצעות שלום ופיוס, קיימת דחיפות גדולה מאי פעם להתנגד לציר הכיבוש של שרון ובוש. זאת הסיבה שרבים מאיתנו מארגנים אירוע הסברה לקונגרס באפריל בוושינגטון, בו נציג את הסכמי ז’נבה ושאר הצעות פרטניות כיצד להשיג שלום בר-קיימא עבור ישראל-פלסטין, ובנוסף את רעיונותינו בנוגע לכיצד רוח של נדיבות וכבוד כלפי העם העיראקי תהיה אפקטיבית הרבה יותר בהרגעת המצב מאשר שליחת כוחות צבא נוספים לעיראק והעצמת הדיכוי.
לגבי "מראה מקום" אם המקומות ביהודה ושומרון הם מראה מקום בלבד , אולי יואיל כבוד הרב לפרט מה הם כללי אמונתו. האם כוונתו כי 300000 היהודים החיים ביהודה ושומרון חייבים להתפנות ?