הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-28 באפריל, 2004 24 תגובות

לא, לא על כמה זה חשוב לבריאות התינוק, את זה אנחנו כבר יודעות. וליצירת הקשר בין התינוק לאם, גם את זה שמענו. אני יכולה לכתוב עכשיו עמודים על גבי עמודים על כך שהנקה היא חוויה שאני ממליצה לכל אשה ושאני מאמינה שכל גבר צריך להתקנא בה. אבל את זה כבר שמעתן. אני רוצה לדבר כאן על אמהות ופמיניזם. על הנקודה בה הפמיניזם שלנו מתחיל לגמגם. אנחנו הדור שאחרי המהפכה הפמיניסטית, דור של נשים שכבר לא קוראות לעצמן פמיניסטיות כי הכל כבר הושג, נכון? כל חיינו לימדו אותנו שאנחנו יכולות לעשות הכל אם רק נרצה, שכל המכשולים הם בראש שלנו: יש טייסות בחיל האוויר, יש לנו שתי שרות בממשלה ושתי ראשי ערים, אפילו המחוקק הוציא הטרדה מינית מחוץ לחוק ואסור לפטר עובדת הרה. ואז נולד תינוק, ובשם טובת התינוק הגוף שלנו מופקע מידינו: הבחירה האם להניק, הופכת למבחן עליון: כזה שאף פעם לא רצינו שיעמידו אותנו בו, ועכשיו, יותר מתמיד, אנחנו לא רוצות להכשל בו.

הנקה הפכה למבחן האמהות והנשיות האולטימטיבי. "לא יכולה זה בן דוד של לא רוצה", אמרו לנו כשהיינו קטנות. אם לא הצלחת להניק, אם זה התיש אותך ובחרת להפסיק – סימן שלא ניסית מספיק, שלא הקרבת מספיק. אולי שיחררת את עצמך, אבל איבדת את היכולת להיות אמא. עם המלכוד הזה הפמיניזם שלנו לא עוזר לנו להתמודד. נדמה שהוא אפילו לא שואל את השאלות הנכונות.


עם ההריון וההנקה, גופנו כאילו מופקע מאיתנו. כבר כשהייתי בהריון עם התאומים, למדתי לדעת שסוגיית ההנקה והשדיים שלי באופן ספציפי, הם נושא לדיון ציבורי: "נו, אז את מתכוונת להניק?" שאל אותי חבר ללימודים, ואז הוסיף כממתיק סוד: "אשתי הניקה שבעה חודשים, לא הצלחנו יותר". חברה אחרת שיתפה אותי בפרט אינטימי מחייה של פלונית: "ב. הניקה את התאומים שלה עד גיל שנה, את יודעת". ספר ההריון שלי הסביר תנוחות ו"אחיזות" וקורס ההכנה ללידה שלקחנו הקדיש שיעור אחד להנקה: סבתא חביבה מצוידת בבובת סמרטוטים הסבירה שאין פשוט מזה, אם רק לא נותנים לאחיות בבית החולים לקלקל לך.


"אני מקווה שיהיה לך מספיק חלב", אמרה איזו דודה, ועל פניה מבט מודאג ומהורהר.


אז הלך לי. יועצת הנקה עם הליכות של רס"רית ולב של מלאך בבית החולים בו ילדתי השתלטה עלי, הראתה לי איך להניק שניים במקביל, וישבתי לי עם שניהם, מפטפטת עם בת דודה שלי שקפצה לביקור, וכל האמהות האחרות בהו בי בהערצה ובקנאה. אופיים הנוח של השניים, בן זוג מדהים שעזר מסביב לשעון, חופשת לידה ארוכה במיוחד וכנראה גם עצלות וחוסר עניין בשטיפת בקבוקים, הביאו לכך שהתאומים שלי, שחגגו שנה בפברואר, ינקו הנקה מלאה עד גיל חמישה חודשים, וממשיכים לינוק עד היום.


אבל לא לכולן יש מזל, לא לכולן יש את האמצעים. הנקה היא עסק תובעני. משעבד אפילו. בחודשים הראשונים לחייו תינוק יונק בלי סוף. בלי סוף פשוט. כל שעה, כל שעתיים, כל שלוש שעות. אם דבקים במשטר הנקה, אי אפשר להשאיר אותו אפילו אצל אביו. משרד הבריאות ממליץ על הנקה מלאה עד גיל שישה חודשים, אבל חופשת לידה בתשלום היא בת שלושה חודשים בלבד, ולא כל אחת יכולה, או יכולה להרשות לעצמה, לקחת עוד שלושה חודשים של חופשה על חשבונה.


בחודשים שלאחר מכן, הפכתי גיבורה בעל כורחי: הבחירה שלי להניק את התאומים, אשר למזלי לא היתה מלווה בקשיים מיוחדים, הועלתה על נס: "אני רוצה להגיד לך כל הכבוד שאת מניקה עדיין; אשתי ניסתה אבל נשברה כשהתאומים היו בני חודשיים ועד היום היא מצטערת", אמר לי קולגה של בעלי, שפגש אותי לראשונה באותו הבוקר. "הכי טוב הנקה, מה?", רמזה-קרצה לי דודה אחת בעקבות משבר רמדיה, כשתינוקות רכים נפלו קורבן לרשלנותה של חברה מסחרית וממני ציפו, מה, לשמוח לאידם? "אז את עוד מניקה? כמה פעמים ביום?" סירובי לשוחח על השדיים שלי בארוחה משפחתית נתפס כגסות רוח.


הבחירה להניק – כמו גם חווית ההנקה עצמה – מופקעת מאיתנו, ומשרתת מטרות שאנחנו לא מאמינות בהן ונלחמנו כל חיינו נגדן. כל חיינו אנחנו נאבקות לאוטונומיה על גופנו ועל זכותנו לעשות כל מה שנבחר, ואז נולד תינוק ואנחנו נותנות לקרובים ולרחוקים להפקיע מאיתנו את החוויה הכל כך אינטימית ופרטית הזאת שלנו עם התינוק שלנו, עם בן הזוג שלנו, עם גופנו. אני מאמינה שאנחנו עושות זאת מפני שאחרי שנים שבהן ניסינו להוכיח שאנחנו מסוגלות לעשות הכל כמו גברים, אנחנו מפחדות שברגע האמת, של הריון, לידה ואמהות, לא נדע לעשות את זה כמו נשים; שהגוף שלנו, שהורגל כל כך להעמיד פנים שנשיות אינה מכשול, שכח גם את עוצמותיה. אנחנו מגיעות ללידה חסרות אונים ונותנות לאחיות, ליועצות הנקה, לסבתות וליועצות מטעם עצמן ללמד אותנו ולהזכיר לנו מה לעשות עם השדיים האלה. אנחנו לומדות לפחד להיות אמהות של תמ"ל (תרכובת מזון לתינוקות) שמסוגלות להנפיק רק חלב סינטטי ואהבת אם בניחוח רמדיה צמחית. אנחנו ניגשות אל התינוקות שלנו בידיים רועדות ונותנות לאחות ולדודה להחזיק לנו את השד ולכוון אותו לפה של התינוק, שעוד לא יודע שהוא נולד לעולם שבו אסור לאמא להתפשר. מדהים אותי עד כמה רבות מאיתנו, נשים חזקות, פמיניסטיות בנשמתן, נאבקות כל כך כדי להוכיח שהן יכולות לעשות הכל. להצליח מקצועית וגם לא להתפשר אפילו על הנקה אחת.


אנחנו – שלמדנו להיות עצמאיות ולשלוט בגורלנו – חוות אובדן מוחלט של גבולות. אנחנו מוצבות על במה אל מול קהל מעורב, שבוחן אם כל מה שהשגנו, מאז שקיבלנו את זכות ההצבעה בראשית המאה הקודמת, לא קילקל את המהות האמיתית של גופנו: להיות לנשים ואמהות.


אין לי תשובה לדילמות שהעלתי כאן. אני חושבת שאנחנו צריכות להתחיל לשאול את עצמנו מה הנקה עושה לנו ולמה. אנחנו צריכות לשאול את עצמנו מדוע אנחנו נותנות להנקה להיות עניינם של אנשים אחרים ולמה אנחנו נותנות יד לדה-לגיטימציה של האופציה האחרת. המנחות בקורסי הכנה ללידה, וגם אחיות במחלקת יולדות, כשאף אחד לא שומע, לוחשות לנו שגם אמא שמאכילה את תינוקה מבקבוק היא אמא אוהבת. שתינוק יכול לפעמים להפיק הרבה יותר מאמא שבטוחה בעצמה ובבחירתה שלא להניק מאשר מאמא מתוסכלת, ששונאת את גופה ואת תינוקה בגלל שההנקה הפכה לעול ולסיוט מתמשך.


הי, הנקה זה קשה, זה מתיש, זה משעבד! אמהות זה קשה, זה מתיש ומשעבד, וזה בסדר לבחור באופציות שיעשו לנו את החיים פחות קשים. אם להניק כואב לנו, אז לא חייבים. אז יועצת ההנקה אמרה שזה לא אמור לכאוב, ושאם התינוק רק ילמד להחזיק את הפטמה נכון זה כבר לא יכאב, אבל כוס אמו, זה כואב, וזה מדמם, וזה סיוט. את יכולה להשאיר את התינוק עם אבא שלו, עם סבתא שלו, עם דודה, ולצאת לנשום קצת אוויר, מותר לך! זו אופציה ואת יכולה לקחת אותה בשתי ידיים. זה לא עושה אותך פחות אמא, פחות טבעית, פחות אשה.


ההנקה היא הדבר הטוב ביותר שאנחנו יכולות להעניק לתינוק שלנו בחודשי חייו הראשונים, נכון. אבל הקבעון הזה מצמצם את אפשרויות הבחירה שלנו, מפקיע את הבחירה מאיתנו, הופך אותנו לילדות קטנות שצריכות לבצע את משימותנו כמו שצריך כדי להחשב ראויות עדיין להשגי הפמיניזם. אני חושבת שהגיע הזמן לחשוב אחרת על הנקה ולאפשר לה להעשיר, ולאו דווקא להגביל, את קיומנו כבני אדם, כנשים, וכאמהות.

תגובות
נושאים: מאמרים

24 תגובות

  1. דוד הגיב:

    זהו נושא שהגיע הזמן לדבר עליו. לא הבנתי מהי עמדתך. מחד את קוראת לדיון בנושא מאידך ברור לחלוטין שאת בעד הנקה ומי שאיננה יכולה\בעלת אמצעים\מסוגלת\רוצה צריכה להיות מספיק בטוחה בעצמה בשביל לבחור בפיתרון שהוא פחות טוב לטעמך.

  2. יוספה הגיב:

    אפשר גם לא להביא ילדים.

    זה לא נאמר בציניות. לא להוליד עוד ילדים לעולם יכולה להיות בחירה פמיניסטית, אקולוגית, כלכלית, מתחשבת ומוסרית. ראו כאן:
    http://www.vhemt.org/index_heb.htm

  3. גלילי הגיב:

    מאמר זה הוא משב רוח רענן עבורי. סוף סוף נושא שלא קשור לכיבוש או לממשלת הזדון.

  4. איריס הגיב:

    לליאת,
    מה שאת כותבת נוגע בשאלות עמוקות של משמעיות הנשיות בימינו אנו. לפעמים נדמה לי שפמיניזם מקבל פרשנות מוטעית בסגנון "יש נשים טייסות" או "שאנחנו יכולות כמו הגברים". אם אנחנו כמו גברים, אז מה לנו ולהנקה והריון? אם כבר גברים, אז אני מעדיפה את המקור. אולי אנחנו צריכות ללמוד להיות נשים שיכולות למצוא דמויות הזדהות נשיות, להשתחרר מהדיכוי הגברי (שיכול להופיע בהרבה צורות כולל תמיכה בהנקה או התנגדות לה). החברה הישראלית גם מקדשת ילדים וכל מה שכרוך בהבאתם לעולם. ההנקה זה רק חלק קטן מזה.

  5. אופק הגיב:

    תודה לך. בהחלט מרענן נושא שמאלני העוסק בבחירות בחיי היום ולא בבחירות לכנסת.. כהורה לבת – 4 שעדיין יונקת (עד שהיא תחליט), אני רוצה להוסיף שהנקה (ןחיים טבעיים יותר בכלל) היא דבר מתיש ומשעבד במיוחד כשמנסים להניק תוך כדי שנמצאים באורח חיים הנשלט על ידי תרבות הדומינציה המתעושת הנוכחית.. כשחיים קרוב לאדמה, בקצב הנשימה, הנקה היא טבעית ומשחררת. מדהים אותי כל פעם מחדש איך חלב-אם, לא רק ששונה ויחודי אצל כל אם, הוא אף משתנה עם העונות ועם השעות של היום – כשחם הוא נעשה דליל יותר, וכשקר, נעשה מרוכז יותר. מתי כבר נבין שאי אפשר להתחרות בטבע? זה משחק אבוד מראש – ואנו אבודים ובודדים, בוחרים יותר ויותר באבקה שפעם היתה חלב-פרה מפסוטר, עם הורמונים וחומרי הדברה, ואנטיביוטיקה ןפי כמה יותר חלבון .. מועשרת בוויטמנים תעשייתים ושאר המצאות מסכנות של אדם מבובל שבניגוד לכל חיה אחרת – אין לו מושג איך לחיות, מה לאכול, איך להיות כנה ומאושר ברגע זה עכשיו…

  6. עמיר מינסקי הגיב:

    שלום ליאת (ומזל טוב מאוחר להולדת התאומים),

    מדברייך משתמע כי לנשים היכולת לממש את הפמיניזם שלהן באמצעות הבחירה להניק או שלא להניק, במערכת נורמטיבית הלוחצת על אימהות לבחור את אופציית ההנקה. הדברים אינם כה פשוטים. יש לתת את הדעת על מעמדו המיסטי של הש?ד בתרבות המערבית והעיצוב התודעתי (הפרדוקסלי) שלו כמוצר צריכה. בארה"ב למשל, מדינה פרימיטיבית מבחינות רבות, הנקה בפומבי נחשבת כמעשה מגונה במספר לא קטן של מדינות, שניתן להעמיד עליה לדין, למרות שהחוק הפדרלי מתיר זאת. אין זו רק צביעות מתחסדת בתואנה של הגנה על רגשות הציבור השמרני, אלא גם מנוף למיסגור השדיים בתבנית אפיסטמית סקסואלית – שהרי סקס אמור להתבצע בצנעה, מלבד, כמובן, במקרים בהם הוא מקדם מכירות. מה יעשו כל חברות הקוסמטיקה, מוצרי המזון וההלבשה התחתונה אם השדיים יחזרו להיות רק מכשיר הנקה, יאבדו את מעמדם המיסטי ולא יתפקדו עוד כאובייקט מיני? כיצד יימכרו עוד מכוניות חדשות ללא פרסומת הבלונדינית מפותחת החזה כסמל סטטוס לצידן או בתוכן, כמימוש של פנטזיות גבריות? לפיכך ניתן לשער כי דווקא המגמה לשמור על הסטטוס המיני, ועל כן החסוי למחצה, של השדיים, היא זו שתמשיך לתת את הטון. לעניות דעתי בתור גבר לא מניק, נראה לי שהמהלך הפמיניסטי האמיתי (ואולי אף המהפכני) הוא להתעקש על ההנקה כנגד מנגנוני הניכוס התרבותיים והכלכליים הללו, בדיוק משום שהם מכוונים לאובייקטיפיקציה מינית של הגוף הנשי. ייתכן אמנם שאם תפרוץ מהומה פמיניסטית בנושא הזה נתחיל לראות פרסומות לקידום מכירות של מכוניות עם בלונדיניות גדולות חזה שגם מניקות (שהרי תחכומם של המנגנונים הללו הוא בקואופטציה של תרבות-נגד), אבל זה כבר סיפור אחר.

  7. טלי הגיב:

    ההתלבטויות שלך מובנות
    אבל היום אנחנו במצב בו רב הנשים אינן מניקות ואין למי לפנות במקרה של אי הצלחה.
    לא ברור לי מה כל כך רע לך שאנשים סביבך התעניינו בילדך ובתזונת ילדך? כולם בוחשים בצלחת עד הצבא, והנקה זה חלק מזה.
    בררי עם עצמך מדוע אינך שלמה עם זה אם גם אצת אומרת היה לך קל יותר כך.
    גם אותי אישית מגעילה ההתעסקות בבקבוקים , מלווה אותי חרדה כשאני בודקת טמפרטורה ומפחיד אותי שימוש באבק ה שאיני יודעת את טיבה.
    יש לנשים בחירה אם להיניק או לא. ואת בחרת במשהו, תני גם לאחרות לבחור. פמיניזם פירושו חופש בחירה. גם הבחירה להיניק ולא רק לרדוף אחרי הקריירה. היא תחכה גם חצי שנה ולא רק שלושה חודשים

  8. גילי הגיב:

    התגובות למאמר מבהירות למה יצא לליברליזם שם רע כל כך. על מה נעמדו כאן אנשים על הרגליים האחוריות? מישהו רמז שמכונת הלחץ של החיים הכביכול "טבעיים" שבהם לכולנו יש "בחירה טבעית" היא למעשה סוג של פשיזם פרסומי חדש? סדקו לכן את חלום השיבה אל המערות? הפחידו אתכן עם מדחומים? כן, אני בטוחה שכל שוחרי ושוחרות הגישה הטבעית פה גם לא יקחו את הילד בחיים לקופת חולים. יש שם מכשירים ותרופות, טפו!
    חשבתם פעם על כל העניין הזה של "אבל זה טובת הילד!"? אז תשמעו משהו: הדיקטטורה של טובת הילד עלולה להיות הרסנית לאמהות. יותר מזה, טובתו לא תמיד צריכה לבוא לפני טובת האמא (וסליחה מראש לכל המזועזעים). ובדיוק מאותה סיבה, "תזונת הילד", כשהיא עדיין למעשה תוצר של הגוף הפרטי שלי, היא לא, ממש לא, בפירוש לא, העסק של אף אחד.
    למי שלא מבין למה זה מפריע כשהשדיים הפרטיים שלנו הופכים לנושא לדיון משפחתי וחברתי אבקש להזכיר שגם הרחם שלנו, הפרטי בחלט, הוא נושא לספקולציות ההמונים, ומאותה סיבה:כביכול לא באמת נגשים את עצמינו ולא נתחבר אל העצמי האמיתי שלנו עד שלא נלד. פוסט פמיניזם נאור, שלמעשה מסתיר את אותן גישות שובניסטיות חשוכות שרואות בנשים רק רחם מהלך (או ציצי להנקה).
    ולסיום, תהיה: כל ילידי ה, נגיד, שלושים שנה האחרונות, שרובם המוחלט גדלו על תחליפים למינהם: איך יצאתם כל כך מוכשרים, חכמים, ואפילו אוהבים את אמא, בלי הנקה?

  9. אריאלי הגיב:

    ליאת,
    כאמא לתאומים שהחליטה לא להניק אני יכולה להבין את הקושי והתלבטות . אני ספגתי קיטונות מהסביבה על בחירתי הלא טיבעית ולא "נכונה" כי הרי הם קנטנים וזקוקים לחלב אם . בני נולדו במשקלים קטנים יחסית 2 קג ‘
    ו1.8 קג’ אבל ללא כושר מציצה ולכן שאבתי חלב במשך 3 שבועות עבור הקטן יותר וכל זאת בהמלצת (לחץ) האחיות בתינוקיה . כיון שידעתי שכאשר אהיה לבד (אם חד הורית) לא אוכל להניק מחוסר זמן, ובעיות טכניות נוספות הכרוכות בגידול תאומים . ובכל זאת אני לא מבינה בכלל את ההתעסקות הזו בגופנו בכל הקשור להריון ולידה . אני לא יודעת אם זה בגלל פמניזים או שובינזים זה פשוט חינוך ! והיום בעידן הניו אייג והחזרה לטבע אנחנו הנשים מצפות מעצמנו גם להמשיך בלימודים , עבודה, קרירה, וגם בחזרה אל אמא אדמה שאיפשרה גידול מתון ונוח של הילדים כאשר עול הפרנסה נפל על מישהו אחר .
    אכן … נקודה למחשבה .

  10. אורי – לאופק הגיב:

    ראשית, אני מקוה שזוגתך (לא שכרת מינקת, נכון?) רואה את הדברים כמוך (דרך אגב- גברים יכולים להניק, נדמה לי שזה כרוך בנטילת הורמונים במשך חודש, אבל זה אפשרי, אם אתה רוצה).

    רק רשימה של כמה תחומים שבהם אנחנו נלחמים בטבע, וכדאי שנפסיק את זה ומהר:

    1.חקלאות: כשאנחנו מגדלות באופן מלאכותי זנים מסוימים של צמחים, אנחנו מפרות את האיזון הטבעי, הורסות בתי גידול שלמים וגורמים לערעור ולהפרה של מערכות אקולוגיות ולהשמדה סיטונית של אלפי מינים. החקלאות היא תופעה מאוחרת יחסית (פחות מ10,000 שנה, כרבע מזמן קיומה של הפמה ספיאנה), ומיותרת. אנחנו מוכשרות להתקיים מליקוט שורשים (ציד זה ניצול בעלי חיים). אם כי ברור:

    2. שקיומן של ששה מליארד נשים ואנשים בעולם הוא תופעה לא טבעית והיא הגורם הבסיסי לכל הנזקים האקולוגיים הנוראים. במקום להילחם בטבע, עדיף שנצמצם את אוכלוסיית הא/נשים למימדיה הטבעיים (לא יותר מעשרה מליון).

    3. תוחלת חיים ארוכה. עד לפני מאה שנה תוחלת החיים הממוצעת (של אלה שהגיעו לבגרות, ר’ סעיף 4) נעה בין 40 ל 50 שנה. כשביסמרק העמיד את גיל הפרישה על 65, הוא עשה כך מפני שרק 2.5% מאוכלוסיית גרמניה זכו להגיע לגיל זה. צריך להפסיק להילחם במוות באמצעות שיטות בלתי טבעיות כגון אנטיביוטיקה, חיטוי, פינוי באמבולנסים, ניתוחים, תרופות להורדת חום וכן הלאה. מוות זה דבר טבעי, זה חלק מהחיים וצריך להפסיק להילחם בו.

    4. כמובן שלא נועדנו להביא את כל בנותינו לבגרות בשלום. אחרת אשה לא היתה מסוגלת ל 10 מחזורים של הריון + שנתיים הנקה בתקופת הפוריות. תמותת תינוקות של פחות משליש, ותמותת ילדים של פחות משליש עד לבגרות הן מינימום שימנע התפוצצות אוכלוסין.

    5. בגדים. ראית פעם חיה לבושה? זה לא טבעי, זה דורש חקלאות, תעשייה ופגיעה בחיות, זה מעודד צריכה והתפשטות לאזורים שבאופן טבעי ספק אם יכולנו לשרוד בהם. לא סתם מוצאנו מאפריקה הטרופית.

    6. כתיבה, קריאה, מחשב. במקום להשתמש ביכולת הטבעית שלנו לזכור דברים. אנחנו מאכסנים מליוני דברים, יש התפוצצות של ידע חסר תועלת. אנחנו מבזבזים חצי מהחיים שלנו בנסיונות לאתר ידע שמישהו שם באיזה מקום. ואנחנו גם הורסים את העינים ואת פרק כף היד. לא נוצרנו להקלדה על מחשב.

    7. טיפול בחלשים ובחולים – ראית פעם ציפור שמביאה אוכל לציפור זקנה, שלא יכולה כבר לעוף? באופן טבעי הציפור הזאת צריכה למות. גוזלים חלשים מועפים מהקן אחר כבוד, כך פועלת הבררה הטבעית. ואצלנו? אנחנו מנציחים נכויות. אני דוגמה טובה. קוצר רואי עובר אצל הגברים במשפחה שלי כבר מי יודע כמה דורות. אם הם היו צריכים לחיות מליקוט שורשים, הם היו מתים ברעב, ואז לא היו מורישים את הליקוי לצאצאיהם. אלא שאיזה אידיוט שניסה להלחם בטבע המציא את העיסוק האינטלקטואלי, ואת המשקפיים, וכן אנחנו כבר מאות שנים משריצים משקפפורים חסרי תועלת.

  11. נירית שפירא הגיב:

    הנקה היא צורך בסיסי של התינוק. הכותבת מנסה לרקוד על שתי חתונות, "אני הצלחתי אבל אם את לא אז זה בסדר, אם לא מתאים לך זה בסדר-תראי אני בצד שלך…". יודעת מה, כבוד הכותבת, מסכימה איתך ועדיין חושבת שזו פריבילגיה של נשים שאינן מכבדות את גופן ושל חברה שאינה מכבדת את תינוקותיה -הפריבילגיה של שיחה על הבחירה להניק או שלא להניק (ואיני כוללת בכך את הנשים שיש להן בעיות עם בלוטת התריס ולכן גם בעיות הנקה והן אחוז קטן מאוד מהאוכלוסיה). בשם הפמיניזם והחברה המערבית יצרנו לגיטמציה לחוסר כבוד לצרכי הילדים- זה ממש לא מסתכם רק בהנקה אלא מפנה זרקור אל השאלה- למה הילדים זקוקים כדי להתפתח כבני אדם בריאים ועל כך נכתבו הרבה תאוריות. החברה המערבית בשם הנאורות הפמיניזם ושאר האיזמנים מעדיפה ליצור הפרדה בין התינוק למבוגר- "יש לי צרכים- יש לך צרכים בוא נעשה הורדת ידיים". חבל. הלואי שהיינו עוברות תהליך של צמיחה ובירור זהותנו ועוצמתנו הנשית לפני הפיכתנו לאמהות -הנקה אינה מקטינה את עוצמתנו וגם לא את מידת הפמיניזם שלנו-הנקה בלי התנצלות ותוך כדי החיים (בשילוב עבודה -רעיון מוזר שעל הנשים להתחיל להחדיר למקומות העבודה כהכרח) היא מופלאה (והאמת היא מופלאה נקודה.) מי את ואיך את חיה את חייך -שאלת מפתח שאני שואלת בכל דיון שכזה. מדוע מפשפשים בציצייך- ובכן מכיוון שאת רגישה לנושא- בישראל מרבים לפשפש בכל נושא אישי- מדוע עדיין אין לך ילדים והאם תקחי אפידורל ולמה הילד לא לבוש מספיק- את שומעת את זה על השולחן בארוחת הערב וגם מהזר ברחוב -אבל את כותבת מאמר, כנראה, על מה שעדיין לא פתור אצלך. אני מקווה שהנקה וחיים ופמיזינם ועבודה ותמיכה יהיו נחלת כולנו. אני מקווה שנשים שלא תוכלנה להניק מסיבותיהן שלהן תוכלנה להיות שלמות עם הבחירה מתוך שהן תשתדלנה להעניק לילד את צרכיו ההשרדותיים האחרים (הרבה מגע, שינה משותפת, כבוד) כל נושא שנמצא בסוגריים האחרונים עשוי להוציא קבוצת (או סתם נשים) למאבק ולויכוח. עיזבו. מיותר. תחיו כרצונכן. תהנו מהחיים. תהנו מהילדים -זה העיקר לא. עם מה אני הכי מסכימה -שלא קל להיות אם- זה מוציא מאיתנו הרבה דברים לא פתורים ואנחנו מגלות כמה קל יותר להיות שתלטניות מאשר מכבדות. הרבה עבודה.

  12. אביבית הגיב:

    לפני מספר חודשים פרסמתי באתר ‘הגדה השמאלית’ מאמר בזכות ההנקה על רקע פרשת רמדיה (אפשר למצוא את המאמר תחת רשימת כותבים באתר עם שמי המלא: אביבית אגם דאלי). כמו אז, גם עכשיו אני חושבת שהנקה מתאפשרת רק לנשים המועסקות בתחומים המאפשרים להן גמישות יחסית ביום יום, וזה בעצם המפתח להצלחה – כי אם רוצים – בדר"כ זה אפשרי.(למעט נשים עם בעיות בריאות) הצרה היא שבחברה שלנו רב הנשים מועסקות בעבודות המחייבות אותן להשאר סמוך למקום העבודה ובלי יכולת להיות בסביבת התינוק.

  13. יוספינה / אתה צודק בקשר לתרגום הגיב:

    דוקא האתר ה"מקורי" (באנגלית) נוקט בלשון לא מיננית וחבל שהמתרגם לא שם לב לזה. כתבתי שזה *יכול* להיות פמיניסטי – זה תלוי כמובן בפרשנות ובביצוע שניתן לטקסטים האלה…
    תודה על התגובה 🙂

  14. yotam to Josefina הגיב:

    Dear Josefina,
    That was a great site that you reffered us to, but dont you think it means something that the translator of the site is a man, and the site is reffered to men (although they have the ass-covering so called gender notificatyion at the end). I find the materials very interesting, but I am not sure I would call it Feminism (what so anti-sexist in it)?

  15. יונית ב הגיב:

    כשבני היה בן 4 חודשים, והייתי עייפה כ"כ מהלילות בהם לא פסק מלהתעורר. אז הלכנו כולנו לרופא ילדים, והייתי נחושה, שאם רק אערבב לו בחלב אם דייסה, אז הכל יהיה יותר טוב…..
    הרופא הציע תמ"ל, אני התנגדתי כמובן נחרצות, ואז שאל "עד מתי התכוונת להניק", "עד גיל 1/2 שנה" עניתי (כהמלצת משרד הבריאות)
    ובעלי, שיחייה, ישב לידי והוסיף "לפחות!".
    ואני הסתכלתי עליו במבט מהצד, ותהיתי, מה פתאום הוא מחליט בשבילי שיותר מ- 1/2 שנה. לא חשבתי שאשרוד בכלל עד אז.
    והיום בגיל 9 חודשים, שעדיין יונק בשילוב עם תמ"ל, אני אומרת תודה לאל שיונק.
    כי כשרציתי לחזור לעבודה ולהכיר לו בקבוק, הסתבר שהוא אלרגי לחלב, ולסויה, ואלוהים ישמור כמה שעולה הנוטרמיגן הזה (56.5 ש"ח לקופסא לאחר סבסוד של 50% של הקופ"ח עד גיל שנה!).
    אז הנקה היא שיעבוד, והיא תובענית, והיא קשה, ויש לי הרהורים לאחרונה על זה שכבר די ובא לי להפסיק. ואולי כן, ואולי לא, וכבר לא זוכרת ציצי שסתם מגרים אותו או לוחצים עליו ולא יוצא ממנו חלב.
    אבל מה הייתי עושה אם לא הייתי מניקה, לאיזה "סרטים" היינו נכנסים אחרי שנולד במזל טוב, אם הייתי למשל מחליטה כבר בהריון שאני לא אניק, ולוקחת כדורים לשם כך.
    אז האם הנקה היא באמת עיניין של החלטה?
    וכשאומרים הכי טוב לילד, זה בעצם ספקטרום של דברים, ואולי, ההנקה, חוסכת לאם הרבה כאב לב ומפחי נפש אחרים שבחירה "פמיניסטית" היתה מובילה אותה אליהן.
    האם לתינוק שנולד אין זכויות לקבל את הכי נכון וטוב עבורו?
    והזכות של מי גדולה יותר- של האמא, או של הילד?
    שאלות כבדות שאין לי תשובה פשוטה עליהן, ואני רק יודעת שלולא הייתי מניקה, חינו היו הופכים לסיוט יותר גדול.

  16. ליאת הגיב:

    אנסה כאן לענות על כמה מהנקודות הענייניות שעלו כאן.
    ראשית, לדוד: אני טוענת כאן לזכותה של אישה לבחור מה לעשות בגופה, גם אם זה אומר שמבחינות מסוימות הילד יקבל פחות. אני לא חושבת שאישה צריכה להניק בכל מחיר, אני לא חושבת גם שכיום יש לכל אישה תנאים שמאפשרים לה להניק אם היא בוחרת לעשות זאת (ראה הערתה של אביבית למטה). לכן הלחץ להניק, כשהוא לא מלווה בשינויים מערכתיים שיאפשרו לרוב הנשים להניק, הוא מאוד בעייתי בעייני. ולי, במקרה, היו תנאים מצויינים. זה לא הופך אותי לגיבורה או לאמא יותר טובה, אלא למישהי שהתאפשרה לה בחירה מסוימת שלא לכולן יש או שלא כולן עושות.
    לאופק – הנקה באמת גורמת לך להעריך מחדש את הטבע ואת נפלאותיו של הגוף, אבל אני חושבת שצריך להזהר מאידיאליזציה של האופציה הטבעית, ואורי כבר ענה לך הרבה יותר טוב ממה שאני יכולה.
    היי עמיר, ותודה על נקודת המבט שממש לא חשבתי עליה. הייתי טוענת קצת אחרת, אבל. לדעתי שדיים לא יכולים לחזור להיות מכשיר הנקה בלבד, מפני שהם חלק מהאופן שבו נשים (כולן? רובן? חלקן? אני לא יודעת) חוות את המיניות שלהן עצמן. ברגע שהנקת, השד לא מפסיק להיות חלק מהמיניות שלך, הוא הופך, בנוסף להיותו איבר מיני, למניק. ידידה שלי, שקראה את התגובה שלך, עזרה לי לחדד את הנקודה: זוהי זכותי לבחור ולעשות בשדיים שלי כרצוני – חלק מחיי המין שלי כשאני רוצה בכך, וגם האופן בו אני מזינה את התינוקות שלי כשאני בוחרת לעשות זאת. הזהות המוחלטת בתרבות בין שדיים לבין מיניות, אני מסכימה, היא חלק מהסיבות שבגללן נשים בוחרות לא להניק וכאן זה מתקשר לנקודה שלך. ייצוג מורכב יותר, מיני ופונקציונלי, ולא בהכרח א-מיני, הוא מה שפמיניסטיות צריכות לשאוף אליו. לצד זאת, אני לא חושבת שפמיניזם צריך להחליף מערכת כפיה אחת באחרת. אני מאמינה שהנקה כפי שאתה מציג אותה בהחלט יכולה להיות אקט פמיניסטי, אבל יש לי בעיה עם הלחץ להניק כמעט בכל מחיר.
    לטלי – אני באמת לא מבינה איפה את לא מסכימה איתי. "את בחרת במשהו, תני גם לנשים אחרות לבחור" – אני לא זוכרת שטענתי נגד זכותן של נשים לבחור. ובאשר לחזרה לעבודה: לא לכולן יש את הברירה לקחת חודשי חופשה על חשבונן; ובעיני זה גם לגיטימי לבחור לא להניק גם בלי תרוץ כלכלי או פתק מהרופא.
    ליונית – את צודקת. לא הייתי ממליצה לוותר מראש. בגלל כל היתרונות ובגלל שלי באופן אישי זו חוויה מדהימה. אני חושבת שההסברה היום בנושא הנקה מצוינת, הרבה יותר טובה ממה שקיבלו אמהותנו. לחברות בהריון אני תמיד מזכירה שלהפסיק תמיד אפשר, ושאחרי בקבוק קשה עד בלתי אפשרי לחזור להנקה: כך שלהתחיל, ולהפסיק אם זה קשה מידי. יש לי בעיה אבל עם הזיהוי של האמא הטובה עם האמא המניקה, תוך התעלמות משאר הדברים שאמהות יכולות לתת ומהקשיים האובייקטיביים שבדרך.
    לנירית, צורם לי הזיהוי הזה של הבחירה לא להניק עם אגואיזם, פמיניזם, קרייריזם. אני בהחלט חושבת שהנקה יכולה להיות בחירה פמיניסטית (זוהי בסופו של דבר בחירתי שלי, כפמיניסטית), אבל השיפוטיות העצומה הזאת כלפי נשים שבחרו אחרת הוא דבר שכפמיניסטית צורם לי מאוד. כשם שאני מאמינה שזכות האישה על גופה כוללת את זכותה לבחור לא להביא ילדים לעולם, את זכותה להפלה ובאותה מידה בדיוק את זכותה להביא ילדים לעולם; אני מאמינה שזכותה של אישה לבחור אם להניק או לא. מכיוון שהנקה הפכה כל כך מרכזית לאופן שבו נשים התחילו להגדיר את עצמן כאמהות, אני בהחלט חושבת שזכותן לבחור היא נושא לדיון פמיניסטי – ראי גם הערותיהן של גילי ואריאלי.
    ליוספה – אני לא רואה בהמנעות מהבאת ילדים לעולם בחירה יותר פמיניסטית מאשר הבחירה להיות להורים. השאלה, לדעתי, היא מה עושים עם הבחירות הללו.
    לאחרים תודה על ההערות. וזהו. למדתי המון, האמת. תודה.

  17. רותי קליין הגיב:

    נכון הדבר שאין זה עניינם של אחרים אם את מניקה או לא, ובתור אחת שהניקה סבלתי גם מהערות של – מה עוד פעם?
    אבל לדעתי את מפספסת נקודה חשובה – הרבה מאד נשים לא מניקות לא בגלל שהן בחרו אלא בגלל שהן לא קבילו יעוץ הנקה!
    גם אחרי שהנקתי ילדה אחת הייתי זקוקה לעזרה בהנקת השניה. זה לא פשוט כמו שאומרים לנו ובלי תמיכה זה מאד מאד קשה.
    בבתי חולים אין יעוץ הנקה אמיתי. יש אחיות שאומרות לך משפטים אוויליים. אין יועצות הנקה מוסמכות כמעט בכלל. ויש הבדל בין מישהי אגרסיבית שדוחפת את הפטמה לפה של התינוק לבין יועצת תומכת ונעימה. בבית חולים אחת האחיות אמרה לי – היא תפסיק לבכות אם לא תתעללי בה עם ההנקה ותתעקשי לא לתת לה בקבוק.
    כן, פעם אחת בקבוק יכולה לפגוע ביכולת תפיסת השד של התינוק.

    נשים שעושות בחירה מודעת לא להניק, ולא בגלל שכאב או לא הצליח (לא צריך להיות גיבורות! צריך לקבל הדרכה נכונה ואז זה לא כואב) לא יפריעו לה ההערות!
    אני מצאתי שבנושא ההנקה כמו בנושאים רבים אחרים לאשה אין סיכוי להצליח. את לא בסדר אם את מניקה ולא אם את לא מניקה.

    • שירה הגיב:

      זה נכון שכדאי לקבל ייעוץ הנקה לפני שלוקחים החלטות ועדיין אין שום קשר בין בחירה מודעת שאשה לוקחת לבין זה שלא יפריעו לה ההערות. האישה יכולה להיות שלמה עם עצמה, לא משנה כרגע מאיזו סיבה החליטה מה שהחליטה ועדיין ההערות והעוז של אנשים להתערב לך בחיים ולשפוט אותך עפ"י מדדים חיצוניים, כוללניים ושטחיים למדי, זו חוצפה וגסות רוח.

  18. שירי ד. הגיב:

    המשותף לכותבת ולכל המגיבים הוא העמידה על הדרישה לפרטיות. התינוק ויחסיו עם אמו הם דבר פרטי שאין לסביבה רשות להתערב בו. אבל זו יציאה כנגד הטבע! התרבות היא צרך של החברה כמו ואף יותר משהיא צורך של האינדבידואל, ומאז ומעולם לידת ילדים וגידולם היו דבר שהיה עניינו של "כל הכפר". המודרניזציה והניכור שהיא הביאה איתה גרמה לכך שהתינוק והקשיים הכרוכים בגידולו הם דבר פרטי והאם לא יכולה זו בלבד שלא יכולה לקבל עזרה מסביבתה אלא שהעזרה היא מקור נוסף למצוקה. ומדוע? האם הניכור וההסתגרות הוכיחו את עצמם כשיטה כל כך טובה לניהול חברה? האם לא עדיפה חברה יותר הדוקה ותומכת?

  19. עינב ד. הגיב:

    ליאת שלום!
    קראתי את שכתבת בשקיקה רבה היות ואני חודש וחצי אחרי לידת בני השני ואיני מניקה.
    איני מניקה מטעמים בריאותיים אני נוטלת תרופות אשר אינן מומלצות להנקה,בשבוע הראשון הנקתי כי הלחץ שהופעל עלי מצד הסביבה, אחיות בבי"ח, ועוד "נשמות טובות" למינהן תמכו ופירגנו ואף לחצו רק בכיוון אחד הנקה ובכלל לא חשבו על מצבי הריגשי ואיפה אוכל להיות אם טובה יותר, אם רגועה יותר.
    בשורה התחתונה אני רוצה לומר לך שדבריך והדרך שבה ביטאת עצמך , חיזקה אותי מאד מאחר ופעמים רבות יש לי תחושה כי אני בגדר מוקצית , מאחר ואני לא מניקה שאלות של אנשים(בעיקר נשים)קרי: מה את לא מניקה? למה? חבל… בגלל זה הוא סובל כ"כ מגזים ( אמרו כשראו את בני בוכה) השד שלי אף פעם לא היה כ"כ עניין ודיון ציבורי כמו שהוא כיום.
    יותר מכל קשה לי עם העובדה שהצליחו לחדור דרכי וגרמו לי לחוש מבויישת להראות בפומבי מאכילה את בני עם בקבוק. יתרה מכך דווקא בתקופה בה אני מוצאת עצמי כ"כ זקוקה לתמיכה והכלה אין כמעט אתרים באינטרנט או פורומים של אמהות שתומכים בכאלו שאינן מניקות והתחושה קשה אף יותר.
    לכן אני מוצאת את דבריך כיקרות ומודה לך שהשמעת את קולי ואני מניחה שעוד קולות של נשים רבות אחרות שאינן מניקות.

    • שירה הגיב:

      לעינב ד: אני מאחלת לך שנים רבות של נחת ואהבה עם משפחתך ושנים רבות של אי-הנקה ואהבה עצמית למרות ועל אף כל השטויות וההבלים שיש מסביבנו למכביר. שתלמדי לסנן ולהישאר שקטה ועל מקומך בכל התערבות גסה שכזו ואולי אפילו תשקלי להתחיל לענות לאלה שמרשים/מרשות לעצמם ולהעמידם במקום, בלי להתבייש, מתוך שזוהי האמת שלך ואת אינך מתביישת בה ואף שואפת לנבוע ממקומות של אהבה. (אהבה לעצמך היא אהבה לתינוקך)

  20. הילה הגיב:

    שלום לכולן,
    אני כרגע עושה סמינריון בנושא הנקה ותפיסת הנשיות, ולכן אני מעוניינת בנשים שלא הניקו או לא מניקות מתוך מניע כזה פמיניסטי, שאין הגוף הוא "קפיטריה" ושיש לכן אוטונומיה על גופכן…אשמח אם יש כאלה שירצו להתראיין לכך פעם אחת.ותודה לכותבת שנתנה לי רעיון.

  21. גיל הגיב:

    הדבר הטוב ביותר שאפשר להעניק לתינוק בחודשים הראשונים הוא אם אוהבת, תומכת, בוטחת, מסורה ומאושרת. זה הרבה הרבה הרבה יותר חשוב מהשאלה אם להניק או לא להניק, שהיא בסך הכל, בסופו של יום, סוגיה בהזנת-התינוק.

  22. נועה הגיב:

    האם מישהי יכולה לעזור לי למצוא כתבה מחודש מאי שנקראת "תהי יפה ותניקי" שתורגמה מעיתון אטלנטיק???
    תודה
    נועה
    noaet@hotmail.com

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים